על ידי אחת* » 25 מאי 2012, 21:57
אז אנחנו רוצים טיפול פרטי. ואז קשה לצפות שהמטפלים ישאו בכל העלויות של ההוזלה.
גם מורה לנהיגה ומורה פרטית למתימטיקה ופיזיוטרפיסט ממוצע עובדים פרטי והעלויות שם הגיוניות, בסביבות 100- 200 שח.
ויש התחלה ואמצע וסוף. ויש מחויבות בסיסית פלוס לקידום של המטופל.
והם חשובים וחיוניים ויש לעוסקים בהם מחויבויות עד אינסוף.
גם הפיזיוטרפיסט לא יכול לקחת מעבר לכמות מסויימת של מטופלים ביום, אחרת יזדקק לטיפול פיזי בעצמו.
גם מורה הנהיגה נדרש לתשלומים על הרכב וביטוחים ותיקונים ותשלומים לחברותב אגודות ודלק וריכוז וערנות שיא, והכלה וסבלנות, ואחריות שמעטים משתווים לה.
אני חושבת שהרבה מין המחיר הנהוג כיום בטיפולים מנטליים ודומים נקבע כך מסיבות שאינן רלוונטיות להוצאות הישירות. למשל, בגלל שבעבר אנשים נטו לזלזל בטיפולים ולזלזל במטפלים, הצורך להעלות את יוקרת המקצוע התחיל מהמחיר.
אם זה יקר אז כנראה שיש ממחיות מאחורי זה. פרסטיג'.
ולא רק.
בגלל שבאמת בעבר היה קשה לגייס מטופלים, כי לטיפול היה שם רע, אתה הולך לטיפול או שאתה משוגע או שאתה פתי. אז העלויות למטופל שכן מגיע היו מכסות את אלו של המטופלים שאין. מישהו צריך לעזור למטפל לשמור על רווחיות או לכל הפחות מניעת הפסדים.
ככל שהטיפול הופך להיות נורמטיבי וחיוני (ע"ע רשיון נהיגה או פיזיוטרפיה) המחיר אמור להתאים לכיס הממוצע.
היום, בכל בית עולה הצורך ללכת לטיפול לילד לזוגיות לך, למסיבת רווקות או לערב גיבוש.
וכך גם הנגישות להפוך למאמן או מטפל התרחבה. אפשר בקורסים קצרים ואפשר בהכשרות ארוכות שנים. אפשר מנסיון ואפשר אחרת.
בגלל שטיפול מנטאלי הפך כל כך פופולרי שהגיע הזמן להתאים את המחירים לצרכן. ואז לא רק שהמטפלים ירוויחו הם ירוויחו בגדול.
מטפל שיגבה 150 שח לטיפול איכותי (וזה המון!), יקבל הרבה יותר מטופלים לאורך זמן רב יותר.
אבל זה בתנאי שהקשקוש הזה שתפרו בין עלות מחיר לאיכותו כבר לא יהיה אמונה רווחת והשינוי הזה לא מתחיל רק מהמטפלים אלא בכלל דעת הקהל והשיח וכל תוכניות הבוקר וכל הפורומים דווקא תורמים לכך. הטיפול והייעוץ נהיה נגיש ודעות כמו אלו שעולות כאן בעניין המחיר ובעיקר כוחות השוק בסוף יכריעו.
אי אפשר לדרוש מחיר שלא מצליח לקלוע לכיס של המטופל הממוצע ולהתפלא למה אחר כך אין לך מספיק מטופלים ומה פתאום אנחנו מצפים מאלה שכן מגיעים לא לשלם מספיק בשביל לכסות עלויות.
ויש גם את אלה שכן עושים קופה נאה וראוי שיעשו כך, אם הם טובים מאוד או/ו משווקים עצמם נכון, כמו בכל מקצוע. אבל זה שהסטנדרט, המחיר הראשוני מתחיל גבוה לא משנה איזה מטפל אתה זה הפלונטר של התעשייה הזו.
לגבי טיעונים אחרים, של כאלה שנוסעים עד לבית המטופל, כאלה שאומרים שהם צריכים להתארגן קודם, שהם לוקחים את הטיפול איתם, שההכשרות ארוכות אלו באמת טיעונים נקודתיים שאפשר להשליך אותם על הרבה מקצועות אחרים שאף אחד לאמצפה לקבל תמורתם שכר פיצוי.
רוב העובדיםב היי טק כיום נדרשים לתואר שני, וא מדובר על אנשי המחשבים, כמו עלמנהלי פרויקטים, ואנשי שיווק,. כל גרפיקאי נדרש לתיק עבודות של מיליון פרויקטים ששווים כסף וזמן רבים, כל בוגר בית ספר לקלונוע עבר מסלול מפרך של שש שנים והפקות מכיסו הפרטי ועדיין לא מגיע לשכר מינימום אם הוא לא כוכב, כל מורה כיום נדחפת על ידי המערכת ממש ללמוד תואר שני ומאות שעות השתלמות, שגם אם הם מתורגמים לכסף מדובר בפרוטות ובשכר שמגחך את המקצוע. כל אחות שעובדת משמרות, גם בחגים, צריכה הלגיע למשמרת עירנית, גם היא מתחילה בלילה ולעיתים לשתי משמרות רצוף ומכילה את כאבי הרגליים והסיכון למחלות, את ההקפצות כימישהי חולה באמצע חג ואת כאבי הלב והגוף של החולים בהם היא מטפלת.
כל עובד הייטק בסטארט אפ חי את החרדה מפני קריסה ופיטורים, את שעות העבודה הרבות מעבר לחוק שהוא צריך לתת, את הנייד והלפ טופ שמחוברים לגוף, את הצורך שלו להיות מעודכן כל הזמן בטכנולוגיות משתנות ורובם, לא משתכרים לשעה יותר ממורה.
אנשי תקשורת ופרסום פרילאנסרים כתבים ועיתונאים, אנשים שלמדו שנים ועשרות שנים, לימודים גבוהים וסדנאות ונוסעים ברחבי הארץ נדרשים לדד ליינים שהופכים את החיים, ויורקים את אישיותם ואת לילותיהם על הדפים - לא משתכרים מעבר לשכר הממוצע במשק, שהוא נמוך. מאוד.
ובכוונה הכנסתי דוגמאות עובדות ציבור לעומת פרילנסרים להראות שבכל מקצוע ובכל מצב יש בעיות ויש חסרונות ויש יתרונות ולא מצפים ממעסיק או לקוח לממן את כל החסרונות ולהנות רק מהיתרונות.
ויש את הצד השני של המקצוע הטיפולי - אני מכירה אישית לא מעט מטפלות שבוחרות במקצוע הזה כי נח להן לעבוד שעתיים ביום ולהרוויח יותר מ"יומית" ממוצעת וכל ההתפלפלויות כאן לא קשורות לזה.
ואני מכירה הרבה מטפלות שמעדיפות להיות זאבות בודדות, לא להיות עמוסות במטופלים, ולהנות מגביית 400 שח לשעה.
כלומר גם אם יבואו אליהן מחר 6 מטופלות בדרישה לשלם 150 שח כל אחת, זה לא ישתלם להן, בטח אם הן עובדות בשחור. ובשביל שתי מטופלות ביום לא תמיד צריך קליניקה, אפשר לסוע עד אליהן או לקבל אותן בחצי החדר שבבית.
ואני מכירה מטפלות שלמדו שנים בשביל הנפש שלהן והריפוי שלהן ואז החליטו לטפל וכמעט ללא ניסיון גובות מחירים בשמים.
אז הרבה מהטיעונים כאן ל"למה כן לגבות מחיר גבוה" הם טיעונים שחלק מהמטפלות (לא בהכרח הנוכחות, לא מכירה אף אחת כאן אישית) דווקא מנצלות לטובתן.
אז אם בחרת להיות עצמאי, צריך להבין ש יש יתרונות ויש חסרונות אבל אי אפשר להחיל את החסרונות על המטופל כאילו שהוא צריך לממן את מה שאת כעצמאית צריכה לטפל בו בעזרת בניית מודל עסקי מתאים או בדיקה עצמית.
ילמשל, ש נסיבות שהרבה פעמים הן לא קשורות לתוכן ואכות הטיפול, למשל מטפל באזור פריפרי בארץ צריך להאבק בבעיות השתכרות של כל בעל מקצוע עצמאי. מטפל שאין לו קליניקה וצריך לסוע לבית מטופל חוסך הוצאות קליניקה. מטפל שכן מחזיק בקליניקה צריךמודל עסקי מתאים ולא לקבל שנ ימטופלים ביום, מה שמתאים יותר לעבודה מהבית ולגלגל על המטופל עלויות. ויש כמובן את הדבר בה' הידיעה - מטפלים רבים לא יודעים לשווק, לא יודעים לקדם עצמם, לא מבינים בכספים ויש גם כאלה שהם כמו בכל מקצוע, גרועים,לא מתאימים, מפספסים משהו קטן או גדול או כמה דברים במרכיב הטיפולי ולא מצליחים להשתכר נורמלי בגלל כל אלו ביחד או כל אחד לחוד.
אני מתקוממת נוכח המחשבה שבשכר למטפל אני צריכה לשלם את מרכיב ההכשרה או ההכלה או הנסיעה שלהן למטופל , את מרכיב חוסר ההבנה בעסקים או בהרבה מקרים היומרה.
הטיעונים שמטפלות כאן באמוציות רבות ובנחישות רבה מאמינות שבאמת ובתמים שמישהו צריך לשלם להן על כך.
כי אם את מצליחה לההשיג רק שתימטופלות ליום באופן פרטי לאורך זמן אז אולי תשקלי לעבוד בשתפ עם קופת חולים אחת ואולי להרחיב את השירותים שלך לעיר אחרת, למשל להגיע פעם בשבוע לתל אביב ואולי לחלוק את הקליניקה ברוטציה, או לקבל בבית, או לסוע למטופל, או להוסיף הדרכה פעם בשבוע או לעבוד בהוראה במקביל, או לעבור עיר, להרחיב את ההכשרה, לייצר נטוורקינג., או לכתוב בתשלום בלוג או טור. או לעשות את מיליון האפשרויות שעושה כל עצמאי ולא רק במקצוע הטיפולי. ובראשונה להוריד עלויות. וגם אחרי כל אלה יכול להיות שהתמהיל המסויים שיש לך כמטפלת במקצוע מסויים בעיר מסויימת במגבלות מסויימות שלך או של הסביבה לא יוכלו לספק פרנסה סבירה כמו שתמהיל אחר יגרום למטפלת אחרת לעשות כסף רב. כמו בכל מקצוע.
בשוק חופשי אני משלמת עבור שירות אם השירות טוב אני צריכה לשלם מחיר טוב, 150 שח זה מחיר מצויין אפילו. זה לא שכר נמוך, זה לא שכר רעב, זה שכר שבניהול נכון של מספר מטופלים מספק ומודל עסקי חכם יכול לייצר הכנסה מצויינת וראוייה למטפל טוב ויכול לאפשר לרוב המטופלים לעמוד בעלויות טיפול לאורך זמן ועדיין לשמר פרסטיג'.
הבעיה שהיום רוב המטפלים עדיין יושבים בנוחות רבה מאוד על עץ ה-300 ש"ח צפונה, בגלל כל הנימוקים שהועלו כאן על ידיהם ועוד אחרים ועשו בעיקר מיש מש בין מה שמטפל אמור לצפות מהמטופל לממן לבין היכולת של המטפל לעבוד כעצמאי על כל הכישורים הנדרשים.
וכמובן הכי חשוב שכתבתי בהודעה ראשונה - עניין חוסר האחריות. מטפל שיושב מול מטופל שמשתכר מינימום, שעומד לפני גירושין או פיטורין או מתמודד עםמחלה שגובה כסף ומשאבים והעדרויות, או מול מיליון תסריטים אופייניים לא יכול לבוא ולומר בשיא הכנות מראש - הטיפול כאן ייערך מינימום עשרות שיחות (ולא אחדות ואולי מאות אבל מינימום עשרות), נאמר עשרים, האם אתה יכול לעמוד בזה? או האם מראש יש מקום להפנות למטפל אחר, לטיפול ק בוצתי, לעשות הנחה.
לרוב לא מדברים על העלות הכוללת הממוצעת, לרוב מתעסקים במחיר פר טיפול ואולי עושים הנחה של עשרה אחוז.
ויש כמה צדיקות בסדום (ונשמע שהן כאן ממש בדף הזה) אבל לרוב זה לא כך, ובטח לא מגיע מכיוון המטפל שלדעתי שילו אחריות ענקית בנושא כשמדובר באוכלוסייה שברובה מגיעה מעמדת חולשה פיזית ו/או מנטלית ושרוב המקצועו הטיפוליים נשארים במקום הנח והאמופרי של שום התיחייבות לדבר. שאין שום כלים מדידים ודום עוגנים למטופל לקבוע כמה זמן ייארך הטיפול (בשונה מלימודי נהיגה שיש ממוצע סביר).
מדובר באלף בית של שירות וככל שמקצוע משתכלל הוא יכול וצריך לתת מסגרת טיפולית מובנית עם כלים מדידים ומספריים, של עלויות, של כיוון, של מחויבות לתהליך ולתוצאות ושלמה קורה אם אין תוצאות, באיזה שלב האחריות של המטפל לברר לבדוק זאת עם המטופל, להפסיק, להגביר הילוך, לשנות, להחליט שלא מתאים, וכו'.
מתישהו זה ישתנה. כוחות השוק יהיו חזקים מאלה. ומי שילמד לזהות את השינוי ולזרום איתו יהנה. משני הצדדים. אבל עד אז, חבל.
[u]אז אנחנו רוצים טיפול פרטי. ואז קשה לצפות שהמטפלים ישאו בכל העלויות של ההוזלה[/u].
גם מורה לנהיגה ומורה פרטית למתימטיקה ופיזיוטרפיסט ממוצע עובדים פרטי והעלויות שם הגיוניות, בסביבות 100- 200 שח.
ויש התחלה ואמצע וסוף. ויש מחויבות בסיסית פלוס לקידום של המטופל.
והם חשובים וחיוניים ויש לעוסקים בהם מחויבויות עד אינסוף.
גם הפיזיוטרפיסט לא יכול לקחת מעבר לכמות מסויימת של מטופלים ביום, אחרת יזדקק לטיפול פיזי בעצמו.
גם מורה הנהיגה נדרש לתשלומים על הרכב וביטוחים ותיקונים ותשלומים לחברותב אגודות ודלק וריכוז וערנות שיא, והכלה וסבלנות, ואחריות שמעטים משתווים לה.
אני חושבת שהרבה מין המחיר הנהוג כיום בטיפולים מנטליים ודומים נקבע כך מסיבות שאינן רלוונטיות להוצאות הישירות. למשל, בגלל שבעבר אנשים נטו לזלזל בטיפולים ולזלזל במטפלים, הצורך להעלות את יוקרת המקצוע התחיל מהמחיר.
אם זה יקר אז כנראה שיש ממחיות מאחורי זה. פרסטיג'.
ולא רק.
בגלל שבאמת בעבר היה קשה לגייס מטופלים, כי לטיפול היה שם רע, אתה הולך לטיפול או שאתה משוגע או שאתה פתי. אז העלויות למטופל שכן מגיע היו מכסות את אלו של המטופלים שאין. מישהו צריך לעזור למטפל לשמור על רווחיות או לכל הפחות מניעת הפסדים.
ככל שהטיפול הופך להיות נורמטיבי וחיוני (ע"ע רשיון נהיגה או פיזיוטרפיה) המחיר אמור להתאים לכיס הממוצע.
היום, בכל בית עולה הצורך ללכת לטיפול לילד לזוגיות לך, למסיבת רווקות או לערב גיבוש.
וכך גם הנגישות להפוך למאמן או מטפל התרחבה. אפשר בקורסים קצרים ואפשר בהכשרות ארוכות שנים. אפשר מנסיון ואפשר אחרת.
בגלל שטיפול מנטאלי הפך כל כך פופולרי שהגיע הזמן להתאים את המחירים לצרכן. ואז לא רק שהמטפלים ירוויחו הם ירוויחו בגדול.
מטפל שיגבה 150 שח לטיפול איכותי (וזה המון!), יקבל הרבה יותר מטופלים לאורך זמן רב יותר.
אבל זה בתנאי שהקשקוש הזה שתפרו בין עלות מחיר לאיכותו כבר לא יהיה אמונה רווחת והשינוי הזה לא מתחיל רק מהמטפלים אלא בכלל דעת הקהל והשיח וכל תוכניות הבוקר וכל הפורומים דווקא תורמים לכך. הטיפול והייעוץ נהיה נגיש ודעות כמו אלו שעולות כאן בעניין המחיר ובעיקר כוחות השוק בסוף יכריעו.
אי אפשר לדרוש מחיר שלא מצליח לקלוע לכיס של המטופל הממוצע ולהתפלא למה אחר כך אין לך מספיק מטופלים ומה פתאום אנחנו מצפים מאלה שכן מגיעים לא לשלם מספיק בשביל לכסות עלויות.
ויש גם את אלה שכן עושים קופה נאה וראוי שיעשו כך, אם הם טובים מאוד או/ו משווקים עצמם נכון, כמו בכל מקצוע. אבל זה שהסטנדרט, המחיר הראשוני מתחיל גבוה לא משנה איזה מטפל אתה זה הפלונטר של התעשייה הזו.
לגבי טיעונים אחרים, של כאלה שנוסעים עד לבית המטופל, כאלה שאומרים שהם צריכים להתארגן קודם, שהם לוקחים את הטיפול איתם, שההכשרות ארוכות אלו באמת טיעונים נקודתיים שאפשר להשליך אותם על הרבה מקצועות אחרים שאף אחד לאמצפה לקבל תמורתם שכר פיצוי.
רוב העובדיםב היי טק כיום נדרשים לתואר שני, וא מדובר על אנשי המחשבים, כמו עלמנהלי פרויקטים, ואנשי שיווק,. כל גרפיקאי נדרש לתיק עבודות של מיליון פרויקטים ששווים כסף וזמן רבים, כל בוגר בית ספר לקלונוע עבר מסלול מפרך של שש שנים והפקות מכיסו הפרטי ועדיין לא מגיע לשכר מינימום אם הוא לא כוכב, כל מורה כיום נדחפת על ידי המערכת ממש ללמוד תואר שני ומאות שעות השתלמות, שגם אם הם מתורגמים לכסף מדובר בפרוטות ובשכר שמגחך את המקצוע. כל אחות שעובדת משמרות, גם בחגים, צריכה הלגיע למשמרת עירנית, גם היא מתחילה בלילה ולעיתים לשתי משמרות רצוף ומכילה את כאבי הרגליים והסיכון למחלות, את ההקפצות כימישהי חולה באמצע חג ואת כאבי הלב והגוף של החולים בהם היא מטפלת.
כל עובד הייטק בסטארט אפ חי את החרדה מפני קריסה ופיטורים, את שעות העבודה הרבות מעבר לחוק שהוא צריך לתת, את הנייד והלפ טופ שמחוברים לגוף, את הצורך שלו להיות מעודכן כל הזמן בטכנולוגיות משתנות ורובם, לא משתכרים לשעה יותר ממורה.
אנשי תקשורת ופרסום פרילאנסרים כתבים ועיתונאים, אנשים שלמדו שנים ועשרות שנים, לימודים גבוהים וסדנאות ונוסעים ברחבי הארץ נדרשים לדד ליינים שהופכים את החיים, ויורקים את אישיותם ואת לילותיהם על הדפים - לא משתכרים מעבר לשכר הממוצע במשק, שהוא נמוך. מאוד.
ובכוונה הכנסתי דוגמאות עובדות ציבור לעומת פרילנסרים להראות שבכל מקצוע ובכל מצב יש בעיות ויש חסרונות ויש יתרונות ולא מצפים ממעסיק או לקוח לממן את כל החסרונות ולהנות רק מהיתרונות.
ויש את הצד השני של המקצוע הטיפולי - אני מכירה אישית לא מעט מטפלות שבוחרות במקצוע הזה כי נח להן לעבוד שעתיים ביום ולהרוויח יותר מ"יומית" ממוצעת וכל ההתפלפלויות כאן לא קשורות לזה.
ואני מכירה הרבה מטפלות שמעדיפות להיות זאבות בודדות, לא להיות עמוסות במטופלים, ולהנות מגביית 400 שח לשעה.
כלומר גם אם יבואו אליהן מחר 6 מטופלות בדרישה לשלם 150 שח כל אחת, זה לא ישתלם להן, בטח אם הן עובדות בשחור. ובשביל שתי מטופלות ביום לא תמיד צריך קליניקה, אפשר לסוע עד אליהן או לקבל אותן בחצי החדר שבבית.
ואני מכירה מטפלות שלמדו שנים בשביל הנפש שלהן והריפוי שלהן ואז החליטו לטפל וכמעט ללא ניסיון גובות מחירים בשמים.
אז הרבה מהטיעונים כאן ל"למה כן לגבות מחיר גבוה" הם טיעונים שחלק מהמטפלות (לא בהכרח הנוכחות, לא מכירה אף אחת כאן אישית) דווקא מנצלות לטובתן.
אז אם בחרת להיות עצמאי, צריך להבין ש יש יתרונות ויש חסרונות אבל אי אפשר להחיל את החסרונות על המטופל כאילו שהוא צריך לממן את מה שאת כעצמאית צריכה לטפל בו בעזרת בניית מודל עסקי מתאים או בדיקה עצמית.
ילמשל, ש נסיבות שהרבה פעמים הן לא קשורות לתוכן ואכות הטיפול, למשל מטפל באזור פריפרי בארץ צריך להאבק בבעיות השתכרות של כל בעל מקצוע עצמאי. מטפל שאין לו קליניקה וצריך לסוע לבית מטופל חוסך הוצאות קליניקה. מטפל שכן מחזיק בקליניקה צריךמודל עסקי מתאים ולא לקבל שנ ימטופלים ביום, מה שמתאים יותר לעבודה מהבית ולגלגל על המטופל עלויות. ויש כמובן את הדבר בה' הידיעה - מטפלים רבים לא יודעים לשווק, לא יודעים לקדם עצמם, לא מבינים בכספים ויש גם כאלה שהם כמו בכל מקצוע, גרועים,לא מתאימים, מפספסים משהו קטן או גדול או כמה דברים במרכיב הטיפולי ולא מצליחים להשתכר נורמלי בגלל כל אלו ביחד או כל אחד לחוד.
אני מתקוממת נוכח המחשבה שבשכר למטפל אני צריכה לשלם את מרכיב ההכשרה או ההכלה או הנסיעה שלהן למטופל , את מרכיב חוסר ההבנה בעסקים או בהרבה מקרים היומרה.
הטיעונים שמטפלות כאן באמוציות רבות ובנחישות רבה מאמינות שבאמת ובתמים שמישהו צריך לשלם להן על כך.
כי אם את מצליחה לההשיג רק שתימטופלות ליום באופן פרטי לאורך זמן אז אולי תשקלי לעבוד בשתפ עם קופת חולים אחת ואולי להרחיב את השירותים שלך לעיר אחרת, למשל להגיע פעם בשבוע לתל אביב ואולי לחלוק את הקליניקה ברוטציה, או לקבל בבית, או לסוע למטופל, או להוסיף הדרכה פעם בשבוע או לעבוד בהוראה במקביל, או לעבור עיר, להרחיב את ההכשרה, לייצר נטוורקינג., או לכתוב בתשלום בלוג או טור. או לעשות את מיליון האפשרויות שעושה כל עצמאי ולא רק במקצוע הטיפולי. ובראשונה להוריד עלויות. וגם אחרי כל אלה יכול להיות שהתמהיל המסויים שיש לך כמטפלת במקצוע מסויים בעיר מסויימת במגבלות מסויימות שלך או של הסביבה לא יוכלו לספק פרנסה סבירה כמו שתמהיל אחר יגרום למטפלת אחרת לעשות כסף רב. כמו בכל מקצוע.
[b]בשוק חופשי אני משלמת עבור שירות אם השירות טוב אני צריכה לשלם מחיר טוב, 150 שח זה מחיר מצויין אפילו. זה לא שכר נמוך, זה לא שכר רעב, זה שכר שבניהול נכון של מספר מטופלים מספק ומודל עסקי חכם יכול לייצר הכנסה מצויינת וראוייה למטפל טוב ויכול לאפשר לרוב המטופלים לעמוד בעלויות טיפול לאורך זמן ועדיין לשמר פרסטיג'[/b].
הבעיה שהיום רוב המטפלים עדיין יושבים בנוחות רבה מאוד על עץ ה-300 ש"ח צפונה, בגלל כל הנימוקים שהועלו כאן על ידיהם ועוד אחרים ועשו בעיקר מיש מש בין מה שמטפל אמור לצפות מהמטופל לממן לבין היכולת של המטפל לעבוד כעצמאי על כל הכישורים הנדרשים.
וכמובן הכי חשוב שכתבתי בהודעה ראשונה - עניין חוסר האחריות. מטפל שיושב מול מטופל שמשתכר מינימום, שעומד לפני גירושין או פיטורין או מתמודד עםמחלה שגובה כסף ומשאבים והעדרויות, או מול מיליון תסריטים אופייניים לא יכול לבוא ולומר בשיא הכנות מראש - הטיפול כאן ייערך מינימום עשרות שיחות (ולא אחדות ואולי מאות אבל מינימום עשרות), נאמר עשרים, האם אתה יכול לעמוד בזה? או האם מראש יש מקום להפנות למטפל אחר, לטיפול ק בוצתי, לעשות הנחה.
לרוב לא מדברים על העלות הכוללת הממוצעת, לרוב מתעסקים במחיר פר טיפול ואולי עושים הנחה של עשרה אחוז.
ויש כמה צדיקות בסדום (ונשמע שהן כאן ממש בדף הזה) אבל לרוב זה לא כך, ובטח לא מגיע מכיוון המטפל שלדעתי שילו אחריות ענקית בנושא כשמדובר באוכלוסייה שברובה מגיעה מעמדת חולשה פיזית ו/או מנטלית ושרוב המקצועו הטיפוליים נשארים במקום הנח והאמופרי של שום התיחייבות לדבר. שאין שום כלים מדידים ודום עוגנים למטופל לקבוע כמה זמן ייארך הטיפול (בשונה מלימודי נהיגה שיש ממוצע סביר).
[b]מדובר באלף בית של שירות וככל שמקצוע משתכלל הוא יכול וצריך לתת מסגרת טיפולית מובנית עם כלים מדידים ומספריים, של עלויות, של כיוון, של מחויבות לתהליך ולתוצאות ושלמה קורה אם אין תוצאות, באיזה שלב האחריות של המטפל לברר לבדוק זאת עם המטופל, להפסיק, להגביר הילוך, לשנות, להחליט שלא מתאים, וכו'.[/b]
מתישהו זה ישתנה. כוחות השוק יהיו חזקים מאלה. ומי שילמד לזהות את השינוי ולזרום איתו יהנה. משני הצדדים. אבל עד אז, חבל.