והכי חשוב-על הפעוט עבר לילה טוב והתעורר מלא שמחה וחיוניות. הוא מתחזק וכך גם כולנו.
תודה רבה על כל התגובות והתמיכה!
בריאות.

מה שהתאחה לבד לא השאיר צלקת
אלא אם זה עמוק מאוד או בשטח עם מתח עור גבוה, שמתקשה להתאחות לבד. אחרת אין סיבה לפרפר, דבק או תפרים בכל מקרה

עכשיו אני רוצה ללמוד איך עושים פרפר, ידעתי לפני שנים, עכשיו הזמן להזכר איך עושים את זה טוב

היינו אצל ליאורה אוריאל. היא מקסימה.

אספר גם שניסיתי להתייעץ גם באמיר אניספלד . היה קשה להשיגו וסימסתי לו את הפרטים.
קבלתי את התשובה הבאה:
"תירגעי אי אפשר לחטוף טטנוס מחבלה בראש"

לא ידעתי איך להתייחס לתגובתו.

אצל אוריאל חוסן הפעוט בחיסון הפעיל לטטנוס שאינו מכיל כספית. יקבל מנה שניה בעוד חודש ושלישית לאחר עוד חצי שנה.

היא היתה מלאת סבלנות ונחמדה והפלגנו בדיבורים גם בעינייני בריאות נוספים שקשורים לבכור ואלי.
קולטורה:
לאחר שעה וחצי אצל ליאורה הבנו שהמוזיאון תכף נסגר.
קפצנו לגן הבוטני אבל מחיר הכניסה מוגזם אז נהננו משפע הפרחים בשבילים שעד לכניסה הרישמית והמשכנו
למושבה הגרמנית בה התגוררתי כשהייתי צעירה;-) ואם אתם מזדמנים כדאי לקפוץ לשטח של מוזיאון הטבע הארכאי והמקסים במיוחד. יש בו גינה קהילתית יפה.
אם יש משהו שאני מתגעגעת אליו מימי ירושלים העליזים,אלו ריחות היערה והיסמין שבכל פינה.

לגבי פרפר או הדבקה:
אחרי שלמדתי מ ניצן אמ , הבנתי ששתי השיטות מיותרות. מה שהתאחה לבד לא השאיר צלקת!

_מקוה שנהיה אחרי ובטוב ונהנה מקצת קולטורה ונשים את הדאגות בצד. מה זה כאן? באנו להנות או לדאוג כל היום?...מספיק ודי .
בהצלחה לנו._
דברים כדורבנות

אבל אני...אני עובדת בזה,בלדאוג,את בטח זוכרת
, וגם חיבוק
מקווה שהיה יום טוב בירושליים ושנהניתם מקצת תרבות
באמת לא נעים הכל, אבל נשמע שסה"כ זה כבר כמעט מאחוריכם

אההה... גם הבן שלי היה פעוט (בן שנתיים וחודש) כשזה קרה והסימן היום (6) לא נורא (גם זה המודבק), אז סליחה אם הבהלתי...

גם אנחנו עברנו את זה עם הבכור, אבל לאור כל מה שרשום בדף אין לי מה לחדש בקשר לחיסון, אבל כן הייתי רוצה לספר מניסיוני בקשר להדבקה:
לצערי מניסיון של 3 פעמים שהבכור נפצע (שלושתם בבית, שניים הזויים, כגון רץ ובטעות נפל בדיוק מול רדיאטור ופתח את המצח)
למדתי שלא כדאי לעשות הדבקה, אלא פרפר. פעמיים הדביקו לו ויצא ממש לא טוב, זה לא נשאר מודבק צמוד, ויצר צלקת יחסית בולטת. למרות ששמרנו על הכללים (אסור שייגע במים). יצא שסיפרתי לחברה שלי על כך. והיא אמרה לי שכדאי לעשות פרפר ולא הדבקה, ושהיא עושה זאת בעצמה. בבית חולים כבר לא עושים פרפר עד כמה שידוע לי.
(היא אישה מאוד מיוחדת, אמא ל-10 ילדים לתפארת. עם סיפור חיים מדהים. ג'דה אמיתית. פעם אחרי שהיה לה תפר בבטן שלא טיפלו בו טוב למרות שהתלוננה, היא פתחה לעצמה את הסיכות והתפרים, ותפרה בעצמה ואז זה התאחה טוב)
ואז הבכור נפל בפעם השלישית, שוב פתח את המצח. היה מאוד מאוחר ולא היה נעים לי להתקשר לחברה שלי. אז ביקשנו מרופא שכונתי עזרה. והוא בא והדביק, אבל זה שוב יצא לא צמוד. אז למחרת התייעצתי עם חברתי, והיא הציעה לי לבוא אליה ולעשות פרפר. באנו והיא הורידה את הדבק. ועשתה לו פרפר. וזה אכן התאחה הרבה יותר טוב, ואני מניחה שאם מלכתחילה היינו עושים זאת זה היה יוצא עוד יותר מוצלח.
כך גם למדתי איך לעשות זאת בעצמי, לשעת הצורך שאני מקווה שלא תבוא...

מה את עשית בסוף עם שלך?
לא חיסנתי אחרי הפציעה.

את הקטן החלטתי לחסן בסביבות גיל 7, אחרי שהפסיק להיות ילד מאוד אלרגי ונמאס לי לדאוג מהפציעות שלו (כל פעם לאיזה חדר מיון ודווקא בשישי בערב או משהו כזה).

אבל אחרי המנה השניה חלה מאוד קשה במחלה מאוד מוזרה (דיפטריה?), אז הפסקתי. לכן קיבל רק 2 מנות.

מי עוד מחסן בחיסון הזה שאינו מכיל כספית? חייבים להגיע בשביל זה עד ירושלים או שיש באיזור תל אביב משהו?

סלעית
חיסון דחף איננו החיסון הסביל. הוא חיסון פעיל מנה שניה והלאה.
מיקי
את החיסון הסביל מכינים לפעמים מסוסים.
טליה אלמתן

אחכ נלך להנות מיום המוזאונים החינמי . מזמן מזמן לא הייתי באגף הילדים והנוער במוזיאון ישראל. מקוה שנהיה אחרי ובטוב ונהנה מקצת קולטורה ונשים את הדאגות בצד. מה זה כאן? באנו להנות או לדאוג כל היום?...מספיק ודי .
בהצלחה לנו.

דר. אוריאלי אמרה שהחיסון יכול להינתן גם עד 72 שעות ושהאפקטיביות שלו היא עיניין של אחוזים.
אנחנו כנראה נחסן היום את הפעוט וגם את אחשלו בן ה6.

טטנוס פורץ בין 24 ל48 שעות אחרי הפגיעה
דומני שזה החלון לחיסון.
P-:

גם אני במתלבטים.
בשמת א , מה את עשית בסוף עם שלך?

צוויל

אילה
נדמה לי שהתפרצות המחלה היא תוך יומיים עד כעשרים ימים.
המון ימים לדאוג...

אוי איזה סיפור מזעזע
טטנוס פורץ בין 24 ל48 שעות אחרי הפגיעה
כך שאתם כבר עברתם את הזמן המלחיץ
עכשיו תקבלו החלטה לגבי חיסון טטנוס בלי לחץ

חיסון שנותנים מייד לאחר פציעה עם חשד להידבקות ברעלן איננו חיסון הדחף הרגיל שניתן בשלוש מנות עם רווחים ביניהן (וגם רביעית אם זה ילד קטן, כי דואגים ששלוש לא "תפסו"), אלא חיסון אחר, שהוכן מדמם של הרבה אנשים שחלו בטטנוס. זה לא אותו דבר, והרבה הרבה הרבה יותר מסוכן.
אצלנו הקטן פתח את הסנטר וקיבל את חיסון הדחף.
ולמיטב ידיעתי לא נדבקים מדברים חלודים. הטטנוס לא נמצא בחלודה. הוא נמצא באדמה.

אנחנו לא מחוסנים ורוכבים מידי פעם על סוסים, מישהו יודע עם יש סיכון גדול יותר בכך (איפשהו זכרתי קשר בין טטנוס לסוסים?...). את אחד הילדים חיסנו לטטנוס אחרי פציעה רצינית - ואז הייתה לו גם הבנה למה ( יש פצע- חידקיים וחיסון הגנה מפניהם...) ודווקא רגשית היה לו מאוד קל מפני שהקשר היה ברור ולא סתם דקירה בלי קשר לכלום

רו תה
החתך לא היה עמוק נדרשה הדבקה ולא תפרים
לא יודעת איך היה אצלכם אבל אצלנו לא נזל דם...רק דימום מועט מאוד. קיר הגבס לא היה חד אבל העור במקום המכה גמיש והעור נבקע באופן די שיטחי לדברי הרופאה הכירורגית שהדביקה.
זה היה בפנים ולא החוץ ולא אדמה או מתכת.
הכל יכול להעיד על כך שאין מה לדאוג.
אבל אני...אני עובדת בזה,בלדאוג,את בטח זוכרת;-)

בשמת, אוריאלי תיתן את החיסון הרגיל הפעיל רק שללא כספית

כל אדם בישראל שחושב שמישהו מתעלל או מזניח קטין, עליו לדווח על כך או לפקידת סעד או למשטרה. אם רופא חושב שהורים מזניחים את הילד שלהם, הוא חייב לדווח על זה
עדיף לדייק. לשון חוק חובת דיווח קובעת כי צריך לדווח רק במצב בו "יש יסוד סביר לחשוב כי נעברה עברה בקטין". ובלשון החוק (סעיף 368-ד'):
"(א) היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עברה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או המשטרה. העובר על הוראה זו דינו מאסר 3 חודשים.
(ב) היה לאחראי על קטין חסר ישע יסוד סביר לחשוב כי אחראי אחר על קטין או על חסר ישע עבר עברה, חובה עליו לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או למשטרה. העובר על הוראה זו דינו מאסר 6 חודשים."
כלומר, רק אם יש עבירה על החוק. אין חוק חובת חיסון, לכן אין חובת דיווח.

מציעה לכן לקרוא את הדף חיסון טטנוס.
חיסון שנותנים מייד לאחר פציעה עם חשד להידבקות ברעלן איננו חיסון הדחף הרגיל שניתן בשלוש מנות עם רווחים ביניהן (וגם רביעית אם זה ילד קטן, כי דואגים ששלוש לא "תפסו"), אלא חיסון אחר, שהוכן מדמם של הרבה אנשים שחלו בטטנוס. זה לא אותו דבר, והרבה הרבה הרבה יותר מסוכן.
אני מציעה לקרוא את הדף לפני שמתחילים להאמין להפחדות של אנשים שלא מבינים כלום בדבר הזה וניזונים מתעמולת האיום של תעשיית החיסונים.

לא דיברתם עם אניספלד?

הוא יצא מכלל סכנה שקשורה לדימום פנימי בעקבות המכה.
התחיל היום לאכול. כמעט כרגיל.
מבחינה תנועתית הכל כרגיל ולא נראה שנמנע מלקפוץ ומתנועות שאולי הייתי חושבת שימנע אם כואב לו הראש. יעני- אנחנו במירדף אחריו שלא ישתולל כדי למנוע נפילה.
למעשה נראה כרגיל.
אני לא משלה את עצמי שהוא כרגיל כי היו שלוש הקאות ביממה שלאחר הנפילה וכנראה שזה מעיד על זעזוע מוח קל מאוד ועדיין...נפל דבר,תרתי משמע.

לא כ"כ הבנתי מה הטעם לחסן מחר אם חלון ההזדמנויות הוא של כ 24-32 שעות לאחר הפציעה. מחר אחה"צ אם יתחסן זה יהיה כבר כ 3 יממות אחרי.

אנחנו גם התייעצנו בזמנו עם אניספלד, אחרי הנפילה של נורי
אז היה לו חתך עמוק שהצריך 5 תפרים, וכאמור היה ליד אזור עם דברים חלודים, אז אם אני זוכרת נכון, אפילו הוא, שבדרך כלל ממש לא בעד חיסונים, המליץ שכן נחסן
בקיצור, אולי תרצי לשמוע דעתו?

תודה למודות על הדף.
מסקנה עצובה שהגענו אליה: לא לומר את האמת במיון. הילד חוסן? כן. אחרי הטיפול הדחוף לתת את הדעת לעיניינים האחרים. לחסוך לעצמנו את החוויות שחווינו ולפרגן לעצמנו זמן נינוח יותר לקבלת החלטות מעין אלו ובעזרת אנשים שאמונים עלינו .
חכמים לאחר מעשה:-\:-X:-|

אוף כתבתי והכל נמחק
אז בקיצור:
דר. ליאורה אוריאלי חושבת שנכון שנגיע מחר לקבל חיסון טטנוס ולא נדחה למרות שהוא עדיין לא במיטבו.
הסיכון הכמעט אפסי שיחלה לא שווה בעיניה... ואני נלחצתי נורא מתיאורי המחלה.
יש לה חיסון שמגיע מגרמניה או שאולי הולנד, טטנוס- דיפטריה שאינו מכיל כלל כספית.
ברגעים כמו אלו עוברת לי מחשבה בסגנון של "מאיפה הרעיון הזה להיות אמא ולקחת על עצמי אחריות וקבלת החלטות כ"כ קשות..."
בימי חולין אני לא מבינה איך לא השכלתי להתחיל בגיל עשרים וקצת ולהביא לפחות שישה ילדים.
עכשיו מעונן.

תודה על הדף הזה. נתן לי הרבה מידע וכלים להתמודדויות עתידיות בתקווה שלא נצטרך

ומציעה להוריד את התיוג הזמני (אם את מסכימה). נראה לי שיש כאן מידע חשוב

עדי תודה על הדף הזה. נתן לי הרבה מידע וכלים להתמודדויות עתידיות בתקווה שלא נצטרך

מבחינת הטיפול לילד עצמו, בכך שלא שלח את הילד שוב לבדיקות, לדעתי הוא לא התרשל.
מסכימה. זה מעין איזון עדין בין החשש מחבלה משמעותית לראש שעלולה להוביל לדימום מוחי ועוד, לבין הרצון להמנע מקרינה מיותרת לראש (שעלולה להגביר את הסיכון לגידולים בהמשך החיים)
אבל אין ספק שהיחס של הרופא פשוט מעציב. היוהרה הזו, בשילוב עם פחד, הם מתכון כל כך גרוע למפגשים ליליים במיון...

תראי עדי. גם אצלי לא מחוסנים לטטנוס שלושה מתוך הארבעה אבל בחתך של מעל 2 ס"מ כן הייתי נותנת...
זה באמת מפחיד. וגם ההשלכות של טטנוס מפחידות ברור...
ודרך אגב טטנוס תקף לחמש שנים נכון?

_לפי כל מה שאני יודעת, מהנפילה הזאת אין שום סיכון לטטנוס. כדאי להירגע.
אם את רוצה לחסן אז תחכי שהוא יחלים, קודם כל. מאוד חשוב לא לחסן אף פעם במצב של מחלה כלשהי._

אנחנו זכינו ליחס מחפיר מהרופא הזה, כולל כששבנו לאחר הקאה והוא לא עצר לשניה אחת להתבונן בפעוט ורק נהם את תשובתו כששנינו מולו והוא מאחורי דלפק . הוא בפירוש היה כעוס ונוטר .
זה באמת נשמע גרוע... וההתנהלות שלו בעניין החיסון היא חוצפנית ופולשנית וראויה לנזיפה, אין ספק.

אני פשוט אומרת - הגבתי לעניין ה"תחזרו רק אם הוא מקיא שוב". בעניין הזה הוא כן נהג באופן שגרתי שם. אמנם התייחס אליכם גרוע אבל מבחינת הטיפול לילד עצמו, בכך שלא שלח את הילד שוב לבדיקות, לדעתי הוא לא התרשל.

תודה קרוטי
אולי הייתי לא בסדר כשלא נתתי את הקרדיט המגיע לרופאה הכירורגית שהיתה מקסימה(ואולי כן כתבתי עליה?)
ובכלל - אני לא נגד רופאים אם צריכה להבהיר זאת ממש לא.
לצערי באיכילוב כבר נתקלתי ביחס מאוד בעייתי במיון יולדות כאשר לאחר ירידת מים הגעתי לעשות אולטרה סאונד ובגלל התקנות שלהם נדרשתי להתאשפז ולקבל פיטוצין. הסברתי שאני בדרכי למרכז לידה טבעי ושהגעתי מתוך אחריןת אישית לוודא שהכל בסדר וזה גרם להם להשתולל עלי. כתבתי את זה באתר איפושהו לפני 6 שנים.
לאחר סירובים לשחררני,איומים , תלונה לראש המחלקה שהגיע לשיחה עימנו (הבין שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים, בקיאים בחומר ולא ברי איום) קבלנו מכתב שיחרור. לא לפני שהרופאה ניסתה לעשות לי בדיקה פולשנית ואני מניחה שסטריפינג בעורמה, נתפסה בקלקלתה שניה לפני ע"י בן הזוג שממש הדף אותה פיזית כשאני שוכבת עם רגליים למעלה...
והיא כ"כ כעסה שהטיחה בי "את תהרגי את התינוק שלך"
וכל זה כי לא נהגנו לפי פרוטוקול בית החולים שכידוע מבוסס על רפואה מתגוננת ואחוז הקיסריים בו שערורייתי.

אני בטוחה שבכל בית חולים ולא רק בליס יש רופאים שמתנהגים כך.
ויש גם את הרופאים שמתנהגים אחרת.
אני שמחה קרוטונית שקבלת יחס אחר. אנחנו זכינו ליחס מחפיר מהרופא הזה, כולל כששבנו לאחר הקאה והוא לא עצר לשניה אחת להתבונן בפעוט ורק נהם את תשובתו כששנינו מולו והוא מאחורי דלפק . הוא בפירוש היה כעוס ונוטר .

ועדי

_בעקבות הערה של מישהו כאן למעלה,נפל לנו האסימון שהם לא התייחסו לנושא ההשלכות האפשריות של המכה כמו זעזוע מוח שאכן היה בדיעבד, והיו אובססיביים על החיסון. גם כששבנו בריצה למיון לאחר שהקיא
בדיוק לזה התכוונתי.
זו רשלנות ועל זה אפשר ורצוי לדווח._
לא בהכרח רשלנות. וזה לא בהכרח קשור לדעתו על אי-מתן החיסון. למה סתם להתלהם ו"לחמם" את האווירה?
גם אני הגעתי פעם בלילה למיון דנה עם פשוט שנחבל בראשו אחה"צ מנפילה מקרוסלה, והקיא באותו ערב (והיה מחוסן לטטנוס). גם לי אמרו שאחזור רק אם ההקאות יישנו. (עד היום אני לא יודעת אם ההקאה היתה קשורה לנפילה). והיו רגועים למדי.
מדדו לו כמובן דופק, חום, לחץ דם וכולי, והתרשמו ממצבו הכללי. אבל לא נראה לי שעושים סבב צילומי ראש מקיף (ויקר) אחרי הקאה אחת.

בכלל, עם כל הביקורת שלי על המערכת ועל רופאים במיון ועל העליהום הציבורי על לא-מחסנים, בדף הזה אין לרופאים סיכוי לצאת טוב. אם הם קפדנים, הם פולשים לפרטיות ומתערבים בסמכות ההורית. אם הם רגועים, הם מזניחים ומתרשלים...

הי עדי.
אנחנו מטופלים של ליאורה.
היא ממליצה תמיד לחסן לטטנוס ולחסם לפוליו. לחוד ולא בגיל צעיר ולאט לאט לפי תגובת הילד, אבל זו דעתה.
היא גם נותנת את החיסונים.
אבל היא בירושלים.. לא רחוק לכם?
ואגב היא מאאאאאוד עסוקה. לקבוע אצלה תור זה בערך כמו לזכות בלוטו

אני צריכה לברר מה טווח הזמנים שזה רלוונטי מאז הנפילה
אם אני זוכרת נכון, משני מקרים שונים שהיו לנו (רחלי שנפלה בסלעים, ויונתן שננשך ע"י כלבה משוטטת), מדובר בחלון של 72 שעות.

אני תוהה מה הייתי עושה בלי ההנקה
ומה הקטן היה עושה בלי הנקה...

מכתב אל מנהל ביה"ח ואל (סגן) שר הבריאות...
שימוש בנוהל דיווח על חשד להזנחה/התעללות, שהינו קדוש כי מיועד להיות שסתום הגנה על ילדים, שימוש כזה כדי לנסות לכפות על הורה מתן חיסון בניגוד לדעת ההורה...
לאיים על ההורה.
להתייחס אליו באופן בלתי-מקצועי.

הרופא זקוק לרענון בנוגע לתאריך. 2012, בתור התחלה.

צוויל

איזו רשלנות ואגו מנופח

בעקבות הערה של מישהו כאן למעלה,נפל לנו האסימון שהם לא התייחסו לנושא ההשלכות האפשריות של המכה כמו זעזוע מוח שאכן היה בדיעבד, והיו אובססיביים על החיסון. גם כששבנו בריצה למיון לאחר שהקיא

בדיוק לזה התכוונתי.
זו רשלנות ועל זה אפשר ורצוי לדווח.

אניספלד זה רעיון מעולה ! בעבר הוא הציל אותי .

אבל...אבל...הרי טוענים שצריך לתת בדחיפות בגלל הסכנה שמא חטף טטנוס מהחתך.
החתך,יש לציין,לא היה עמוק. נדרשה הדבקה כי העור התבקע מהמכה ונוצר מרחק בין שני צידי החתך אבל הוא לצורך ההסבר לא דימם. היה מעט דם מקומי אבל לא נזל. מה שכן, היה חתך ואני מבינה שכאן נכנס החשש שמא דרכו חודר הטטנוס במידה והוא בסביבה.

בעקבות הערה של מישהו כאן למעלה,נפל לנו האסימון שהם לא התייחסו לנושא ההשלכות האפשריות של המכה כמו זעזוע מוח שאכן היה בדיעבד, והיו אובססיביים על החיסון. גם כששבנו בריצה למיון לאחר שהקיא(הורים מזניחים שכמותנו) הרופא לא הקדיש לנו יותר מדקה ותוך מבטים עוינים ובטון עצבני אמר "תחזרו רק אם יקיא עוד הרבה פעמים" תוך מתן הרגשה שהוא רוצה שנעוף לו מהעיניים כי לא עשינו כרצונו בעיניין החיסון.

מסכימה עם בשמת. את יכולה להתייעץ עם אניספלד.

עדי ל, לפי כל מה שאני יודעת, מהנפילה הזאת אין שום סיכון לטטנוס. כדאי להירגע.
אם את רוצה לחסן אז תחכי שהוא יחלים, קודם כל. מאוד חשוב לא לחסן אף פעם במצב של מחלה כלשהי.

אחות אחת את כותבת כ"כ משכנע שהרגעת אותי
תודה שכתבת...אני שמחה לשמוע. [במסגרת ההרהורים המתמשכים שלי על אי ההתאמה בין מקום העבודה לאורח החיים, עוזר לדעת שאני בכל זאת מועילה לפעמים].

להתייעץ במישהו אלטרנטיבי?
לחסן ולא לקחת שום סיכון?
איך אני יודעת אם את החיסון הוא יעבור בטוב? זה גם סוג של לקיחת סיכון.
מישהו אמר שלהיות הורים זה פיקניק?:-\

ובעיניין החיסון- בכל מקרה לא התכוונתי לתת אם הילד עדיין חלש ועם תופעות לוואי מהמכה . נראה לי שלא כדאי לערבב שמחה בשמחה...שהרי עשויות להיות לחיסון תגובות כלשהן.
אבל אם כרגע זה דחוף בגלל המכה - אני צריכה לברר מה טווח הזמנים שזה רלוונטי מאז הנפילה . נפל בסטודיו לתנועה בו אחיו התאמן, על שפיץ של קיר גבס, לא במקום מלוכלך ,אדמה או מתכות. הרופא אמר אתמול בערב שהסיכוי לטטנוס אפסי (הוא כמובן חסיד של חיסונים) השאלה היא איזה סיכון אני לוקחת כאן .

אז יונק ויונק. ברגעים כאלו אני תוהה מה הייתי עושה בלי ההנקה, זה כ"כ מרגיע לדעת שמקבל את החלב הבטח מאוד שומני הזה...ואז אני מודה על כל רגע בשש שנות הנקה רצופות שלעיתים רצופות גם בתיסכול ועייפות רבה
בדיוק, מזדהה וזוכרת. אין, אין כמו הבטחון בהנקה כשצריך לעטוף את ילד קטן באהבה ובריפוי

אתמול בערב היינו במרפאה השכונתית שבה שני רופאי ילדים מקסימים באופן יוצא דופן. שניהם בכירים בבי"ח דנה.
הרופא היה מזועזע מהסיפור שלנו וביקש/דרש מאיתנו להגיש תלונה. אמר שחובה על רופאים לנהוג בכבוד בבחירות של הורים גם אם אינן לטעמם. יכולים להביע דיעה במקצועיות ובאדיבות ותו לא. בודאי שלא לכעוס,לנזוף,להשפיל ולאיים. שאין לזה מקום וחשוב שאותו רופא ואחרים ידווחו ושזה יטופל.

אני רוצה להגיש תלונה ועכשיו לא נותר אלא למצוא בי כח לשבת ולנסח.

אחות אחת את כותבת כ"כ משכנע שהרגעת אותי:-)
האמת היא שהמחשבה שמישהו עשוי לנסות להאשים אותנו בהזנחה מצליחה אפילו לשעשע אותי, אם זה לא בדיוק ברגעים בהם בני עובר טיפול לסגירת פצע בראשו ויש חשש לפגיעה פנימית...
אז כן, ברגע ההוא וביממה שלאחריו בה היינו מודאגים ומותשים מאוד,זה השפיע עלי כהוגן. וזה המקום בו רופאים יכולים לנצל את תפקידם לטובה או לרעה כמו במקרה הזה אל מול הורים במצבנו.
ולכן חשוב לדאוג שמי שלא נהג באופן הראוי, יעני הרופא, ידווח.

תודה על על התגובות והדאגה לשלומנו.
הפעוט ממש בסדר. צריך להשגיח עליו והוא די שובב כך שזה להיות די צמודים למי שבכל רגע נתון מטפס ועושה צניחה חופשית מכל אובייקט פוטנציאלי.
מאתמול בבוקר הפסיק להקיא לאחר לילה שהיה אמנם עם הקאות אך במקביל היה ערני ושמח וטוב לב.
הוא עדיין לא אוכל מלבד ביסון ממשהו ויורק לאחר לעיסה . שומר על עצמו ובטח סובל מכאב ראש ובחילות כחלק מזעזוע מוח קל שיש לו. אז יונק ויונק. ברגעים כאלו אני תוהה מה הייתי עושה בלי ההנקה, זה כ"כ מרגיע לדעת שמקבל את החלב הבטח מאוד שומני הזה...ואז אני מודה על כל רגע בשש שנות הנקה רצופות שלעיתים רצופות גם בתיסכול ועייפות רבה.

אם רופא חושב שהורים מזניחים את הילד שלהם, הוא חייב לדווח על זה.
זה נכון. אבל במקרה כזה אסור לו לשחרר את הילד, והוא חייב לדווח על זה מיידית. אם הוא שחרר אתכם הוא כבר לא יכול לדווח - הוא גם מפר את חובת הסודיות, וגם צפוי בעצמו לנזיפה על כך ששחרר ילד שחשב שמזניחים/מתעללים בו.
אם צוות בי"ח חושב שמדובר בילד מוזנח או תחת התעללות, הם בשום אופן לא משחררים את הילד, גם אם ההורים מתעקשים. משאירים להשגחה לפחות ל24 שעות, מזמינים עו"ס ומדווחים למשטרה לפי חוות דעתה של העו"ס בזמן האשפוז.
זה קרה לחברה שלי שבנה היה נופל קבוע ולכן היו לו כתמים כחולים בכל מיני מקומות בגוף. למרות שפיזית הוא היה בסדר, לא הסכימו לשחרר אותם במשך יומיים עד שעשו את כל הבירורים עם עו"ס וצילומים של כל הגוף כדי לבדוק שלא פספסו פציעות אחרות שההורים לא דיווחו...לא נעים.

מעבר לכך דיווח כזה הוא כאב ראש גדול לצוות המדווח [מנסיון]. גם כשמדובר במקרה אמיתי - זה מצריך הרבה בירוקרטיה, עימות עם ההורים, לפעמים מזמנים אותך אח"כ להעיד. אף רופא לא ייקח את זה על עצמו רק כדי להתנקם במי שלא מחסן, ביחוד כשהוא יודע שאי-חיסון לבדו לא ייחשב הזנחה בבית משפט, ועוד יותר כשהוא יודע שבלי לעשות בדיקות כלל גופיות הוא לא יכול לדווח על ילד כחשוד בהזנחה/התעללות. [לקחו לילד בדיקות דם? עשו לו CT כל גופי? אם לא, לרופא אין קייס בכלל].

כך שאני עדיין חושבת שאין לך מה לדאוג. הוא לא יכול לדווח עליכם לאחר השחרור.

אצלנו זה היה עם שסע בשפה מנפילה בגן שעשועים. כולל טלפונים אחכ מהרופאה שרוצה להבהיר לנו איזו בחירה מסוכנת זו. איומים לא היו במקרה ההוא (אבל באחר היו על כך ש״לא חוקי לתת חלב של אמא אחרת" לתינוקת שלי המאושפזת, מה שגרם לי להבריח את החלב פנימה:-p)

וגם מאייל בוצר ה״נחמד״ חטפתי נזיפות על הנקת פעוטה. הוא לא כזה קדוש.
עדי החלמה מהירה וחיבוק לכולכם. ספרי מה שלומו

הלו, הלו!
לילד יש זעזוע מוח, שהרופאים לא איבחנו בחדר המיון?
נראה לי שגם לך יש על מה לדווח...

נשמע לי מאד משונה שאחרי פגיעה בראש עם הקאות הילד לא נשאר להסתכלות או נשלח לCT .
רפואה שלמה.

אוי, איזה סיפור! עכשיו קראתי אותך
באמת נשמע איום ונורא מה שעברתם!
גם לנו היתה חוויה מרנינה ב"דנה" לפני כמה חודשים, עם קטני לא מחוסן וחתך עמוק ביותר, שהצריך תפירה בשעת לילה
אני חייבת לציין שאנחנו דווקא התרשמנו לטובה מהצוות, ואם היו שם כאלו שהזדעזעו נוכח כך שהפעוט לא מחוסן, הם בלעו היטב את הרוק והיו ממש בסדר.
נראה לי שזה בעיקר קשור על מי נופלים.
(אנחנו בסוף החלטנו לחסן, כי הוא נחתך ליד מחסן עם המון פריטים, גם חלודים, וכיוון שאיש לא ראה אותו בעת הפציעה, החלטנו כן לחסן בסוף, אחרי התלבטות. יחד עם זאת, התלבטנו הרבה זמן ובדקנו והתייעצנו, היינו שם המון זמן, ומשך כל אותו זמן הרגשנו שהרופאה שהיתה במשמרת, היתה מאד מאד סבלנית ובכלל לא לחצה והבהירה שההחלטה בידינו.
יתכן כמובן שהיתה הופכת את עורה אם ההחלטה הסופית היתה להמנע מהחיסון...אבל לא התרשמתי שכך היה).
בכל מקרה, איחולי החלמה מהירה לפעוט
ומנוחה טובה לכולכם!

_הוא לא יכול לדווח עלייך.
כל עוד אין חוק שמחייב הורה לחסן את ילדיו - ותודה לאל עדיין אין - אם הוא מדווח עליכם הוא מפר את חובת הסודיות הרפואית, שדווקא כן מעוגנת בחוק._
שמעי, לא נכון. יש חוק שנקרא חוק חובת דיווח (או תיקון לחוק העונשין מס' כך וכך) שאומר שכל אדם בישראל שחושב שמישהו מתעלל או מזניח קטין, עליו לדווח על כך או לפקידת סעד או למשטרה. אם רופא חושב שהורים מזניחים את הילד שלהם, הוא חייב לדווח על זה. אם הוא לא יעשה את זה, הוא יכול לשבת על זה בכלא עד חצי שנה!

עכשיו, השאלה המעניינת כאן היא מה זה הזנחה? האם זאת מילה יפה לבוא נרד לחייהם של אנשים שאין להם כוח להתגונן מפננו, אנחנו, ההגמוניה החילונית-אשכנזית-עירונית-בורגנית שבעצם קובעת מה טוב ומה רע בעולם ולכן יש לה זכות לקבוע מי ראוי לגדל ילדים ומי לא?
אולי.

עדי אני לא מכירה אותך אבל בא לי לחבק אותך! את אמיצה בחיי. נגה צודקת לגמרי.

הניסוח הצחיק נורא את רופא השיניים (ד"ר אייל בוצר)
איזה חמוד. הוא רק גר צפונה מדי.

עדי, החלמה מהירה לילד.

צוויל

איזה סיוט.
תתרכזי בטיפול בילד שלך, ושכולם ילכו לעזאזל.
מאחלת החלמה מלאה ושיבה מהירה לשגרה לילדון ולכל המשפחה.

את הרבה יותר מאיימת עליהם. להם אין כוח עלייך, לכן הם נאלצים לאיים.

הוא לא יכול לדווח עלייך.
כל עוד אין חוק שמחייב הורה לחסן את ילדיו - ותודה לאל עדיין אין - אם הוא מדווח עליכם הוא מפר את חובת הסודיות הרפואית, שדווקא כן מעוגנת בחוק.
לדעתי הוא ניסה לאיים עליכם כדי שתתחסנו.
מעבר לזה, מהכרות ארוכה עם המערכת [כמו שמעיד הניק שלי אני מבפנים] לרופא במיון אין זמן ואין כוח להתעסק עם מה שהוא לא חייב. אולי עצבן אותו שאתם לא מחסנים אבל הוא לא יעשה כלום אחרי שיצאתם מהמיון. לדעתי את יכולה להיות רגועה בעניין הזה.
ורפואה שלמה לילדון.

גם עלי, כאחות בתוך המערכת, איימו בכל מיני איומים כשסרבתי שנה אחר שנה להתחסן [לשפעת חזירים, שפעת העופות, וכד']. שאני מסכנת את עצמי, את הילדים, את הצוות, את המטופלים...אבל חוקית אי אפשר לעשות כלום כי החוק לא מחייב להתחסן.

הוא אמר שהוא ידווח
איומים ריקים לדעתי. הם יורים בכל התותחים בתקווה ללחוץ עלייך.

לפני כמה שנים ובכלל בביקורני שהיו (ומאחלת לעצמי שלא יהיו)במיון נתקלתי בכל הסוגים והגישות של הרופאים לגבי החיסונים החל ממה שאימו עליך וכאלה שתמכו בשקט מאחורי הוילון.
באחת הפעמים נאלצנו להתאשפז בשל העובדה שהילד לא בבית ספר לא מחוסן ויש אמא דעתנית תוך פחות מחצי יום הגיע העו"ס לשיחה איתי, הסברתי לה בדיוק מי אני ושיש לי אישורים לחינוך ביתי, מי הקבסי"ת ועוד.. היא זו שעזרה לי להשתחרר יותר מוקדם אחר כך ועמדה מול הרופאים כך שלא תמיד כולם הם עם דעה אחת.
כן ממליצה על תפר וחתך במקום בית חולים ללכת לבטרם או מוקד רפואי הרבה יותר נעים שם יותר מהיר .
והסיפור שלך שלי הוא יכול להיות הסיפור גם של אותה אמא שהגיעה לחדשות בגלל שהתנגדה לטיפול רפואי. איפה אנחנו חיים אני לא פעם שואלת את עצמי.
מאחלת לכולם הרבה בריאות

תראי, אני לא יודעת, הוא אמר שהוא ידווח. למי הוא כבר יכול?
אם הוא יעשה את זה, אז זה לעובדת הסוציאלית של הבית חולים, ואם יש לה שכל היא תרגיע אותו, ואם אין לה, או שיש לה עמדה כזאת או אחרת כלפי חיסונים היא יכולה להעביר את זה אלאה.

אני חושבת שהעו״ס הסבירה לא תעשה את זה, אבל ישנן כל מיני נשים במקצוע.
שוב, באמת, אם הוא באמת יעשה את זה.

תודה לכולכן.
היה לילה לא פשוט. הוא כנראה עם זעזוע מוח קל. אלך לרופא. מקוה שלא יתייחס כמו אמש.
עדי א כתבת שאם יפנה לרווחה... מה,על חיסון?! יתכן שברוח התקופה בה יש מתקפה על לא מחסנים. לא רוצה לחשוב על האפשרות הזו.

אני אדווח עליכם
וואלה. באמת למי?

את זוכרת את שמו? אני הייתי מתקשרת למיון ומבקשת את שמו ואת המס' רופא שלו, ומתלוננת על יחס לא מכבד.
א. זה טוב כי זה מגביר את התודעה של מי שאחראי בסופו של דבר על הילד זה ההורים.
ב. אם הוא באמת יפנה לרווחה, כבר ידעו שאת רצינית ואין מה להתעסק איתך יותר מידי.

חה איזה קטעים ניחמת אותי שם D:

כן, הלוואי שהיו לי אנרגיות עודפות גם להתלונן. יחס מגעיל, מחפיר, התעללות בילדים ובהורים. פיכס.

לאחר ערב ארוך, מייגע ולא נעים, במיון ילדים("דנה" שבליס) עם פעוט שנזקק להדבקת חתך בראשו, נתקלנו ביחס עויין מאוד כשהיינו צריכים להשתחרר. עקב סרובנו לחיסון טטנוס נינזפנו ארוכות ע"י כמה אנשים במיון
קרה לי בדיוק, אבל בדיוק, אותו הדבר. בבית החולים דנה. עם ילד בן 5 או 6 (לא זוכרת). כלב הפיל אותו ושבר לו שלוש שיניים קדמיות. רק היה צריך לבדוק אותו במיון כי הטיפול העיקרי במרפאת השיניים.
הרופאות גם ניסו לבלבל לי במוח שאפשר לקבל טטנוס מהתאונה הזאת. אמרתי להן, אין מצב. הוא נפל על מדרכה והשפשוף שטחי.
עדי ל, אני לא הייתי מהוססת. אפילו שכל הגערות והנזיפות והעוצמה של הביקורת השפיעו עלי, השארתי הכל בפנים.
כלפי חוץ, אמרתי להם אין מצב, לא מחסנת, אין קשר לטטנוס כרגע, וזהו.
אמרתי לכל אחת ואחד מהם שם, כל אחד בתורו, שהפעילו עלי את כל מכבש הלחצים שנתקלת בו, שאני מבינה את הדאגה שלהם אבל הילד לא יחטוף טטנוס מהנפילה הזאת. אמרתי "תרשמי שאני מסרבת לטטנוס".

אה, לדעתי ניסו עלי כל מיני תרגילים של "לא נשחרר אתכם" וכו', אבל אני, התחנכתי בבאופן אני - אמרתי לה בשלווה גמורה, "אין שום בעיה לשחרר אותנו. פשוט תרשמי על הטופס שאני מסרבת לחסן. ככה עושים את זה". אמרתי לה "תביאי לי טפסים ואני אחתום לך על ויתור, מה שאת רוצה. אין לי בעיה עם הטופסיאדה אבל אני בשום אופן לא מחסנת את הילד נגד טטנוס, ובטח לא עכשיו".

כשהם ראו שאני יודעת על מה שאני מדברת, ומודעת לזכויותינו, הם באמת רשמו על הטפסים שאני מסרבת ושיחררו אותנו.

היא רשמה נוסח מאוד מרושע ונקמני אבל אני מ'כפת לי. נכון, התהפכה לי הבטן לקרוא את זה, אבל זה רק בגלל החינוך שלי להיות "ילדה טובה" וצייתנית ולעשות מה שאומרים לי ולהכנע לסמכות ולציית לרופאים ולהאמין לביקורת, גערות, הטפות ונזיפות, וכל הזבל הזה, טפו!
אחר כך הניסוח הצחיק נורא את רופא השיניים (ד"ר אייל בוצר) שקיבל את התיק הוא קרא ואמר משהו כמו "או-אה, ממש ירדו עלייך, מה?" כי רואים שאלה ניסוחים נקמניים ילדותיים מאוד.

בדף חיסון טטנוס מופיע סיפור דומה שלי, עם רחלי, מלפני 3 שנים

ההתנהגות הזאת תיגמר רק אם נתלונן.
אני רוצה להזכיר לכולם כמה עובדות -
אנחנו חיים במדינה דמוקרטית (ליהודים מסוג מסויים אבל ניחא)
אנחנו משלמים ביטוח רפואי
אנחנו משלמים מיסים (אני לפחות משלמת מיסים, מי שלא משלם מיסים אכן, מוסרית, יש לו בעיה להתלונן על שירות ממשלתי או עירוני)
מגיע לנו לקבל שירות רפואי אדיב, רגוע, מכבד ומקצועי.

השירות שקיבלת אינו אדיב ואינו מכבד. תתלונני בבקשה ונתלונן כולנו על כל איש מקצוע שמתייחס אלינו חרא, לא משנה מאיזו סיבה. זה לא קשור לחיסונים, זה קשור למה אנחנו מוכנים לספוג ומה אנחנו חושבים שמגיע לנו.
תלונה ראשונה לביה"ח על יחס רע.
אחרי שהם עונים תלונה למבקר המדינה.

אוי נשמע קשה....
תהיו בריאים!

לילה לא שקט אבל זה מרגיע לראות אותו ער. (אצלי תמיד בוכים ונרדמים אחרי מכה בראש).
תישנו מחר

אבישג,אחרי מה שעברנו הערב אני מבינה שהרופאים/המימסד הרפואי ממש זועמים עלינו. המבטים העוינים שלהם עדיין מלווים אותי. הופתעתי מהעוצמה.

ה עוגיה תודה ואיזה כייף שקפצת.

לפני כשעה התעורר לאחר שינק והקיא בנדיבות. אני משתדלת לזכור את דברי הרופא לחזור למיון רק אם יקיא מס פעמים. מאז הוא מבקש שאקריא לו מהספרים ולאחר שהותשתי המשיך בעצמו. מפוקס וערני לגמרי וזה מרגיע אותי ומצד שני אני בקושי מצליחה להשאיר את העיניים פתוחות כאן לצידו על הספה.

אם זה מנחם אותך יצאתם בזול (מבית החולים)
את חברה שלי אשפזו עם הבת שלה כנקמה (לדעתה) ובאופן מיותר לחלוטין למשך מס' ימים, מכיוון שהיא לא חיסנה את ביתה נגד שעלת והילדה חלתה בזה.

כו, יהיה בסדר ! תודה מיכל

כפרה על הבכור הזה!
אוי ואבוי! זה נשמע נורא ואיום מה שעברתם.
לי אין מושג לגבי השאלות שלך. ואני לא בטוחה שלמתמחה עייף יש.
בכל מקרה כל הסיטואציה ממש לא היתה מתאימה לקבלת החלטות. מרגישים את הלחץ והעייפות עד לפה. לכי לישון. תעשו תורנות על הילד. הוא יהיה בסדר. וכפרה על הפעוט גם!

מכתב השיחרור רווי בהערות על היותנו הורים לא מחסנים בכלל ולטטנוס בפרט. הבהרות שהוזהרנו על הסכנה שבאי מתן חיסונים ושסרבנו לשתף פעולה.

מה זאת אומרת "ידווחו עלינו"?
למי?

נראה לי שזהו דף זמני

לאחר ערב ארוך, מייגע ולא נעים, במיון ילדים("דנה" שבליס) עם פעוט שנזקק להדבקת חתך בראשו, נתקלנו ביחס עויין מאוד כשהיינו צריכים להשתחרר.עקב סרובנו לחיסון טטנוס נינזפנו ארוכות ע"י כמה אנשים במיון .
האחות שבדקה ראשונה, רק העוותה את פניה למשמע תשובתנו לשאלה אם הוא מחוסן.
הרופאה הכירורגית שכבר יודעה, סיפרה לנו שראתה ילדים חולים במחלה ושלא כדאי לנו. מתים מזה.שאלנו אם זה היה בארץ והיא אמרה שלא . זה היה במדינות "עולם שלישי". הציעה שבחדר בו תטפל בחתך שבראש כבר תחסן. אמרנו שצריכים לחשוב על זה.
בחדר עצמו עזרה לה אחות צעירה שהציעה ש"בואו נחסן קודם" (איזה לחץ...כמו ניסו למהר ולצור עובדה בשטח, לא לתת לנו להתלבט) ואמרנו שאנחנו כרגע לא מעוניינים.
הטיפול בחתך הסתיים ושוב נשאלנו על החיסון . לחץ מסיבי. אמרנו שאנחנו מתכוונים להתייעץ לפני.

אני לא סגורה על זה. הצליחו להלחיץ אותי. אבל - בכל מקרה ממש לא רציתי לחסן ילד מייד לאחר מכת ראש, כשקיימת אפשרות לתופעות לוואי שיתפתחו במשך הלילה ולא אדע אם לשייך אותן למכה או לחיסון. הרגשתי והרגשנו שזה ממש לא נכון. אפשר לחכות למחר/תיים.
עייפים ורצוצים, עם שני ילדים עייפים ורעבים (הגדול היה איתנו בלית ברירה) רצינו כבר ללכת.
אנחנו מתבקשים לחכות למכתב השיחרור. מחכים מחוץ לחדר המיון. מחכים ומחכים. הילדים עולים ויורדים על מיתקנים חשמליים של דמויות - ספיידרמן ומיקי מאוס. זה בחינם והם לא יורדים מהן אלא לאחר כחצי שעה של תנועה שגורמת לי כבר בחילה רק מלהתבונן. ממשיכים לשרוף זמן מול האקוואריום הענק והילד הגדול נכנס עם אבא לאמבולנס חונה בכניסה למיון ונהנה מסיור מודרך ותדפיס א.ק.ג. .
כ 40 דק' ואני נקראת אל המיון בחזרה. מה עם החיסון? שואל אותי רופא צעיר. אנחנו מוותרים - אני עונה בקול רפה. מבטו זועף ומאוד לא אוהד. השעה כבר תשע. הפעוט מתפתל בידיי, גם מזה ששבנו למקום שבו היה לו לא נעים וכואב. הרופא מתחיל משהו בסגנון של "כאבא לילדים אני חושב שאת לא בסדר ו...אחריות הורית...ומי את שתחליטי על פעוט שלא יכול להחליט על עצמו (?!?) ומי נתן לך אישור ..." ועוד ועוד. הייתי גמורה. הצלחתי למלמל "אני אמא שלו ומי אם לא אנחנו נקבל החלטות בעבורו... ואני מתכוונת מחר ללכת אל הרופא שלנו דר. ת. (רופא מאוד נחשב בבי"ח דנה, לכן הזכרתי את שמו. הוא רופא הילדים השכונתי - מיינסטרימי אבל קשוב, מכבד ומקסים עד מאוד ) ולשוחח איתו. שוב חטפתי שטף של נזיפות " מחר? הוא כבר בן שנתיים וארבע, מה עשית עד עכשיו?"
עכשיו כבר הגבתי בתקיפות. בחירותינו כהורים כנראה לא לטעמך ואינן האוריינטציה שלך אבל תפסיק את הנזיפות. הילדים גמורים ואנחנו הולכים מכאן.
הוא נאנח ועשה פרצופים נוראיים והתחיל לרשום משהו בעצבנות על הדף שלפניו.
"אתם לא יכולים לנהוג כך. זה לא מסתיים. אני אדווח עליכם"

כולם הביטו בנו בעוינות/זעם/תדהמה ומבטם אמר "הורים איומים שכמותכם"
ואני -הייתי כ"כ מודאגת מהמכה בראש שממש לא הייתי צריכה את כל האקסטרה הזה.
יצאנו ונכנסנו מהר לקניון צמוד לקנות משהו לאכול כולל כל פאסט פוד שיהיה פתוח בשעה כזו. להפתעתנו מצאנו חנות טבע פתוחה . בעודנו קונים כמה דברים אני אומרת לאיש שהייתי צריכה לשאול את הרופא אם הוא היה מדבר ככה אל נשים שבוחרות לא להיניק/אל הורים שמאכילים את ילדיהם בכל דבר שאינו מזון כולל שלל ממתקים... ומתחשק לי לחזור ולשאוג עליו.
התיישבו ליד שולחן עם הקניות ולא עוברות חמש ד' ובלי שאכל - הפעוט מקיא. טסנו בחזרה למיון היישר לזרועותיו של אותו רופא. הביט בי במבט שואל (אולי חשב שחזרנו להתחסן...) והסברתי. שלח אותנו הביתה " תשגיחו עליו ותשובו רק אם יקיא הרבה פעמים" .

מיותר לציין שאני מאוד לא רגועה . היחס העוין גם השאיר רשמיו ולמרות שאני חושבת שלחסן כעת היתה בחירה לא נכונה, אני לא רגועה גם בעיניין הזה.
החלטתי להציק לו אחת לשעה שעתיים כדי להיות בטוחה שהוא בסדר. לפני מס ימים גמלתי מהנקת לילה והוא הולך לקבל הלילה ציצי מיוזמתי, ממש "הפרה רוצה להיניק..." וגם כשהעגל ישן .

הבכור סיכם "היה כייף".