יקרות, בית היולדות בגדרה כאמור אינו מקבל לידות, רק ליווי הריון...
בפעם הקודמת התרחש לנו נס. אולי גם הפעם?
האם למישהי יש רעיון?

בית יולדות נמצא בגדרה.

אם את מתעקשת לציית לנהלים, אז הנוסח המדויק הוא לידה בבית היולדת. כל קומבינה אחרת - בית של חברה, אוהל בשפת הים, צימר, מקלט או בית ההורים, היא חריגה מהנהלים, ולכן - מסכנת את מי שמלווה אותך.

זה בחדרה, והיא גרה בירושלים...

[url=http://bet-yoldot.co.il/]בית יולדות[/url]

יקרות, אני צריכה עזרה במציאת בית ללידת בית...
בפעם הקודמת ילדתי לידה ברוכה בבית ואני לא יכולה לדמיין בית חולים... אני מרגישה לא נוח ללדת בבית בו אני גרה כעת (בגלל בני בית אהובים אך נייחים...) ומחפשת בית ללידה ביתית.
אני מניחה ששמעתם שמשרד הבריאות לא מאפשר ללדת בצימרים של מיילדות (כמו אילנה שמש). האם מישהו נוסע לחודש או חלקי חודש בקיץ (התל"מ הוא 28.7.15) ומוכן לתרום את ביתו (אפשר בתשלום סמלי)? הבית יוחזר נקי פלוס הזכות הענקית לעזור בהבאת נשמה חדשה לעולם?
אחרי לידת הבית הראשונה אני מפונקת ובאף בית חולים לא מתחייבים על אמבטיה, שהצילה אותי בפעם הקודמת, בטח לא על בריכה. (שלא לדבר על המאבקים עם הנהלים, אבל זה לא הסיפור עכשיו).
אנחנו מירושלים ואין לנו ממש רכב, לכן מעדיפים מקום שניתן להגיע אליו במונית (נוכל להשיג גם רכב תוך כמה שעות. לא יודעת האם זה מספיק בלידה שניה).
אשמח לעזרה,
נטע [po]neta neta4[/po]@walla.com

אפשר גם ללדת אצל נעמי נואה בקבוץ כברי. מילדת מנוסה ומטפלת הוליסטית שפתחה בית למעקב הריון וטפול בשיאצו עם בריכה ומוניטור לסרוגין.

אפשר ללדת אצל אילנה שמש שזה לידת בית אבל לא בבית .

_הבית שלי ללא אטימות משו, זה אומר ששומעים מבית לבית בקלות
והמקלחות ממש מחוברות ששומעים בינהן._
[u]במקום אינטימי ולגמרי שלי, ממש ללא הפרעות מבחוץ, אבל אני לא מצליחה לראות את עצמי יולדת כאן וגם לא שוב בלניאדו וגם לא בצימר של מישהי אחרת...[/u]
את הקטן ילדתי בבית שגרנו בשכירות.
היו שני קירות משותפים - אחד לשכנים ליד ואחד לבעלי הדירה. בד"כ שמענו הכל דרך הקיר ואני מניחה שגם הם.
ילדתי בשבת בצהריים ואף אחד לא שמע כלום. הופתעו לראות אותי למחרת עם מישהו במנשא ולא בבטן...
כאמור זו הייתה יחידה שכורה. לגמרי לא הבית שלנו ויותר מזה כבר חיכינו לעבור לבית שלנו רק לא הספקנו לפני הלידה.
וגם אניד י התבאסתי בהתחלה מהאופציה ללדת בבית שהוא לא "שלי" ממש.
אבל גיליתי שבעצם זה לא משנה כי מהש הפך את המקום למקום המתאים עבורי ללידה היה בדיוק זה שבאותו זמן זה כן היה המקום האינטימי שלי.
לא היו הפרעות מבחוץ - נראה לי שכל זה זה משהו שצריך לבנות ולהרגיש בלי קשר למיקום הפיסי. נכון שהמיקום הפיסי משפיע אבל הנפשי הרבה יותר...
הייתי כולי עם עצמי בלידה. היו שם רק המלווים שבחרתי. וזו הייתה בלידה הכי טובה שיכולתי לרצות לרות כל המסביב.

גם אני תוהה בשאלה...
הבית שלי ללא אטימות משו, זה אומר ששומעים מבית לבית בקלות
והמקלחות ממש מחוברות ששומעים בינהן.
ככה שאי אפשר להיות בבית בלי שאף אחד ישמע. ואי אפשר להרעיש כאוות נפשי.
יש הצעות?

אני לא בהריון (הייתי עד לפני 8 חד') וממש עוד לא מתכננת את הבא בקרוב,
ובכל זאת אני עסוקה מאד בשאלה (הסמי- פסיכולוגית/פילוסופית) כיצד אפשר ללדת בבית כשלא מרגישים בשום מקום בבית? (ולכן, עצוב קצת להודות ששם הדף די מתאים לשאלתי: [po]לידת בית כשאין בית[/po])
דווקא יש לי דירה נאה וחביבה בשכונה חביבה ופסטוראלית ובכל זאת אני לא לגמרי "מרגישה בבית" בביתי שלי. ואם כך - איכה אוכל ללדת פה? והייתי מאד רוצה דווקא הפעם ללדת בבית (או "בבית" במובן הפסיכולוגי) - במקום אינטימי ולגמרי שלי, ממש ללא הפרעות מבחוץ, אבל אני לא מצליחה לראות את עצמי יולדת כאן וגם לא שוב בלניאדו וגם לא בצימר של מישהי אחרת...

אז תני לינק, עצם, משהו... שיהיה סיום לדף.

כבר יש מזמן...

_[po]הריונית במעונות[/po]?, אנא עדכני
בקרוב סיפור לידה._

לא שזה יפה לדחוק, אבל -
נו...
:-)

[u][po]הריונית במעונות[/po], אנא עדכני[/u]
בקרוב סיפור לידה.

ואני מאמינה שכל לידה יכולה להיות מעצימה וטובה לא משנה אם היא בבית או בבית חולים, משנה הגישה והתפישה שאיתה מגיעה היולדת. כי היא זו שיוצרת את מציאות הלידה. ובית חולים הוא מקום טוב מאוד ללידות. הכל תלוי בנו(היולדות).

לגבי
[u]מקום מסודר ללדת שאינו בית חולים[/u]
פלוני, יש מרכז לידה גם בלניאדו, לא רק בתל השומר, אבל שניהם בתוך בתי חולים (וכך גם מרכז הלידה בליס, וגם החדרים הטבעיים במאיר).

יש. נפתח לא מזמן, תל השומר נדמה לי, ויש פה כמה נשים ראשונות שילדו שם כבר, לפי מה שקראתי לא מזמן.

ראיתי בארה"ב בתי יולדות שונים. יש גם בארצות נוספות. אלו מרכזים המיועדים לנשים, לפעמים מושקעים מאד עם המוני תוספות (ספא, טיפולים אלטרנטיביים וכד') ונראים כמו גן עדן קטן. המרכזים מציעים חדרי לידה, שנראים כמו חדר נעים ונינוח במלון. אין להם צוות רפואי - את זה מביאה היולדת אתה, על פי ראות עיניה והבנתה.

מוזר שבארץ אין עדין שום מקום מסודר ללדת שאינו בית חולים.

[po]הריונית במעונות[/po], אנא עדכני :-)

מישהי יודעת- מה שלום [po]הריונית במעונות[/po]?

אני גם הרגשתי שקשה לי ללדת במעונות, לפני 12 שנה. לא יודעת למה, בדיעבד. זה גם לא כל כך משנה, כי אילנה לא היתה מגיעה לטכניון. נסעתי אליה. השאר הוא היסטוריה.

האם התעברת במעון שאת גרה בו? אם כן, אם אפשר להתעבר במעון בפרטיות, אז למה לא ללדת?

נעמי, אחשוב על דברייך.
יחד עם זאת, אני מרגישה קצת לא נוח מהכיוון שהדיון הזה תפס. לא התכוונתי לדון עלי-רשת במקרה הספציפי שלי. את הדיון הזה אני עושה בערוצים אחרים. לא היה אכפת לי שהדברים יושארו כאן כדי לתת חומר למחשבה לאחרים, תהיה בחירתם הסופית אשר תהיה, אבל אני מעדיפה שלא [b]אני[/b] אהיה מוקד הדיון.
אם אין דרך לנהל את הדיון כך שיישאר במישור "עקרוני" (אני יודעת שאני משרטטת כאן קו גבול שהוא לא לגמרי ברור, אבל סומכת עליכן בכל זאת) עדיף מבחינתי לא לנהל אותו וזהו.

ועוד הערה: ההפרעות שאת מתארת שעלולות להיות במעונות בזמן הלידה הם כאין וכאפס לעומת ההפרעות שאת עלולה לחוות בבית החולים.

[po]הריונית במעונות[/po] שלום,
יכול להיות שפיספסתי משהו. הבנתי כי אינך מרגישה נוח ללדת במעונות. האם את מתכוונת להישאר לגור שם עם התינוק?
האם תרגישי נוח לבלות שם את התקופה שאחרי הלידה?
נראה לי כי המקום אותו את בוחרת כבית מתאים לשהות בו אחרי לידה עם תינוק קטן, יתאים גם ללידה עצמה.
מנסיוני לא צריך שום דבר מיוחד בלידה, בטח ובטח שלא צריך את בית החולים. (כשהכל כשורה )

אוי, לא התכונתי להציק לך עם עוד לחץ.
רק אמרתי שהטיעון של [po]א ל א ן[/po] בענין הרכושנות אינו מבדיל בין מעונות לבית חולים.

[u]שאין מניעה [po]שהריונית במעונות[/po] תלד במעונות.[/u]
לא אוהבתותם. כלומר, לא בשביל משהו כמו לידה. אני מדמיינת את הקב"ט דופק לי בדלת באמצע (כבר קראנו לו פעם אחרי שהבריון מלמטה חזר שיכור ב 5:30 בבוקר והתחיל לנהל מריבה קולנית עם אשתו).
או גרוע מזה -- אני אלד לפני הצהריים ומישהו ממשרד המעונות בדיוק יחליט שיש לו משהו לעשות אצלנו עכשיו...
המעצבנים אפילו לא מוכנים להניח לי להכניס לדירה מיטה כראות עיני, כי "המיטה הזאת טובה" (חוץ מהמצב של בני זוג שיש ביניהם פערי משקל גדולים, ואז הכבד יותר גולש לרצפה מתוך שינה. נו, אז מה) ואין להם לאן לפנות אותה (עזבו, גם מעלה לי את הסעיף וגם לא שייך לכאן. אבל זה יכול לפחות להסביר למה התחושה שם אינה בטוחה ואינה ביתית, ולא שווה לי את הכסף שזה הולך לעלות).
ועם כל זאת, לא החלטתי עדיין איפה ללדת.

אף פעם לא חשבתי על זה ככה.
זה רק משכנע אותי שאין מניעה ש-[po]הריונית במעונות[/po] תלד במעונות :-D

הבעיה עם בית החולים, [po]א ל א ן[/po], אינה הזרות אלא הרופאים והמערכת הרפואית שמפריעה [b]לי[/b] ומפריעה [b]לגוף שלי[/b] לעשות את מה שהוא יודע.

רכושניים...
זאת אומרת שזה חייב להיות בבית שלי בדברים שלי.
כמו הילדים שמביאים משהו ואומרים - זה שלי מהבית.
התהליך הוא של מי שיולדת, לא כי הוא בבית שלה, אלא כי הוא בגוף שלה.

[u]לא צריך להיות כל כך רכושניים[/u]
לא הבנתי את האמירה הזאת.

בהצלחה.
תלדי איפה שאת מרגישה הכי נוח ללדת.
לידה זה דבר מקסים ולא צריך להיות כל כך רכושניים. אם כרגע אין לך ממש בית אז תלדי בבית חולים.
זו עדיין את שיולדת וברגעי הלידה עצמה זה קורה בתוכך ולא משנה איפה את נמצאת. זה נמצא בך.

[u]שכחתי מישהי?[/u]
ענת תל-אורן, מינדי.

ממליצה על סיורים בחדרי לידה ובתינוקיות בבתי החולים באזור, כדי לראות איך את מרגישה שם ולברר מה הם הנהלים (במיוחד לגבי ביות).

[u]ומה לגבי מישהי שפשוט מפחדת מהלידה? מפחדת. מפחדת מסיבוכים (הרופאים בבית החולים נהדרים בתחום הזה) מפחדת ממוות, מפחדת מחוסר אונים.[/u]
קודם כל - אני מסכימה אתך - אם [u]לתת את השליטה על גופך לרופאים_ מאפשר _להפסיק לפחד[/u], אז זו באמת הדרך הנכונה לאותה אישה.
אבל מעבר לזה, כדאי, לדעתי, גם לטפל בפחדים. לחפור ולמצוא מאיפה הם נובעים (למשל - אמא שמאדירה את הכאב של הלידה, בצורה הפולנית של "תראו איך סבלתי בשבילכם" - אני סתם ממציאה, כן?), לחשוב מה יכול לפתור אותם (לפעמים בטווח הקרוב הכי יעיל זה מעקף), לעבד את הלידה הקודמת.

[u]אם מישהי צריכה "לאזור אומץ" כדי ללדת בבית ומרגישה יותר בטוחה ללדת בבית החולים, עדיף לה ללדת שם.[/u]
ומה לגבי מישהי שפשוט מפחדת מהלידה? מפחדת. מפחדת מסיבוכים (הרופאים בבית החולים נהדרים בתחום הזה) מפחדת ממוות, מפחדת מחוסר אונים.
לתת את השליטה על גופך לרופאים ולהפסיק לפחד, זו גם טכניקה. ואז יש את מי להאשים;-)

[u]ששקלו לידת בית והחליטו לבסוף שלא הוא "לא היה לי אומץ".[/u]
וטוב שנשים אלו לא ילדו בבית. לפי הרגשתי ונסיוני (הדל - לידה אחת בינתיים) לידה בבית עדיפה כיוון שהאשה מרגישה יותר בטוחה ומוגנת בבית מאשר בבית החולים. אם מישהי צריכה "לאזור אומץ" כדי ללדת בבית ומרגישה יותר בטוחה ללדת בבית החולים, עדיף לה ללדת שם.

[u]היום אני חושבת שאני ברת מזל שהלידה הראשונה שלי היתה בבית.[/u]
גמני.

[u]האם בית חולים הוא יותר בית מכל הנ"ל? מהמעונות? מבית הוריך?[/u]
גילה, כל כך נכון! חייבים להעביר אחר כך את הדיון הזה לדף [po]התלבטויות ללידת בית[/po].

[po]הריונית במעונות[/po], רק רציתי להוסיף מנסיוני הפרטי. לא הייתי מגיעה לפה לולא ההפניה של בשמת לקישור. ובמקרה ראיתי על מה אתן מדברות. אני מקווה שלא תחשבי שאני חוצפנית שאני מתערבת לך. פשוט חלק מהדברים שכתבת ממש מוכרים לי.
רציתי לספר שהתחושות לגבי לידת בית והביטחון בגוף משתנים במהלך ההריון. אני בתחילת ההריון בכלל רציתי ניתוח קיסרי אלקטיבי. נכון נשמע מוזר? בדיעבד אני מבינה שזו דרך להגן על עצמי מפני הצוות הרפואי עם כל סיפורי הזוועה על קבוצות סטאז'רים שנכנסים לך באמצע הלידה כשאת שוכבת על הגב עם הרגליים פתוחות. ככה לפחות חשבתי שאהיה בשליטה מלאה על גופי, אגן על האיברים הפרטיים האהובים שלי מפני אנשים שלא יהיו עדינים כלפיהם, ואדע מראש מה יקרה.
עם ההריון הבנתי שאין סיכוי שאני הולכת לבית חולים. ההחלטה הסופית הגיעה לאחר הסיור (בליס) בשבוע 22. פשוט הבנתי שאין סיכוי שאני באה למקום כזה ללדת. זה נראה היה לי מופרך. מה, אני ילדה קטנה שיגידו לי מה לעשות ומתי להיות עם התינוקת שלי ומתי לא ?
עם ההריון צמחה בי תחושה של ביטחון כל כך גדול בגוף ובעצמי, שכשהגעתי ללידה לא נותרה בי אפילו טיפה מהחששות שהיו במהלך ההריון.

היום אני חושבת שאני ברת מזל שהלידה הראשונה שלי היתה בבית.

[u]קרול. אינה מוסמכת בארץ, אבל מנוסה, ומומלצת (ע"י מי שילד אתה).[/u]
שמעתי שקרול עזבה את הארץ.
[u]ואגב, אם בית חולים - אחת המסקנות מהדיונים ההם היא - האנגלי בנצרת.[/u]
אחותי ילדה שם. באמת יחסית מומלץ. כתבתי על כך בדף [po]השוואות בתי חולים[/po].

[u]וגם אני הייתי רוצה ללדת את הילדה שלי שוב רק בשביל לקבל את ההזדמנות להסתלק הביתה עם הילדה שלי מייד אחרי הלידה.[/u]
גמני :-(

וואו. הלכתי לקרוא את הקישור הראשון של גילה. ואפילו לא קראתי הכל. וואו.
אני סיפרתי בשבוע שעבר לגיסה של אחותי, שתלד בקרוב, כמה פנינים מהלידה של אחותי בבילינסון. טוב, צנזרתי...

וגם אני הייתי רוצה ללדת את הילדה שלי שוב רק בשביל לקבל את ההזדמנות להסתלק [b]הביתה[/b] עם הילדה שלי מייד אחרי הלידה.

קראתי את מה שיונת כתבה לך על הפטרנליזם, ונפל לי עוד אסימון:
כשכתבת בדף שלי [u]לצערי לא[/u]
וגם [u]אולי בלידה הבאה[/u]
אז ישר עזבתי את הנושא. מה שהניע אותי היה "לכבד את זכותך לבחור מה שמתאים לך", "לא ללחוץ", לא להיות "מסיונרית", לא "להטיף", לא להיות "מתנשאת", לא "לפגוע", "להתחשב ברגשות", וכן הלאה. אפילו פה באתר הזה. אפילו מישהי כמוך, שיש לה אישיות חזקה משל עצמה ושיודעת לאכול את הרימון ולזרוק את קליפתו.
כל כך חזק בנו הפחד שלא ניתפס כ"טרור [po]באופן טבעי[/po] ", שיונת ואני קודם כל שותקות.
אחר כך גילה, בעדינותה, משמיעה קול עדין וקטן שלא אומר לך מה לעשות אלא רק מפנה תשומת לב לצורת הסתכלות קצת אחרת, לעובדה נשכחת - ואז אנחנו מעזות להגיד משהו.
פה! באתר הזה! אנחנו נרתעות מלהגיד לך!
אולי יש פה משום הטרור של האנטי באופן טבעי. הוא משפיע.

הבעיה במונח "לידת בית" היא בדיוק אותה הבעיה עם המונח "חינוך ביתי".
בשני המקרים המלה "בית" לא מדוייקת, וגם מטעה. לגבי לידה, אולי הייתי אומרת "לידה פרטית" במקום לידת בית.
<הולכת לקרוא את הקישורים של גילה>

[u]שכחתי מישהי?[/u]
קרול. אינה מוסמכת בארץ, אבל מנוסה, ומומלצת (ע"י מי שילד אתה).

ואגב, אם בית חולים - אחת המסקנות מהדיונים ההם היא - האנגלי בנצרת.

שמעי, [po]הריונית במעונות[/po]. אני הולכת לתת לך לקרוא הרבה חומר. דווקא על בתי חולים.
למה? כי: [u]הכנה של עצמך? צריך בכל מקרה. עוד יותר אם את רוצה בית חולים[/u] (כלומר - אנא האשימי את בשמת).
[url=http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=317&msgid=41081218.]הנה[/url] בעצם, [url=http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=317&msgid=41210325]פה[/url] יש עוד. (אני חוסכת ממך שרשור שלישי שמתמקד בעזרה לחברה לבחור בי"ח ללנל"ק).

[u]שרה'לה, רונית, מיכל ב.? שכחתי מישהי?[/u]
ליהי.

[u]ואני, כמו גילה, יודעת מה זה לידה ומה זה בית חולים ומה זה בית, ופשוט לא יכולה להפקיר אותך לאי הידיעה[/u]
בדיוק מה שגם אני הרגשתי, אם תסלחי על הפטרנליזם. (או אולי מטרנליזם?)

בכל אופן, הכי חשוב שתלדי איפה שאת מרגישה בטוחה וחופשיה, בין אם זה בבית חולים ובין אם בבית.

[u]תהרהרי.[/u]
אהרהר. :-)

[u]אני קוראת את הסיפורים בספר של אילנה שמש ולא מצליחה לדמיין אותם קורים בטריטוריה "שלי" (למשל, לאן אני אכניס בריכת לידה? אפילו אמבטיה אין לי).[/u]
איך לא עלה בדעתי מה שגילה אמרה...
תראי: לא צריך בריכת לידה. לא צריך אמבטיה. גם בבית החולים לא תקבלי אותם.
הפוקוס בלידת בית הוא לא המקום ולא התנאים.
הוא [b]את[/b] .

אין רופאים שהאינטרסים שלך ושל עוברך אינם בראש מעייניהם בפועל.
אין "נהלים" שיותר חשובים ממך.
אין "אילוצים" שאת הקורבן שלהם.
אין ויכוחים כשלך אין כוח להגן על עצמך ממי שאמור לתמוך בך ולעזור לך.
אין פעולות מזיקות וחסרות בסיס מדעי.

אני מניחה שאת לא תבחרי בלידה ללא מיילדת... (-;

אז הפוקוס הוא "מיילדת פרטית" מול בית החולים.

מישהי מקצועית, תומכת, מבינה, הולכת איתך, נמצאת כשצריך, עוזרת לך, כשבראש מעייניה את והתינוק שלך. אם צריך בית חולים - היא כבר תדע. אבל למה שיהיה צריך?
את רוצה מים? יש מקלחת, לא?
מקום? אני ילדתי על הרצפה (שמתי עליה שמיכות). בדירת סטודנטים, שני חדרים, בנייני רכבת, קומה שלישית בלי מעלית, המון שכנים.

הכנה של עצמך? צריך בכל מקרה. עוד יותר אם את רוצה בית חולים. למה בעצם את מתכוונת? (פתאום תפסתי שאולי אני לא יודעת על מה מדובר).
השקעה כספית? מה עם כל אלה שרוצים לתת מתנות ללידה? לזה באמת אל תדאגי. אפשר לעשות מגבית באתר (-;
שיכנוע האיש? אל תשכנעי. תשאלי את המיילדת שאלות. שהוא ישאל אותה שאלות. זה בדרך כלל משכנע (מבינים שזה לא משהו מרחף ומיסטי, אלא עניין מאוד מקצועי).
חיפוש מיילדת? אין כל כך הרבה. מי מגיעה לאזורך והיא מוסמכת ומקצועית? שרה'לה, רונית, מיכל ב.? שכחתי מישהי? תתייעצי בטלפון. תעלי את הדאגות שלך. תהרהרי.

אני לא מיסיונרית, מה פתאום (-; , אבל אחרי שראיתי את שבריריותך העדינה, ואחרי שאני קוראת אותך באתר בהערכה כה גדולה פשוט כואב לי הלב שלא תזכי ללידה יפה ומעצימה, כמו שמגיעה לך (ולכל יולדת). ואני, כמו גילה, יודעת מה זה לידה ומה זה בית חולים ומה זה בית, ופשוט לא יכולה להפקיר אותך לאי הידיעה.

:-D

[u]האם בית חולים הוא יותר בית מכל הנ"ל? מהמעונות? מבית הוריך?[/u]
ברור שלא (אם הכל יהיה בסדר, אני לא מתכוונת להישאר שם יותר מדי), אבל בנתונים הקיימים, ההשקעה שאצטרך לעשות בלידת בית (כספית בעיקר, שכנוע האיש, אף על פי שנדמה לי שזו בעיה קלה יותר, חיפוש מיילדת, הכנה של עצמי) אני מרגישה שלא שווה לי כרגע. אני קוראת את הסיפורים בספר של אילנה שמש ולא מצליחה לדמיין אותם קורים בטריטוריה "שלי" (למשל, לאן אני אכניס בריכת לידה? אפילו אמבטיה אין לי). וכשכל זה מצטרף לתחושה כללית של בטחון-לא-ממש-מלא בעצמי ובגוף, קל לי כרגע לוותר על "אתגר" נוסף. אני כנראה צריכה זמן הבשלה ארוך יותר מחודשי ההריון שנותרו לי.

[u]לצערי לא. אני פשוט לא מרגישה מספיק "בית" במעונות הסטודנטים שאני גרה בהם כרגע – יותר מדי פרוץ לשכנים, חזותית ואקוסטית, והריחות שיש כאן מדי ערב גורמים לי להזות מזימות רצח. ובתים אחרים, כולל בית הורי, הם גם לא מספיק "בית" בשבילי. אולי בלידה הבאה[/u]

מותר להתערב?
האם בית חולים הוא יותר בית מכל הנ"ל? מהמעונות? מבית הוריך?
זה לא קצת לזרוק את התינוק עם המים - לקבל את נוכחות הרופאים כי את מותרת על הרגשת הביתיות? (מבינה את המשפט, או ניסחתי מפותל מדי?)

[u]אז אני לא יוצאת מנקודת הנחה שאת הולכת על לידת בית.[/u]
לצערי לא. אני פשוט לא מרגישה מספיק "בית" במעונות הסטודנטים שאני גרה בהם כרגע -- יותר מדי פרוץ לשכנים, חזותית ואקוסטית, והריחות שיש כאן מדי ערב גורמים לי להזות מזימות רצח. ובתים אחרים, כולל בית הורי, הם גם לא מספיק "בית" בשבילי. אולי בלידה הבאה.

נכון שאני לא צריכה להגיד לך שההכנה בהריון היא הבסיס הכי חשוב? (גם ללידה יש תרומה, אבל הכנה טובה יכולה לאזן לידה קשה) (אני לא זוכרת אם כתבת על תיכנוני הלידה שלך, אז אני לא יוצאת מנקודת הנחה שאת הולכת על לידת בית).