על ידי ילדה_מאומצת* » 09 פברואר 2022, 18:31
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אומנם כבר לא ילדה, כמעט בת 30 היום. קראתי כל מיני מאמרים של נשים שחווה חסך אימהות. וזה גרם לי לרצות לשתף את הסיפור שלי.. אומצתי בגיל 5 שאפעם לא חוויתי דמות אבא. אבא לא רצה להכיר אותי, והעיף את אמא שלי מהבית, שככה היא נאלצה לקחת אותי לבחר טוב שלה, ולגור איתו יחדיו. הרווחה קלטה שמשו לא קשורה, ויש הזנחה, וככה שלחה אותי לבית יתומים. ששם, נשארתי מספר חודשים עד שנשלחתי למשפחה שאימצה אותי. עברו שנים, גיל 9. שבו השכן שלי שיחק בי מינית, ואחרי שנודה לאימי, כמובן דרכי, היא לא עשת בנידון כלום, לא חקרה אותי או שאלה אותי מה היה, קראה לו, ודיברה איתו. ובנוסף אחרי שנים הלכה לשבת אצלם ולקחה אותנו הילדים. יושב מול הפרצוף שלי. שהגעתי לגיל 25 אבא שלי זרק בשולחן האוכל שלא רק הוא אשם, שגם אני אשמה. איך אפשר להאשים ילדה בת 9? ואמא שלי חיזקה אותו ואמרה שאני פטיינית, שזה אשמתי. הבנתי שאין אהבה, שאין לי מנגונן הגנה, שאין לי הורים. הבנתי את זה גם אז שאבי אמר לי, לא נשלם לך לחתונה. מזעזע. הבנתי , ואני מבינה שאני לבד בעולם. שאין לי עזרה שאין לי כלום, שמה שיהיה איתי, אני לגמריי לבד. אין תמיכה ואין הגנה, ואין אהבה. אני מגדירה את עצמי אישה מאוד חזרה נפשית, מתמודדת עם הרבה , והכל לבד. אפחד לא באמת יודע מה עובר עלי או מבין את התחושות שאני עוברת. אני יודעת שאני צריכה לדאוג לעצמי, בעיננן פרנסה לימודים וכו. ואני עושה הכל בשביל זה. אני רוצה עתיד טוב יותר, אני רוצה לתקן את מה שלי לא היה , אני רוצה משפחה אוהבת. אני רוצה ליהיות אמא שלי לא היית, אני רוצה ליהיות מסורה לילדים שלי, מסורה לאהבה אין סופית. להקריב את עצמי לידים שלי אם יש צורך. זה המטרה שלי. זה התיקון שלי בעולם. לעשות משפחה, ושיהיה לי עושר, שאוכל לתת להם הכל, כמובן עד גבול הטעם הטוב, אחנך אותם למוסר, לאהבה, נתינה, הבנת האחר, קבלת השונה. תמיד חיפשתי תחליף לאבא, אם זה לצאת עם גברים מבוגרים ממני, שכבר מסודרים בחיים שיודעים מה החיים יכולים להביא ולהפיל, שדואגים לחסרוני, ומקשיבים ומיעצים לי. ככה גם דמות אימהית, אם הייתי למשל.. עם נשים, כתחליף אמא, שמשהיא תאהב אותי, תלטף אותי, תכיל אותי ותקשיב לי כמו אמא. מפעם לפעם אני עוצרת בכתיבה, זה מציף אותי מאוד. אני כותבת ומבינה כמה אני מאוהבת באהבה כמה אני מחפשת רק את זה, כלום לא חשוב. כמובן שההתקדמות שלי בחיים, אם זה להמשיך לחסוך שאקנה לי בית משלי, שסופסוף ארגיש רצויה, בלבנות בית משלי. ולהקים משפחה משלי שיאהבו אותי ואני אותם הכי בעולם. עד אז לא אפסיק להלחם ולהקריב את עצמי. אני נחנקת עכשיו. כאב לי שזה החיים שנאלצתי לעבור , לגמרי לא אשמתי. כאב לי, אבל אני חזקה. לא ארים ידיים. אני אמשיך להילחם על מה ששלי! כיף לשתף ככה.. זה קצת משחרר.. עושה טוב. אני אוהבת את החיים, מאוד. אני בנאדם אופטימי ומנסה למצוא את החסר עם אנשים, מנסה בכל כוחי, לפעמים לא מצליח לי איף שהוא קשרים בורחים לי בן הידיים, יש אנשים מאוד מעוטים שלא מוותרים עלי, שלא משנה מה, הם לא ילכו ממני. נלחמים עלי. זה עושה לי טוב. שיש אנשים שרואים אותי. קשה לי עם קשרים ארוכים. אבל אני הכי רוצה קשרים אמיתיים וארוכים, גם אם לפעמים אני מאוד חשדנית כלדיי אנשים ונכנסת לפרנויה שאולי יש אגנדה נסתרת שאולי הם רוצים לפגוע בי, ואני יודעת שזה סתם פחדים וסרטים שקשורים בתוכי , חלק גדול מהילדות. תודה שקראתם:)
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
אומנם כבר לא ילדה, כמעט בת 30 היום. קראתי כל מיני מאמרים של נשים שחווה חסך אימהות. וזה גרם לי לרצות לשתף את הסיפור שלי.. אומצתי בגיל 5 שאפעם לא חוויתי דמות אבא. אבא לא רצה להכיר אותי, והעיף את אמא שלי מהבית, שככה היא נאלצה לקחת אותי לבחר טוב שלה, ולגור איתו יחדיו. הרווחה קלטה שמשו לא קשורה, ויש הזנחה, וככה שלחה אותי לבית יתומים. ששם, נשארתי מספר חודשים עד שנשלחתי למשפחה שאימצה אותי. עברו שנים, גיל 9. שבו השכן שלי שיחק בי מינית, ואחרי שנודה לאימי, כמובן דרכי, היא לא עשת בנידון כלום, לא חקרה אותי או שאלה אותי מה היה, קראה לו, ודיברה איתו. ובנוסף אחרי שנים הלכה לשבת אצלם ולקחה אותנו הילדים. יושב מול הפרצוף שלי. שהגעתי לגיל 25 אבא שלי זרק בשולחן האוכל שלא רק הוא אשם, שגם אני אשמה. איך אפשר להאשים ילדה בת 9? ואמא שלי חיזקה אותו ואמרה שאני פטיינית, שזה אשמתי. הבנתי שאין אהבה, שאין לי מנגונן הגנה, שאין לי הורים. הבנתי את זה גם אז שאבי אמר לי, לא נשלם לך לחתונה. מזעזע. הבנתי , ואני מבינה שאני לבד בעולם. שאין לי עזרה שאין לי כלום, שמה שיהיה איתי, אני לגמריי לבד. אין תמיכה ואין הגנה, ואין אהבה. אני מגדירה את עצמי אישה מאוד חזרה נפשית, מתמודדת עם הרבה , והכל לבד. אפחד לא באמת יודע מה עובר עלי או מבין את התחושות שאני עוברת. אני יודעת שאני צריכה לדאוג לעצמי, בעיננן פרנסה לימודים וכו. ואני עושה הכל בשביל זה. אני רוצה עתיד טוב יותר, אני רוצה לתקן את מה שלי לא היה , אני רוצה משפחה אוהבת. אני רוצה ליהיות אמא שלי לא היית, אני רוצה ליהיות מסורה לילדים שלי, מסורה לאהבה אין סופית. להקריב את עצמי לידים שלי אם יש צורך. זה המטרה שלי. זה התיקון שלי בעולם. לעשות משפחה, ושיהיה לי עושר, שאוכל לתת להם הכל, כמובן עד גבול הטעם הטוב, אחנך אותם למוסר, לאהבה, נתינה, הבנת האחר, קבלת השונה. תמיד חיפשתי תחליף לאבא, אם זה לצאת עם גברים מבוגרים ממני, שכבר מסודרים בחיים שיודעים מה החיים יכולים להביא ולהפיל, שדואגים לחסרוני, ומקשיבים ומיעצים לי. ככה גם דמות אימהית, אם הייתי למשל.. עם נשים, כתחליף אמא, שמשהיא תאהב אותי, תלטף אותי, תכיל אותי ותקשיב לי כמו אמא. מפעם לפעם אני עוצרת בכתיבה, זה מציף אותי מאוד. אני כותבת ומבינה כמה אני מאוהבת באהבה כמה אני מחפשת רק את זה, כלום לא חשוב. כמובן שההתקדמות שלי בחיים, אם זה להמשיך לחסוך שאקנה לי בית משלי, שסופסוף ארגיש רצויה, בלבנות בית משלי. ולהקים משפחה משלי שיאהבו אותי ואני אותם הכי בעולם. עד אז לא אפסיק להלחם ולהקריב את עצמי. אני נחנקת עכשיו. כאב לי שזה החיים שנאלצתי לעבור , לגמרי לא אשמתי. כאב לי, אבל אני חזקה. לא ארים ידיים. אני אמשיך להילחם על מה ששלי! כיף לשתף ככה.. זה קצת משחרר.. עושה טוב. אני אוהבת את החיים, מאוד. אני בנאדם אופטימי ומנסה למצוא את החסר עם אנשים, מנסה בכל כוחי, לפעמים לא מצליח לי איף שהוא קשרים בורחים לי בן הידיים, יש אנשים מאוד מעוטים שלא מוותרים עלי, שלא משנה מה, הם לא ילכו ממני. נלחמים עלי. זה עושה לי טוב. שיש אנשים שרואים אותי. קשה לי עם קשרים ארוכים. אבל אני הכי רוצה קשרים אמיתיים וארוכים, גם אם לפעמים אני מאוד חשדנית כלדיי אנשים ונכנסת לפרנויה שאולי יש אגנדה נסתרת שאולי הם רוצים לפגוע בי, ואני יודעת שזה סתם פחדים וסרטים שקשורים בתוכי , חלק גדול מהילדות. תודה שקראתם:)