שלום נותנת אור
פתחתי את הבלוג שלי שלא הצליח לפרוש כנפיים (
יומנה של דולה צעירה ) במטרה למחוק אותו, מכל מיני סיבות, ופתאום ראיתי את ההודעה שלך.
_צמר גפן, איזה בלוג מרגש. תודה! לאט לאט אני מתחילה להרגיש כמה שקסומה היא הלידה. רגע היווצרות החיים הזה.
אני אשמח לשמוע על סיפורים נוספים, שכן לא כתבת כבר 8 חודשים... האם את ממשיכה? איך זה הולך לך?
ושאלה חשובה שמאוד סיקרנה אותי - האם את בעצמך חווית לידה? האם אפשרי להיות דולה מבלי שילדת בעצמך? אני מרגישה צורך עז לעבור דבר כזה בעצמי וללמוד להיות דולה, אבל אני תוהה - האם בכלל יולדות ירצו לקחת מישהי שלא ילדה בעצמה? האם אפשר "להבין" יולדת גם אם לא עברת דבר כזה בעצמך?
מחכימון: "גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך"
וכתגובה שלי אליו: גם אם אתה לא מתנסה בדבר מה (לידה במקרה זה), אין הדבר אומר שאתה לא מצליח להרגיש אותו בצורה עמוקה, מתוך ידיעה ותחושה מה צריך לעשות. מה דעתכן/ם?_
אכן, רגע הלידה הוא רגע מרגש מאין כמוהו, כל פעם מחדש, וכששואלים אותי אני אומרת "המקום הכי קרוב לאלוהים הוא רגע הבריאה" (לא בקטע דתי בכלל).
אני ממשיכה ללוות לידות, וממשיכה גם לכתוב את הסיפורים, בעיקר בגלל שאני מרגישה שהלידות כל כל אינטנסיביות ואמוציונליות, שאני חייבת לפרוק אותן מתוכי, וכרגע הדרך שהכי נעימה לי היא הכתיבה.
ולשאלתך - אני בעצמי עדיין לא אמא, וכנראה שזה אפשרי, וכששואלים אותי על זה, אני אוהבת להגיד שאני מרגישה שאני כמו דף חלק, אין לי סיפורי לידה משל עצמי, וכששואלים אם אני אהיה דולה יותר טובה אחרי שאני אהיה אמא, אני אומרת שאהיה דולה
אחרת, לא יותר טובה ולא פחות טובה.
האם אפשר "להבין" יולדת גם אם לא עברת דבר כזה בעצמך?
השאלה האם
צריך להבין יולדת כדי ללוות אותה ולתמוך בה?
אני מריגשה שלנסיון שלי בליווי לידות יש הרבה יותר משקל מאשר לעובדה אם ילדתי בעצמי או לא. וכנראה יש שיחלקו עליי.