על ידי בשמת_א* » 28 דצמבר 2011, 13:52
ראיתי פעם סרט דוקומנטרי על אזור בסין שבו הנשים הן בעלות הרכוש והכוח והגברים מתעופפים להם בין הנשים, משמשים כמאהבים מוחזקים, ללא זכויות (או רק זכויות חלקיות) על הרכוש.
לא מדוייק.
בקרב
המוסו הנשים הן מנהלות המשפחה. המשפחה היא בית האם ולא בית האב. כל משפחה מורכבת מהאמא הגדולה, אם יש אז גם אמא שלה, הדודות שלה, הדודים שלה, סבתא שלה, האחיות והאחים של סבתא שלה, וכן האחיות והאחים שלה, הילדים שלה (בנים ובנות), הנכדים שלה, הנינים שלה. בקיצור, כל אשה מהמשפחה וכל מי שנולד לאשה מהמשפחה חי בבית.
כולם עובדים בבית וגם בחוץ (מעבדים את השדות של המשפחה וכו').
בד"כ הגברים נשלחים מטעם המשפחה לנהל משא ומתן אם צריך להישלח רחוק. הנשים מעדיפות להישאר קרוב לבית, גם בעבודות בית, גינה ושדה.
הילדים אינם שייכים לאב הביולוגי שלהם ואין לו בד"כ קשר מיוחד איתם.
הם שייכים לבית המשפחה, משפחת האם.
הם נולדים בבית המשפחה, שם המשפחה שלהם הוא לפי האם, ומגדלים אותם אמא שלהם וכל מי שחי בבית המשפחה, הנשים והגברים: אחים שלהם, דודים ודודות, בני דודים ודודות, סבתא וכו'.
הרכוש שייך לבית המשפחה, בית האם. הוא של כולם. הכל מתנהל באופן דמוקרטי ושיוויוני, כולם דואגים לכולם. גם ההחלטות בקנה מידה גדול, כשמתאספים נציגי כמה כפרים, מתנהלים בתקשורת של שיתוף פעולה והסכמה.
אין "כוח" כי כל התפיסה היא של שיתופיות, הסכמה, שיוויון, רצון טוב, שיתוף פעולה וכו'. אין תחרות, אין מטרה לנצח אחרים.
כל נערה במשפחה מקבלת חדר משלה בבית המשפחה בגיל 13, ומרגע זה היא יכולה להתחיל להזמין אליו בנים/גברים.
בלילות, הגברים עוזבים את בית אמם והולכים לחדר של הנערה/הבחורה/האשה שיש להם איתה יחסי אהבה כרגע. אין להם רכוש משותף ואם נולדים ילדים, הם שייכים למשפחת האם. יש ביניהם אך ורק אהבה
לא האהובה מטפלת בגבר, או דואגת לצרכיו מבחינת פרנסה, כביסה, אוכל, וכו' וכו'. לכל אלה דואגות הנשים "שלו": אמא שלו, סבתא שלו, הדודות שלו, אחיותיו. ככה שהנשים בכל משפחה מטפלות רק בגברים שיש להם קירבת דם ישירה אליהן, הם המשפחה שלהן. והגברים בכל משפחה דואגים למשפחה שלהם, של אמא שלהם והאחיות שלהם. כל הילדים קשורים אליהם קשר דם.
לא יכול להיות מצב שבו ייוולד ילד לא רצוי, או יינטש על ידי אביו כשהאהבה בין ההורים תיגמר, כי אף ילד לא גדל במשפחה שתלויה בקשרי האהבה.
בימים עברו, גם היחסים המיניים היו נקבעים לעתים קרובות בהסדר. למשל, בית אם אחד היה עושה הסכם עם בית אם אחר, של החלפת גברים (כל הגברים מבית א' היו "מתחתנים", כלומר עושים טקס שמקשר ביניהם לבין אשה מבית ב', וההיפך). היום יותר חופשי, יש בחירה של הנשים ולא בהכרח עושים הסכם גורף עם משפחה אחרת. יחסי האהבה יכולים להימשך עשרות שנים, אין שום הכרח להחליף. במיוחד שהיחסים מורכבים מסקס ורומנטיקה (-:
[u]ראיתי פעם סרט דוקומנטרי על אזור בסין שבו הנשים הן בעלות הרכוש והכוח והגברים מתעופפים להם בין הנשים, משמשים כמאהבים מוחזקים, ללא זכויות (או רק זכויות חלקיות) על הרכוש.[/u]
לא מדוייק.
בקרב [url=http://en.wikipedia.org/wiki/Mosuo]המוסו[/url] הנשים הן מנהלות המשפחה. המשפחה היא בית האם ולא בית האב. כל משפחה מורכבת מהאמא הגדולה, אם יש אז גם אמא שלה, הדודות שלה, הדודים שלה, סבתא שלה, האחיות והאחים של סבתא שלה, וכן האחיות והאחים שלה, הילדים שלה (בנים ובנות), הנכדים שלה, הנינים שלה. בקיצור, כל אשה מהמשפחה וכל מי שנולד לאשה מהמשפחה חי בבית.
כולם עובדים בבית וגם בחוץ (מעבדים את השדות של המשפחה וכו').
בד"כ הגברים נשלחים מטעם המשפחה לנהל משא ומתן אם צריך להישלח רחוק. הנשים מעדיפות להישאר קרוב לבית, גם בעבודות בית, גינה ושדה.
הילדים אינם שייכים לאב הביולוגי שלהם ואין לו בד"כ קשר מיוחד איתם.
הם שייכים לבית המשפחה, משפחת האם.
הם נולדים בבית המשפחה, שם המשפחה שלהם הוא לפי האם, ומגדלים אותם אמא שלהם וכל מי שחי בבית המשפחה, הנשים והגברים: אחים שלהם, דודים ודודות, בני דודים ודודות, סבתא וכו'.
הרכוש שייך לבית המשפחה, בית האם. הוא של כולם. הכל מתנהל באופן דמוקרטי ושיוויוני, כולם דואגים לכולם. גם ההחלטות בקנה מידה גדול, כשמתאספים נציגי כמה כפרים, מתנהלים בתקשורת של שיתוף פעולה והסכמה.
אין "כוח" כי כל התפיסה היא של שיתופיות, הסכמה, שיוויון, רצון טוב, שיתוף פעולה וכו'. אין תחרות, אין מטרה לנצח אחרים.
כל נערה במשפחה מקבלת חדר משלה בבית המשפחה בגיל 13, ומרגע זה היא יכולה להתחיל להזמין אליו בנים/גברים.
בלילות, הגברים עוזבים את בית אמם והולכים לחדר של הנערה/הבחורה/האשה שיש להם איתה יחסי אהבה כרגע. אין להם רכוש משותף ואם נולדים ילדים, הם שייכים למשפחת האם. יש ביניהם אך ורק אהבה {@
לא האהובה מטפלת בגבר, או דואגת לצרכיו מבחינת פרנסה, כביסה, אוכל, וכו' וכו'. לכל אלה דואגות הנשים "שלו": אמא שלו, סבתא שלו, הדודות שלו, אחיותיו. ככה שהנשים בכל משפחה מטפלות רק בגברים שיש להם קירבת דם ישירה אליהן, הם המשפחה שלהן. והגברים בכל משפחה דואגים למשפחה שלהם, של אמא שלהם והאחיות שלהם. כל הילדים קשורים אליהם קשר דם.
לא יכול להיות מצב שבו ייוולד ילד לא רצוי, או יינטש על ידי אביו כשהאהבה בין ההורים תיגמר, כי אף ילד לא גדל במשפחה שתלויה בקשרי האהבה.
בימים עברו, גם היחסים המיניים היו נקבעים לעתים קרובות בהסדר. למשל, בית אם אחד היה עושה הסכם עם בית אם אחר, של החלפת גברים (כל הגברים מבית א' היו "מתחתנים", כלומר עושים טקס שמקשר ביניהם לבין אשה מבית ב', וההיפך). היום יותר חופשי, יש בחירה של הנשים ולא בהכרח עושים הסכם גורף עם משפחה אחרת. יחסי האהבה יכולים להימשך עשרות שנים, אין שום הכרח להחליף. במיוחד שהיחסים מורכבים מסקס ורומנטיקה (-: