את פה!

יקרה,
רציתי לשאול אותך משהו קצת דחוף ואני לא יודעת אם את בכלל נכנסת לכאן.
אם כן אנא השמיעי קול ואשלח את המייל שלי. בתודה
תמר

שלחתי מייל, כולל התנצלויות.

הי! אני לא יודעת אם את כאן, אבל אם כן - תני סימן חיים. כל ענייני האימון והעבודה מתחילים להראות קונקרטיים, ואני רוצה להתיעץ אתך.

מצחיק! קראתי גריין שבו את אומרת משהו שזכרתי שפעם אמרתי (משהו על חלוקת ה 100% לסיטואציה ולא לילדים). הסתבר שאת ציטטת אותי, ומישהי ציטטה אותך מצטטת אותי

עד לאחרונה היה לי ברור שזה קשור לקריאה וכתיבה, אבל פתאום מתחילות לבצבץ לי מחשבות על לפעול בעולם. אני לא יודעת כמה הן מעשיות, אבל עצם העובדה שיש כאלה משמח אותי מאד. אני משתתפת עכשיו (כ"שומעת חופשית") בסמינריון של מישהי שעוסקת בחיבור בין כלכלה, חברה ואקולוגיה: הקשר בין התרבות שלנו לכמויות העבודה והצריכה, הקשר בין שני אלה למצב כדור הארץ, ואיך אפשר לשנות. זה תחום שמאד מעניין אותי אקדמית, אבל אולי גם מעשית.

<תודה על ההתעניינות. זה נעים כשמישהו שלא באמת מכיר אותך מתעניין בך>

ואם לא אמרתי זאת במפורש - כל כך שמחה בשבילך על הדרך שבה הדברים הסתדרו! זה נשמע פשוט נפלא!

אני לא מאמינה שלא הגבתי למה שכתבת לי בבלוג בינואר!
תודה רבה על השיתוף מעורר ההשראה (וקצת קנאה, בואי נודה על האמת...)
אני מרגישה שאני מתקרבת למקום שבו אימון יוכל לעזור לי. עד לאחרונה הייתי בכזה ערפל שנאי מרגישה שאפילו לא יכולתי להסביר מה אני רוצה.
לאט לאט מתגלה לי מה אני רוצה, מה אני לא רוצה, וכשהשאלה תהיה רק איך מוציאים לפועל, אני בהחלט אשקול אימון (ואף אתייעץ אתך בנושא).

(כל זה כשאני במצברוח וקונסטרוקטיבי. בקלות תוכלי למצוא אותי בחזרה בתוך הערפל, תועה אנה ואנה בייאוש ואומללות)

באיחור אלגנטי של חודש ראיתי את הודעתך. לא קיבלתי ממך שום מייל. כתבי נא שוב.

כן באותו מייל, אם אין לך אשלח לך.
שבת שלום.

הלב שלי קפץ כשראיתי את השם שלך.
את חסרה לי כאן מאד, עם העדינות והרגישות האינסופיים שלך.
חושבת עליך ומתגעגעת.
אם יתאים ואם תוכלי, אנא ספרי קצת מה קורה איתך.
עבודה, ילדים, חיים, נשמה.
אוהבת מאד.

שלום נוסעת,
אשמח להחליף עימך כמה מילים בקשר להמלצתך בכיכר,
אם תסכימי, אודה לך אם תסמסי לי מס', קווי אם אפשר, לכאן 054-4415934
ומתי נוח שאתקשר,
תודה .

סמויה יקרה

נמחק לי בטעות מה שכתבת בדף שלי (ואני לא מוצאת את זה עכשיו כי עשיתי המון עריכה), על ההצעה ללמוד פסיכותרפיה הוליסטית או משהו כזה.
אז אני עונה לך כאן....

הנה מה שכתבתי לך בדף שלי:
סמויה, רוב תודות לך על החשיבה איתי
אני באמת עובדת בשילוב של גוף ומחשבה - בהתמקדות!
ואני באמת הולכת למרכז שילוב בשנה הקרובה, להמשיך ללמוד התמקדות

זה באמת מה שחיפשתי אחרי שעסקתי שנים רבות באימון. שחסר הפן הרגשי, הבסיסי יותר, ואני בינתיים מאוד מרוצה שמצאתי את זה בהתמקדות. וזה דווקא מצוין כלכלית - כי כל מה שעובד היטב עבור אנשים, הוא טוב כלכלית. אנשים מעוניינים לשלם עבור התמקדות - כי יש לה תועלת אדירה, רגשית וגם כספית (אם מדובר בעסק). כמובן שאני תמיד ממליצה גם על הקורסים - ששם אפשר אח"כ להמשיך ללא תשלום (באופן הדדי), אבל למזלי יש תמיד אנשים שלא רוצים ללמוד בקבוצה, ובאים אלי.

שוב תודה ושבוע נהדר

נעים לדעת
עוברים עלי ימים מאוד מאוד יפים, לא כולם פשוטים. אבל כולם מאוד נכונים. מאוד אמיתיים.
אולי אחזור לכתוב בבלוג בקרוב... מהרהרת בזה.
ואם לא, אז נדבר בטלפון או במייל. אשמח גם לשמוע לשלומך.
}{

תודה.
גם ממני גדול.

גדול

היה לנו ביקור מולדת נהדר !
חזרנו ביום רביעי. את קרן ומשפחתה הצלחנו לפגוש ביום ראשון שעבר, בגן החיות התנכי. ועוד פעם אחת כשהיתה בפגישה בפ"ת היא קפצה לקפה (וזה כבר היה ממש מזמן).
חבל שלא יצא לנו לבקר באיזור שלכם. אולי בפעם הבאה.

היום הבשיל המקום שיכול להקשיב למסר הכה-חשוב שלך. תודה מעומק הלב.

תודה נוסעת.
מאוד ריגש אותי למצוא אותך בדפבית שלי. אני מרגישה שכבר כמה שנים את מלווה אותי בדרכי ככותבת ותמיד משמח למצוא חיזוק ממך.

יש לי אפילו איזה חלום על קיום סדנת כתיבה וירטואלית, (במיילים או בדרך אחרת), שגם את תשתתפי בה.
חג שמח @}

תודה שבאת מותק. אוהבת אותך

הי נוסעת,
שמחתי לראות שחזרת לכאן. הדברים שכתבת מעוררי מחשבה.
שיהיה חג שמח!

חיכיתי לך בדף של עירית ואני שמחה שהגעת לשם. גם בזמן קצר את מנסחת כל כך בבהירות דברים עמוקים ונבונים מאוד. לקרוא אותך תמיד משרה עלי שלווה, כמו ילדה מבוהלת שסוף סוף פגשה מבוגר אחראי.
אז אם כבר אני מאחלת לך חג שמח,אוהבת אותך מאוד גם כשלא נמצאות בקשר. חיבוקים חמים לך ולאיש ולבנות.

אם את נכנסת הנה - אני רוצה לדבר אתך, ומשום מה אין לי את מספר הטלפון שלך. תתקשרי? 052-4490504.

איך לא חשבתי לשאול אותך...
קבעתי עם רחל ויזל שמאד מאד המליצו לי עליה.
בכל אופן, נדבר במסדרון.

אני שומעת אותו כבר חודשיים באוטו
המממ... סליחה, כן? חודשיים פחות שבוע.
אחותי-הכמעט-תאומה-היקרה, את השנה הזאת נצטרך לספור בחרדת קודש <נתפסת לעיקר>
השיר ההוא נגע לי עמוק בבפנוכו.
אני חושבת כי אצלי חוצפה+אמונה=זה מה שנותן אומץ ודרייב לה-כ-ל.
ועל השאר כבר בע"פ. רעיון מעולה...

אהלן,
מה שלומך? הרבה זמן לא ראיתיך פה, ורציתי לספר לך שאנחנו באים לביקור.
נוחתות (רק אני והילדות) ביום חמישי, האיש מצטרף אחרי שבועיים ונשאר עד מוצאי החג הראשון. כמעט חודש.
תהיי בקשר אם יש לך תכניות להיות במרכז, אנחנו כרגיל אצל הורי.

נשיקות,
סלט.

טוב לראות אותך פה שוב.
נשיקות והרבה אהבה }{

באמת תהיתי מה איתך.
החלימי בנעימים. ד"ש גם ממני.

(())

תודדדדדדה רבבבבה, מקסימה אחת.

תרגישו טוב,
כולכם!
שיעול משפחתי בקנה המידה המשפחתי שלכם זה כבר לא הולך ברגל

החלמה מהירה וימים שקטים!

יקירה,
מזל טוב, יום הולדת שמח

כל אהבתי שלוחה לך.

קיבלתי את הספר היום (לקח לי זמן להגיע לדואר)
את מקסימה
תודה מכל הלב.

נוסעת יקרה,
כל כך תודה לך על נדיבותך הרבה...

נוסעת יקרה,
באדיוק פירסמתי המלצה על זוגי הנגר המוכשר
את יכולה להזמין שולחן במיוחד עבור אישך
וגם לפרגן לעסק זעיר.
אשמח לשלוח לך תמונות של חלק מעבודותיו האחרונות למייל.

אגב, מובן שזו רק הארת שוליים ולא כל דבר אחר(התרסה הערה וכו')
בהצלחה!

תודה יקירתי.
אלו אכן היו חודשיים שלא היו מביישים עונה שלמה של טלנביילה..
אני מקווה שאני עושה עכשיו צעדים ראשונים, מאוד מהוססים, לקראת היכולת לקבל את המתנה שהיתה להם לתת לי.

ניסיתי לכתוב לך כאן ואז העברתי למייל ובסוף לא שלחתי כלום.
אני מסתבכת עם המילים.
אני חוזרת שבוע הבא אולי אז יהיה לי יותר קל.

חושבת עלייך.
כל כך מסקרן אותי לדבר עם אחרים שחוו מוות של אדם קרוב.
יש לנו אינספור שאלות שאין לאף אחד תשובות עליהן, במיוחד לא לרופאים ומסקרן אותי לשמוע איך אחרים עברו את זה, גם לגבי האדם החולה וגם לגבי המשפחה.
אנחנו פחות ופחות מתייעצים עם הרופאים (היא בבית במילא) ומחליטים יחד, אנחנו ואמא שלי, איך לפעול, מה לעשות, איזה מינון של תרופות וכד'....
אנחנו מנסים להפסיק כמה שיותר (לבקשתה) את כל בליל הסמים שנותנים לה עבור כל סימטום שעולה כי היא ממש ממש שונאת את התחושה שהיא מסוממת וממילא היא אומרת שהיא לא מרגישה כאב.
ומנסים יחד על ידי תיקשורת (כמה שהיא יכולה) להתמודד עם הדברים שעולים, במיוחד עם תחושת החרדה שעולה.
מוציאים אותה ליותר טיולים, משמיעים מוסיקה נעימה, ממעיטים במבקרים, יושבים איתה בשקט גם שהיא ישנה, מקריאים לה מספרים של ברנדון בייס וביירון קייטי (כמה שיש לה כח)...
ומשתדלות לתת לה תחושת ביטחון שאנחנו כאן איתה שומרות עליה.
ביום שבת תגיע מישהי לעשות איתה את העבודה של המסע, נראה איך זה יהיה עבורה.

חשבתי עליך אז כתבתי.

הי.
באתי לומר לך שלום
ולתת לך

הי נוסעת
תודה על המחשבה
אבל מהמקום שלי שהכל בו כלכך ארעי ולא בטוח כרגע,
בית קבוע זה הדבר היחידי שאני מצליחה לדמיין שיפעל כמקרקע ומקשר לכל השאר
כך ששוב לעבור למשהו זמני לא יתאים הפעם למרות הפיתויי
בכלזאת נעים שחושבים עליי
אז תודה

גם ממני @}
חושבת עליך ולא יודעת אם להתקשר.

כיף לקבל ממך פרח. שולחת בחזרה

הי נוסעת
מבחינתי קשה במיוחד כשמבינים שההלם העצום של הפרידה חייב להפוך להשלמה: זהו, נגמר, החיים השתנו, המוות הוא סופי, הקשר עימם הסתיים (ואצלנו הסתיימה תקופת חיים שלמה). אני מקנאה בך שיש לך זכרונות כתובים מאביך, הוריו היקרים של בן-זוגי לא השאירו דבר כזה אחריהם וזה מאוד חסר לי.
אני מחכה להמשך כתיבתך כאן, בבלוג שלך או במקום אחר. את חושבת להמשיך?

תודה נוסעת יקרה,
אשמח לדבר או להיפגש, לא יודעת בדיוק מתי, עדיין קצת מעורערת ומרגישה שאני רוצה להתחזק לפני שאני נפגשת עם אנשים אבל בנתיים אולי אפשר ליצור קשר דרך המייל.
המייל שלי הוא [email protected]

שנה טובה שכנה שלי.

הי נוסעת,
מה שלומך? חשבתי עלייך בימים הללו של דממת האתר. איך את מתמודדת עם האבל? איך את בכלל? אם תרצי לספר אשמח להאזין

הולך טוב מאוד.
}{

אנחנו עדיין בפריז, חוזרים מחרתיים בלילה.
זה בהחלט שינוי אוירה.
תמר

נחמד, ואני אתחיל לחפש בגינות המשחקים מישהי שעשויה לכנות את עצמה נוסעת סמויה.. זה יהיה ממש ספורט אתגרי אבל מפתה לנסות. הייתי שמחה מאוד להכירך. ובכל-זאת נדמה לי שגיאוגרפית אנחנו רחוקות קצת...

רק לומר לך שאת במחשבותי ובלבי. שולחת לך אור וחום ואהבה.
גם אני

רק לומר לך שאת במחשבותי ובלבי. שולחת לך אור וחום ואהבה.

היי,
שוב את צודקת בהבחנות שלך, הם באמת היו כמו הורים עבורי, מאוד שונים מהורי.
תחום העיסוק שלי אקדמי וגם אני סקרנית כמובן לגבי תחום העיסוק שלך, בעקבות קריאת הבלוג שלך. אבל בלי לדעת מה בדיוק את עושה כיום מאוד ברור לי שאת יכולה להיות מטפלת נפלאה, זה עולה בצורה מובהקת בכתיבה שלך.

הי נוסעת יקרה
אני מעבירה לכאן את מה שהשבתי לך בדף שלי. מודה לך על דברייך המנחמים והכה נבונים.
הדברים שלך גורמים לי לבכות. אמא של צחי נפטרה לפני כמעט שלוש שנים. הכאב עדיין גדול. היחסים שלי עם שניהם היו נפלאים. את ממש צודקת לגבי חשיבות האמירה, וכשאני קוראת אותך ואת האופן שבו את מנהלת את הימים הללו ואת התמיכה בהורים שלך ובחמותך אני נפעמת מהיכולת שלך להגיד את הדבר הנכון בעיתוי הנכון. אני מצטערת שלא אמרתי את זה מספיק פעמים, גם לה, וגם לו בתקופה האחרונה. אבל כן אמרתי דברים דומים בעבר. הלוואי והייתי מקבלת שעה נוספת עימם להגיד להם את זה עכשיו, בפעם האחרונה, להפרד באהבה.

קטעים איתך. אמש, כשכתבתי לך רציתי לכתוב ש"נוכחתי ש'בלה בלה בלה...'ביקום המקביל..." אבל אז חשבתי שבעצם היקומים שלנו לגמרי לא מקבילים ('הספירות' כמו שאומרים אצלכם )וניסחתי מחדש. ואז באת את ונזכרת בזה. אין מקריות.
אהבה

תודה נשמה. אני איתך כל הזמן רק לא תמיד מוצאת מילים. אבל את תמיד יקרה לי ואהובה מאוד.

תודה יקירתי על האיחול.
אתמול היה יאוש. אח"כ פתאום הפציעה השלמה וכוחות להתמודד עם שני המטר הבאים. שני המטר היחידים שאני באמת רואה קדימה....
מחבקת חזרה

אני שוכחת להגיד לך שכשלא נהיה אפשר כמובן לעדכן אותי דרך סלט פירות. . השכנה...

נוסעת - תודה על האימייל שהשארת לי בדף הבית. מחקתי אותו. אני לא בטוחה שזה הזמן לכתוב לך כשאת כל-כך עמוסה, אחכה עוד קצת ואקרא אצלך בבלוג והלוואי ותהיה הטבה לאביך ולחמותך.
תמי

מנסה לא לאבד סבלנות. לא בהצלחה רבה למען האמת...

שוב חיפשתי אותך ולא היית.
כבר לא אעבוד עד הלידה, גמרתי את מכסת השעות שלי.
אז במסדרון כבר לא ניפגש אבל אני אשמח לדבר וכמובן שתבואי אחרי הלידה.

תודה על ההערה. שיניתי הנוסח. נראה לי נכון יותר. נעים ששמת לב.

קרן

תקיעות מקצועית? אוף, אני במצב כל כך הרבה יותר מעורפל מאשר תקיעות מקצועית.
במילים ממש פשוטות, לא עולה על דעתי שום דבר - כלומר שום עבודה - שאפשר לרצות. אם אין ברירה, אם יש צורך כלכלי, אז אפשר לעבוד בכל מיני דברים, אבל ממש לרצות משהו מהעבודות שיש בעולם? ממש להתלהב? לא מצליח לי.
אני מביטה סביבי ורואה אנשים מתלהבים מהעניין הזה של חיפוש עבודה, שרואים סביבם עולם מלא אפשרויות והזדמנויות, ובשבילי זה כמו בגדי המלך החדשים: אני לא רואה כלום.
המזל היחיד הוא שכרגע אין צורך כלכלי דוחק ולעומת זאת יש תינוק בן שנה, ככה שיש לי הסברים בשביל עצמי (בדוחק, אבל יש) למה אני לא עובדת. ותמיד יש את האוניברסיטה לייצר תארים שמעבירים את הזמן.

יצא קצת קודר, אה?

הי,
עוקבת אחריך (כאן). מקווה שאת מחזיקה מעמד.
רציתי לשתף אותך בפרט טיפשי שלא בטוח שמתאים לך עכשיו אבל אם כן - גיליתי את גרסאת שנות ה-2000 (הנשית) לחשיפה לצפון!
וגם רציתי לשאול אם מתאים לך ביקור להחזרת הדיסקים, או שאעביר אותם איכשהו (בכנות).
הרבה טוב, לילך

@}

ושמת לב שהפצעתי רק כדי לצטט אותך?

(עדיין שוברת את הראש מי את, כלומר אם אנחנו מכירות מהעולם האמיתי)

תודה (-:

תןדה שהקפצת למה חדש

תודה על התגובה.
דחיית הקץ שלי מעולם לא באה (במודע (-:) בעקבות ההתמסרות לטיפול בהם... הממ.. זה מעניין
לפעמים אני מרגישה שהם מהווים דווקא זרז להפסקת דחיית הקץ, כשאני חושבת על הרצון שלי שלילדים שלי יהיו סבא וסבתא כמו ההורים שלי ושלהורים שלי יהיו נכדים ממני. (לא בגלל מסורת או המשכיות הדור, רק בגלל השמחה הרבה שזה יגרום לכל הנוגעים בדבר).
ותודה שאת קוראת (-:
שבת שלום @}

חיפשתי אותך כדי להודות לך ולא היית.
אז תודה (עדיין לא הספקתי להסתכל) ומקווה שבשבוע הבא נמצא יותר זמן.

אני אשמח לשיחת מסדרון על הנקה. וגם לשמוע מה שלומך.
(עשיתי שיעורי בית וקראתי את הדף המרתק שלך).

הי שכנה,

רוצה לדבר איתך על דימוי גוף של ילדים ולחץ חברתי בקרב כיתות הא' שלנו. מתי יצא לנו???

תודה על הפרח, תמיד שמחה לראות את שמך אצלי

חמותך גרה בגבעה הצרפתית?
באיזה רחוב אם אפשר לשאול?
אמחק אחר כך
<גמני משם>

שכחתי היום שאני חייבת לך תודה גדולה על ההמלצה על צפרדי וקרפד שהפכו ליקירי הבית.
וחוץ מזה, גיליתי עוד חוט דק שמקשר בינינו, אני אספר לך בפגישתנו הבאה במסדרון.

הי נוסעת,
סוף סוף גמעתי את הבלוג הנוכחי שלך, ואני נפעמת מהפתיחות שלך ובעיקר מההבנה והניתוח של המצב.
וגם נסערת ומודאגת (בעיקר מחוסר מידע) לגבי אביך.
את יודעת מי אני (נכון?). אם עדיף בדואל, אני ב- sivan שטרודל rogers נקודה קום.

(מאוד שמחתי לגלותותך ככה פתאום, אחרי כל כך הרבה שנים).

היי, תקשיבי, אני אשמח לשלוח לך את שני הספרים -- גם את החיים והמתים, אולי עכשיו תמצאי בו השראה. אלה ספרי דהרמה, כך שמבחינתי צריך לתת אותם למי שצריך אותם. אצלי הם יושבים סגורים בארון ואין לי מזה שום פטיש. ומקסימום לא תשתמשי -- אבל שיהיה לך בהישג יד.

הי "נוסעת",

אני לא פונה בשם מטעמי כיבוד הפרטיות. אני נורית מהגן הורים בבית זית
שעשינו עם טליוסי (נוגי).

אנחנו שוקלים לעבור לצור הדסה ואם זכרוני לא מטעה אותי אתם גרים שם, לא?

יש לי כמה סוגיות בוערות על הפרק לשאול מקומיים, אשמח ואודה לך אם תוכלי ליצור איתי
קשר.

תודה.
נורית
[email protected]
02-5700763

שכנה שלי. את במחשבות שלי כל היום.

חיפשו אותך שם!
לילה טוב ואני. נורא רצינו לפגוש אותך. אבל זה בטח לא היה מתאים לך כל כך, היום. בכל אופן אני בטוחה שניפגש מתישהו.
.

אני מבינה שלא נסעת בסוף.
קיבלתי טלפונים מהשטח... חיפשו אותך שם!

שמחה שדיברנו.

התכוונתי לכתוב שאין לי את המייל שלך (אצלי) בבית.

אין לי את המייל שלך בבי.
קראתי את המייל שלך ממש לפני שיצאתי מהעבודה.
רוצה שתדעי שאני חושבת עליך כל הערב, ונמצאת איתך.

הייתי צריכה עוד כמה שבועות כדי להגיע להחלטה הזו ממקום יותר סגור, עם תוכנית יותר ברורה ומרגיעה בנוגע להמשך
נו, טוף, לי זה היה לוקח יותר מכמה שבועות (מקום סגור, תוכנית ברורה ומרגיעה וכו') ככה שויתרתי על הלוקסוס. מובן שהפעילו מכבש לחצים, מובן שהוא כבש והלחיץ, לא יודעת איך הצלחתי להתעקש. זאת אומרת זה בדיוק מה שעשיתי - התעקשתי. לא החלטה ולא תוכנית ולא כלום, סתם עקשנות שלי עם עצמי שאסור לי. שאם אני צריכה לחזור, אז תימצא הדרך לחזור גם בעתיד, אבל עכשיו לא.

אני סתם תוהה אם בסוף יתברר שיש לנו איזה פרה-היסטוריה משותפת
נראה שאכן כך יסתבר. לא אע"מניקית, אבל לגמרי מהסביבה, ככה שגם אם לא הכרנו ישירות, בטוח יש לנו מכרים משותפים. נכון מצד אחד בא לך שכן ומצד שני יש בזה משהו שהורס?

ולגבי אתמול - לא טעות מביכה, התנסות בחינוך ביתי. אצלך תחנונים, אצלי צווחות מופרעות מסיבה לא ברורה. לעת עתה אני דוחה את היישום המעשי של העקרון החינני הזה.

תודה על הרעיון. והמחשבה.
ואבוא לבקר גם שם, בדף ההוא.
כל פעם שאני מתפנה אני קוראת את הפסיעות החדשות, וכשאני מתיישבת לכתוב,
אני מוכרעת על ידי עייפות קיצונית, אירועים סוערים, או ילדים חמודים.


אבוא.
ומצאתי שם את ש'. מיד זיהיתי והתגעגעתי.
ליל מנוחה
אוריה

אז הנה, באתי לעדכן אותך איפה אני יחסית לדף ההוא. אתמול היתה לי שיחה, שבה אמרתי באופן סופי שאני לא חוזרת לעבודה. אין לך מושג כמה התחמקתי מלומר את זה, כמה קשה היה לי לסגור את הדלת הזו וכמה חיכיתי שמישהו יסגור אותה בשבילי.
אבל אמרתי.
וזה אומר שכאן מתחילים באופן רשמי חיי החדשים. אם אני אחשוב על זה יותר מדי אני אחטוף התקף חרדה, אז סילחי לי אם לא אמשיך בכיוון.

ואני אשמח מאד אם תבואי ליומיון, אבל אבין לא פחות אם לא. אין דרך לייצר במפגש פנים אל פנים את הקירבה שנוצרת בוירטואליה, והיו תקופות בחיי שזה יכול היה להרוס הכל.
שלא לדבר על כמה אני יותר יפה ורזה כאן מאשר בחיים....

אולי בכל זאת תבואי ליום-עיון? תראי איזה ביקוש יש לך! @}

שאם אחזור למשרה חלקית אני פשוט אקלקל את זה,

סליחה שקראתי אחריך (ראיתי את הניק פעיל ולא נמנעתי).

רוצה להגיד מהמקום המקצועי- תזהרי. לרדת בהיקף משרה לתקופה ואז לעזוב זה סיכון של פגיעה בזכויות שלך בפרישה. תתייעצי לפני שאת מקבלת החלטות כאלה, בבקשה.

אוף, תשמעי, נעתקה גם לי הנשימה. היית מאמינה ששכחתי בכלל שאי פעם פתחתי את הדף הזה?
איך שיהיה לי רגע זמן אני אקרא אותו שוב ואבדוק איפה אני יחסית לאז. אבל אל תתפעלי מזה שעזבתי את העבודה - לא רק שהייתי צריכה תירוץ בדמות לידה, גם היתה לי שנה אחרונה די מגעילה שם, אז היה יותר קל.
או שאני סתם מעליבה את עצמי, ובעצם אני יצרתי את כל המצב הזה (לידה ומגעיל בעבודה) בתבונתי כי רבה כדי לשחרר את עצמי.

הולכת לקרוא את הבלוג שלך. ניפגש ביומיון?

בעקבות מה שכתבת בדף שלי, התחלתי לקרוא את הבלוג שלך.
עכשיו אני בטוחה שאנחנו חייבות להיפגש @}
את כותבת כל כך יפה והמסע שלך מעורר השראה.
אני מתלבטת קצת אם להתחיל בלוג על הלידה (שתהיה, וגם זו שהיתה) ועשית לי חשק.
אבל לי הכתיבה ממש קשה, אני לא תמיד מצליחה לדייק וגם לא בטוחה שהחשיפה מתאימה לי בהקשר הזה.

(ומשום מה, אין לי כל כך הסבר למה, יש לי הרגשה שאנחנו עובדות - כלומר אני עובדת ואת עבדת - באותו מקום...)

תבואי ליום עיון? או שבשביל להכיר נצטרך לחכות עד ש עינת גל תפגיש בינינו?
אבל גם אנחנו בכלל לא מכירות...
אולי באמת ביום עיון, נבוא אם לא יהיו איזה שמונים מעלות בצל כמו לפני שנתיים.

אה טוב, יופי, חששתי קצת כאשר לא שמעתי ממך, שמא...
אז יופי.