ציל צול כתבה:
_לי יש עניין גדול עם התנהגות ליד השולחן. אין המון דברים שחשובים לי, אבל המעט שיש חשוב מאוד.
אני לא מסבירה את זה לילדים כהכנה לעולם כי זו לא הכנה לדעתי.
זה פשוט מגעיל
אותי
כך שכמעט כל מה שבבית שלי נגמר בכללים או בעצירה של התנהגות מוסבר באופן הזה. שזה פוגע במישהו אחר באופן מובהק (כאן ועכשיו, לא באיזה עתיד מעורפל שיש בו אנשים לא ידועים) או שזה ממש לא נעים למישהו אחר ממש עכשיו.
אתן לך דוגמה טובה בהקשר הזה.
לאיש שאיתי יש סבילות נמוכה לאכילה בפה פתוח. לי - אין. אז כאשר הוא אוכל עם הילדים הוא מבקש מהם לא לאכול באופן שמגעיל אותו. כשהוא לא בשולחן אין צורך לשים לזה לב בכלל.
החינוך הוא חינוך להתחשבות. ויש לו גבולות ואנחנו משתדלים לא להכביר בכללים (לדעתנו... בטח יהיה מי שיחשוב שיש אצלנו עודף). מעולם לא לימדתי את ילדיי לנהוג באופן מסוים רק בגלל שכך נהוג או בגלל שבעתיד יהיה בזה צורך.
אין לי אידיאולוגיה של חופש ואין לי אידיאולוגיה של גבולות. יש לי את הגבולות שלי, אני משתדלת לבדוק אותם, אני בודקת מהם הגבולות של הילדים, וכולנו ביחד משתדלים לחיות בנעימים.
וזה המסר - לשים לב לעצמי, לשים לב לסביבה, להשתדל איפה שאפשר.{{}}_
כיוון שאני מתחבטת יומם ולילה בשאלת נימוסי השולחן הקלוקלים אצלנו, אני אערום כאן הגיגים ושאלות בערבוביה:
גם לי יש דברים שממש ממש מפריעים, אבל אני לא בטוחה עד איפה יש לי זכות לחנך להתחשבות, ומאיפה זה נהיה סתם רודנות. מפריע לי שהצלחת בצד ימין, הכיסא בצד שמאל, והילד אוכל את הקוסקוס מעל הכוס. אבל מה זה נוגע לי בעצם? אני יכולה לאכול איך שנוח לי והוא איך שנוח לו, לא? זה שזה מפריע לי בעיניים? ואם היה מפריע לי בעיניים שהוא ממצמץ? איפה הגבול?
מעבר לזה שזה מפריע לי בעיניים, אני כן מרגישה גם את הדאגה ל{{}}
איזה עתיד מעורפל שיש בו אנשים לא ידועים{{}}. בנושאים אחרים השתחררתי מהדאגה הזאת, בנושא של
נימוסי שולחן לא. אותם אנשים לא ידועים מהעתיד, זו באמת תהיה באסה אם הם ישדרו לילדים-הכי-חכמים-ומוצלחים-בעולם-שלי שהם עדר פראים לא מחונכים ושלא נעים לשבת איתם לשולחן אחד, לא?
לא, מה פתאום, זה טיפשי לגמרי. אם ככה אז אני צריכה גם ללמד אותם לאכול בשני מקלות, כי מה יקרה אם השותפים שלהם לשולחן יהיו סינים? וגם בידיים - כשהם יטיילו בהודו הם בטח ממש יובכו כשהם לא ידעו איך אוכלים בידיים בצורה נימוסית ונקייה.
לא, אוף, זה לא אותו דבר. כשאתה בן החברה המערבית מצפים ממך למשהו, ואף אחד לא יגיד לך את המשהו הזה במפורש. רק יעקמו לך את האף ולא תבין למה. זו אחריותי לא להעמיד אותם במצב המביך והמשפיל הזה.
לא, מה פתאום, זו סתם כניעה לתכתיב שבעצם נועד לשרת את הסדר החברתי הקיים, לחזק את הכיסא של מלכת אנגלייה ולהשאיר את עלובי החיים בזבל. אם כבר השתחררתי מהאיסור להשעין מרפקים על השולחן ומהחובה לשתות בזרת זקורה, למה שהדור הבא לא ישחרר את האנושות מהעול הכל כך לא טבעי של אכילה בישיבה על כיסא, ושימוש בכל כלי למטרה שלו?
נראה לי שיש לי עוד שאלות, אבל זה מה שעלה כרגע. אשמח מאוד לתובנות.