[h=3]
צאו לי מהחיים[/h]
נורא מעצבן שמי שבוחר אחרת מהכלל צריך להצדיק את הבחירות שלו באמצעות תוצאה מיוחדת במינה.
או במילים אחרות - שיש ציפייה שאם הנקתי יהיו לי ילדים בריאים במיוחד, או אם בחרתי בחינוך ביתי הילדים יהיו מבריקים במיוחד, או אם אני אוכלת אוכל מסוים אז העור שלי יזהר.
לקחתי חלק בהמון מפגשים של קבוצות של חינוך ביתי. ובכלל לא התרשמתי שהילדים שם מיוחדים באיזה אופן יוצא דופן או אפילו מאושרים בצורה יוצאת דופן. כן התרשמתי שהם חיים את חייהם בצורה טובה ורובם נראים מבסוטים פחות או יותר. מה עוד אפשר לבקש בעצם? למה בכלל צריך לבקש יותר מזה?
ומעצבן שרק מי שבוחר אחרת מהכלל בכלל צריך לתהות על זה בעקבות שאלות הקהל. מה רע בסתם חיים טובים?
מזכיר לי איזה גריין של צפריר שהתרגז פעם שמצפים מהורים בחינוך ביתי להיות חביבים או אדיבים באופן מיוחד במקום לצפות שהם פשוט יהיו הורים שבחרו בחינוך ביתי.
ומכאן אני מתחברת בסלטה אחורית לאחת ההרצאות ששמעתי היום בעניין רב בנושא טרור ההנקה. ואיזו פילוסופית צעירה ומבטיחה, שדווקא התגלתה להפתעתי כמניקה למרחקים ארוכים, טענה בלהט נגד הכניסה של הציבור לתחומי ההנקה של אימהות.
<נזכרתי בזה בגלל העדויות שעלו כאן לגבי הצורך להצדיק את הבחירה בחינוך ביתי דרך התועלת הצפויה>
ואחת הטענות שלה מצאה חן בעיניי.
היא אמרה שלאימהות יש תפקיד חברתי להיטיב עם ילדיהן. והתפקיד הזה מתורגם הרבה פעמים מצורך בסיסי להיטיב לצורך להיטיב כל הזמן, וממנו קצרה הדרך לצורך להיטיב בכל דרך שבה ניתן להיטיב.
ומכאן שאמא שיודעת שמשהו יעשה טוב ולא עושה אותו היא אמא גרועה או סתם לא טובה.
והגברת טענה שהקפיצה הלוגית הזו בין ההורות המיטיבה לבין הכפייה על אימהות לבחור לבצע
כל מה שטוב היא מיותרת ומכבידה מאוד על האימהות. ושאם כבר מתעקשים על ציפייה חברתית ביחס לאימהות אז היא צריכה להתרכז בעשיית טוב כללית, ומתן בחירה לאימהות באיזה טוב לבחור ועד כמה.
זה כמובן מזכיר מאוד את האמא הטובה דייה של ויניקוט, אבל מנקודת מוצא קצת אחרת, שבה ה"טוב" שאמא יכולה להעניק הוא שווה ערך, ואין ערך מיוחד לטוב שבהנקה או עדיפות על פני "טובים" אחרים.
בכל אופן, מכאן היא הגיעה לרתיעה הגדולה שלה מכך שאנשים רואים לנכון לאלץ אימהות לא מניקות להצדיק את עצמן בפני החברה, איך ייתכן שמנעו מילדיהן טוב מסוים שהיה ביכולתן להעניק.
אמרתי לה שאולי בגלל שהנקה נתפסת בחוגים מסוימים היום כמשהו נורא הוליסטי, שהוא לא איזה "טוב" סתמי כמו להלביש ילד בבגדים חמים או להקדיש לו תשומת לב, אלא שזה "טוב" מליגה אחרת.
היא הסכימה אבל גם אמרה בצדק, שהיא לא היתה רוצה לשלול דווקא מאימהות מניקות את התחושה שהנקה היא משהו הוליסטי וענקי, רק בשביל שאימהות שלא הניקו ירגישו יותר טוב ולא יהיו בתחושת החמצה גדולה. או רק בשביל שאנשים ירגישו פחות בנוח לבקר את מי שלא מניקה.
הסכמנו שיש אולי איזה קו דק בין האפשרויות האלה, שהיה מוטב לנו חברתית להלך עליו במקום בצדדים שלו. שיש איזה איזון ביחס לתפישת ההנקה שעוד לא הגענו אליה מבחינה חברתית, ובינתיים הוא מאפשר כל מיני דברים שחלקם ממש רצויים וחלקם ממש לא.
בכל אופן, היא סיפרה לי למרבה התדהמה, שכאשר חוקרים באנגליה הנקה (יש עידוד מאוד גדול להניק עד גיל חצי שנה הנקה מלאה), אז בודקים מי הניקה הנקה מלאה לגמרי.
זה אומר שאמא שהניקה אבל גם נתנה בקבוק, אפילו רק פעם אחת, לא נספרת כמניקה הנקה מלאה.
ושבכך יש דהלגיטימציה לסגנונות חיים מסוימים והמון ביקורת רק בעצם בחירת המתודולוגיה, ושזה שיקוף חברתי מסוים שקשה להבין איזו תועלת הוא בדיוק מביא.
משהו בדברים שלה שכנע אותי מאוד, וגם גרם לי חשק עז לצעוק - צאו לי מהחיים. כל החוקרות והחוקרים, השכנים החטטניים, סגל בית הספר, העובדות הסוציאליות מלאות הכוונות הטובות, צוותים רפואיים וכל השאר - צאו לי מהחיים!
כשאני אצטרך אתכם - אני אבקש עזרה. מבטיחה.
<סליחה על הטון. הקשבתי היום ליותר מדי עדויות מדהימות אבל גם מזעזעות בחלקן על מעורבות של בעלי סמכות בחיי משפחה בדרכים לא פורמאליות ולכן מסוכנות בהרבה. נראה שזה השפיע עלי
>