על ידי אבישג_א* » 18 אפריל 2012, 23:54
כשהתחתנו חסכנו את המעשרות (לפי ההלכה עשירית מההכנסה הולכת לצדקה) בצד, כדי להקים בהם בית ילד. בהמשך גיליתי שהמדינה מתקצבת משפחות אומנה אז תהינו מה נעשה עם הכסף. ואז היה המיתון הגדול, דודים שלי שהיו מבוססים ודי אמידים נאלצו למכור את הדירה שלהם כדי לשלם את החובות (רגע לפני שעיקלו להם אותה), כשבאתי לבקר את דודה שלי היא כיבסה ביד כי מכונת הכביסה התקלקלה ולא היה לה כסף לתקן. העברנו להם את הכסף שחסכנו, סכום די יפה, הכל במזומן ובמעטפה. היא מאוד נעלבה מהעניין וכעסה עלי וכמובן החזירה לי הכל. הכסף חזר אלינו. עבר זמן, חבר שלנו נסע לעבוד בארצות הברית, הוא הסתבך שם על לא עוול בכפו ונאשם בזיוף דולרים, בארץ אשתו עם חמישה ילדים קטנים לבד, אז הצענו לה את הכסף בהלוואה בלי ריביות ולתקופה לא מוגבלת (בקיצור סיכויים טובים שהיא גם לא תחזור), היא דווקא שמחה והכסף עבר אליהם (מאז תודה לאל הוא כבר זוכה ושוחרר אבל התקופה הותירה את רישומה עליהם מבחינה כלכלית)
עם הזמן חלק מהכסף העברנו לגבאי הישוב שיתן לנזקקים כאן וחלק חסכתי בצד, ואז חמי היה זקוק לכסף דחוף לתקופה קצרה עד שהכסף שלו ישתחרר, אז העברנו לו וכשהוא החזיר העברנו את הכסף במתנה לגיסתי. גיסתי ובעלה שקועים בחובות ולמרות שהם ויתרו על רכב, שניהם עובדים וגרים בשכירות הם לא ממש מצליחים לצאת מהמצב שלהם, העברנו את הכסף בתנאי שהוא מיועד רק לתשלום חובות, כדי שיוכלו לצאת מהבור שנקלעו לתוכו.
חוץ מזה יש לנו שכנים שגם הם, למרות ששניהם עובדים ומשתדלים לחיות בצימצום המצב הכלכלי שלהם על הפנים, הם חייבים כסף לישוב, לחברת החשמל, להלוואות שלקחו, למי לא בעצם. אז חלק אנחנו מעבירים אליהם לעיתים, במיוחד בתקופות מיוחדות (בר מצווה של הבן, חגים), במסווה של הלוואה לבינתיים (שלא תחזור לעולם)
חוץ מזה אני די בדילמה אם לתת או לחסוך בצד לקרובים במצוקה, יש לי עוד דוד שהיה אמיד ונפל חזק, נאלץ למכור את הבית שקנה, התגרש מאשתו ונמצא בחובות גדולים, הוא גם לא יכול לעבוד כי כל שקל שהוא מכניס מעקלים לו, הוא מצא עבודה טובה אבל לא יכל לעבוד בה כי עיקלו לו הכל (המחוקק לא חשב על כך שגם אדם בעל חוב הוא אדם? וכדי שיוכל להמשיך לשלם את חובותיו חייבים להשאיר לו סכום כלשהו כדי שיוכל לחיות ממנו, רק לי זה נשמע הזוי וחסר היגיון ? הרי ככה הוא בכלל לא עובד חוקית ובמקום שהנושים יראו חלק מהכסף הם לא רואים בכלל - בציניות דודי העיר פעם שהמדינה צריכה להוציא חוק שמי שאין לו כסף ירו בו, כנראה אין לו זכות לחיות), ויש את חמי שכרגע הוא בסדר כלכלית אבל לפי איך שהדברים מתנהלים לדעתי מהר מאוד נצטרך לתמוך בו כלכלית.
בקיצור, אני מנסה לומר שלחלקנו לפחות יש אנשים קרובים שנמצאים במצוקה אמיתית, וכדאי לחשוב עליהם.
אני לא מנסה לטעון שאין צורך לתת לעמותות או גופים אחרים או אנשים רחוקים, זה חשוב מאוד ולא טוב לי עם זה שאנחנו לא עוזרים כמעט בכלל למי שלא במעגל הקרוב שלנו (חברים, שכנים, קרובי משפחה), בפרט שיש לעיתים סיפורים הרבה יותר קשים ומזעזעים, וצר לי מאוד שאני לא נותנת אגורה עבורם. מצד שני אם אנחנו לא נעזור לאנשים הקרובים אלינו מי יעזור להם ? אולי אם קודם כל אחד מאיתנו ידאג לסביבה הקרובה אליו יהיו פחות אנשים במצוקה.
כשהתחתנו חסכנו את המעשרות (לפי ההלכה עשירית מההכנסה הולכת לצדקה) בצד, כדי להקים בהם בית ילד. בהמשך גיליתי שהמדינה מתקצבת משפחות אומנה אז תהינו מה נעשה עם הכסף. ואז היה המיתון הגדול, דודים שלי שהיו מבוססים ודי אמידים נאלצו למכור את הדירה שלהם כדי לשלם את החובות (רגע לפני שעיקלו להם אותה), כשבאתי לבקר את דודה שלי היא כיבסה ביד כי מכונת הכביסה התקלקלה ולא היה לה כסף לתקן. העברנו להם את הכסף שחסכנו, סכום די יפה, הכל במזומן ובמעטפה. היא מאוד נעלבה מהעניין וכעסה עלי וכמובן החזירה לי הכל. הכסף חזר אלינו. עבר זמן, חבר שלנו נסע לעבוד בארצות הברית, הוא הסתבך שם על לא עוול בכפו ונאשם בזיוף דולרים, בארץ אשתו עם חמישה ילדים קטנים לבד, אז הצענו לה את הכסף בהלוואה בלי ריביות ולתקופה לא מוגבלת (בקיצור סיכויים טובים שהיא גם לא תחזור), היא דווקא שמחה והכסף עבר אליהם (מאז תודה לאל הוא כבר זוכה ושוחרר אבל התקופה הותירה את רישומה עליהם מבחינה כלכלית)
עם הזמן חלק מהכסף העברנו לגבאי הישוב שיתן לנזקקים כאן וחלק חסכתי בצד, ואז חמי היה זקוק לכסף דחוף לתקופה קצרה עד שהכסף שלו ישתחרר, אז העברנו לו וכשהוא החזיר העברנו את הכסף במתנה לגיסתי. גיסתי ובעלה שקועים בחובות ולמרות שהם ויתרו על רכב, שניהם עובדים וגרים בשכירות הם לא ממש מצליחים לצאת מהמצב שלהם, העברנו את הכסף בתנאי שהוא מיועד רק לתשלום חובות, כדי שיוכלו לצאת מהבור שנקלעו לתוכו.
חוץ מזה יש לנו שכנים שגם הם, למרות ששניהם עובדים ומשתדלים לחיות בצימצום המצב הכלכלי שלהם על הפנים, הם חייבים כסף לישוב, לחברת החשמל, להלוואות שלקחו, למי לא בעצם. אז חלק אנחנו מעבירים אליהם לעיתים, במיוחד בתקופות מיוחדות (בר מצווה של הבן, חגים), במסווה של הלוואה לבינתיים (שלא תחזור לעולם)
חוץ מזה אני די בדילמה אם לתת או לחסוך בצד לקרובים במצוקה, יש לי עוד דוד שהיה אמיד ונפל חזק, נאלץ למכור את הבית שקנה, התגרש מאשתו ונמצא בחובות גדולים, הוא גם לא יכול לעבוד כי כל שקל שהוא מכניס מעקלים לו, הוא מצא עבודה טובה אבל לא יכל לעבוד בה כי עיקלו לו הכל (המחוקק לא חשב על כך שגם אדם בעל חוב הוא אדם? וכדי שיוכל להמשיך לשלם את חובותיו חייבים להשאיר לו סכום כלשהו כדי שיוכל לחיות ממנו, רק לי זה נשמע הזוי וחסר היגיון ? הרי ככה הוא בכלל לא עובד חוקית ובמקום שהנושים יראו חלק מהכסף הם לא רואים בכלל - בציניות דודי העיר פעם שהמדינה צריכה להוציא חוק שמי שאין לו כסף ירו בו, כנראה אין לו זכות לחיות), ויש את חמי שכרגע הוא בסדר כלכלית אבל לפי איך שהדברים מתנהלים לדעתי מהר מאוד נצטרך לתמוך בו כלכלית.
בקיצור, אני מנסה לומר שלחלקנו לפחות יש אנשים קרובים שנמצאים במצוקה אמיתית, וכדאי לחשוב עליהם.
אני לא מנסה לטעון שאין צורך לתת לעמותות או גופים אחרים או אנשים רחוקים, זה חשוב מאוד ולא טוב לי עם זה שאנחנו לא עוזרים כמעט בכלל למי שלא במעגל הקרוב שלנו (חברים, שכנים, קרובי משפחה), בפרט שיש לעיתים סיפורים הרבה יותר קשים ומזעזעים, וצר לי מאוד שאני לא נותנת אגורה עבורם. מצד שני אם אנחנו לא נעזור לאנשים הקרובים אלינו מי יעזור להם ? אולי אם קודם כל אחד מאיתנו ידאג לסביבה הקרובה אליו יהיו פחות אנשים במצוקה.