על ידי ג'ינ_ג'ית* » 31 אוגוסט 2008, 09:35
שימי לב שכל הדברים שאת אוהבת קורים בלי קשר לכמה החתונה עלתה ואיך היא נראית
אני חושבת שעניין החתונות הוא הרבה הרבה יותר מורכב מכמה זה עולה וכמה אפשר לשמוח בפחות.
ראשית, יש הרבה מאוד זוגות שאוהבים את הדרמה,אבל את כל הדרמה כולל השואו והשמלה והחליפה והבר המרשים של האלכוהול, יש אפילו מחקרים סוציולגיים שמראים שזוגות שויתרו על הדרמה הזו לרוב השקיעו אותה בברית או בבריתה. משהו שקשור לאלמנט מאוד עמוק באישיות (שלא בדקתי כמה הוא מובנה תרבותית או אחרת) שרוצה לעשות שואו כלכלי מנטלי לפחות פעם בחיים. לא אצל כולם, אבל רוב האנשים אוהבים להרגיש מורמים מעם פעם בחיים או פעמיים, רובינו גם יצורים דרמטיים וכמעט כולנו גדלנו על אותם סמלים (שמלה מפוארת ושאר הבלה בלה). מעט מאוד אנשים (אולי כמוך במבי ועוד כמה) הצליחו להימצא באחוז הקטנטן שגם אל אוהב דרמות ברמה הזו, שגם הסמלים התרבותיים בתחום הזה לא חלחלו אליו, ועוד כמה כאלה מין.
שנית, האורחים. יש הרבה מאוד אורחים, קרובים מאוד, כמו דודים ודודות וסבים וסבתות וחברי ילדות של ההורים שהפכו כמעט משפחה שלכי תביאי אותם לחוף הים עם כמה דרינקים. זה כבר לא עניין של רושם, זה עניין של ארוח שגם יכבד את האורחים.
שלישית, יש הרבה גוונים שונים בין ארוע זול כלכלית באיזו חושה לבין ארוע שדורש משכנתא בעל הים (ליד הים?) בקיסריה. אני בחורה די 'זרוקה' בהוויה שלי, אבל מעריכה ונהנית מנוחות ואכות. נוחות ואכות וריגשו אפשר להשיג גם בחתונה על חוף הים, וקיטשיות ודמעות יורדות ממני גם ובעיקר אם הכלה כולה ענוגה עם בד דקיק ופשוט והחתן קורא טקסט מעשה ידיו והשירים הם ארצישראלים מגניבים בלי יותר מדי עניינים.
מצד שני, אוכל רע לא עושה נעים, אלכוהול ירוד כנ"ל, סידורי ישיבה המוניים או על החול לא מקלים, ודי ג'יי של הצ'כונה ממש לא עושה כיף. גם אווירה שבה רק מעט מהאורחים מסוגלים לקום לרקוד (כי יש חול או דשא , אלא מה) או הגישה לשירותים לרוב החבר'ה מעל גיל חמישים מתחילה להיות סיפור או שהחום הורס את הנשמה, או שהקמצנות הסיזיפית גורמת לאחות של הכלה להושיב אותך בשולחן עם 15 אנשים - זה מרגיש שוק וזה לא נעים. אפשר לעשות את החתונה פיקניקית והאווירה תהיה נהדרת וקלילה ואחרת מארוע נוצץ יותר ואין פה בהכרח טוב או פחות. הבעיה היא שכשעושים ארוע מתוך הנחת יסוד שרוצים אותו זול אז הוא יכול לצאת ירוד איכותית גם על חוף הים וגם באולם אירועים - וזה לחלוטין פוגם באווירה לא משנה איזו, קלילה ושובבה ופשוטה או נוצצת ומכובדה ומפוארת.
כך יוצא שהוצאה כלכלית מכובדת נדרשת בכל תסריט בעיני. ונשארת השאלה רק באיזה היקף ולאיזה עומק. אבל זה לא משנה את העובדה שמרגע שמתחילים לעסוק באכות בארועים בסדר גודל כזה - זה עולה כסף והרבה.
נקודה נוספת בעניין נוגעת לתמה של הארוע. חתונה זה סוג של ארוח חגיגי שנועד לשמח את כולם, את הזוג ואת האורחים, חתן צמחוני רצוי בעיניי, שלא יוותר על תפריט בשרי כי הוא נועד בעיקרו לאורחים, ואורחים לא יימנעו מלהגיע לסוף העולם רק כי.. זה סוף העולם (?). נוצרת פשרה שנועדה להעביר ערב שמח ומיוחד במינו שכסף הוא חתיכת אישיו בו ולעיתים באמת מוגזם ומוטרף, אבל לרוב מצדיק את עצמו, בהתייחס לעובדה ששוב, אכות ונוחות בעיניי חשובים יותר מפאר והדר ולרוב על אלה כמו על אלה צריך לשלם. בעיני כשזוג מתעלם לחלוטין מהעדפות וצרכי רוב האורחים, או לחילופין אורחים שמתעלמים מצרכי והעדפות הזוג (לכבד אותו בארוע ולהביא לרוב כסף ) - מתהווה בעיקר מקור לעוגמת נפש במקום האחרון שזה נדרש. או שמתאספים גם המארחים וגם האורחים לשמוח או שלא. זו בטח לא הזירה המתאימה לכפות על מי מהצדדים את האג'נדה הקולוסאלית שלך על החיים, דרמות אהבה, כסף ועוד כמה נושאים בוערים.
והנקודה האחרונה - אני אוהבת להיות בחברת אנשים שמחים, בייחוד אם הם קרובים שלי ואחת כמה וכמה אם הארוע חוגג שמחה שלהם. זה הערב שלהם, לא שלי. גם כשאני מוזמנת לדירה שלהם לארוחת ערב לא אני בוחרת מה יהיה בתפריט, ולא את המוזמנים וגם לא את המפה, או בכלל את הדירה הזו שהם גרים בה שאין בה מעלית בקומה 4 בסוף כרכור דאמט (מה שעוזר להם לממן את החתונה הגרנדיוזית ).
חתונה וכל המסביב זה עניין שמורכב מהרבה אמוציות ותבניות תרבותיות ונטיות אישיותיות ויכולת ועוד ועוד שקטונתי מלבקר את עורכי הארוע באשר הם. אני לא מחויבת לעזור להם לתכנן אותו או להחזיק להם את היד או אפילו להלל את הארוע. לכבד את הארוע לכל הפחות בנוכחות שלי כולל לשאת בעלות שתהיה סבירה לי ומספיק עוזרת להם - זו בעיניי זכות, ואם הזכות כבדה עליי מפעם לפעם אז אני בולעת את הצפרדע איכשהו.
<מי אמר שאהבה זה עניין מסובך? נראה אותו מתחתן... >
[u]שימי לב שכל הדברים שאת אוהבת קורים בלי קשר לכמה החתונה עלתה ואיך היא נראית[/u]
אני חושבת שעניין החתונות הוא הרבה הרבה יותר מורכב מכמה זה עולה וכמה אפשר לשמוח בפחות.
ראשית, יש הרבה מאוד זוגות שאוהבים את הדרמה,אבל את [b]כל[/b] הדרמה כולל השואו והשמלה והחליפה והבר המרשים של האלכוהול, יש אפילו מחקרים סוציולגיים שמראים שזוגות שויתרו על הדרמה הזו לרוב השקיעו אותה בברית או בבריתה. משהו שקשור לאלמנט מאוד עמוק באישיות (שלא בדקתי כמה הוא מובנה תרבותית או אחרת) שרוצה לעשות שואו כלכלי מנטלי לפחות פעם בחיים. לא אצל כולם, אבל רוב האנשים אוהבים להרגיש מורמים מעם פעם בחיים או פעמיים, רובינו גם יצורים דרמטיים וכמעט כולנו גדלנו על אותם סמלים (שמלה מפוארת ושאר הבלה בלה). מעט מאוד אנשים (אולי כמוך במבי ועוד כמה) הצליחו להימצא באחוז הקטנטן שגם אל אוהב דרמות ברמה הזו, שגם הסמלים התרבותיים בתחום הזה לא חלחלו אליו, ועוד כמה כאלה מין.
שנית, האורחים. יש הרבה מאוד אורחים, קרובים מאוד, כמו דודים ודודות וסבים וסבתות וחברי ילדות של ההורים שהפכו כמעט משפחה שלכי תביאי אותם לחוף הים עם כמה דרינקים. זה כבר לא עניין של רושם, זה עניין של ארוח שגם יכבד את האורחים.
שלישית, יש הרבה גוונים שונים בין ארוע זול כלכלית באיזו חושה לבין ארוע שדורש משכנתא בעל הים (ליד הים?) בקיסריה. אני בחורה די 'זרוקה' בהוויה שלי, אבל מעריכה ונהנית מנוחות ואכות. נוחות ואכות וריגשו אפשר להשיג גם בחתונה על חוף הים, וקיטשיות ודמעות יורדות ממני גם ובעיקר אם הכלה כולה ענוגה עם בד דקיק ופשוט והחתן קורא טקסט מעשה ידיו והשירים הם ארצישראלים מגניבים בלי יותר מדי עניינים.
מצד שני, אוכל רע לא עושה נעים, אלכוהול ירוד כנ"ל, סידורי ישיבה המוניים או על החול לא מקלים, ודי ג'יי של הצ'כונה ממש לא עושה כיף. גם אווירה שבה רק מעט מהאורחים מסוגלים לקום לרקוד (כי יש חול או דשא , אלא מה) או הגישה לשירותים לרוב החבר'ה מעל גיל חמישים מתחילה להיות סיפור או שהחום הורס את הנשמה, או שהקמצנות הסיזיפית גורמת לאחות של הכלה להושיב אותך בשולחן עם 15 אנשים - זה מרגיש שוק וזה לא נעים. אפשר לעשות את החתונה פיקניקית והאווירה תהיה נהדרת וקלילה ואחרת מארוע נוצץ יותר ואין פה בהכרח טוב או פחות. הבעיה היא שכשעושים ארוע מתוך הנחת יסוד שרוצים אותו זול אז הוא יכול לצאת ירוד איכותית גם על חוף הים וגם באולם אירועים - וזה לחלוטין פוגם באווירה לא משנה איזו, קלילה ושובבה ופשוטה או נוצצת ומכובדה ומפוארת.
כך יוצא שהוצאה כלכלית מכובדת נדרשת בכל תסריט בעיני. ונשארת השאלה רק באיזה היקף ולאיזה עומק. אבל זה לא משנה את העובדה שמרגע שמתחילים לעסוק באכות בארועים בסדר גודל כזה - זה עולה כסף והרבה.
נקודה נוספת בעניין נוגעת לתמה של הארוע. חתונה זה סוג של ארוח חגיגי שנועד לשמח את כולם, את הזוג ואת האורחים, חתן צמחוני רצוי בעיניי, שלא יוותר על תפריט בשרי כי הוא נועד בעיקרו לאורחים, ואורחים לא יימנעו מלהגיע לסוף העולם רק כי.. זה סוף העולם (?). נוצרת פשרה שנועדה להעביר ערב שמח ומיוחד במינו שכסף הוא חתיכת אישיו בו ולעיתים באמת מוגזם ומוטרף, אבל לרוב מצדיק את עצמו, בהתייחס לעובדה ששוב, אכות ונוחות בעיניי חשובים יותר מפאר והדר ולרוב על אלה כמו על אלה צריך לשלם. בעיני כשזוג מתעלם לחלוטין מהעדפות וצרכי רוב האורחים, או לחילופין אורחים שמתעלמים מצרכי והעדפות הזוג (לכבד אותו בארוע ולהביא לרוב כסף ) - מתהווה בעיקר מקור לעוגמת נפש במקום האחרון שזה נדרש. או שמתאספים גם המארחים וגם האורחים לשמוח או שלא. זו בטח לא הזירה המתאימה לכפות על מי מהצדדים את האג'נדה הקולוסאלית שלך על החיים, דרמות אהבה, כסף ועוד כמה נושאים בוערים.
והנקודה האחרונה - אני אוהבת להיות בחברת אנשים שמחים, בייחוד אם הם קרובים שלי ואחת כמה וכמה אם הארוע חוגג שמחה שלהם. זה הערב שלהם, לא שלי. גם כשאני מוזמנת לדירה שלהם לארוחת ערב לא אני בוחרת מה יהיה בתפריט, ולא את המוזמנים וגם לא את המפה, או בכלל את הדירה הזו שהם גרים בה שאין בה מעלית בקומה 4 בסוף כרכור דאמט (מה שעוזר להם לממן את החתונה הגרנדיוזית ).
חתונה וכל המסביב זה עניין שמורכב מהרבה אמוציות ותבניות תרבותיות ונטיות אישיותיות ויכולת ועוד ועוד שקטונתי מלבקר את עורכי הארוע באשר הם. אני לא מחויבת לעזור להם לתכנן אותו או להחזיק להם את היד או אפילו להלל את הארוע. לכבד את הארוע לכל הפחות בנוכחות שלי כולל לשאת בעלות שתהיה סבירה לי ומספיק עוזרת להם - זו בעיניי זכות, ואם הזכות כבדה עליי מפעם לפעם אז אני בולעת את הצפרדע איכשהו.
<מי אמר שאהבה זה עניין מסובך? נראה אותו מתחתן... >