על ידי נוודית* » 05 מרץ 2015, 05:32
תגידו, יכול להיות שאהבת אמת היא מה שחסר לנו ביסודות?
אני מים. כך אני מרגישה את עצמי. אני לא בטוחה שזה מתאים להגדרות או ניתוחים מאסכולות כאלה ואחרות (סביר שלא). מבחינתי - אני מים.
האהבה שלי היא מים. אני האהבה, והאהבה היא אני. אני לא ממש מפרידה ביניהן.
תגידו, בשלב ההתאהבות, ידעתן כבר שזו אהבת אמת?
כן. בעצם ידעתי שזו אהבה
לפני שהסכמתי לדעת שזו התאהבות, או להסכים להתאהבות לפרוח.
האהבה יכלה להיות בלי ההתאהבות, אפילו בלי שיקרה משהו ממשי.
ההתאהבות הייתה צריכה את האהבה כדי שאני אסכים לה.
(אני, בסיפור המסוים שלי, לא מחשבה כללית)
כל מהותה להוציא אותי מאיזון ולטלטל אותי
אני חושבת בליבי שבאהבה יש את שני הפנים. את היכולת לאזן אותי, ואת היכולת לטלטל אותי ולהוציא אותי לגמרי מאיזון. כל צד בזמנו. ולפעמים שניהם ממש יחד בו זמנית. אולי זו העוצמה של האהבה, שהיא יכולה לתת לי את הביטחון המלא להתאזן, בלי החשש להתאזן יותר מידי (להתאבן, להתנוון).
והיא יכולה לזרוק אותי החוצה, עם הביטחון שתמיד אני יכולה לחזור, יש לאן, יש איך, אין מקום רחוק מידי שאני יכולה להיזרק אליו.
כמו מגנט, עם שני הצדדים שלו. זה שמצמיד וזה שמרחיק.
רשת ביטחון מלאה לכל הצדדים של החיים, לכל הניסויים וההתנסויות והחוויות. וגם גרעין וכוח מניע לכל אלה.
וגם - אני יודעת שאני
נותנת בדיוק את המתנה הזו, את העוצמה הזו, וזה מזכיר לי בצורה מאד חיה
שיש בי את כל אלה -
את האיזון ואת הטלטול.
את העצירה ואת התנועה.
את השפיות ואת הטירוף.
את הראש ואת הלב.
את הקצוות, ואת כל מה שביניהם.
א ה ב ה
[u]תגידו, יכול להיות שאהבת אמת היא מה שחסר לנו ביסודות?[/u]
אני מים. כך אני מרגישה את עצמי. אני לא בטוחה שזה מתאים להגדרות או ניתוחים מאסכולות כאלה ואחרות (סביר שלא). מבחינתי - אני מים.
האהבה שלי היא מים. אני האהבה, והאהבה היא אני. אני לא ממש מפרידה ביניהן.
[u]תגידו, בשלב ההתאהבות, ידעתן כבר שזו אהבת אמת?[/u]
כן. בעצם ידעתי שזו אהבה [b]לפני[/b] שהסכמתי לדעת שזו התאהבות, או להסכים להתאהבות לפרוח.
האהבה יכלה להיות בלי ההתאהבות, אפילו בלי שיקרה משהו ממשי.
ההתאהבות הייתה צריכה את האהבה כדי שאני אסכים לה.
[sub](אני, בסיפור המסוים שלי, לא מחשבה כללית)[/sub]
[u]כל מהותה להוציא אותי מאיזון ולטלטל אותי[/u]
אני חושבת בליבי שבאהבה יש את שני הפנים. את היכולת לאזן אותי, ואת היכולת לטלטל אותי ולהוציא אותי לגמרי מאיזון. כל צד בזמנו. ולפעמים שניהם ממש יחד בו זמנית. אולי זו העוצמה של האהבה, שהיא יכולה לתת לי את הביטחון המלא להתאזן, בלי החשש להתאזן יותר מידי (להתאבן, להתנוון).
והיא יכולה לזרוק אותי החוצה, עם הביטחון שתמיד אני יכולה לחזור, יש לאן, יש איך, אין מקום רחוק מידי שאני יכולה להיזרק אליו.
כמו מגנט, עם שני הצדדים שלו. זה שמצמיד וזה שמרחיק.
רשת ביטחון מלאה לכל הצדדים של החיים, לכל הניסויים וההתנסויות והחוויות. וגם גרעין וכוח מניע לכל אלה.
וגם - אני יודעת שאני [b]נותנת[/b] בדיוק את המתנה הזו, את העוצמה הזו, וזה מזכיר לי בצורה מאד חיה [b]שיש בי[/b] את כל אלה -
את האיזון ואת הטלטול.
את העצירה ואת התנועה.
את השפיות ואת הטירוף.
את הראש ואת הלב.
את הקצוות, ואת כל מה שביניהם.
א ה ב ה |אפרוח|