כמה זמן שלא הייתי בביתי האינטראקטיבי הזה. הפלא באמת ממלא את ימיי ואפילו זמן לקפוץ לבקר את עצמי לא נישאר...
לכן מנצלת רגע קט של שינה כדי לעדכן את עצמי. הפלא הוא ג'ינג'י בכל איבריו. דעתן, עקשן חזק שובב ומצחיק ברמות בלתי יאומנו.
פרטים יבשים: יש שתי שיניים תחתונות, בלורית מתנפנפת (ג'ינג'ית כמובן), עומד וזוחל על ה-כ-ל, יורד ועולה מדרגות ומכשולים שונים, אוכל כל מה שאני מוכנה להציע ונראה כאילו לא די לו, עסוק ופעיל יותר מטובי המנכל"ים לפעמים אני פשוט נשכבת לצידו עייפה ומתמוגגת.
ויותר עמוק בפנים נראה שדברים מוצאים את מקומם. אני שיחררתי רבות וכבר מסוגלת להיפרד ממנו ליותר משעה (-;
היה הרבה זמן חופש עם המשפוחה המורחבת וזה נתן מין הרגשת שיחרור. הפלא מרגיש בנוח עם כולם והם איתו, מאוהבים בו קשות (בצדק!)
אבא שלו נותן הרבה אמון בי ומכבד את הפרטים הקטנים שאני חולקת איתו מנסיון של ימים וחיים עם הפלא.
מה שהטריד אותנו מאוד לאחרונה הם לילות ארוכים וקשים בהם הפלא התעורר כל שעה (!) בצרחות. שום דבר לא הרגיע חוץ מציצי ובאיזשהו שלב הרגשתי שנוצרה תלות לא טובה. העברנו ימים ולילות בכל מיני דרכים להרגיע תוך שאנחנו מנסים ומשתדלים להיות סבלניים זה לזו ואל הפלא.
לא פשוט. העייפות הקשה פשוט משבשת את הדעת.
היה מדהים לראות איך אחרי לילה של צרחות עד השתנקויות בבוקר התעורר לא פלא חייכני וטוב לבב כאילו הוא לא יודע על מה אנחנו מדברים ומה המהומה בכלל P-:
הנכונות של אבא שלו להרתם למשימה היתה עצומה ומרגשת. עם זאת לא תמיד הסכמנו ביננו על הדרך וזה כמובן מסבך.
ואיך יודעים מה נכון? ואיך יודעים למה הוא זקוק?
התמודדויות ראשונות של הצבת גבולות בהורות. של האחריות ההורית של אמא ואבא על הפלא שלהם. הרגשתי שבאיזשהו מקום דווקא הקושי הזה הופך אותנו לעוד יותר הורים. ממש כאילו נפל לאבא שלו איזה אסימון שאומר שעכשיו הדברים צריכים להתנהל אחרת.
נראה לי שעד עכשיו הוא נלחם בזה והתעקש להחזיק באמונה ששום דבר לא צריך להשתנות וזה הכביד מאוד, ועכשיו הוא רואה שיש צורך במסגרת איתנה כדי לאפשר גמישות.
ומצידי אני רואה שיש צורך בגמישות כדי לאפשר מסגרת איתנה.
טפו טפו טפו חמסה חמסה שום בצל הלילה, אחרי חוסר שינה מתמשך גובל באי שפיות, התעוררנו מעט! (מפחדת לומר כמה בדיוק כדי לא לפתוח פה ונגד עין הרע. חמסה עליו כבר אמרתי?) יאללה ננצל את ההפוגה גם לאכול משהו.
אוהבת את המנוחה שיש לי כאן ואת הפלא שלי בכל ליבי ומאודי וכמובן אותי ואת אהובי, איזה כיף להיזכר שהוא אהובי.
כמה זמן שלא הייתי בביתי האינטראקטיבי הזה. הפלא באמת ממלא את ימיי ואפילו זמן לקפוץ לבקר את עצמי לא נישאר...
לכן מנצלת רגע קט של שינה כדי לעדכן את עצמי. הפלא הוא ג'ינג'י בכל איבריו. דעתן, עקשן חזק שובב ומצחיק ברמות בלתי יאומנו.
פרטים יבשים: יש שתי שיניים תחתונות, בלורית מתנפנפת (ג'ינג'ית כמובן), עומד וזוחל על ה-כ-ל, יורד ועולה מדרגות ומכשולים שונים, אוכל כל מה שאני מוכנה להציע ונראה כאילו לא די לו, עסוק ופעיל יותר מטובי המנכל"ים לפעמים אני פשוט נשכבת לצידו עייפה ומתמוגגת.
ויותר עמוק בפנים נראה שדברים מוצאים את מקומם. אני שיחררתי רבות וכבר מסוגלת להיפרד ממנו ליותר משעה (-;
היה הרבה זמן חופש עם המשפוחה המורחבת וזה נתן מין הרגשת שיחרור. הפלא מרגיש בנוח עם כולם והם איתו, מאוהבים בו קשות (בצדק!)
אבא שלו נותן הרבה אמון בי ומכבד את הפרטים הקטנים שאני חולקת איתו מנסיון של ימים וחיים עם הפלא.
מה שהטריד אותנו מאוד לאחרונה הם לילות ארוכים וקשים בהם הפלא התעורר כל שעה (!) בצרחות. שום דבר לא הרגיע חוץ מציצי ובאיזשהו שלב הרגשתי שנוצרה תלות לא טובה. העברנו ימים ולילות בכל מיני דרכים להרגיע תוך שאנחנו מנסים ומשתדלים להיות סבלניים זה לזו ואל הפלא.
לא פשוט. העייפות הקשה פשוט משבשת את הדעת.
היה מדהים לראות איך אחרי לילה של צרחות עד השתנקויות בבוקר התעורר לא פלא חייכני וטוב לבב כאילו הוא לא יודע על מה אנחנו מדברים ומה המהומה בכלל P-:
הנכונות של אבא שלו להרתם למשימה היתה עצומה ומרגשת. עם זאת לא תמיד הסכמנו ביננו על הדרך וזה כמובן מסבך.
ואיך יודעים מה נכון? ואיך יודעים למה הוא זקוק?
התמודדויות ראשונות של הצבת גבולות בהורות. של האחריות ההורית של אמא ואבא על הפלא שלהם. הרגשתי שבאיזשהו מקום דווקא הקושי הזה הופך אותנו לעוד יותר הורים. ממש כאילו נפל לאבא שלו איזה אסימון שאומר שעכשיו הדברים צריכים להתנהל אחרת.
נראה לי שעד עכשיו הוא נלחם בזה והתעקש להחזיק באמונה ששום דבר לא צריך להשתנות וזה הכביד מאוד, ועכשיו הוא רואה שיש צורך במסגרת איתנה כדי לאפשר גמישות.
ומצידי אני רואה שיש צורך בגמישות כדי לאפשר מסגרת איתנה. (())
טפו טפו טפו חמסה חמסה שום בצל הלילה, אחרי חוסר שינה מתמשך גובל באי שפיות, התעוררנו מעט! (מפחדת לומר כמה בדיוק כדי לא לפתוח פה ונגד עין הרע. חמסה עליו כבר אמרתי?) יאללה ננצל את ההפוגה גם לאכול משהו.
אוהבת את המנוחה שיש לי כאן ואת הפלא שלי בכל ליבי ומאודי וכמובן אותי ואת אהובי, איזה כיף להיזכר שהוא אהובי.