על ידי בשמת_א* » 09 אפריל 2006, 00:24
אחרי הפסקת צהריים קטנה הצעתי לו לעשות קצת בונדינג עם ביתו בבריכה (מיים זה אהבת חייה). הוא הסכים אחרי ש"ינוח קצת". הילדה מתעוררת ומתחילה לקרוא לו ולי. הוא: ,עוד רגע, עוד רגע. עוברות חמש דקות, אני הולכת אליה. היא מגיעה לחדר מטפסת על המיטה ומבקשת תשומת לב. הוא: עוד מעט אני קם חמודה. עוברות 10 דקות... היא כבר חסרת סבלנות ונותנת לו בעיטה בפנים (מה שאני מתרגמת כקריאה נואשת לתשומת לב). הוא מתעצבן ומעניש אותה... לא הלכים לבריכה. ולי: למה היא הייתה במיטה, היית צריכה לקחת אותה לחדר שלה.
כתבו לך פה המון דברים חכמים ונפלאים.
גם אני לא מתיימרת להכיר אותך, אבל איך לומר, אני קוראת אותך ונשמע לי מוכר הקטע שכל כך קשה להבין את השינוי שמציעים לך.
בדיוק היום דיברתי על הנושא הזה עם מישהו יקר ואמרתי לו, תשמע, פשוט אי אפשר להבין את זה עד שעושים את זה.
אני רוצה להתייחס לסצינה שתיארת כאן. להציע הסתכלות מזוית אחרת, רק בתור הצעה, שאולי תעזור.
הדגש כאן הוא על "זווית אחרת".
שימי לב:
הצעת לו לעשות בונדינג.
זאת מניפולציה להשיג משהו שאת רוצה.
זו טעות מספר 1.
איך אנחנו יודעים שזו היתה טעות להציע לו?
כי הוא התנה תנאים, ועוד יותר - כי הוא נמנע מלבצע, ואחר כך גם יזם סיבה לריב ולבטל את זה.
לא באופן לגמרי מודע, לא "בכוונה", אבל אולי זו אחת השיטות שלו - הוא מתחמק, מתחמק, ומצליח לתמרן שיהיה איזה "ריב" שבו הוא "יתרגז" כביכול בצדק וכך התוצאה הסופית תהיה:
הוא לא עושה את מה שהוא לא רוצה לעשות .
נגיד שהצעת לו לעשות בונדינג וללכת לבריכה איתה.
מה היית יכולה לעשות כדי לתקן את זה?
- היית יכולה להבין ישר מהתשובה שלו (אחרי שאנוח) שהוא לא רוצה. פשוט ללמוד להקשיב לרגש שהוא מבטא, בלי להיתפס באופן משפטי ומילולי למלים (הוא משתמש במלים כדי להדוף אותך, לא מעביר בהן משמעות מילולית. "אחרי שאנוח" בגברית פירושו "לא רוצה ואין לי כוח אבל לא השתגעתי להיכנס איתך לויכוח על זה כי אני יודע שאת עשית המון ואני לא צודק, ואף על פי שאני לא הוגן אני עייף ולא בא לי"). אילו היית יודעת להקשיב לאינטואיציה שלך ולרגש שלו היית מבינה על המקום שהוא לא רוצה, ואומרת משהו כמו:
"אה, אתה יודע מה, בעצם אתה עייף נורא וזה לא מתאים היום, אז תבטל את הרעיון שלי".
(זה יכול לגרור:
א. הקלה ואהבה גדולה מצידו שאת מבינה אותו.
ב. שהוא לא ייקח אותה לבריכה היום אבל הרווחת בזוגיות.
או
ג. שהוא יחליט בכל זאת לקחת אותה לבריכה, עכשיו שהבנת אותו וקיבלת את אי הרצון שלו ללכת בלי שהוא נאלץ להגיד "לא רוצה".
)
הטעות השניה:
היא קוראת, את מחכה, את כועסת כי את מצפה שהוא יקיים את הבטחתו ולכן את נותנת לה לנסות לשכנע אותו. במובן מסוים, לא מודע, את עושה מניפולציה עליו דרכה. את מצפה שהילדה תגרום לו לעשות מה שאת לא הצלחת. זה לא עובד. הוא מתקיף את שתיכן, והתוצאה הסופית:
הוא לא עושה את מה שהוא לא רוצה לעשות.
מה היית יכולה לעשות כדי לתקן את זה אחרי שכבר המסכנה קוראת וקוראת ואת רואה שהוא דוחה ודוחה?
להבין בכל שלב בסצינה הזאת שהתוכנית שהגית לא תתבצע, זה לא עובד, ולסלק משם מייד את שתיכן או את עצמך. ברשותך, אני לא ארחיב לגבי שתי האופציות האלה, אפילו שיש הרבה מה לומר ולהסביר.
עכשיו אני הולכת צעד אחד אחורה, ברשותך.
והצעד הזה אחורה שואל אותך:
למה רצית שהוא יילך איתה לבריכה?
למה היה לך כל כך חשוב שהוא יילך איתה לבריכה?
אני ארשה לעצמי להעלות אפשרות פרועה, ניחוש, שיכול להיות מאוד מוטעה, אבל כך או כך אני מקווה שהוא ייתן השראה לראות משהו חדש.
אז הניחוש שלי הולך ככה:
- במסגרת ההתחשבנות (בלי קשר לצרכים שלך), המוח שלך אמר לך משהו כמו "כל הבוקר השקעתי בה, עכשיו תורך".
- במסגרת הצרכים שלך (בלי קשר להתחשבנות), את הרגשת עייפה ורצית זמן לעצמך.
התוכנית שלך, שהיתה מאוד מחושבת ומאוד מסודרת ומאוד הוגנת וצודקת ומאוזנת, עם מנה גדושה של הקרבה עצמית (כי את בילית איתה מיוזמתך והרבה שעות מושקעות, וממנו רצית בסך הכל שקצת יבלה איתה בבריכה) ככה שבכל מקרה ייצא ש"את תרמת יותר" ו"מה בסך הכל ביקשת ממנו"
<פוס. אם משתמע לרגע אחד, אפילו לחלקיק שניה, שאני מעבירה עלייך ביקורת או משהו, אז אני רוצה להבהיר כאן ועכשיו: כל אהדתי נתונה לך. אני לגמרי לגמרי לצידך. אבל שום שינוי לא יקרה בלי קצת כנות אכזרית. ושוב: אני זורקת פה המון רעיונות ולא בטוח בכלל שאפילו אחד מהם קולע. קראתי בעיון את כל מה שכתבת בדף הזה ואלה התחושות שחשתי מתוך דברייך, אבל מובן שהכל יכול להיות טעות. בכל מקרה, אני מקווה שגם אם כל מלה היא טעות, את תקבלי בכל זאת רעיונות לגבי הרגשות והרצונות והמחשבות האמיתיים שלך>
ובכן, התוכנית הזאת היתה
תלויה בו.
והוא לא הסכים לה.
התוצאה היתה ששוב את טיפלת בילדה והוא התחמק.
עכשיו בואי נניח שבאמת, מה שעמד מאחורי כל הכישלון הזה היה פשוט הרצון שלך לנוח ולקבל זמן לעצמך לבד.
איך אפשר היה להשיג את זה בדרך שהיו לה יותר סיכויי הצלחה?
(לא 100 אחוז אבל יותר ממה שקיבלת)
כמה רעיונות.
- ללמוד להתחבר לרצונות שלך, כך שבמצב שתיארת, את היית כבר בן-אדם שמבין בצורה ברורה ומודעת שיש לך רצון עכשיו לזמן לעצמך, ושמגיע לך הזמן לעצמך. כי את תיארת את הסצינה הזאת בלי להבהיר (לדעתי גם לא לך) מה המניע שמאחורי זה. לדעתי, ושוב, אולי אני טועה, אבל לדעתי זה מפני שהמניע לא היה ברור גם לך. רק מעורפל.
- את לא מרגישה בנוח לרצות בגלוי זמן לעצמך?
- את לא מרגישה שבאמת מגיע לך זמן לעצמך?
- כדי להשיג את מילוי הצרכים שלך את מגיעה אפוא באופן בלתי מודע לכל מיני דרכים עקיפות, נגיד מניפולציות תמימות, כדי שזה ייצא, אבל איכשהו זה לא מצליח לך? חסמו אותך בסיבוב?
- את לא מספיק שווה כדי לקבל את מה שאת צריכה?
- את מרגישה שאת חייבת "להוכיח את עצמך" ואחר כך לקבל את הצרכים הכי בסיסיים שלך בתור פרס ממישהו על "התנהגותך הטובה והמצויינת" מעל ומעבר?
- בשביל להיות ראויה בעיני עצמך לקבל, את צריכה להרגיש שבאמת עשית מעל ומעבר? לא מגיע לך סתם בגלל שאת צריכה? או סתם בגלל שאת אהובה?
זה בעצם הבסיס.
אחרי שיש הבסיס הזה, יש כמה אפשרויות:
- להגיד לו: "תשמע, הייתי איתה כל הבוקר. אני מתה מעייפות ואני צריכה זמן לעצמי. אני רוצה שתשאירו אותי לבד משעה 3 עד שעה 5". אולי הוא יסכים לניסוח כזה יותר מאשר להצעה לבונדינג (הוא לא צריך שום בונדינג. עובדה שהוא לא יזם אותו. להציע לו זו מניפולציה מצידך. במקום מניפולציה עדיף להגיד מה הצורך שלך ומה את צריכה ממנו).
- היא הלכה לישון? לצאת מהבית. לא משנה לאן, לצאת ולהשאיר אותו איתה. כמו שהוא החליט שהוא דווקא עובד בשבתון, את החלטת באופן ספונטאני (רגיש ואינטליגנטי) שאת בדיוק מרגישה צורך לצאת. ככה, בלי דיבורים מיותרים, את מסתלקת למלא את הצורך שלך (זמן לבד, חופש מטיפול בכל), ובכלל לא מבקשת. אין צ'אנס לסרב לך. הוא יהיה חייב לטפל בילדה, פשוט מפני שלא תהיה לו ברירה, כי הוא יהיה שם היחיד (מעניין כמה פעמים את מוצאת את עצמך במצב הזה ולא מבינה איך נדחפת לזה...). לא לעשות את זה כ"אנטי", אלא פשוט, להבין שאת צריכה "ספייס" ולקחת לעצמך אותו. כן, זה קונספט חדש, אני יודעת (כמה פעמים את פשוט לוקחת? ככה, בלי לעשות חשבון של צדק, איזון, שיוויון ולהגיע להסכם איתו על זה? בלי לארגן כלום? בלי לקבל אישור מראש בשלושה עותקים שהוא אמנם ישמור עליה בזמן שאת הולכת?).
טוב, די בינתיים. מספיק לבנים היפלתי לך על הראש.
מקווה שמשהו מכל מה שכתבתי עוזר, ואם לא לך, אז למישהו אחר...
(אני בכל מקרה מאמינה גדולה בתובנות דרך אסוציאציות, ככה שאני מקווה מאוד שכל מה שפיספסתי עוזר לך לזהות בעצמך, אצלך, משהו שכן קולע)
[u]אחרי הפסקת צהריים קטנה הצעתי לו לעשות קצת בונדינג עם ביתו בבריכה (מיים זה אהבת חייה). הוא הסכים אחרי ש"ינוח קצת". הילדה מתעוררת ומתחילה לקרוא לו ולי. הוא: ,עוד רגע, עוד רגע. עוברות חמש דקות, אני הולכת אליה. היא מגיעה לחדר מטפסת על המיטה ומבקשת תשומת לב. הוא: עוד מעט אני קם חמודה. עוברות 10 דקות... היא כבר חסרת סבלנות ונותנת לו בעיטה בפנים (מה שאני מתרגמת כקריאה נואשת לתשומת לב). הוא מתעצבן ומעניש אותה... לא הלכים לבריכה. ולי: למה היא הייתה במיטה, היית צריכה לקחת אותה לחדר שלה.[/u]
כתבו לך פה המון דברים חכמים ונפלאים.
גם אני לא מתיימרת להכיר אותך, אבל איך לומר, אני קוראת אותך ונשמע לי מוכר הקטע שכל כך קשה להבין את השינוי שמציעים לך.
בדיוק היום דיברתי על הנושא הזה עם מישהו יקר ואמרתי לו, תשמע, פשוט אי אפשר להבין את זה עד שעושים את זה.
אני רוצה להתייחס לסצינה שתיארת כאן. להציע הסתכלות מזוית אחרת, רק בתור הצעה, שאולי תעזור.
הדגש כאן הוא על "זווית אחרת".
שימי לב: [b]הצעת לו[/b] לעשות בונדינג.
זאת מניפולציה להשיג משהו שאת רוצה.
זו טעות מספר 1.
איך אנחנו יודעים שזו היתה טעות להציע לו?
כי הוא התנה תנאים, ועוד יותר - כי הוא נמנע מלבצע, ואחר כך גם יזם סיבה לריב ולבטל את זה.
לא באופן לגמרי מודע, לא "בכוונה", אבל אולי זו אחת השיטות שלו - הוא מתחמק, מתחמק, ומצליח לתמרן שיהיה איזה "ריב" שבו הוא "יתרגז" כביכול בצדק וכך התוצאה הסופית תהיה:
[b]הוא לא עושה את מה שהוא לא רוצה לעשות[/b] .
נגיד שהצעת לו לעשות בונדינג וללכת לבריכה איתה.
מה היית יכולה לעשות כדי לתקן את זה?
[list]
[*] היית יכולה להבין ישר מהתשובה שלו (אחרי שאנוח) שהוא לא רוצה. פשוט ללמוד להקשיב לרגש שהוא מבטא, בלי להיתפס באופן משפטי ומילולי למלים (הוא [b]משתמש[/b] במלים כדי להדוף אותך, לא מעביר בהן משמעות מילולית. "אחרי שאנוח" בגברית פירושו "לא רוצה ואין לי כוח אבל לא השתגעתי להיכנס איתך לויכוח על זה כי אני יודע שאת עשית המון ואני לא צודק, ואף על פי שאני לא הוגן אני עייף ולא בא לי"). אילו היית יודעת להקשיב לאינטואיציה [b]שלך[/b] ולרגש [b]שלו[/b] היית מבינה על המקום שהוא לא רוצה, ואומרת משהו כמו:
[/list]
"אה, אתה יודע מה, בעצם אתה עייף נורא וזה לא מתאים היום, אז תבטל את הרעיון שלי".
(זה יכול לגרור:
א. הקלה ואהבה גדולה מצידו שאת מבינה אותו.
ב. שהוא לא ייקח אותה לבריכה היום אבל הרווחת בזוגיות.
או
ג. שהוא יחליט בכל זאת לקחת אותה לבריכה, עכשיו שהבנת אותו וקיבלת את אי הרצון שלו ללכת בלי שהוא נאלץ להגיד "לא רוצה".
)
הטעות השניה:
היא קוראת, את מחכה, את כועסת כי את מצפה שהוא יקיים את הבטחתו ולכן את נותנת לה לנסות לשכנע אותו. במובן מסוים, לא מודע, את עושה מניפולציה עליו דרכה. את מצפה שהילדה תגרום לו לעשות מה שאת לא הצלחת. זה לא עובד. הוא מתקיף את שתיכן, והתוצאה הסופית:
[b]הוא לא עושה את מה שהוא לא רוצה לעשות[/b].
מה היית יכולה לעשות כדי לתקן את זה אחרי שכבר המסכנה קוראת וקוראת ואת רואה שהוא דוחה ודוחה?
להבין בכל שלב בסצינה הזאת שהתוכנית שהגית לא תתבצע, זה לא עובד, ולסלק משם מייד את שתיכן או את עצמך. ברשותך, אני לא ארחיב לגבי שתי האופציות האלה, אפילו שיש הרבה מה לומר ולהסביר.
עכשיו אני הולכת צעד אחד אחורה, ברשותך.
והצעד הזה אחורה שואל אותך:
למה רצית שהוא יילך איתה לבריכה?
למה היה לך כל כך חשוב שהוא יילך איתה לבריכה?
אני ארשה לעצמי להעלות אפשרות פרועה, ניחוש, שיכול להיות מאוד מוטעה, אבל כך או כך אני מקווה שהוא ייתן השראה לראות משהו חדש.
אז הניחוש שלי הולך ככה:
[list]
[*] במסגרת ההתחשבנות (בלי קשר לצרכים שלך), המוח שלך אמר לך משהו כמו "כל הבוקר השקעתי בה, עכשיו תורך".
[*] במסגרת הצרכים שלך (בלי קשר להתחשבנות), [b]את הרגשת עייפה ורצית זמן לעצמך[/b].
[/list]
התוכנית שלך, שהיתה מאוד מחושבת ומאוד מסודרת ומאוד הוגנת וצודקת ומאוזנת, עם מנה גדושה של הקרבה עצמית (כי את בילית איתה מיוזמתך והרבה שעות מושקעות, וממנו רצית בסך הכל שקצת יבלה איתה בבריכה) ככה שבכל מקרה ייצא ש"את תרמת יותר" ו"מה בסך הכל ביקשת ממנו"
<פוס. אם משתמע לרגע אחד, אפילו לחלקיק שניה, שאני מעבירה עלייך ביקורת או משהו, אז אני רוצה להבהיר כאן ועכשיו: כל אהדתי נתונה לך. אני לגמרי לגמרי לצידך. אבל שום שינוי לא יקרה בלי קצת כנות אכזרית. ושוב: אני זורקת פה המון רעיונות ולא בטוח בכלל שאפילו אחד מהם קולע. קראתי בעיון את כל מה שכתבת בדף הזה ואלה התחושות שחשתי מתוך דברייך, אבל מובן שהכל יכול להיות טעות. בכל מקרה, אני מקווה שגם אם כל מלה היא טעות, את תקבלי בכל זאת רעיונות לגבי הרגשות והרצונות והמחשבות האמיתיים שלך>
ובכן, התוכנית הזאת היתה [b]תלויה[/b] בו.
והוא לא הסכים לה.
התוצאה היתה ששוב את טיפלת בילדה והוא התחמק.
עכשיו בואי נניח שבאמת, מה שעמד מאחורי כל הכישלון הזה היה פשוט הרצון שלך לנוח ולקבל זמן לעצמך לבד.
איך אפשר היה להשיג את זה בדרך שהיו לה יותר סיכויי הצלחה?
(לא 100 אחוז אבל יותר ממה שקיבלת)
כמה רעיונות.
[list=1]
[*] ללמוד להתחבר לרצונות שלך, כך שבמצב שתיארת, את היית כבר בן-אדם שמבין בצורה ברורה ומודעת שיש לך רצון עכשיו לזמן לעצמך, ושמגיע לך הזמן לעצמך. כי את תיארת את הסצינה הזאת בלי להבהיר (לדעתי גם לא לך) מה המניע שמאחורי זה. לדעתי, ושוב, אולי אני טועה, אבל לדעתי זה מפני שהמניע לא היה ברור גם לך. רק מעורפל.
[/list]
[list]
[*] את לא מרגישה בנוח לרצות בגלוי זמן לעצמך?
[*] את לא מרגישה שבאמת מגיע לך זמן לעצמך?
[*] כדי להשיג את מילוי הצרכים שלך את מגיעה אפוא באופן בלתי מודע לכל מיני דרכים עקיפות, נגיד מניפולציות תמימות, כדי שזה ייצא, אבל איכשהו זה לא מצליח לך? חסמו אותך בסיבוב?
[*] את לא מספיק שווה כדי לקבל את מה שאת צריכה?
[*] את מרגישה שאת חייבת "להוכיח את עצמך" ואחר כך לקבל את הצרכים הכי בסיסיים שלך בתור פרס ממישהו על "התנהגותך הטובה והמצויינת" מעל ומעבר?
[*] בשביל להיות ראויה בעיני עצמך לקבל, את צריכה להרגיש שבאמת עשית מעל ומעבר? לא מגיע לך סתם בגלל שאת צריכה? או סתם בגלל שאת אהובה?
[/list]
זה בעצם הבסיס.
אחרי שיש הבסיס הזה, יש כמה אפשרויות:
[list]
[*] להגיד לו: "תשמע, הייתי איתה כל הבוקר. אני מתה מעייפות ואני צריכה זמן לעצמי. אני רוצה שתשאירו אותי לבד משעה 3 עד שעה 5". אולי הוא יסכים לניסוח כזה יותר מאשר להצעה לבונדינג (הוא לא צריך שום בונדינג. עובדה שהוא לא יזם אותו. להציע לו זו מניפולציה מצידך. במקום מניפולציה עדיף להגיד מה הצורך שלך ומה את צריכה ממנו).
[/list]
[list]
[*] היא הלכה לישון? לצאת מהבית. לא משנה לאן, לצאת ולהשאיר אותו איתה. כמו שהוא החליט שהוא דווקא עובד בשבתון, את החלטת באופן ספונטאני (רגיש ואינטליגנטי) שאת בדיוק מרגישה צורך לצאת. ככה, בלי דיבורים מיותרים, את מסתלקת למלא את הצורך שלך (זמן לבד, חופש מטיפול בכל), ובכלל לא מבקשת. אין צ'אנס לסרב לך. הוא יהיה חייב לטפל בילדה, פשוט מפני שלא תהיה לו ברירה, כי הוא יהיה שם היחיד (מעניין כמה פעמים את מוצאת את עצמך במצב הזה ולא מבינה איך נדחפת לזה...). לא לעשות את זה כ"אנטי", אלא פשוט, להבין שאת צריכה "ספייס" ולקחת לעצמך אותו. כן, זה קונספט חדש, אני יודעת (כמה פעמים את פשוט לוקחת? ככה, בלי לעשות חשבון של צדק, איזון, שיוויון ולהגיע להסכם איתו על זה? בלי לארגן כלום? בלי לקבל אישור מראש בשלושה עותקים שהוא אמנם ישמור עליה בזמן שאת הולכת?).
[/list]
טוב, די בינתיים. מספיק לבנים היפלתי לך על הראש.
מקווה שמשהו מכל מה שכתבתי עוזר, ואם לא לך, אז למישהו אחר...
(אני בכל מקרה מאמינה גדולה בתובנות דרך אסוציאציות, ככה שאני מקווה מאוד שכל מה שפיספסתי עוזר לך לזהות בעצמך, אצלך, משהו שכן קולע)
{@