על ידי ניצן_אמ* » 16 אוקטובר 2010, 08:00
_אנחנו כאן אך ליבנו שם, ולאט-לאט מתרגלים.
קשה עדיין לישון בין קירות (בגלל זה אני עכשיו כאן...) ואפילו הרצפה החלקה והקרה מזכירה כל הזמן מחדש איפה זה כאן ואיך זה שם._
מתרגלים מחדש להתלבש, להשתין לתוך מים אחרי שבועיים שירותי קומפוסט (באוהל
), לנסוע חגורים ולא זזים בקופסאות מתכת, ומילא לישון בין קירות... לבשל בין קירות, לנוח בין קירות, לחרבן בין קירות, לפטפט בין קירות, לדדות על רצפה, לנעול נעליים, לרחוץ במי כלור (בין קירות), לשמור על הניקיון ולהתרגז ממנגו שנופל ומידיים קטנטנות דביקות, מזה שאין ערסל, ויש כסאות ולא מחצלת, מזה שאין חאבורת ילדים עוד לפני שניקינו את הקורים מהעיניים, שאין עם מי לרחוץ כלים ובכלל לחלוק מבלי משים את הנטל, יהיה פיזי או רגשי, פשוט כי
יש. יש מסביב אנשים מאד מסויימים. מנסים לא להדליק עדיין אורות, מתוך תקווה שהשינה עם החשיכה וההתעוררות עם הנץ החמה יישארו לכולנו עוד מעט. עכשיו צריך להתרגל גם לזה שהעלאת שאלות בפורום של אנשים נבונים כרוך בישיבה מול מסך על פני ישיבה במעגל מתחת לאקליפטוסים. צריך להתרגל גם לזה שאם רוצים לשיר קצת עם חברים או לשחק איזה משחק חברתי אז צריך הפקה שלמה של להזמין, ולארח, להאכיל ועוד, לא מספיק ללכת 20 מטר עם כוס תה להיכן ששומעים גיטרה (ואת הצחוק של אורלי)
פארק הירדן במחיצת הקהילה הזו זו מתנה שאין כמוה. מאחלת לעצמי שגם אם לא אחיה פה אבוא להטעין מצברים במקום הזה.
תודה.
_אנחנו כאן אך ליבנו שם, ולאט-לאט מתרגלים.
קשה עדיין לישון בין קירות (בגלל זה אני עכשיו כאן...) ואפילו הרצפה החלקה והקרה מזכירה כל הזמן מחדש איפה זה כאן ואיך זה שם._
מתרגלים מחדש להתלבש, להשתין לתוך מים אחרי שבועיים שירותי קומפוסט (באוהל :-)), לנסוע חגורים ולא זזים בקופסאות מתכת, ומילא לישון בין קירות... לבשל בין קירות, לנוח בין קירות, לחרבן בין קירות, לפטפט בין קירות, לדדות על רצפה, לנעול נעליים, לרחוץ במי כלור (בין קירות), לשמור על הניקיון ולהתרגז ממנגו שנופל ומידיים קטנטנות דביקות, מזה שאין ערסל, ויש כסאות ולא מחצלת, מזה שאין חאבורת ילדים עוד לפני שניקינו את הקורים מהעיניים, שאין עם מי לרחוץ כלים ובכלל לחלוק מבלי משים את הנטל, יהיה פיזי או רגשי, פשוט כי [b]יש[/b]. יש מסביב אנשים מאד מסויימים. מנסים לא להדליק עדיין אורות, מתוך תקווה שהשינה עם החשיכה וההתעוררות עם הנץ החמה יישארו לכולנו עוד מעט. עכשיו צריך להתרגל גם לזה שהעלאת שאלות בפורום של אנשים נבונים כרוך בישיבה מול מסך על פני ישיבה במעגל מתחת לאקליפטוסים. צריך להתרגל גם לזה שאם רוצים לשיר קצת עם חברים או לשחק איזה משחק חברתי אז צריך הפקה שלמה של להזמין, ולארח, להאכיל ועוד, לא מספיק ללכת 20 מטר עם כוס תה להיכן ששומעים גיטרה (ואת הצחוק של אורלי)
פארק הירדן במחיצת הקהילה הזו זו מתנה שאין כמוה. מאחלת לעצמי שגם אם לא אחיה פה אבוא להטעין מצברים במקום הזה.
תודה.