מה הדרך הכי טובה לפשפש
להחזיק את התינוק עם הגב שלו נשען עלייך, ולהחזיק אותו מתחת לירכיים המקופלות, רגליים מפוסקות מעט, ולעשות "פששששש" או משהו.
ראי לגדל ילדים בלי חיתולים

אם זה באמת מעניין אותך כדאי לך להכנס לדף של לגדל ילדים בלי טיטולים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה הדרך הכי טובה לפשפש

יש איזשהו מצב שגוזלסקי תתרגל לעשות רק קקי עם אבא ולכן תמנע מלעשות קקי בחיתול? ותגיע לעצירות בגלל זה?

מסכימה עם דניאלה. גם אם הייתם מחכים לגיל שלוש, יש סיכוי גדול שהיתה מתאפקת עם הקקי ומגיעה לעצירות. אצל המון ילדים זה ככה, אולי אפילו אצל רובם?

קראתי קצת אחורה

אולי אני צריך דף משלי, לפשפש בלי אחריות.
אם אתה חושב שהמצאת את זה אתה טועה, זוז הצדה ותן למסירי אחריות אמיתיים את הקרדיט

יש איזשהו מצב שגוזלסקי תתרגל לעשות רק קקי עם אבא ולכן תמנע מלעשות קקי בחיתול? ותגיע לעצירות בגלל זה?
שמע...
כשהאמצעית שלי הייתה בת שלושה וחצי חודשים היא הייתה רגילה לעשות קקי בכיור ובשום אופן לא בחיתול.
כאילו, קקי בחיתול?! נראה לכולנו הזוי.
פתאום בגלל תאונה שהורידה את החיים שלנו ממסלולם באלימות ובפתאומיות, מצאנו את עצמנו מלבישים חיתול הרבה יותר והרבה פחות פנויים לקשב.
הילדה סירבה בכל תוקף לעשות בחיתול וכן, זה הוביל לעצירויות.
היא הייתה צריכה ללמוד לתת לאחרים להחזיק אותה - הייתה רגילה רק לאמא ואבא ופתאום כל מיני סבתות ודודות תועות מוצאות את עצמן מעל הכיור,
לא מחזיקות בניואנס הנכון, לא לגמרי מבינות...
היה לה קצת קשה.
אבל קקי בחיתול היא לא עשתה. לא שקלה את זה אפילו (-:
בסוף כולם מצאו את דרכם והכל בא על מקומו בשלום.
(היום היא בת שש ואפילו מנגבת לבד (-: )
אין לי מסקנה מובהקת כאן.
האם היה עדיף לה לדעת לעשות קקי בחיתול ולא להיות בררנית ולהגיע לעצירות?
לדעתי לא, אבל אני מבינה איך כל מיני דודות יכולות לראות את זה אחרת.
מצד שני, בסוף הם במילא לומדים לעשות לבד ואז מה זה חשוב עם מי הם היו רגילים ואיך?
זה חשוב להווה ולא לטווח הרחוק, ובהווה לא לעשות בחיתול זה יותר כיף לכולם

מרגש ומעורר בי השראה לגבי תינוקי שלי

עלמה, אבא ואמא,
תודה ששיתפתם! מאוד התרגשתי.

אמא שלי הביאה לי איזה סיר פלסטיק שהיה לה בבית והוא בהחלט נראה כמו פעם. ואני חושש שאין לי עצות. רק סיפור, וזה תמיד מוגבל.
הדבר העקבי שעשיתי היה לפשפש. במהלך השבוע עלמה ואני נפגשים רק בקצוות של היום ולכן הצעתי לה פשפוש בעיקר בבקרים. לאחרונה בכל פעם שאני מחליף לה חיתול וכשנראה לי שהיא צריכה.
לא הסתמכתי על איזה אינסטינקט אבהי מופלא, לא פעם טרטרתי אותה ואותי לכיור ולא יצא לנו מזה כלום, מלבד הלקח שאבא לא תמיד מבין. ולגבי הסיר, מי יודע? אולי היא יכלה לעבור לסיר כבר לפני חודשיים? הרי היא יושבת לה בכיף, ואולי בזבזתי חודשיים שבהם היא יכלה להנות מהסיר ופשוט לא שמתי לב שהיא מוכנה כבר?
אבל הנה, תינוקת שיודעת כבר מגיל שלושה ימים שאפשר לשחרר את הפיפי בהחלטה ולא להגיע לחוסר שליטה שאז הוא פשוט בורח, מתחילה לתקשר באופן ברור יותר, זוחלת, שרה, מפטפטת ואז מציעים לה את האפשרות לעשות את הצרכים בעצמה והיא לוקחת אותה בשתי ידיים ומבהירה שהיא רואה בזה צורך שלה, לא לעשות על עצמה בחיתול ואוי להורה שיכחיש. מרגע שהיא יכולה לדרוש מאיתנו היא דורשת לא לעשות בחיתול. ככה יוצא שאנחנו, אם אני מבין את המצב נכון, נעים מפישפוש על בסיס וולונטרי עם חיתולים, לעבר גמילה שתגיע וכנראה די מהר.
אני לא זוכר מי כתבה שיום אחד אבא חזר הביתה והתינוק כבר לא גר במנשא על אמא, אלא ישב עם אחיו והיה עצמאי פתאום. קצת ככה אני מרגיש. היא פתאום גדלה לי ועכשיו היא גדולה על תנוחת הפישפוש והכיור וזהו. שלום שלום ונתראה אם נתקל בעצירות, אבל כרגע, אבא, תראה, אני גדולה כבר.

יאאאאאא! איזה סיפור מרגש ומעודד! (שואבת קצת טיפים בין השורות
אני רוצה גם!
אין לי שום מושג בסירים... רק זוכרת את הסירים מילדותי. זה עדיין נראה אותו דבר?
יש איזה עצות מה כדאי לקנות?
הסיפור הזה עכשיו התלבש לי בול על איזה רצון מעומעם שלי לנצל את הקיץ הקרב ובא להתחלת (ואולי סיום?) תהליך הגמילה מהחיתול.

ממש מהמם! היא אומרת את זה כל כך ברור ומאוד כועסת עלינו כשאנחנו בטעות לא מקשיבים לה. אוח. ילדה משגעת

מהמם. ומהממת. איזה כיף. כל כל מזדהה (לבכורתי יש תמונה באלבום של הקקי הראשון שלה בשירותים)

ריגשת מאוד. איזה יופי!

איזה כיף !
כל הכבוד לעלמה ולהורים באמת חכמה !
(שואבת קצת טיפים בין השורות

אני קם כל כל בוקר יחד עם עלמה, לא משנה מתי היא קמה, מוריד לה את החיתול ולוקח אותה לכיור. לרוב כעבור כמה דקות יש לנו קקי בכיור וטוסיק נקי שחזר לחיתול.
לאורך החודשים מאז שעלמה נולדה אני מכיר אותה טוב יותר. אני יודע לנחש שאם היא אכלה רק מעט מהבקבוק, היא בטח מייצרת תנועה במערכת העיכול כדי לעשות קקי ויודע לקחת אותה לכיור.
אני יודע שאם אני מחזיק אותה עלי במהלך הארוחה והחיתול מתחמם זה בכלל לא אומר שהיא עשתה קקי. סביר יותר שהפליצה ממושכות וסביר שהיא מוכנה לפשפוש.
אני יודע שלפני השינה וכשהיא קמה, ממש כמונו, אם אני אציע לה, היא תתרוקן.
וזה כבר קרה שחשבתי שהיא צריכה ולא היתה לי דרך נוחה לפשפש אותה והיא נאלצה לעשות בחיתול. סליחה ילדה שלי, אבא אפילו לא תמיד עושה כמיטב יכולתו. לפעמים הוא עייף.

עלמה בת עשרה חודשים, והיא יושבת ביציבות ונבונה להפליא ולכן זה היה מאוד הגיוני ואכן, כשאזרתי אומץ וניסיתי זה גם הצליח. הנחתי אותה הבוקר על הסיר ושאלתי אותה אם היא רוצה לעשות פיפי. אני לא שומע טוב, לכן לא שמעתי אותו פוגע בתחתית הסיר, אבל כשהרמתי אותה היה שם המון פיפי ואני הייתי גאה עד לב השמיים.
וכל היום אני מנסה להבין למה.

ילדה שלי, כל הכבוד לך! את כבר כל כך גדולה! הנה, את יכולה לשבת ולעשות פיפי בעצמך בסיר, ולהסתכל ישר עלי ולא דרך המראה, את תוכלי להושיט לי את הידיים קדימה כשתסיימי, ועכשיו באמת כל אחד יכול לאפשר לך לשבת רגע על הסיר, כי זה לא קשה, זה לא כמו להחזיק תשעה קילוגרמים עם ידים מתנופפות וכבר לא הקטע מוזר של אבא. בקרוב תוכלי לזחול לסיר ואז כולם יוכלו להבין אותך. את כל כך גדולה! פלא עולם נהדר שלי, אמא התקשרה עכשיו וסיפרה שקיטרת המון ומשכת בחיתול ואז היא הבינה ולקחה אותך לסיר ושוב עשית פיפי בסיר. את כל כך חכמה וגדולה ואבא שלך דומע מהתרגשות רחוק בעבודה.

הי תמר,
ראש - אני יכולה להציע (מבלי לראות) לנסות להשעין את הראש על החזה שלך, או להטות את בית החזה שלך מעט לאחור (ולא להישען קדימה). כך הראש שלה אמור להיתמך, ולא ליטות כלפי מטה.
רגליים - תינוקות רכים אפשר להחזיק גם בכפות הרגליים - להניח לה את כפותיך (אפשר גם כפה אחת בלבד, והשניה תומכת בירכיים) פרושות מעלה, ורגליה "עומדות" עליהן, כשברכיה כפופות. עוד תנוחה אפשרית - לשבת על כסא או על האסלה, להניח את גופה חבוק בין ירכיך, כך שהן מחזיקות את מרבית המשקל, וידיך תומכות קלות את ירכיה (פחות לחץ על הירכיים).
מקוה שעוזר במשהו.

ממש בקצרה:
נסי לשנות תנוחה, לנסות כל מיני זויות ווריאציות.
כמה תמונות שיכולות לעזור

וגם לחפש ביוטיוב infant potty training או elimination communication

הי לכולם, מקווה שזה הדף הנכון....
גוזלית שלי, ילדה שנייה, בת חודש. בערך מגיל שבועיים הפסיקה לעשות קקי בחיתול. להפתעתי עושה בכיור לאחר שעושה קולות של קקי. אין ספק שהיא מלמדת אותי משהו חדש וכיף לי ללמוד איתה
העניין הוא שלפעמים לוקח כמה דק טובות עד שהקקי יוצא ואז יש שני דברים שמדאיגים אותי:
האחד שהרגליים שלה לעיתים נהיות קצת כחולות ואני חוששת שזה מן הסתם לא בריא לה (עניין של אספקת דם) הצבע חוזר להיות כרגיל ברגע שיוצאת מהתנוחה
השני שהראש שלה נמעך כלפי מטה ואני חוששת שקשה לה לנשום.
מי יכול לתת עצה בעניין? תודה...

הי,
יש איזשהו מצב שגוזלסקי תתרגל לעשות רק קקי עם אבא ולכן תמנע מלעשות קקי בחיתול? ותגיע לעצירות בגלל זה?
לזה הגבתי אין סיכוי. כלומר, תמיד יש, אבל מנסיוני ומנסיונן של שכנות/חברות/מפשפשות, תינוקות לומדים מי מחזיק אותם, עם למי הם יכולים לסמן שייקח אותם (נניח, אבא), ומי לא ייקח כלל (נניח, סבתא), וכן "יודעים" לעשות בחיתול כש"אין ברירה" או כש"אופס, זה שתמיד לוקח אותי לקקי איננו באיזור".
בהצלחה רבה.

מצטרפת, לדעתי, אין סיכוי! כלומר, פשפוש חלקי הוא נהדר. ארחיב בהמשך.

אני גם פשפשתי חלקית . לדעתי זה עשה רק טוב. הדבר היחיד שיכול להזיק זה לחץ. כל עוד עושים בכיף זה ממש סבבה.

לפני שהמומחים יגיעו, אני רוצה לשתף אותך מניסיוני.
התחלתי לפשפש את השלישית בגיל 3 שבועות, וזה הלך יופי, עם פספוסים, כמובן, אבל בכיף.
באיזשהו שלב הגענו ליובש בלילה, כלומר 5 או 6 התעוררויות לפיפי (גיגית ליד המיטה) ומספר הנקות לילה (2 עד 4).
אחרי כמה לילות כאלה קרסתי, והגעתי למסקנה שאני עומדת לחלות מתשישות, ואז למרות כאב הלב ירדתי משאיפה למושלם, דיברתי איתה והסברתי שבלילה רק ציצי.
המשכתי לפשפש בימים, ולפעמים היא היתה עם חיתולים, כשלא היתה איתי או כשהיינו במקום 'מסובך' לפשפוש.
מה אומר ומה אדבר?
הילדים מסתדרים עם שינויים והבדלים, היא יבשה בלילה מגיל מאוד צעיר (לפני גיל שנה, אבל שכחתי מתי בדיוק), ומגיל שנה בערך גם עם אחרים כבר לא לבשה חיתול, כי כולם הבינו שאין צורך.
יש פיספוסים של פיפי עד היום כשהיא עסוקה ומושכת עד קצה היכולת לפני ריצה לשירותים, אבל לא המון (נע בין פעם בכמה חודשים לכמה פעמים בשבוע, תלוי באני לא יודעת מה). בלילה זה נדיר (אולי פעם בשנה). היא בת 4.
לכן לדעתי אתה לא מזיק. אתה פותח ערוץ תקשורת, מאפשר שחרור מלחץ, מוריד אדום מהישבן החמוד ונהנה בעצמך. מה רע?

לפני כמה ימים היתה אצלנו דודה נורא מבוגרת, אחלה אישה ומאוד גאה גם בגידול ילדיה, ואחרי שפשפשתי את גוזלסקי, הבענו דעות מאוד מנוגדות על הנושא.
ניסיתי להציג את זה כמשהו רך מאוד, רק אפשרות לעשות פיפי וקקי לא בחיתול כי אז יותר נעים.
בהתחלה אמרה לי: "אבל החיתולים היום סופגים נהדר, זה לא מפריע" ואחר כך אמרה שככה הילדה מתרגלת לעשות פיפי רק עם קול (פססס, שכמעט הפסקתי איתו מאז ואני פשוט שואל אותה) ולא תוכל אחרת.
בעצם אני חושב שקניתי לי עוינות מסויימת כבר כשהיא אמרה לנו, כמו כולם, שהנוזל צריך לכסות את פטמת הבקבוק אחרת יהיו גזים ואנחנו אמרנו לה שלפי יועצת ההנקה האחרונה שפגשנו זה מיתוס.
תיכף אני אחזור לזה.

בהמשך לעצה של טנא (עוד לא ציטטתי פה ואני מוצא זמן לכתוב ברכבת לעבודה, אז אני אתגבר על המכשול הזה בפעם אחרת.), אמנם לא תפסתי אותה לא מרוצה במהלך האכלה (אולי כי זה הרבה יותר מהר בבקבוק), אבל אחרי שהאכלתי אותה שמתי אותה על הבטן שלי ונחנו מרוצים. ואז פתאום היא לא היתה מרוצה. התחילה להתפתל ולהזיז קצת את הראש ואני החלטתי לנסות פשפוש ואכן! זרם רב ומכובד! אני הרגשתי האבא הכי טוב בעולם. חד משמעית. זיהיתי מהר את מקור אי הנוחות ועזרתי לילדה שלי להפתר ממנה והייתי אבא מדאים-מאמם-איןכמוני.
ואתמול חזרתי מהעבודה ולקחתי אותה במנשא כי היא לא הצליחה להרדם מאחר הצהריים ועשינו סיבוב ועוד סיבוב וכלום לא עזר וכבר מאוחר ואז מיכל אמרה שבעצם היא לא עשתה היום קקי מאתמול ואולי יש לה פקק קטן. לכן אחרי ההאכלה לקחתי אותה רגועה ומלאה לגמרי לפישפוש, שאלתי אותה אם יש לה קקי ועשיתי לה קול ארוך רגוע של או (o) וגם נשמתי כמה נשימות ארוכות לבטן והנה, קקי קשה מהרגיל התחיל לצאת.
כשהוא גמר לצאת, ניגבתי אותה במגבון לח וחיכיתי עוד ברוגע, למוד נסיון עבר. והנה קקי רגיל, לא קשה. ועוד. ועוד. ופיפי. ועוד ועוד קקי. לדעתי זה היה פשפוש של עשר דקות, ברוגע נעים נעים ולאחריו גוזלונקו יצאה לטיול מנשא עם אבא (כי כשמגיעים לעייפות גדולה קשה להרדם לבד, אבל אם היא מוכנה אז זה סבבה.) ואז לשינה טובה של שעתיים וחצי.
ואבא שוב היה מאושר, כוכב, מוצלח וגאה בעצמו אימים.
ואני עושה טעויות של טירונים שזה משהו. לוקח לי יותר מידי זמן לקלוט מה מפריע לה הפעם.

אבל בואו נחזור שניה אחת לדודה. קרן שמש מאוחרת חושבת שגם פשפוש שרלטני כזה, כמו שאני עושה זה טוב. יש רגעים שאני מפקפק בזה. בלי חיתולים זה מעולה, אבל אני לא בבית איזה 11 שעות ביום וגם צריך לישון קצת פה ושם ומה שאני מציע זה אפילו לא לפשפש עם חיתולים. אולי אני צריך דף משלי, לפשפש בלי אחריות. יש איזשהו מצב שגוזלסקי תתרגל לעשות רק קקי עם אבא ולכן תמנע מלעשות קקי בחיתול? ותגיע לעצירות בגלל זה?

האם אני שם את הצורך שלי להרגיש אבא מאוד מאוד קרוב ואוהב וקשוב (ולא מאוד נוכח כי נמצא בעבודה) לפני הצורך של הבת הקטנה שלי בשגרה?
זה באופן כאן, אני יודע, אבל קרן, אין מצב שאני מזיק בפישפוש הלא מחויב שלי? אני שואל לא כדי לקבל תשובה מסויימת, אני שואל כי אני אבא טרי ואתן מנוסות יותר, ואולי יש משהו שאני מפספס בגלל שאין לי נסיון בגידול ילדים ואין לי שום הכשרה בפסיכולוגיה של ילדים?

וואו שחף! כל הכבוד!! כל כך לא מובן מאליו.. אני חושבת שכל אפשרות כזו לתת לפשפש לא לתוך חיתול היא מתנה, ומפתחת מודעות ושפה ותקשורת ובכך היא מבורכת. אם תרצו לשוחח בטלפון לגבי פשפושים או הנקה ולקבל תמיכה וחיזוקים ממפשפשת ומניקה אחות לחוויה - אשמח.

"כן אבא, אני מבינה את הקטע, למרות שאי אפשר לומר שזה ממש לוחץ לי על השלפוחית"
איזו חמודה!


ואני בכלל רוצה גם חופשת לידה של שלושה חודשים. לפחות.
ברור!

מזל טוב! וגם בהצלחה רבה.

פוסט מהמם. כל הכבוד.

ולי לא היה שום פנאי לנסות ללמוד את שפת הסימנים.
אתה עושה המון.
נפלא.
אני זוכרת מה שחרר אותי להוריד את החיתול לגמרי, לבני בכורי, בעת שהיה בן חודש וחצי - חברה שנכנסה, ואמרה בתגובה לשאלתי על הסמנים - אה, זה כל הזמן משתנה. ואז, כשהבנתי שהסמנים הברורים שאני כה מחכה להם ממילא משתנים, אזרתי עוז ובו ביום הורדתי. אין הכוונה לכוון להורדת החיתול, אלא לשחרר את הצורך ללמוד במיוחד. נראה שאתה מרגיש אותה, מנסה, ולומד, וכך יהיה מעתה - אתם הרי כל הזמן תגדלו אחד לתוך השני, עם השני, ליד וכו' וגו'.

רציתי להוסיף, שאם היא מתפתלת במהלך ההאכלה, מתעצבנת או לא נינוחה, זוהי עת טובה להציע לה להתרוקן.
בהצלחה רבה.
@}

בעוד כמה שעות נחגוג לביתנו הקטנה שבוע שלם, ביתנו שנודעה בכינוי צ'ופה, והיום היא נקראת רוב הזמן גוזי הגוזל, ובגיל שלושה ימים בערך פישפשתי לראשונה.
לא זוכר מתי זה היה, כי זה היה תוך מאבק הנקה אימתני, ואפילו שזה היה רק לפני כמה ימים, זה נראה כמלפני נצח.
בינתיים השיטה הקטנה שלי הולכת ככה:
כשאני הולך להחליף לגוזי חיתול, אני לוקח אותה בהזדמנות לכיור, מחזיק אותה על הבטן שלי עם הרגליים מקופלות פנימה ואומר לה משהו כמו "את רוצה לעשות פיפי?"
רק עם המון ליטופים מילוליים, כי אני מאוד רגשן עם גוזל כה קטן בידיים.
הרעיון "בלי חיתולים" מצא חן בעיני וגם הרתיע אותי וגם היה לי די ברור שמכיוון שאחזור לעבודה די מהר, זאת לא ממש החלטה שלי, עם או בלי חיתולים.
כשנולדה זוגלתינו, העולם התהפך, שום דבר בכלל לא הלך לפי התוכנית, לא בלידה, לא בהנקה, לא בחלב אם, אבל נולדה לנו בת בריאה ויפה ויקרה עד אין קץ,
ולי לא היה שום פנאי לנסות ללמוד את שפת הסימנים.
במקום זה, בתור התחלה, אני עושה קמצוץ. כל פעם שאני מחליף לה חיתול, אני מנצל את ההזדמנות ולוקח אותה לכיור ומציע לה להתרוקן.
זה אפילו לא ממש לפשפש עם חיתולים, אלא רק להציע לילדה שרק נולדה את האפשרות להתרוקן לכיור במקום לחיתול.
וזה עובד!
לא תמיד, אני בהחלט מוצא פיפי בחיתול, לא תמיד היא רוצה פיפי או קקי כשאני לוקח אותה לכיור,
אבל מעל 70% מהפעים שהלכנו לכיור (והיא היתה רגועה, לא רעבה או סובלת מגזים) היא לקחה את ההצעה.
הבוקר היא ניצלה את ההצעה לפיפי קטן במיוחד שבעצם אמר לי "כן אבא, אני מבינה את הקטע, למרות שאי אפשר לומר שזה ממש לוחץ לי על השלפוחית"
ואני הייתי גאה לאללה.
בלילה הקודם היא השתמשה בהזדמנות בשביל קקי. והיום שוב.
אז לא, אני לא יודע לקרוא את הסימנים בכלל, למרות שהיא בטח כבר מסמנת לנו, ולפעמים אני לא מחכה מספיק מעל הכיור ואז היא עושה פיפי מיד כשאני מניח אותה על החיתול,
ולפעמים אני לוקח אותה לכיור בזמן שבכלל לא מתאים לה והיא מתעצבנת, אבל יש לנו הסכם קטן, לי ולביתי הבכורה.
כשזה מסתדר לנו, אני מאפשר לה להשתחרר קצת בלי לסבול מההשלכות.
בינתיים עם חיתולים. הרי אני עוד בכלל לא יודע להיות אבא, וכבר ביום ראשון אני צריך לחזור לעבודה ואני בכלל רוצה גם חופשת לידה של שלושה חודשים. לפחות.
לפחות נפגש בבוקר ובערב, אני וגוזי הגוזל. וגם בשבת.
(פוסט כה מבולבל)

שאלה של מתחילים - החיתולים הרב פעמיים נוזלים לנו
מצאתי חיתול בגד ים של קושיז, האם אפשר להשתמש בכזה עם טטרה בתוכו...?
הכי הייתי שמחה למצוא תחתוני גמילה, אבל אני מוצאת שכולם ממשקל 10קג ומעלה, ואנחנו עוד רחוקים רחוקים משם.
עצות מישהו..?

תודה על ההקפצה ל-מה חדש.
אוי, רקמה, כל הכבוד לך! אני אכולת קנאה.
ובעז"ה אאמץ את הרעיון של גזירי בד לחיסכון בחיתולים, שעד כה נזרקים למגינת לבי כשבתוכם כתמון קקי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אעשה קצת עבודות יצירה אחר הפסח (יש לי הרבה שאריות בדים שחיכו ליום פקודה). גדול עלי להתעניין ברב פעמי בינתיים, אבל למגן ולגזור חתיכת שעוונית צבעונית באופן ספונטני מרגיש לי בסדר.
מה שלוקח לך את האנרגיות, לדעתי, זה לא רק המאמץ שאת משקיעה בהתרגלות והפנמה של דפוס חדש, אלא גם ההתנגדות אל מי שאת לפני השינוי. ב'התנגדות' אני מתכוונת להתייחסות השיפוטית שלך אל המצב הקודם, אל מי שאת באופן בסיסי. ההתנגדות הזאת, כאמור, מעייפת.
עירית לוי מ : לוותר על ההתנגדות
?

@}.
כתבת כל כל יפה.
על הכתמות קקי, רציתי לכתוב ש-היו גם אצלנו. אני השתמשתי בחולצת טריקו ישנה, גזורה לפיסות של כמה סנטימטרים, מקופלת, בתוך טיטול. כל פיסה תפסה את הכמה טיפות, והלכה לגיגית עם מים, ואחר כך לכביסה. החיתולים נשארו יבשים ימים שלמים, או כמו אצלך - שעות ארוכות.
לגבי הלילה, זה אכן לא יאומן, אבל כיף גדול לגלות שהם מתאפקים, מחכים לפשפוש ולאט לאט מרווחים (השלפוחית גדלה).
את המשפט הזה: שזה בעצם כל כך קל, איך שלא אעשה את זה - אהבתי במיוחד. נכון לי.
תודה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

...מזל שקראתי לא מזמן דף שעירית לוי פתחה ובכותרת שלו המילה: התנגדות

התנגדות-דות-דות אני שומעת בתוך הראש שלי בארבע בבוקר, כשברור לי כבר כדקה שהיא מכריזה על צרכיה ההולכים וקרבים, ואני חושבת לעצמי ממקום שלילי: בלי כוונה הכנסתי אותנו לעוד מעגל של תלות-האמא, של דרישות, ציפיות... ואז אני נזכרת שפשוט מדובר בבנאדם שרוצה לעשות פיפי, ולא על עצמו. הבת שלי. מי אם לא אני אסייע?


תודה. להכתמות הקקי עזרו אוורור ומשחה ותוך יממה חזרנו לדפוס של קקי אחד בבוקר ו2-3 אחהצ-ערב. הקקי חזר להיות ״יפה״. תמיד לפני הנקה יש פיפי בכמות יפה (שמחכה לי! אם אני תופסת איך שהיא מתעוררת, בנים לא נים מה שנקרא- בטיטול יבש לחלוטין!). אין קקי בטיטול בכלל.
אין ספק שהיא מסמנת בבירור.
בטיטול נשאר לפעמים מעט פיפי בזמני שינה עמוקים שלה (אז היא לא מסמנת, או מסמנת חלושות ועושה קצת ישר), או כשאני מתמהמהת מעט.
במצטבר זה ממש טיפה בים- אני מחליפה טיטול של בוקר אחהצ.
כל הנקה אני מתחילה בפשפוש ובלי טיטול, זורקת טטרה מתחתיה וסביב החלציים (שמצטרפת לטטרה על השד השני הדולף שלי, אנחנו נראות כמו ציור של בוטיצ׳לי :-p ). לפעמים יש עליה פיפי, בדכ לא.
היום ניסיתי להניק בישיבה על מכסה האסלה בעודה נשענת עלי ורק קצה האגן תלוי ומכוון לסיר של הבכורה...מכוון רק בתיאוריה. חצי יצא עלי, והרוב על רצפת השירותים. היו כמה פיסות קקי בסיר.
צריך להתאמן עם קערה קטנה לפשפושי חוץ.
סה״כ 20 יום בעולם. נעשה ונצליח.
אז מאיפה ההתנגדות?
אני חושבת שנרתעתי פתאום מההצלחה. ממחשב על פרוצדורות (אני לא אקולוגית כשאני זורקת טיטול חצי מנוצל? אבל אני זורקת בפועל הרבה פחות טיטולים! איך למגן הכל בקיץ? איך להסביר את עצמי לקהל הקרוב? )
אז כעצת הדף ההוא של עירית אני מתבוננת בהתנגדות. מסכימה שהיא נמצאת והיא חלק מתהליך חדש של שבירת מוסכמות פנימיות. של פחד. מנסה לשלוח החוצה ממני מה שלא שלי. להרגיע את המשימתיות- להסתפק בטוסיק נקי ובמילוי כל צרכיה של בתי כמה שאפשר. זה הרבה מאוד! במיוחד כשאני רואה בפועל שאני כעט לא מפספסת והיא ממש מחכה לזמני ההנקה עם התוצרת- ויודעת לסמן בבירור! ואפילו להמתין. פתרונות נמציא ונמצא על הדרך. הולכת לאמץ מכאן: השתנה לקערה, אולי אחתוך מגבת לפיסות ואחסוך שימוש בטיטול, ואולי אולי את חזק ואעבור לרב פעמי.
היא מובילה את המהלך, ומבחינתה אפילו פיפי באמצע השינה לא בא בחשבון. בניגוד גמור לאיך שסבתא שלה (אמא שלי) אומרת: אז איך שתרגילי אותה זה יהיה...היא לאט לאט תשכח (נאמר כשחילקתי איתה את הממצאים: הילדה לא מוותרת על פשפוש. היא כתגובה חשבה שכדאי שארגיל אותה להשתין על עצמה. מעניין מה השכיחו ממני )

מאבק פנימי. אבל הוא רק שלי, ואני לומדת אותו. צריכה לזכור שבסוף אני נענית לה גם אם אני נקרעת מעייפות . אז למה לא מהתחלה?
חבל על ההתאפקות שלה. ועל טיטול חדפ שנזרק. ועל ההבנה שמתחדדת שזה בעצם כל כך קל, איך שלא אעשה את זה (חד, רב, בלי...) כי זה מה שצריך לעשות, וזהו. כל השאר זו התנגדות. חברתית, מושרשת, מייאשת. יאללה להעיף

שלום לכולן, ותודה על הדף הזה!!!

זאת הודעה מאוד מתלוננת אז אם היא לא מתאימה או לא ברוח האתר או אתן לא רוצות שמפשפשות מתחילות יראו אותה - תרגישו חופשי למחוק.
שלי בת חצי שנה ואנחנו מפשפשות מההתחלה עם טיטולים.
חשבתי שאפשר לעשות חלקי - אבל לצערי לא ממש הולך לנו.
בחלקי הכוונה שבחוץ ובציבור כמעט לא מפשפשים (בכמעט הכוונה שרק אם אנחנו במקום עם טבע ואף אחד לא רואה אז נפשפש), ושמפשפשים עם טיטולים. היה לי ברור מההתחלה שאם אני מפשפשת זה רק ככה.

בפועל...
נכון ללפני חודש - הסימון היה להבנתי תנוחת הציפור כשהיא על הבטן כשהיא במנשא היא פשוט מקטרת, אבל המון פעמים כשהיא הייתה על הבטן היא כבר קראה לי אחרי שהטיטול נרטב. חצי חצי בערך, קקי בכיור תמיד.
הקקי אצלה החל מלפני כמה חודשים הוא סרט. מגיע אחת ל... סמיך וחום, והיא ממש מתאמצת בשבילו אפילו בוכה, זה לוקח מלא זמן...
אני חושדת שזה התחיל כי לא היה לי מספיק זמן לחכות איתה בבוקר, ברגע שהתנהלות הבוקר שלה השתנתה מסיבותי זה התחיל.
בימים שהיא לא עושה קקי היא לא ישנה טוב, ולא רגועה לא ביום ולא בלילה.

עכשיו אנחנו בחתיכת שביתה שלדעתי נובעת מהתרכזות שלה בהתפתחות התנועתיות שלה.
אז היום-
היא לא מסמנת בכלל! אלא אחרי שעשתה פיפי, רק ברגעים ביום שאני צמודה אליה והיא בלי טיטול היא מסמנת.,וזה אומר שכל כמה דקות החל מהנקה היא קוראת לי ואני מחליפה לה מרטוב ליבש.
ואם לא ניגשים אליה כשהיא הרטיבה, וזה קורה כשאני לא פנוייה או מישהו אחר איתה היא בוכה ממש ונעלבת.

וקקי... היא התחילה גם לעשות בטיטול! וקרה לי שזיהיתי תוך כדי הנקה או לא שהיא מתחילה שהפסקתי אותה כדי ללכת לכיור/סיר אז היא לא עשתה בכלל! אז התחלתי לתת לה לסיים בטיטול וזהו...
גם אם היא מתחילה בכיור ומישהו נכנס לדבר איתי היא מפסיקה, ואז אפשר לחכות לו עוד יום!

בעיה נוספת היא שהיא לא הולכת לישון עד שלא נגמרו כל הפיפים, ואם היא נרדמת היא תתעורר לפיפי אחרון והלכה השינה, ולפעמים היא מבקשת לינוק ככה סתם כמה זמן אחרי שהיא התעוררה, ואז היא עייפה שוב חצי שעה אחרי כבר אבל אי אפשר לישון כי יש עוד פיפי - זה ממש מפריע!

ובאוטו... זה כבר ממש סיוט... אם נכנסנו לאוטו כשיש לה עדיין פיפים לעשות היא תקטר ואפילו תבכה עד שירימו אותה!

לעומת זאת אני מכירה ילד אחר שלפעמים אני שומרת עליו, והוא קם כל בוקר ועושה קקי בטיטול, וישן מעולה שנת בוקר, ונרדם באוטו, ומחליפים לי טיטול פעם ב... וזהו.
אני מתחילה לחשוב שהרבה יותר טוב לו.

ולהפסיק - אני כבר לא מסוגלת, א. כי היא מתלוננת על כל פיפי, וב. כי אני לא יכולה כבר לחשוב שהיא מבקשת שאחליף לה כי רטוב לה ואני לא אעשה את זה.

אני עדיין אומרת לעצמי שלפחות אני תופסת את המבול של הפיפי של הבוקר ואחרי ההנקות, ולפעמים גם קקי, אז כמה טיטולים ולכלוכים לה אני כן חוסכת.

אשמח לעיצות/תובנות מה קילקלתי בדרך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מקווה שזה המקום , האתר קצת לא ידידותי לי
רציתי להתייעץ לגבי גמילה הקטנה בת שנה וחצי והורדנו טיטול לפני יומיים למעט שנ"צ ולילה מאז היא מפשפשת בכל מקום אפשרי (וגם קקי כמובן) מסרבת לשבת על הסיר ועל הישבנון
אני מזהה את הפיפי כי היא נוגעת ולוקחת אותה באופן יזום אבל היא לא רוצה לשבת , ניסינו שירים סיפורים כלום יושבת לשנייה ומיד קמה וכמובן שבסוף מפשפשת בריצפה, איך ממשיכים מכאן? נראה לי כאילו אנחנו לא כ"כ בדרך...

תמרוש, שוב המון תודה!
לא, כיסויי החיתול בגודל הנכון טרם הגיעו, אבל לאור המחדל, שכנעתי אותם "לספוג" עלות של כיסוי חיתול אחד בגודל השגוי עד שהם יבררו שיש להם במחסן את הגודל הנכון, וכרגע אנחנו עם הכיסוי האחד והמון "מילויים" מתחלפים בתוכו, שמתאים לקטנצ'יק הגדול שלי בדיוק, בחיבוק צמוד (טוב לשבועיים ככה ). ואני רוצה להגיד לך, הדברים האלה סופגים!
הכיסוי עצמו עשוי מחומר שלא מעביר מים, והמילויים עשויים מבד מגבת כזה עבה, ושרדנו יופי שני לילות בתוך הגרדרובה, עם כל הפיפי שהוא עושה בלילה. שזה ה-מ-ו-ן. מגיל צעיר הוא הבהיר לי שלא מתאים לו להחליף חיתול בלילה - והוא למד לא לעשות קקי, ואני למדתי להניח לו ולחכות קודם שיאכל. והרי כשהם מאוד קטנים, ישר אחרי האוכל לא טוב לטלטל אותם כי אז הם מקיאים ישר, אז היה יוצא שלילה שלם הוא היה עם חיתול אחד. בשניה שהיה אור בחוץ הייתי מחליפה לו, וגם ככה הוא לא היה הולך לישון לפני 12 לרב, אז זה לא היה כזה נורא. אבל בכל מקרה, כיסוי החיתול החזיק את כל הפיפי בגאון.
ואז אתמול החלטתי לנסות לפשפש אותו גם בלילה, אחרי שעם חיתול הבד הוא הצליח לחזור לחכות עד לפשפוש (אלא אם כן הוא מאוד סימן ולא לקחתי אותו, כי היינו בחוץ ולא היה איפה), או עם הקקי, שאותו הוא גם לא מסמן בבירור בכלל כשהוא כבר כן מסמן, וגם הרבה פעמים מתפלק לו בתוך פוק קצת התזה של קקי. קראתי רבות בדף "בלי חיתולים גם בלילה", והחלטתי על טקטיקה ייחודית ומעניינת שעוד שונתה ולוטשה תוך כדי הניסיון הראשון - הקערה מהסיר הוחלפה בשיבה על אדן האמבטיה, אני הייתי בלי מכנסיים, וככה הוא היה יכול לפשתן ולחרבן חופשי תוך כדי הנקה. ובוי, כמה שהוא עשה את זה בחופשיות!
אחר כך שטפתי במים מהדוש, מה שכמובן העיר אותו לגמרי, אבל כשסיימנו והתלבשנו בחזרה הלכנו למיטה, ושם הוא לקח ציצ לפה ונרדם לשינה עריבה ומתוקה. בבוקר, אחרי משהו כמו שלוש התעוררויות כאלה הוא קם יבש לחלוטין. הידד!
במהלך היום יותר קל לי לפספס, כי הרבה פעמים הקקי שלו מגיע בתשלומים, או שאחרי שנראה היה שהוא סיים (כולל טיפ הביצים הרפויות ) ועברו עוד איזה עשר דקות בתוך חיתול הבד, פתאום בא פוק עם לכלוך. לפעמים רק בריחה, לפעמים ממש תשלום נוסף קטן . אבל הפספוס בתוך חיתול הבד או במכנס. ושנינו רגועים עכשיו: הוא יודע שאמא מקשיבה לו, ואמא יודעת שהוא יודע ומעדיף להיות ככה, כי אחרת למה לו לחכות עד שאמא תסמן לו שעכשיו אפשר?
רק מה נעשה עם כל הקקי הזה? בכל פעם שהוא אכל בלילה וידע שהוא לא בתוך חיתול ויכול לעשות חופשי - הוא עשה גם קקי. מסתבר שזה לא שלא נוצר קקי בלילה, אלא שהם מחכים עם זה...

אוף, פעמיים שלחו לי את הגודל הלא נכון של כיסויי החיתול. בפעם הראשונה ניחא, אבל המשלוח המחליף גם הוא של המידה הקטנה מדי. שטכנית, בטח תתאים לו עדיין לאיזה שבועיים, אבל בשביל שבועיים שימוש - או אפילו חודש - לא מבזבזים כסף שאין. אז בינתיים אנחנו עדיין תקועים עם הח"פים, אבל אני שמחה לדווקא שהוא חזר לחכות עם הפיפי וח"פ כמעט לא נרטב. הקקי, מנגד, זה סיפור אחר. הוא מגיע בלי התראה, בשעות לא צפויות (הבוקר למשל, הוא עשה את זה בהאכלת לפנות הבוקר שלו, בישיבה על הסיר עשה רק פיפי, ורק אחר כך בתוך הח"פ באכילה נוספת עשה שוב קקי) ובלי חוקיות משום סוג. אבל היי, הוא חזר להשתין בסיר וזה נפלא!

הייתי עושה עוד ילד, רק בשביל לנסות שוב. מהתחלה. ולא מחודש 4.
אתן עושות לי חשק.

אף על פי שמודה ומתוודה - אני קיצונית באובססיביות שלי לנושא - אני לא אובססיבית וקיצונית בכל הקשור לילד עצמו. מסביב, עם אנשים אחרים, רק על זה אני מדברת וחושבת. אבל אני מאוד באיזי אתו - בתצפותים התחלתי משעה ביום וגם כשכבר הורדנו את החיתול לגמרי ופשפשנו, זה יותר לשעה- שעתיים ביום. בשאר הזמן פשפשנו עם חיתול. אני פשוט מרגישה שעכשיו זה קצת מבלבל אותו. אז אני לא מתכוונת להינכס לזה בקיצוניות וברור לי שיהיו דברים שבשבילם נצטרך עוד חד פעמיים - במיוחד בהתחלה (סאבוויי למשל) במיוחד לפני שאני רואה כמה נספג בחיתולי הבד. אבל לפחות כשאנחנו רק בבית, וכדי לא לבלבל אותו, הוא עדיין מתעורר כשהוא צריך פיפי, ואני ממש לא רוצה שנגיע לשלב שהוא כבר לא מתעורר, כי היי, בשביל מה אמא שמה לי חיתול?

סביר שהיום הזה שבו אתעייף יגיע מהר למדי. לילד הזה יש פעילות מעיים מטורפת, והוא עושה המון קקי. המון. הוא גם עושה הרבה ממנו תוך כדי הנקה כרגע, אז לפחות למדתי למקם אותו מעל החלק הנוסף של הסיר בשביל הקקי וזה די עוזר. ושאר הזמן אני פשוט אמשיך לבדוק פה, ולקבל תמיכה וייעוץ מכם, כי זה כל כך כל כך עוזר!
_תודה!

אני מניחה שתמרוש השתמשה במים במקום מגבונים.
בדיוק

מחר מגיע המשלוח של כיסויי החיתול מבד ואז נוכל להיפטר מהחד פעמיים. יי!
קודם כל: איזה יופי
דבר שני: מה בוער לך להיפטר? זו שוב התנהגות קלאסית של מפשפשת מתחילה, שלוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות
כן, חיתולי / כיסויי בד זה נפלא, וכמה שפחות מהפלסטיקים יותר טוב, אבל אני לא אתפלא בכלל אם את עוד תשתמשי בהם פה ושם, ואולי אפילו לא מעט.
כי, מה לעשות, יש להם את היתרונות שלהם...
ואולי יהיו ימים שבהם תמותי מעייפות רק מהמחשבה על לטפל בעוד חיתול בד אחד ויחיד.
(בדרך כלל זה ממש בסדר, הבד. באמת לא סיפור גדול. אבל יש ימים... שלשול שלו, הצטננות שלך, סתימה באמבטיה...)

ומאוד מאוד חשוב לא להיכנס גם לזה בקנאות.
לשאוף, כן. לעשות מאמץ כדי להתרגל לזה, כן. אבל לא להתחיל להעניש את עצמך עם מילים כמו "טראומה" בגלל שהיתה לך סיטואציה XYZ והשתמשת בחיתול ח"פ.

העיקר: לפשפש ב ר ג י ע ה.

(טיפ: חיתולים מפושתנים בכלל לא צריך לכבס. מספיק להתקלח עליהם, לסחוט ולתלות. ככה הם גם לא מספיקים להסריח בסל הכביסה)

אויש תמיד רציתי להשתמש בזה


גם אצלנו בסביבות גיל 5 חודשים (שבו היא התחילה לזחול) התחילה שביתה עיקשת שנמשכה די הרבה זמן, נדמה לי שאפילו כתבתי על זה במעלה הדף אבל אני כבר לא בטוחה....

תודה, קרן-שמש. את צודקת.
מחר מגיע המשלוח של כיסויי החיתול מבד ואז נוכל להיפטר מהחד פעמיים. יי!

אויש תמיד רציתי להשתמש בזה

מיקה, אני מניחה שתמרוש השתמשה במים במקום מגבונים. יותר אקולוגי. אנחנו מפשפשים את הקטנטונת שלנו מגיל אפס כמעט בהצלחה שנעה בין 90% ל10%.. היא בת 7 חודשים אוטוטו ובחודשיים האחרונים יש הרבה יותר סירובים להתפשפש. אז מנסים להיות יצירתיים ולהקשיב לרצונות שלה (למשל בחוץ הרבה אוהבת להתפשפש) ולזכור שהכל חולף ומה שתמיד מעודד אותי בימים מתסכלים - שכל פשפוש מוצלח הוא רווח נקי והעיקר שהטוסיק שלה מאורר רוב הזמן או לפחות לא עם חיתול פלסטיק, והיא ואנחנו שומרים על מודעות. זו המטרה.

_תירגעי
תנשמי עמוק_

תודה על עצות ההרגעה! ועל התזכורת שזה לוקח זמן...

אחרי פעמיים ששטפתי לו את התוסיק במים קרים
למה שטפת לו את הטוסיק במים?

את רק בהתחלה!
וכמו הרבה אמהות מתחילות, את לוקחת את עצמך קשה מדי.
לא יכולה להרחיב, חייבת לרוץ, אבל כדאי שתפנימי את המסר הפשוט הזה:
תירגעי
תנשמי עמוק
ותתני לשניכם לפחות חודשיים-שלושה כדי להתחיל ללמוד את הבסיס של "המקצוע".
פעם אחת הוא הגיב נפלא וגם את. פעם אחרת זה לא הלך. זה יעבור. ויש לו גם עניינים אחרים בראש. תקראי את הדפים ותמצאי המון התייחסויות לגיל 6-12 חודשים כגיל הבלגן והפספוסים והשביתות. התחלת בתקופה דינמית ומבלבלת, גם מבחינתך וגם מבחינתו, וזה מצריך זמן
והמון המון המון סבלנות וסלחנות.
בעיקר כלפי עצמך!
@}@}@}

נ.ב הדף יכול להיות לא פעיל שנתיים, אבל ברגע שכתבת בו - הקפצת אותו ל מה חדש וכולם יכולים לראות ולקרוא את התוספות החדשות - ולהגיב. (אם הוא לא טובע בים הדפים האחרים, אבל זו כבר בעיה אחרת... )

מאז הוא די בטראומה.
אני חזורת ואומרת: טראומה זו מילה קשה מדי. הוא הגיע למסקנה זמנית שסיר זה לא כיף כמו שהוא חשב בתחילה, וייקח לו קצת זמן לצבור חוויות חיוביות ולראות שסיר זה בעצם די בסדר. תשימי את הסיר נגיש, ותני לזמן לעשות את שלו.
(גם שלי לא רצה לעשות בשירותים, בערך בגיל הזה, אחרי פעמיים ששטפתי לו את התוסיק במים קרים והוא לא אהב את זה. שבועיים-שלושה וזה עבר)

היי תמרוש, שמחה לראות שאת עוד כאן ושלא נפלתי על דף לא פעיל לגמרי. עושה רושם שמודעות הבלי חיתולים עברה מהארץ בשנים האחרונות. לא שאנחנו בארץ, אנחנו בניו יורק, אבל איכשהו יותר קל לדבר על זה בעברית. למרות שדווקא אמריקאית היא זו שגרמה לי להבין במה מדובר בפועל.
ואל תדאגי, את לא תעשי לו טראומה, מה שלא יהיה - אני חוששת שכבר עשיתי לו טראומה בזמן הקצר שאני מודעת לנושא. בהתחלה רק צפיתי, ואחר כך בהתייעצות עם אום-נטע מבלוג ורד בלי חיתולים, עברתי לתזמון וקניתי סיר (כאמור, הוא בן 5 חודשים אבל בגודל של בן 7 חודשים). בפעם הראשונה על הסיר חיכיתי לפשפוש שלא בא, וכשנואשתי הרמתי אותו אלי, וגיליתי שהוא בינתיים עשה קקי שקט. וכמה קקי! האושר היה מדהים. אחר כך הוא שוב עשה קקי אבל לא פיפי, ובערב הצלחנו גם לפשפש פעמיים. יום למחרת גם הלכנו לסיר המון, והיו בעיקר פשפושים אבל גם קצת קקי, ונראה היה שהוא ממש מבסוט לא לשחות בתוך חיתול עם איכסה, (גם אם רק למספר דקות), כי החד פעמי ששמתי לו בין לבין כשהיינו צריכים ללכת לאנשהו היה יבש לגמרי (או הספיק להתייבש לגמרי) כשחזרנו הביתה והוא הושב על הסיר ואז התרוקן בשמחה. ואז היה היום שהיה לו קשה, ושמתי אותו על הסיר והוא בכה וצרח, ולקח לי זמן לעכל שזה לא הבכי הקטן של פיפי או קקי שלפעמים מגיע וראיתי אותו בתצפותיי לא מעט, אלא בכי של "אני לא רוצה להיות פה" או "כואב לי". מאז הוא די בטראומה.
הוא הסכים לחזור לשבת על הסיר, אבל כבר לא שומר על הפיפי אצלו בין לבין ולא נותן סימנים - אלא מעין סימוני סרק. פעם הם באמת סימונים לפיפי או קקי, ופעם הם לא. ויתרה מזאת - עם הקקי הוא ממש מסרב. הוא פתאום מתחיל את הקקי תוך כדי ההנקה בלי להתנתק מהפטמה בכלל. פעם זה היה מגיע אחרי שהתחיל תהליך ההתנתקות והחזרה, ואז שתיים שלוש מתיחות לאחור. עכשיו הוא לא מסמן כלום ופתאום מגיע פוק עם קקי, כאילו כדי לוודא שאני לא אוכל לקחת אותו לעשות את צרכיו. לפשפש הוא מוכן, אבל את הקקי הצלחתי להוציא ממנו רק במאמץ כבד ותוך ישיבה ממושכת על הסיר אחרי שהוא כבר הוריד את המטח הראשון בחיתול ועצרנו את ההנקה.אני חושבת שהשימוש בחיתול זה מה שמגביל ושאני צריכה להוריד לו את החיתול ופשוט לזרום עם זה, אבל אני לא רוצה ללכלך את המזרונים שעליהם הוא מונח, והוא גם נייד-למרות-שהוא-לא, כלומר הוא מצליח להזיז את עצמו גם על הגב וגם על הבטן. מה גם, שכשהוא בשכיבה ובלי חיתול, אז אין ממש אף סימן לפיפי, ואם אני לא מסתכלת עליו כל הזמן, אני לרב רואה את הפיפי רק אחרי שהמכנס הוכתם. אוף. ומסביב אני כל הזמן נתקלת באמהות שהילדים שלהם מסמנים להן כל כך חזק שזה צועק, ולא מוכנות אפילו לקחת את הילד לעשות את הצרכים בשעה הקבועה בבוקר למשל, "כדי לאפשר לו להישאר תינוק כל עוד הוא תינוק" (כלומר, הן משוכנעות שקשב זו פגיעה בתינוק וציפיה ממנו לדברים לא הגיוניים למרות שבאופן ברור התינוק שלהן מנסה לדבר אתן והוא זה שיש לו ציפיות), וזה רק גורם לי לחשוב על המשפט של השיניים והאגוזים
בכל מקרה, אהבתי את רעיון הכיסוי לחיתול בד, אני כנראה אאמ. תודה!

היי מיקה

אז עכשיו אנחנו בעיקר מנסים לעבוד על קשב תוך כדי שימוש בח"פים, ותוך תקווה שאני אצליח למצוא חיתולי בד נורמלים ולא יקרים, או יותר טוב - תחתונים לפעוטות.
אני, בשלב מסוים השתמשתי בקומבינציה של כיסוי חיתול, כשבתוכו מקופל חיתול טטרה ארוך, מקופל לשניים. זול ונגיש, והייתי צריכה רק שניים-שלושה כיסויים.

עכשיו אני עושה את זה באיזי. קשה לי לראות את הסימנים ולא לקחת אותו, אבל למדתי להרפות ולהבין שלא תמיד הוא רוצה שאקח אותו כשהוא מסמן, ולמדתי מכן לא ללחוץ. לא לעשות לו טראומה.
נפלא, ללמוד לא ללחוץ וכן להיות בניחותא (בהקשר הזה יש את אמא רגועה או אמא מפשפשת )
ואל תדאגי, את לא תעשי לו טראומה, מה שלא יהיה. מקסימום, לחצת קצת יותר מדי ועשית לשניכם קצת נאחס. זה יעבור. ויש הבדל ענק בין זה לטראומה

רציתי להודות לתמרוש על פתיחת הדף הזה, ולכל מי שהשתתפו בדיון.
אנחנו התוודענו לשיטת הקשב באמת רק אחרי שאמא שהתחילה עם זה הצליחה לגרום לי להקשיב. מרגע שקראתי על השיטה, קודם באנגלית בוויקיפדיה ואחר כך שוב פה באתר (בפעם הראשונה נתקלתי בו אבל לא ידעתי במה מדובר והאתר עצמו היה לי לא ידידותי למשתמש) ובבלוג ורד בלי חיתולים. ומרגע שהתוודעתי, אני פשוט לא יכולה לחזור אחורה.
קודי עכשיו כבר בן חמישה ודשים ושבוע. התחלתי להתוודע לעניין כשהוא היה בן קרוב לחמישה חודשים. לקח לי כמה ימים לאזור את האומץ להוריד חיתול. לקח לי עוד יומיים להירגע ולהבין שקודם אני צריכה לתצפת קצת ולא לרוץ אתו לשירותים. כשסוף סוף קניתי לו את הסיר של בייבי ביורן, עברו עלינו יומיים נהדרים בהם כשהיינו בבית היינו בלי חיתול ועל מגבת, ופשפשנו בהצלחה. כשהיינו בחוץ הוא היה עם הח"פ, אבל כשחזרנו הביתה הח"פ היה יבש לגמרי או כמעט לגמרי. ותוך יומיים (וייתכן שזה קשור לתבשיל בשר עם פטריות שהכנתי ואכלנו והיה נהדר אבל קצת עשה שמות לקיבה שלי, ולכן גם לשלו, היונק הקטן) הגענו למקום של סלידה מהסיר. כל היום הוא היה צריך קקי, אבל לא הצליח לשחרר (אני מניחה; גם לי היה קשה לשחרר באותו היום) וכשהוא התעורר מהשינה בוכה ישר זיהיתי את זה כסימן שהוא צריך להתרוקן, לקחתי אותו לסיר, והוא פשוט צרח. לקח לי דקה וחצי להתאפס על עצמי והלבין שהצרחות הן כי הוא לא רוצה להיות על הסיר, והורדתי אותו, והוא עשה בניחותא בחיתול. אחר כך נתתי לו כמה ימים של הפוגה ושוב חזרנו לפשפש לפני כמה ימים.
עכשיו אני עושה את זה באיזי. קשה לי לראות את הסימנים ולא לקחת אותו, אבל למדתי להרפות ולהבין שלא תמיד הוא רוצה שאקח אותו כשהוא מסמן, ולמדתי מכן לא ללחוץ. לא לעשות לו טראומה. אז עכשיו אנחנו בעיקר מנסים לעבוד על קשב תוך כדי שימוש בח"פים, ותוך תקווה שאני אצליח למצוא חיתולי בד נורמלים ולא יקרים, או יותר טוב - תחתונים לפעוטות. למזלי בהקשר הזה הוא תינוק גדול, ונראה בן 7 חודשים אפילו שהוא רק בן 5. ובעיקר אני שמחה כי הקיץ מגיע, ואז נוכל להסתובב חשופי שת על אמת. כלומר, רק הוא, כמובן .
מאוד אשמח לגלות שהדף עוד פעיל ושהכותבות השונות, במיוחד אלה מלפני כמה חודשים, עוד מסתובבות כאן.
וכמובן - לדו שיח עם בשמת.

בלילות האחרונים אנחנו עם חיתול רוב הזמן (בלילות, בימים כשאנחנו מחוץ לבית, ומאחה׳צ כשאנג׳לינה מגיעה הביתה מהגן -- החלטתי שהיא צריכה שהיא זקוקה ליותר תשומת לב ממני והקשב בא על חשבונה), אבל למרות השיפור במפלס הנוחות אני לא שלווה. מרגישה לא מרגישה כל מיני פיפים שימצאו או לא ימצאו את דרכם לחיתול, ודואגת שמשהו בתקשורת ילך לאיבוד. בכלל כל ענין חלון ההזדמנויות של 4 חודשים די מטריד אותי (באופן טבעי אולי, אנחנו בני 4 חודשים ושבוע וחצי...). אני באמת מרגישה שמשהו בתקשורת מצידו השתנה. הוא פחות מתריע בבכי שאי אפשר לפספס אלא יותר מראה אי נוחות קלה וגם בזה אני לא לגמרה בטוחה. לפני קקי הוא מישיר מבט זה כן, אבל גם אותו אני יכולה לפספס אם אני לא מרוכזת ולקלוט רק את ההתאדמות של המאמץ (דיון שצריך לעבור לסימני פישפוש??). בכל אופן, חזרה לעניין מוטרדותי, האם התקשורת השתנתה בגלל שלא הייתי קשובה מספיק והוא התייאש, או שהיתה משתנה בכל מקרה? ולמה אני בכלל שואלת? רוצה להרגיע רגשי אשם או שבאמת סקרנית ורוצה ללמוד?

קרמבולה, כשהיא מתעוררת בארבע היא כבר מתעוררת להנקה כך שהיא ערה ואני מנסה לפשפש. זה לא מתוך שינה. הבעיה שלי היא שלפני כן היא לא מתעוררת מספיק כדי להעיר אותי לפשפש אותה. קורה שאני מתעוררת לפני כן כשאני שומעת אותה חסרת שקט לידי ואז אני יודעת שיש לה פיפי. לפעמים זו דילמה אם להעיר בשביל הפיפי, לפעמים אני אומרת לה בשקט שיש לה פיפי ושנעשה כדי שיהיה לה נעים לישון וזה גורם לה להתעורר ולהתפשפש. לא פיצחתי כאמור מה לעשות בדיוק עם הלילה. כרגע אני לרוב מתעוררת איתה בארבע בבוקר כשהחיתול הרב פעמי כבר רטוב. אז אם יש לה פיפי אחרי זה, זה פשוט עוד פיפי או מה שהיא הצליחה להתאפק. שוב, ההנחה שלי היא שהיא עשתה פיפי ממש עכשיו בחיתול וזה מה שהעיר אותה וגרם לה לבכות ולהעיר אותי. בקיצור, אני מפשפשת בלילה אבל רק כשהיא מתעוררת באופן מספיק ברור שמצליח גם להעיר אותי.

אוי ולא אמרתי תודה לרוני של 4 ואמא של לי. אני אנסה (לפשפש בהנקה) אבל אני מתחילה׳ לפתח תאוריה שיש כל מיני משתנים רלוונטיים שנכנסים למשוואה (במקרה שלי פישפוש+הנקה=מזרקה אחורה לכיוון החולצות של אמא ואנג׳לינו ובעזרתו האדיבה של חוק המשיכה גם לכל מה שנמצא מתחת (כרית ההנקה ומכנסיים של אמא ושל אנג׳לינו). אני לא אפרט מפאת מבוכה אבל נראה לי שגודל הציצי יכול להוות מגבלה ביישום של חלק מהרעיונות אבל אשמח כמובן לטעות בעניין הזה. לגבי חיתול בין הרגלים שניסיתי (ועובד יפה) אני חושבת שהוא מצריך ערום של חלק גוף תחתון ואני יודעת שניצפו כאן באתר כאלו שהולכות על ערום כזה או אחר אבל אני בתור מי שישנה עם 3 שמיכות פוך מתקשה בכך (בייחוד עכשיו עם הסופה המשתוללת. קר לא רק במקלחת...). בקיצור עדין אובדת עצות ומצאתי הרגע (אחרי טקס המזרקה) את ידי מושטת לכיוון החיתול החד פעמי (עדין אין לי רב פעמי. איזה לקנות???). כך שבעצם אולי פני מועדות לעבר פישפושי יום (גם באופן חלקי כשאנג׳לינה בגן) וחיתולים בלילה (כמו רוני אם הבנתי נכון). אל הפישפושים מאשר?

קרן שמש מאוחרת, האם את מפשפשת בלילה (הכוונה בארבע בבוקר כשהיא מתעוררת. אגב, יש לך מזל שזו ההשכמה הראשונה, אצלי זו השכמה רביעית בשעה הזו...) עם החיתול הרב פעמי, כלומר מורידה ומחזירה אותו בלי שמיה מתעוררת לחלוטין?

מצטרפת לדיון. מיה בת שלושה וחצי חודשים לגמרי בלי חיתול (חוץ מבנסיעות וכאלה) במשך היום מגיל חמישה ימים ומחותלת בחיתול רב פעמי בלילה.
אני לא מצליחה לזהות דפוס בלילה, קורה שהיא יבשה כל הלילה עד שהיא קמה להנקה בארבע בבוקר ואז מתפשפשת (ולפעמים גם יבשה עד הבוקר) ולפעמים כבר קמה רטובה בארבע. לרוב בהשכמה הראשונה של הלילה היא בוכה כשמנסה לפשפש. אני מנסה להרגיע ולפשפש לפני ההנקה, אבל אם רואה שהיא ממש לחוצה ורעבה, מוותרת. מקסימום היא תעשה על המגבת שאני פורשת על כרית ההנקה. חייבת לציין שבחודש האחרון אני כבר ממש מזהה לרוב מתי היא צריכה תוך כדי ההנקה ואז היא כבר הרבה יותר נכונה לעשות הפסקה בהנקה ולהתפשפש אחרי שהיא ינקה קצת ונרגעה.
שקלתי לוותר על החיתול בלילה כדי שלא תתרגל לעשות בחיתול, אבל החלטתי שבחורף אני לא מוכנה שתהיה רטובה ושהשינה של שתינו הכי חשובה לי. אני מניחה שכשהיא קמה עם חיתול רטוב בארבע (זו ההשכמה הראשונה של הלילה) היא סימנה אי שם בלילה, או אפילו קצת לפני (לא נראה לי שהיא מוכנה לישון עם חיתול רטוב הרבה זמן) אבל אני הייתי אפופה מידי לקלוט. דווקא בהשכמות של אחרי יש הרבה יותר אחוזי הצלחה בפשפושים.
מעניין אותי אם אפשר איכשהו לעודד אותה להשאר יבשה בלילה (במשך היום מעט מאוד פספוסים, גם בשנות יום, היא קמה כשהיא צריכה) יותר, בלי להפריע לה לשנת הלילה ובלי להשאיר אותה בלי חיתול בכלל. כאמור, לא רוצה בחורף שתישאר רטובה.
אגב, קקי, אין פיספוסים כמעט לחלוטין (אשכרה, אולי שלוש-ארבע פעמים מאז שנולדה, לא כולל הוירוס שלשולים שתקף אותנו השבוע ועבר תודה לאל) גם ביום וגם בלילה. טפו, טפו, טפו..

את האקרובטיקה של פשפוש תוך כדי הנקה אני לא מצליחה
אוי, קרמבולה... שווה לך להתמיד ולנסות ולהתאמן, כי זה פותר הרבה "ויכוחים" סביב העניין הזה של מה לעשות קודם, להיניק או לפשפש? לפשפש תו"כ מחאות או לספוג את הפשפוש עלייך? תתאמני ביום, לא באמצע הלילה, מעל כל מה שאת יכולה - קערה, כיור בגובה מתאים, סיר, שירותים, עציץ... בסוף תמצאי את מה שאת מצליחה איתו ותמשיכי משם. פשפוש תו"כ הנקה היה הפתרון הכמעט יחידי שלנו למשך תקופה מאוד ארוכה (מאודדדדדדדדדדדדדד זו לא מילה... אפשר להגיד שקרוב לשנה ) עם העקשן הקטן שלי

אה! נזכרתי בפתרון שיכול להיות טוב עבור שתיכן (קרמבולה ואום שלום): לפשפושים במיטה בלי לקום, גם לא לקערה, אפשר להחזיק ליד המיטה שלל סמרטוטים ופשוט לשים בין רגלי התינוק בזמן ההנקה. שיפשפש על הסמרטוט/חיתול בד (לי הכי נוח פריפולדים כי הם התקפלו טוב וספגו הרבה אבל כל בד או רפידה יעשו את אותה העבודה).

תחתוני גמילה רב פעמיים הם נחמדים, אבל קשה להגיד שהם סופגים הרבה. בשביל שיספגו באמת, ולא נצטרך להחליף את כל הגרדרובה פלוס מצעים פלוס פוך פלוס הבגדים של אמא כל פעם שקצת קר ויש פשפוש, צריך להוסיף להם רפידות סופגות טובות שנשארו מימי החיתולים... ואז ההלבשה לא הכי נוחה, אם זה מה שמחפשים. אני אישית תמיד פשפשתי ביום בלי חיתול, וחיתלתי בלילה בלי לפשפש (עד שהוא הגיע לגיל שהוא כבר קורא בקול "אמא פיפי" ואז אין מה לעשות, צריך לקום...).

רעיונות?
להחזיק קערה גדולה ליד המיטה כדי שלא יהיה צריך לקום ולהוציא אותה משינה. לפשפש תוך כדי הנקה, או אחרי, איך שהיא מסכימה. אני הייתי מניקה בשכיבה בתחילת הלילה, ואז לפנות בוקר כשהייתי קולטת שהיא צריכה הייתי מניקה בישיבה מזרחית, מפשיטה אותה בעדינות תוך כדי הנקה, ואז לרוב היא היתה מסכימה להתפשפש לאחר מכן. בגיל מאוחר יותר היא גם היתה עם מוצץ, אז אחרי ההנקה הייתי נותנת לה מוצץ ואיתו היא היתה מסכימה לשחרר ממש בכיף.

גם אני שואלת שאלה דומה.
הגורה שלנו עושה קולות של צריכה פשפוש לרב לפנות בוקר, מצד אחד זה יכול להמשך שעות עד שבסוף יצא לה קקי בחיתול (פיפי אני בכלל עוד לא ממש עוקבת), מצד שני אם אני לוקחת אותה לאסלה (שם היא מתפשפשת) היא בוכה נורא כי בעצם כנראה שהערתי אותה משינה וגם בדרך כלל כלום לא יוצא. עכשיו גם קר בשעות האלה במקלחת שלנו.
אני לא ממש ישנה כבר כך או כך כי כשהיא מתחילה "לדבר" ולהפליץ אני קשובה אליה.
רעיונות?

אולי רק אוסיף (בהשראת הפיפי שעשו עלי כרגע...) שמה שמוסיף לתסכול שכשאנג׳לינו מתעורר בלילה הוא מוחה בזעקות שבר אם אני מנסה לפשפש אותו מה שכמובן לא מפריע לו לפשפש עלי ברגע שהוא מתחיל לינוק (ואת האקרובטיקה של פשפוש תוך כדי הנקה אני לא מצליחה).

זקוקה לעצה טובה (או לחיתול בד סופג)

מרגישה בצומת בחיינו הפישפושיים. האם לפשפש גם בלילה? אנג׳לינו בן 4 חודשים ושבוע ואין ספק שבלילה ובעיקר החל מחמש בבוקר כשמתחילה פעילות שלפוחיתית ענפה אז זה פחות או יותר מחסל את השינה של שנינו. ואז כמובן תזכירו לי למה בכלל נכנסתי לכל הסיפור הזה. ומצד שני, קראתי מתישהו בפורום שהוא, שבלילה זה עובד הכי טוב, ואולי לילות יבשים מחכים לי מעבר לפינה אם רק אתמיד???

אפשר בקלות להכין תחתוני גמילה. קונים את התחתונים הכי קטנים שיש, ותופרים להם רפידה דל בערך שליש חיתול טטרה (תפרתי הרבה ונראה לי שזה הגודל האידיאלי). אם מאד רוצים אפשר גם לתפור שכבה לא חדירה למים בצד השני או בתחתית של הרפידה.

_אני מחפשת חיתול בד שמוכן לקבל את הפיספוסים הרבים שלי בכבוד אבל יותר חשוב שיאפשר לי לפשפש בנוחות. איזה חיתול בד יורד ומולבש הכי בקלילות? מקוה שהפורום יתעורר מתרדמתו כי מתחשק לי לשתף ולשמוע חוויות ממפשפשות עכשוויות...

אולי תחתוני גמילה רב פעמיים.

ראיתי פעם באחד האתרים תחתון רב פעמי לגמילה שהוא גם חיתול. אני רק לא זוכרת איפה ולא לאיזה משקל זה התאים (זה לא היה לפחות מ-10קד, אחרת כבר הייתי קונה לנחשון שלי)

אני מחפשת חיתול בד שמוכן לקבל את הפיספוסים הרבים שלי בכבוד אבל יותר חשוב שיאפשר לי לפשפש בנוחות. איזה חיתול בד יורד ומולבש הכי בקלילות? מקוה שהפורום יתעורר מתרדמתו כי מתחשק לי לשתף ולשמוע חוויות ממפשפשות עכשוויות...

אפשר בהחלט לבצע קשב ופשפושים ועדיין להשאיר עם חיתול.
אנחנו גילינו את שיטת הקשב בערך בגיל 8 חודשים, כשאני כבר חזרתי לעבודה ולא היה לי את הזמן הדרוש לקשב מלא.
התחלנו בזה שהושבנו על הסיר כל יום לפני האמבטיה, ראינו כי טוב, אז הושבנו על הסיר גם מוקדם בבוקר, ראינו כי עדיין טוב והתחלנו להושיב על הסיר גם בשעות אחה"צ כשאני חוזרת מהעבודה. אני עדיין לא מצליחה לזהות סימנים של פיפי, אבל קקי ב-95% מהמקרים אני מצליחה לזהות טרם העשייה ולוקחת לסיר. לפעמים אני לוקחת לסיר סתם כך כי אני מאמינה שיש לקטנה צורך לעשות פיפי, גם אז ב-90% מהמקרים אכן היא עושה.
היום הקטנה בת אוטוטו שנה ואני מאמינה שאחרי פסח כשמזג האוויר הירושלמי ישתפר והיא תתחיל ללכת אני אוריד לה את החיתול ואתחיל תהליך של גמילה.

אז אני ממליצה בחום למי שמהסס שאולי פספס את ההזדמנות להוריד חיתול, אפשר גם חלקי, אפשר לבצע קשר חלקי ולפשפש ועדיין להשאיר חיתול. אני כבר לא זוכרת מתי קניתי לאחרונה מגבונים (כי אני תמיד שוטפת אחרי הסיר) וגם כמות החיתולים ירדה. בקיצור - זה רק טוב

קטנטנה כמעט בת שנה ורבע. התחילה ללכת, ועכשיו עסוקה נורא באימוני הליכה ובעיקר מהתחמקות מאמא שלה שמנסה לשכנע אותה לשבת על הסיר.
יש לה תחביב - למצוא מקום רך ונעים (כמו ספה קטנה, כורסא קטנה או שמיכה מקופלת), להתיישב עליו ולעשות פיפי. מה זה הדבר הזה?
אני משתדלת לזהות את זה ולהעביר לסיר, אבל היא מסרבת.
אתמול לראשונה עשתה קקי בזמן שהיתה ערומה, בעמידה במטבח, בשלוש נגלות. בהתחמקות אלגנטית מהסיר.
הקקי הוציא את אחיותיה משלוותן, ולה זה לא הזיז בכלל. העיקר שהיא יכולה להמשיך ללכת.

מצד שני יש שעות שבהן אני רואה שהיא צריכה, מושיבה על הסיר או מפשפשת מעל הכיור - ויש שיתוף פעולה מלא. בעיקר אם היא עושה בסיר, מיד יורדת ממנו ומנסה להכניס פנימה את היד לערבב... (ככה היא עושה עם השלוליות שלא מגיעות לסיר)
במשפחתון, בלילה, בחוץ ובשעות אחרות היא עם חיתול בד, אבל יש יותר ויותר שעות עם טוסיק מאוורר. וגם שלוליות מדי פעם - מה שמזכיר לי, שדיברתי עם אחותי בטלפון בדיוק כשנוצרה לה איזו שלולית. בזמן השיחה לקחתי אותה לסיר, ניקיתי, ואמרתי לה - בפעם הבאה נעשה בסיר. ואחותי - מה, את לא כועסת עליה? איכס. לא ציפיתי לתגובה כזאת ממנה.

ואני כרגע כל כך מאושרת מהתקדמות הפשפושים ביום
איזה פשפושים איזה? גמילה מחיתולים בגיל צעיר !

במיוחד בבוקר כשגם לי יש פיפי ולא ברור למי יברח קודם.

אוי, מוכר!

בתקופות של לילות יבשים אני כן מחתלת בבד בלילה
גמני. העניין הוא שאצלה אי אפשר לצפות מתי מתחילה תקופה (3 לילות רצופים יבשים) ומתי נגמרת (חיתול ספוג שלפעמים מגיע לבגדים ולמיטה).
לפעמים היא יונקת המון בלילה ובכ"ז בבוקר החיתול יבש. לא צפוי.

יש אצלינו עכשיו סרבנות פשפושים לייט... לפעמים היא מוכנה להתפשפש אבל רק מעל הכיור. בעיקר אחרי התעוררות.
הקערה כמעט לא בשימוש, והסיר התחיל למלא תפקיד חשוב. במיוחד בבוקר כשגם לי יש פיפי ולא ברור למי יברח קודם. אנחנו מפשפשות בצוותא.

אנחנו גם עברנו לח"פ בלילה, חיתולי הבד שלנו כבר שחוקים וכשהיא עושה פיפי בלילה זה תמיד בורח לסדין. אז הגעתי למסקנה שאין טעם. ואנחנו בשלב שאני לא הולכת להשקיע עכשיו עוד כסף בחיתולי בד.
בתקופות של לילות יבשים אני כן מחתלת בבד בלילה.

מה את עושה בלילה?
עדיין חיתול ח"פ רגיל (ביו-מתפרק משהו, אבל זה לא ממין העניין)

הלילות היו אצלנו סאגה מתמשכת של ניסיונות פשפוש, מעט הצלחות והרבה בכי, עד שפיץ הטיל וטו על העסק, וכיום הוא מסוגל להראות התנגדות מתוך שינה אם אני רק נוגעת לו במותניים.
ניתן לו עוד חצי שנה להתאושש ואז נראה...
(טוב, נו, לפחות כמה חודשים)
חוצמזה, הוא צריך לרדת קצת בכמות יניקות הלילה לפני שנתחיל לגעת בעניין. כרגע הוא יונק בלילה יותר מאשר ביום, ולי אין נטייה להתערב לו בעניין. אבל כל עוד הוא יונק כל כך הרבה הוא גם משתין... לפעמים הוא יונק פחות ואז גם יש רק (להערכתי הניחושית) פיפי אחד בלילה, והבא אחריו זה ממש לפנות בוקר, כמעט בוקר, משהו שהייתי יכולה לתפוס אלמלא קבעתי לי חוק לא לקום מהמיטה לפני שבע בבוקר. בוקר שמתחיל מוקדם יותר נורא נורא מעייף אותי.

בקיצור, עדיין לא מתאים לנו לגעת בנושא. ואני כרגע כל כך מאושרת מהתקדמות הפשפושים ביום, ש(כמעט) ממש לא אכפת לי.

אמא ללי, אכן שוין.
(גם לנו היו לא מזמן ארבעה ניבים ביחד. זה חתיכת מבצע מצידם...)

אצלנו כבר ניו כמה שבועות ממש יבשים, שהיא היתה חורקת מספיק זמן לפני בשביל שניקח אותה לסיר, או אפילו מתיישבת עליו בעצמה.
ואז הגיעה בקיעה של ארבע שיניים חדשות, ואחריהן מחלה קצרה.
אז אנחנו שוב בחיתולים / מלא שלוליות על השטיח. אומרת "לא" נחרץ כשמציעים לה ללכת לסיר. אבל הרבה פעמים כן אומרת פיפי אחרי שהיא עושה.

כמו שנאמר, שוין.

ומה את עושה בלילה?

גם אצלינו יש יותר זמן אוורור לטוסיקטן, שלוליות פה ושם, אבל לאחרונה היא התחילה להגיד (בעצם לשיר) פי-פי ולפעמים זה קורה לפני שהחיתול רטוב. היא גם שרה פיפי בזמן שהיא עושה מעל הכיור. יפה לה

הורדתי את החיתול.

פיץ בן שנה וחצי.
אמצע החורף (טוב, נו, התחלתי בליחיתול ביומיים של מזגאויר יבש וחם).
פשוט הרגשתי בעצמות שהגיע הזמן.
אה, איזו הקלה!
פתאום הרבה יותר קל לפשפש, פיץ הרבה יותר "בעניין", ומסרב נחרצות למכנסיים
הגרביים ומחממי הרגליים עובדים שעות נוספות.
ובסוף היום יש רק (בייייייפ ביייייפ ביייייייייפ!!!)
סליחה. חוק מרפי מחייב האפלה על הפרטים.
אז לא אגלה שיש מאז הרבה פחות פספוסים.
אני אמרתי משהו?

ואז הוא אומר - שניה אחרי שהוא עושה
זה שווה הרבה. השניה-אחרי הזה מאוד קרובה בעיני לשניה-לפני.

אין לי עוד תובנות... אולי תקראי לבשמת? היא טובה בדפוסים.

תודה על העיצות,
דווקא התחלתי עם בקשות חיוביות: "בוא נעשה פיפי שלפני נסיעה, ואז נשאר יבשים"
"אל תשכח שאתה בלי חיתול, אז אם אתה צריך פיפי, תגיד לי.."
ואז הוא אומר - שניה אחרי שהוא עושה...
לא מטריד אותי כלכך המושב, (גם ככה הוא כבר מסריח. ), פשוט חשבתי איך אפשר להפסיק את הדפוס הזה. (אם אפשר... ).
תודה בכל אופן...

_שתי שניות אחרי שהוא עם חגורה, הוא משתין.
מה לעשות?_
מעניין! אולי זו דרכו להבהיר לך שלא מוצא חן בעיניו לנסוע, או שלא מוצא חן בעיניו להתפשפש בתנאים מסוימים? או שאת יותר בלחץ סביב פשפושים בנסיעה?

קודם כל, אני גיליתי שחיתול בד מקופל לרצועה ארוכה ורחבה כרוחב המפשעה, מקופלת לשניים - סופג את הפיפי ומשאיר את המושב יבש. את יכולה גם לשים מתחת לחיתול חתיכת שקית ניילון.

דבר שני, את אשכרה אומרת לו "לא עושים באוטו"? במילים אלה ממש? אז אולי תנסי להגדיר את אותה אמירה במילים חיוביות. "אל תעשה באוטו" נשמע דומה מדי ל"תעשה באוטו". והוא עושה...
ניסוחים כמו: "פיפי עושים לפני שנוסעים" "באוטו נשארים יבשים ונקיים" "כשתצטרך פיפי תגיד לי ונעצור בצד" ותגובה שאחרי השתנה: "פעם הבאה תגיד לי לפני שאתה עושה" "בפעם הבאה תעשה בחוץ והכסא יישאר יבש ונעים" וכן הלאה - עשויים להתברר כיעילים יותר.
(לא יודעת למה זה כזה קריטי, אבל כולם אומרים שההבדל משמעותי)

במידה ומוותרים על השלמות לטובת השפיות אין מצב לבלי חיתולים מלא, כלומר ללא חיתולים ופספוסים "יזומים" בחברה שברובה מחתלת.
תיקון קטן: אין לך מה לוותר על השלמות, כי ממילא לא תשיגי אותה . את כן יכולה לוותר על האשלייה שאפשר בכלל לפשפש באופן מושלם

מקווה לא לפתח תסביך קשב.
ברור שתפתחי אותו, ולו לתקופה מסוימת. אז מה? אז למשך כמה ימים או שבועות או חודשים תהיי קצת משוגעת ואובססיבית לגבי פשפושים, ותסתבכי עם דילמות בלתי נגמרות ותהיות מה נכון ומה לא נכון ולמה, ותאספי סטטיסטיקות של פשפושים והצלחות ופספוסים, ותעשי השוואות מלומדות בין פשפושים לפני ואחרי האוכל, בחוץ ובפנים, אצל חברות ודודים, וזה יהיה נושא השיחה היחיד שלך עם בעלך - ואחר כך זה פשוט יעבור לך @}, יימאס עלייך, ותתחילי לזלזל בכל העניין כמו שצריך, פשוט כדי לנוח, ואז תיכנסי לזה שוב, אבל באופן רגוע ומשועשע יותר, ואז בכלל תפסיקי לחשוב על זה, וסתם תפשפשי בלי לשים לב, ובלי לעשות מזה רעש.

זה בסדר גמור!!! וזה טבעי ומתבקש ומובן, לנוכח העובדה שאנחנו עדיין, עדיין, ממציאות את הגלגל הזה של פשפושים די מאפס, בלי מסורת שאפשר להסתמך עליה, בלי להיות מפושפשות בעצמנו (עד כמה ההתנסות בפשפוש כתינוקות משמעותית ליכולת שלנו לפשפש כאמהות? שאלה פתוחה), ועם חיתולים בכל פינה. אז תפתחי "תסביך פשפושים" לאיזה זמן. שוין. קטן עלייך. באמת קטן עלייך.
(())(())(())(())(())(())(())

לשים מגבת על המושב? או סופגנית (כמו לדוגמא משטח ההחתלה של האגיס ודומיו כמו שמשתמשים בלידות בית )

תודה תמרוש וקרוטונית, מרגישה היטב את נכונות הדברים שלכן ועדיין מתלבטת אם כן בסוגיית החיתול כבית שימוש נייד.
אם כך, במידה ומוותרים על השלמות לטובת השפיות אין מצב לבלי חיתולים מלא, כלומר ללא חיתולים ופספוסים "יזומים" בחברה שברובה מחתלת .
סליחה על המובן מאליו, הייתי חייבת לנסח לעצמי ולהעלות על הכתב. מקווה לא לפתח תסביך קשב.

החלטתי לכבוד הקיץ להוריד לגמרי את החיתול, ורוב הזמן סבבה.
אבל מה? איך שנכנסים לאוטו, הוא משתין על הכיסא.
אני מפשפשת אותו ממש ליד האוטו, ומזכירה לו שהוא בלי חיתול ושלא עושים באוטו.
לא עוזר כלום.
שתי שניות אחרי שהוא עם חגורה, הוא משתין.
מה לעשות?

אבל למה לדעתך הם "ייפגעו"?
(הבנתי כבר למה, מהתשובה של תמרוש).

סליחה.
אמא רגועה או אמא מפשפשת

רוצה שכן תהיה קשורה גם לסביבה אך מרגישה שלא מסוגלת לראות סוג של איתות ולא להגיב. איך לא פוגעים באף אחד כך?
את מתכוונת למצב שאת כן רוצה "לשחרר" אותה לאנשים אחרים, לתת למשפחה לשחק אתה ולהחזיק אותה ולטפל בה וכולי, אבל את לא יודעת מה יהיה עם הפשפושים?
פשוט תני אותה, כמה שאת מרגישה לנכון. היא תלמד להתפשפש כשהיא אתך, ותלמד לא לבקש פשפושים כשהיא עם אנשים שלא מדברים את השפה הזאת.

אם, למשל, היא אתך ועם סבתא שלה, ואת שומעת אותה עושה את הקולות שאומרים "קקי", ואת במצב שאת יכולה לקחת אותה לפשפוש, פשוט תגידי, סליחה, את יכלה לתת לי אותה שניה? היא רוצה קקי. ותפשפשי.

לפעמים אני הייתי אומרת את זה לבעלי, אז הוא היה אומר לי: לא רוצה לפשפש עכשיו, אנחנו עסוקים בלשחק.
מה אני אגיד לך, גם זו עמדה לגיטימית!
צריך למצוא את הסיטואציה שבה כל אחד יכול לחיות פחות-או-יותר עם הדרך שלו. נגיד, הם לא יציקו לך עם "השגעונות שלך", ואת לא תציקי להם שיפשפשו.
(את תמיד יכולה להזמין אותם לפשפש. אחרי שהם ראו אותך עושה את זה כמה פעמים, והתרגלו לרעיון)

ואם היא אתך ועם סבתא שלך, וכל מה שאת רוצה זה לצנוח ולאכול, או שהיא והסבתא עברו לחדר אחר - תניחי לזה. אל תפשפשי. או אם את בנסיעה והחלטת שאין מצב לעצור. אל תפשפשי. תגידי, "אני יודעת שאת רוצה פיפי, סליחה שאני לא יכולה לקחת אותך". זה חלק מהחיים וחלק מהפשפושים. היא תלמד להבין את העיקרון שמעבר לפספוס או ויתור נקודתי.

והכי חשוב: לפשפש בקלות דעת. בלי רצינות יתרה. הרצינות גומרת את הפשפוש.
(אמא רגועה או אמא משפשפשת)

האם התעלמות מצידי כשאני בסביבה והיא על מישהו אחר (או שאני סתם עסוקה והחלטתי לסגור את החיתול) עלולים לגרום לתסביך ולהתאפקות?
הדבר היחיד שעלול לגרום לה לתסביך זה תסביך שלך או בקיצור: התשובה היא "לא".

איך לא פוגעים באף אחד כך?
את אחרי לידה - את לגמרי במצב שלגיטימי שתסנני את החברה מסביבך. תיפגשי ותזמיני רק את מי שתומך בך, או לפחות לא מחליש אותך. זה נכון בלי קשר לפשפושים (ובעצם גם לא רק אחרי לידה).
אם בני משפחה מאוד קרובים הם אלה ש"בהלם", שיישארו בהלם, גם זה לגיטימי, אבל למה לדעתך הם "ייפגעו"?

שמחה שהגעתי לדף הזה
הקטנטונת בת חודשיים וחצי, אנחנו "מקשיבות" כמעט 10 ימים. למיטב הבנתי היא מבינה שמישהו מקשיב ומצפה לתגובה לאיתותיה(מחכה עד שמגיעים לכיור), האם התעלמות מצידי כשאני בסביבה והיא על מישהו אחר (או שאני סתם עסוקה והחלטתי לסגור את החיתול) עלולים לגרום לתסביך ולהתאפקות?
כרגע אני המפשפשת היחידה, הסביבה עדיין בהלם, רוצה שכן תהיה קשורה גם לסביבה אך מרגישה שלא מסוגלת לראות סוג של איתות ולא להגיב. איך לא פוגעים באף אחד כך?

_ומה? לשים חיתול? מבעס אותי שהוא הרבה עם חיתול עכשיו. כאילו כולנו שכחנו את התורה.
מצד שני מבעס להציע, לחטוף עצבים ולנקות הרבה_
מציעה לך או לשחרר כל לחץ ולנגב שלוליות ברוגע, כחלק מהעניין,
או באמת לחתל ולנסות שוב אחרי כמה זמן.
תחליטי מה יותר מבאס אותך...
מניסיוני המתח הוא שהורס את התקשורת והכי חשוב לנטרל אותו

ומה הקטע עם הסימנים שכתובים כאן? יוזמה אישית או משהו ידוע?
שפת סימנים לתינוקות

היום בכלל הוא ייאש אותי.
אתמול לפחות פיספסתי "רק" 4 תחתונים עם פיפי, אבל היום, כבר גם קקי.
בסוף שמתי לו חיתול ודי. אני כבר די עצבנית, ואז הקשב שלי נעלם...
חוצמזה, הוא גם מוציא שיניים (תירוץ טוב, נכון?)

ללי באדולינה = שפת הסימנים ידועה כמפחיתה לחצים מהתינוקות. הם יכולים לסמן הרבה לפני שהם מדברים, ואז התקשורת יותר פתוחה וטובה.