אדם רגיש מאד

שליחת תגובה

כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: אדם רגיש מאד

אדם רגיש מאד

על ידי תמי_מיל* » 04 ספטמבר 2020, 20:32

גם אני חשבתי - ועדיין חושבת - שזה במידה רבה קשור לתרבות הגירויים שלנו. זה כל כך מדויק, רעש, התערבות, תנועות ידים ומגע. נתפס כ"כ לגיטימי במקום אחד וגס על סף ההטרדה במקום אחר

אדם רגיש מאד

על ידי .* » 14 יוני 2012, 20:00

עד שהם לגמרי לגמרי לא רגישים לאיך שהם פוגעים בצורת ההתייחסות שלהם לאחרים. כמה עצוב.

זה נכון חלקית.
כשאתה מאוד רגיש אתה לא פוגע כמעט מיוזמתך באחרים ומגלה רגישות למצוקה של אחרים עד כדי הצפה..
יחד עם זאת כשאתה מאוד רגיש אתה יכול להיות קצר רוח וחסר סבלנות להתנהלות קולנית או לרעשים "שגרתיים" של אחרים.

אדם רגיש מאד

על ידי שמנת_מתוקה* » 14 יוני 2012, 14:30

חשבתי שזה יהי דף על אנשים שמגלים רגישות יתר כלפי אנשים אחרים, וגילית דף של אנשים שכ"כ רגישים לרעש/קולות/ועוד כל מיני רגישויות, עד שהם לגמרי לגמרי לא רגישים לאיך שהם פוגעים בצורת ההתייחסות שלהם לאחרים. כמה עצוב.

אדם רגיש מאד

על ידי רגישה* » 30 דצמבר 2011, 03:17

טוב, נראה לי שלא חקרו מספיק את הנושא מכדי שנקפוץ למסקנות.
אחת מהן היא לגבי אנשים שאינם מאוד רגישים.
מי אמר שהם לא רואים/מרגישים/חווים קושי באירועים?
אפשר לפספס פלורסאנט מהבהב (שאגב אני שאני סופר רגישה לכל דבר שזז פיזית רגשית רק תגידו, לא מרגישה באותם הבהובים באורות) אבל לא לפספס עשרות גירויים אחרים.
ואני לא בטוחה שאין רגישויות לכל אחד ואחד אולי שונות אבל יש לי תחושה שבכל זאת אדם בתוך עצמו הוא גר ואולי למראית עין רק אנחנו סובלים.. אבל בעצם כולם סובלים רק שחלק לא מדברים על זה, חלק מתמודדים עם זה טוב יותר (כן כן), חלק גם וגם, וחלק סובלים אבל אולי קצת פחות.

אחרים סובלים מהגירויים אבל פשוט נהנים יותר מהסיטואציה החברתית, כך שבמשוואה הסופית שווה להם להקריב. כמו שלשבת בקולנוע יכול להציק בגלל רעשי רקע, אבל היתרון שבמסך גדול, סאונדמשובח ואווירה דרמטית מטשטשים את החסרונות.

יש גם את העניין שאתה יכול לסבול מאוד באותן שתי סיטואציות בדיוק רק שבאחת מהן אתה מקריב מראש למטרה באמת חשובה, למשל בארגון מסיבה לילד כי אתה מבין שחייבים לחגוג ושזה משמח אותו ואז ההתמודדות קלה יותר. כלומר הכל יחסי.

ברמת ההשוואה - קחו מספר אנשים עם אותה מחלה ואותם קשיים (פחות או יותר) למשל אסטמה/ברונכיט באותה רמה, יש כאלה שיימנעו ממקומות סגורים, מלאי אבק מחניקים, מפעילות פיזית מאומצת ועוד בעוד שאחרים יעשו את כל אלה ויותר.
כבר שמענו על אנשים עם בעיות בלב ומומים שטיפסו על הרים ורצו תיאטרולונים לעומת כאלה שהסתגרו בדלת אמותיהם שינו הרגלי תזונה והם חרדים ובוחנים כל עלייה בדופק. ויש גם את אלו שבאמצע..

יש גם עניין של חוסן רגשי ויכולת התמודדות וגם אספקים אישיותיים אחרים כמו כמה אתה יצור חברתי, באיזו תקופה בחיים אתה נמצא (מאושר, יציב, בריא פיזית, שבע, מסופק, ישן טוב), כמה יש לך זמן פנוי וראש להתעסק עם זה (כן - כשאתה מלא אדרנלין וצריך לגייס כוחות למשהו הגירויים מעיקים אבל הם נדחקים הצידה) וגם כמה מה שקורה בכל אינטראקציה עמוסה תורם לך יותר מאשר מזיק לך, אם זה בארוח נימוסין או במשהו שיותר ממלא כמו אצל חברה טובה, למרות הווליום הגבוה של המוזיקה אצלה. אם זה במוד רומנטי ומאוהב במסיבת ריקודים או במוד עייף, מדוכא באותה מסיבה בדיוק


וגם - זה שיש בינינו כאלה שרגישים פחות פיזית לכל מיני, לא אומר שהם לא מרגישים וכואבים דברים אחרים, בעומקים לא פחות רציניים. תחושות של בדידות, ניכור, כאב, אי נוחות פיזית - אין לנו מונופול עליהם וגם לא על העוצמה. למשל אני רגישה מאוד לחום, יש לי בחילות כשחם לי. אבל לקור = כמעט ולא. אני נהנית מקור, מחלון פתוח מרוחות וגשמים. הכרתי בני זוג לא מאוד רגישים באופן כללי אבל כן מאוד רגישים לקור. אז אותו אחד בארוע המוני בפארק אולי לא יופגז על ידי עשרות גירויים כמוני אבל זה שקר לו זה משהו מוחלט, ואם הוא סובל מזה אז הסבל יכול להיות עצום באותה נקודה הרבה יותר ממני. או אישה שסובלת מיתר משקל רב, גם אם היא לא מאוד רגישה כמוני, יכולה בארוע מסויים לסבול מאוד מעמידה ממושכת.

סתם דוגמאות, אבל הנקודה היא שלא נראה לי שלרוב האנשים כולל ילדים ממש נחמד ונעים ומספק בכל דינמיקה, ואפילו להיפך, לרובם לא מאוד נעים ונחמד ומספק. אבל שותקים ומשתדלים לחיות ולהנות פלוס מינוס. לפעמים זה גם מצליח (לדעתי לפחות :) ).

אדם רגיש מאד

על ידי ריש_גלית* » 30 דצמבר 2011, 00:26

גם אני חשבתי - ועדיין חושבת - שזה במידה רבה קשור לתרבות הגירויים שלנו. כשאני הולכת בוואדי אני לא מרגישה שום התקפה על החושים שלי - להפך, אני נהנית מההתחדדות שלהם, מההקשבה לקולות ולרחשים, מגוני-הגוונים של הירוק וכו'. |עץ|

אדם רגיש מאד

על ידי מ_י* » 29 דצמבר 2011, 21:50

לא קראתי את הספר, אבל מוצאת את עצמנו בתוך התיאורים שיש כאן.
אני יודעת את זה הרבה זמן אבל לא חשבתי שזה סוג של אנשים.
חשבתי שזו בעיה של פער בין התרבות ובין הצרכים הטבעיים של הבנאדם..
אני למדתי את זה מן הילדים שלנו, שתמיד רצו יום התאוששות אחרי שבתות עם אורחים, ובאופן כללי ארגנו לעצמם סדר יום רגוע יחסית שלא מתקרב בכלל לרמות ההפעלה המטורפות שמקובל לחשוב שמתאימות לילדים
(יצירה - אפית פיתות - הפעלה - ליטוף - הפתעה - והכל עם מוזיקה רועשת ברקע ונצנצים)
בעקבות זאת חשבתי לעצמי שאנחנו חיים בתרבות שגם בזה התנתקה מן הצרכים האמיתיים
ומטביעה אותם בתוך המון רעש וחוסר הקשבה וגירויי יתר
עכשיו אני תוהה אם מדובר בעצם בטיפוסים שונים, אולי התרבות פשוט מתאימה את עצמה לרוב...

אדם רגיש מאד

על ידי תמרוש_רוש » 28 דצמבר 2011, 18:38

במקום שאת מרגישה רעש - המון - הצפה - אורות - קולות - הם חווים מוסיקת רקע נעימה ואנשים מדברים בנעימות. לא שמו לב לאורות המרצדים בכלל...
תיקון קל - יש סיכוי שהם אשכרה לא ראו את האורות המרצדים.
אני זוכרת איך נעמדתי מתחת למנורת ניאון שהבהבה נוראות במשרד של הרכזת שלי, ואמרתי לה: "צריך להחליף את הנורה הזאת".
היא הרימה ראש, בחנה את הנורה בתימהון ואמרה: "מה באמת? אני לא רואה שום דבר..."
אחר כך היא סיפרה לי שביקשה מאיש התחזוקה להחליף את הנורה המהבהבת בחדר שלה, אבל הוא נכנס לחדר ולא ראה שום נורה מהבהבת...

אדם רגיש מאד

על ידי ריש_גלית* » 28 דצמבר 2011, 17:35

בשמת א - תודה. לקחתי לתשומת לבי... (-:

אדם רגיש מאד

על ידי בשמת_א* » 28 דצמבר 2011, 10:00

שוב ושוב אני חוזרת להרגשה הזאת ש"מה אני עושה עניין?! אז קצת קשה לי, אז מה, לכולם קשה!"
לא זו בלבד שאת רגישה ואת סובלת מהעומס על מערכת העצבים הרגישה שלך, את גם מוסיפה לזה גינוי עצמי? (-:
אז יש לי חדשות בשבילך:
לא לכולם קשה.
כמוך, רק 20%.
ואת חיה בתרבות שבה שולטים ה-80%. הצד הכי קיצוני באטימותו בהם (כי זה רצף, שיש בו עוד איזה 20% שהם רגישים, רק לא "רגישים מאוד").
יש הרבה אנשים סביבך שבכלל לא מבינים על מה את מדברת.
כי הם לא קולטים את הניואנסים שאת מדברת עליהם.
וכי זה לא מציק להם בכלל.
במקום שאת מרגישה רעש - המון - הצפה - אורות - קולות - הם חווים מוסיקת רקע נעימה ואנשים מדברים בנעימות. לא שמו לב לאורות המרצדים בכלל...

אדם רגיש מאד

על ידי גם_רגישה* » 27 דצמבר 2011, 20:55

קן לציפור, דווקא התיאור הזה של שני החברים מאוד מסתדר עם אישיות סיכזואידית או סיכזואידית סודית, שבה יש המנעות מאנשים ואינטרברטיות וביישנות, יחד עם קהות חושים וחוסר יכולת להבין ולהכיל רגשות של אחרים (לא בטוחה שבדיוק ככה היו מגדירים את זה בDSM אבל זה בגדול).
נחשפתי לא מזמן לרעיון של אנשים רגישים מאוד, וזה באמת מאוד עשה אצלי שינוי בעיקר תודעתי- שזה בסדר גמור להיות ככה, זו היתה לגיטימיות לאיך שאני כבר שנים רבות.
לי תמיד היתה תחושה שאנשים "לא חברותיים", ביישנים יותר ורגישים יותר הם לא בסדר בעיני הסביבה. כל תקופת בית הספר תמיד תקפו אותי שאני לא מספיק מנסה, שאני יושבת בצד ולא חברותית, תמיד זוכרת את עצמי סובלת נורא במסיבות או "ימי כיף" שכללו מוזיקה חזקה, הרבה אנשים ופעילויות חברתיות המוניות, הוגדרתי כ"לא חברתית" ואפילו על הגבול של חרדה חברתית חלק מחיי.

אדם רגיש מאד

על ידי ריש_גלית* » 27 דצמבר 2011, 12:07

אמא ללי, תודה על המלים שלך, הן עוזרות לי מאוד.
עכשיו אני בעיר הגדולה - חווה אותה כמו שלא חוויתי במשך עשרים ומשהו השנים שחייתי בה (כמעט כתבתי "שחייתה בי", וזה נכון בצורה פואטית ונפשית גם יחד). הכל קשה לי מדי, רועש לי, צועק עלי. ועם זאת אני יודעת שיש דרך בשבילי ליהנות ממנה - אולי כמו תיירת. אני רק צריכה לנסות להתחבר לשם. יוצאת לדרך... @} אדווח כשאשוב (-:.

אדם רגיש מאד

על ידי קן_לציפור* » 27 דצמבר 2011, 11:51

_למשל - חברה שלא רגישה כלל לאנשים, לשיחות, חסרת טאקט, מאוד אדישה לניואנסים ולמתח באוויר. היא מכנה את עצמה סוג של רובוט, לא מבינה אינטונציות וכדומה.
אבל היא לא מסוגלת אחרי העבודה לצאת לעוד פעילות. היא מתרחקת מחברת אנשים כי זה מתיש אותה, היא רגישה ואסמטית ויוצאת מדעתה מטמפרטורות ורעש וכאלה.

עוד מישהו - שתמדי היה רגיש לטיקטים, למגע של בדים, רק כותנה ורק נעים ורק משוחרר, מילדות כפעוט היה מחליף בגדים אם טיפת מים נגעה בהם, גם הוא אסמטי ורגיש לאבק, עייף ולא מסוגל להכיל הרבה מדי אנשים. אבל גם הוא מאוד אדיש לאנשים ולניואנסים. מתרגש לעיתים רחוקות. מישהו יכול להיחנק לידו והוא לא ישים לב._

זה לא מפתיע. כשיש רגישות חושית כל שהיא, והיא מציפה מה שקורה באופן אוטומטי זו הסתגרות של החושים. אז מופיעה אדישות לסביבה, מן קהות חושים כזו שמגיעה מרגישות על.
כך לפחות אני מבינה את זה.

אדם רגיש מאד

על ידי יער_ה* » 26 דצמבר 2011, 18:19

אבל גיליתי שאם אני לא אומרת כלום וסובלת, זה ממש לא משרת אף אחד
תודה על המשפט הזה.

אדם רגיש מאד

על ידי אמא_ללי* » 26 דצמבר 2011, 12:40

_מה שמפליא אותי כל זמן גם בקריאה פה זאת השאלה שמנקרת - מה, זה לא ככה אצל כולם? זה נראה לי הכי טריוויאלי, ממש לא מצדיק את התחושות הקשות שמתעוררות בי (נניח אחרי אירוע כמו מסיבת חנוכה של הילדים). שוב ושוב אני חוזרת להרגשה הזאת ש"מה אני עושה עניין?! אז קצת קשה לי, אז מה, לכולם קשה!"
אתן לא מרגישות ככה? איזה חוסר לגיטימציה להרגיש מסכנה נורא (טוב לא מסכנה, רק מוצפת, עצבנית) אם מישהו רק שמע מוזיקה להנאתו בזמן הנסיעה, נניח?_

גלית, זה בדיוק בדיוק העניין לדעתי. שקודם כל, זה לא ככה אצל כולם. יש אנשים שבאמת סבבה להם להיות באירוע כמו מסיבת חנוכה (ולא כי הם אומרים לעצמם לא לעשות עניין, אלא כי זה באמת באמת בסדר להם. באופן טבעי). היא מדברת בספר על זה שרוב האנשים צריכים קצת יותר עוררות כדי להרגיש שהם במצב מאוזן ונעים ולכן נוטים לחפש סיטואציות שמגבירות את העוררות. ואילו אנשים רגישים מאד מגיעים בקלות רבה לעוררות יתר, ובוודאי שבאירוע כמו מסיבת חנוכה.

והחלק השני והחשוב יותר בעיני הוא הלגיטימציה. להכיר בזה שזה חלק ממי שאת, שזה לא משהו שאת בוחרת כי את רוצה לבעס לאחרים ואת לא "תופסת על זה טרמפ" כדי להרגיש מסכנה. וברגע שיש קבלה עצמית, זה פחות מגיע למקומות של מסכנות, כי חלק מתחושת המסכנות נובעת לדעתי מהתחושה שאין לך זכות להיות כמו שאת, זה מן מעגל כזה. גם האיש שלי אוהב לשמוע מוסיקה, בדרך כלל בקול יותר רם ממה שנעים לי (לא קשה :-P), וגם לי קשה להיות זאת שתמיד מבקשת להחליש או לכבות. אבל גיליתי שאם אני לא אומרת כלום וסובלת, זה ממש לא משרת אף אחד. אז שומעים בבית פחות מוזיקה ממה שהוא היה רוצה, וכשהוא נוסע בלעדיי באוטו הוא שומע יותר חזק, ומידי פעם כשאני מרגישה שאני מסוגלת להכיל יותר אז שומעים יותר חזק גם בבית, או שאני מוצאת דרך להתרחק.

אדם רגיש מאד

על ידי יער_ה* » 26 דצמבר 2011, 00:56

איזה חוסר לגיטימציה כן גם אני מרגישה לפעמים - עודף גירויים שזה לרוב הצפה רגשית ואז גירויים חיצוניים כמו מוזיקה או הרבה אנשים כבר ממש מכבידים ומציקים ולא נעים לבקש להחליף מוזיקה או לכבות..
נדמה לי שככבר עלתה פה התהיה אם ה"יותר מדי" מתחיל מבחוץ פנימה או מבפנים החוצה..

אני אוהבת את הדיבור כאן על הרגישות כמודעות ותשומת לב לדברים הנכונים עבורנו.

אדם רגיש מאד

על ידי רגישה* » 26 דצמבר 2011, 00:50

אמא לילי אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת. גם אצלי קרה משהו דומה - חבל שהדף לא מאוחד עם הדף השני על רגישות גבוהה, אבל אלו הדברים שכתבתי שם לפני כמה ימים:

בהודעה אחת:

אצלי זה נהיה סיפור רציני.
כל מפגש משפחתי שכ ולל ילדים במשפחה (אני בלי) נפסל על הסף.
כל מפגש כולל טיגונים, ריחות כבדים - גם.
כלמפגש שכולל נסיעה ארוכה (מעל לחצי שעה) או באוטובוס - נפסל.

ולהוסיף - כשיש יותר משלושה ארבעה הרבה נוכחים ויש לי תחושה שיהיה מתח, גם אנימעדיפה לא לבוא.

מתח כי זו לא מדברת עם זו וההיא מעצבנת אותי כל פעם שהיא רק באה ולא עוזרת וההוא שמדבר בקול רם מדי, והילדה הנודניקית שתמיד צריכה להשרתרך אחריי ולא לתת לי שקט. והילדה היא שמחבקת כל הזמן (אני אוהבת חיבוקים מאוד אבל בגבול). או שאני צריכה להיות במתח מזה שהילדון ההוא לא יתקרב לנרות והילדה של ההיא שהיא אדישה מלידה לא תקפוץ מהמיטה. והצעקותשל הילדים אחד על השני והאמא שגוער ת עליהם בטרוף. והבושם של ההיא, כי אצלנו כמעט ולא מתבשמים, כולם רגישים, אבל ההיא חייבת בשמים מתוקים וגם הבנות שלה התחילו לאחרונה.

אז איך אפשר להתרכז ולאכול בשקט. ולהנות בשקט משיחה טובה עם זו שלא ראיתי הרבה ולספר קצת משהו גם ממני כי אני מאוד אוהבת אותם. משפחה רגילה עם הטוב ועם הרע הרגילים.

והברכיים הכאובות שלי שאחרי 3 שעות של תיזוזים בין המטבח להגשה רוצות להתנתק מהגוף.

ולהוסיף - הבגדים לא נעימים לי. לא משנה כמה הבד נחמד ורך ויושב טוב, תמיד אעדיף את הטרנינג בבית עם נעליים קלות, ולרבוץ בנוחות. בכלל לא לזוז הרבה, ולא להצטרך להקשיב הרבה, ולהרים יותר מדי דברים, ולנהל מלא אנשים צעקניים. הנה התלק לי לנהל, מוזר אולי כי זה באמת מרגיש כמו לנהל, כי אני לא זורמת ולא משתלבת אני עסוקה בלהגיש אוכל ולנסות לחפות על אמירה עוקצנית שמישהו אמר למישהו (וייתכן שאני היחידהש הרגישה בכך) או להתעצבן ממילה שאמרו לי ערב שלם. או לנסות פשוט להתקדם למנה הבאה לדבר הבא בארוע שמתאים לכל הרגישים במשפחתי, כולם מנהלים ופחות זורמים, יאללה הלחם, הצלחת, הילדה, ואלו שמדברים ומתקשקשים או שהם פחות מרגישים או שהם מותשים לגמרי שאני מבינה ומזדהה או שהם באו במטרה להוריד הילוך דווקא וזה משהו שהבחנתי בו לאחרונה, יושבים ולא מזיזים אצבע. באנו להנות. ואני יודעת שהם קולטים כל ניואנס כי פעם הם היו מתרוצצים בלי הכרה והם הורידו מסיכה בכוונה.

כל אלו גורמים לי להתנתק ולבחור במועד חלופי.

מדליקים נר וכולם הולכים? אני אלך ביום אחר לבד, להורים, נדליק לבד. בלי ריח סופגניות וילדים מתרוצצים ומבוגרים עצבנים.

אבל הנה התפנית -
אני יודעת שכשאני שם זה פחות נורא מההתגייסות שלי ללכת לשם. וכמעט צמיד אני נהנית במפתיע למרות כל מה שכתבתי! אני חוזרת עם כאבי ברכיים ורצון להוריד את כל הבגדים והקישקושים בדלת כניסה אבל אני שמחה ומחוייכת ומסופקת. ולא כינגמר אלא כי גם צחקתי וחייכתי ואכלתי מטעמים וקיבלתי גם אנרגיות טובות ומחבקות.

וכולם שם בערך מאוד רגישים כמוני והם באים ומתפקדים.

אז? איך מגייסים כוחות למפגשים כאלה?

וןבהודעה נוספת:

_טוב, הלכתי למפגש כזה ומה שעשיתי איפשר לי לשרוד:

נכנסתי ומדי פתחתי חלונות, ריחות הטיגון של החג חנקו אותי.

מאחר ולוקח זמן עד שמתחילים לאכול - מסרתי שאני יורדת למטה להתאוורר מהריחות ואחזור כשהכל יתחיל.
20 דקו ת בחושך ובאוויר הצח והשקט עשו לי טוב.

עליתי.

אכלתי מעט, קישקשתי עם המארח לבד בצד עד כמה שאפשר.

במקום לנקות ולהגיש ולעמול במטבח המסריח מריחות, סידרתי מפה לפני - ואחרי - פיניתי מעט צלחות וסידרתי קצת בחדר הצדדי ובכך תרמתי את תרומתי.

לצערי הייתי לא קומוניקטיבית עם הילדים. עניתי בשלילה לבקשות לשחק איתי או לעזור לי לסדר. נראה לי שאחת נעלבה כשאמרתי לה לא לבוא אחריי לחדר כי אז כולם יבואו..
זה היה הרבה מבחינתי בין כל הרעש שם, להתחיל להקיף עצמי בילדים רעשנים (כן, ילדים=בדר"כ רעש אז אני צריכה מצב רוח ממש טוב וערוצים שקטים או הבנה שאין ברירה - בשביל להכיל את זה, אחד על אחד זה עוד בסדר, חבורה שלמה - לא תודה).

וזהו. הלכנו._

אדם רגיש מאד

על ידי ריש_גלית* » 25 דצמבר 2011, 23:18

קוראת אותך. מעניין מה שכתבת על המסיבה, בעיקר
לא נכנסתי בכלל לכל הלופ של לנתח את מה שקרה במהלך האירוע. היה לי מאד ברור שחוויתי עומס, ושכל חוויה שהיתה שם מושפעת ישירות מתחושת העומס.

מה שמפליא אותי כל זמן גם בקריאה פה זאת השאלה שמנקרת - מה, זה לא ככה אצל כולם? זה נראה לי הכי טריוויאלי, ממש לא מצדיק את התחושות הקשות שמתעוררות בי (נניח אחרי אירוע כמו מסיבת חנוכה של הילדים). שוב ושוב אני חוזרת להרגשה הזאת ש"מה אני עושה עניין?! אז קצת קשה לי, אז מה, לכולם קשה!"
אתן לא מרגישות ככה? איזה חוסר לגיטימציה להרגיש מסכנה נורא (טוב לא מסכנה, רק מוצפת, עצבנית) אם מישהו רק שמע מוזיקה להנאתו בזמן הנסיעה, נניח?

אדם רגיש מאד

על ידי אמא_ללי* » 25 דצמבר 2011, 22:33

אי אפשר ממש לאפיין את אנשי "באופן", אבל זה בהחלט נכון שהילדים שנולדים היום הם רגישים יותר.
זה נכון שאי אפשר לאפיין, אבל כשאני הגעתי לאתר הזה לפני כמה שנים הרגשתי שגיליתי מקום שבו מתקיימים דיונים שלמים על חוויות שאם אני אשתף בהם הרבה מהאנשים בחיי הם אפילו לא יבינו על מה אני מדברת.... וסוף סוף יש עוד אנשים כמוני, שיכולים להבין את החוויות האלה ולדון בהם לעומק.

אדם רגיש מאד

על ידי אמא_ללי* » 25 דצמבר 2011, 22:31

אבל נתקלתי בשני אנשים קרובים מאוד שמצד אחד הם מאוד רגישים בנקודות מסויימות ומצד שני הם אפטים לגמרי וחסרי רגישות מינימלית בדברים אחרים.
גם אני מכירה אנשים כאלה.
אני תוהה אם אנשים לפעמים לא נסגרים ונאטמים אחרי שהם חווים יותר מידי הצפה וחוסר רגישות כלפיהם עצמם, ומאד מסכימה עם חני בונה שאם אין חמלה והכרה ברגישות שלי עצמי אני גם לא אוכל להיות רגישה לאחרים....

בחוויה שלי, ככל שאני מכירה יותר לעומק את ה"תכונה" הזו של הרגישות (למרות שמצחיק לקרוא לזה תכונה כי זה מכלול שלם של תכונות) זה יותר עוזר לי. למשל, לפני כמה ימים הייתי עם בתי במסיבת החנוכה של הגן שלה. יחסית למסיבת חנוכה זה היה מאד רגוע - גן אנתרופוסופי, אורות רכים, שירה שקטה, קהילה קטנה של אנשים שאני מאד אוהבת. אבל התינוק הטרי מאד שלנו היה עליי במנשא, וזאת היתה הפעם הראשונה שיצאתי איתו לבד ל"מקום" שהוא לא בית של מישהו אחר. מה שמילא כמעט לגמרי את מכסת הגירויים שאני בכלל מסוגלת להכיל. והגן היה חשוך ומלא, והיו הרבה שיחות במקביל, והתרגשות....
בעבר תמיד היה קורה לי אותו הדבר אחרי אירועים כאלה - הייתי מסיימת את האירוע עם תחושה מוצפת לחלוטין, ובאופן קבוע היתה מתלווה אל המוצפות הרגשה שמשהו לא בסדר, שיש דיסוננס. ואם האירוע היה כל כך נחמד וחיובי, איך יכול להיות שאני מרגישה דברים לא נעימים, או שאני עצבנית וחסרת סבלנות אחרי שהוא נגמר.... ואז הייתי מתחילה לחפש מה קרה באירוע שגרם לי להרגיש את זה. והייתי מנתחת כל שיחה שהיתה לי עם אנשים, ומתעכבת על כל הרגעים שבהם הרגשתי שכולם נהנים ורק אני לא, ומסיקה כל מיני מסקנות שליליות על אחרים ובעיקר על עצמי.
והפעם זה באמת היה מהפכני. הייתי מודעת מראש לכך שהאירוע הזה יציף אותי, והתכוננתי עד כמה שיכולתי (אחת הסיבות שבחרתי ללכת עם הגדולה ולא עם הקטנה למסיבה כשהיינו צריכים להתפצל היא שהגן יותר גדול פיסית ויהיה לי יותר מקום להתרחק קצת אם אצטרך יותר מרחב, או ארצה לשבת להניק וכו'). ובמהלך המסיבה כשהרגשתי שנהיה לי יותר מידי, יצאתי החוצה לבד אל האוויר הקר, ונשמתי והחושך והשקט הרגיעו אותי מאד. וגם אחרי המסיבה כשחזרנו הביתה, היה לי מאד ברור שאני צריכה לשבת בשקט בלי לתקשר עם אף אחד, להניק בנחת בשונה מההנקה הקצת מלחיצה שהיתה לי שם, להירגע.
ויותר חשוב מזה - לא נכנסתי בכלל לכל הלופ של לנתח את מה שקרה במהלך האירוע. היה לי מאד ברור שחוויתי עומס, ושכל חוויה שהיתה שם מושפעת ישירות מתחושת העומס. ובהתחשב בזה שהיה לי עמוס, הכל היה ממש ממש בסדר. כולם היו נחמדים, השיחות היו נעימות, ותפקדתי הכי טוב שיכולתי בתנאים כאלה. לא היתה את תחושת הדיסוננס הקבועה, והשחרור ממנה הוא עצום....

אדם רגיש מאד

על ידי שובבה_שובה* » 24 דצמבר 2011, 11:16

שלום לכולם, רגישה מאוד בעצמי וחדשה באתר :)
נראה כאילו שכל אחד יכול למצוא את עצמו תחת הגדרת איש רגיש מאוד בתחומים מסויימים - חושבת שנכון, אבל כותבת הספר נותנת רשימה של קריטריונים שאם יש לך מספר מסויים מהם ומעלה אתה נחשב אדם רגיש מאוד.
לי זה עושה סדר מי כן ומי לא.
וחני אני מאוד מסכימה איתך :)
אהבת עולם, גם אני כמוך, מאוד דומה.
כמה מגוונים אנחנו :)

אדם רגיש מאד

על ידי חני_בונה* » 24 דצמבר 2011, 08:45

כשכל קול הכי קטן צועק לך באוזן קשה להתייחס אליו כשומר.
לא הקול שצועק באוזן הוא השומר. הזיהוי שלי שקשה לי עם הקול הזה הא השומר. בעיני רגישות היא לטובתנו כשאנו מזהים אותה כרגישות או כמשהו שצורם לנו.

אדם רגיש מאד

על ידי נועה_ברוך* » 23 דצמבר 2011, 21:10

לא קראתי את הספר.

אחד הדברים שמאפיינים את קהילת באופן כמו שאני רואה אותה הוא ריכוז מאד גבוה של אנשים רגישים מאד, ומתוך כך גם הילדים הרגישים מאד שנולדים לנו
אי אפשר ממש לאפיין את אנשי "באופן", אבל זה בהחלט נכון שהילדים שנולדים היום הם רגישים יותר.
וגם הרגישות שלנו, הבוגרים, מקבלת ביטוי יותר גלוי.
לי זה מאוד ברור שהדבר תואם את התקופה שבה התדרים "של היום" הינם חדשים, פחות מוכרים, ולכן אנו מתקשים "לאכול" אותם. אי לכך הם אינם מוטמעים
אופטימלית, ויוצרים עומסים סביבנו ובתוכנו.
באופן לגמרי לא מוזר אנו מגיבים למה שהכי קרוב אלינו ברגישות יתר ומוצאים שדווקא הסביבה הקרובה "משגעת" אותנו, או מקשה עלינו.

אני מרגישה פשוט בושה. בושה להגיד "הרעש שלכם מטריף אותי אבל זה רק בגלל שאני כזאת רגישה, בבקשה תתחשבו". או להשתמש בזה בתור תירוץ לצעקות שלי על הילדים - אפילו שהתנהגויות מסוימות שלהם, רעש, התרוצצויות במטבח, בעיטות בכיסא שלי ועוד - באמת מטריפים אותי כאילו שמישהו או משהו מכאיב לי פיזית ממש.
גם אני חווה ומרגישה כמוך, ולמרות הבושה, כשזה עובר סף מסויים, אני אומרת שאני רגישה.
אומרת שכרגע זה ממש קשה לי לסבול, וחושבת שדווקא לתייג את הקושי כרגישות יכול להקל על הסביבה להבין ולקבל.

הבושה היא חסם שאינו מאפשר לנו, עצמנו, לקבל את הרגישות.
ברגע שאני קולטת שעכשיו הרגישות שלי מטפסת ועולה (כי היא לא תמיד בשיאה) זה עוזר לי לנתב את עצמי ואת הסביבה למינימום פגיעות.

באופן אישי אני מתייחסת אל הרגישות פחות כבעייה ויותר כמשהו שהוא סמן שמתריע מה לא מדוייק עבורי. משהו ששומר עלי.(חני בונה)
כשכל קול הכי קטן צועק לך באוזן קשה להתייחס אליו כשומר.
עם הילדים זה באמת נראה כמו הכי קשה כי הם לא מבינים את הרגישות הזו (אלא אם הם עצמם מאוד רגישים, וכבר בוגרים מספיק). אם הם לא מבינים הכי נכון לדעתי זה להתרחק, בעיקר ברגעי השיא.
לא להתבאס או להתעצבן אלא להתרחק.
חשוב להבין שהכעס או העצבים הם תוצר של צורך לפרוק את העומס שנוצר בתוכנו, שיצר את עודף הרגישות
אז אפשר לכעוס או להתעצבן, אבל לפחות לא להאשים את הילדים, אלא את הרגישות :-)

אדם רגיש מאד

על ידי חני_בונה* » 23 דצמבר 2011, 19:25

בקשר לרגישים שלא רגישים לאחרים. (נקודה רגישה אצלי מ 2 הכיוונים: גם מזה שלא היו רגישים אלי וגם מזה שאני לא הייתי רגישה לאחרים)
כשאתה לא רגיש אליך ולא בחמלה עם הרגישות של עצמך אתה לא יכול להיות ברגישות אל האחר.
באופן אישי אני מתייחסת אל הרגישות פחות כבעייה ויותר כמשהו שהוא סמן שמתריע מה לא מדוייק עבורי. משהו ששומר עלי.

אדם רגיש מאד

על ידי לילה_טוב* » 23 דצמבר 2011, 15:32

נראה כאילו שכל אחד יכול למצוא את עצמו תחת הגדרת איש רגיש מאוד בתחומים מסויימים
גם לי זה נראה ככה.

אדם רגיש מאד

על ידי רגישה* » 23 דצמבר 2011, 15:13

לא יודעת.
גם אני מתחברת לכל הרגישויות וכו'.

אבל נתקלתי בשני אנשים קרובים מאוד שמצד אחד הם מאוד רגישים בנקודות מסויימות ומצד שני הם אפטים לגמרי וחסרי רגישות מינימלית בדברים אחרים.

למשל - חברה שלא רגישה כלל לאנשים, לשיחות, חסרת טאקט, מאוד אדישה לניואנסים ולמתח באוויר. היא מכנה את עצמה סוג של רובוט, לא מבינה אינטונציות וכדומה.
אבל היא לא מסוגלת אחרי העבודה לצאת לעוד פעילות. היא מתרחקת מחברת אנשים כי זה מתיש אותה, היא רגישה ואסמטית ויוצאת מדעתה מטמפרטורות ורעש וכאלה.

עוד מישהו - שתמדי היה רגיש לטיקטים, למגע של בדים, רק כותנה ורק נעים ורק משוחרר, מילדות כפעוט היה מחליף בגדים אם טיפת מים נגעה בהם, גם הוא אסמטי ורגיש לאבק, עייף ולא מסוגל להכיל הרבה מדי אנשים. אבל גם הוא מאוד אדיש לאנשים ולניואנסים. מתרגש לעיתים רחוקות. מישהו יכול להיחנק לידו והוא לא ישים לב.

ויש גם את אלו שסובלים מרגישות חושית וידוע שמצד אחד הם רגישים מאוד להרבה מרקמים וכדומ, יחד עם זאת הם לא רגישים למגע ואפילו מלמדים אותם לאבחן הבעות פנים, לגעת באנישם בצורה עדינה, ועוד.

אז איך זה מסתדר. נראה כאילו שכל אחד יכול למצוא את עצמו תחת הגדרת איש רגיש מאוד בתחומים מסויימים.

אדם רגיש מאד

על ידי ריש_גלית* » 23 דצמבר 2011, 13:31

כמובן שלא תמיד זה אפשרי_ (-: _לבחור אורח חיים שיתאים לי יותר
למשל זה שאני חיה עם מוזיקאי וכל הזמן יש מוזיקה בבית... או עצם האמהות, שמזמנת מפגשים בלתי פוסקים עם גירויים שמתרוצצים סביבי.
ואז המוזיקה נהפכת לרעש והאמהות נהפכת לעצבנות.

אדם רגיש מאד

על ידי ציפורי* » 23 דצמבר 2011, 11:31

גם אני קוראת עכשיו את הספר.
אהבת עולם- היא דווקא מתייחסת שם לכך שיש כל מיני סוגים של רגישויות, לא בהכרח חושיות ובטח שלא רק. גם אצלי הרגישות היא במידה רבה רגשית. גם חושית, אבל החידוש בספר מבחינתי היה דווקא בהתייחסות לרגישות הרגשית - כי על רגישות תחושתית כבר שמעתי לפני כן ובאמת זה לא עד כדי כך דיבר אלי ולא הגדיר לי מחדש את עצמי והרבה מחוויות חיי כמו שעושה הספר הזה.
חלק ניכר מהתרומה שלו מבחינתי היא באמת בלגיטימציה שהוא נותן, אחרי שנים של המון ביקורת עצמית ותחושות שמשהו לא בסדר אצלי רק כי מאוד מציף אותי להיות עם הרבה אנשים, או כי אחרי כמה שעות עמוסות אני עצבנית ומרוקנת.
זה עוזר לי גם, כמו שללי כתבה, לבחור אורח חיים שיתאים לי יותר. כמובן שלא תמיד זה אפשרי, אבל גם אז המודעות לרגישות שלי עוזרת לי להבין את עצמי, ולאפשר לעצמי הרבה מנוחה אחרי פעילויות מציפות ועומס.

אדם רגיש מאד

על ידי אהבת_עולם* » 23 דצמבר 2011, 01:11

קניתי את הספר לפני כמה שבועות כמתנה לעצמי ליום הולדתי ה40. (בנוסף לעוד מתנות שנתתי לעצמי :-)).

רק התחלתי לקרוא אותו, אז עדיין אין לי תובנות משמעותיות.
ברור לי שאני אדם רגיש מאוד, ואפילו אדם רגיש מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד -
ועדיין, אני לא לגמרי מתחברת לסוגי הרגישויות כמו רגישות לאורות חזקים או לרעש חזק או לריחות או לטעמים.
מבחינה חושית כן יש לי רגישויות טקטיליות מסוימות אבל זה החלק הזניח.

מבחינות אחרות שתוארו בספר -
אכן קשה לי עם הרבה פעילויות ברצף, ואני מאוד זקוקה בין דבר לדבר לזמן בשקט לעצמי.
וגם באמת קשה לי לעבוד בעבודות רגילות במשרה מלאה (כמו שהיא מתארת).

ואני גם מוצפת בקלות מאירועים, ממפגשים חברתיים וכו' - אך מרגישה שזה פחות חושי ויותר רגשי (פחות קטע של אורות ורעש, אלא שהמון רגשות מעורבים בזה - רצונות, חששות, פחדים, מעצורים, התלהבות, התפזרות, רצון להיות שייכת, פחד להיבלע, רצון למצוא חן, פחד שלא מצאתי חן, רצון לבטא את עצמי, רצון להכיר, רצון להתחבר, קושי להתחבר, רצון להספיק כמה שיותר, פחד להחמיץ משהו וכו' וכו'...).

אולי מעורב כאן גם עניין של הפרעת קשב וריכוז. מאוד קשה לי לחלק את הקשב שלי בין הרבה דברים - ואז במפגשים גדולים עם הרבה גירויים אני מרגישה מוצפת.

בגדול מרגישה שאצלי הרגישות הגדולה היא פחות חושית ויותר רגשית. נפשית. נשמתית.
(כן יש לי רגישות חושית עצומה בתחום המגע - לרוב באופן חיובי).

ממה שהספקתי לקרוא בספר - כן מדובר שם הרבה על רגישות חושית, שאליה אני פחות מתחברת. לכן אני עדיין לא יודעת אם הספר יתרום לי. אני מקווה להמשיך לקרוא אותו ולגלות שאני נתרמת.
(אבל אפילו עצם המחשבה שיש מושג מוכר כזה שנקרא 'אדם רגיש מאוד' - כבר נותנת יותר לגיטימציה ועוזרת לחיבוק עצמי :-)).

אדם רגיש מאד

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 דצמבר 2011, 18:29

שמתי לב שאחרי לידה, כשאני מגדלת תינוק (או במקרה זה שני תינוקות) הרגישות הטבעית שלי מועצמת פי כמה וכמה,
רסיסים, קראי את הכתבה המרתקת הזו

והנה הסיפתח:

"הכל אודות אמא

מחקרים פורצי דרך מגלים שהאינסטינקט האמהי הוא לא יותר מביולוגיה: ברגע שאנחנו מחזיקים תינוק, המוח שלנו - אמהות, אבות, דודים, סבתות - מתחיל להשתנות, לגדול, לשחרר הורמונים ולחדד את החושים. הממצאים המדהימים האלה, אומרים החוקרים ל"מוסף כלכליסט", צריכים לשנות את חדרי הלידה, את הטיפול בדיכאון ואפילו את המעורבות של האבא בגידול הילדים"

<רוזמרין>

אדם רגיש מאד

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 דצמבר 2011, 17:57

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שמעתי על הספר ממש לא מזמן וקראתי עליו קצת באינטרנט. האם מישהי תוכל להשאיל לי? אני בירושלים או בחיפה..
יער ה

אדם רגיש מאד

על ידי רסיסים_של_אור* » 22 דצמבר 2011, 07:00

חוצמזה, בזכות הספר אני לומדת לאט לאט לאפשר לעצמי או יות רנכון "לוותר" לעצמי - לדייק יותר, לזהות על איזה מפגשים חברתיים אני יכולה לוותר ולנסות לעטוף את עצמי בבועת מגן באלה שאני בכל זאת צריכה להיות בהם ויכולה אפילו להנות מהם {@

אדם רגיש מאד

על ידי רסיסים_של_אור* » 22 דצמבר 2011, 06:59

קראתי את הספר שקנתה לי גיסתי, אחרי שסיימה לקרוא את שלה...

שמתי לב שאחרי לידה, כשאני מגדלת תינוק (או במקרה זה שני תינוקות) הרגישות הטבעית שלי מועצמת פי כמה וכמה, מכירות את התחושה הזו ?? אולי זה קשור גם לזה שכאדם רגיש אתה חווה את הקרובים אלייך מאד חזק וכשמגדלים תינוקות יש את הסימביוזה הזו ?

ובהקשר לזה -
וההבנה שמהמון בחינות, אנחנו חווים את העולם אחרת מאיך שחווים אותו רוב האנשים, אחרת מ"כולם". זה עדיין לא מפסיק להפתיע אותי. רק אתמול דברתי עם האיש על תחושות קשות שהיו לי מהדלקת נרות שהיתה לנו ביום שלישי ובעיקר מהחשש שאחרים סבלו מחוסר הסבלנות שלי וכו' והוא האיר את עיניי שהאדם האחר בכלל לא חווה את האירוע כמוני ואפילו נהנה !!

אדם רגיש מאד

על ידי ריש_גלית* » 21 דצמבר 2011, 22:44

שמעתי על הספר ואני מחכה לקרוא אותו.
בינתיים אני יכולה להעיד על עצמי משהו שאולי יישמע קצת מוזר: יש לי תחושה לא נוחה של "התפנקות" מצדי, כאילו אני נותנת לעצמי הנחה בזה שאני מוצאת איזה רגישות אצלי שאולי יכולה להסביר כמה קשיי התנהגות שלי... בקיצור, אני מרגישה פשוט בושה. בושה להגיד "הרעש שלכם מטריף אותי אבל זה רק בגלל שאני כזאת רגישה, בבקשה תתחשבו". או להשתמש בזה בתור תירוץ לצעקות שלי על הילדים - אפילו שהתנהגויות מסוימות שלהם, רעש, התרוצצויות במטבח, בעיטות בכיסא שלי ועוד - באמת מטריפים אותי כאילו שמישהו או משהו מכאיב לי פיזית ממש.

יש גם הדף רגישות חושית העולם הוא יותר מדי שעוסק באותו נושא.

אדם רגיש מאד

על ידי אמא_ללי* » 21 דצמבר 2011, 20:24

בצעירותי, נתקלתי בספר על אנשים רגישים מאד, אני לא יודעת אם זו היתה הגרסה המוקדמת של הספר הזה הוא לא, זה לא כל כך חשוב. כשקראתי אותו, זאת היתה הפעם הראשונה בחיים שראיתי התייחסות מפורשת לתחושות שליוו אותי מאז ומתמיד - רגישות לרעשים, להמולה, לאורות חזקים, לסיטואציות חברתיות עמוסות. המודעות לכל הדברים האלה כמשהו שמאפיין אנשים רגישים, ההבנה שהם קשורים אחד לשני, היו מאד משמעותיים.
עם השנים למדתי להכיר את התכונות האלה שלי ולחיות חיים שיותר מתאימים לי. נטייה שרק התגברה עם הפיכתי לאמא והולדתה של בתי הבכורה הרגישה מאד (מאד). ועדיין, תמיד ליוותה אותי הציפייה הזאת, בעיקר שלי מעצמי, להיות "כמו כולם". וחוסר ההבנה איך פעם אחרי פעם, באירוע שבו כולם נהנים, אני מוצפת לגמרי ומגיעה למצוקה של של ממש. ואיך יכול לקחת לי כמה ימים להירגע מאירוע כזה....
עכשיו הספר הזה (שחמי, הרגיש מאד אף הוא, קנה במתנה לכל ילדיו ומשפחותיהם....), מוביל אותי לעשות reframing לדרך שבה אני מתייחסת לעצמי, לאחרים, ולמצבים שונים. וזה מהפכני.

אדם רגיש מאד

על ידי אמא_ללי* » 21 דצמבר 2011, 20:05

כבר כמה זמן שאני חושבת שראוי שיהיה דף באתר על הנושא הזה. אדם רגיש מאד הוא ספר של פסיכולוגית בשם ד"ר איליין ארון, שחוקרת כבר הרבה שנים אנשים רגישים מאד.
באופן אישי, ההיבטים המחקריים והאקדמיים של הנושא פחות מעניינים אותי. הדבר המהפכני ביותר עבורי הוא דרך ההסתכלות עלינו, האנשים הרגישים, כעל זן שונה של בני אדם. וההבנה שמהמון בחינות, אנחנו חווים את העולם אחרת מאיך שחווים אותו רוב האנשים, אחרת מ"כולם".
אחד הדברים שמאפיינים את קהילת באופן כמו שאני רואה אותה הוא ריכוז מאד גבוה של אנשים רגישים מאד, ומתוך כך גם הילדים הרגישים מאד שנולדים לנו :-) ולכן נראה לי שהדיון על זה יכול להיות מפרה ומעניין.

חזרה למעלה