על ידי אפרת* » 09 יוני 2017, 01:44
אני רוצה לשתף אתכם בהרהורים שמעסיקים אותי בחודשים האחרונים. אותו נושא משני כיוונים שונים לחלוטין.
כיוון אחד: אני מרגישה קצת סנובית: חינוך ביתי הוא חינוך מאוד פרטי, אני משקיעה כ"כ הרבה אנרגיות בבנות שלי, ולמרות שיש לי אנרגיות (רוב הזמן), אני לא נותנת מהן לחברה הכללית, אלא משקיעה אותן רק בתוך הבית פנימה. מאוד סנובי מצדי.
כיוון אחר לגמרי, ובהמשך תראו איך שני הכיוונים האלו מתחברים: שני משרדים יש שהיו אמורים לכתחילה להיות בעד ולטובת האזרחים, והם הפכו להיות נגדם: משרד הרווחה ומשרד החינוך. בשניהם המפקחים, העו"סים, המורים, הקב"סים במקום לעזור, לתמוך ולעודד הם מפקחים, בודקים, מאשרים, שוללים אבל לא עוזרים.
איך אפשר לשנות את המצב?
הבעיה היא רחבה ומקיפה. היא קיימת בכל המעגלים מהמנהל הכי גבוה ועד העובד הכי זוטר לכן השינוי שניתן לנסות לעשות הוא השינוי במעגל הכי קרוב אלינו, ומשם, אולי כמו אדוות על גבי הים, אולי יקרה שינוי שישפיע גם למעלה על המערכת. אולי.
אז איפה אנחנו יכולים לשנות?
ביחסינו לקב"סית. פעם בשנה היא מגיעה אלינו הביתה. אורחת לא קרואה ולא רצוייה, רבים מאיתנו לא מאמינים (ובצדק) בזכותה להחליט, שהרי אנחנו אחראים על חינוך ילדינו, אנחנו אלו שאמורים לתת למערכת אישור לדאוג לצרכי ילדינו מספר שעות ביום - אם אנחנו רוצים - ואם לא, אז לא. והנה התהפכו היוצרות ואנחנו צריכים לבקש אישור מהמערכת לחנך את ילדינו, והמערכת בודקת האם אנחנו כשירים לחנך את ילדינו פרי בטננו.
אבסורד.
זה באמת אבסורד.
ובכל זאת, אם רצוננו לשנות ולהשפיע על המערכת, בלי לברוח ממנה אלא לשנות אותה, במקום הזה יש לנו את היכולת והזכות ליצור שינוי של ממש, שעשוי להשפיע על מעגלים רחבים מאוד.
איך?
פשוט מאוד!
ליצור אווירה חמה, מזמינה, מכבדת, בזמן הביקור של הקב"סית. לתת לה הרגשה שהיא רצוייה ושמחים שהיא באה כדי להפגש, להכיר, להזמין אותה להבין ברצינות ולעומק את החוויה הזו של משפחת חנ"ב, להפוך את הביקור מביקורת מלאה מתח ועויינות להזדמנות לעשות סיכום שנה. איפה היינו בשנה שעברה, ואיפה אנחנו היום, מה הצלחנו, במה השתנינו, לאן התקדמנו. לאו דוקא בלימודים של מקצועות הליבה, אלא במה שחשוב לנו בחיים, להזמין אותה לפתוח את הלב ואת דרכי החשיבה כדי שתוכל להבין אותנו ולהתחבר לדרכי החשיבה שלנו.
אני אישית דיברתי על זה עם הקב"סית בביקור שהיה לנו לפני שבועיים, הגזמתי ואמרתי שבמצב אידיאלי מטרת הביקור השנתי יכול להיות לעזור להורים להוסיף תכני למידה ודרכי עבודה (אם רוצים בזה).
והיא ענתה לי שהיא אכן כאן בביקור שמטרתו ביקורת. ולמרות האוירה הנעימה שיש כאן, לא כל המשפחות כאלו, וחלק חשדניות מאוד. רבות מאוד מהמשפחות לא יקשיבו לה בכלל.
תשובתי נמצאת כאן.
בואו נשנה את האוירה.
לא בגלל שזאת זכותם או חובתם לבקר.
אלא כי זה בידינו ובאפשרותנו.
בידינו ליצור שינוי.
בואו נעשה את זה, כולנו ביחד. כדי שבעוד עשור או יותר, ילדינו שיחנכו את נכדינו בחנ"ב יקבלו עזרה ותמיכה מהמערכת ולא חשדנות ובקרתיות. נלמד את הקב"סיות והן תעברנה את המסר למעלה שאנחנו לא נגדן, שהבחירה בחנ"ב לא באה לאיים על המערכת, ושאם רוצים לקדם תהליכים אי אפשר רק לבקר כל הזמן.
********
יש לי קרובת משפחה.
קב"סית.
דיברתי איתה הערב והיא סיפרה לי שיש מפקח אחד שאחראי עליה. הם נפגשים פעם בשנה וכל פגישה שלו היא מטח של ביקורת ועלבונות על איכות העבודה שלה. היא קיבלה כבר כמה פעמים פרס עובדת מצטיינת אבל הוא ממשיך לבקר ולבקר.
מעגלי הביקורת הם רחבים כ"כ. כל אחד מבקר את זה שמתחתיו.
מי יודע, אולי במקום שהשינוי יגיע מלמעלה, והמפקחים ישתנו ביחסם לעובדים שמתחתם, אנחנו נוכל ליצור את השינוי שיעלה למעלה.
חלום באספמיה? או שמותר ורצוי לחלום ולהגשים?
אני רוצה לשתף אתכם בהרהורים שמעסיקים אותי בחודשים האחרונים. אותו נושא משני כיוונים שונים לחלוטין.
כיוון אחד: אני מרגישה קצת סנובית: חינוך ביתי הוא חינוך מאוד פרטי, אני משקיעה כ"כ הרבה אנרגיות בבנות שלי, ולמרות שיש לי אנרגיות (רוב הזמן), אני לא נותנת מהן לחברה הכללית, אלא משקיעה אותן רק בתוך הבית פנימה. מאוד סנובי מצדי.
כיוון אחר לגמרי, ובהמשך תראו איך שני הכיוונים האלו מתחברים: שני משרדים יש שהיו אמורים לכתחילה להיות בעד ולטובת האזרחים, והם הפכו להיות נגדם: משרד הרווחה ומשרד החינוך. בשניהם המפקחים, העו"סים, המורים, הקב"סים במקום לעזור, לתמוך ולעודד הם מפקחים, בודקים, מאשרים, שוללים אבל לא עוזרים.
איך אפשר לשנות את המצב?
הבעיה היא רחבה ומקיפה. היא קיימת בכל המעגלים מהמנהל הכי גבוה ועד העובד הכי זוטר לכן השינוי שניתן לנסות לעשות הוא השינוי במעגל הכי קרוב אלינו, ומשם, אולי כמו אדוות על גבי הים, אולי יקרה שינוי שישפיע גם למעלה על המערכת. אולי.
אז איפה אנחנו יכולים לשנות?
ביחסינו לקב"סית. פעם בשנה היא מגיעה אלינו הביתה. אורחת לא קרואה ולא רצוייה, רבים מאיתנו לא מאמינים (ובצדק) בזכותה להחליט, שהרי אנחנו אחראים על חינוך ילדינו, אנחנו אלו שאמורים לתת למערכת אישור לדאוג לצרכי ילדינו מספר שעות ביום - אם אנחנו רוצים - ואם לא, אז לא. והנה התהפכו היוצרות ואנחנו צריכים לבקש אישור מהמערכת לחנך את ילדינו, והמערכת בודקת האם אנחנו כשירים לחנך את ילדינו פרי בטננו.
אבסורד.
זה באמת אבסורד.
ובכל זאת, אם רצוננו לשנות ולהשפיע על המערכת, בלי לברוח ממנה אלא לשנות אותה, במקום הזה יש לנו את היכולת והזכות ליצור שינוי של ממש, שעשוי להשפיע על מעגלים רחבים מאוד.
איך?
פשוט מאוד!
ליצור אווירה חמה, מזמינה, מכבדת, בזמן הביקור של הקב"סית. לתת לה הרגשה שהיא רצוייה ושמחים שהיא באה כדי להפגש, להכיר, להזמין אותה להבין ברצינות ולעומק את החוויה הזו של משפחת חנ"ב, להפוך את הביקור מביקורת מלאה מתח ועויינות להזדמנות לעשות סיכום שנה. איפה היינו בשנה שעברה, ואיפה אנחנו היום, מה הצלחנו, במה השתנינו, לאן התקדמנו. לאו דוקא בלימודים של מקצועות הליבה, אלא במה שחשוב לנו בחיים, להזמין אותה לפתוח את הלב ואת דרכי החשיבה כדי שתוכל להבין אותנו ולהתחבר לדרכי החשיבה שלנו.
אני אישית דיברתי על זה עם הקב"סית בביקור שהיה לנו לפני שבועיים, הגזמתי ואמרתי שבמצב אידיאלי מטרת הביקור השנתי יכול להיות לעזור להורים להוסיף תכני למידה ודרכי עבודה (אם רוצים בזה).
והיא ענתה לי שהיא אכן כאן בביקור שמטרתו ביקורת. ולמרות האוירה הנעימה שיש כאן, לא כל המשפחות כאלו, וחלק חשדניות מאוד. רבות מאוד מהמשפחות לא יקשיבו לה בכלל.
תשובתי נמצאת כאן.
בואו נשנה את האוירה.
לא בגלל שזאת זכותם או חובתם לבקר.
אלא כי זה בידינו ובאפשרותנו.
בידינו ליצור שינוי.
בואו נעשה את זה, כולנו ביחד. כדי שבעוד עשור או יותר, ילדינו שיחנכו את נכדינו בחנ"ב יקבלו עזרה ותמיכה מהמערכת ולא חשדנות ובקרתיות. נלמד את הקב"סיות והן תעברנה את המסר למעלה שאנחנו לא נגדן, שהבחירה בחנ"ב לא באה לאיים על המערכת, ושאם רוצים לקדם תהליכים אי אפשר רק לבקר כל הזמן.
[b] [/b] ********
יש לי קרובת משפחה.
קב"סית.
דיברתי איתה הערב והיא סיפרה לי שיש מפקח אחד שאחראי עליה. הם נפגשים פעם בשנה וכל פגישה שלו היא מטח של ביקורת ועלבונות על איכות העבודה שלה. היא קיבלה כבר כמה פעמים פרס עובדת מצטיינת אבל הוא ממשיך לבקר ולבקר.
מעגלי הביקורת הם רחבים כ"כ. כל אחד מבקר את זה שמתחתיו.
מי יודע, אולי במקום שהשינוי יגיע מלמעלה, והמפקחים ישתנו ביחסם לעובדים שמתחתם, אנחנו נוכל ליצור את השינוי שיעלה למעלה.
חלום באספמיה? או שמותר ורצוי לחלום ולהגשים?