אני לא מחשיבה את עצמי מומחית בעינין הציוד הרפואי.אני חושבת שמי שכן מבינים בזה הרבה אלו מרפאות בעיסוק.כלומר,אביך יכול לקבל גם איבחון וגם המלצות שיסיעו לו לתפקד בבית. תבקשו מרופא המשפחה שלו לשלוח לו מרפאה בעיסוק מהקופ"ח.הוא משלם כבר הרבה שנים לקופ"ח וקרוב ולודאי שיש הנחה מסוימת אם רוכשים את הציוד המומלץ דרכם.

עוד רעיון: עזר מציון ויד שרה או מה שקיים באזור מגוריכם .ניתן להעזר בניסיון הרב שנצבר אצל המתנדבים הותקים.
חוץ מזה ,יכול להיות שהוא יוכל להסתייע בידית עם רצועה שתחברו בצורה בטיחותית לקיר הנגדי/תיקרה .

והכי חשוב: גיל 65 זה גיל קצת צעיר כדי לא להיות מסוגל לקום מהמיטה.לא העלית את העינין הרפואי, אבל כן יש מקום לבדיקות כלליות ,אם לא נעשו לאחרונה(ברזל,הורמוני בלוטת התריס,לחץ דם וכ')

שתהיו בריאים ושמחים.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי,
לא מצאתי דף מתאים ואני מקווה שזה המקום הנכון לשאול זאת-
אבי כבן 65 ומתחיל לחוש בחולשה.
הוא מתקשה לקום מהמיטה וזה גורם לו הרבה פעמים לוותר על דברים.
חשבנו על פתרון פשוט - מיטה סיעודית שתוסיף לנוחות שלו.
חשבתי שתוכלו לעזור לי לבחור מיטה טובה. אני מצרפת פה אתר שחיפשתי בו [url=http://www.bari-p2.co.il/%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95%D7%AA-17]מיטה סיעודית[/url] ומקווה שתוכלו לעזור לי, אם מישהי מבינה בנושא.
תודה

רציתי להודות לכולכן על הדף.

אחרי שקראתי את זה הסכמתי להודות שגם לי בהחלט יש אישיו עם הנושא, יותר ממה שאני בד"כ מוכנה להודות.

בכמה ימים האחרונים החלטתי לקחת על עצמי את העניין של כמה שפחות לחם וכמה שיותר ירקות ופירות. יוגה, התמקדות ושינה אני כבר עושה, אז אמרתי לעצמי שמה שנשאר בעיקר זו התזונה.
זה עובד מעולה. אני ממש מבסוטה. תודה על התזכורת @}

איזה דף מעניין. תודה לכולם ( בעיקר לניצן, סאלי ואורי)
מהניסיון שלי - אחרי שנולד הנמרון הראשון והתחלתי בשיטת פאולה (תנועה, אבל לא כושר), נהייתי ממש חזקה, עכשיו אני מבינה למה. העשיה! קודם הייתי בסופר-מנוחה.
אחרי לידת הבן השני נהייתי עוד יותר חזקה - כי למדתי גם לנוח בצהרים וגם נהייתי עוד יותר פעילה פיזית. שני בנים - הרבה בחוץ, הרבה הליכות :-) (לרוץ- אני רצה רק אחרי הבעל שלי בבחינת "משכני נרוצה").
עכשיו, חצי שנה אחרי לידת הנמרון שלישי אני הכי אנרגטית שהייתי אי פעם, לדעתי, כי לכל הנ"ל (פעילות פיזית עם הילדים, הליכות, מנוחה עקבית בצהרים, שיטת פאולה) הוספתי תזונה חיה עם הרבה ירקות, מיצים (לא שייקים כרגע זה כבד לי) טריים של ירקות, והורדתי גלוטן לחלוטין.
תהליך של שבע שנים. מי שהכיר אותי לפני הילדים ממש מתפעל מהשינוי.

[u]ועדיין - יש לי רצון להביא לכדי מימוש הרבה הרבה יותר.[/u]
גם לי

_אני חושבת שבלי קשר לזה שלחלקנו אולי חולשה פיזית (ונפשית) כזאת או אחרת שבאה לידי ביטוי בכל מיני אופנים ומושפעת מכל מיני גורמים, אנחנו עסוקים הרבה בהשוואה, איך אני מול אחרים, איך אני מול עצמי לפני שנתיים/שבועיים/יומיים.
יש בכך חוסר קבלה של עצמנו כפי שאנחנו כרגע וגם זה מאוד מעייף ומחליש._

מסכימה שחוסר קבלה של עצמנו מחליש.
יחד עם זאת, ההשוואה עשויה להראות לי שמשהו כנראה לא מתפקד כמו שצריך, וראוי לטיפול.
וכמו כן, זו לא רק ההשוואה לאחרים - אלא פשוט סבל מהמצב עצמו. מחוסר היכולת לעשות דברים שאני רוצה לעשות.

אני באופן אישי, יודעת שיש לי יכולות הרבה יותר גבוהות ממה שאני מצליחה לבטא בעשייה -
וזה מאוד מתסכל אותי.
אם הייתי יודעת שיש דרך לשנות את זה - הייתי הולכת עליה.
אם הייתי יודעת שזו בעיה פיזית או נפשית שיש לה פתרון - ברור שאני ארצה למצוא את הפתרון, ולא להסכים לחיות כל החיים בבינוניות (ביחס ליכולות של עצמי).
לא הייתי רוצה לקבל את המצב כפי שהוא.
ממש חשוב לי לעשות הכו-ל כדי לשנות את זה.
(אלא אם כן היה ברור לי שהוא לא ניתן לשינוי. אבל זה לא המצב.)

*********

[u]להם יש האיכויות שלהם ולי יש את שלי. להם יש "כוח" לעבוד 18 שעות ביום ולי יש "כוח" או "סבלנות" להיות כל היום לבד בבית ולא להרגיש משועממת לשניה אחת וגם לא חסרת מנוחה.[/u]

גם זה נכון. ומזדהה עם מה שכתבת.
ועדיין - יש לי רצון להביא לכדי מימוש הרבה הרבה יותר.

יש לי הצעה ( לא קראתי בעיון את כל התכתובת, אולי אני חוזרת על דברים שכבר נכתבו)- ההצעה היא שאולי במקום להגיד שאת בן אדם חלש, להגיד שיש בך חלק של חולשה, בנוסף לחלקים אחרים של שמחת חיים ורגישות וחשק ורצון לעשייה וכן, גם חולשה, שכרגע היא מאוד שולטת.
אבל אני לא מאמינה שאת כמכלול בן אדם חלש.
אולי תבחני מה עוד יש.

[u]עייפות לא בהכרח נובעת מהתנגדות[/u]
גם זה. זה בטוח לא בהכרח. אבל זה כוון מחשבה אחד מבין כמה שיכול להשתלב.

ובאמת, מצטרפת לכל מילה שלכם. להשוות לאחרים ולהאשים את עצמנו מעייף מאוד.

[u]לפני שנים שנים אמא שלי אמרה לי - "עייפות זו התנגדות".[/u]
עם כל כמה שאני מסכימה עם זה שהתנגדות גוררת עייפות, אני בטוחה במיליון אחוז שההיפך לא נכון (כלומר - גרירה חד צדדית - עייפות לא בהכרח נובעת מהתנגדות.) ולכן אי אפשר לזהות בין השתיים. יש לי תחושה שההיגד הזה, כשלעצמו, מעייף אותך. כי נוסף על היותך עייפה (כמו כל האנשים, בפרט האמהות לילדים קטנים) מסיבות אובייקטיביות, את צריכה גם להתמודד עם העייפות שנובעת מן האמונה בהיגד הזה.

[u]אומרים לי שאני מפונקת שאני בעצם צריכה 8-9 שעות.[/u]
אני חייבת לפחות 8 שעות כדי להצליח לתפקד, 9 שעות באופן עיקבי ואני בנאדם. 9 שעות, זה 9 שעות יפות, רצופות, נעימות ונוחות במיטה שנוחה לי, בלי שמעקמים אותי, מעירים אותי כל שניה ויונקים ממני בלי הרף (טוחנות) זה אומר שמתישהו בעוד עשר שנים אני אישן כמו בנאדם :-P מאידך גיסא (!) היו גם תקופות בחיים שבהן היו לי כל התנאים לישון טוב וכמה שרציתי ובכל זאת הייתי קמה כל בוקר מרוטה כמו אחרי קרב. זה יכול לנבוע ממתחים רגשיים, מבעיות נשימה בשינה (כמו אפנייה למשל) מתזונה גרועה (קנדידה גם עושה בעיות שינה איומות)

_אני חושבת שבלי קשר לזה שלחלקנו אולי חולשה פיזית (ונפשית) כזאת או אחרת שבאה לידי ביטוי בכל מיני אופנים ומושפעת מכל מיני גורמים, אנחנו עסוקים הרבה בהשוואה, איך אני מול אחרים, איך אני מול עצמי לפני שנתיים/שבועיים/יומיים.
יש בכך חוסר קבלה של עצמנו כפי שאנחנו כרגע וגם זה מאוד מעייף ומחליש._
אמת צרופה, זו.

אני חושבת שבלי קשר לזה שלחלקנו אולי חולשה פיזית (ונפשית) כזאת או אחרת שבאה לידי ביטוי בכל מיני אופנים ומושפעת מכל מיני גורמים, אנחנו עסוקים הרבה בהשוואה, איך אני מול אחרים, איך אני מול עצמי לפני שנתיים/שבועיים/יומיים.
יש בכך חוסר קבלה של עצמנו כפי שאנחנו [b]כרגע[/b] וגם זה מאוד מעייף ומחליש.
כמו שטדליק כתבה על ההבדלים בינה לבין אמה כך אני יכולה לראות הבדלים תהומיים ב"אנרגיות" הנראות לעין שלי מול בנזוגי או מול חברות אחדות.
להם יש האיכויות שלהם ולי יש את שלי. להם יש "כוח" לעבוד 18 שעות ביום ולי יש "כוח" או "סבלנות" להיות כל היום לבד בבית ולא להרגיש משועממת לשניה אחת וגם לא חסרת מנוחה.
אנחנו שונים אחד מהשני וגם משתנים מדי יום, מדי רגע.
בתשובתה של פותחת הדף [u]אלה החיים. יש כאלה שמצליחים לעשות יותר.[/u] נראית ההשוואה הזאת בבירור.
תמיד יהיו כאלה שמצליחים לעשות יותר, לפחות בדברים הנראים לעין. אז מה?

אני בנויה די חזק.
יש לי גוף עם נוכחות, כח בידיים, אבל אנרגיות לעשיה לא קיימות.
דווקא אמי עם פיברומאליגיה, דלקות פרקים, שחיקות סחוסים והשד יודע מה עוד, הרבה יותר אנרגטית ממני. למעשה היא כמעט היפר אקטיבית.
והיא עם עודף משקל ומבוגרת ממני ב25 שנה.
אני כן מסוגלת לעמוד במטבח 5-8 שעות ברציפות כשצריך, אבל היכולות האלה באות לידי ביטוי בדברים מאד ספציפים.
מגיל 0.
זה גם משתלב עם עניין התמדה שלא קיים אצלי.

אה, וגם שינה טובה וחשיפה לשמש

[u]להתחיל להוסיף לתזונה רסק ירוק (מהדפים שיש פה באתר)...ממש פצצת אנרגיה הדבר הזה[/u]
בימים האחרונים שמתי לב שרסק לא כל כך מתוק, ונוזלי יחסית, עושה לי ממש טוב. מעלה את האנרגיה במיידית, היא יורדת טיפה, ואז עולה מחדש - לכמה שעות!
לעומת זאת רסק מתוק יחסית מחזיק אותי למעט זמן. למרות שלכאורה יש בו יותר קלוריות.
כנראה שזה עניין של אינדקס גליקמי.

ולגבי הדף עצמו, רציתי לשתף גם בתחושותי האישיות,
כבר כמה ימים שאני מחפש את המילים מה לכתוב. אז פשוט אכתוב:

לפעמים יש לי המון אנרגיה. מסוגל לרכב 100 ק"מ באופניים נגד כיוון הרוח בלי לעצור להפסקה.
ולפעמים - אני חלוש למדי. אין לי חשק לקום ולצאת. אין לי חשק לעשות כלים או לזרוק את הזבל. כמו couch potato

עדיין מחפש אחר הסברים. מנסה להקשיב לעצמי, לגלות מה גורם לי לחוסר אנרגיה. המסקנות בינתיים, חוץ מתזונה (אותה אני לפעמים מזניח), הן:
בתקופות של חשק ויצירה, בתקופות בהן אני מתייחס לעצמי, בתקופות בהן אני קשוב לעצמי - יש לי המון אנרגיה.

אני מתחברת להרבה ממה שכתבו לך, וגם למה שאת כתבת.
עניין האנרגיה הוא משהו שגם אני מתמודדת איתו.

הרבה דברים עוזרים לי מאוד, וכשאני לא עושה אותם, זה מתבטא בעייפות.
גם אוכל טוב (גם אותי, כל לחם, ולו הכוסמין שאור האורגני ביותר, שנאפה באהבה רבה ע"י ידיד שלי, מעייף). גם ספורט שאצלי זה יוגה, אבל יכול להיות גם משחקים עם הילדים, כמו למשל שחיה בבריכה או ריקודים בבית. וגם עבודה רגשית ("התמקדות").

לפני שנים שנים אמא שלי אמרה לי - "עייפות זו התנגדות". וראיתי שזה הרבה פעמים נכון לגבי. אני כועסת על דברים ואני שומרת הכל בבטן, וזה מעייף אותי. או שאני מתכחשת לרצונות שלי. אני לא באה לומר שצריך לשפוך הכל לאנשים על הראש. אבל קודם כל להכיר בזה. ואז לבחור טכניקה מתאימה לעבוד עם הרגשות הללו. זה יכול לעזור.

וכן, גם כל מה שכתבו. שעות שינה. אנשים שמדברים איתי אומרים שטוב שאני "מאשרת" להם שהם צריכים לישון 8-9 שעות בלילה, אחרים אומרים להם שזה פינוק. יש אנשים שמסתדרים מצוין עם 6 שעות, והם אומרים לי שאני מפונקת שאני בעצם צריכה 8-9 שעות. אני חושבת שהכי טוב להקשיב לגוף. אם 6 שעות לא מספיקות, אז לישון יותר. והנה לא לשים לב לשעה שזה נכתב... השעון הביולוגי שלי פשוט הפוך. זה גם יכול להשפיע.

ופשוט לקחת את זה כתהליך. מסע. הנה החלטת לעצמך שהמצב הזה מפריע לך, ואת יוצאת לדרך, לגלות ולאט לאט לשפר את זה.

[u]זה לא המון?[/u]
אלה החיים. יש כאלה שמצליחים לעשות יותר.

את לא כזאת. ראיתי אותך.
איך? כמו כולם. על ידי תנועה מתונה יומיומית. לא נגד הנפש והאישיות.
לרקוד לבד עם מוזיקה שאוהבים. ללכת ברגל יוםיום למכולת מרוחקת. לרכוב על אופניים עם הילדים בפארק. ללכת לשיעורי יוגה. להתאמן בספורט תחרותי קבוצתי או זוגי או אישי. מה שמתאים.

[u]אני מנסה להגיד משהו על הרבה מעבר ל "לא מפותחים" אלא על "לא מפותחים מלידה" או אפילו מהרחם. כאילו הגוף מתפקד מראש על איזה מינימום בלי חלק מהותי להחזקת אנרגיה ותפעולה.[/u]
ואז מה?
איך אדם כזה עוזר לעצמו?
(לא, אני לא כזאת. מתמיד תיארו אותי כתינוקת חזקה :-D)

[u]נוסעת כל יום שעה ורבע לכל כיוון. יש לי ילדה בת שנה ושמונה. האנרגיות שלי מספיקות בקושי לתת לה תשומת לב בערב (משתדלת מאוד) וזהו.[/u]

זה לא המון?

המשך לבשמת -
יותר חשוב מאשר זה שהשרירים "לא מפותחים" זה לא להיות בכושר (כלומר, אם יש או אין הרבה מסת שריר, עדיין ההשפעה הכי גדולה היא הכושר הנוכחי) אבל אבל אני מנסה להגיד משהו על הרבה מעבר ל "לא מפותחים" אלא על "לא מפותחים מלידה" או אפילו מהרחם. כאילו הגוף מתפקד מראש על איזה מינימום בלי חלק מהותי להחזקת אנרגיה ותפעולה.

רוצה להוסיף עוד משהו קטן מעולמי העייף תדיר:
בטיפול הילינג שעשיתי פעם המטפלת ראתה אצלי נוכחות של הפטידין שאמי קיבלה בלידה שלי (28 שנים אחרי!!) וטענה שזה מה שהפך אותי לאדם כבד ועייף תמידית.

הקשר הוא פשוט לגבי אנרגיה שצבורה בשרירים כדי לעשות דברים יומיומיים. למי שאין מסת שריר, הוא בעצם עובד על סוכר ישירות מהדם ומתעייף הרבה יותר מהר. בפרט ובמיוחד אם גם אין לו מצבורי שומן. אז מאיפה תהיה לו אנרגיה? <סופר סופר סופר סופר פשטני. למי שמבין עניין, לא צריך להתחיל לפרט את האידיוקים, זה לא קריטי נראה לי.>

מי שהיה היפוטוני [b]בדרך כלל[/b], אבל בהחלט לא בהכרח, נוטה להיות פחות ספורטיבי בבגרות ועם מסת שריר מועטה (מה שנקרא "מבנה רזה" שזה לא אומר "דק" אלא אומר "בלי הרבה מסת שריר ובלי הרבה שומן")

עם ובלי קשר, כמו שאומרים לתת משימות לאנשים עסוקים, אז אנשים שזזים הם אנשים שיש להם יותר כוחות. כמה שיותר "נחים", יותר עייפים. אני בהחלט לא מייעצת להתחיל לעשות מרתונים, אבל לצאת יום יום להליכה מתונה באויר הצח, זה כן. <איזה אויר צח באמא שלכם??? לצאת החוצה זה מינימום משחה אולימפי...> אחת הדרכים הכי טובות להתחזק זה ליצור מסת שריר על ידי תנועה. במצבים כרוניים או ממושכים מנוחה פיזית משמרת את המצב כלומר מחלישה ולא מחזקת. אורח חיים נייח מחליש ולא מחזק. כשהגוף יותר חזק ובכושר חילוף החומרים יותר יעיל, ניצול האנרגיה יותר יעיל וכו'. זה מעגל שנורא קשה לשבור.

חוץ מזה יש הורמונים ומינרלים וחלבונים ועוד מיליון דברים. אבל גם התזונה הכי טובה לא תעזור למי שלא זז מספיק.

[u]אם הייתי היפוטונית כילדה/תינוקת.[/u]
אפשר הסבר לגבי הקשר?

שאלה לניצן.
אני גם סובלת מחוסר כוח כרוני. יש לי גם לחץ דם נמוך מאד 80/50. כילדה הייתי קצת מאד היפוטונית. זה לא בסקלה רשמית, אבל כך נראה לאמא שלי.
בהינתן שלמישהו יש טונוס שרירים נמוך באופן גנטי, וגם השריר החלק של כלי הדם כנראה בטונוס נמוך, ולכן יש וזודילטציה ולחץ דם נמוך- האם יש מה לעשות?
תודה

עצה? לקרוא על פיברומיאלגיה.
הולכת, כך או כך, הייתי הולכת על שינוי תזונתי מרחיק לכת ועל פעילות גופנית יומיומית מתונה ומבררת עם אמא שלי אם הייתי היפוטונית כילדה/תינוקת.

אצל סבא שלי, גילו עכשיו שהסיבה לעייפות, דיכאון, חולשה והחילה,
הייתה מחסור במלח.. שווה לבדוק

כיוונים לבדיקה: פיברומיאלגיה,
CFS - chronic fatigue syndrom , תסמונת העייפות הכרונית.
בבדיקת דם - לבדוק EBV ו-CMV

מאוד מזדהה. בימים ללא פירות ירקות טריים אין לי טיפת אנרגיה.
ניצן, לי יש כאבי שרירים תמידיים. יש לך הסבר או עצה?

מצטרפת לבקשה להמלצה על ה תזונאית מיוחדת במינה (גם פרופסור לכימיה וגם נטורופתית עילאית) שיכולה לשים אותך על דיאטה כזאת. .

[u]לתזונה ולפעילות גופנית שלי[/u]
גם זאת בעיה. אין לי זמן ואין לי אנרגיות לבצע.

_אני לא עומדת היטב בעומסים פיזיים (למשל אנשים שמסוגלים גם לעבוד, גם ללמוד, גם לנקות, גם לגדל ילדים-זה לא אני)
אז איך את בעצם מתמודדת עם כל המטלות האלו ביומיום?_
לא מתמודדת. אני עובדת. נוסעת כל יום שעה ורבע לכל כיוון. יש לי ילדה בת שנה ושמונה. האנרגיות שלי מספיקות בקושי לתת לה תשומת לב בערב (משתדלת מאוד) וזהו. לא מנקה לא מבשלת. בעלי עושה את זה בסוף שבוע.

אני יכולה להגיד לך שרמת האנרגיה שלי קשורה באופן ישיר לתזונה ולפעילות גופנית שלי.
(גם עכשו בהריון תאומים אני יכולה להגיד בוודאות שיום עם מזון חי למשל הוא יום הרבה יותר
אנרגטי מיום עם לחם למשל, למרות שהוא כוסמין מלא אורגני!).

היי,רק רוצה לציין שמבחינה תזונתית,אני חושבת שכעצה גורפת אפשר לומר שהורדת קפאין סוכר וקמח לבן (ואולי אפילו קמח בכלל לתקופה) יכולה לסייע (בטווח המיידי יכולה להיות קצת ירידה באנרגיות אך אחרי תקופה לא ארוכה שבועיים פלוס הגוף נוטה להסתגל) ובגדול להזין את הגוף ברכיבים שנותנים לו ולא לוקחים ממנו אנרגיה וכוחות.

בדיקות מקיפות זה תמיד דבר טוב..

שמעתי טובות על תוסף תזונה בשם מיקרו היידרין שפועל על מניעת התחמצנות בגוף (רדיקלים חופשיים) אני משתמשת תקופה של כחודש-לא רואה משהו דרמטי, אך מכירה כמה וכמה אנשים שדיווחו על שיפור..

להתחיל להוסיף לתזונה רסק ירוק (מהדפים שיש פה באתר)...ממש פצצת אנרגיה הדבר הזה :-)

אני תמיד תמיד ממליצה על הומאופתיה קלאסית אצל הומאופת/ית טוב/ה. יכול לחולל פלאים ולשנות ברמה עמוקה ביותר, אך זה תהליך..


ונקודות נוספות- לשאול את עצמך ברכות בשקט- מה מתיש? מה לוקח? מה קורה בפנים ? (או כל שאלה שעולה על דעתך ונכונה לך)

להימנע ממצבים ואנשים ש'סוחטים' ואם אין ברירה אז לקצר.

לחזק את המקומות השמחים והחיים בך. מה שנקרא-ה'חיה הפנימית'-מה היא צריכה? מה מתחשק לך?

לא להשוות את עצמך לאחרים, לכבד את היכולות שלך. לענות על הצרכים [b]שלך[/b]

למצוא פעילות גופנית שכייפית לך...

[u]יש לך כאבי שרירים?[/u]
לא

גם אני מזדהה עם חלק מהדברים.
רוצה לציין כמה דברים שמאוד עזרו לי: קודם כל לקבל את זה שככה אני ולא להלקות את עצמי כל הזמן, בנוסף- שעות שינה נורמליות, הליכות ובכלל שהיה בחוץ וטיפול הומאופטי מאוד מיתנו את תחושת העייפות והקושי.

מצטרפת לבקשה לפרטי התזונאית...
הייתי כמה חודשים אצל נטורופטית (בדיוק מאותן סיבות) ומאוד התאכזבתי ממנה.

[u]אם את רוצה, אמליץ לך במייל על תזונאית מיוחדת במינה (גם פרופסור לכימיה וגם נטורופתית עילאית) שיכולה לשים אותך על דיאטה כזאת. קרובת משפחה שלי טופלה אצלה.[/u]

אולי תכתבי כאן את פרטי התזונאית?

[u]יש לי סברה גם שאנשים "חלשים" יותר עסוקים בלחימה לא מודעת בוירוסים ודלקות פנימיות.[/u]

זה מאוד ייתכן.

ולי יש גם סברה ש-[u]אנשים "חלשים" יותר עסוקים בלחימה לא מודעת[/u] בשדים פנימיים.
כך זה אצלי בכל אופן.
(זה לוקח המון אנרגיות :-P)

הולכת, לדעתי יש סיכוי שאת במצב אלרגני קבוע וצריכה תפריט תזונתי מאוד מדוקדק. יכול להיות שלמשל מוצרי חלב או קמחים מתישים אותך, גורמים לגוף שלך למצב דלקתי קבוע או לאלרגיה קבועה. שמעתי על כמה מקרים שדיאטה נכונה הצילה את חייהם.
אם את רוצה, אמליץ לך במייל על תזונאית מיוחדת במינה (גם פרופסור לכימיה וגם נטורופתית עילאית) שיכולה לשים אותך על דיאטה כזאת. קרובת משפחה שלי טופלה אצלה.
לא מזדהה, כי אם תרצי את המייל, זה יהיה אאוטינג עצמי :-)

_אני אדם חלש. אני מתעייפת מהר. אני לא עומדת היטב בעומסים פיזיים (למשל אנשים שמסוגלים גם לעבוד, גם ללמוד, גם לנקות, גם לגדל ילדים-זה לא אני)
אני לא עובדת בימי שישי. נשים אחרות מסוגלות לקום מוקדם, לנקות את הבית ולבשל. אני לא.
כל דבר מתיש אותי.
לא אנמית (גבולי אבל בסדר), בלוטת תריס במעקב, וכו'. כך הייתי כל חיי. תמיד הייתי מה שנקרא חלשה פיזית.
אולי אני סתם עצלה? (נחשבת עצלה דרך אגב)

אני גם כזו.
כשהעליתי את האפשרות שאני אכן עצלה, הפסיכולוגית שלי אמרה: "אם הייתה לך אפשרות לעשות היית עושה, לא?"
כן.
אני גם נחשבת עצלה, אבל האמת שהבנתי שלאנשים שונים יש רמות אנרגיות שונות.
יש לי סברה גם שאנשים "חלשים" יותר עסוקים בלחימה לא מודעת בוירוסים ודלקות פנימיות. כלומר, כשמערכת החיסון כל הזמן עסוקה, את עייפה יותר.

את לא עצלנית. אין דבר כזה עצלנות. עצלנות היא מיתוס מרושע.

הרבה פעמים חולשה קשורה לתזונה לא מתאימה, העיכול דורש המון אנרגייה.
לחלק עוזר המנעות מגלוטן, לחלק המנעות מלקטוז וכו...

_אני אדם חלש. אני מתעייפת מהר. אני לא עומדת היטב בעומסים פיזיים (למשל אנשים שמסוגלים גם לעבוד, גם ללמוד, גם לנקות, גם לגדל ילדים-זה לא אני)
אני לא עובדת בימי שישי. נשים אחרות מסוגלות לקום מוקדם, לנקות את הבית ולבשל. אני לא.
כל דבר מתיש אותי._

נורא מזדהה.
רק שעד היום אין לי מושג אם זה פיזי או נפשי-אנרגטי.
(בדיקות דם שעשיתי לשמחתי היו בסדר.)

אני מאוד סובלת אם אני צריכה לרוץ מפעילות לפעילות, בלי זמן מנוחה בין לבין, ולא מבינה אנשים שגם עובדים, גם לומדים וכו'.
אם אני עובדת יותר ממשרה חלקית - אני סובלת.

אני חושבת שגם אצלי מחשיבים את זה כעצלנות או פינוק.

************


[u]אני לא עומדת היטב בעומסים פיזיים (למשל אנשים שמסוגלים גם לעבוד, גם ללמוד, גם לנקות, גם לגדל ילדים-זה לא אני)[/u]

אז איך את בעצם מתמודדת עם כל המטלות האלו ביומיום?

יש לך כאבי שרירים?

אני אדם חלש. אני מתעייפת מהר. אני לא עומדת היטב בעומסים פיזיים (למשל אנשים שמסוגלים גם לעבוד, גם ללמוד, גם לנקות, גם לגדל ילדים-זה לא אני)
אני לא עובדת בימי שישי. נשים אחרות מסוגלות לקום מוקדם, לנקות את הבית ולבשל. אני לא.
כל דבר מתיש אותי.
לא אנמית (גבולי אבל בסדר), בלוטת תריס במעקב, וכו'. כך הייתי כל חיי. תמיד הייתי מה שנקרא חלשה פיזית.
אולי אני סתם עצלה? (נחשבת עצלה דרך אגב)