אני חושבת שלא הבהרתי נכונה את עניין התשלום:
אמ"א היא אגודה התנדבותית מיסודה ובהגדרתה, עם היקף עבודה די גדול, המון פרויקטים, שכל הפעילות בה מתנדבות ואינן מקבלות תשלום, ולא משנה בכלל מה הכשרתן.
יש מספר מוגבל מאוד של משרות, אולי 10 משרות בתשלום בכל אוסטרליה.
בכלל, בתרבות האוסטרלית ההתנדבות מעוגנת הרבה יותר חזק מאשר בישראל. יש הרבה יותר מתנדבים, יותר אופציות למתנדבים, ונראה לי שגם יותר הערכה חברתית וממוסדת (סתם לדוגמה: מעונות יום מסובסדים ומבלים עליהם החזרים אם את רושמת אליהם את הילד שלך כדי לצאת לעבודה, ללימודים, או לעבודה התנדבותית).
הרושם שלי עד עתה הוא שהארגון דווקא גאה בהיותו מבוסס התנדבות, פתוח לכל מי שרוצה להיות פעיל/ה בו ולא משנה בכלל מה הכישורים ההתחלתיים שלה, מעודד נשים להתקדם אל מעבר ליכולות הנוכחיות שלהן ולרכוש כישורים ומיומנויות תוך כדי תנועה, ולא היה רוצה להשתנות.
(ומי שרוצה להיות יועצת הנקה - כל שעות התמיכה דרך אמ"א ייחשבו לה בתהליך ההכשרה)
אם אינני טועה, גם בארץ, המדריכות של לה-לצ'ה עובדות בהתנדבות ואנחנו פחות-או-יותר במעמד מקביל.
בהגדרות התפקיד שלנו מוגדר לנו היטב מה אנחנו מורשות ולא מורשות לעשות. אנחנו אמורות לתת תמיכה מגובה העיניים, אמא-לאמא. אנחנו נותנות תמיכה בכל הנוגע לקשיים הפשוטים והנפוצים של הנקה. אסור לנו לייעץ ולהורות לנשים מה לעשות, אנחנו יכולות להציע הצעות ולתת טיפים. וכל השפה והשירותים שלנו מאורגנים בהתאם.
(בעברית "הצעה" ו"עצה" נשמעות כמעט אותו הדבר. ובאמת, לפעמים בישראלית גם הצעות נשמעות כמו עצות
. אבל באנגלית ההבדל מאוד ברור)
יש גם יותר תרבות של אמהות במשרה מלאה. אז כשאת נשארת בבית עם הילדים שלך שש או שבע שנים, בהרבה מקרים את פשוט משוועת למשהו נוסף, והתנדבות מאפשרת לך להיות מעורבת בחיי הקהילה שלך ונותנת לך סיפוק אישי גדול והזדמנויות לצמיחה אישית וסמי-מקצועית, ויחד עם זאת לא להיפרד מהילדים, להשתעבד למקום עבודה, להיכנס לכל הסרט של מעונות ומסגרות וכו'.
כיוון שאני יוצאת דופן (בהשוואה לכל הנשים האחרות שהכרתי שם עד כה) בכך שאני מתפקדת בשנים האחרונות כמפרנסת ראשית, וכרגע כמפרנסת
יחידה, האספקט של השקעת הזמן שלי ועלות-תועלת כלכלית מיידית מאוד חד אצלי.
לטווח הארוך - זה ישתלם.