על ידי בשמת_א* » 04 מאי 2009, 12:34
הי אביטל,
אני כמעט לא באתר, אז יופי שכתבת גם בדף הזה.
בהודעה הראשונה שכתבת, מה שקראתי ממך הכי חזק אלה הדברים הבאים:
- הילדה שלי כל כך סובלת במשפחתון עכשיו, שהיא כל הזמן חולה.
- אני מרגישה חסרת ביטחון כאמא, כי אני שופטת את עצמי בחומרה ויוצאת לא מושלמת P-:
אז ככה:
הגישה שלי אומרת קודם כל להקשיב לילד, ולכן אני אגיד תיכף ומייד בלי כחל וסרק, שילדה שאומרת בצורה כל כך מפורשת שהמשפחתון לא טוב לה, לא משנה מה אנחנו המבוגרים חושבים על זה. הילדים מקסימים מגובה 1.70 (או 1.55, לא יודעת כמובן מה הגובה שלך (-: ) - לא מגובה 90 ס"מ... עובדה! היא אומרת בכל דרך אפשרית שלא טוב לה שם.
לכן, הדבר הראשון שאני הייתי עושה (רק אני, כמובן), הוא להוציא אותה משם. ולא לשלוח לשום מקום, בטח לא מקומות שאת לא שלמה איתם.
מה יגידו? קודם כל, את יודעת שמה שלא תעשי, מישהו יגיד משהו. ישראל פה. כדאי ללמוד מגיל צעיר, והעצות של
קרוטונית מהמרק הגדול מעולות (רואים שיש לה קילומטראז' גדול בהתמודדות עם נשמות טובות (-: ).
תינוקת שעוד לא בת שלוש, בכלל לא בנויה ללכת לשום "מוסד", לא משנה איך קוראים לו. היא מתוכנתת ביולוגית מכל הבחינות להיות צמודה לאמא. לכן, היא לא נזקקת ולא תלותית ולא נצמדת ולא נדבקת ולא שום דבר כזה - היא פשוט תינוקת. ממש לפי ההגדרה. ככה היא אמורה להיות בגילה, והאמת, אילו היא לא היתה נצמדת לאמא שלה (ועוד יותר אחרי שכבר חוותה פרידה מאמא, שזה שוב, לא דבר שהיא בנויה לספוג אותו ביולוגית, פשוט בחברה שלנו זה הפך לנורמה אבל זה עוד לא הופך את זה לטוב או מתאים לתינוקות) - אני הייתי מאוד מודאגת.
תינוקת בגילה שלא "תלויה" - זה די סימן אזהרה למשהו לא תקין...
אז יופי, היא נשמעת תינוקת חכמה, מחוברת לעצמה ולרגשות שלה, יודעת להביע את עצמה בצורה גלויה, רגישה לסביבה, קשורה היטב לאמא, ובאופן כללי
לאמא שגידלה אותה.
לגבי חוסר הביטחון שלך כאמא, את יכולה להרגיש מה אני חושבת על הציפיות שלנו להיות "האמא המושלמת"... D-:
(במלים מפורשות: מומלץ להשקיע בעבודה עצמית ולהיפטר מהן).
אני לא הסטראוטיפ של אמא של חינוך ביתי (מצטערת על השיטחיות אבל כבר יש לי בראש תדמית כללית לפחות). אני לא טיפוס שאנטי רגוע, לא הינקתי אף אחת מבנותי יותר מכמה חודשים (וגם זה היה לפעמים מלווה במאמץ רב), לא משתגעת אחרי איסוף כל מני דברים מהרחוב כדי לבנות מהם משהו יצירתי אחר כך, מעולם לא חשבתי ללכת על קריירה בחינוך, אף פעם לא בא לי ללכלך את הסלון בכל מני קמחים וחולות (סליחה, סליחה על הפולניות הנוראית, זו מחלה תורשתית ואין לי שליטה על זה).
זה נורא הצחיק אותי.
תרשי לי לשתף אותך:
אני ממש ההיפך משאנטי LOL
אני בכלל לא רגועה
הנקת כמה חודשים, כל הכבוד, מה רע? תהיי גאה בעצמך, במקום לחפש את השלילי...
איסוף דברים מהרחוב זה ממש לא הקטע שלי...
לבנות משהו יצירתי - גם זה לא הקטע שלי. מעולם לא עשיתי את זה כאמא, אני משאירה את זה לילדים שלי. הם מגיעים לשלב הזה בגיל יותר מאוחר.
קריירה בחינוך זה ממש לא חינוך ביתי. להיפך. זוועה להיות מורה בכיתה של ילדים על כל מה שכרוך בזה. בעיני זה ההיפך הגמור מלחיות בכיף עם הילדים שלי.
ללכלך את הסלון בקמח וחול - חלילה וחס. לא יקום ולא יהיה אצלי בבית.
בקיצור, לפי המדדים שלך אני נכשלת בגדול כאמא איסטניסית בחינוך ביתי.
כיוון שאני ממש לא מרגישה כישלון, וכיוון שאני עושה אך ורק מה שטוב לי ולא מה שאני שונאת, המסקנה שלי דווקא אחרת:
שיש בעיה עם המדדים שלך (-:
במקום לחפש איך את שונה מאמהות מהסוג שנהנה להתלכלך עם הילדים ושהבית שלהן נראה בהתאם,
מה דעתך לחפש מה
את אוהבת לעשות, ממה את נהנית, ואיך כיף לך לבלות את היום עם הבנות שלך? עם תינוקת קטנה, בוודאי חלק גדול מהיום מושקע בעיקר באוכל/פיפיקקי/הרדמה/התעוררות/על הידיים. מה עוזר לך? מה כיף לך? מה מאוורר אותך?
את אוהבת לשיר שירים לילדות שלך ולרקוד בסלון?
לקפוץ בחבל?
לעשות עמידת נר?
לבשל?
אני מודה שפעולות כמו קריאה, כתיבה, גלישה באינטרנט וכיוצא באלה הן פעילויות בלתי אפשריות עם תינוקות. רק כשהם ישנים או כשמישהו אחר איתם. אבל בהרבה דברים אחרים אפשר לשתף אותם בכיף. ייקח יותר זמן, אבל הי, מי אמר שיש דד ליין. אם לקח שעה למיין כביסה כי היא נהנתה להתפלש בערימות וערבבה את הכביסה הלבנה עם הצבעונית זה לא חשוב. בסוף, היא תלמד למיין כביסה וזה יהיה לה כיף כי זו היתה פעילות משותפת בנחת עם אמא, מוצמדת לזכרונות ילדות אהובים וחמימים (-:
מקווה שנתתי לך כמה רעיונות שאולי יעזרו, אולי תמצאי פה דבר אחד שישמש אותך או לפחות דבר אחד שייתן לך השראה לדרך משלך.
בהצלחה בכל מקרה!
הי אביטל,
אני כמעט לא באתר, אז יופי שכתבת גם בדף הזה.
בהודעה הראשונה שכתבת, מה שקראתי ממך הכי חזק אלה הדברים הבאים:
[list]
[*] הילדה שלי כל כך סובלת במשפחתון עכשיו, שהיא כל הזמן חולה.
[*] אני מרגישה חסרת ביטחון כאמא, כי אני שופטת את עצמי בחומרה ויוצאת לא מושלמת P-:
[/list]
אז ככה:
הגישה שלי אומרת קודם כל להקשיב לילד, ולכן אני אגיד תיכף ומייד בלי כחל וסרק, שילדה שאומרת בצורה כל כך מפורשת שהמשפחתון לא טוב לה, לא משנה מה אנחנו המבוגרים חושבים על זה. הילדים מקסימים מגובה 1.70 (או 1.55, לא יודעת כמובן מה הגובה שלך (-: ) - לא מגובה 90 ס"מ... עובדה! היא אומרת בכל דרך אפשרית שלא טוב לה שם.
לכן, הדבר הראשון שאני הייתי עושה (רק אני, כמובן), הוא להוציא אותה משם. ולא לשלוח לשום מקום, בטח לא מקומות שאת לא שלמה איתם.
מה יגידו? קודם כל, את יודעת שמה שלא תעשי, מישהו יגיד משהו. ישראל פה. כדאי ללמוד מגיל צעיר, והעצות של [po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po] מעולות (רואים שיש לה קילומטראז' גדול בהתמודדות עם נשמות טובות (-: ).
תינוקת שעוד לא בת שלוש, בכלל לא בנויה ללכת לשום "מוסד", לא משנה איך קוראים לו. היא מתוכנתת ביולוגית מכל הבחינות להיות צמודה לאמא. לכן, היא לא נזקקת ולא תלותית ולא נצמדת ולא נדבקת ולא שום דבר כזה - היא פשוט תינוקת. ממש לפי ההגדרה. ככה היא אמורה להיות בגילה, והאמת, אילו היא לא היתה נצמדת לאמא שלה (ועוד יותר אחרי שכבר חוותה פרידה מאמא, שזה שוב, לא דבר שהיא בנויה לספוג אותו ביולוגית, פשוט בחברה שלנו זה הפך לנורמה אבל זה עוד לא הופך את זה לטוב או מתאים לתינוקות) - אני הייתי מאוד מודאגת.
תינוקת בגילה שלא "תלויה" - זה די סימן אזהרה למשהו לא תקין...
אז יופי, היא נשמעת תינוקת חכמה, מחוברת לעצמה ולרגשות שלה, יודעת להביע את עצמה בצורה גלויה, רגישה לסביבה, קשורה היטב לאמא, ובאופן כללי |Y| לאמא שגידלה אותה.
לגבי חוסר הביטחון שלך כאמא, את יכולה להרגיש מה אני חושבת על הציפיות שלנו להיות "האמא המושלמת"... D-:
(במלים מפורשות: מומלץ להשקיע בעבודה עצמית ולהיפטר מהן).
[u]אני לא הסטראוטיפ של אמא של חינוך ביתי (מצטערת על השיטחיות אבל כבר יש לי בראש תדמית כללית לפחות). אני לא טיפוס שאנטי רגוע, לא הינקתי אף אחת מבנותי יותר מכמה חודשים (וגם זה היה לפעמים מלווה במאמץ רב), לא משתגעת אחרי איסוף כל מני דברים מהרחוב כדי לבנות מהם משהו יצירתי אחר כך, מעולם לא חשבתי ללכת על קריירה בחינוך, אף פעם לא בא לי ללכלך את הסלון בכל מני קמחים וחולות (סליחה, סליחה על הפולניות הנוראית, זו מחלה תורשתית ואין לי שליטה על זה).[/u]
זה נורא הצחיק אותי.
תרשי לי לשתף אותך:
אני ממש ההיפך משאנטי LOL
אני בכלל לא רגועה
הנקת כמה חודשים, כל הכבוד, מה רע? תהיי גאה בעצמך, במקום לחפש את השלילי...
איסוף דברים מהרחוב זה ממש לא הקטע שלי...
לבנות משהו יצירתי - גם זה לא הקטע שלי. מעולם לא עשיתי את זה כאמא, אני משאירה את זה לילדים שלי. הם מגיעים לשלב הזה בגיל יותר מאוחר.
קריירה בחינוך זה ממש לא חינוך ביתי. להיפך. זוועה להיות מורה בכיתה של ילדים על כל מה שכרוך בזה. בעיני זה ההיפך הגמור מלחיות בכיף עם הילדים שלי.
ללכלך את הסלון בקמח וחול - חלילה וחס. לא יקום ולא יהיה אצלי בבית.
בקיצור, לפי המדדים שלך אני נכשלת בגדול כאמא איסטניסית בחינוך ביתי.
כיוון שאני ממש לא מרגישה כישלון, וכיוון שאני עושה אך ורק מה שטוב לי ולא מה שאני שונאת, המסקנה שלי דווקא אחרת:
שיש בעיה עם המדדים שלך (-:
במקום לחפש איך את שונה מאמהות מהסוג שנהנה להתלכלך עם הילדים ושהבית שלהן נראה בהתאם,
מה דעתך לחפש מה [b]את[/b] אוהבת לעשות, ממה את נהנית, ואיך כיף לך לבלות את היום עם הבנות שלך? עם תינוקת קטנה, בוודאי חלק גדול מהיום מושקע בעיקר באוכל/פיפיקקי/הרדמה/התעוררות/על הידיים. מה עוזר לך? מה כיף לך? מה מאוורר אותך?
את אוהבת לשיר שירים לילדות שלך ולרקוד בסלון?
לקפוץ בחבל?
לעשות עמידת נר?
לבשל?
אני מודה שפעולות כמו קריאה, כתיבה, גלישה באינטרנט וכיוצא באלה הן פעילויות בלתי אפשריות עם תינוקות. רק כשהם ישנים או כשמישהו אחר איתם. אבל בהרבה דברים אחרים אפשר לשתף אותם בכיף. ייקח יותר זמן, אבל הי, מי אמר שיש דד ליין. אם לקח שעה למיין כביסה כי היא נהנתה להתפלש בערימות וערבבה את הכביסה הלבנה עם הצבעונית זה לא חשוב. בסוף, היא תלמד למיין כביסה וזה יהיה לה כיף כי זו היתה פעילות משותפת בנחת עם אמא, מוצמדת לזכרונות ילדות אהובים וחמימים (-:
מקווה שנתתי לך כמה רעיונות שאולי יעזרו, אולי תמצאי פה דבר אחד שישמש אותך או לפחות דבר אחד שייתן לך השראה לדרך משלך.
בהצלחה בכל מקרה!