מאמר חדש בכתב-עת משפטי -- נכתב עקב קשיי רישום תינוקות לאחר לידת בית ללא נוכחות רופא או מיילדת מוסמכת. הוא נועד לעזור לנשים שממשיכות לחוות בעיות בתחום זה, למשל, ניתן להגיש אותו לבית המשפט. ראו: אומי לייסנר, "הלידה שאינה קיימת: מחשבות ראשוניות על הסדרת לידה ללא-סיוע בישראל", חוקים ט, 211 (2017). ניתן לקבל עותק דרך האתר המשפטי נבו. ניתן גם לפנות למחברת: [email protected]

שלום
אני אלד בקרוב בבית ללא תמיכה רפואית רשמית. אשמח מאוד לשוחח עם בנות שעשו את זה, לקבל טיפים פה וגם לקרוא מאמרים וספרים בנושא (ממש עדיף בעברית).
תודה תודה

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אם את בכיוון של לידה ללא מיילדת , כחלק מההכנות ללידה הייתי עושה קורס קצר של החייאת תינוקות , זה לוקח רק כמה שעות ואפשר לעשות את זה במסגרת מדא ובוודאי במקומות נוספים ,וזה בעיני כחלק מהאחריות של ללדת לבד
חלק מהילודים צריך "לעודד" לנשימה ראשונה על ידי גרוי עדין וכד' , מדובר בפעולות פשוטות ובסיסיות שיכולות להציל חיים וחבל לא לדעת דברים כאלו כי זה עשוי להיות שימושי עבורך בלידה לבד.
מקרים של דימום יתר של היולדת יכול לסבול דיחוי במידה ואת בקרבת נסיעה של דקות מבית חולים ויש מי שייקח אותך . במקרים של דימום חזק מאוד כדאי לדעת מראש מה לעשות כבר בבית עוד לפני שמגיעים לבית החולים .
תנסי למצוא מישהי שתעשה לך הכנה לקראת מצבים שונים בלידה.
אני ילדתי ללא מיילדת עם רכב מוכן במרחק דקות נסיעה ספורות מבית חולים ואני יודעת החייאת תינוקות .
אני חושבת שאם יהיו בחוץ פרמדיקים הם ילחצו לפנות אותך מייד והגישה שלהם ללידה היא מאוד שונה משלך, אלא אם כן את מתכוונת למישהו פרטי ?
אם את כבר רוצה איש מקצוע שיחכה לך בחוץ עדיף שזו תהיה מיילדת בית שגישתה תואמת את שלך ולא פראמדיקים שוודאי יחלצו לפנות כל יולדת לבית חולים גם אם הלידה תקינה לחלוטין.
אם המשפחה לחוצה - עדיף שלא יהיו שם , זה מפריע ליולדת לעשות את תפקידה.
ושאלה - אם הלידה עברה כשורה לא עדיף להזמין רופא הביתה? מדוע להיטלטל לבית החולים בשלב זה ?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

המשפחה לחוצה מהרעיון... יש פה מישהי שהזמינה אמבולנס שימתין בחוץ למקרה חרום? מרגישה לגמרי ביטחון בגוף שלי ולא רוצה הפרעות אבל נניח אם התינוק צריך הנשמה מיידית או משהו שמצריך ציוד מיידי, יש מקרים שלא יכולים לסבול נסיעה של 10 דקות לבי"ח? זה בכלל אפשרי או שהפרמדיקים ילחצו מיד לפנות אותך? צריך להסביר כשמזמינים שזה רק גיבוי ונתפנה בסוף הלידה? כמה אמור לעלות? תודה

פלוני אלמונית, את כותבת ללא שם, האתר פתוח לכל, לא היינו רוצות לסבך את מיילדות הבית שעושות עבודת קודש ונרדפות על כך.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

רעיה , תודה על תשובתך החמימה
אם הייתי יכולה למצוא בכוחות עצמי לא הייתי שואלת כאן , מן הסתם .
כל טוב ובהצלחה גם לך .

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום
אני בהריון ראשון ואמורה ללדת בתחילת מרץ
אני עוברת הריון נעים , תחושה של איזון ונוחות מלווה אותי - במשך ההריון עברתי רק סקירה מוקדמת ובדיקות דם ראשוניות ולא עלה בי רצון או/ו צורך לעוד בדיקות
היום כשאני מבררת על מיילדות אני מגלה כי עליי לעבור עוד בדיקות ולעבור עוד תהליכים בירוקרטיים שאני לא מרגישה נוח לגביהם
אני אשמח לשמוע כל עצה או המלצה לגבי הלידה - כרגע אני לא מבינה למה לא פשוט ללדת איך שנוח לנו ואח"כ להתמודד עם ברוקרטיות אם יש צורך..

נכון, אתן שמות פה על פני הרשת.... מי שצריכה עזרה תמצא את מי שתעזור לה.בהצלחה

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מי למשל ?

יש מיילדות בית שיעשו לך ולבעלך הכנה לאנאסיסטד

את יכולה לחפש עצות ללידת בזק כמו זה למשל http://www.leida.co.il/page.asp?id=20023
בהצלחה!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

האם יש דפי הוראות בעברית ללידה ללא תמיכה
לדוגמה,מה להכין איך לוודא שתינוק לא יפול או יחליק?
מהעושים עם חבל תבור כרוך סביב הצוואר?
האם צריך לחמם את התינוק מיד עם צאתו?
איך נראת שליה שלמה?
מתי כדאי להתפנות לטיפול נוסף?
איך אני יודעת עם נקרעתי או שזה דימום רגיל?
וכו...

תודה רבה :)

וואו! מדהים ומפעים.
שיהיה פוסט קל וטוב ורוב נחת ונעימות.

מדהים
מרגש
פותח את הלב.
תודה!!!

מזל טוב בשפע

סיפור לידה שלנו : לידה בית לא מתוכננת, ללא תמיכה של מיילדת, לידת סולו:

[list=1]
[*] 8 (תל"מ ב15.8) ב1:40 עוד לא הלכתי לישון...
[/list]

ב 5:40 מתעוררת לפיפי, תוך דקות מרגישה אי נעימות של לפני מחזור...שמתחזקת. מתקשרת לבית חולים ומבקשת טלפונים של כוננת מרכז לידה טבעית עד 7 ועד אחת מ 7, אם זו התחלה של לידה ברור לי שכוננת עד 7 לא תהיה רלוונטית...ומ7 מיילדת שילדתי איתה את בני הבכור, ואני מאוד אוהבת צירופי מקרים...

ב 5:50 ירידת מים, מתקשרת לכוננת עד 7, היא אומרת שהיא תתקשר לכוננת מ7 להתארגן...ושנצא. מתקשרים למטפלת של הבני הבכור, בן זוגי יצא להסיע אותה אליינו (לכולם ברור שחשובה כל דקה...אני יולדת מהר).
אני נכנסת למקלחת לדקה רק לשתוף את מים שירדו ולהתלבש...ותוך שניות ברור לי שאנחנו כבר לא נצא מהבית...
מרגישה לחץ ורפקס פליטה מתגבר, אין חרדה או פחד, הראש עובד מעולה : אני צריכה 2 ידים אז סוגרת את מים, עוברת מכריעה לברכיים - חשוב מרחק מינימלי במקרה ויחליק לי...לחץ עצום, אני צועקת, מניחה ידים, מלטפת לו את הראש שכולו בחוץ, עוברת דקה או יותר...ושוב לחץ והוא בחוץ, מרימה אותו בעדינות אליי לברכיים (לא בטוחה אם חבל טבור מספיק ארוך...) הוא משמיע קול.
אחרי כדקה שתיים יוצאת איתו מאמבטיה לעטוף אותו במגבת (לחמם אותו), יורדת איתו לריצפה וכאן נפתחת הדלת ונכנס בן זוגי : ) (נעדר מהבית ל10 דקות יצא ב6:00, חזר ב6:10).

בהמשך כ5 שעות של ביורוקרטיה, אנשים לחוצים מסביב (אנשי אמבולס, צוות מיון ..בן זוגי) ואני הכי רגועה בעולם :)
אחרי 5 שעות אנחנו עוברים למלונית. זהו להריון והלידה הזו. והרבה תהיות לגבי הריון ולידה נוספים...

[sub] מתחילה לערוך את הדף, כדי לקבל השראה :-) [/sub] נתחיל בריכוז הלינקים מרחבי העמוד:

http://WWW.UNHINDEREDLIVING.COM - סיפורי לידות בית ללא תמיכת צוות רפואי
http://WWW.LAURIEMORGAN.COM - סיפורי לידות בית ללא תמיכת צוות רפואי
http://unassistedchildbirth.com - סיפורי לידות בית ללא תמיכת צוות רפואי
http://midwiferytoday.com/forums/topic.asp?[po]TOPIC ID[/po]=2424 - דיון בנושא באתר מיילדות

http://groups.yahoo.com/group/cbirth - קבוצת יאהו לחברים בלבד על לידה ללא תמיכת צוות רפואי

לידה ללא נוכחות בעלי מקצוע זרים. באנגלית: unassisted birth או free birth.
[u](ואם יש למישהו רעיון ל-[po]שם דף מתאים[/po] יותר, אשמח להצעות. --יונת)[/u]

ראו גם: [po]מדור לידת בית[/po], [po]מדור לידה[/po], _[po]דף סיפור לידה ללא ליווי [/po].

כיתבי לי .
liriyaar7 ביאהו
[u]לכן המלצה למיילדת שאפשר לעשות איתה פגישה לגבי לידה אנאסייסטד באזור המרכז/שרון[/u]

היי, שבוע 20 ואני לגמרי בשלב ההתלבטויות (אולי אפתח על זה דף, אם יהיה לי זמן וכח).
יש לכן המלצה למיילדת שאפשר לעשות איתה פגישה לגבי לידה אנאסייסטד באזור המרכז/שרון?

גם אני ילדתי בבית, ללא מיילדת/רופא/דולה.
תודה לכולכן שמשתפות למדתי כאן המון...
(())

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

טלי, מבחינת פרוצדורת הרישום של הילד - האם חייבים להגיע לבי"ח מייד לאחר לידה כשאין אישור מהמיילדת?

אני ילדתי את בתי הרביעית לידה ללא מיילדת. היה מדהים. מי שרוצה לשאול ולשמוע מוזנית להתקשר 052-4744524.
לקראת לידה חמישית בעה באותו אופן.
טלי

תודה על הקישור המעניין :-)

לא בטוחה איפה לשים את זה, אבל המאמר הזה נראה לי מעניין:
[url=http://www.nature.com/news/2011/110419/full/news.2011.247.html]Chimps give birth like humans -- with infants that emerge facing backwards[/url]

[u]אם יש עוד מישהו איתי, אפילו חברה טובה, הרי שזה אירוע חברתי. כשאני יולדת, אני מעדיפה להמנע מאירועים[/u]

בדיוק. הנוכחות של עוד אנשים מסביב גורמת לי להרגיש כמו מארחת במקום להתמקד בעצמי... הלידה הבאה תהיה לבד...

איפה אני יכולה למצוא מידע בעיברית על לידה ללא מיילדת?

[u]נעמי, את חושבת שהיית מרגישה כך אם המיילדת היתה בחדר אחר בזמן הלידה?[/u]

הלידה הפעילה כוללת תנועה מחדר למקלחת למרפסת וכו'. לא הייתי רוצה אף אחד נוכח במרחב זה.
בנוסף , כמו שכתבה אודליה:
[u]יש איזה קטע כזה, שאם יש לי על מי להסתמך דווקא אני מתפרקת לגורמים. וכשאני צריכה להתמודד לבד- אני מתמודדת בצורה הרבה יותר מוצלחת עם כל מה שיבוא[/u]

[u]אני מציעה בתור תרגול ללידה לקחת כמה נשימות ולמצוא את התשובות בפנים, גם לתשובות לפעמים לוקח זמן להוולד[/u]
מצטרפת להצעה.
ויותר מזה. יכול להיות שלא במקרה בן זוגך לא מקבל את הרעיון?
אני יודעת שהרבה פעמים אנחנו מאמינים שהצד השני הוא שמעכב אותנו. שאילולי הוא כבר היינו במקום אחר. או אם הוא רק היה תומך ברצון שלי הכל היה בסדר...
אני באופן אישי מגלה כל פעם מחדש שהצד השני בעצם מבטא חששות או העכעבות שנמצאים בתוכי אבל אני לא מודעת אליהם.
לדוגמא - כשהבן השני שלי נולד חשבתי שאני רוצה שלא נימול אותו והיו לי המון שיחות וגם ויכוחים עם בעלי שלא היה מוכן לשמוע על זה.
ואז לקראת סוף ההריון הוא לפתע נפתח לרעיון והתחיל לשקול את זה ואז התברר לי שבעצם [u]אני[/u] לא מוכנה לזה.
ברגע שהיתה לזה אפשרות אמיתית יכולתי לגלות שזה בעצם לא מה שאני באמת רוצה.
ואותו הדבר קרה עם הלידה של השלישית שלי. חשבתי שאני רוצה כבר אז לידה ללא מיילדת אבל בעלי לא היה מוכן לשמוע מזה ורק בדיעבד הבנתי שאני בעצם פחדתי מזה והיה לי נח לחשוב שזה הוא שמעכב את זה.

אז, אני ממש לא אומרת שאת לא מוכנה או רוצה ללדת לבד רק שיכול להיות שבעלך מבטא את המקומות שבהם את עדיין לא מרגישה ביטחון שלם עם הרעיון.
זאת הזדמנות אולי בשבילך לברר מה בכל זאת עוצר אותך, איפה הפחדים, מה באמת [u]את[/u] רוצה ללא הכותרות...
איך את רוצה שהלידה שלך תיראה, תרגיש? ואז להתחיל לברר עם עצמך איך את יכולה לממש את הרצונות שלך.

ושוב, לדבר הזה דרוש זמן לדעתי. בנתיים אני מאחלת לך שתוכלי להנות מהמסע, כולו (-:

אני מציעה בתור תרגול ללידה לקחת כמה נשימות ולמצוא את התשובות בפנים, גם לתשובות לפעמים לוקח זמן להוולד {@

נעמי, את חושבת שהיית מרגישה כך אם המיילדת היתה בחדר אחר בזמן הלידה?

[u]מה מפריע במיילדת שיושבת בפינה , בלי לדבר ,שמדי פעם מקשיבה יחד איתכם לדופק התינוק ואולי מגישה לך כוס מים שאת צריכה?[/u]


אחד הדברים שהכי הפריעו לי בלידה השנייה היה שהמיילדת התעקשה להקשיב מדי פעם לדופק של התינוק.

הלידה השלישית, ללא מיילדת, היוותה עבורי אפשרות לחוות אינטימיות והתכנסות פנימה ברמה העמוקה ביותר שחוויתי מעודי.
החוויה הזוגית לא הייתה מתאפשרת אילו היתה מיילדת בסביבה (לידה אורגזמית).
בשלב הלחיצות הסופי הרגשתי שאני נתלית על בן זוגי שיעזור לי ובכך אני לא לוקחת אחריות מלאה על התהליך (הכוונה להקשבה וחיבור מלא לכוחות הגופניים/נפשיים /רוחניים שלי). הלכתי למקלחת להיות לבד ומצאתי בתוכי עוצמות שאפשרו לי להיות מדוייקת בכל נשימה ותנוחה.
רק כשלא היה את מי לשאול ובמי להעזר התחברתי לידע ולהנחיות מתוכי.

מיד אחרי הלידה שמחתי שהחברות הגיעו להגיש לי כוס מים.

[u]וחוץ מזה,זה שהוא לא מוכן לשמוע סוגר את העניין?אין מקום לדבר?[/u] - ממה שאני מרגישה, זה די סגור. מבאס. אבל אני מוכנה לנסות שוב.
מצד שני, יש יתרונות גם לסיטואציה בה המיילדת מגיעה קצת אחרי שהתינוק נולד. לא צריך לשבור את הראש בקשר לבירוקרטיה המכבידה והמעיקה.

לגבי בעלי, אני חושבת שבכלל לא תהיה לו בעיה שהמיילדת תהיה בחדר אחר או מטיילת איפשהו. הוא אפילו הציע את זה, כפשרה בין הרצון שלי לבין התחושות שלו כלפי הנושא.
אבל אני לא יודעת איך המיילדת תקבל את זה. אולי זה יפגע בה, אולי זה לא יהיה מקובל עליה ואולי ואולי ואולי.
אני חושבת שאני לא ארצה שהיא תהיה בחדר אחר, או אולי כן. ולטייל למטה לא נראה לי שהיא תסכים. בכ"ז יש לה אחריות מקצועית בלידה הזאת.
אבל אולי בחדר אחר............ נשמע גם לי די סביר, למרות שהייתי רוצה שלא יהיה אף אחד. אולי אני צריכה לבחון את זה קצת יותר עם עצמי.

[u]ובעלי לא רוצה לשמוע מזה[/u]
כמה רחוקה יכולה להיות המיילדת מבחינתו?
בחדר אחר?מטיילת בחוץ בקרבת מקום?

וחוץ מזה,זה שהוא לא מוכן לשמוע סוגר את העניין?אין מקום לדבר?
(אם נכנסתי למקום לא לי-מחקי)

במקרה הזה בכלל אין בעיה, החותמת של המיילדת מספיקה, גם אם היא הגיעה רק אחרי.

[u]מה עם לנסות למצוא מיילדת שתגיע אחרי הלידה כשהכל נגמר ולשלם לה תמורת החותמת המיוחלת?[/u] - זה שוב אומר שהלידה צריכה להיות מתוכננת מראש כאנאסיסטד, ובעלי לא רוצה לשמוע מזה. כלומר, אנחנו כן נתחיל את הליווי אצל המיילדת מתוך רצון ללדת איתה.

[u]ואיך מוצאים בכלל רופא נשים כזה שיסכים לחתום על מסמך[/u]
קצת קשה, לרוב צריך להיות רופא שמכיר אותך.
מה עם לנסות למצוא מיילדת שתגיע אחרי הלידה כשהכל נגמר ולשלם לה תמורת החותמת המיוחלת?
אצלי היה כך, אבל המיילדת הכירה אותי מהלידה הקודמת.

עדינה, קראתי את הסיפור המקסים והרוחני שלכם.
עם זאת, למרות הפחדים והחששות והספקות, נדמה שבעלך היה "בעניין". אני לא רואה את זה קורה אצלנו......:-/

ואיך מוצאים בכלל רופא נשים כזה שיסכים לחתום על מסמך (קראתי בסיפור המקומם מאוד שהגיע לעו"ד שרופאים מתנערים כי הם לא רוצים את החתימה שלהם על דף כזה) שמאשר שילדתי?? זה נראה לי מאוד מאוד קשה.

[u]אז בעצם אם אני מזמינה רופא ילדים הביתה, איך זה משפיע מבחינת רישום וכו'[/u]
הכוונה של אודליה היתה לרופא נשים.
את צריכה לראות רופא נשים תוך 24 שעות אחרי הלידה כדי שיחתום על מסמך שמאשר שאכן [u]את[/u] ילדת.
אם אין מסמך כזה תוך 24 שעות תצתרכי לעשות בדיקת רקמות כדי לרשום את התינוק במשרד הפנים :-P.
אפשר להזמין רופא הביתה או ללכת לבית החולים. וכדאי לשריין רופא מראש שיסכים לבוא כדי לא להילחץ מזה אחרי הלידה.
אצלי הרופא שהיה אמור לבוא היה בדרך לשדה התעופה לכנס בחו"ל!
ניסיתי למצוא רופא אחר שיבוא ובסוף נסעתי לקופת חולים אבל הרופא שם סירב לראות אותי אז מצאתי את עצמי בלית ברירה בבית החולים.
זה לא היה נורא, באמת. כל כך הייתי בhigh אחרי הלידה והאמונה שלי שהכל קורה לטובה היתה בשיאה שגם את החוויה הזאת עברתי בתחושה משועשעת.


[u]אני ממש לא חושבת שבעלי ישלים מתישהו עם הרעיון, לצערי. את יכולה לספר לי איך זה היה אצלכם.[/u]
נגמר לי קצת הזמן כרגע, אנסה יותר מאוחר אם אוכל. יכול להיות גם שסיפרתי על זה בסיפור הלידה [po]סיפור הלידה שלנו ללא ליווי בליווי מושלם[/po] .

[u]את יכולה להזמין רופא הבייתה, לשלם לו איזה 500 ש"ח, וזהו[/u] למה הכוונה אודליה? הרי גם בלידה עם מיילדת הזמנתי רופא הביתה אחרי הלידה (שאגב, לא לקח אפילו אגורה, רופא הילדים הנהדר שלנו). אז בעצם אם אני מזמינה רופא ילדים הביתה, איך זה משפיע מבחינת רישום וכו'? כלומר, למיילדת היה איזה טופס כזה שאח"כ הלכנו איתו למשרד הפנים.
ואודליה, אני גם מאוד מזדהה עם מה שאמרת לגבי השליטה והעברת המושכות בעצם לאדם אחר. אני ממש מתחברת לכל מילה שכתבת.

[u]מה באמת מניע אותך לא לקרוא למיילדת?[/u] נעמי, כך אני מרגישה. אני מרגישה שאת הלידה הזאת אני רוצה לעבור לבד, פשוט לבד. מין תחושה כזאת שלא צריכה להיות מגובה בשום דבר נוסף. זה מזכיר לי את השאלות ששאלו אותי: "אבל למה את רוצה ללדת בבית? מה היה לך רע במרכז לידה עם מיילדת פרטית מעולה ועם חוויית לידה מצויינת?" - לא רע, אבל היתה לי תחושה בוערת בבטן שזה מרגיש לי יותר נכון ללדת בבית. אותו הדבר עכשיו, אני ממש מרגישה שאני רוצה ללדת לבד, שזה הכי הכי נכון לי. פשוט ללדת, זה הכל.

[u]קראת סיפורים של הלידות אנאסיסטיד כאן באתר?[/u]
[u]יש גם את הסרט של Laura Shanly שהוא מאד מומלץ לטעמי[/u] עדינה, קראתי את כל סיפורי האנאסיסטד באתר, ובלעתי בתאווה את האתר של לורה שיינלי :-).
יש לי עוד זמן, אני בשבוע 15+1 היום. אני ממש לא חושבת שבעלי ישלים מתישהו עם הרעיון, לצערי. את יכולה לספר לי איך זה היה אצלכם.

בינתיים אני שואבת המון מידע וכוח מאחרות. תודה.

[u]מה מפריע במיילדת שיושבת בפינה , בלי לדבר ,שמדי פעם מקשיבה יחד איתכם לדופק התינוק ואולי מגישה לך כוס מים שאת צריכה?[/u]
קודם כל אני מצטרפת לכל הדברים ש [po]אוד ליה[/po] כתבה ואני רוצה להוסיף ולומר שאחרי כל ההסברים והנסיונות להסביר לכולם ולעצמי למה החלטתי ללדת ללא מיילדת
הגעתי למסקנה שאין "הגיון" מאחורי ההחלטה.
אצלי פשוט היה ברור לחלוטין מתחילת ההריון שזה מה שאני רוצה וצריכה.
התקשיתי להסביר את זה גם לעצמי אבל היתה לי ידיעה ברורה שזה מה שהולך להיות הפעם.

[u]אני מצאתי שאני הייתי צריכה כל הזמן לבחון מחדש את הבחירה שלי ולהיות אמיצה מספיק בשביל לקחת אחריות על ההחלטה שלי עד הרגע האחרון.[/u]
גם אצלי, עד הרגע האחרון (כמעט) היו לי ספקות, מחשבות שאולי בכל זאת נתפנה לבי"ח ברגע האמת... עד שהתחילה הלידה והיה לי ברור שאני, מהבית, לא יוצאת לשום מקום, וזה המצב שמתאים לי ללדת בו.

ועוד משהו:
בלידה השניה (וגם בראשונה) הייתי היסטרית לגמרי מהכאב, חיפשתי מהמיילדת את הכוח, קשה לי להסביר במילים, אבל הנוכחות שלהן (ולא בגללן) גרמה לי שלא לקחת את השליטה (לא יודעת אם שליטה היא המילה הנכונה, אבל לא מצליחה לחשוב על מילה יותר מתאימה, אחריות, אולי?)- רציתי שהמיילדת תציל אותי, שתקח ממני את הכאב, שתעזור לי. כשהייתי לבד, מתוך המקום של "אין למי לפנות"- קיבלתי את הכוחות להתגבר, התכנסתי בתוך עצמי ומצאתי את הנקודה המאוזנת, ולא נכנסתי להיסטריה, להיפך, הייתי מאוד שלווה ורגועה.

יש איזה קטע כזה, שאם יש לי על מי להסתמך דווקא אני מתפרקת לגורמים. וכשאני צריכה להתמודד לבד- אני מתמודדת בצורה הרבה יותר מוצלחת עם כל מה שיבוא.
לאו דווקא עם כאב פיזי, גם סתם למשל עם הילדים- אם אני יודעת שמישהו אמור לבוא לעזור לי אני סופרת את השניות עד שיבואו ואז מתפרקת, נכנסת למיטה ונגמר. לעומת זאת בימים שאני יודעת שאני איתם לבד עד הערב, היום זורם כל כך הרבה יותר בקלות, הארוחות בזמן, משחקת איתם, מקלחת אותם, נכנסים למיטה בזמן... זה מוזר אבל ככה אני- מתמודדת רק כשאין לי מישהו שיתמודד בשבילי... ובת'כלס זו תכונה טובה לפעמים כי אני יודעת "להאציל סמכויות", ולא "נשרפת" אלא נעזרת במי שאפשר, מצד שני בלידה מן הסתם אף אחד לא יכול באמת להתמודד במקומי, והמצב הזה שבו יש איתי "איש מקצוע", זה גורם לי לחפש שהוא יתמודד במקומי, וכשזה לא קורה אני עוד יותר מתפרקת...

[po]אמא לאסף יואב עידו וליבי[/po]
קראת סיפורים של הלידות אנאסיסטיד כאן באתר?
אם לא, אני מאד ממליצה לך לקרוא.
יש גם את הסרט של Laura Shanly שהוא מאד מומלץ לטעמי. אני ראיתי אותו יחד עם בעלי.
יש לי אותו כאן איפשהו אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך.
זאת החלטה לא קלה לעשות, אני יודעת.
לפעמים צריך הרבה מאד זמן להבשיל עם הרעיון.
וזה לא קל לבעל.
אני מצאתי שאני הייתי צריכה כל הזמן לבחון מחדש את הבחירה שלי ולהיות אמיצה מספיק בשביל לקחת אחריות על ההחלטה שלי עד הרגע האחרון.
לאט לאט... אם יש לך עוד זמן אז (לא יודעת איפה את בהריון הזה) תני לעצמך את הזמן.

לי הפריע. פשוט הרגיש לא נכון.
זה מתחיל בזה שפשוט לא מתאים לי עוד אנשים בלידה. ולא משנה אם זו המיילדת או אמא שלי לצורך העניין...
אני מאוד קנאית לפרטיות שלי וקשה לי לחלוק את האינטימיות של הלידה עם עוד אדם חוץ מבעלי.
דבר שני, ברגע שיש מיילדת, העניינים יוצאים מהשליטה שלי- אם לא ימצא חן בעינייה משהו היא יכולה להעביר אותי לבי"ח, או סתם לשדר לי "אנרגיות שליליות".
המיילדות שאני דיברתי איתן לפני הלידה האחרונה לא היו מוכנות לתת לי ללדת בעצמי. אני מדברת על השלב של היציאה של הראש, כל מיילדת שדיברתי איתה (מהאזור שלי) אמרה שהיא חייבת לתמוך בפרינאום כשהוא יוצא, לי לא מתאים שידחפו ידיים בשום שלב של הלידה. יותר מזה, לא מתאים לי שמישהו יישב ויסתכל עלי כשאני יולדת...
אני בטוחה שיש הרבה שלא יסכימו איתי פה, אבל בשבילי ללדת עם מיילדת זה להיות בלי ולהרגיש עם... עם עין בוחנת, מישהו שמפריע לי להתכנס בתוך עצמי בתהליך שלי.

הלידה הראשונה שלי הייתה בבית חולים. היה ממש טראומטתי מבחינת החדירה לפרטיות (למרות שהלידה עצמה הייתה טבעית, בחדר חשוך רק אני בעלי והמיילדת, ואפילו בלי תפרים.
הלידה השניה שלי הייתה בבית עם מיילדת, הייתה יותר פרטיות אבל עדיין זה לא היה זה. אני ממש מרגישה צורך ללדת [b]לבד[/b]. מרגיש לי סוג כזה של אינטימיות שכל נוכחות נוספת מפריעה.
הלידה השלישית הייתה ללא מיילדת בכלל, רק אני ובעלי, וזה כל מה שהייתי צריכה.

אני מנסה להבין את הרציונל שעומד אחרי לידה עצמונית. מה באמת מניע אותך לא לקרוא למיילדת?
מה מפריע במיילדת שיושבת בפינה , בלי לדבר ,שמדי פעם מקשיבה יחד איתכם לדופק התינוק ואולי מגישה לך כוס מים שאת צריכה?

[u]קשה לי מאוד עם המחשבה שאני אצטרך להיסחב לבי"ח אחרי הלידה בשביל להוכיח שהתינוק שלי.[/u]
את לא...
את יכולה להזמין רופא הבייתה, לשלם לו איזה 500 ש"ח, וזהו.
מאיזה אזור את בארץ?
בכל מקרה, אם זה התכנון, לפחות תלכי את לפגישה הזו... כי אם תחכו לרגע האחרון, יכול מאוד להיות שהיא לא תספיק להגיע.
את רוצה לדבר? אפשר להיפגש, אולי גם להפגיש את הבעלים...

אהלן אודליה,

כן, קראתי מה שכתבת לי במייל (תודה), אבל לא נראה לי שבעלי יילך מבחירה למיילדת להכנה שכזאת. האמת......נראה לי שאני פשוט אתעכב עוד ועוד בלי לקרוא למיילדת. כלומר, לומר לבעלי לקרוא לה רק כשאני מרגישה שאני ממש יולדת.
אני לא רואה שום אפשרות אחרת לצערי.

קשה לי מאוד עם המחשבה שאני אצטרך להיסחב לבי"ח אחרי הלידה בשביל להוכיח שהתינוק שלי. החותמת של המיילדת תהיה מעולה לצורך הזה. מצד שני, קשה לי עם לא להודיע למיילדת בזמן, וקשה לי עוד יותר עם לוותר על לידת אנאסיסטד.

אוףףףףףףףףףף

ולגבי איך להתמודד וכו'-
כתבתי לך במייל ואני ממש ממליצה ללכת למיילדת להדרכה. (הלכנו לשעתיים- שלוש, שילמנו על הפגישה לא סכום היסטרי)
בת'כלס, לי היה ברור שיש מצבים שאני כן אתפנה לבי"ח: מיים מקוניאלים, דימום מאסיבי, או אם אני לא ארגיש תנועות (וכמובן אם במהלך הלידה אני ארגיש שמשהו לא תקין)
חוץ מזה- המיילדת דיברה איתנו לגבי כלמיני מצבים- למשל אם חבל הטבור כרוך אז פשוט להתיר אותו, אם התינוק לא נושם מה לעשות, וכאלה אבל זה ממש מידע חלקי כי זה קצת רחוק ממני... אז ממש רצוי ללכת ולקבל מידע מלא אצל מיילדת.

בעקרון- לא צריך כלום :-)
מספריים לחיתוך חבל הטבור קנינו כמה שעות אחרי הלידה, צריך כאלו בלי פלסטיק על הידיות כדי שיהיה ניתן להרתיח אותן במשך 5 דקות כדי לחטא. וגם חוט כותנה (אצלנו השתמשנו במין קליפס מאריזה סטרילית שנתנה לנו המיילדת)- אבל מניסיוני אם אתם הולכים לבי"ח כדאי להשאיר את התינוק מחובר לשיליה- אצלנו בגלל שניתקנו בבית עשו לי בעיות ולחצו עלי לתת אנטיביוטיקה, כמובן שלא הסכמתי אבל עשו לי הרבה בעיות, באו לפחות שלושה רופאים עם כל מיני תרחישי אימה (בלה בלה בלה...) לגבי הזיהומים שיכולים להיות. הסברתי להם שחתכנו עם מספריים סטריליים וגם הקליפס היה סטרילי, לא עזר, בסוף הסכמתי שייקחו דם לבדיקת הזיהום ואם יש זיהום, בבוקר אני אחליט לגבי זה (בשביל למשוך זמן)... בבוקר כבר השתחררתי וכבר לא היה להם מה לעשות :-)

אופציונלי:

ללידה:
רסקיו רמדי
מיץ תירוש לאספקת אנרגיה ללידה (אני בסוף נגעלתי מזה וזה עבר להורים שלי...)
מצלמה :-) (אנחנו לא השתמשנו אבל קצת חבל לי)
בריכה אם אין אמבטיה

לאחרי הלידה:
חיתולים- לתפוס את התינוק אם אתם יולדים במים- שלא יחליק... (אופציונלי ביותר אבל לי הרגיש יותר בטוח)
מגבות/ שמיכות וכו' לחמם את התינוק- הכי חשוב כובע (אני פשוט התכרבלתי איתה בשמיכות ודאגתי שהראש יהיה מכוסה...)
כוח עזר לפינוק אחרי הלידה :-) ההורים שלי לקחו את הגדול, השני הלך לגן וחמותי שלחה לי פירות טריים חתוכים...
צמח ילקוט הרועים- עוזר לרחם להתכווץ או משהו כזה

אז מה צריך שיהיה בבית לקראת לידה ללא מיילדת? עם מה חותכים את חבל הטבור, למשל?

ובכלל, איך מתכוננים לכלמיני תרחישים? יש עצות מבעלות ניסיון?


תודה,
דניאלה

אודליה,

אצל איזו מיילדת עברתם הכנה לקראת לידת אנאסיסטד?

לגבי חומר לקריאה תקישי unassisted childbirth בגוגל ותמצאי אוקינוס שלם.
אני מאוד ממליצה על האתר של לורה שנלי. http://www.unassistedchildbirth.com/
בהצלחה!

אני אמנם עדיין לא בהריון (נראה לי, למרות שאי אפשר לדעת) אבל רוצה הריון ורוצה ללדת אנאסיסטד.
החצי השני תומך.
איזה מיילדות יסכימו לתת הנחיה לקראת לידה כזאת? (אם יש כאלה ואם הן מוכנות להחשף, כמובן)
איפה אפשר למצוא חומר כדי ללמוד יותר לקראת הלידה?
הלידה הקודמת הייתה לידת בית נהדרת, אבל הפעם הייתי רוצה ללדת ללא נוכחות מיילדת.
המיילדת הייתה מאד טובה ונחמדה (היא נגד אנאסיסטד) ובכל זאת מרגיש לי נכון בפעם ללדת לבד.

התרחיש שאני דמיינתי לפני הלידה הוא שאם אני יולדת בלילה אני אעשה את זה לבד ואם זה יהיה במהלך היום אאלץ להזמין עזרה כדי שבעלי לא ילחץ יותר מדי, כששתפתי אותו בהרהורי הוא אמר שהוא לא רוצה שאני אשנה את התוכניות שלי בגלל הפחד שלו ושהוא רוצה שאלד בדרך שלי גם אם הוא יהיה נוכח וער.
כך החלטתי שהמיילד יהיה לגיבוי במידה ונרצה או נצטרך , אחת הסיבות שהוא נבחר היה קרבת מקום מגוריו (כמובן בכך שהחלטנו לשתף אותו בלווי ההריון והלידה התחייבנו גם לתשלום).

כיוון שהתוכניות שלי היו בגדר פנטזיה, שרק אחרי התגשמותה הפכה לאפשרית בעיני זולתי , לא הרגשתי שאני מוליכה שולל. הלידה התרחשה לפני שש שנים וחצי ואז לידות ללא סיוע מקצועי היו די נדירות בחברה שלנו.

וואו, כמה דברים כתבתן לי, דברים חכמים, ואני רק עכשיו מתאוששת מהקושי הפיזי שעבר עליי בימים האחרונים ויכולה להתחיל לעכל הכל.

אם פי, אין סיכוי שאני אשקר למיילדת שלי ואעשה דבר כזה מאחוריי גבה. [u]חייב להיות אמון בין היולדת והמיילדת שלה[/u] אין יותר ברור מזה.

[u]האם את מוכנה לתרחיש שכזה...[/u] רוני, אני מוכנה לתרחיש כזה ללא מיילדת באותה המידה שאני מוכנה לתרחיש כזה עם מיילדת. כלומר, היחס שלי לנושא הזה לא משתנה בגלל שמדובר באנאסיסטד.
ולגבי החופשה - את זה היא אמורה לדעת בקרוב. אני בכלל מדריכה את הגוף מעכשיו ללדת כמה ימים לתוך חודש ספטמבר, אחרי שחצאי הימים במסגרות השונות של הילדיםם ייגמרו סו"ס. התל"מ שלי 24.8.

[u]אנחנו הלכנו להכנה ללידה אנאסיסטד אצל מיילדת[/u] אודליה, מי המיילדת? ובכלל, אני בעלי לא פתוח לרעיון של לידה עצמית,כך שאני מרגישה עדיין מול חומה.
אני מרגישה שהדרך היחידה להגשים ולעשות את מה שאני מרגישה שמאוד נכון עבורי, יהיה כרוך בלרמות חצי מהעולם סביבי. מבוי סתום לגמרי.


[u]לגבי ההגדרה של הלידה - לא יודעת. זה חשוב לך איך קוראים לזה?[/u] - לא, זה לא ממש חשוב, סתם עניינה אותי ההגדרה.

ככל שאני חושבת על זה יותר, בעקבות כל הדברים שכתבתן לי, זה שאני רוצה ללדת ל-ב-ד, אני רוצה גיבוי מבעלי להחלטה הזאת. נניח אם אני מפנטזת על הלידה הזאת, אז המיילדת כן קיימת - אבל היא מגיחה בפתח הדלת דקה אחרי שהתינוק/ת שלי יצא/ה לאוויר העולם. כלומר, איפשהו אני אשמח אם לא כל האחריות תהיה עליי בסיפור הזה. כי אני כן יודעת שהלידה הזאת לא תשתבש בלי שאני ארגיש את זה, ולכן רוצה להיות בצירים ובלידה לבד. מצד שני, אין לי ביטחון מלא ביכולת שלי לטפל במצב חירום לאחר הלידה.

יוצא משהו ברור מכל המילים שלי?

[u]למה לעשות דמוניזציה לפחד? מותר לפחד לפעמים זה גם כיף[/u] - מסכימה. אני חושבת שלחנוק את הפחדים שלי כלא היו, רק גורם לי מועקה גדולה יותר מהפחדים עצמם. נראה לי נורמלי לפחד.


[u]החלטתי לסכם עם בעל מקצוע כאילו אזמן אותו ללידה ולא להעלות את נושא הלידה ללא סיוע[/u] - נהר, מה חשב בן זוגך על כך?


תודה לכולכן. האמת, אני מרגישה שעוד לא עברתי את המשוכה הראשונה - בעלי.

לגבי הפחד, אני זוכרת באחת הלידות שהייתי מאוד מפוחדת, אחרי הריון מלא חרדות, ואמרתי לעצמי: אני מפחדת למות, אני מפחדת שהתינוקת תמות, אבל אין דרך חזרה, אז על החיים ועל המוות, אני מתחילה ללדת עכשיו. הילדה דרך אגב יצאה עם בטחון עצמי שיכול להחזיק את המשפחה כולה :-) (מה אין סימן לחמסה?)

לגבי דבריה של [po]אם פי 3[/po] ,
[u]לבנות במכוון תסריט שבו הסיכום ביניכן הוא נוכחות שלה, כשבעצם אין לך שום כוונה לקרוא לה, נראה לי לא הוגן, ברמה של יחסי אנוש בסיסיים[/u]
באופן עקרוני אני מסכימה, ובכל זאת מצאתי את עצמי נוהגת ממש כך. כיוון שגם כך אישה שבוחרת בחירה יוצאת דופן בלידה מוצאת את עצמה מתמודדת עם כל מני לחצים, ובמצב הורמונלי עדין לא כל כך פשוט להתמודד עם כולם החלטתי לסכם עם בעל מקצוע כאילו אזמן אותו ללידה ולא להעלות את נושא הלידה ללא סיוע, למרות שידעתי שאני לא רוצה את נוכחותו. מצד אחד לא רציתי להתמודד עם ביקורת על רצוני ומן הצד השני שמרתי לעצמי את האופציה לקרוא לו במידה ונזדקק לו. ואכן אחרי יציאת התינוק זוגי חש צורך להזמינו.

המון נשים יולדות כשהן מפחדות. זו עובדה - בלי להתייחס כרגע לטוב או רע.
אי אפשר לומר שפחד מונע לידה.
כנראה שלידה זורמת טוב יותר, בהעדר פחד, אבל תינוקות נולדים גם באימה גדולה.
מצד שני, לידה גם מציפה הרבה פחדים חבויים.


[u]אני לא יודעת איך היא תגיב לבקשה כזאת בכלל. אני גם לא מסוגלת לשקר לה ו/או לבעלי ולהיות במעקב כל ההריון, וכשארגיש שהלידה מתקרבת, פשוט לא לקרוא לה.[/u]
ממש לא לעניין - לשקר למיילדת. חייב להיות אמון בין היולדת והמיילדת שלה.
אם היא לא מסכימה לבקשתך, את יכולה - לוותר על בקשתך, לוותר על נוכחותה או לחפש מיילדת שזה כן מתאים לה.
לבנות במכוון תסריט שבו הסיכום ביניכן הוא נוכחות שלה, כשבעצם אין לך שום כוונה לקרוא לה, נראה לי לא הוגן, ברמה של יחסי אנוש בסיסיים. זה לפעמים קורה בטעות, אבל זה אחרת.
(ובתור מישהי שזה קרה לה - היה סיכום של ליווי לידה, והודיעו לי רק אחרי כמה ימים שכבר נולד...(ידעתי קודם אבל לא ישירות) זו הרגשה ממש לא סימפטית, ומאד יוצרת אנטגוניזם. לא מדברת על מישהי שהכל הלך מהר ולא הספיקה לקרוא).

שלא לדבר על זה שמה לפחד ולרציונאליות? :-)

אני מסכימה עם אסנת:
<ההדגשה שלי>
_אצל [b]כל אחת[/b] הפחד בלידה לובש צורה אחרת.
פחד הוא גם חבר. הוא פתח לעולם הפנימי, אפשר לעבוד משם._

למה לעשות דמוניזציה לפחד? מותר לפחד :-) לפעמים זה גם כיף @}

[u]לא פחד. פחד הוא אויב לידה. יולדת לא יכולה ללדת כמו שצריך אם יש שם פחד. אי אפשר ללדת ולפחד בו זמנית.[/u]
זה משפט שיכול לגרום ליולדת לפחוד מהפחד. מיותר לגמרי.
[u]זה מעניין איך אצל כל אחת יש באג במקום אחר. ואיך לא תמיד זה מאוד רציונלי.[/u]
כל כך נכון. אצלי הפחד היה מהפסקת נשימה. זה מתחפש לרציונלי אבל זה לא (וזה היה ברור לי, אבל עדיין בחרתי לכבד את הפחד הזה).

[u]מה זה ללדת כמו שצריך? האם יש רף שכולן צריכות להגיע אליו?[/u]

ללדת כמו שצריך זה פשוט ללדת. לזה התכוונתי. אינספור נשים בעולם יולדות והן יולדות ללא פחד. לא שלפחד אין מקום בהוויה שלנו, אלא, שבזמן הלידה הוא לא צריך להיות/לעלות אחרת לא תתרחש לידה. זה פשוט דבר והיפוכו. פחד מכווץ, לידה מתקיימת במצב של הרפיה. יש יראה שמלווה את התהליך, אבל לא פחד.


[u]זו אמירה קצת קשה. היא מחלקת לנכון/לא נכון, אפשר/אי אפשר, צריך/לא צריך, כשבעצם, פחד יכול להיות בלידה לצידו של הביטחון, ולצידה של האמונה. כי פחד, הוא יצר הישרדותי, והוא קיים בנו גם ולמרות שאין לו סיכוי להשפיע או לשנות את הבחירה שלנו.[/u]

פחד קיים בנו, אבל בזמן לידה הוא פשוט לא יאפשר מעבר של תינוק.


[u]מכיוון שאנחנו יודעות שהוא איתנו, במקום להסיט כוחות למלחמה איתו, אפשר לתת לו מקום בפינה של החדר, להושיב אותו שם, שלא יפריע, ולהמשיך במעשינו. כי מעשינו הם עיסוק באהבה, ואפשר לאהוב את כל הרגשות שלנו, כשפחד הוא אחד מהם.[/u]

בודאי! לזה אני מכוונת - בזמן הלידה אין לו מקום. אין לו מקום בתוכנו בשעה כזו וודאי שבזמן לידה אין זמן ובעיקר יכולת למלחמות בפחד.



[u]לא שאני מנסה לעשות פרופגנדה למיילדות, אבל מיילדות מכירות את השלב הזה שפתאום העיניים של היולדת נראות רדופות והיא מתכווצת ונסוגה ומשהו בה מתערער, ויודעות לשים את המילה או המגע שמחזיר את האמונה. רק בגלל זה אי אפשר בלעדינו. או שכן.[/u]

זהו, שלא תמיד :-) כמו בכל פלח שוק ומקצוע, יש ויש.. גם כאן יש גישות שונות (למיילדות וליולדות והפער ביניהן..), יש את ההוויה של כל אחד מהנוכחים (בין אם הוא מיילדת, יולדת או מלווה לא מקצועי) ובקיצור- צריך את החיבור הנכון, את הזמן הנכון ו... מזל. אף פעם לא מזיק.

[u]לא פחד. פחד הוא אויב לידה. יולדת לא יכולה ללדת כמו שצריך אם יש שם פחד. אי אפשר ללדת ולפחד בו זמנית.[/u]

פחד הוא גם חבר. הוא פתח לעולם הפנימי, אפשר לעבוד משם. מה זה ללדת כמו שצריך? האם יש רף שכולן צריכות להגיע אליו?

_לא פחד. פחד הוא אויב לידה. יולדת לא יכולה ללדת כמו שצריך אם יש שם פחד. אי אפשר ללדת ולפחד בו זמנית.

זו אמירה קצת קשה. היא מחלקת לנכון/לא נכון, אפשר/אי אפשר, צריך/לא צריך, כשבעצם, פחד יכול להיות בלידה לצידו של הביטחון, ולצידה של האמונה. כי פחד, הוא יצר הישרדותי, והוא קיים בנו גם ולמרות שאין לו סיכוי להשפיע או לשנות את הבחירה שלנו.

מכיוון שאנחנו יודעות שהוא איתנו, במקום להסיט כוחות למלחמה איתו, אפשר לתת לו מקום בפינה של החדר, להושיב אותו שם, שלא יפריע, ולהמשיך במעשינו. כי מעשינו הם עיסוק באהבה, ואפשר לאהוב את כל הרגשות שלנו, כשפחד הוא אחד מהם.

לא שאני מנסה לעשות פרופגנדה למיילדות, אבל מיילדות מכירות את השלב הזה שפתאום העיניים של היולדת נראות רדופות והיא מתכווצת ונסוגה ומשהו בה מתערער, ויודעות לשים את המילה או המגע שמחזיר את האמונה. רק בגלל זה אי אפשר בלעדינו. או שכן.

שרהלה
איזו אסוציאציה משעשעת :-)

[u]אצל כל אחת יש באג במקום אחר. ואיך לא תמיד זה מאוד רציונלי.[/u] - לדעתי זה מוכרח להיות דו כיווני- גם אצל יולדות וגם אצל מלווים/ות.




[u]באמת אצל כל אחת הפחד בלידה לובש צורה אחרת.[/u]

לא פחד. פחד הוא אויב לידה. יולדת לא יכולה ללדת כמו שצריך אם יש שם פחד. אי אפשר ללדת ולפחד בו זמנית.

[po]שרה לה[/po] D-: נורא הצחקת אותי...
באמת אצל כל אחת הפחד בלידה לובש צורה אחרת.

רק רוצה להוסיף
בלידה השניה שלי המיילדות היו בהחלט בתוך החדר- אבל פסיביות לגמרי ואפילו לא נגעו בי.
מבחינתי, ילדתי לבד. הן רק הסתכלו. לא תמכו בפרינאום, לא אמרו לי ללחוץ או להפסיק ללחוץ, כלום.
אני לא מרגישה צורך ללדת יותר לבד מזה.
אגב, מיד אחרי הלידה הן כן נכנסו לפעולה- כי התינוק נולד שמוט ולבן והיה זקוק לעיסוי נמרץ כדי להתחיל לנשום. אז בהחלט שמחה שהן היו שם ויכלו לטפל בו בשניה שהגיח החוצה.

[u]נשמע הגיוני שאלד לבד בחדר ומיכל תהיה בסלון? האם זו לידת אנאסיסטד בכלל במהותה, או שעצם נוכחות המיילדת יכולה להשפיע על התגובות של הגוף שלי (שאני מאמינה שצריך להיות לבד)?[/u]

כשאני הייתי לפני הלידה שלי. רציתי ללדת לבד. והיה לי ברור שברגע שתהיה שם אשת מקצוע אני פחות אצלול לאינטואיציה שלי ואסתמך על הידע החיצוני של האשת מקצוע. כשאת לגמרי לבד את סומכת על הגוף שלך במאה אחוז, את בידיע שהגוף שלך ואת תדעי מה לעשות.
בלידה שלי בשלב היציאה של התינוק הייתי בבריכה, התינוק התקדם נורא לאט, ובשלב האחרון של הלידה הרגשתי שאני חייבת לצאת מהמיים, אך מיכיוון שכבר לא יכולתי פיזית לעשות את זה, פשוט נשענתי על בן זוגי והתרוממתי מהמיים.
לאחר הלידה יצא לי לקרא, שתינוקות גדולים כדאי ללדת לא בתוך מיים. (הוא באמת יצא משהו כמו 4.5 קילו).

מה שאני מנסה לומר זה שנוכחות מיילדת יכולה להשפיע לשני כיוונים. אחד זה באמת לדעתי נוכחות הכי מינמלית של אדם מקצועי, מוציאה את האישה מקשב פנימי מלא. וכיוון שני, אם האישה לא שלמה עם ההחלטה ו/או נוכחות מיילדת מאוד מרגיע אותה. אז זה חשוב כי פחד וחרדה ממש מגבירים את כאב הצירים ויכולים לעקב את הלידה. ומה גם להעזר במיילדת גם זו החלטה של לידה לבד. את אינטואטיבית יודעת שאת בלידה הזו זקוקה לעזרה.

הקטע עם הקרומים ש"נצמדים לראש של התינוק" מזכיר לי קטע מהסידרה "האסיר". בכל פעם שהוא ניסה להימלט, רדף אחריו בלון ענקי שאיים להצמד לגופו ולהחניק לו ת'צורה. נראה לכן שהקרומים של שק מי השפיר יכולים לעשות אותו דבר? הלא ממילא, אחרי שהראש יוצא, הקרומים ניתקים מהשליה ויוצאים יחד איתו. זה לא שצריך אביזרים מיוחדים כדי להפריד אותם מהפנים, או שהם נצמדים בצורה כזו שמפריעה לתינוק לנשום... אפשר בעדינות להסיר אותם, אם נראה שהם מכסים את האף.
זה מעניין איך אצל כל אחת יש באג במקום אחר. ואיך לא תמיד זה מאוד רציונלי.

[u]נשמע הגיוני שאלד לבד בחדר ומיכל תהיה בסלון? האם זו לידת אנאסיסטד בכלל במהותה, או שעצם נוכחות המיילדת יכולה להשפיע על התגובות של הגוף שלי (שאני מאמינה שצריך להיות לבד)?[/u]
לי נשמע מאוד הגיוני.
לגבי ההגדרה של הלידה - לא יודעת. זה חשוב לך איך קוראים לזה?
או שיותר חשוב לך ללדת כמו שאת רוצה, ועם גיבוי למקרה הצורך בחדר השני?
את יכולה ללדת לבד, בקטע שאת רוצה וזקוקה להיות לבד, קשובה לעצמך ולעובר שלך.
ואחרי שהוא יוצא - יש מיילדת בחדר השני, לעזור עם כל מיני דברים שהם כבר מעבר ושאת לא רוצה להיות בהם לבד.

אני זוכרת סיפור לידה אחד של יולדת שרצתה ללדת לבדה, איך היא הרגישה בזמן הלידה שמשהו לא בסדר, והלכה לבית החולים. ובאמת היה משהו לא בסדר, והכל נגמר בשלום. כלומר: היא באמת לקחה אחריות על הלידה, היא באמת היתה קשובה לגוף שלה ולעובר, ולכן הרגישה שיש שם תקלה ושהיא זקוקה לעזרה רפואית.
זה אומר, שבחירה בלידה ללא מיילדת אין פירושה גם [b]להישאר לבד[/b] בכל מחיר - זה אומר שאת המנווטת ושאת גם יודעת ומרגישה מתי מתאים לקבל עזרה.

[u]נשמע הגיוני שאלד לבד בחדר ומיכל תהיה בסלון?[/u]
המיילדות ששאלתי לא הסכימו, והסוף כבר ידוע לך ;-)
אנחנו הלכנו להכנה ללידה אנאסיסטד אצל מיילדת, והיא הכינה אותנו לתרחישים האפשריים. דווקא על מצב כזה (שהתינוק יוצא בקרום) לא דיברנו, אבל גם אצלי הקרום כיסה את הראש (אבל לא היה סגור לגמרי... והורדתי לה אותו.
אני זוכרת שקראת את סיפור הלידה שלי, ו"דיברנו" שם- אם את רוצה דברי איתי- המייל שלי בדפבית...

[u]האם זו לידת אנאסיסטד בכלל במהותה, או שעצם נוכחות המיילדת יכולה להשפיע על התגובות של הגוף שלי (שאני מאמינה שצריך להיות לבד)?[/u]

חלק משמעותי מבחירה בלידה ללא מיילדת הוא המוכנות להשתמש באינטואיציה ולא רק בידע מבחוץ.
לדעת שכל המידע שתזדקקי לו קיים בך או בסביבתך ויהיה נגיש לך בבוא השעה.
זה אומר שאת יכולה להחליט שאת רוצה ללדת לבד , ויחד עם זאת תשארי פתוחה וקשובה לאפשרות שהאינטואיציה (לא הפחד) תכוון אותך להזמין מיילדת.
את פשוט תדעי... זה לא שיקול הגיוני אלא אינטואיטיבי.

שלום יקרה :-)
אני לא יודעת איך זה משפיע או לא משפיע על הגוף... אבל אני כן מכירה נשים שכך ביקשו מהמיילדת לעשות. אחת מהן סיפרה לי שהיא הזמינה את המיילדת שאכן ישבה בסלון, והיא ילדה את התינוקת לבד עם בעלה. בזמן יציאת התינוקת המיילדת כנראה קלטה שזהו, יש ממש לידה, והיא ניגשה לדלת החדר ורצתה להכנס והבעל פשוט הדף אותה בעדינות וביקש שלא תכנס. הם סיכמו את זה איתה מראש ככה שזה לא היה משהו לא ידוע והיא לא נעלבה או משהו... כששאלתי את אותה אשה מדוע אם כך היא בכלל הזמינה מיילדת, אז היא אמרה לי שמבחינתה, היא ידעה שהיא יכולה ללדת לבד, אבל היא לא ממש יודעת איך בודקים את התינוקת אח"כ ומה עושים, וגם מבחינת הרישום אח"כ זה הקל עליה אחרת היתה צריכה הוכחות אחרות, כמו בדיקות מההריון, ואת זה היא לא עשתה בכלל (שום בדיקות בהריון אאל"ט, או שלא הבנתי אותה נכון...). היא שוב בהריון עכשיו ותעשה את אותו הדבר עם אותה מיילדת.

אני חושבת שחלק מהמהות של לידת אנאסיסטד זה הלבד והאמונה בגופך וביכולתך, ואולי עצם זה שיש מיילדת בחוץ "ג'אסט אין קייס" הופך את הקטע הזה של האמונה לקצת פחות חזק (אחרת לא היה ג'אסט אין קייס...). אני חושבת גם שחלק עצום מהצורך שלנו בתמיכה בלידה של מישהי עם ידע שתהווה עזרה רפואית או תדע לחלץ אותנו מבעיות, נובע מזה שתרבותית, אנחנו לא רק שלא יודעים לסמוך על עצמנו, אלא גם לא מסוגלים לסבול כל תרחיש של אבדן. בתרבויות אחרות, האבדן הוא חלק מהחיים - ילדים נולדים, ילדים מתים, אמהות לא תמיד שורדות... גם אם אלו מספרים זעומים, הם עדיין קיימים ויש לקבל אותם. בתרבות שלנו זה לא קיים - אנחנו לא מסוגלים לזה, פשוט. זה לא טבוע בנו כחלק מהחיים שלנו. ואולי לפני החלטה כזו על לידת אנאסיסטד כדאי לשאול את עצמך האם את מוכנה לתרחיש שכזה...

חוצמזה, היא בכלל תהיה בארץ כשתלדי?

שלום,

בהריון חמישי בשבוע 12+4. בלידה ה-4 ילדתי עם מיכל בלידת בית מצויינת.
אני חושבת המון על אנאסיסטד, נראה לי מאוד נכון ללדת רק אני עם עצמי, לבד. זה מאוד הגיוני בעיני, בלי צופים.
הבעיה שבעלי מתנגד וחושש. האמת היא שגם אני די חוששת. זה אומר לקחת המון אחריות ולהתכונן לכלמיני תרחישים אפשריים.

כבר יצרתי קשר עם מיכל והיא מאוד מאוד שמחה לשמוע על ההריון החדש. היא מקסימה בעיני.

בלידה האחרונה, ליבי יצאה בתוך הקרומים (כמו שאפשר לראות בתמונות הלידה) ומיכל קרעה את השק מעל פניה (די במאמץ). אני לא יודעת אם הייתי יודעת שצריך לעשות את זה אם הייתי יולדת לבד.
נשמע הגיוני שאלד לבד בחדר ומיכל תהיה בסלון? האם זו לידת אנאסיסטד בכלל במהותה, או שעצם נוכחות המיילדת יכולה להשפיע על התגובות של הגוף שלי (שאני מאמינה שצריך להיות לבד)?

אני לא יודעת איך היא תגיב לבקשה כזאת בכלל. אני גם לא מסוגלת לשקר לה ו/או לבעלי ולהיות במעקב כל ההריון, וכשארגיש שהלידה מתקרבת, פשוט לא לקרוא לה.

לא יודעת, אני מאוד מבולבלת.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1095582.html

בטח זה לא ישאר און-ליין לנצח אז אולי כדאי לעשות העתק/הדבק של כל הכתבה לכאן...

בדף-_[po]דף סיפור לידה [/po] יש החלטה ישנה (מלפני שהיו קימים תיוגים בצ'יקצ'יק) לכתוב בראש דפי סיפורי לידה מילות מפתח. זה רעיון טוב להפוך את כולן לתיוגים.
נעבור לדון שם?

מה דעתכן ליצור דף תיוג לסיפורי לידה ללא סיוע המערכת הרפואית?
[po]דף לידה עצמאית[/po]
[po]דף סיפור לידה עצמאית[/po]

([po]דף סיפור לידה ללא מיילדת[/po] נשמע לי ממש ארוך מידי)
(ומה בקשר לשינוי שם הדף? הוחלט שלא או שזה סתם התמסמס?)

[u]מה אם המיילדת תשמע שילדתי עם מיילדת אחרת? לא נעים![/u]
אם זה שיקול, אז המיילדת לא מספיק "בוגרת" במערכת היחסים ביניכן, וזו סיבה לבחור מיילדת אחרת.

אני מצטערת שאני רואה את הדף הזה רק עכשיו. אני שלושה שבועות אחרי לידה רביעית. אחרי שתי לידות ראשונות שהיו בבית חולים. הראשונה שהסתיימה בקיסרי והשניה בחיתוכים. הרגשתי שאני רוצה להיות לבד בלידה שלישית. שלא יפריעו לי ולא ישכיבו אותי ושלא ינחו אותי. אני מדריכת טיולים וקיוויתי שהלידה תתפוס אותי בטבע מרוחקת מהציווליזציה. בסוף בלידה שלישית הלידה החלה בבית. התקשרנו לאימי שתבוא לשמור על הילדים מתוך כוונה ללכת לבית החולים. בינתיים כשכל הזמן אני בעמידה בשקט הלידה התקדמה לה. בעלי שבה לבדוק איתי האם אכן זה מתחיל , גילה שכבר הראש מציץ. ושוב כל הזמן עמדתי. לא דחפתי, לא לחצתי, לא עשיתי כלום. הגוף עשה הכל לבד. בינתיים הגיע ציר לחץ ותפסתי את ראשו של התינוק ומייד עוד ציר ואז תפסתי את התינוק והרמתי אותו אל חיקי. ושוב הכל בעמידה. הייתי ב"הי" . זו היתה חוויה מתקנת. גיליתי שלגוף יש עוצמות מדהימות ושרק צריך לקבל את צירי הלחץ בפוזיציה המתאימה כדי שהלידה תתקדם מהר. בלידה הרביעית תכננתי שזה יהיה בבית בחיק המשפחה באוירה אינטימית ללא אנשים זרים. החלו הצירים שלאט נהיו כואבים יותר ויותר. (אגב לידה שלישית ארכה לכל היותר חצי שעה.) כעבור שעה וחצי של צירים שכל הזמן אני הולכת או עומדת. לא יושבת וחלילה לא שוכבת, הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד בזה יותר. לצערי בעלי לא עבר איזה הכנה מוקדמת ולא יכול היה לעודד ולומר לי שכנראה זה קרוב... גם אני לא ידעתי למה לצפות. אז בקשתי את בעלי שיקח אותי לבית החולים כי אני לא יכולה לשאת את הכאבים. באותו הרגע הרגשתי שלא אכפת לי גם מהתינוק ושאני לא יכולה לסבול. כעבור שעה הייתי אחרי. אמנם בבית חולים אך בעמידת ברכיים על הריצפה. זה הסתיים בלידה טבעית. אמנם לא כמו שתכננתי. אין לי ספק שיכולתי לבד בבית, אך חשוב שיהיה מישהו מלווה (בעל, אחות, שכנה) שיעזור ויתמוך בשלבים הקשים.

[u]"כולן אותו הדבר", אם לא מהבחינה הזו, אז מבחינה אחרת.[/u]
?????

_הייתי רוצה לשכפל את עצמי למיילדת שלי, ככה שיהיה תיאום מושלם בציפיות ובגישה -????????

[u]מה אם המיילדת תשמע שילדתי עם מיילדת אחרת? לא נעים![/u]
זה לא שיקול רלוונטי כלל.

[u]ומיילדת אחרת - בשביל מה? "כולן אותו הדבר", אם לא מהבחינה הזו, אז מבחינה אחרת. זה מעצבן.[/u]
תלוי על אילו בחינות את מדברת. אם היתה לך לידה טובה, ממה את לא מרוצה בעצם? מלידה של מישהי אחרת?

[u]מה אם המיילדת תשמע שילדתי עם מיילדת אחרת? לא נעים![/u]
את באמת עושה חשבון כזה?

אני כרגע בתחילת הריון.
בלידה הקודמת ילדתי עם מיילדת בבית. היחסים בינינו היו טובים. לא יכמיה מדהימה, לא חברות נפש, אבל בכל מקרה חוויית הלידה היתה טובה מאוד. קשה לי לראות את עצמי יוצרת קשר מיוחד עם מילדת כלשהי. יש ליהרבה חברים וחברות, אני אדם פתוח, אבל מעטים האנשים שקרובים לי באמת.

לאחר הלידה שמעתי מחברהשילדה עם אותה המיילדת משהו שמאוד לא מצא חן בעיני מבחינת ניהול הלידה. עכשיו אני מרגישה ממש בבעיה: אני לא מסוגלת לראות את עצמי יולדת שוב איתה, בטח שלא בבית חולים, ומיילדת אחרת - בשביל מה? "כולן אותו הדבר", אם לא מהבחינה הזו, אז מבחינה אחרת. זה מעצבן. הייתי רוצה לשכפל את עצמי למיילדת שלי, ככה שיהיה תיאום מושלם בציפיות ובגישה - מבינים? וגם - מה אם המיילדת תשמע שילדתי עם מיילדת אחרת? לא נעים!

אז גם בגלל מה שסיפרתי על האופי שלי - באמת שהפנטזיה היא לידה ללא מיילדת. אבל האם אני באה מהסיבות הנכונות? האם אני באמת מוכנה, או שרק בגלל ה"לא זה ולא זה ולא זה" אני מגיעה ללידה לבד?

אנחנו היינו בסרט הזה, ואכן עשינו בדיקת רקמות.
אני מתפלאת לשמוע שבמקרה של סיגל עו"ד פתר את זה אחרת כי לחברה שלי היתה השיליה בתור הוכחה(!!) וזה לא עזר, היא נדרשה לבדיקת רקמות.
וסתם שאלה לסיגל מתוך עניין (למה למה אני חוזרת לסיוט הזה?) העו" עלה יותר או פחות מ 2500 ש"ח? מקוה שלא אכפת לך לענות.

[u]וקיבלו את ההוכחות שהגשנו[/u]
איזה הוכחות הגשתם?

אנחנו היינו ב"סרט" הזה גם כן. ביגלל שלקחנו עו"ד ויתרו לנו על בדיקת דנא וקיבלו את ההוכחות שהגשנו. האם הם ניסו להגיש את הבקשה בעזרת עוד או לבד?

תודה לכל מי שענתה.
אז כנראה שיצטרכו לעבור בדיקת רקמות - מכיוון שלא היו מודעות לחוק. והם הרבה אחרי הלידה.

בכל מקרה טוב לדעת. את הלידה הבאה שלי (עוד שנתיים) אני מתכננת שתהיה בבית, לבד. (-:

אפשר להתקשר לקופת חולים והם נותנים טלפונים ל רופאי ילדים שמוכנים לבוא לביקור בית. בקופת חולים מכבי זה עולה 170 ש"ח במזומן ומקבלים החזר תמורת חשבונית. זה צריך להיעשות למיטב הבנתי תוך ים או יומיים מהלידה.

החוק אומר שצריך אישור של רופא או מיילדת (מוסמכת ומורשית) מפחות או יותר מיד אחרי הלידה.
יש שמועות על פקיד ידידותי במשרד הפנים בירושלים.
היו דיונים בפורום לידה פעילה וביתית בתפוז, ויש שם גולשת שעשתה בדיקה.

[po]רקפת ב[/po] (06.06.2008 12:04):
יש לי שאלה שעלתה בפורום אחר.
יש מישהי שילדה ללא מיילדת - רק עם תומכת לידה.
מבקשים ממנה ומהתינוק לעשות בדיקת רקמות. כדי להוכיח שהיא האמא.
מישהו שמע על זה? יש מקום שאני יכולה להפנות את אותה בחורה?

[po]טאו להורות[/po] (06.06.2008 12:12):
יש מישהי שילדה ללא מיילדת - רק עם תומכת לידה.
מבקשים ממנה ומהתינוק לעשות בדיקת רקמות. כדי להוכיח שהיא האמא.
מישהו שמע על זה? יש מקום שאני יכולה להפנות את אותה בחורה?

למי היא צריכה להוכיח ?
[po]רקפת ב[/po] (06.06.2008 12:16):
אמרו לה שבכדי לרשום אותה בתעודת הזהות היא חייבת לעשות בדיקת רקמות (מכיוון שאין לה אישור לידה מבית חולים)