[u]הספר ׳סוד הקסם היפני׳[/u]
מצטרפת להמלצה, למי שלא קורא ספרים יש המון סרטונים וסדרה בנטפליקס שלה.

אפשר להתחיל בלקרוא את הדפים על פליי ליידי, יש שם עצות מעולות של בשמת בנושא. לא יכולה לחפש כרגע הודעה ספציפית אנסה מחר.

לקנות את הספר ׳סוד הקסם היפני׳, ולהתחיל לפעול צעד אחר צעד לפי ההנחיות שבו. זו התחלה ממש טובה לדעתי. יש גם סירטונים ביוטיוב שבהם אפשר להתרשם מהשיטה, שהיא די כוללת, ומתייחסת גם לאספקטים רגשיים וארגונומים.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני הגעתי למצב שהייתי הרבה זמן במצב הזה של האגירה ועכשיו אני ממש ממש רוצה לשחרר הכל הכל כבר הבנתי שהמוח שלי עובד עליי.
אבל מתקשה לעשות את הצעד הראשון שיתחיל את כל התהליך. מתקשה "להעיז" למישהו יש רעיון ?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

טיפ להיפרדות קלה יותר
[list]
[*] אם זה ניירת או קרטון אז לקרוע לפני השלכה
[/list]

אגרנות מתייחסת בקשר ישיר לקמצנות ולפחד לאבד, שווה לבדוק את הארועים של ה- burning man בחו"ל או מדברן בארץ, במשך כמה חודשים בונים מיצגים מושקעים וענקיים, ובסוף הארוע שנמשך כמה ימים שורפים את אותם מיצגים שעבדו עליהם כמה חודשים, מסלי להכנס לקטע האקולוגים ושריפה מלמדת אותנו לא להקשר לאותם דברים חומריים, בכל מקרה ברגע שמשחררים משהו מפנים מקום למשהו חדש.

אותה חברה אמרה לי כלל זהב: "אם את שומרת בגד של פשרה (מתאים בערך ולא ממש אהוב) את חוסמת את האפשרויות הטובות יותר ש-ה' רוצה לתת לך.
כאשר את משחררת חפצים שלא מתאימים לך, מגיעות אליך הזדמנויות חדשות גם ממקומות שלא חלמת, ומביאות לך בדיוק את המתאים לך.

חוויתי את אמיתות המשפט לפני שבועיים.
ה"תינוק" הקודם שלי כבר היה בן 4, ומסרתי בשמחה בגדי תינוק (שאחרים ישתמשו ויהנו)
לפני שבועיים, כשנולדה לי למז"ט בת, גיליתי גמ"ח בגדי תינוקות במצב מצויין! - ומחזירים כשקטן.

בקשר לבגדים, הודיתי ל-ה' כשנפתח אצלינו גמ"ח לבגדים משומשים [b]שמקבל[/b] בגדים (לפי דעתי - לפעמים - זהו חסד יותר גדול לקבל מאשר לתת) ובאמת רוקנתי מהארון בגדים במצב טוב שלא מתאימים לי.
גם אני לקחתי חברה (בתשלום - היא באה אלי בקביעות של פעם בשבוע לעזור לי בארגון הבית) ובאמת היא מצליחה לשכנע אותי להפרד מדברים ששמרתי באוטומט. (דוג' : יש לי 7 זוגות מכנסיים לילד? את ה-8 אפשר למסור)

בקשר לבדים, (מחלה של התופרות - כל פיסת בד יכולה להיות פעם אפליקציה לתיקון, וכל בגד קרוע אי פעם יתוקן) העבודה (עם החברה) קצת יותר קשה.
מיינו את הבגדים הזקוקים לתיקון בארגזים לפי נושאים: בגדים לתיקון קל ומיידי (תפר שנפתח וכד') בדים לספיגה (לחיתולים רב- פעמיים) בגדים לתיקון מסובך.

הכלל שעוזר לי מאד, להניח בגד שאני מתלבטת עבורו [b]בתקופת מבחן.[/b]
לפעמים אני שמה לב שבעצם אני עוקפת עליו ומשאירה אותו בארון, כי הוא נותן לי הרגשה לא נעימה - ואז אני יודעת בוודאות שאפשר לשחרר.
יש בגדים ששינו הגדרה. דוג': חולצת בנות חמודה עשויה כותנה בצבע וורוד שקטנה על הבת שלי ואני אוהבת, הפכה לבד-ניגוב. (אני שוטפת את האיזור האינטימי אחרי השירותים במקום להשתמש בטישו/מגבון)

הכלל הזה תקף גם לדפים ישנים או כל דבר אחר.

למזלי הטוב, עברנו דירה לפני 4 חדשים, ובעלי מיין וזרק ניירות ישנים, צעצועים שעבר זמנם ועוד... ללא נוכחותי (אבל בידיעתי - עם 1000 אזהרות לפני...)
עד היום אני לא יודעת מה בדיוק זרק, אבל לא מרגישה שחסר לי משהו (להיפך, הוא מצא מסמכים חשובים ש"הלכו לאיבוד" בכל הבלאגן).

למי שרוצה להיפטר מדברים, הנה הצעה - תקראו לי - אני אזרוק לכם דברים כי הרי לי אין סנטימנטים אליהם ואז אתם תבואו לזרוק אצלי דברים שלכם אין סנטימנטים .

עשיתי את זה פעם עם בגדים של אחותי - מארונות שלמים הרשתי לה מראש לשמור 5 דברים שבשום אופן אסור לי לזרוק, 5 דברים שהיא זרקה ישר בלי לחשוב פעמיים וכל השאר מיינתי, סידרתי וקיפלתי.
מכנסים שהיא שמרה מכיתה ט' למשל יחד עם חולצות מהצבא - נעלמו בלי לרחם וזו רק דוגמא.
אצלי אין הרבה דברים לזרוק ובכל זאת היא עזרה לי עם כמה וכמה פריטי לבוש משנות ה90 ועוד פיצ'פקס מיותרים לחלוטין.

אני משתמש לעיתים ברעיון של "פג תוקף". העיקרון הוא שקל לנו להציב את הגבולות מראש: שימי את כל הדברים האלה בארגז ותרשמי עליו תאריך שאחריו התוקף שלהם פג. נגיד שנה מהיום, או 5. מה שמרגיש לך.
כתראי את הארגז והתאריך עבר תעיפי אותו בלי לפתוח.
תחשבי שזה כמו גבינה מסריחה שאת לא רוצה לפתוח, כי אם תפתחי כל העניין לא יעבוד בגלל שהוא יחזור להיות משהו לטפל בו.

זווית נוספת - מכל מה שתוכלי לשחזר (בעזרת קנייה, שאילה, צילום מסמכים, הורדה מהאינטרנט) - אפשר להיפטר.
כל דבר שהוא באמת מקורי, משהו שלך, שכתבת, שציירת - אל תזרקי. אלה הדברים היחידים שמתחרטים עליהם.

למשל - אם בתור סטודנטית יש לך קלסרים מקורסים: את המאמרים, אם את לא צריכה בזמן [b]הקרוב[/b], תמחזרי (אפשר לשחזר. מקסימום, תשמרי סילבוס ורשימה ביבליוגרפית); את הסיכום הכתוב תסרקי או תזרקי; ודווקא את ההערות, ההתכתבויות והקשקושים שבצדי הדף תשמרי, עם ציון תאריך, בלי כל היתר. יישארו בידייך דפים ספורים, או אפילו כמה פתקים. תסדרי בקלסר או באלבום תמונות או תקלידי לכמה קבצים במחשב, וזהו. הרי זה מה שיזכיר לך את החוויה ואת מה עבר לך בראש בתקופה הזו.
<שוכנת מאוד מזדהה>

[u]הבעיה הקשה שלי היא דברים שאני מתכוונת לעשות איתם משהו יום אחד, כמו שאריות הנרות שיש לך.[/u]
אני ממש עובדת על עצמי לשחרר אותם, וזה מצליח לי יותר ויותר.
חמש שנים לא עשית איתם כלום? אז באמת, גם לא תעשי... וגם אם כן, אין לך דברים יותר חשובים לעשות? ברור שאם לא עשית את זה עד היום, אז זה לא באמת מה שהכי כיף לך, אחרת היית דוחה דברים אחרים ורצה מייד לעשות את זה (עובדה שאת בטוח כותבת בבאופן במקום לעשות משהו שאת "צריכה", נכון? כי זה כיף לך, נכון?).
בקיצור, תני לגן ילדים. או לחוג יצירה. הם באמת ייהנו מזה.
הוראות ואחריות - צריך להיות לך תיק מסודר לכל ההוראות והאחריות למכשירים שאצלך בבית. מה שאין המכשיר - לזרוק גם את ההוראות והאחריות.
ברכות מהחתונה וצעצועים - מסכימה עם רחל.
סנפירים - תעבירי הלאה. וכך כל מה שלא מתאים לחיים שלך כרגע או לתוכניות שלך ממש בקרוב. באמת.
ואני מסכימה לעצה לגייס חברה טובה לעניין.
וכמובן דוגלת בעצה לא לעשות הכל בבת אחת.
תשחררי כל פעם קצת.

תשמרי דוגמיות. לא את כל צעצועי הילדות צריך, רק את האהובים ביותר שהם גם במצב טוב. לא כל הברכות מהחתונה היו מעניינות במיוחד, תשמרי רק את אלה שעדיין מעלות חיוך על פנייך. הוראות למכשירי חשמל אני שומרת (עם האחריות), אבל כמובן לא יותר זמן ממכשירי החשמל עצמם...

סנפירים לבריכה, ואני בטוחה שיש עוד דברים כאלו, הם בגדר [u]דברים שימושיים_, אז אפשר להפרד (תמיד אפשר לקנות חדשים). הבעיה הקשה שלי היא דברים שאני מתכוונת לעשות איתם משהו יום אחד, כמו _שאריות הנרות[/u] שיש לך. אני מציעה (ואני לא תמיד עומדת בזה בעצמי) לאפשר להם מקום, אבל לתחום אותו באופן ברור, ורק כל עוד את מנצלת את הדברים במקום הזה בתדירות מסויימת שתקבעי לך. תזכרי גם שבקטגוריה הזאת יש דברים שאפשר לתרום, נניח לגנים באיזור או חוגי אומנות או לוידעת מה.

תנסי להיעזר בחברה. תקבעי מראש קרטריונים לזריקה- זמן, תכלית, שימוש ועוד. ותעשו יחד סינון ראשון בדיוק על פי הקרטריונים שבחרת. לאחר מכן ממה שנשאר לעשות סינון נוסף, ופה נכנסת החברה :-) שתזרוק את מה שלך קשה, ש"תשכנע" שתעזור לשחרר, ועל כל דבר שאת מוציאה תחשבי בשמחה שעכישו יש מקום למשהו חדש להיכנס וכשאת מסתכלת על כל מה שיוצא מהבית תשמחי בידיעה שכל זה יחזור אליך בדברים חדשים שאת צריכה ממש ממש עכשיו :-) בהצלחה

זה נכון, זה נכון כל מה שכתבתם. ואם מישהי אחרת היתה פותחת את הדף, אני הייתי כותבת בדיוק אותו הדבר. ובכל זאת.
אני פלייבייבי. עושה הכל. חוץ מה27 פלינג בוגי.
בגדים ודברים שימושיים אני דווקא נפרדת מהם בכיף - מוסרת באהבה למרכז קליטה לעולים מאתיופיה. אבל כל הדברים והשטויות האישיות. אתם יודעים, אלה שהזכרונות והתקוות אגורים בתוכם. בהם יש קושי. ואני יודעת שמרלה אומרת לשמור, או לצלם. אז אני לא מתחברת ללצלם. ולשמור- פשוט יש יותר מדיי ואין לי מקום. בינתיים אני חיה בכאוס...

מה פתאום לזרוק תשמרי על הכל טוב טוב .
את הרי יודעת שיחסרו לך דברים . הנה כבר עכשיו חסרים לך דברים שזרקת נכון ?
אם לא יהיה לך כל אלה שלמעלה יתנו לך ? את הרי יודעת שלא
ואם בכל זאת מה שכתבתי מעורר בך התנגדות אז תזרקי רק היום רק דבר אחד
אסור לזרוק את כל הדברים בבת אחת וגם לא לתת את כולם בבת אחת כמו שאסור לקחת לחתולה את כל הגורים בבת אחת אלא למסור אחד כל שבוע .

אם תזכרי, שלשחרר דברים בגשמי
זה בעצם לשחרר ברוחני - אולי יהיה לך יותר קל...
בכלל זה תמיד אקט תרפויטי.
כשאני עושה יעוץ פאנג שוואי אני תמיד קודם כל מבקשת לשחרר דברים שלא צריך מהבית...
כעיקרון - כשמפנים דברים מהבית, לאנרגיה יותר קל להכנס וגם לנוע.

אולי יעזור לך לדעת מה שספרנית אחת סיפרה לי:
שהיום בספריות אקדמיות גדולות בחו"ל חושבים יותר על כמה יעלה להם שטח המדף שספר יתפוס (לזמן רב), מאשר על העלות של הספר עצמו. המדפים מחושבים במטרים.
המקום יקר, ושכירת עוד ועוד מחסנים גם יקר (זה מה שספריות עושות).
אז נניח שקנית בטעות סט של שלושה פקקים לכיור, וכולם קטנים מדי, יותר "זול" להעביר אותם הלאה, לתת למישהו או להחזיר לחנות, מאשר השטח שהם תופסים לך במגירת המטבח (דוגמה מהחיים!)
כמות קטנה של דברים קטנים - תשמרי.
דברים גדולים - תמסרי, תמכרי, תעבירי, תעיפי, תמחזרי, תקמפסטי.
אם את פוחדת להתגעגע אליהם, אולי תצלמי במצלמה דיגיטלית או תסרקי בסורק (קבצים במחשב זה לא נחשב... למרות שגם בו הזיכרון עולה יותר ויותר כסף).
מקווה שיעזור (גם לי).

אני מציעה לך לקחת את כל הדברים שלא השתמשת בהם בשנתיים האחרונות ופשוט להעיף, יש דברים שבאמת לא תצטרכי יותר ויש דברים שאולי אחרי שתעיפי פתאום תרצי בחזרה אבל האנרגיות החדשות שיכנסו במקומם יפצו אותך בסופו של דבר.

פעם, כשהייתי סטודנטית משקיענית, היה לי שולחן לימודים ארוך ובעל הרבה מגירות. במהלך השנים המגירות התמלאו בדברים, כך גם המדפים, ובסופו של דבר נוצר גם הר על המשטח השולחני עצמו. עכשיו כבר אין שולחן- יש הר.
כבר לא צריך שולחן. החלטתי לשחרר את המקום שלו.אז בשבועיים האחרונים כל פעם קצת, מיינתי וזרקתי מה שלא צריך. טוב, עבדתי על עצמי שאני זורקת מה שלא צריך. בפועל זרקתי רק מה שבאמת היה זבל.
אז מה עכשיו? עדיין יש מלא דברים שאני פשוט לא מסוגלת לזרוק. הרי בשאריות הנרות אני אשתמש פעם ליציקת נרות חדשים? ברור. כבר חמש שנים ברור שמתישהוא אני אעשה את זה..
וכל הצעצועים שהיו לי כשהייתי ילדה. מתישהוא גם לי יהיו ילדים? ברור.
וכל הברכות מהחתונה, שפעם נורא רציתי לארגן אותם באלבום?
וההוראות למכשיר החשמלי? והסנפירים לשחיה, שמתישהוא אולי אני אגור קרוב למקום שיש בו בריכה וגם באמת אשחה?
אוף. אני צריכה ללמוד לשחרר. הצילו. גם אם אני אארגן את הכל בארגז גדול ואתקע במחסן - זו לא שיטה. המחסן כבר מלא בארגזים כאלו, וזה אפילו לא בית שלנו- לא רוצה לחשוב בכלל מה יקרה ועם מה אני אצטרך להתמודד כשנעבור מפה..
כמובן - שהשולחן, על אף היותו אמיתי, הינו מטאפורה לשאר הבית..