על ידי ניצן_אמ* » 15 ינואר 2010, 17:30
הולכים להיות פה תיאורים גרפיים, אז לא לבעלי בטן רכה.
לעניין ה"כיס", גם לי יש כזה. ולפעמים (לעתים רחוקות) נתקע לי שם משהו ומתנפח. זה ממש לא נעים ומתחילים אצלי סימפטומים של צינון. אחרי כמה ימים הגוף דואג לעטוף את זה במין ליחה רירית כזו וזה נפלט. בלעכס. אבל, כאילו, זה עובד.
עוד לעניין הכיס, יש כאלה גם במעיים (דיברטיקולום) ויכולים להתפס שם דברים, ולהשאר ולעשות דלקות. כן כן. אז מה? נפסיק לאכול לגמרי?
בקיצור, כטיעון, זה לא משכנע.
את סיפור הזוועה מהקישור אני מכירה כבר הרבה זמן. זו ראייה סופר אנקדוטלית וזה קרה לפני מליון שנה. אם כבר, זה שזה כזה סיפור עתיק, אפילו אם התוצאה היתה הרת אסון, אמור להרגיע ולא להלחיץ. לא? זה אומר שהמידע מבוסס על אנקדוטה נדירה וממש לא על סטטיסטיקה נפוצה.
כשתינוקות ופעוטות מתים או נפגעים בצורה קשה זה לגמרי נורא ומזעזע וזה תמיד תמיד נוגע לנו בפחדים הכי עמוקים וגורם לנו לעשות דברים לא רציונאליים במיוחד. וזה בסדר גמור. באמת. זה רק לא הגיוני. אז או שהולכים עם זה עד הסוף ואומרים "קראתי פעם משהו, וזה עשה לי כל כך רע... וזה בכלל לא רציונאלי, אין לי בעצם סיבה טובה חוץ מהפחדים שלי, ואני מפרגנת לעצמי את זה." אז סבבה לגמרי. אבל להתחיל לעשות מזה משנה סדורה מלווה בסיפורים על חנק והתנפחויות וכיסים שנסגרים בגיל חמש ולנסות להפחיד את כל הסביבה בלי שום סיבה אמיתית, זו כבר עבודת שטח מאומצת של רב-סרן שמועתי, ומול זה אני אצא חוצץ.
כי קורים המון דברים בכל העולם, ואפשר לשבת ולרעוד מתחת לשמיכה ולא לעשות שום שום שום שום דבר שיכולה להיות לו תוצאה בעייתית בסבירות סופר נמוכה.
זה מזכיר לי שיש ז'אנר כתיבת סיפורי זוועה כאלה בפורומים של אמהות בארה"ב. זה מתחיל בפסטורליה, ממשיך בילד שכמעט נופל מהחלון וברגע האחרון ניצל ממוות נוראי בזכות אמא שלו, ובסוף מלא בהטפות (ובטלפונים של מתקיני סורגים
)
הולכים להיות פה תיאורים גרפיים, אז לא לבעלי בטן רכה. ;-)
לעניין ה"כיס", גם לי יש כזה. ולפעמים (לעתים רחוקות) נתקע לי שם משהו ומתנפח. זה ממש לא נעים ומתחילים אצלי סימפטומים של צינון. אחרי כמה ימים הגוף דואג לעטוף את זה במין ליחה רירית כזו וזה נפלט. בלעכס. אבל, כאילו, זה עובד.
עוד לעניין הכיס, יש כאלה גם במעיים (דיברטיקולום) ויכולים להתפס שם דברים, ולהשאר ולעשות דלקות. כן כן. אז מה? נפסיק לאכול לגמרי?
בקיצור, כטיעון, זה לא משכנע.
את סיפור הזוועה מהקישור אני מכירה כבר הרבה זמן. זו ראייה סופר אנקדוטלית וזה קרה לפני מליון שנה. אם כבר, זה שזה כזה סיפור עתיק, אפילו אם התוצאה היתה הרת אסון, אמור להרגיע ולא להלחיץ. לא? זה אומר שהמידע מבוסס על אנקדוטה נדירה וממש לא על סטטיסטיקה נפוצה.
כשתינוקות ופעוטות מתים או נפגעים בצורה קשה זה לגמרי נורא ומזעזע וזה תמיד תמיד נוגע לנו בפחדים הכי עמוקים וגורם לנו לעשות דברים לא רציונאליים במיוחד. וזה בסדר גמור. באמת. זה רק לא הגיוני. אז או שהולכים עם זה עד הסוף ואומרים "קראתי פעם משהו, וזה עשה לי כל כך רע... וזה בכלל לא רציונאלי, אין לי בעצם סיבה טובה חוץ מהפחדים שלי, ואני מפרגנת לעצמי את זה." אז סבבה לגמרי. אבל להתחיל לעשות מזה משנה סדורה מלווה בסיפורים על חנק והתנפחויות וכיסים שנסגרים בגיל חמש ולנסות להפחיד את כל הסביבה בלי שום סיבה אמיתית, זו כבר עבודת שטח מאומצת של רב-סרן שמועתי, ומול זה אני אצא חוצץ.
כי קורים המון דברים בכל העולם, ואפשר לשבת ולרעוד מתחת לשמיכה ולא לעשות שום שום שום שום דבר שיכולה להיות לו תוצאה בעייתית בסבירות סופר נמוכה.
זה מזכיר לי שיש ז'אנר כתיבת סיפורי זוועה כאלה בפורומים של אמהות בארה"ב. זה מתחיל בפסטורליה, ממשיך בילד שכמעט נופל מהחלון וברגע האחרון ניצל ממוות נוראי בזכות אמא שלו, ובסוף מלא בהטפות (ובטלפונים של מתקיני סורגים :-P)