[u]מה יעזור להתגבר על הפחד?[/u]
כל מה שכתבתי בהודעה הראשונה שלי במעלה הדף. להשתמש בעצמך ובגוף שלך כדי לרכך ולהפיג פחדים בכל דבר שאת אומרת ועושה.
הומור, משחקיות, גיחוך, דינמיקה תקשורתית חמה וחיובית.
אנשים מוכרים, סביבה מוכרת (אפילו פריט אחד מוכר יכול לשנות את התחושה שלך ביחס לכל הסביבה. אצלי בלידה השניה זה היה כדור פיזיו, שהבאתי בניגוד לכל היגיון טכני כי מרכז הלידה שלי היה משופע בכדורים כאלה. אבל רציתי את זה מהבית, כי הוא שלי.
שיהיה משהו משחקי, יצירתי ומטופש בהופעה שלך. אפילו בובה קטנה על הכיס של המדים.

דבר שני: לכי תלמדי כל מה שאפשר על Polyvagal theory. התיאוריה הזאת צריכה להיות א'-ב' של מטפלים מכל הסוגים. היא מניחה את המסד להבנה של פחד, איך הוא עובד ואיך הוא מתבטא, ומה משפיע עליו.

זה ספר טוב:
https://www.bookdepository.com/The-Pocket-Guide-to-The-Polyvagal-Theory-Stephen-Porges/9780393707878?redirected=true&selectCurrency=AUD&w=AF45AU9SCH8G7VA80T69&pdg=pla-293946777986:cmp-6919946397:adg-82581721111:crv-389775188388:pos-:dev-c&gclid=[po]Cj0KCQiA5dPuBRCrARIsAJL7oehZwLUzi5X37djB5snBTlW5NJNII8dqUGB0UUYIPiWzQkU2W1PrFIwaAtc3EALw wcB[/po]

וזה ראיון טוב, אחד מראיונות והרצאות רבות של סטיבן פורג'ס שאפשר למצוא ברשת. מומלץ לשמוע כמה מהם.
https://www.youtube.com/watch?v=8tz146HQotY

כשאת מבינה את הבסיס, של תגובות הפחד השונות, להיות רגישה לסימני הפחד אצל אנשים. למשל, גוון הקול (רך או צורמני) וה"לבן בעיניים".

ואז, ורק אז, להתחיל להתייחס לפחדים ספציפיים.
אילו פחדים את רואה בלידות?

אם היולדת בהלך רוח מילולי, אז מעבר לעידוד ואמירות שמשרות בטחון, אולי הייתי שואלת אותה מה הפחיד אותה בעבר שכבר לא מפחיד אותה היום, ושתתחבר להרגשה של להתגבר. או סתם, דברים קשים שפעם לא האמינה שהיתה מסוגלת לעשות, והיום היא עושה בלי לחשוב פעמיים.
למצוא בתוכה את מקורות הכוח הקיימים שכבר יש בה.

כותבת לא מסודר:

לי עזר כשהתיאשתי לקראת הסוף בלידה הראשונה (תחושה שזה לעולם לא יגמר- לידה טבעית בחדר הטבעי בלניאדו, 9 שעות מסימן ראשון, לידה טובה) שהמילדת עודדה אותי, שאמא שלי ויקירי היו איתי בנוכחות ובמגע, שמיילדת אחת היתה סופר מקצועית, והשניה חמה ותומכת. שעודדו אותי שאני בסדר, ושהכל תקין.

מה שהפריע זה שהמילדת שאלה פתאום למה אני לא נושמת כמו שמלמדים בקורס :-/ (אולי כי לא עשיתי קורסים? חוץ מקריאה בבאופן, וקריאת המון ספרי הכנה ללידה, וזה היה מעולה, וגם מדיטציות, מתיחות, אפינו, דמיון מודרך, ועוד.). השאלה שלה נתנה לי תחושה שלא עשיתי טוב שיעורי בית. אבל כיום, אחרי הלידות האחרות שלי, ואחרי קורס הכנה ללידה שהשתתפתי בו סתם לכייף לפני הלידה השלישית- אני יכולה להגיד שהקורס שהשתתפתי בו היה מיותר לי לחלוטין.

מה שעוד עזר לי זה חוץ מקריאה וצפיה בסרטוני לידות בית ביוטיוב, זה להשתתף כתומכת בכמה לידות לפני הלידה הראשונה שלי (יש לי כלים והכשרה כמעסה, שיאצואיסטית, רפלקסולוגית ועוד, אז יכולתי לעזור). ככה יצא השתתפתי בלידות שונות, כולל ליווי לידה במשגב לדך, לידת בית במים, לידה בחדר לידה רגיל עם אפידורל, לידת בי״ח שהסתבכה בגלל התערבות מיותרת של הצוות הרפואי (נו, מה איכפת לך, נפקע את המים והלידה תהיה יותר מהירה) והסתיימה לכן בניתוח קיסרי :-( וכל אלה לפני שילדתי בעצמי. זה לימד אותי המון על לידות.
באופן כללי אני מרגישה שידע הוא כח. עדיף לדעת מראש על מהלך תקין ועל הסתבכויות בשביל להחליט אם לשתף פעולה עם המלצות ודרישות הצוות, או להתנגד ולסרב.

דבר נוסף הוא שבחדר הטבעי הרגשתי שהמיילדות דואגות לי ולטובתי. בלידות האחרות הרגשתי שהעדיפות השל המילדות היתה לדאגה לנוהלי בית החולים :-/ (רמז- זה לא תומך ביולדת). מזל שהיה לי ידע וכח לנווט את הלידות שלי, ולא להיסחף להסתבכויות.

אצלי מה שהכי עזר היה פטפוט סתמי עם בעלי על דא ועל הא :-)

ומה יעזור להתגבר על הפחד?

עוד דבר: כשקשה לי בלידות - ובמיוחד בשלבים הראשונים של הלידה - הרבה פעמים רק נדמה לי שהקושי הוא הכאב, ובמבט קצת יותר מעמיק אפשר לגלות שהסיבה האמיתית למצוקה היא הפחד מהבאות. נדמה לי שאני לא היחידה. אני חושבת שאצל הרבה נשים, מה שבעיקר קשה בלידה הוא הפחד, לא הכאב. ואני חושבת שבהרבה מקרים גם האפידורל הוא תרופה נגד פחד, ולא נגד כאב. וזו התרומה העיקרית שלו.
אני חושבת שטוב שהמיילדת תהיה מוּדעת לנקודה הזאת.

ארצה שהמיילדת תעודד אותי לנוח ולאגור כוח בין הצירים. זה סוויץ' מאוד רציני, מהטלטלה של הציר לשקט שאחריו. לי אישית לא פשוט להאמין בזה, לקבל את זה שאין לי מה 'לקדם' בין הצירים, ויש לי חופש גמור לנוח מהלידה. אפילו לעצום עיניים ולנסות להתנמנם. רצוי שהמיילדת תחשיך עד כמה שאפשר, תשמור על שקט, ותציע לי להתמקם למנוחה טובה מתי שרק אפשר.

בשלב האחרון של הלידה, כשכל כך קשה וסוחט כבר, יש נטייה טבעית לרצות ללחוץ בכל הכוח, כמה שרק אפשר, לגמור עם זה כבר. גם אם המיילדת לא מושכת מעצמה לכיוון הזה, אלא רק זורמת עם קוצר הרוח של היולדת, זה לא מוצלח. אני חושבת שבשלב הזה המיילדת צריכה לשדר הכי הכי רוגע שרק אפשר - זה בסדר אם ייקח עוד הרבה זמן, הנה הציר הרפה, נסי להניח ראש, תאגרי כוחות... התינוק מתקדם לאט לאט... הוא יגיע בשעתו.

בשלב האחרון של הלידה, אחרי הפתיחה המלאה, עולה בי צורך חזק להישען על סמכות, לציית באהבה, לתלות את עיניי בדמות מבוגרת כלשהי שתגיד לי מה לעשות ותצדק. אולי האוקסיטוצין שמציף את הגוף גורם לזה? או הורמון אחר של השלב הזה? זה לגמרי מונחת עליי, המצב הזה, ודי רחוק מהמצב הרגיל שלי.
אז אני משליכה את יהבי על המיילדת שבחדר, ומייחסת לה פתאום המון חשיבות (גם אם בשלבים קודמים של הלידה היא בקושי עניינה אותי, והספקתי לעצמי לגמרי). אממה, קרה לא פעם שהיסמכות על המיילדת לא באמת שירתה את האינטרסים שלי \-: קרה לא פעם שזה היה דחף פנימי לציית בדיוק למי שאמרה לי 'תלחצי! תלחצי בכל הכוח! קחי אוויר ותלחצי!'. ואפילו שאיפה שהוא במוח ידעתי שזה לא באמת מה שנכון לי לעשות כרגע --- מה למוח וללידה?
כל זה כדי להגיד לך תודה שאת באה לשאול, וכמה כמה כמה חשוב המקום שלך לצד היולדת.
ובהודעה הבאה אגיד [po]מה ארצה שהמיילדת תעשה[/po]{{}}.

הייתה לי מיילדת מופלאה שאני עדיין חושבת עליה בהודיה ובהתרגשות חודשים אחרי הלידה.
כשאני מנסה לזקק את זה ל"הוראות תפעול" אני חושבת שהדבר העיקרי הוא מה שהיא שידרה לי, במילים ובמעשים, שאני חזקה ויודעת מה אני עושה, שהיא סומכת עלי, שהלידה מתקדמת. היא נתנה לי את ההרגשה שהיא שם בשבילי, שאנחנו צוות, שאנחנו ביחד. הגנה עלי ועל התינוק שלי מול לחץ של רופאים ובהמשך נסיונות הפרדה ועזרה לי ללדת בלידה רגילה למרות סיטואציה לא פשוטה ואפס הפרדה מהתינוק.

וואו, שכחתי לגמרי שיש עדיין כאלה שמשתמשות בבושם (-: אני חיה בבועה...

אני אישית לא צריכה תמיכה פיזית או רגשית מהמיילדת (או מאף אחד. רוצה להיות לבד), לכן לא אוסיף פה דבר מלבד החוויה שלי, שהיתה בדיוק לפני שבועיים כשילדתי את בני (איזה כיף לי!!!) -

המיילדת היתה מבושמת מכף רגל ועד ראש. ממש ריח חזק מאוד מאוד של בושם, וכל פעם שנכנסה לחדר עלתה לי בחילה.
כמובן שגם לא הסכמתי שתגע לי בתינוק עם כל הבושם הזה (זה עבד חלקית... יילדתי את עצמי, אבל אחרי כמה שעות היא באה לשקול אותו וכאלה).

בקיצור, לדעתי בושם אינו שייך בחדר הלידה.

לפעמים הציטוט לא עובד. באג שנמשך כבר שנה או כמה.
סטטיסטית, יש יותר סיכוי שהוא יעבוד אם הוא בפסקה נפרדת

הממ משום מה לא עבד לי הציטוט, אין לי מושג למה.

[u]שתסביר לי עוד לפני הלידה שזה שלב אופייני שמגיע ממש לפני הסוף, ובלידה תחזור על התזכורת בעדינות ובהבנה למצבי, ותעודד אותי לנוח קצת, ואז להמשיך.[/u]

מסכימה עם זה, אני באמת חושבת שזה מאוד מעודד לדעת שכשמרגישים ככה זה סימן שזה כבר כמעט הסוף. פחות התחברתי למה שלב שומע כתבה [u]שתשאל מה יעזור לי עכשיו,[/u] פשוט כי בשלב של הלחיצות אני לא הייתי רוצה להתחיל לחפש תשובות לשאלה הזאת או לשאלות בכלל, הייתי רוצה שיגידו לי שזה תיכף נגמר ושאני מתקדמת נהדר.
אבל זה מאוד אישי כמובן.

[po]דף מומלץ[/po] (-:

אין לי כוח יותר, אני לא מסוגלת -
שתשאל מה יעזור לי עכשיו.
שתהיה אמפתית - נכון זה נורא קשה, אני איתך.

מפחדת שלא אדע איך ללחוץ - הגוף יודע.
כל אישה לוחצת אחרת.
אני כאן ואני אעזור לך אם תצטרכי אותי.

איזון בין כבוד לקירבה - שתכבד קודם כל את המרחב האישי שלי, ובמקביל שתגשש האם ניתן ליצור קירבה.

שתנסה לקלוט ולחוש את האנרגיה הגופנית שלי. ולהתחבר אליה. שתנסה לדמיין אותי מבפנים, בעזרת סימנים קטנים של תדר, נוכחות, טונוס שריר, הבעת פנים.

ולפני הכל - שתכבד את הבחירות שלי. שתבקש רשות לפני כל פעולה שהיא עושה. שתיתן מידע בדרך מכבדת. כאשר ישנן מספר אפשרויות מבחינה רפואית - שתציג אותן ותאפשר לי לבחור.

שתכבד את הגוף שלי. את מי שאני. שתהיה לגמרי לא שיפוטית ביחס לגוף שלי ולבחירות שלי.

דבר ראשון - לתת לי תחושת בטחון רגשית.

שהמגע הראשוני שלך אתי, המבט, טון הדיבור, צליל הקול, המילים, ההבעה, שפת הגוף -חיוביים, חמים, אוהדים ומכבדים.
ליצור תחושה שאת בעדי ורוצה לעזור, תוך 30 השניות הראשונות.
ואם עזבת את החדר או המשמרת ואחרי זמן מה נכנסת שוב - אז שוב, להיכנס חיובית ולהשרות בטחון ורוגע.
ליצור קשר עין, להציג את עצמך, להגיד איזה דבר נעים שלא בהכרח קשור ל"מה אני צריכה לעשות עכשיו".
לקחת את הזמן בחצי הדקה הזאת. וגם אם את ממהרת - עדיין לתת לי תחושה שאת לא (זה אפשרי ;-)).
ברגע הראשוני הזה - להיות אנושית, לא טכנית.
אחרי שייסדת מגע אנושי ראשוני - אפשר להתייחס לצד הטכני.

[u]שתזכיר לי שזו הילדה שלי, ואני אמא שלה.[/u]
|Y||Y||Y||Y||Y|
זו חובה קדושה, של מיילדות ובכלל.

שתזכיר לי שזו הילדה שלי, ואני אמא שלה
שתזכיר לי שזו הלידה שלי, ואני בוחרת בה.

היה רגע בלידה בו נכנס רופא כדי לתפור לי את החתך בפירנאום. המיילדת לא היתה בחדר ברגע זה. הוא ביקש מיד שייקחו ממני את הילדה כדי שיוכל לבדוק אותי. בכיתי.
אחר כך המיילדת חזרה והופתעה מכך שהילדה לא עלי. ביקשתי ממנה שתישאר איתי עד ש"הוא" יצא. היא היישירה מבט מבין, והסכימה.

כשסיים, שאלתי בחשש: אפשר להחזיר לי אותה?
והיא, בחיוך מושלם, הזכירה לי, שזו הילדה שלי, ואני אמא שלה, ובוחרת מה טוב לה, ולנו. זו היתה מתנה מקסימה לסיום הלידה ולחיים בכלל.

תודהרבה!

[po]סיג סיג[/po],
מזל טוב, ובהצלחה בהגשמת החלום!

[list]
[*] שתהיה נחמדה, נקיה, שאפשר לסמוך עליה, קצת אמא אדמה :-)
[*] שלא תתערב לי בלי רשות.
[*] שתסביר בסבלנות.
[*] שתשרה ביטחון, אבל שלא תהיה שחצנית ויודעת כל.
[*] שתגיד לי את האמת כשאני שואלת, גם אם היא לא נעימה.
[*] שתהיה קשובה לי ולצרכי, וגם לצרכי העובר-תינוק שלי (זה לא תמיד אותו דבר).
[*] שתהיה מוכנה לא לעשות כלום, ואפילו לשבת בחוץ, אם זה יתאים לי.
[*] שתהיה מיקצועית גם בצד של הר׳ המערבית, וגם בצד של הר׳ האלטרנטיבית, ושתכבד את הבחירות שלי.
[/list]

[u]איך תרצו שהמיילדת שלכן תגיב לאמירות כמו "אין לי כח יותר, אני לא מסוגלת"[/u]
שתסביר לי עוד לפני הלידה שזה שלב אופייני שמגיע ממש לפני הסוף, ובלידה תחזור על התזכורת בעדינות ובהבנה למצבי, ותעודד אותי לנוח קצת, ואז להמשיך.

[u]אני מפחדת שלא אדע איך ללחוץ/ ללדת/ להיות אמא טובה[/u]
קודם כל לעודד שמשתפרים עם הניסיון, ושברוב המקרים תינוקות הם יצור די עמיד, שלא מתקלקל בקלות ;-)
שתפנה מראש לספרות רלוונטית, ולעזרה ספציפית, ושתסביר על דברים ספציפיים מה לעשות (לדוגמא- המלצות על ספרים ספציפיים ללידה טבעית, קורסים באיזור להכנה להנקה, מספר טלפון של יועצת הנקה מעולה, הסברים על מנשאים שונים, המלצה על אתר [po]׳באופן טבעי׳[/po],...) דברים כאלה שיכולים לפתוח לאמא לעתיד את האופקים -אבל רק אם היא מעוניינת!

זה מה שעולה לי בשלוף.

בשעה טובה הגשמתי חלום ואני מתחילה את דרכי כמיילדת :)
אני ממש רוצה להיות מיילדת טובה. כזו שכיף ללדת אצלה. שמשאירה זכרון של חוויה טובה.
אז חוץ מהצד המקצועי, אשמח לחוות דעתכן- מה הופך מיילדת לטובה?
איך תרצו שהמיילדת שלכן תגיב לאמירות כמו "אין לי כח יותר, אני לא מסוגלת", "אני מפחדת שלא אדע איך ללחוץ/ ללדת/ להיות אמא טובה"?
אשמח לעוד כל מיני תובנות ועצות לדרך