איזה סיפור לידה יפה. מזל טוב לאושר!

וואוו אפרת לא זכרתי את זה!
דמעות של התרגשות!
כמה נפלא שחלקת איתי את הרגעים הקדושים האלה.

גם אני קראתי שוב! איזה לידה! למרות שהייתי רק ב5 דקות ממנה :) הזיכרון המתוק שנשאר איתי הוא של כמה דקות אחרי. אושר כבר בחוץ, השליה עדיין בפנים.. אור מסתכל בעניין, בשקט, בהתרגשות ושואל "אמא מה יוצא לך מהפישפוש?..." גדול.... ואחרי שהשליה יוצאת והכל כבר יותר רגוע רונית שואלת את אור אם הוא רוצה בזמן שהוא מחזיק את התינוקת להיות עם או בלי חולצה. בלי להסס בכלל, בזריזות ובהתרגשות נפלאה הוא מוריד מעליו את החולצה ומושיט את ידיו לקבל את התינוקת.................... מקסים אחד, הנה יש לי דמעות, איזה אושר!
(ותודה על הפירגון בעניין המעגל לידה. המון זמן לא עשיתי... )

כמה כיף להזכר שנתיים אחרי...
איזו ילדה מדהימה גדלת להיות אושר אהובה!

[u]כל ציר מקרב את אושר אלי[/u]
איזה סיפור מקסים. גם אני יכולתי לכתוב דף בשם הזה (לידת הבית של אושר). אושר שלי נולדת כאן: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1499911
מזל טוב!!

[u]אין לי ספק שהם מכירים הרבה לפני החיים האלה[/u]
לגמרי! (-:
אנחנו מגיעים ליום הילד בשבת. אולי נתראה?! מחכה לראותך עם תינוקת אושר וילד אור. נשיקות! }{

[u]נו... והיא מתעוררת?[/u]
בטח מתעוררת, אבל, מחייכת חיוך גדול ומסתכלת על אחייה בסקרנות גדולה.הוא הכי מעניין אותה מכולנו.יש להם שיחות מדליקות (כשיש לו סבלנות להתייחס אליה) הוא מדבר והיא מחייכת ועושה קולות.זה מדהים לראות את זה.אין לי ספק שהם מכירים הרבה לפני החיים האלה.

ול [po]ורוניקה ר[/po] לגבי החיים עם 2, אז לפעמים אני מרגישה כמו להטוטנית בקרקס. והנסיעות לוקחות הרבה יותר זמן מבדרך כלל (הנסיעות שלנו היו ארוכות כבר קודם,ככה שעכשיו צריך לצאת לפחות יום לפני כדי להגיע בזמן D-: ).

[u]וגם..בודק אם היא מתעוררת כשקופצים לידה על המזרון או כשמנגנים לידה עם המצלתיים...(:[/u]
נו... והיא מתעוררת? D-:
הצילום מקסים, היא פשוט בובה.

תודה לכולכן @}
הבכור מקבל אותה באהבה.דואג לה כשהיא בוכה.מדבר איתה ומספר לה דברים.שר לה שירים.מסביר לה.וגם..בודק אם היא מתעוררת כשקופצים לידה על המזרון או כשמנגנים לידה עם המצלתיים...(:

מושלם!!!!!

[po]לה לי[/po] יקרה! אני קוראת אותך ומאד מתרגשת יחד אתך. את מתארת חוויות בצורה [po]כל כך[/po] ברורה , שאני ממש מזדהה עם כל מילה. מזל טוב לך ולמשפחה שלך, נשמע שהיא מאד תומכת ואוהבת.
איך הבכור מקבל את אושר? ואיך זה להפוך לאמא ל-2?

רוצה להוסיף ולספר שכשהעבירו אלי את אושר, ישר אחרי שיצאה מתוכי, הסתכלתי עליה ופרצתי בצחוק משחרר.כ"כ שמחתי לפגוש אותה סוף סוף פנים מול פנים.
עולות בי דמעות מלספר.זה כ"כ מרגש ללדת!
מרגישה כאילו גיליתי דבר חדש לגמרי ורוצה לספר לכל העולם כמה זה מדהים!!

[u]מי זוכר את הכאבים שניה אחרי שהכל מסתיים. זה כל כך דרמטי ומרגש כל האירוע הזה, שאין לתאר אותו במילים. אירוע מכונן שמעצים אותנו ואף אחד לא באמת יבין מה עובר עלינו- היולדות[/u]
כ"כ נכון.כמובן שאני רוצה שוב.כבר דיברנו על זה אני והאיש.
תודה לך על המילים הטובות.
ריגשת אותי.

יקרה נפלאה!
אני ממש בוכה מרוב התרגשות. איזו לידה נפלאה, איזו כוכבת את!!!! איזה כיף ואיזה א-ו-ש-ר! שם מושלם! @}
מזל טוב אהובה. תהיי ברוכה. את והאיש שלך.
היא מתוקה להפליא ואני כבר מחכה לראות אותה.
לפני שבועיים היינו בקיבוץ והסבתא אמרה שילדת בלידת בית. אמרתי שאני יודעת ושאני מעריצה אותך. היא הביטה עליי ולא הבינה את פשר הקשר. אמרתי לה שאת אדם מיוחד מאוד ושמאוד התחברתי אלייך. (-:
הם יודעים שגם אני סוג של.. מניקה המון זמן הילדים איתי עד גיל שנתיים וחצי ואם הייתי יכולה, הייתי מכבדת את עצמי בלידת בית. אין נפלא מזה אבל מכיוון שיש לנו מכרה קרובה שהיא מיילדת בסורוקה- הייתה פעם אחות בקיבוצך והקשר הוא מאוד קרוב, אז היא יילדה אותי בשתי הלידות של הבנים.
גם הפעם הכנתי אותה שאני ממצפה לה ועבורי הלידות שהיו לי הכי קרובות ללידת בית כפי שהיא מתוארת. ככה בלי כל משככי הכאבים. הכי טבעי שיכול להיות בבית חולים ועוד בהריון שנחשב בסיכון. אני יולדת על גלי הכאב... וזה נפלא ואני מרגישה כל יכולה.
מרגש, מרגש, מרגש! נכון שאת רוצה שוב ללדת? אני מיד לאחר כל לידה מיד רציתי ללדת שוב. מי זוכר את הכאבים שניה אחרי שהכל מסתיים. זה כל כך דרמטי ומרגש כל האירוע הזה, שאין לתאר אותו במילים. אירוע מכונן שמעצים אותנו ואף אחד לא באמת יבין מה עובר עלינו- היולדות.
תהיי ברוכה יקרה. מחבקת אותך ומתרגשת איתך ומאחלת לך את כל הטוב עם האושר ועם האור ועם האיש! אין נפלא מזה. רק בריאות וטוב! מזל טוב! @}
[u]הכל בתואם מושלם.[/u]

איזה יופי!!
מזל טוב

סיפורמקסים! {@
מזל טוב |תינוק|

וכמובן מזל טוב! @}

קוראת
מחכה להמשך...

הבכור לא הספיק בכלל ללכת, הוא היה עם רינה בחצר שלנו.רינה מספרת שהוא דאג לי ואמר לה שלאמא כואב.שהיא יולדת.(הוא בן 3).הוא נכנס הביתה,נתנו לו להחזיק את אושר.הלכתי להתקלח והבכור ביקש שנכנס לבריכה,נכנסנו כולנו.האיש,הבכור,אני ואושר שעדיין הייתה מחוברת לשלייה שצפה לה בתוך קערה.זה היה מדהים.אושר ינקה לה בנחת.וכולנו התרגשנו סביבה.
הייתי בשוק כמה שעות.לא האמנתי שאני זו שילדה עכשיו.שאני האישה העוצמתית הזו שעברה את כל הלידה הזו במירכוז מדהים.
עדיין לא מאמינה...

האיש היה מדהים.היה קשוב לגמרי, השרה אוירה רגועה.היה לו ברור שאני יכולה לעשות את זה.
ב- 6 בערך הבכור התעורר, וראה אותי בדיוק בציר.הצירים היו כואבים,אבל,עדיין יכולתי לתקשר בין ציר לציר.ככה שהסברנו לו מה קורה. הוא התסתכל עלי בסקרנות.שאל את אבא מה הוא עושה והלך לשחק קצת.
אחרי משהו כמו חצי שעה מהרגע שהבכור התעורר התחילו צירים כואבים מאוד בין לבין ציר לא היה יותר מדקה.צעקתי בתוך הציר.הבכור בא לראות מה קורה וראיתי על פניו שהוא דואג. האיש הסביר לו מה קורה.
ביקשתי שיתקשר לחברתי רינה שתבוא לקחת את הבכור.הרגשתי שאני צריכה את כל תשומת הלב של האיש (הרי היינו רק אנחנו,המיילדת והדולה עדיין בדרך).
רינה הגיע להיות עם הבכור. אני כבר עברתי לחדר ונעמדתי בעמידת שש.כבר לא היה רווח בין ציר לציר.צעקתי ודמיינתי את הכל נפתח.
כבר ממש הרגשתי איך אוטוטו היא מגיע - אושר. הרגשתי שאני צריכה שהמיילדת [b]תיהיה פה עכשיו![/b]. ביקשתי מהאיש שיתקשר אליה.
היא בדיוק הגיע והחנתה את האוטו.
הרגשתי כבר איך הראש מתחיל לצאת, צעקתי שהיא יוצאת. האיש סיפר אח"כ שכבר ראה את הראש. המיילדת והדולה נכנסו בריצה.המיילדת הנחתה את האיש מה לעשות,איך ליילד אותי.
ואושר יצאה...
היה שקט, אני הייתי עדיין על 6, לא ראיתי את אושר.
שאלתי עם היא בסדר,כמה פעמים. האיש אמר שכן. שאלתי שוב,שאלתי אם לא אומר סתם.אמר שהכל בסדר.ואז שמעתי בכי-הצליל הכי מתוק שיכול להיות!
מסתבר שחבל הטבור היה כרוך בחוזקה סביב הצואר והיו מים מיקונייאלים.לא היה צריך להנשים,אבל,אושר הייתה במצוקה.
מזל שהמיילדת הגיעה בזמן לשחרר את חבל הטבור ולשאוב את המים.
כמו שאמרתי הכל בתואם מושלם.

בינתיים האיש (שלא יכול היה להרדם מרוב התרגשות) ניפח את הבריכה. ב- 3 לפנות בוקר בערך,כבר לר יכולתי לשכב עם הצירים וקמתי. לא הערתי את האיש, וביליתי עם עצמי. עם כל ציר עשיתי תנועות סיבוביות עם האגן, חלק בעמידה וחלק בעמידת 6 על הספה.עלו לי קצת פחדים מהכאב,שלא אוכל לעמוד בו, הזכרתי לעצמי שזה רק בראש.שהגוף בנוי להתמודד עם הכאב.שפעם רק ככה היו יולדות.בשלב מסויים שמתי לי מוזיקה ורקדתי.
ב
ערך ב- 4 ליפנות בוקר הרגשתי שכבר רוצה תמיכה והערתי את האיש. ב
יקשתי שימדוד זמנים ויתקשר למיילדת והדולה (עוד לא רציתי שיהיו,אבל היה להן שעתיים נסיעה עד שיגיעו).
דיברתי עם המיילדת,שמעה את מצבי ואמרה שמיד יוצאת. (זה היה ב-5 בערך).
שאלנו אותה אם אפשר למלא את הבריכה,אמרה שעוד לא,אבל,שאני יכולה ללכת למקלחת. הלכתי, זה היה נעים מאוד.

בנתיים הצירים התחזקו,בכל ציר האיש חיבק אותי מאחור החזיק בבטן התחתונה וזז איתי. ניסה לעשות לי מסג',אבל,לא רציתי.
רציתי רק שיחבק ויזוז איתי.זה היה מאוד נעים,הרגשתי איך אנחנו הופכים לאחד.

בין ציר לציר הלכתי לשירותים, היו כמה פעמים שקיבלתי צירים בשירותים וזה היה מאד כואב, לא הצלחתי לקום באמצע הציר והיה כואב לקבל אותו בישיבה.

הזכרתי לעצמי כל הזמן לעשות קולות, עשיתי גם מיצמוצי פאולה ודמיינתי בכל ציר איך התינוקת יורדת ואיך הגוף שלי נפתח.זה מאוד עזר לי להתמודד עם עוצמת הכאב.

מקשיבה
"הכל בתואם מושלם"

היתרגשתי מאד,בכיתי,חיבקתי את האיש והבכור ואמרתי להם שהלידה מתחילה.האיש התרגש וחיבק אותי, הבכור הרגיש את ההתרגשות ושאל למה אני בוכה.הסברתי.
התחילו צירונים,לא סדירים וחלשים מאד.התחלתי לארגן את הדברים שרציתי שיהיו בלידה (זה היה ב-20:00 בערך). תליתי שלטים קטנים שציירתי וכתבתי,עם משפטים מעצימים ללידה,כמו- הגוף שלי יודע ללדת, כל ציר מקרב את אושר אלי וכו'..
פיזרתי נרות בכל הבית וסידרתי פינה עם קריסטלים וכל מיני דברים קטנים שהרגשתי שעושים לי טוב.
הודענו למיילדת והדולה שהתחילו צירים ושאני הולכת לנסות לנוח כדי שיהיה לי כח ללידה.

אמשיך יותר מאוחר.

התל"מ היה ביום כיפור.
חיכיתי בקוצר רוח ללידה.הייתי סקרנית לחוות את החוויה.
איך היא תיהיה? האם אני אדע מה לעשות? האם אוכל להיות ברורה לגבי הצרכים שלי? איך יהיה לבכור? איך יהיה האיש? האם המיילדת והדולה יספיקו להגיע?
התל"מ עבר ועוד לא ילדתי. כל יום ישבתי עם עצמי ועשיתי דמיון מודרך,דיברתי עם העוברית סיפרתי לה כמה אני מחכה לבואה, כמה אני מתרגשת.סיפרתי לה על אחיה ואבא שלה.
ואז 3 ימים אחרי התל"מ התעוררתי בבוקר והודעתי לאיש שהיום חייבים לסיים את כל ההכנות לקראת הלידה.קירצפנו את הבית וסיימנו כל מה שרצינו.התיישבנו לארוחת ערב.אחרי הארוחת ערב נכנסתי לשירותים ופתאום ראיתי שיש הפרשה ורודה על נייר הטואלט.והבנתי שהינה הלידה מתחילה.

תכף אשוב..

מתחילת ההריון היה לי ברור שאני רוצה ללדת בבית. זה המקום שאני מרגישה הכי בטוחה והכי טבעית.אבל, לא הייתי בטוחה שאוכל.אנחנו גרים בים המלח.הבי"ח הכי קרוב הוא כשעה נסיעה במקרה הטוב.את הבכור ילדתי בבי"ח בגלל העניין הזה.וזו הייתה לידה ארוכה מאוד שלהרגשתי התארכה בגלל שלא הייתה בבית.
הייתה לי הכנה טובה מאד ללידה הפעם, הייתי בקורס דולות כשגיליתי שאני בהריון. הסתבר שזו הייתה המתנה הכי גדולה שיכולתי לתת לעצמי,כי קיבלתי את כל המידע האפשרי להריון ולידה בריאים.
בהריון עשיתי עבודה אינטנסיבית לשיחרור האמונות והתפיסות שיכלו לשבש את הלידה.
ואכן הגעתי לסוף ההריון בריאה ומלאת אמונה בעצמי. כשבועיים לפני הלידה הדולה המדהימה שלי (אפי) ערכה לי מעגל לידה- שבו היו כל הנשים האהובות בחיי- אמא,אחות,חברות,גיסות. וכיבלתי הרבה העצמה ואהבה במעגל הזה. (מומלץ בחום, אפי עורכת את המעגלים האלה לכול ההריוניות שלה).

הפסקת ציצי..

זו אושר [img]http://lh3.ggpht.com/_N1jmHdM8C98/SwRkze-5SnI/AAAAAAAAOlM/INj90WFAGCA/4.jpg[/img]
פה היא בת 7 שבועות.
היא נולדה ב- 2.10 יום שישי ב- 7:30 בבוקר.

מאיפה מתחילים? מהציר הראשון? מההריון? מהלידה של הבכור? מאיפה אני מתחילה לספר על החוויה הכי מסעירה,מדהימה ומרגשת שאי פעם חוויתי?

המרגיעון אומר הכל בתואם מושלם. זו בדיוק הלידה שהייתה. הכל היה בתואם.מדוייק להפליא. אין ספק שאלוהים היה שם.

[sup][po]דף סיפור לידה[/po], [po]דף סיפור לידת בית[/po], [po]דף סיפור אחים בלידה[/po][/sup]