_בוא נראה ככה בערך מה יש לנו: (מקווה שלא שכחתי משהו חשוב)
בירושלים הכנסת, בית המשפט העליון.
נמצאים חלק גדול ממשרדי הממשלה.
רוב סמלי העם היהודי, העיר העתיקה, הכותל בירושלים.
העיר מקודשת לשלוש הדתות המונותאיסטיות: היהדות, האיסלאם והנצרות.
ירושלים העיר הכי קדושה ליהדות - זכתה לכינוי "עיר הקודש",
כל בתי המקדש הוקמו בה, העיר העתיקה עדיין עומדת על תילה ומבקרים מאמיני שלושת הדתות מגיעים אליה.
בעיר העתיקה רובע יהודי, רובע ארמני, רובע מוסלמי, רובע נוצרי._
מצעד זה הוא מצעד מחאה על קיפוח בזכויות ובתנאים. אין מקום יותר מתאים מירושליים, בעיקר מתוך זה ששם מוסדות השלטון.
וטוב שהבאת את אלה לתשומת הלב.
האם מצעד של אנשים, הבאים למחות על אפלייה וטיפול כושל של מוסדות המדינה בצרכיהם, גם אם נטיותיהם המיניות נוגדות את הדת לכאורה (יש פרשנויות לכאן ולכאן) יכול לגרוע מקדושת ירושלים?
האם יש משהו שיכול להפחית ולו כזית מקדושתה של ירושלים?
האם קדושתה של ירושלים איבדה מזוהרה בעקבות חורבן הבית? וחורבן הבית השני? ומעשי האנשים שגרים בה כיום הזה ממש, והתנהלות המוסדות הממשלתיים, ויחס לגר הגר בתוכך, כל אלה לא פוגעים בקדושת העיר, וקומץ של אנשים, בנטייתם הפרטית, הם שיטמאו את ירושלים?
זו שעליה שורר דוד המלך:
א עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.
ב עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ-- תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר-- וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה:
שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ--נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה: עַל, אַדְמַת נֵכָר.
ה אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם-- תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי-- אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם-- עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
תהילים פרק קלז
ודוד עצמו, אתה יודע, היה שובב לא קטן, ביער, עם יהונתן.
_האמת שהעדפה המינית והאהבה לאותו בן מין או לא, בלידה היא איננה 50-50.
למה? כי מי שאומר שזאת סטייה מהנורמה נחשב בחברה שלנו הומופוב. למרות שזאת עובדה.
ולהומואים ולסביות שהכרתי אפילו אין בעיה לומר שזו סטייה מהנורמה (ולהוסיף: אבל ככה נולדנו). וזה בסדר גמור גם מבחינתם ומבחינתי.
מעולם לא טענתי שהומואים ולסביות הם דבר שלא קיים, ברור שהוא קיים ואין לי שום בעיה איתו.
ואין לי גם שום בעיה לשים באור כל מיני עובדות נוספות חוץ מזה שישנם הומואים ולסביות (כמו שזה לא עניין של 50-50 בלידה, ויש כאלה שמגלים שהם בעצם לא, ושרוב הציבור לא יגיב בכלל באדישות לשמוע שבנו/בתו הוא/היא הומו/לסבית) עובדות שהופכות אנשים ל"עאלק הומופובים". אבל בעצם אי אמירתם מראה כמה הציבור מדכא את האמת כדי "לא להחשב הומופוב", כשהוא בעצם בכלל לא ומדובר בתכלס של התכלס:
להיות הומו/לסבית זה בהחלט דבר שאפשר להוולד איתו, והוא מוכר מאז ומתמיד.
להיות הומו/לסבית זה לא עניין של 50-50 בלידה. (
באופן טבעי, יש משיכה למין השני גם כדי להביא צאצאים)
להיות הומו/לסבית זה יכול להיות דבר חולף, מכל מיני סיבות כמו אלו שכתבתי. (בדיוק כמו שלהיות סטרייט/ית יכול להיות דבר חולף בשביל הומו/לסבית אמיתי/ת)_
מה זה חשוב אם זה סטייה מהנורמה?
מהי הנורמה?
גם מונוגומיות, וקידוש המין בין בני זוג - זו סטייה מהנורמה. הרוב "בוגדים".
כמה אנשים נולדו "נאמנים"?
מה זה קשור לאיך ומי נולד איפה.
האדם הפרטי, מי שאתה הוא, מי שאני הוא, הוא נורמה בפני עצמו. סטיותיי היחידות הן מדרכי. ואין מי שלא סוטה מדרכו, אחרת איך יברר אותה, איך יכבוש לו שבילים חדשים מבלי לסטות מהם?
מה שמעניין את הציבור הוא האם ה"סטייה" מהווה סכנה לציבור (לא המצעד, הנטייה המינית), או לא.
החרדים רואים בנטייה המינית הזו, אגב רק של הומואים, סכנה לציבור שלהם.
מדינת ישראל, לא רואה בנטייה המינית הזו סכנה לציבור מחד, מאידך, לא מעניקה להם את זכויותיהם.
ומכאן המחאה.
נטייה מינית זו, היא כפי הנטייה לאכול מיונז או חרדל, או להמשיך להרעיל את עצמו ב משקאות "נורמטיביים" לחלוטין. היא אינה מאיימת על אף אחד. עם זאת, יש המאויימים ממנה, שקרובים בחלומותיהם לנטיות דומות, או פרועות מכפי תפישתם את עצמם, בשל חינוך או תרבות, או בשל נטייה אישית של משיכה אל "הפרסומות" - ראה נורמה.
והגידול באוכלוסייה הזו מביא את המסר הטהור "איש באמונתו יחיה" - גם על ידי האוכלוסייה הזו, שפונה אל הממסד, ואל הממסד הדתי ומעלה את זכויותיה להיות כאחד האדם.
נטיה מינית, היא ככל נטייה, ואין כל סיבה לגזול מאלה את זכויותיהם. נהפוך הוא.
איש באמונתו יחיה - על פני צדיק באמונתו יחיה. היטיב לבטא זאת שלום חנוך בשירו "אתה צודק". "צדיק באמונתו יחיה, רק שלא ימות מזה".
ברוך השם, המצעד יתקיים, ובעוד מצביע מצעד זה על רוח האדם וחירותו מצד מחאת הגאווה, שמתבקשת גאווה לחפות על הבוז, מקור האלימות - מחאת הצדקנים, שמדברים בשם האל, באמונתם העיקשת, ומקדשים את המטרה, וקוראים לכוחות השאול לשם ביזוי עיר קודשם, ועוברים עבירות אמונתם ומצוותיהם שמתהדרים בהם, וכורתים ברית עם המוות אך ורק לשם הצדקת צדקתם ופרשנותם.
זו שאיננה תואמת את גמישות הדת היהודית, או התורה היהודית, שכן דת היא עניין של פולחן, והפולחן היהודי - בעיקרו הוא - פנימי, אישי, בקנה המידה הפנימי.
לעתים, הכרזת מלחמה היא הצדעה של כבוד לאחר.
במקרה זה, הכרזת המלחמה, היא ביטוי של בוז לאדם, תוך חילול השם.
וטוב אם כל אחד יבדוק אצל עצמו, לשם מה הכריז מלחמה, האם מתוך כבוד? או בוז?
<צפריר>