הילדה המדהימה שאני מטפלת בה, בין שנה ו-3 לשנה ו-8:
שִיש = סוס
חוֹ = כובע
תיתי = פתיתים
אִיסֶה = שניצל
שוּשִי
זוזי ('אֶאָ, שושי'
'מירב, זוזי'
)
ובאופן כללי, היא נוטה לקצר את רוב המילים להברה אחת, הדומיננטית מבינהן (שיטה מאוד חסכונית
):
לי = סנדלים
פִּי = כפית
לֶ = מזלג
בִי = ענבים
קָ = קח
לָה = עגלה
או שילוב של עיצור עם תנועה קרובה:
פָּ = תפוח (הקמץ מה-ת' + הפ')
שִי = שזיף (ש + החיריק מה-ז')
והרבה יש להבין לפי ההקשר:
שֶ
קשה, או לחילופין שב ('אֶאָ, שֶ פה !'
'מירב, שב פה'. אני מקבלת פקודות !
).
שִי = שיר (לשים לה דיסק), או שזיף, או שולי (הכלבה)
לאחרונה כשהיא מנסה לעשות דברים, התחילה פתאום לומר הרבה 'שֶ' (קשה) - במין טון פולני כזה, או 'שֶ לי' (קשה לי) או 'אִי-שָה' (אי-אפשר).
אין לי מושג מאיפה זה בא לה.
היא מנסה להוריד את הסנדל, אומרת 'שֶ' או 'אִי-שָה' - ואז מורידה בכל זאת.
יש גם 'בוא-לִי' שזה משהו מהזמן האחרון, ומשמעו 'בואי אליי'.
זה כלכך חמוד, אבל לאחרונה נהייתה עם זה קצת אינפלציה.
(אם אני מדברת עם אח שלה, אפילו אם היא ממש לידי או עליי, היא מתחילה 'אֶאָ, בוא-לי, אא, בוא לי'. כנראה הכוונה שרוצה את התשומת לב אליה, בלי איזו בקשה מוגדרת).
יש גם 'לַלָה, לַלָה' שזה 'לילה לילה' מתוך 'לילה לילה מסתכלת הלבנה'.
וזה אומר שהיא רוצה לישון.
שמעתי את זה בפעם הראשונה אחרי תקופה שניסיתי קצת לגוון לה עם שירים בהרדמה (אני אמנם אוהבת את שיר היקינטון, אבל יש עוד שירים בעולם), ובאחת הפעמים פתאום כבר חצי ישנה היא התעוררה והודיעה לי בנחרצות 'ללה ! ללה !'.
ומאז אני יודעת שאין לגוון !
אם אני מנסה לחרוג מהכללים - אני כבר אקבל הודעה.
**********
חוצמזה, חשבתי שגיל הלמה מתחיל הרבה יותר מאוחר.
לפני כמה ימים שמעתי אותה פעם ראשונה אומרת 'אַמָה?', ומאז כל הזמן 'אמ-----ה? אמ----ה?' (עם משיכה ארוכה של ההברה האחרונה, באופן ממש מתעניין. והיא גם מקשיבה לתשובות ברוב קשב...
).
הכי חמוד בעולם !