תודה על העיצות. אני חייבת לגלות לכם סוד - מסתבר שממש לא מעניין אותי לבחור מרצפות ומטבח ודלתות. זה כל כך משעמם!!!!! אני רוצה שהאדריכלית תבחר והפועלים ישימו ואני אבוא ואגור. זה טבעי? רוב האנשים שאני מכירה עוברים מחנות לחנות ומחפשים ומשווים וחולמים ואותי זה כל כך מרדים. איך שבעלי מתחיל לדבר איתי על מיקום הכיור במטבח החדש אני מרגישה שאני נרדמת. יש בעיה עם מיקום דלת בקומה התחתונה של הבית. צריך לדון בחלופות ולבדוק מיקומים שונים. אני לא מצליחה לנהל על זה שיחה מבלי לנעוץ את הציפורניים שלי חזק חזק בירך כדי לא לקום ולברוח. עוד לא החלטתי אם זה באמת שיעמום או פחד מלעשות טעויות, או חוסר סבלנות כרוני שקיים אצלי בהרבה דברים.

ולעניין אחר - החיים עם הורי. עיקר הבעיה היא שהדירה של הורי נמצאת בנשר ולא בחיפה, ולכן עברנו לעיר אחרת למעשה. בתי הספר, הגן ומקומות העבודה לעומת זאת, נותרו בחיפה מה שמוסיף הרבה לוגיסטיקה מעייפת ליום שלנו. יציאה מוקדמת יותר בבוקר מהבית, חיפוש סידור לילדים בשעות הצהרים, הגעה מאוחרת יותר הביתה בערב. ההורים שלי לעומת זאת הם באמת זהב טהור. לא בטוחה שהייתי מקבלת בשמחה רבה חמישה אנשים וכלבה נבחנית לביתי הצנוע. לא בטוחה שהייתי מקבלת בהבנה את כל המשחקים בסלון, המחשבים, כמויות הכביסה, כמות האוכל במקרר. ההורים שלי חושקים שינים ומפגינים חיוך נדיב. עדיין לא נרשמו תקלות. אבל אני כל הזמן על המשמר. שהילדים לא יבלגנו יותר מדי, שלא יתחצפו, שילכו לישון בשעה היעודה כדי שלהורים שלי יהיה קצת שקט וזמן לעצמם. שיקומו בבוקר בלי בכי ויללות (אנחנו משפחה של שונאי בוקר. כולנו דברנים מאוד קטנים בבוקר. אימא שלי לעומת זאת מקבלת כל בוקר בשירה ובזימרה. יש כאן פוטנציאל להתנגשות גדולה.).

ואחרון חביב - איך משלבים שיפוץ עם עבודה? אני לא מצליחה להתרכז בעבודה בכלל. מעבירה ימים שלמים במשרד בלי לעשות כלום. יש כל כך הרבה בירוקרטיה - של אישור הבנייה מהעירייה, של השמאי שמעריך את הדירה לצורך המשכנתא (וכבר שלח אותנו למנהל מקרקעי ישראל ולעירייה ולטאבו), של הבנק, של הנגר וכו' וכו' שאני מתקשה מאוד להתרכז בפרויקטים שדורשים חשיבה בעבודה. חודש זה יהיה כך????

אלמונה, גם אני בחיפה...
וגם אני חשתי, בתקופת השיפוץ, שהזוגיות שלי, היתה עם הקבלן...
אולי אותו אחד?

_אכן בטרצו אפשר להשיג כאלה מחירים.
אבל אנחנו רוצים שומשום ומרצפות מצוירות כדי להרגיש קצת ירושלים_
לא אמרתי שבטרצו אפשר להשיג מחירים נמוכים. ממש לא. מרצפות הן יותר יקרות מקרמיקה. וגם שילמנו יותר מחמישים למ"ר.

קראתי חלקית את הדף
מתיחסת רק לנושא הריצוף
ריצוף לא מחליפים! כל השאר אפשר ב"קלות" יחסית אם נמאס אם בחרנו משהו רק לעכשיו אם בחרנו משהו אופנתי מידיי.
ריצוף לא יכול להיות אופנתי
חשוב שתהיי הכי הכי מרוצה מעניין הריצוף ולא להתפשר.

כאדריכלית אני בדרך כלל בוחרת עם הלקוחות שלי את הריצוף ולא נותנת לקבלן לבחור עבור הלקוחות, בעיניי כדאי לך ללכת לחנויות ריצופים ולמצוא בעצמך. קבלנים מקבלים הנחה גדולה במקום בו הם רוכשים את החומרים תבדקי אם הקבלן שלך יסכים לבוא איתך ולבקש את ההנחה עבורך יש מקומות שמקבלים הנחת משפץ (למי שמשפץ) אל תוותרי על ריצוף שיהה הכי טוב לך.
יש ריצופים לא רעים גם ב50 שקלים אבל צריך למצוא אותם.

בהצלחה, מקווה שתהנו מהשינוי מהתהליך ומהתוצאה מנסיוני כשהכל מוסכם ומסוכם מראש כולל לוחות זמנים כשהמשתתפים הוגנים והגונים חויית השיפוץ היא חיובית. ואין זה אומר שלא קיימים בלתי מתוכננים אבל כשגם מה שאינו מתוכנן צץ התמחור הגון .

לא היה רומן עם הקבלן כי קנינו בית (יעני) משופץ, אבל כשהחלפנו את ההסקה - עז שגילינו ממש לפני חתימת החוזה, והעיבה קצת על שמחת מציאת הבית הנכון במקום הנכון במחיר הנכון - כל מי שהיה מעורב בתהליך היה חמוד מאוד. החל מאיש המכירות שבא לראות את הבית ולתת הצעת מחיר, וכלה במתקינים הצעירצ'יקים והחמודים.

בהצלחה בשיפוץ, לא התנסיתי בפרוייקט גדול כל כך אבל גם הדברים הכאילו-קטנים שצריך לסדר בבית תמיד, אבל תמיד לוקחים הרבה יותר זמן ומשאבים ממה שמעריכים.

תודה על העצות. אנחנו בחיפה והקבלן אומר על כל דבר - מרצפות, אריחים, דלתות וחלונות - שהוא יקח אותי למקום שיעשו מחיר...נראה לי כולם משפחה שלו. חייבת להגיד שיש לי כימיה טובה מאוד עם הקבלן.הוא חתיך לאללה וזה עוזר מאוד לבטוח בו. אני צוחקת כמובן, אבל הוא באמת חתיך. וגם יודע את זה. האם מישהי פתחה אי פעם בלוג של רומן עם הקבלן? טוב, זו ממש הסחת דעת שאני לא זקוקה לה כעת.

אכן בטרצו אפשר להשיג כאלה מחירים.
אבל אנחנו רוצים שומשום ומרצפות מצוירות כדי להרגיש קצת ירושלים :-)
ובמחירים שראינו (שברור לנו שירדו אם ניסגור עיסקה גדולה- סניטריה וכו') אין ב 50.
ולכן כמות המרצפות המצוירות שיהיו בבית כנראה תלך ותרד ונישאר עם אולי איזה שטיח בכניסה.
ויש מצב שגם שומשום לא יהיה.
אבל מצד שני זה יהיה הבית שלנו!!!! די לשכירות ולמעברים כול כמה שנים!
כן אני יודעת, רק בישראל זה ככה וזה לא כלכלי אבל אני כ"כ רוצה להשתקע במקום אחד!

סליחה, אני בדף הבית
[po]בלה שנדמה לה[/po]

אנחנו מסיימים מחר שיפוץ גדול מאוד (תקציב כפול משלכם) שארך חודש וחצי. גם אנחנו שיפצנו בית - בעצם דירה, אבל תחושה של בית פרטי - שקנינו לא מזמן, ולא היינו צריכים לפנות.
מאוד מאוד מזדהה עם חוסר השינה בלילות והטרדות הבלתי פוסקות, רשימות הטלפונים האינסופיות, התחושה שבן הזוג לא עושה הרבה חוץ מאשר לדאוג מהכסף.... כל מילה.

אנחנו ריצפנו את הבית לא בקרמיקה אלא במרצפות טרצו, כמו שהיו פעם בכל מקום. באמבטיה יש לנו קרמיקה והמחירים שאני ראיתי (לא יודעת אם זה שונה מקרמיקה שאיתה מרצפים את כל הבית) הם מתחת לחמישים שח למ"ר ברובם. בהרבה מקומות המחיר שכתוב בתצוגה הוא התחלתי, ולרוב יורדים אפילו חמישים אחוז למטה. לא להיבהל.

דבר אחר - אנחנו משלמים לקבלן רק על העבודה, לא על חומר לבן (זה מה שנראה לעין בסיום העבודה). אנחנו קנינו ברזים, אמבטיה, אסלות, כיורים, מרצפות, פנלים, דלתות פנים וחוץ, אלומיניום, מטבח. הוא קנה רק את החומר השחור, שבו הוא משתמש בעבודה - צינורות, מלט, טיט, חול, גבס, צבע וסיד, טיח וכו'. העדפתי לקנות בעצמי, לבחור בעצמי, לקבל את תעודת האחריות על שמי, לא לעבוד דרך מישהו נוסף כמו טלפון שבור... הבנתי שיש הרבה קבלנים שמשלמים להם על הכל כמו שאתם עשיתם. מקוה שיעבוד לכם טוב.

אם את באזור המרכז (אנחנו ברחובות) - אשמח להמליץ לך על בעלי מקצוע טובים - אלומיניום, נגר, פלדלת, דלתות פנים... וגם על חנות לקנות ברזים ואסלות וכו, וגם על מקומות לקנות שיש, וזכוכית.

מאוד לא מסכימה עם הקביעה לפיה
[u]בעלי המקצוע הם לרב מאוד מעצבנים, גם אם הם אנשים סופר נחמדים ואפילו מקצועיים כמעט תמיד אם הם יגידו יום ראשון זה יהיה בסוף יום רביעי וכשהם אומרים אין בעיה בדרך כלל יש בעיה גדולה[/u]
לא זוכרת שבכל התהליך פגשתי בעל מקצוע מעצבן, ותאמינו לי שפגשתי המונים. מי שעיצבן אותי לא עבדתי איתו, וגם לא טרחתי לזכור אותו. (-:
בחרתי מראש לעבוד רק עם מי שמכניס לנו אנרגיות טובות, והיו המון כאלה! (גם אנרגיות טובות וגם בעלי מקצוע)
כל בעלי המקצוע שנכנסו לבית שלנו היו נעימים, נחמדים, סבלניים, מסודרים, יסודיים, תקשורתיים - כולם! וחוץ מהחשמלאי שעבד קצת לאט מדי לטעמי (אבל גם הוא לא עיכב את התקדמות העבודה), כל בעלי המקצוע עמדו בזמנים למופת! כשהקבלן אמר שהטייח יבוא בשלישי הוא בא בשלישי, וכשאמר שהרצף יתחיל בראשון, הוא התחיל בראשון! וכשאמרו שאין בעיה באמת לא היתה בעיה, ואם חשבו שיכולה להיות בעיה אז אמרו שיבדקו ויחזרו אליי, וכך עשו!!!!
באמת, זכינו. רק עכשיו אני מבינה כמה נוח היה לעבוד עם האנשים האלה ולעבור פרויקט כל כך גדול. ואוו.

אף פעם לא כתבתי כל כך הרבה באתר (-: {@

אנחנו עומדים לבנות בית אז אני מזדהה, מחפשים עכשיו קבלן וכו'.
ממה שאני ראיתי בחנויות וכו' ריצוף ב 50 ש"ח למ"ר זה גבולי מאוד מאוד.
יש לכם איש מקצוע איתכם? אדריכל או מעצבת מהצד שלכם? או שזה רק את מול הקבלן?
מומלץ לקחת מישהו ולהיכנס ולחתום רק כשאתם מוכנים לחלוטין ויודעים מה אתם רוצים וכו'.
איפה בארץ אתם משפצים? אולי יוכלו להמליץ לך על אנשי מקצוע.

[u]האם כשהוא אומר לי שבמחיר הקבוע שסגרנו עליו כלול ריצוף בקרמיקה של עד 50 ש"ח למטר מרובע זה נותן לי מבחר?[/u]
אפשר בהחלט למצוא קרמיקה מוצלחת בפחות מחמישים ש"ח למטר. גם כאן זה המון עניין של טרנדים. אצלנו היו הבדלים נורא גדולים, למשל קרמיקה לקירות המקלחת והמטבח עלתה משהו כמו 35 ש"ח למטר אם אני לא טועה לעומת ריצוף המקלחת שהיה 200 ש"ח למטר (היה אפשר גם בפחות אבל אלה המרצפות שמצאו חן בעיני P-:)

אלמונה, בנוגע לקבלן - אני מצליצה בחום רב, לא להשאיר [b]שום דבר[/b] לא כתוב. להכין כתב כמויות של השיפוץ, כולל תמחור של כל חלק בנפרד, ולהחתים את הקבלן.
ריצוף בעד 50 ש"ח למטר - אפשר למצוא דברים, אבל זה בהחלט ברף המאוד נמוך של המחירים. 50 ש"ח זה די המינימום. אז תלוי גם כמה את פיינשמייקרית וכמה את נוטה לכיוון של דברים מיוחדים או יוצאי דופן - שיותר קשה למצוא במחיר הזה.

חברה שלי שהיא מעצבת פנים, גורסת שיש לקחת בחשבון חריגה סטנדרטית של עד 30% מהתקציב - כי פתאום את ממש חייבת את הריצוף המהמם שראית דווקא ב-100 ש"ח למ"ר, או כי פתאום כשהחליפו את האבט גילו שהצנרת רקובה ואם כבר אתם בשיפוץ, ממש מומלץ להחליף. כדאי לקחת את זה בחשבון בעת בניית התקציב.

בעניין בן הזוג - אנחנו עשינו שיפוץ קטן (ממש קטן, שליש התקציב שלכם), ובתחילת הדרך שאלתי אותו מה הוא בוחר: להיות שותף, ואז הוא שותף לכל, או להא להתערב - ואז הוא לא יכול להתלונן שהריצוף מכוער/הצבע לא מתאים למטבח וכו' (הוא בחר באפשרות השניה).

יו, איזו הפתעה. לא ציפיתי לתגובות בכלל. שיערתי שדיבורים על שיפוץ נוטים להרדים אנשים. ממש נחמד לקבל תגובות בכלל ותגובות משתתפות כאלה בפרט.

עוד פגישה עם הקבלן. לחץ לחץ לחץ. האם כשהוא אומר לי שבמחיר הקבוע שסגרנו עליו כלול ריצוף בקרמיקה של עד 50 ש"ח למטר מרובע זה נותן לי מבחר? הוא עובד עלי? הוא נותן לי סחורה טובה או לא? האם בסוף אמצא את עצמי קונה אריחים וקרמיקה במחירים גבוהים יותר שאינם כלולים בחבילה שמכר לי כי לא הייתי חכמה מספיק בעת החתימה על החוזה? בא לי ללכת לישון. לשים את הראש על הכרית הרכה, לעצום עיניים ולפקוח אותן בעוד חודש בבית חדש ונקי.

הלוואי ואוכל לעבור את כל זה בנועם ובאורך רוח. זה כל כך נוגד את האופי שלי. אצלי הכל צריך להיות מהר ומיידי. אני מאוד לא רצה למרחקים ארוכים.

ולגבי הבעל, בהמשך למה שפלוני אלמונית כתבה - בעלי קיבל שיתוק מוחלט לנוכח הסכומים והעלויות. אי אפשר לדבר איתו. הוא טוען שאנחנו מחליטים מהר מדי והוא צריך יותר זמן לחשוב על הדברים. אבל אנחנו מדברים על זה כבר שבועות. כמה עוד אפשר לדבר?! צריך פשוט לארוז, לצאת מהבית ולהתחיל לעבוד.

והכי לא לקחתי בחשבון זה את שלושת המעצבים הצעירים שפתאום גדולים אצלי בבית. לכל אחד מהדרדקים יש מה לומר על השיפוץ. הגדולה (11) טוענת שהטעם שלי לא משהו וצריך להעביר את המטבח לסלון ולפתוח קיר ולסגור נישה וליצור חדר חדש היכן שהיה המטבח הישן. האמצעי (9) מודאג שאנחנו מוציאים יותר מדי כסף ונוהגים בחוסר אחריות והקטנה (5) מחרדות מזה שתצטרך לישון בלי אימא שלה. והאמת היא שהסעיף האחרון, זה של הפרידה מהילדה בלילה, הוא הכי מודחק אצלי. היא ישנה איתנו מיום שנולדה. אינני יודעת למי תהיה הפרידה קשה יותר - לי או לה. נראה לי בסוף בעלי יקבל חדר חדש ואני והקטנה נמצא עצמנו חולקות חדר אחר...

גם אנחנו צריכים שיפוץ, צריכים ולא עושים..
בעלי לא מוכן לשמוע על הלוואה, הוא טוען שאם אין כסף לא קונים
אבל עד שנגיע לסכום המתבקש כבר נצטרך שיפוץ או בית אחר.. (הילדים יגדלו, הצרכים ישתנו)
כיוון שהוא המפרנס העקרי וענייני כספים מאוד מלחיצים אותו אני נמענעת מלדבר על כך
ורק מפנטזת על אמבטיות יפות, נישות גבס, מקום למשחקים, חדרי ילדים שיש בהם מקום לארון בגדים... ועוד

בכלל כל מה שכרוך בהוצאה גדולה נראה לו בלתי אפשרי עבורנו איך אפשר לשנות את דפוס החשיבה הזה? (או שגברים זה ככה?)

אנחנו לא מזמן גמרנו שיפוץ. אמנם התנאים שלנו היו אחרים, שיפצנו בית שלא גרנו בו לפני כן ויכולנו לקחת את הזמן והקבלן היה אבא של בנזוגי מה שמאוד הוזיל עלויות אבל גם גרם לעיתים לקשיים ועיכובים מיותרים.
בשורה התחתונה זאת תקופה שדורשת הרבה אורך רוח. אני לא הצלחתי בשום אופן לדמיין איך הבית יראה אחרי שהשיפוץ יסתיים וכל הזמן חששתי והייתי מתוסכלת מזה שהיה נראה שדברים לא יהיו כמו שקיוויתי.
בסופו של דבר רב הדברים נראים אפילו טוב יותר ממה שחלמתי וגם דברים שהיו נראים לי קטסטרופה בהתחלה אני כבר לא רואה עכשיו כשהבית מאורגן.
עוד דבר שהוא מאוד נפוץ וגם הוא דורש אורך רוח ואסרטיביות- בעלי המקצוע הם לרב מאוד מעצבנים, גם אם הם אנשים סופר נחמדים ואפילו מקצועיים כמעט תמיד אם הם יגידו יום ראשון זה יהיה בסוף יום רביעי וכשהם אומרים אין בעיה בדרך כלל יש בעיה גדולה. אני פשוט השתדלתי לא להתערב בזה כדי לא להתחרפן.
מזל שהאיש הנפלא שלי הוא כל כך רגוע ורואה את התמונה הגדולה וכל הזמן אמר לי- עזבי, אז זה יקח עוד שבועיים, בסוף לא נזכור את זה. ובאמת עכשיו כבר לא זוכרים.
בהצלחה לכם @}

דף שעוקב יותר טוב,ארגנתי אותו עבורך...
[po]גלריה בשלושה מטרים גובה[/po]

כשהייתי בחודש תשיעי של הריון רביעי- בחופש הגדול- עשינו שיפוץ בבית הקטנטני שלנו.
זו היתה חוויה מקסימה. היה לנו שיפוצניק- נגר-- מקסים. הילדים היו שותפים מלאים לשיפוץ, הבן הקטן שלי למד איך להכין בטון...
את יכולה להציץ אם יבוא לך בדף [po]כל הריון הוא התחלה[/po]
הלוואי שתציליח במשימה המאתגרת הזו.
גם אצלינו אני והנגר היינו בסוג של "זוגיות" בתוך השיפוץ. בן הזוג שלי הכין אוכל... ועבד תוך כדי, מתי שלא היה רעש בבית.
אני אעקוב אחריך-
בהצלחה

ביום ראשון אנחנו מתחילים שיפוץ בביתנו הקט. אמש חתמנו הסכם עם הקבלן ונפרדנו מ 150 אלף שקל שהבנק מלווה לנו. בלילה לא עצמתי עין. מחשבות, חרדות, תרחישים. מצד אחד - צריך את השיפוץ. חייבים את השיפוץ. מזה חמש שנים אנו ישנים עם הילדה הקטנה בחדר כי אין לה חדר שינה. מצד שני - לא באמת חייבים. אפשרי באמת להכניס את הילדה לאחד מחדרי שני אחיה. הרי הם ישנים ברווחה במיטותיהם. מי אמר שכל ילד צריך חדר לבד? גם אני ישנתי עם אחותי שנים רבות בחדר. מצד שלישי, נורא כדאי להגדיל את המטבח. הוא כל כך קטן ומגביל. מצד רביעי, הסתדרנו כך עשר שנים, נוכל להסתדר עוד. אולי זה פינוק? אולי אלה מותרות? אולי זו חוסר אחריות לקחת הלוואה שתעמיס עוד על ההוצאות החודשיות שגם כך אנו מתקשים לעמוד בהם?
שלא לדבר על האתגרים הנלווים - אריזת בית תוך שבוע, מעבר לבית ההורים לתקופה של יותר מחודש - עם הילדים, הציוד והכלבה. בחירת המטבח החדש, האריחים, הקרמיקה, הכלים הסניטאריים, החלונות, הפרופילים - למה להכניס כל כך הרבה מתח לשגרת החיים השלווה (יחסית) שלנו?
ואולי אפשר להתייחס לזה כאל הרפתקה? הרפתקה משפחתית? זוגית? שבסופה יהיה לנו בית יפה ומרווח ולכל אחד יהיה בו את הפינה שלו. הרי אנחנו לא לוקחים כסף של אף אחד. אנחנו עובדים קשה ומגיע לנו להשקיע בביתנו שלנו.
חשבתי לפתוח בלוג - לראשונה בחיי - ולעקוב אחר התהליכים שאנו עוברים. אני מניחה שלמישהו מהצד זה יהיה משעמם לקרוא, אבל עבורי (עם הזיכרון הדפקטיבי שלי שמתקשה לזכור אפילו את אירועי שנות החיים הראשונות של הילדים) תישאר מזכרת מתקופה מאתגרת במיוחד.
סלחו לי על האלמוניות. אני כותבת הרבה באתר, אבל אני חוששת שתחת הכינוי הרגיל שלי אחשוש להיות כנה לגבי התהליכים שנעבור ואז הבלוג לא ישמש למטרתו המקורית.
הבוקר אצא מהעבודה (בגניבה) ואלך לעיריה לבדוק את עניין אישורי הבניה. אה, שכחתי לציין שלא קיבלנו אותם עדיין, חה חה חה...
מצפה לי גם שיחה עם המעצבת המלווה את התהליך על מנת לזרזה לסיים את התכניות, קביעת פגישה עם הנגר לעיצוב המטבח, קביעת פגישה עם איש האלומיניום לסגירה על החלונות החדשים בבית, רכישת דלת פלדלת לכניסה החדשה שתקבע בבית ופתאום בעודי כותבת את כל זה, אני קולטת שאני עושה הכל ובעלי רק הולך לעבודה. הרפתקה זוגית כבר אמרתי? אולי זה האתגר הבא...