אבל יכול להיות שכף המאזניים כן תיטה לצד ההכנה, אם יחד עם הערך התזונתי תשקלי גם את החוויה ואת הסיפוק שלך מהכנת מנה חדשה ומקורית, את השמחה שלך על שהילדים אכלו מאכל מזין פרי ידייך, את ההנאה של הילדים מהארוחה שנראית כמו כולם, את הדחיפה החיובית שנתת לחוש הטעם שלהם לכיוון אוכל ביתי וטבעי ומזין וכו'.
תודה על זה תפילה! למרות שנראה לי שאת המתכון הספציפי ההוא אני לא אעשה שוב.
אני בהחלט אחזור להכין לעצמי אורז מלא עם עדשים, כל כך יאמי.
היום היו לי שתי שיחות כל כך מיינסטרימיות.
הגננת של הבן שלי שיתפה אותי בכל שהבת שלה - שהיא בת שנתיים, ישנה במעון עד 3, ואז קשה לה מאוד ללכת לישון בערב, אז היא שמה אותה ב7 במיטה, והיא בוכה עד 8...
מקווה שהצלחתי לשכנע אותה להפסיק את הזוועה הזו. ממש מקווה.
היא ממש מקובעת. היא הסבירה לי שהיא מלבישה לתינוקת פיג'מה בלילה ומחליפה לה לבגדים יפים - גרביונים מצמר ומכנסיים וחולצה יפים או שמלה. בכל יום לגן.
פשוט הצעתי לה להלביש לה את הבגדים שיישארו עליה גם למחרת בלילה, לשלוף אותה בבוקר מהמיטה ישר לאוטו, וכך לא להתעסק עם ללכת לישון ממש מוקדם, היא אמרה שהיא לא תסכים לשלוח אותה עם פוטר למעון, אין מצב.
ובערב הייתה לי עוד שיחה, שהתחילה בגלל שרציתי להפסיק יציאה כדי להיות בבית כשהיא מתעוררת באזור חצות (ממש סינדרלה...),
ושם הסברתי למה להניק ולישון במיטה עם פעוטה בת שנתיים זה הדבר הכי טבעי וטוב בעולם. כי מבחינת האמא שאיתה דיברתי - אני כופה על הבת שלי להמשיך להיות תינוקת אם אני עושה את זה במקום לתת לה להתבגר ולהיות גדולה!
ועכשיו אני חושבת לעצמי שאני לא הרבה יותר טובה משתי האמהות האלו
עם כל הרצון שלי להיות איתה כל הזמן, לשבת לידה עד שנרדמת, להניק וכו'
היא ממש בכיינית ונודניקית (הנה, רשמתי את זה), בכל זמן שאני לא פנויה אליה ואין משהו אחר שמעניין/מעסיק אותה.
והתגובות שלי הולכות ונהיות קצרות רוח יותר ויותר.
רושמת כאן כדי לא לשכוח -
להפסיק לכעוס כשהיא לא מוכנה לאכול כלום ורק רוצה ידיים, להניק שוב וזהו, למה להתווכח? הרי ויטמינים היא מקבלת.
לא לעשות לה פרצוף כשהיא מבקשת פיתה ומסתובבת בבית ומחסלת פיתה שלמה ברעבתנות אחרי שהיצעתי לה כל כך הרבה אוכל מזין והיא סירבה לו.
להפסיק לעשות דברים ולשבת איתה עד שתסופק מהעניין, טוב נו, זה בלתי אפשרי... אולי לפחות 10 דקות?
יש לי תינוקת בבית, ממש ממש בקרוב לא תהיה לי תינוקת בבית, אני אתגעגע לכל המתיקות הזו.
ליהנות ממנה!!!
האח שלה מנסה לשאול אותה איך קוראים לה, והיא עונה אני.
זה מצחיק אותו, הוא לא מבין למה.
אז הסברתי לו שהיא לא ממש מבינה מה הוא שואל, היא פשוט למדה שבכל פעם ששואלים אותה שאלה - אם היא עונה אני - כולם מבסוטים.
מי מתוקה? מי יפה? מי רוצה? וכו'.
אמרתי לו - היא בשלב התוכי עכשיו, היא רק חוזרת על מה שהיא שמעה, ואם היא שומעת סימן שאלה היא עונה אני.
והקטנה - לב אוכי? (שלב תוכי...)
אני מקריאה לה כבר כמה לילות את הספר יש לי אופניים של מיריק שניר.
והיום לפני שעברנו לעמוד שהילד אומר לגברת לזוז (ספר לא חינוכי בהחלט! תענוג)
היא אמרה בעצמה - אוזי (זוזי).
גאון או מה?
[u]אבל יכול להיות שכף המאזניים כן תיטה לצד ההכנה, אם יחד עם הערך התזונתי תשקלי גם את החוויה ואת הסיפוק שלך מהכנת מנה חדשה ומקורית, את השמחה שלך על שהילדים אכלו מאכל מזין פרי ידייך, את ההנאה של הילדים מהארוחה שנראית [po]כמו כולם[/po], את הדחיפה החיובית שנתת לחוש הטעם שלהם לכיוון אוכל ביתי וטבעי ומזין וכו'.[/u]
תודה על זה תפילה! למרות שנראה לי שאת המתכון הספציפי ההוא אני לא אעשה שוב.
אני בהחלט אחזור להכין לעצמי אורז מלא עם עדשים, כל כך יאמי.
היום היו לי שתי שיחות כל כך מיינסטרימיות.
הגננת של הבן שלי שיתפה אותי בכל שהבת שלה - שהיא בת שנתיים, ישנה במעון עד 3, ואז קשה לה מאוד ללכת לישון בערב, אז היא שמה אותה ב7 במיטה, והיא בוכה עד 8...
מקווה שהצלחתי לשכנע אותה להפסיק את הזוועה הזו. ממש מקווה.
היא ממש מקובעת. היא הסבירה לי שהיא מלבישה לתינוקת פיג'מה בלילה ומחליפה לה לבגדים יפים - גרביונים מצמר ומכנסיים וחולצה יפים או שמלה. בכל יום לגן.
פשוט הצעתי לה להלביש לה את הבגדים שיישארו עליה גם למחרת בלילה, לשלוף אותה בבוקר מהמיטה ישר לאוטו, וכך לא להתעסק עם ללכת לישון ממש מוקדם, היא אמרה שהיא לא תסכים לשלוח אותה עם פוטר למעון, אין מצב.
ובערב הייתה לי עוד שיחה, שהתחילה בגלל שרציתי להפסיק יציאה כדי להיות בבית כשהיא מתעוררת באזור חצות (ממש סינדרלה...),
ושם הסברתי למה להניק ולישון במיטה עם פעוטה בת שנתיים זה הדבר הכי טבעי וטוב בעולם. כי מבחינת האמא שאיתה דיברתי - אני כופה על הבת שלי להמשיך להיות תינוקת אם אני עושה את זה במקום לתת לה להתבגר ולהיות גדולה!
ועכשיו אני חושבת לעצמי שאני לא הרבה יותר טובה משתי האמהות האלו
עם כל הרצון שלי להיות איתה כל הזמן, לשבת לידה עד שנרדמת, להניק וכו'
היא ממש בכיינית ונודניקית (הנה, רשמתי את זה), בכל זמן שאני לא פנויה אליה ואין משהו אחר שמעניין/מעסיק אותה.
והתגובות שלי הולכות ונהיות קצרות רוח יותר ויותר.
רושמת כאן כדי לא לשכוח -
להפסיק לכעוס כשהיא לא מוכנה לאכול כלום ורק רוצה ידיים, להניק שוב וזהו, למה להתווכח? הרי ויטמינים היא מקבלת.
לא לעשות לה פרצוף כשהיא מבקשת פיתה ומסתובבת בבית ומחסלת פיתה שלמה ברעבתנות אחרי שהיצעתי לה כל כך הרבה אוכל מזין והיא סירבה לו.
להפסיק לעשות דברים ולשבת איתה עד שתסופק מהעניין, טוב נו, זה בלתי אפשרי... אולי לפחות 10 דקות?
יש לי תינוקת בבית, ממש ממש בקרוב לא תהיה לי תינוקת בבית, אני אתגעגע לכל המתיקות הזו.
ליהנות ממנה!!!
האח שלה מנסה לשאול אותה איך קוראים לה, והיא עונה אני.
זה מצחיק אותו, הוא לא מבין למה.
אז הסברתי לו שהיא לא ממש מבינה מה הוא שואל, היא פשוט למדה שבכל פעם ששואלים אותה שאלה - אם היא עונה אני - כולם מבסוטים.
מי מתוקה? מי יפה? מי רוצה? וכו'.
אמרתי לו - היא בשלב התוכי עכשיו, היא רק חוזרת על מה שהיא שמעה, ואם היא שומעת סימן שאלה היא עונה אני.
והקטנה - לב אוכי? (שלב תוכי...)
אני מקריאה לה כבר כמה לילות את הספר יש לי אופניים של מיריק שניר.
והיום לפני שעברנו לעמוד שהילד אומר לגברת לזוז (ספר לא חינוכי בהחלט! תענוג)
היא אמרה בעצמה - אוזי (זוזי).
גאון או מה?