על ידי תמרוש_רוש » 18 נובמבר 2012, 14:28
ניסינו כבר מספר פעמים לתת לאלון חלב שאוב מבקבוק והוא בקושי מוכן לקחת 30
אפשר לראות את זה כסימן טוב: זה לא שהוא מסרב בכלל לבקבוק, הוא פשוט לא רואה את הבקבוק כחיוני לו, כי הוא יודע שבמוקדם או במאוחר אמא תגיע. אז הוא מסתפק במינימום ההכרחי.
אני לא יודעת מה לעשות. לבטל את הנופש או לדחות בכמה חודשים?
זו שאלה מאוד מאוד אישית... מה בעתם עוצר ממך מלקום ולנסוע? אם זו רק הדאגה שהו לא ייקח את הבקבוק, נראה לי שאין סיבה לדאוג, כי הוא כבר הסכים לשתות ממנו כמויות קטנות.
אבל האם יש משהו אחר? האם הדאגה שהוא לא יסתדר? שהסבים לא יסתדרו אתו? הלילות?
אני חושבת שמעבר למה שהוא צריך ויכול לשאת (מבחינת פרידה) יש גם חשיבות למה שאת מרגישה: אם את תהיי מתוחה רוב הזמן ותחשבי עליו הרבה, אולי כל העסק לא לגמרי שווה את זה... מכירה מעצמי יותר מדי טוב את הסיטואציה של לצאת לאנשהו ולא להצליח ליהנות כי הראש בבית עם התינוק. אצלי זה היה רק מסעדה, וזה היה מספיק גרוע, ובשלב הזה של תלות בינינו לא הייתי רוצה להכביד על עצמי כך עם סופשבוע שלם.
עוד אספקט זה משק החלב שלך:
את מן הסתם תצטרכי לשאוב כמה פעמים במשך הנופש כדי להימנע מגודש וצרות נלוות.
זה כשלעצמו לא כזה בעיה, אבל אני אישית שמתי לב, שאם אני לא שואבת בזמן, עוד לפני שיש גודש פיזי, אני מגיעה למצב מתוח, אומלל ומסכן מבחינה רגשית - החלב רוצה לצאת החוצה, ואם הוא לא יוצא אז האינסטינקטים משדרים לי ש"משהו לא בסדר"... אולי זה מקביל לתחושת האבדן והאבל שנשים מרגישות אם הן מופרדות מתינוקן אחרי הלידה.
(ואז יש הקלה מיד אחרי שאני שואבת, ואני לא מבינה למה הרגשתי רע קודם).
זה גם משהו שכדאי לחשוב עליו, כי רגשות כאלה, בצירוף הצורך לשאוב בתכיפות גבוהה, עלולים להשפיע באופן ניכר על היכולת שלך ליהנות ולנוח.
<מצד שני, אולי לא כל אשה מרגישה כך? אני באמת לא יודעת>
[u]ניסינו כבר מספר פעמים לתת לאלון חלב שאוב מבקבוק והוא בקושי מוכן לקחת 30[/u]
אפשר לראות את זה כסימן טוב: זה לא שהוא מסרב בכלל לבקבוק, הוא פשוט לא רואה את הבקבוק כחיוני לו, כי הוא יודע שבמוקדם או במאוחר אמא תגיע. אז הוא מסתפק במינימום ההכרחי.
[u]אני לא יודעת מה לעשות. לבטל את הנופש או לדחות בכמה חודשים?[/u]
זו שאלה מאוד מאוד אישית... מה בעתם עוצר ממך מלקום ולנסוע? אם זו רק הדאגה שהו לא ייקח את הבקבוק, נראה לי שאין סיבה לדאוג, כי הוא כבר הסכים לשתות ממנו כמויות קטנות.
אבל האם יש משהו אחר? האם הדאגה שהוא לא יסתדר? שהסבים לא יסתדרו אתו? הלילות?
אני חושבת שמעבר למה שהוא צריך ויכול לשאת (מבחינת פרידה) יש גם חשיבות למה שאת מרגישה: אם את תהיי מתוחה רוב הזמן ותחשבי עליו הרבה, אולי כל העסק לא לגמרי שווה את זה... מכירה מעצמי יותר מדי טוב את הסיטואציה של לצאת לאנשהו ולא להצליח ליהנות כי הראש בבית עם התינוק. אצלי זה היה רק מסעדה, וזה היה מספיק גרוע, ובשלב הזה של תלות בינינו לא הייתי רוצה להכביד על עצמי כך עם סופשבוע שלם.
עוד אספקט זה משק החלב שלך:
את מן הסתם תצטרכי לשאוב כמה פעמים במשך הנופש כדי להימנע מגודש וצרות נלוות.
זה כשלעצמו לא כזה בעיה, אבל אני אישית שמתי לב, שאם אני לא שואבת בזמן, עוד לפני שיש גודש פיזי, אני מגיעה למצב מתוח, אומלל ומסכן מבחינה רגשית - החלב רוצה לצאת החוצה, ואם הוא לא יוצא אז האינסטינקטים משדרים לי ש"משהו לא בסדר"... אולי זה מקביל לתחושת האבדן והאבל שנשים מרגישות אם הן מופרדות מתינוקן אחרי הלידה.
(ואז יש הקלה מיד אחרי שאני שואבת, ואני לא מבינה למה הרגשתי רע קודם).
זה גם משהו שכדאי לחשוב עליו, כי רגשות כאלה, בצירוף הצורך לשאוב בתכיפות גבוהה, עלולים להשפיע באופן ניכר על היכולת שלך ליהנות ולנוח.
<מצד שני, אולי לא כל אשה מרגישה כך? אני באמת לא יודעת>