על ידי אורי_ה* » 06 פברואר 2006, 22:25
אני חוזרת אליך.
את עסוקה בו, במה הוא חושב, חש, מה מפתה אותו או מפעיל אותו ומה מרגש אותו.
ואני שבה ושואלת: מה מפעיל אותך? מה מושך, מעורר, משמח אותך?
לנצח אנחנו תולים את השיח שלנו עם עצמינו במישהו חיצוני במקום למקד את השיחה עם הלב פנימה.
סבורים שאם רק מישהו מבחוץ, אותו ה-אחד יעניק לי את האישור על מי שאני, אז אהיה מאושרת, אז אוכל לאהוב את עצמי בעצמי ולהאמין בערכי.
ואני מתעקשת: היפוכו של דבר הוא הנכון. אם תיולד בך אהבה אל עצמך, אם תתעורר ההכרה בערכך ובזכותך להיות נאהבת, אז ורק אז, היא תתעורר גם בחוץ.
אין שום תענוג בלאהוב מישהו שלא אוהב את עצמו, שלא מכיר בערך עצמו, ביופי, בהוד שהוא נושא איתו בעולם.
מה שאנחנו מזהים בחוץ ומאפשרים לו להתחולל, הוא רק דבר שכבר קיים בתוך המערכת שלנו.
אני אסביר:
את בודאי מכירה את התופעה שכשאת בהריון, פתאום כל העולם סביבך בהריון, או לחילופין, כשקונים אוטו חדש, פתאום בו ביום יש עשרות כאלה על הכביש, שמעולם לא הבחנת בהם קודם.
אנחנו מחפשים אחר משהו שאנחנו מכירים.
העולם סביבנו עמוס אינפורמציה. אין לנו האפשרות לעכל ולהכיל את כולה כל הזמן, אז אנחנו מסננים ובוחרים להפנים את הסמוך אלינו בזמן נתון.
אני מזהה ומושכת אלי את מה שאני מכירה מתוך עצמי.
כך גם עם אהבה, והכרה, וכבוד וחמלה.
אם זה קיים בך ביחס לעצמך, את תזמיני עוד מזה מהעולם שסביבך.
אם את לא משלימה את המלאכה ובונה את המקום הזה מתוך עצמך, הסיכוי שלו להופיע מחוץ אליך מזערי.
אי אפשר לבנות בפנים עם אבנים מבחוץ. אפשר לבנות בפנים עם הטיט הפנימי, והלבנים הפרטיות, והחוטים והנימים שהם המארג של הנפש שלך. אי אפשר לייבא אישורים מבחוץ.
גם אם הוא היה מפרגן ואוהב וחושק, כשאת מרגישה לא שלמה ולא חוגגת את מי שאת, זה לא היה מגיע.
אני מאמינה בכל ליבי שרק אהבה מביאה אהבה. אהבה שלך אל עצמך, תפתח את האפשרות לאהבה שלו אליך.
ומותר, ואפשר וראוי ולפעמים ממש צריך לשאול: מה אתה רוצה? מה אתה באמת רוצה? כאן, ועכשיו?
ןלשאול גם את עצמך? מה את רוצה?
אני חוזרת אליך.
את עסוקה בו, במה הוא חושב, חש, מה מפתה אותו או מפעיל אותו ומה מרגש אותו.
ואני שבה ושואלת: מה מפעיל אותך? מה מושך, מעורר, משמח אותך?
לנצח אנחנו תולים את השיח שלנו עם עצמינו במישהו חיצוני במקום למקד את השיחה עם הלב פנימה.
סבורים שאם רק מישהו מבחוץ, אותו ה-אחד יעניק לי את האישור על מי שאני, אז אהיה מאושרת, אז אוכל לאהוב את עצמי בעצמי ולהאמין בערכי.
ואני מתעקשת: היפוכו של דבר הוא הנכון. אם תיולד בך אהבה אל עצמך, אם תתעורר ההכרה בערכך ובזכותך להיות נאהבת, אז ורק אז, היא תתעורר גם בחוץ.
אין שום תענוג בלאהוב מישהו שלא אוהב את עצמו, שלא מכיר בערך עצמו, ביופי, בהוד שהוא נושא איתו בעולם.
מה שאנחנו מזהים בחוץ ומאפשרים לו להתחולל, הוא רק דבר שכבר קיים בתוך המערכת שלנו.
אני אסביר:
את בודאי מכירה את התופעה שכשאת בהריון, פתאום כל העולם סביבך בהריון, או לחילופין, כשקונים אוטו חדש, פתאום בו ביום יש עשרות כאלה על הכביש, שמעולם לא הבחנת בהם קודם.
אנחנו מחפשים אחר משהו שאנחנו מכירים.
העולם סביבנו עמוס אינפורמציה. אין לנו האפשרות לעכל ולהכיל את כולה כל הזמן, אז אנחנו מסננים ובוחרים להפנים את הסמוך אלינו בזמן נתון.
אני מזהה ומושכת אלי את מה שאני מכירה מתוך עצמי.
כך גם עם אהבה, והכרה, וכבוד וחמלה.
אם זה קיים בך ביחס לעצמך, את תזמיני עוד מזה מהעולם שסביבך.
אם את לא משלימה את המלאכה ובונה את המקום הזה מתוך עצמך, הסיכוי שלו להופיע מחוץ אליך מזערי.
אי אפשר לבנות בפנים עם אבנים מבחוץ. אפשר לבנות בפנים עם הטיט הפנימי, והלבנים הפרטיות, והחוטים והנימים שהם המארג של הנפש שלך. אי אפשר לייבא אישורים מבחוץ.
גם אם הוא היה מפרגן ואוהב וחושק, כשאת מרגישה לא שלמה ולא חוגגת את מי שאת, זה לא היה מגיע.
אני מאמינה בכל ליבי שרק אהבה מביאה אהבה. אהבה שלך אל עצמך, תפתח את האפשרות לאהבה שלו אליך.
ומותר, ואפשר וראוי ולפעמים ממש צריך לשאול: מה אתה רוצה? מה אתה באמת רוצה? כאן, ועכשיו?
ןלשאול גם את עצמך? מה את רוצה?