קראתי. ממש מרגיז! קודם כל מנוול, שפגע במוניטין של מרגרט מיד במזיד ובמרמה. ואחר כך, מעניין אותי איזה מהמניעים האפשריים היה פה.

עכשיו מסתבר שהאנתרופולוג ש״הפריך״ את הממצאים של מיד בסמואה, פיברק את העדויות המפריכות:
http://www.stuff.co.nz/world/south-pacific/8344079/Truth-revealed-of-fateful-hoaxing

[u]מה דעתך על ג'יין גודול? כבר קראת?[/u]
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט :-D
טוב, זה נשמע מצחיק אבל זה נכון. יש לנו סרט של נשיונל ג'אוגרפיק על זה, וזה אכן מרתק. יש גם משהו יפה בלראות את זה ולא רק לקרוא, אבל אני מניח שבקריאה יש גם הרבה דברים שלא עוברים בסרט. לאמא שלי יש את הספר במקור באנגלית. אולי אני אקח ממנה.
הייתי שמח להמשיך בדיונים על ספרים אחרים, אבל זה דף על ספר ספציפי אז אני אמשיך בדף [po]המלצות ספרים 2[/po]. להתראות שם.

סליחה, טעות. אני קוראת עכשיו שוב את מה שיש לי וקצת ברחבי הרשת, ואכן יונת צודקת, הנערות שמיד דיברה איתן שיקרו לה על מנהגים שקשורים למין, לא על כל השאר (זה גם הגיוני). כנראה גם שבאופן כללי על ילדות והתבגרות היא אספה מידע ממגוון רחב יותר של מקורות. בקיצור, לך על זה, ותעדכן אותנו מה דעתך אח"כ :-)

עד כמה שידוע לי, שני הספרים מבוססים על אותו "מחקר"... היה לי פעם מאמר שסיכם את כל העניין, אבל אני |יד1| ולא יכולה לחפש כרגע. בכל אופן, אם אתה מחפש קריאה מדעית-באופנית קלה וכיפית, מה דעתך על ג'יין גודול? כבר קראת?

אני חושבת שרחל התייחסה לספר "התבגרות בסמואה" (רחל?).
אני מצאתי בספר "מילדות לבגרות בגיניאה החדשה" הרבה קטעים מעניינים -- גם לגבי הילידים, וגם לגבי מיד והדרך שהיא מפרשת את מעשיהם.

בעקבות קריאת הדף הזה, אני שואל את עצמי אם שווה לקרוא את הספר או לא...
לפי דברי [po]רחל ברמן[/po], אין שום משמעות למה שכתוב בספר, ולכן אולי עדיף לא לבזבז עליו את הזמן.
מה אתם אומרים?

דף מרתק @}

קראתי משהו על העדות המאוחרת של אותן נערות. הן סיפרו שהיא שאלה אותן מה הן עושות בשעות הפנאי, והשאלה נראתה להן מגוחכת, והן ענו: הולכות עם בחורים. מה שמעניין בסיפור הזה, הוא שמה שעולה ממנו, הוא דוקא כמה דומה צורת המחשבה שלהן לצורת המחשבה שלנו. אותם דברים מביכים, מצחיקים, אותו סוג של סרקזם.

דף ישן ישן, אבל אני מופתעת שזה עלה בצורה כ"כ עדינה - זה לא ש{{}}[u]נסוב ויכוח גדול[/u] סביב "מילדות לבגרות בגינאה החדשה". כיום ידוע שמיד הולכה שולל לחלוטין במקרה הטוב, ופיברקה את הנתונים שלה במקרה הרע. סביר להניח על סמך מה שידוע לנו שמדובר בשילוב של השניים - היא הייתה תחת לחץ להפיק תוצאות, לא הצליחה לבצע את התצפיות שהבטיחה למנחה שלה, והסתפקה בתשאול שתי נערות שפשוט עבדו עליה כי השאלות שלה הביכו והצחיקו אותן. יש לנו את העדות של אחת הנערות, וגם את העובדה שאנתרופולוגים אחרים שהיו שם זמן מועט לאחר מכן צפו בתרבות שונה לחלוטין מזו שמיד תיארה. זו לא הטיה, זו פיקציה.

אה, בטח. מסכימה לחלוטין.
ולא רק אנתרופולוגים.
גם סוציולוגים, רופאים, חוקרי ספרות ועוד הרבה בעלי מקצוע...

אני לא מסכים איתך לגבי ההשלכות של "תורת הכאוס" אבל אני מודה ש"[po]מדע מדויק[/po]" הוא בטוי שאינו מדויק כל צרכו.
מה שהתכוונתי להגיד (כנראה בצורה לא מובנת כל כך) הוא
שתאורי חברות שבטיות ע"י אנתרופולוגים עלולים להיות מאוד מוטים. לעיתים בגלל מה שאותו אנתרופולוג/ית רוצה למצוא שם.

ומי אמר שהאנתרופולוגיה היא מדע מדוייק?
אגב, גם הביולוגיה אינה מדע מדוייק. לפי תורת הכאוס,גם הפיזיקה והכימיה לא!
רפואה אינה מדע אלא אמנות.
מתמטיקה אינה מדע אלא פילוסופיה (שיטה ולא מחקר של המציאות).

הד, נעשה סדר:
עצם קיומה של תרבות - כנראה פוטנציאל ביולוגי באדם. כמו שעצם קיומה של שפה.
תרבות ספציפית, עם כל מגוון ההמצאות והתפתחויותיהן ההיסטוריות - לא עניין ביולוגי. כך גם כל שפה וההיסטוריה שלה.
יותר ברור עכשיו?

או כמו שאמר מאיר אריאל ז"ל (ציטוט מהזיכרון)

לפי מדעי הטבע
האדם כלול בטבע
אם כלול האדם בטבע
כלולים כל מעשיו
יוצא שעל פי המדע
טבעי הוא מעשה האדם
אף פרי מעשה האדם
טבעי הוא לכל פרטיו

[b]בשמת[/b] -
אם "חיי תרבות" הם "התפתחות ביולוגית אבוציונלית", כפי שאמרת, הרי שגם [b]כל[/b] "פיתוחי התרבות האנושית" נכללים תחת קטגוריה זו (קעקועים, פטריארכליות, מטריארכליות וכו'). ממילא נשמטת לה ההבחנה בין "טבע" ל"תרבות"!

<יאיר לא מנסה להיות קטנוני - הוא באמת מנסה להבין.>

עפ"י "עימותים גדולים במדע" -
סביב מרגרט מיד ואמינות תאוריה נסוב ויכוח גדול.
בשנת 83 הוציא דרק פרימן פרופסור לאנתרופולוגיה ספר בשם "מרגרט מיד וסמואה: התהוותו של מיצוס אנתרופולוגי" ובו הוא טען שמרגרט מיד עיוותה לחלוטין את המציאות בסמואה. טענותיה שההתבגרות יותר חלקה והמין חופשי משוללות יסוד ודווקא פולחן הבתולין חזק מאוד.
תומכים רבים קמו למיד והתפתח עימות חריף מדעי וציבורי.
ב88 יצא סרט אשר ראיין את פא'אפואה אחת מהמרואינות הראשיות של מיד אשר בהיותה זקנה בת 60 טענה טענות שונות לחלוטין ממה שמתואר ע"י מיד.
במידה רבה חיזקה את הטיעון שמיד הולכה שולל או הסתכלה בצורה מאוד מגמתית על הנתונים.
הווכוח עדיין לא הוכרע וכנראה שאף פעם לא יוכרע.

לקח אחד לכל הפחות ראוי להפיק כאן לדעתי והוא שאנתרופולוגיה אינה מדע מדויק.

לא מוזר. רק מעציב.
מסיבה היסטורית כלשהי חברות מסויימות פסלו את הקולוסטרום. נדמה היה להן שהוא לא טוב או לא בריא. יש הרבה מאוד אמונות תפלות שמקורן בבורות בקרב עמים שונים, כולל העם שלנו (יש לנו תיעוד מרשים של שטויות, אמונות תפלות והלכות ממש אכזריות ומסוכנות. לחז"לינו לא חסרה בורות).
ברגע שיש "תרבות" - נמצא גם כל מיני אמונות, נורמות ודיעות חסרות שחר, שהשד יודע איך הן התפתחו. ומה זה בכלל משנה.
>בשמת מעולם לא האמינה שחברות שבטיות הן מושלמות או "חברת מופת"<
[בעצם אולי להיפך. אולי הייתי צריכה בעצמי לצאת מהדיעות הקדומות ולגלות שאפשר ואף כדאי ללמוד מהן דברים מסוימים? למשל, הרי מגיל צעיר מאוד ידעתי באיזשהו מקום שבסין ובאפריקה התינוקות לא לובשים חיתולים. אבל זה היה מתוייק במדור "ידע אנתרופולוגי אנקדוטאלי" ולא במדור "עובדות ביולוגיות על תינוקות שעשויות להיות רלבנטיות לטיפול בתינוק/ת הפרטי/ת שלי"].

ציטוט מהספר בנושא טיפול בתינוק בזמן שאחרי הלידה:

הנשים המבוגרות יותר ממשפחת האם והאב רוחצות את התינוק ומטפלות בו... את הילד אין מאכילים עד עבור 20 או 24 שעות אחרי הידה. אז הוא מקבל חלב משדי כמה מיניקות ומעט טארו שאימו לעסה היטב. [b]האם עצמה אינה מיניקה את התינוק אלא כעבור 3 או 4 ימים מן הלידה[/b]. הנשים האחרות מיניקות אותו לפי התור, וכולן מקבלות על כך תמורה מאוחר יותר. אם האם אינה מרגישה טוב ואינה יכולה בשום אופן להיניק את תינוקה משך זמן מה, היא חייבת להחזיר את החלב לתינוקות של המיניקות הללו כאשר היא מבריאה.

מה עם הקולוסטרום? והגודש? מוזר, לא?

[u]השבט שמתואר ב"עקרון הרצף" שכאמור נבחר למחקר בשל "תכונות האושר" המיוחדות לו.[/u]
תיקון קטן:
לא נבחר
ולא למחקר.
לידלוף לא "חוקרת", סתם מישהי שהתגלגלה לשם וקיבלה כמה תובנות על הטבע האנושי (טוב, יש סיפור יותר גדול מסביב לספר, אבל זה הבסיס. היא לא חוקרת, לא אנתרופולוגית ולא כלום).
והיא לא בחרה את היקואנה. במקרה, לשם היא התגלגלה עם המשלחת שהצטרפה אליה. זה הכל.
מי אמר שחברות שבטיות הן "אידיאליות"? הטענות שלה אינן שחיי היקואנה אידיאליים, אלא שיש כמה דברים בסיסיים ביולוגיים שהאדם מתוכנת להם, שכדאי לנו לחזור וליישם.
ברית מילה, קעקועים והטלות מום אחרות, מנהגי נישואין, פטריארכאליות, מטריארכאליות, נורמות חברתיות מסוימות - כולם אינם משהו ביולוגי אבולוציוני, אלא פיתוחי התרבות האנושית.
הנקה, החזקת התינוק צמוד לגוף, יחסי מין, חיים חברתיים בשבט, השתתפות הגברים בהורות (לא חשוב מה קרבתם לילד), שינה משותפת, ייצור כלים ושימוש בהם, שפה וחיי תרבות - כנראה כן ביולוגיים אבולוציוניים.

יפעת,
אני יכולה להעיד מנסיוני עם מספר מתבגרים - כן, הרבה מההבטחות של הפסיכולוגיה המודרנית הקשורות בגיל ההתבגרות הינן תגובה אנטי מערכתית.
המרד, הצורך "להרוס" את העולם, הדיכאון, התסכול, האלימות - אלה נובעים מכך שבחברה שלנו מתיחסים לילד בן 6 ולנער בן 16 אותו הדבר. על שניהם מוטלות חובות שרירותיים, אין להם מרחב החלטה לגבי החיים שלהם, אין להם אפשרות לקחת אחריות על החיים שלהם.
נער בן 16 כבר הרבה יותר דומה לאדם בוגר מאשר לילד בן 6 (גם לילד בן 6 ראוי לתת יותר מרחב לחייו, אבל זה לא שייך לנושא). ומה הוא יכול לעשות? ללכת לבית ספר ולעשות מה שהמורים אומרין לו? אז הוא הורס, מתנכר, מדוכא, אלים......

ברור. לכל מערכת חברתית-תרבותית יש את הקודים שלה. אבל הבאתי זאת כדוגמה לכך שלא כל מה שקורה בחברה השבטית יכול להראות בעינינו כאידיליה, כפי שעשוי להצטייר מקריאה על השבט שמתואר ב"עקרון הרצף" שכאמור נבחר למחקר בשל "תכונות האושר" המיוחדות לו.

אני מתעניינת ברפרנס שבטי המתייחס לתקופת הילדות המוקדמת גיל שנתיים-שלוש, ואם גם בחברה השבטית הילדים עוברים את שלב הרכושנות? או שאולי בגלל שהם מכירים את כל אלו שהם גדלים לידם, זה קורה אצלם אחרת?

ענת,
משהו דומה קראתי בספר "דבר של ערך", המתאר את הקולוניאליזם והמאבק לעצמאות בקניה (כולל תאור חסר רחמים של מחתרת המאו-מאו) דרך סיפורם של שני נערים, לבן ושחור שגדלו יחד כידידים והפכו אויבים בנפש. הזָרָז לפרוץ האיבה ביניהם היה קשור במנהג האפריקאי להרוג תינוק שנולד במצג עכוז, כי "הוא מקולל". השלטון הלבן ראה כמובן מנהג זה כרצח תינוקות, ומבצעיו הועמדו לדין.
תפיסות תרבותיות מנוגדות בתוך חברה אחת מביאות לא אחת למצב חסר-מוצא (ראי מנהג נקמת הדם אצל הערבים). כל אחד שופט שיפוט מוסרי על-פי תרבותו, אלא שגם המוסר אינו חד-משמעי.

אני לא קראתי אבל ראיתי סרט עליה ועל הספר שהוזכר
אחד הדברים שנשארו לי חרוטים מהסרט על ממצאיה מגניאה הוא
שבביקוריה הראשונים היא לא נתקלה בחויות גיל התבגרות קשות -
כלומר לא מיוחס שום דכאון למעבר מילדות לבגרות.
בסרט היא מפרשת את זה שבגלל שאין הגבלה מינית והסקס הוא חופשי מרגשות אשם כנסייתיים
הנערים והנערות פשוט גדלים בהנאה.
אחרי כמה שנים היא חוזרת למקום ומוצאת שהוקמה שם כנסייה והמיסיונר המקומי עשה עבודתו נאמנה
והנערות פזורות השיער , חשופות השדיים ועטורות הפרחים התחלפו בנערות לבושות תלבושת אחידה כזו של חולצה לבנה וחצאית שחורה , משהו כזה
והן מטיפות לצניעות , ולבתולין עד החתונה וכו' האמת שזה היה די עצוב
אבל אפשר לקבל מזה מושג, על גיל ההתבגרות
האם כל מה שמוכרים לנו עליו (שינויי מצב רוח, תסכול, אלימות, דכאון) הוא הכרחי או תגובה אנטי מערכתית בלבד?

[u]זאת אומרת שמגיע מישהו, צופה חיצוני, לחברה זרה לו ורוצה לספר לנו משהו עליה, רוצה להבין איך היא פועלת ולמה. זה ברור שנקודת המבט שלו משפיעה על מה שהוא רואה,[/u]
היא לא רק משפיעה על מה שהוא רואה, אלא גם על מה שקורה בשטח, כיוון שהוא גורם זר שחדר לשטח ומשפיע עליו. אגב בימינו מאמינים שזה קורה בכל תצפית וניסוי מדעיים. נוכחות המדען משפיעה על תוצאות המחקר.
גייגר, מות באומאופיה (או מפולת באומופיה? לא זוכרת את שם המחבר, יצא בעם עובד לפני המון שנים, בטוח קיים בספריות) זה ספר סיפורת של יליד כפר אפריקאי שבגר בתקופה שהתחיל הקולוניאליזם. אז מצד אחד מתוארים חיי הכפר ללא כחל ושרק ומצד שני את גודל הזוועה שהקולניאליזם גרם.
אחד הדברים הקשים במסורת הכפר: תאומים היו משליכים ליער, מחשש שהם אחוזים רוחות שליליות!

נוסף לי ספר לרשימת הקריאה :-)
אני מסכימה ש [b]המודעות[/b] לנקודת המבט היא מהותית.
כמו מדחום גדול שמכניסים למבחנה קטנה והוא משנה את הטמפרטורה של הנוזל...
(דימוי ששמעתי פעם בהקשר של ביקורת מסעדות נדמה לי)

זאת אומרת שמגיע מישהו, צופה חיצוני, לחברה זרה לו ורוצה לספר לנו משהו עליה, רוצה להבין איך היא פועלת ולמה. זה ברור שנקודת המבט שלו משפיעה על מה שהוא רואה, והמודעות של האנתרופולוג לכך היא מהותית.
מי שכתב את הספר ששכחתי את שמו, שהוא אנתרופולוג מפורסם, מתרכז בסיפורים שלו ברגע שבו הוא "פיצח" את הקוד שלפיו פועלת החברה. בסיפור על באלי, שהוא סיפור אחד בלבד בספר, הוא גילה, לטענתו, שקרבות התרנגולים שנהוגים שם (עדיין? אני תוהה. כבר כשהוא כתב את הסיפור הם היו לא-חוקיים), הם ממש המפתח להבנת ההתנהלות החברתית כולה. יחסי הכוחות, יחסי גברים ונשים, חישובי ההימורים, היררכיה חברתית - הכל משתקף בקרבות וארגונם.
אוי, נזכרתי - אולי [b]פרשנות של תרבויות[/b]. מיד אחפש בגוגל ... כן! של קליפורד גירץ.

[u]נכתבו מספיק ספרים על ידי ילידי החברה השבטית לשעבר (מוות באומאופיה, למשל) [/u]

[u]איך קוראים להוא שכתב את "קרב תרנגולים בבאלי"?[/u]

ענת, עירית, אנא פרטו יותר על הספרים שהזכרתן!

[u]המרחב הפרשני הוא לב העניין באנתרופולוגיה.[/u]
מה זאת אומרת?

[u]אני מסכימה, אבל יש המון מקום לפרשנות. אני חושבת שבתצפית של האנתרופולוג, גם אם הוא חי זמן מה בקרב בני המקום, יש איזה מרחב פרשני.[/u]
המרחב הפרשני הוא לב העניין באנתרופולוגיה. איך קוראים להוא שכתב את "קרב תרנגולים בבאלי"? יש לי הספר שלו בבית, אבל פרח שמו מזכרוני.

עם כל הכבוד למרגרט מיד, ומגיע לה, בחוגים לאנתרופולוגיה בני-זמננו, היא נחשבת לאנתרופולוגית מהזן המיושן, כזה שמפרש דברים מנקודת המבט התרבותית שלו עצמו (אנתרופוצנטרית), ולכן גם יותר מעוות דברים. אבל הציפיה ששרתה שם אידיליה היא מעט תמימה.
נכתבו מספיק ספרים על ידי ילידי החברה השבטית לשעבר (מוות באומאופיה, למשל) שמתארים הרבה קונפליקטים אישיים, בין-זוגיים וחברתיים בחיים בחברה השבטית לסוגיה.
צריך לזכור שהספר עקרון הרצף מתייחס לחברה מאד ספציפית בעלת מאפיינים מיוחדים. ובטח גם שם לנקודת המבט של המחברת יש משקל מסוים.

לדעתי אפשר ללמוד המון מהספר הזה. למשל על [po]אבהות והנקה[/po], או על מה זה משפחה (כי אנחנו די שבויים בתפיסה של משפחה גרעינית). נכון שזו לא אידיליה, אבל זו תרבות שעובדת בצורה מסויימת שונה משלנו. וכן, בטוח שלמרגרט מיד יש את ההטיות שלה בדיווח. אז מה? זה לא נותן לנו מרשם לאושר, אבל זה כן יכול לפתוח לנו את הראש ולתת לנו רעיונות (או לסלק דעות קדומות).

איזו אכזבה, תחילת התיאור של חגית הספר נראה מבטיח, כזה שאפשר ללמוד ממנו משהו.
(לא איך לא, אלא איך כן.)

אני מסכימה, אבל יש המון מקום לפרשנות. אני חושבת שבתצפית של האנתרופולוג, גם אם הוא חי זמן מה בקרב בני המקום, יש איזה מרחב פרשני. רואים הרבה נקודות ומציירים מהן איזה ציור, ואפשר לצייר מאותן נקודות בדיוק ציור אחר. גם אופן התיאור שהוא סיפורי ותיאורי (ולא "מדעי" ויבש) הופך את הספר מהנה לקריאה אבל מעט חשוד במהימנות לקויה (בעיניי!).
ושוב, אני מסכימה שהרצון שלי לגלות איזו תרבות אידילית שתיתן לי נקודת ייחוס לבחירות שלי (בדומה לשבט של ג'יין לידלוף בעיקרון הרצף) הוא נאיבי למדי. לכל תרבות מערכת ערכים שונה (ואין טוב יותר או פחות) וגם חוליים ובעיות.

ביקורתית ככל שתיהיה, בהנחה שהיא מדווחת על מה שהיא רואה, ילד שסוטר לאמא שלו זה קצת בעיתי.
מישהיא אמרה במאמר באתר של לה- לצה (מיד? Meredith F. Small ?) שאין דבר כזה תרבות אידיאלית. לכל חברה יש ערכים משלה,(עצמאות לעומת שיתוף פעולה לדוגמה) ודרך גידול הילדים מתואמת ומכוונת לערכים הנ"ל.

אני קוראת עכשיו את הספר ו"התאכזבתי" לגלות שמערכות היחסים בתוך המשפחה בשבט המנוס רחוקות מלהיות אידיליות!

הנישואים הם עיסקה כלכלית לחלוטין, ולפי התיאור של מיד, שאני חושדת בה בהטיית עובדות מסוימת, שוררת ממש איבה בין הבעל לאישה על רקע כלכלי.

לפי התיאור הם נשארים נאמנים יותר למשפחת המוצא שלהם. כלומר, הגבר מסור יותר לפרנסת אחותו מאשר לפרנסת אשתו, וגם היא דואגת לאחיה יותר מלבעלה. סביב זמן הלידה הגבר בכלל לא בסביבה והיא חוזרת למשפחתה.

כמו [po]שחגית ו[/po] כתבה, בהתחלה התינוק עם האם, ואח"כ עובר לידי האב, כי יש לו יותר זמן (!) האם עסוקה כל היום, האב דג קצת לפנות בוקר ואח"כ יש לו זמן כל היום. היא מתארת שאפשר לשמוע אבות מתלוננים שהאם לא מטפלת מספיק יפה בילדיהם. בכלל מערכת הנישואים מלאה בעיונות וחשדות. אהבה אין שם.

מה שבלט לה לעין זו החוצפה של הילדים כלפי הוריהם. אימא יכולה להגיד לילד לבוא הביתה לאכול, למשל, והילד יסטור לה, כן כן, יסטור לה, ויגיד לה שלא בא לו וילך.

אני תוהה אם אלה באמת פני הדברים (מה, כל הזוגות כ"כ עוינים וכל הילדים כאלה אלימים?) או שאולי מיד באה ממקום קצת שיפוטי? בכל זאת, אנחנו מדברים על שנות ה30, התרבות האמריקנית הייתה הרבה יותר שמרנית ממה שהיא היום, ואולי זה הכתיב נקודת מבט ביקורתית.

[u]היא נפטרה לפני שנה או יותר[/u]
רק הערה, שלמדתי מיהודה אטלס:
רק יהודי "נפטר", כי זה קיצור של "נפטר מעול מצוות" - שפה נקיה ל"מת".
לכן, גויים לא "נפטרים".
הם "מתים" או "הולכים לעולמם" (שהוא לא העולם של היהודים המתים? ;-) טוב, זה כבר לדיון אחר).

הספר מ1969, הדפסה רביעית - 1974
בהוצאת מסדה.
במיסטר הייד (רמת גן) היה עוד עותק של הספר.

כשירגעו רוחות הפסח אני אכתוב עוד!

ענת, הספר יצא די מזמן -- לא תשיגי אותו חדש. מצד שני, מנוי לספריה ציבורית זה סיפור לא יקר, ושם תוכלי למצוא ספרים כאלה בקלות.

גם אותי מעניין!

מצטרפת לבקשות. נשמע לי מרתק!

תוכלי לכתוב מאיזו שנה הספר ובאיזו הוצאה הוא יצא?

ספר של מרגרט מיד האנתרופולוגית? מעניין! מעניין!
היא נפטרה לפני שנה או יותר וזו היתה אבדה ללה לצ'ה ולעולם כולו.
אנא, ספרי עוד על הספר.

מעניין, מעניין, אנא סכמי.

כתבה :מרגרט מיד.

נתקלתי בספר בחנות יד שניה. הסתקרנתי וקניתי.
בשבת אחת גמעתי אותו. אכן מרתק.
ספר שפותח צהר לחיי אחד השבטים ה"פרימיטיביים".
מענין מאד להשוות לעקרון הרצף.

מסתבר שטבע האדם לא הוביל אותו תמיד לאותו מקום שמוצג בעקרון הרצף.
בשבט המנוס למשל תינוק עד גיל שנה ישן עם אימו ואחרי גיל שנה הוא עובר לידי אביו שמגדלו, משחק איתו וישן איתו.
התינוק לא תמיד במנשא.
האם משגיחה היטב על בנה עד שהוא יודע ללכת ולשחות (הם חיים על המים).
עד כדי כך שהברכה לאשה זה "יהי רצון שלא יהיה לך ילד נוסף עד שזה לא ידע ללכת ולשחות".

אם זה מרתק אתכם - אסכם עוד מהספר (-:

[sub][po]דף מומלץ[/po][/sub]