על ידי מאין_נחלתי_את_שירי* » 01 מרץ 2003, 00:29
שלום רב לכל הגולשים, הקוראים, ולמאזיננו בקול המוזיקה.
בתוכניתנו "מאין נחלתי את שירי", נארח בכל שבוע משורר או משוררת, אשר יחלקו איתנו את הסיפורים שמאחורי השירים. השירים שעליהם כולנו גדלנו, השירים שכולנו אהבנו.
והיום בתכנית, מתארח המשורר הנודע אלכסנדר פן.
מראיין: שלום מר פן.
א. פן: דוברו וויצ'ה. בונה סרה. בואנוס נוצ'ס. אני פשוט מכור ל"המורדים". התרגלתי לספרדית.
מראיין: כן... זה ברור. ובכן, מאין נחלת את שירך?
א. פן: אני בחרתי לספר על שירי המפורסם "שקיעה נוגה". זה היה בשנת שלושים ומשהו. אני בדיוק הרגשתי חרא. זה לא היה יוצא דופן, אבל חבריי ב"כסית" כנראה שמו לב שהמצב ממש מחריף, ודחקו בי לילך אצל הרופא לשם בדיקה פיזיולוגית מקיפה. אז אני הלכתי. פסעתי לי מכסית אל קופת החולים זמנהוף, ונכנסתי אל הרופא, הדוקטור לנגזם. כן, כן, אותו הרופא שצ'צ'קס כתב עליו אחר כך בסיפור שלו. סיפור פשוט זה היה.
לנגזם בדק, בדק, ובסוף שלח אותי לערוך שקיעת דם. כשהאחות קרבה אליי עם מחטה האימתנית, לא יכולתי למשול בתוגה שניחתה עלי באותו רגע.
כאשר שבתי לדירתי הקטנה, התרחשו בראשי המילים "שקיעה נוגה". זו אכן היתה שקיעה נוגה.
התוצאות, אגב, הראו שאני סובל.
מראיין: סובל ממה?
א. פן: סובל. פשוט סובל.
מראיין: וכיצד נרפאת?
א. פן: לא נרפאתי. התיישבתי מייד לכתוב את השיר. ומאז ועד היום - הסיפור ידוע.
מראיין: תודה רבה לך, המשורר אלכסנדר פן, על שחלקת עמנו את סיפורך המרתק.
שובו אלינו בשבוע הבא, בתכניתנו "מאין נחלתי את שירי". התכנית הבאה תוקדש למשוררת זלדה, שתספר לנו על שירה האהוב "לכל איש יש שם". (לסקרנים נגלה שמדובר בסיפור מופלא על הרפתקאותיה של זלדה הצעירה בחופש הגדול שבין כתה ח' ל-ט', אז עבדה במשרד הפנים למשך שבועיים.)
תודה רבה, ולהשתמע.
שלום רב לכל הגולשים, הקוראים, ולמאזיננו בקול המוזיקה.
בתוכניתנו "מאין נחלתי את שירי", נארח בכל שבוע משורר או משוררת, אשר יחלקו איתנו את הסיפורים שמאחורי השירים. השירים שעליהם כולנו גדלנו, השירים שכולנו אהבנו.
והיום בתכנית, מתארח המשורר הנודע אלכסנדר פן.
מראיין: שלום מר פן.
א. פן: דוברו וויצ'ה. בונה סרה. בואנוס נוצ'ס. אני פשוט מכור ל"המורדים". התרגלתי לספרדית.
מראיין: כן... זה ברור. ובכן, מאין נחלת את שירך?
א. פן: אני בחרתי לספר על שירי המפורסם "שקיעה נוגה". זה היה בשנת שלושים ומשהו. אני בדיוק הרגשתי חרא. זה לא היה יוצא דופן, אבל חבריי ב"כסית" כנראה שמו לב שהמצב ממש מחריף, ודחקו בי לילך אצל הרופא לשם בדיקה פיזיולוגית מקיפה. אז אני הלכתי. פסעתי לי מכסית אל קופת החולים זמנהוף, ונכנסתי אל הרופא, הדוקטור לנגזם. כן, כן, אותו הרופא שצ'צ'קס כתב עליו אחר כך בסיפור שלו. סיפור פשוט זה היה.
לנגזם בדק, בדק, ובסוף שלח אותי לערוך שקיעת דם. כשהאחות קרבה אליי עם מחטה האימתנית, לא יכולתי למשול בתוגה שניחתה עלי באותו רגע.
כאשר שבתי לדירתי הקטנה, התרחשו בראשי המילים "שקיעה נוגה". זו אכן היתה שקיעה נוגה.
התוצאות, אגב, הראו שאני סובל.
מראיין: סובל ממה?
א. פן: סובל. פשוט סובל.
מראיין: וכיצד נרפאת?
א. פן: לא נרפאתי. התיישבתי מייד לכתוב את השיר. ומאז ועד היום - הסיפור ידוע.
מראיין: תודה רבה לך, המשורר אלכסנדר פן, על שחלקת עמנו את סיפורך המרתק.
שובו אלינו בשבוע הבא, בתכניתנו "מאין נחלתי את שירי". התכנית הבאה תוקדש למשוררת זלדה, שתספר לנו על שירה האהוב "לכל איש יש שם". (לסקרנים נגלה שמדובר בסיפור מופלא על הרפתקאותיה של זלדה הצעירה בחופש הגדול שבין כתה ח' ל-ט', אז עבדה במשרד הפנים למשך שבועיים.)
תודה רבה, ולהשתמע.