^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ערבית

אני רוצה ללמוד

אין בעיה (-:
בכל מקרה תודה על ההתייחסות.

רייצ'ל, נקודות מעניינות. אני אמורה לדעת על הנושא הזה, אבל המוח שלי לא פועל בכיוון, אז... הפעם לא אשאר לפתח את הדיון.
@}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על ההתייחסות, תמרוש.
אני לא ממש עובדת איתו אחד על אחד. אני יכולה למשל במקביל לספר סיפור לאחיו ורק לעצור להראות לו אות כשהוא מבקש. ואני לא מתקנת ומסבירה... חבל לי להרוס לו את הכיף.
לוודא שהוא מתכנן בצורה המתאימה ומתחיל איפה שצריך וגומר איפה שצריך - הרי אם הוא לא, אז הוא יראה על הדף שמה שיצא לא מספיק קרוב לצורה שרצה להעתיק, ובמוקדם או במאוחר זה יתחיל להפריע לו והוא יחפש את הדרך לעשות את זה יותר דומה... לא?
יש לי תחושה שהשלב של לטעות לבד בלי תיקונים מבחוץ חשוב ללמידה.
אולי אני רק משליכה מעצמי, כי זו הדרך שאני אוהבת כשאני לומדת משהו חדש? אולי אצל ילדים זה שונה?

אני חושבת שהקטע עם הנקודות משמעותי יותר בבית ספר, שבו אי אפשר לשבת עם כל ילד אינדיווידואלי ולוודא שהוא מתכנן בצורה המתאימה ומתחיל איפה שצריך וגומר איפה שצריך.
הנקודות עוזרות, כי יש נקודת התחלה ונקודת סוף, וזה עוזר לילדים לדעת מאיפה להתחיל ואיפה לגמור, ולהתרגל לכתוב את האות נכון. זה בעצם עזר להוראה קבוצתית.
אם את עובדת אתו אחד-על-אחד, אז השלב הזה ממש לא קריטי, את יכולה לתקן ולהסביר על המקום.

אם ילדים מתקשים בהעתקה ובתכנון בכלל, יש מצב שהמעבר על נקודות יעזור להם לתפוס את הרעיון.

אגב, מאוד חשוב לי לא להיצמד לספר אחד שממנו לומדים אותיות. בכל פעם שולפת מה שבא מהארון. שיראה שהעסק הזה של אותיות פועל בכל מיני הקשרים. גם בספר הגבוה עם התמונות הצעקניות וגם בספר העבה עם התמונות הפסטורליות - השפה היא אותה שפה. לא בטוחה שיודעת להסביר למה, אבל זה נראה לי חשוב.
(גם בהנדסה, למשל, אני מראה לו צורות וזוויות בהקשרים שונים - במרצפות של הרצפה, בכיפוף של קשיות, מה שזמין באותו רגע שהוא העלה את השאלה. וכך בכל תחום בעצם. לא אוהבת את הרעיון שתחום לימודים יהיה מצומצם לחוברת אחת שממנה לומדים אותו.)

כשילד לומד לכתוב בבית ספר, הוא עובר בעיפרון על נקודות שיוצרות את הצורה של האות.
אצלי בבית אם הוא רוצה לכתוב, למשל, ט - אני שולפת ספר ילדים אקראי מהארון, מדפדפת עד שמוצאת בו ט{{}}, מראה לו והוא מעתיק.
זו פעולה שונה לגמרי, להעתיק אות או לעבור עליה לפי נקודות.
כשהוא מעתיק הוא צריך לראות את המכלול, לתכנן. הוא כאילו "לוקח אחריות" על האות, על הדרך שהיא תופיע על הדף. ילד שעובר על פי נקודות לא צריך לחשוב מראש על כל האות - רק לציית להוראות והיא כבר תיווצר.
טוב, אולי זה משל על כל שיטת הלימודים בבית ספר, אבל לא לזה התכוונתי.
לפעמים אני מסתכלת בו וחושבת - כל כך ברור שככה צריך ללמוד, לא? זה הדבר האמיתי! זו המשמעות של כתיבה - אתה יוצר לך את האות שלך, את הדרך שבה אתה בוחר לארגן אותה על הדף.
אבל לפעמים אני בספקות, אולי בכל זאת בבית ספר הם יודעים משהו שאני לא. אולי כן היה עדיף שאצייר לו בשלב הראשון נקודות? אולי שלב המעבר הזה כן חשוב עבורו?
תהיות שכאלה...

אוי, זה נשמע מקסים!

איזה כיף זה, ילד שלומד לקרוא.
לראות איך פתאום אל תוך עולם הדמיונות והמשחקים שלו משתלבות האותיות, הצלילים, המילים... תענוג.

ראיתי שהוא כבר חזק בעניין, הכנתי לו כרטיסים עם אותיות וניקוד ליצירת מילים. מבחינתו, כשהוא רואה את אמא מכינה לו משחק, השוס הגדול הוא לא שעכשיו יהיה לו משחק חדש - אלא שעכשיו הוא למד איך מכינים משחק! ומיד הוא אץ רץ להכין לאחיו התינוק משחק זהה. גוזר כרטיסים ומתחיל לצייר עליהם אותיות, לחלוטין לא מודע לכך שתוך כדי המשחק הזה הוא לראשונה בחייו כותב.

וסיפור: "אמא, בארץ הפמפושים יש לנו אות שמשמיעה צליל 'ממממ'. מציירים אותה כמו חצי עיגול ומעליו קו עומד. קוראים לאות הזאת 'כם סופית'!"

ללומדי קריאה, אני ממליצה על העיתון הדו שבועי ינשוף
""http://www.hebrewtoday.com/he
.
"אם תבחרו את המהדורה המודפסת או את המהדורה המקוונת של העיתון שלנו, תקבלו פעם בשבועיים עותק מרענן ועדכני של חדשות בעברית." נכון!

אנחנו בחרנו במודפסת.
חלק מהכתבות מנוקדות. יש צבע ותמונות, נושאים מגוונים ומכיוון שהעיתון מיועד ללומדי עברית בחו"ל, מבוגרים ולאו דוקא לילדים – הסגנון והתוכן בהתאם. אפשר לומר שנוכחותו הקפיצה את מיומנות הקריאה כאן פלאים.
ביתי בת ה-15 שלמדה לקרוא בקצב מאד איטי מחכה לבואו, מתעניינת, קוראת בו לבד ואיתנו ומשוחחת איתנו על הכתבות. אנחנו הולכים בעקבותיו לאטלסים ולגוגל, יש בו בדיחות, תשבצים לסוגיהם וסיפורים טובים.
בני, שצריך חיזוק בעברית, קורא אותו ברצון.
המחיר (אם לא שכחתי כי אני לא מוצאת כרגע את הקבלה )– 325 ₪ לשנה.

לשלוח לאולפן?
לדבר עם מיכל בז מורה מוסמכת ללימוד עברית כשפה שנייה ומורה פרטית מצוינת?
סתם, סתם...

יש ספרים לא רעים בשוק ללימוד עברית. את מתכוונת למישהו שבכלל לא דובר את השפה?
ספר הלימוד הטוב ביותר, בעיניי, הוא "עברית מן ההתחלה א". הבעיה איתו שהוא באמת מאוד מתאים ללימוד עם מורה.
הבנתי שיצא ספר חדש של פרולוג (שמתמחים בספרי לימוד של שפות) שנקרא ה"אולפן השלם" או משהו כזה. אני מניחה שהוא יתאים יותר, אבל לא יכולה להתחייב על הרמה שלו.
ספר נוסף ולא רע הוא "עברית מבראשית". יש בו קצת יותר תרגול מ"עברית מן ההתחלה", אבל הוא בנוי פחות טוב.

שווה לקנות ספר, כי קשה מאוד ללמד בלי תכנית כלשהיא.
ומה שבעיקר חשוב, לתרגל המון. עברית היא שפה קשה ומשונה מאוד למי שלא דובר אותה. לא קל לצלוח אותה, היא לא דומה לאף שפה אחרת מלבד ערבית.
כדאי ללכת לאט-לאט, ביחד עם ספר טוב, מילון, לוח פעלים והרבה מוטיבציה. (ולהתחיל מהווה, לא ללמד בניינים, לא ללמד לשון בכלל, ללמד מילים לפי מידת השכיחות שלהן, לחכות עם הטייה של מילות יחס ולחפש טקסטים מעניינים בעברית קלה. )

ואיךך ללמד מבוגר דובר שפה אחרת לקרוא/לכתוב עברית? האם השיטות המומלצות כאן מומלצות גם במקרה כזה?

לגבי לימוד כתיבה, הבסיס לשרטוט אותיות הוא בד"כ הפנמה של ציור צורות יסוד- קווים אורכיים ואנכיים עיגול, ריבוע, משולש, צלב, איקס, וקווים אלכסונים, למרות שאפשר כמובן ללמוד גם צורות וגם אותיות במקביל, תלוי ברצון הילד ובכישוריו
כדאי ללמוד ולהתאמן על הצורות ועל האותיות תוך כדי משחקים מגוונים והרבה תנועה ותחושה, ע"מ להפנים את האות בחושים וערוצים שונים , לא רק צורה וויזואלית : עם אצבע על חול, על הגוף, קצף גילוח על מראה, פלסטלינה, גואש, בגדלים שונים, בעינים עצומות ואברים שונים שמתחילים את התנוע, (עיגול גדול מהכתף או עיגול קטן עם האצבעות)
במקביל לשיטות ללימוד הקריאה שנכתבו למעלה- הכתיבה (הפנמת האותיות בחושים השונים) תומכת בקריאה (וגם להיפך)

הבת שלי אמנם רק בת ארבע, אבל מתעניינת בקריאה וכתיבה דיי הרבה זמן.
אפשר להתחיל בכתיבת השם ובכתיבת שמות בני משפחה אחרים, בספירת האותיות שיש בשמות השונים, בזיהוי אותיות מוכרות בספרים, במציאת מילים שמתחילות בצליל מסוים, ועוד כל מני. האמת שהכל בא ממנה, אנחנו רק משתפים פעולה. אני גם קניתי לה חוברות של לימוד אותיות ולפעמים היא צובעת בחוברת ומנסה לשרטט את האותיות. מה שראיתי שמאוד משחרר אותה בניסיונות הכתיבה הוא שימוש בלוח מגנטי מחיק. איכשהו, בגלל שזה משהו זמני, הרבה יותר קל לה להתנסות בלוח. לפעמים אני כותבת מילה שהיא רוצה ללמוד לכתוב והיא עתיקה, ולפעמים אני רק אומרת את האותיות והיא כותבת לבד בלוח. פעם גם הכנתי לה כרטיסים של שש האותיות הראשונות, והמצאנו כל מני משחקים כמו לנחש איזו אות זאת וכדומה.

לי יש בת 5 וחצי. אנחנו לא בחינוך ביתי, אבל לגמרי לא במקום של ללמד את הילדים לקרוא ולכתוב כל עוד זה לא עולה מהם (בגן לא עושים את זה בגלל שהוא אנתרופוסופי). לפני חודש בערך האח הקטן שלה רשם מילה באופן אקראי (הוא בעל כישורי ציור) והילדה נגנבה (קנאה) מזה שאח שלה הקטן "יודע" לכתוב והיא לא. היא ביקשה ממני ללמוד לכתוב. כתבתי לה כמה אותיות ומילים, וראיתי שהיא כל כך לא בשלה לזה. כל קו של אות הלך לכיוון אחר, היה חסר לה איזה משהו שיארוז את האות כתמונה. אבל היא התעקשה שהיא רוצה ללמוד. אז המצאתי שיטה:

בניתי לכל אות בית - ריבוע. לבית שני קירות, גג ורצפה. את אותיות הדפוס בעברית קל מאוד למקום יחסית לריבוע (נסו ותיווכחו). כך ש א' למשל היא אות שיש לה קו אלכסוני שיורד מהתקרה לרצפה, יד שעולה לכיוון התקרה, ורגל שיורדת לרצפה. ב' - גג, קיר, רצפה ועוד המשך קטן של הרצפה וכו'. כשהיה לאותיות בית, ורפרנס, היא יכלה להעתיק אותן בקלות (לתוך בית ריק שציירתי לה) וככה למדה לכתוב כמה מילים. בינתיים קצת ירד לה מזה, אבל שמחתי שמצאתי שיטה שמתאימה למגבלות שלה, ועם זאת גורמת לה להרגיש שהיא יכולה ומצליחה.

בתי בת שש וחצי, ואחרי תקופת רתיעה ארוכה, פתאום רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב.
נראה שזה לא הולך לה בקלות, למרות יכולות פונטיות וגם גרפיות גבוהות בהחלט.
מחפשת רעיונות - או הפניות מעניינות
תודה

יעלי הדרך שהצעת , אני מאוד מתחברת אליה. האמת שאנחנו כבר עושים את זה בערך, ופתאום כשקראתי את מה שכתבת הבנתי כמה מעניינת היא דרך זאת ללימוד.
בן עמי אני מקווה למצוא את הספר בחנות ספרי לימוד כדי שאוכל, לאחר שאעיין בו, לראות אם הוא אכן מתאים.

אני לומד לקרוא
לימודים באופן טבעי
איך גל למד לקרוא

אני מלמדת עד היום לקרוא (באנגלית) לפי שיטה שפיתחתי על-בסיס שיטה ישנה מספר בשם "למדי את ילדך לקרוא", או משהו כזה. לפי דעתי לימדו אותי לקרוא (בעברית) בשיטה הזו בגיל צעיר.

משתמשים בכרטיסיות מילים, יחסית גדולות, באותות דפוס בצבע בולט.

1) בשלב הראשון אני אוהבת להתחיל עם מילים שרלוונטיות לילד. בדרך-כלל אלו הם השמות של בני המשפחה: הילד הקורא, אבא ואמא (כמילה, לא את שמם הפרטי. איך שהילד רגיל לקרוא להם), אחים ואחיות, כלב/חתול. לא יותר מעשר מילים, רצוי שש. אני כותבת אותן אחת אחת, לפני הילד/ה, ואנחנו חוזרים יחד על המילה. בשלב השני אני פורסת את כל הכרטיסיות, ומבקשת להצביע על הכרטיסיה הנכונה. זה מעין משחק של מהירות. בשלב הבא אני אוספת את כל הכרטיסיות, ומציגה אותן אחת-אחת בסדר משתנה, ומבקשת להגיד מהן. כל התהליך אורך פחות מרבע שעה.

2) כאשר המילים כבר מוכרות לילד/ה, אני מצביעה בפניו על צלילים חוזרים, וכך מתוודעים לעניין האותיות.

3) בהדרגה מרחיבים את אוצר המילים (עד 10 בכל פעם), ובמקביל את הצלילים. למשל, ח' כמו בחתול ורחל, ע' כמו בענת ועוגייה - הכל מתוך המילים שכבר למדנו.

4) בשלב הבא כדאי לעבור לעצמים, ואז אפשר לתלות את הכרטיסיות בחדר, על העצמים המתאימים. (את המילה כסא על הכסא, וכו'.)

5) כמה משחקים שאפשר, וכדאי, לשלב כבר מהשלב הראשון: משחק הזכרון (למשל, הילד/ה יוצר/ת תמונות של האנשים שהוזכרו בסעיף 1 על כרטיסיות, ומתאימים ביניהן לבין המילה.); בינגו; החבאת כרטיסיות על העצמים המתאימים להם ומציאתן; מסלול (הופכים את כל הכרטיסיות, כשיש כבר יותר מעשרים, ומסדרים בצורת מסלול. מתחילים מצד אחד. מטילים קוביה ומתקדמים על הצעדים. מי שנוחת על כרטיסיה חייב לקרוא את המילה, ואולי גם להציג את משמעותה, ואם הוא טועה הוא מפסיד תור או זורק את הקובייה והולך לאחור את מספר הצעדים שקיבל - החוקים גמישים, עצבו לכם חוקים מתאימים.)

6) אחרי שיש כמה עצמים כדאי להכניס כמה תארים (או צבעים), פעלים ומילות יחס או קישור. זה מאפשר את הסיפוק העצום שבקריאת מספר גדול של משפטים, כמו אמא יושבת על הכסא וכו'. הילד/ה גם יכול/ה להרכיב משפטים משלו/ה. (זה ממש מעייף לכתוב דו-מגדרית. בסוף עוד אעבור לכתוב באנגלית.) אפשר גם לשלב כתיבת משפטים.

7) בשלב הזה בד"כ כבר אפשר לעבור על כל הא'ב' בשיטתיות, כי זה כבר לא מנותק מקונטקסט. אפשר לקשר כל אות לצלילים ולמילים שכבר למדנו. או שאפשר לקפוץ ישר לשלב 8-

8) לקרוא ספר. זה יכול להיות ספר שכבר מכירים, או ספר חדש, ש"במקרה" דאגנו ללמד את רוב המילים שמופיעות בו על כרטיסיות.


זהו. כל התהליך קצר, כיפי ונעים - אם הילד/ה כבר מעוניינ/ת בקריאה. אם לא, אני ממליצה פשוט לעזוב את זה.

יש את הספר של החסידים "המסורת" שמלמדים לפי ניקוד, הילד לומד כל פעם צורת ניקוד אחת, עוברים על אותו הניקוד לפי סדר האותיות, כשהילד יודע "קופצים" אותיות, ואז עוברים למילים. או חזרה על כל צורות הניקוד יחד עד שיודע ואז אותיות ומילים.
הספר מבוסס על חזרה, החסידים לומדים את הניקוד בניגון, מה שטוב שאפשר ללמוד דקות ספורות כל יום כדי שהילד ידע [אחרי חודש, שנה, או כמה זמן שמתאים].

יש לי רעיון שאולי יתאים לכם ואולי לא. לא לכל אחד הוא מתאים. לי ולילד אחד שאני אוהבת הוא התאים, אבל לאחותי ממש לא.
הרעיון הוא לעבוד "הפוך": ללמוד לכתוב, וע"י זה לימוד הקריאה נעשה כאילו "במילא". למשל, תשאלי אותו אם יש איזה מילה או משפט שהוא רוצה לכתוב. למשל, "קוראים לי X", "אני אוהב את אמא", וכו'. בעצם אולי קודם כל רק מילה אחת, ואח"כ משפט. אז נגיד שבחרתם מילה, השם שלו למשל. נגיד שקוראים לו דניאל. קודם כל תבדקו אילו צלילים יש בשם דניאל במקרה הזה יש דָ, נִי, אֵ, ל. בשלב ראשון כדאי להתעלם מהתנועות ולהתמקד רק בעיצורים, כלומר לא לספור את י' כצליל, כי זה מבלבל. אבל אולי לבן שלך זה דווקא יהיה מבלבל לא לעשות את זה, אז תעשי ניסיונות קטנים. אחרי שוידאתם אילו צלילים יש בשם, תשאלו אילו אותיות מייצגות את הצלילים האלה: את דָ מייצגת דל"ת, את נִי מייצגת נו"ן (ואולי גם יו"ד, או שלא), את אֵ מייצגת אל"ף (גם זה מבלבל, והייתי מדגימה ע"י אְ בלי תנועה כדי לעשות את ההקשר), ואת ל מייצגת למ"ד. אוקיי. עכשיו צריך ללמוד לצייר את האותיות האלה. אז אפשר להעתיק, ואפשר למצוא תיאורים שקל לזכור - כל אחד ועולם האסוציאציות שלו.

אחרי שכתבנו מילה אחת אפשר לעבור לעוד מילים. לא חושבת שיש חשיבות ל"לעשות וי" על כל אותיות האלפבית. אפשר להכיר אותן בהדרגה לפי השימוש בהן. וגם בינתיים אפשר להתעלם מהאות כ' למשל, או ע', או ט'. זה מבלבל, ואין לזה חשיבות כרגע. אפשר להכיר אותן בשלב הרבה יותר מאוחר. העניין הוא העיקרון.
אח"כ עוברים למשפטים קטנים, ואז כל פעם שמתחשק לו לכתוב משהו, הוא יכול להתיישב ולנסות, וללמוד תוך כדי. אני זוכרת את עצמי כילדה יושבת בחדר ושואלת את אמא שלי שהיתה בצד השני של הבית: "אמא, איך מציירים גימל?" ואמא היתה מתארת לי מרחוק (היו יוצאים לי פתקים מאוד מצחיקים למראה...). אם הוא לא נהנה מזה כשלעצמו, אפשר להפוך את זה או לשלב בזה משחק: לדוגמא, הוא חושב על משהו ולא אומר לך מה זה, וצריך לכתוב לך מילים שקשורות לדבר שעליו חשב, או כל משחק אחר שמתאים לכם.
אחרי שהוא תפס את העיקרון ומסוגל לכתוב מילים קצרות - גם אם זה בשגיאות איומות או בלי שום היגיון פרט לעיקרון הבסיסי ביותר של צורה מייצגת צליל - אפשר להתחיל "להתכתב" ביניכם: הוא כותב לך משהו, ואת עונה לו גם כן בכתיבה, ומנסים ביחד לפענח מה כתוב. ברור שאת צריכה לכתוב באותיות דפוס גדולות, וכדאי שהן יהיו גם שמחות - אפשר בצבעים, אבל מספיק גם שהקו יהיה יציב, בוטח, פתוח ולא מסכן ומסתגר כזה (האותיות צריכות להזמין שיקראו אותן).
ככה אפשר להמשיך ואני בטוחה שתוך כדי תמצאי לבד שכלולים והתאמות ומשחקים.

ושוב, ויכול להיות שהשיטה לא תתאים לכם. אם היא אכן לא תתאים, יכול להיות שזה כבר ברור לך מראש, ויכול להיות שתגלי את זה רק תוך כדי. אם זה כבר ברור לך מראש, תגידי, ואחשוב על רעיון אחר.

הוא מכיר את האותיות. וכן אני אשב איתו. על צלילים אנחנו עובדים הרבה.
מה שאני מחפשת זאת שיטה. ולא את השיטה של צילום המילה.
אני זקוקה לספרים וחוברות יותר בשבילי אבל כמובן גם בשבילו.

אין לי ילדים בגיל קריאה, אבל כשהייתי קטנה לימדתי את עצמי לקרוא, ואח"כ עזרתי לאחותי ללמוד לקרוא וגם לילד של חברה. אולי אוכל לתת לך כמה רעיונות. קודם כל זה שהוא מבקש, זה נהדר. הכי פשוט זה כשאפשר לרתום את הרצון לגילויים של מה כתוב פה, מה כתוב שם. כמו בלימוד של כל דבר, בלי רצון זה לא הולך... תגידי, הוא מכיר קצת אותיות? יודע את השמות שלהן? איך הן נראות? חלק מהן? כולן? בכלל לא?
הוא יודע שאות מייצגת צליל?
יש לך זמן לשבת איתו בעצמך, או שאת באמת מתכוונת להתמקד רק ב ספרים ו/או חוברות, תוכנות מחשב ?

הבן שלי (חמש וחצי) מבקש ללמוד לקרוא ואין לי מושג איך אני עושה זאת. (יש לנו את החוברת מילים וצלילים של זהבה קלנר, אבל זאת רק הכנה)
אשמח לקבל המלצות על דרך ללימוד הקריאה, לספרים ו/או חוברות, תוכנות מחשב...
תודה