על ידי תמרוש_רוש » 14 ינואר 2014, 14:38
_א. אם לא תנסי לא תדעי.
ב. למקרה שזה לא ילך, כדאי להכין תוכנית ב׳._
מהניסיון שלי עם ילד בן שש, הוא יכול להשתלב בלא-מעט פעילויות התנדבותיות ולימודיות שאני עושה, עם כמה תנאים מחייבים:
- שיהיה לו מקום משלו, מרחב מחייה, בין אם זה שולחן או חדר צדדי או חצר, והוא צריך להכיר את המקום ואנחנו צריכים לסכם באופן ברור איפה הוא יכול להיות ומה קודי ההתנהגות.
- שיהיו לו פעילויות משלו שהוא בוחר
- אספקה של אוכל ושתייה (איכשהו קל לי לפשל בנקודה הזאת, אם אני ממהרת או תחת לחץ)
- שזה לא יהיה ארוך מדי. מה זה ארוך מדי? זה מאוד מאוד תלוי נסיבות.
לפני שנה וחצי לקחתי אותו לסדנה של יומיים (תשע עד ארבע) והסתדרנו מצוין. אבל לא יודעת מה היה קורה ביום השלישי. אישית, לא הייתי רוצה לחייב אותו ללוח זמנים כפוי ליותר מיומיים-שלושה בשבוע (או שווה ערך של זה בשעות, כלומר יותר ימים אבל קצרים), וכן הייתי רוצה לדאוג לכך שהסביבה תהיה ידידותית אליו, שיהיה לו מקום לשחק בו ומקום להתרכז (אם הוא רוצה להתרכז) ומקום לנוח בשקט.
וכן הייתי רוצה שתהיה לי אלטרנטיבה לימים שבהם להתלוות אלי זה פשוט יותר מדי בשבילו - כי אם אני מתחייבת למשהו מתמשך כמו שנת לימודים, אין ספק שיהיו ימים כאלה. כלומר תכנית ב' (מה לעשות בימים שבהם מראש אנחנו יודעים שהוא לא רוצה לבוא אתי) וגם תכנית ג' - מה קורה אם בבוקר הוא קם מעוך ורוצה להישאר בבית או ללכת למקום אחר, העיקר לא לאוניברסיטה.
אילו מדובר בשעה בשבוע שאחריה אתן עושות כיף ביחד,
כילדה בת שבע (ומעלה) היו ימים שלמים שהייתי מתלווה אל ההורים שלי לעבודה (אם כי לא המון ימים רצוף), ולא היינו "עושים כיף ביחד" אחר כך (אלא סתם חוזרים הביתה) ולמרות שהיו רגעים לא מעטים של שעמום וקוצר רוח, אני זוכרת את הימים האלה מאוד לטובה. גם לשהות בחברת מבוגרים עובדים אחרים היה ערך מוסף.
בטח שזה היה יותר טוב לי מקייטנות, שהן כביכול "מתאימות לילדים", או מביה"ס היסודי הנפלא שלי.
_א. אם לא תנסי לא תדעי.
ב. למקרה שזה לא ילך, כדאי להכין תוכנית ב׳._
מהניסיון שלי עם ילד בן שש, הוא יכול להשתלב בלא-מעט פעילויות התנדבותיות ולימודיות שאני עושה, עם כמה תנאים מחייבים:
[list=1]
[*] שיהיה לו מקום משלו, מרחב מחייה, בין אם זה שולחן או חדר צדדי או חצר, והוא צריך להכיר את המקום ואנחנו צריכים לסכם באופן ברור איפה הוא יכול להיות ומה קודי ההתנהגות.
[*] שיהיו לו פעילויות משלו שהוא בוחר
[*] אספקה של אוכל ושתייה (איכשהו קל לי לפשל בנקודה הזאת, אם אני ממהרת או תחת לחץ)
[*] שזה לא יהיה ארוך מדי. מה זה ארוך מדי? זה מאוד מאוד תלוי נסיבות.
[/list]
לפני שנה וחצי לקחתי אותו לסדנה של יומיים (תשע עד ארבע) והסתדרנו מצוין. אבל לא יודעת מה היה קורה ביום השלישי. אישית, לא הייתי רוצה לחייב אותו ללוח זמנים כפוי ליותר מיומיים-שלושה בשבוע (או שווה ערך של זה בשעות, כלומר יותר ימים אבל קצרים), וכן הייתי רוצה לדאוג לכך שהסביבה תהיה ידידותית אליו, שיהיה לו מקום לשחק בו ומקום להתרכז (אם הוא רוצה להתרכז) ומקום לנוח בשקט.
וכן הייתי רוצה שתהיה לי אלטרנטיבה לימים שבהם להתלוות אלי זה פשוט יותר מדי בשבילו - כי אם אני מתחייבת למשהו מתמשך כמו שנת לימודים, אין ספק שיהיו ימים כאלה. כלומר תכנית ב' (מה לעשות בימים שבהם מראש אנחנו יודעים שהוא לא רוצה לבוא אתי) וגם תכנית ג' - מה קורה אם בבוקר הוא קם מעוך ורוצה להישאר בבית או ללכת למקום אחר, העיקר לא לאוניברסיטה.
[u]אילו מדובר בשעה בשבוע שאחריה אתן עושות כיף ביחד,[/u]
כילדה בת שבע (ומעלה) היו ימים שלמים שהייתי מתלווה אל ההורים שלי לעבודה (אם כי לא המון ימים רצוף), ולא היינו "עושים כיף ביחד" אחר כך (אלא סתם חוזרים הביתה) ולמרות שהיו רגעים לא מעטים של שעמום וקוצר רוח, אני זוכרת את הימים האלה מאוד לטובה. גם לשהות בחברת מבוגרים עובדים אחרים היה ערך מוסף.
בטח שזה היה יותר טוב לי מקייטנות, שהן כביכול "מתאימות לילדים", או מביה"ס היסודי הנפלא שלי.