על ידי סוסת_פרא* » 24 אפריל 2008, 12:42
בתור ילדה ונערה עד תחילת שנות העשרים היו לי כל האוספים כמעט שאפשר לחשוב עליהם:
מדבקות, מכתביות, מפיות, עפרונות, עטים, מחקים, מחדדים, גולות, גוגואים, מחזיקי מפתחות, סימניות, בולים, מטבעות, גלויות, בקבוקי בושם, קופסאות גפרורים, עטיפות מסטיק, סדרות מיוחדות של מדבקות (כמו 'ימים מאושרים' אם מישו זוכר), צדפים, אבנים, מאובנים.... ואני לא יודעת מה לא.
על אוסף קופסאות הגפרורים שלי הייתי גאה במיוחד. והייתי נוהגת להתהלך כל הימים עם הראש באדמה, לחפש קופסאות ישנות.
בתור נערה ובוגרת גם נוספו לי כל מיני רשומות, מכתבים, גזרי עיתונים, יומנים, שירים שאספתי, בדיחות, ציטוטים וכו' וכו'.
באיזשהו שלב התחלתי להרגיש שזה מכביד עליי. מאוד מאוד מכביד. ממש חוסם את הזרימה.
לפני גיל 20 כבר נתתי חלק גדול מאוספי הילדות שלי.
ובתחילת שנות ה-20 לאט לאט התחלתי להיפטר מהרבה דברים נוספים - כמו הרשומות והיומנים וגזרי העיתונים וכו'.
זה היה תהליך של שנים להתרוקן מכל הבלגאן הזה.
הכי כבד היה להוציא מהבית את אוסף האבנים שסחבתי מהמדבר
.
השחרור היה תהליך ארוך, אבל שווה !
נכון שעדיין יש לי נטייה לאספנות. אבל עכשיו היא מתבטאת בעיקר על המחשב.
אני אוספת דברים שאני כותבת (טוב, זה טבעי), חוכמות של ילדים, ציטוטים וכד'.
מי שקרא בדף
מה הסטייה שלך בטח כבר הבין שאני גם אוהבת לספור לעצמי דברים. זה תחליף מה לאספנות.
אבל ! זה לא תופס מקום ולא כבד, וזה לא ממלא לי את החלל שמסביבי. וזה נהדר.
עכשיו, כשהייתי מסתכלת על המדפים שמסביבי בבית שגרתי בו, ראיתי מדפים ריקים, וזה היה עושה לי טוב על הנשמה !
מה שכן, גם בחומר שבמחשב אני משתדלת לדלל מדי פעם, כי אם יש יותר מדי - אז גם זה ממלא וסותם את הצינוריות של המוח.
בקיצור, נכון שיש משהו כיפי באוספים, אבל גם ככה אנחנו אנושות שיש לה נטייה לאגור יותר מדי.
זה עושה בלגאן בבית ובלגאן בראש.
אני חושבת שאם כבר, עדיף להתמקד באוסף אחד עד שלושה ודי. ובשאר החפצים - לנסות לדלל ככל האפשר.
בתור ילדה ונערה עד תחילת שנות העשרים היו לי כל האוספים כמעט שאפשר לחשוב עליהם:
מדבקות, מכתביות, מפיות, עפרונות, עטים, מחקים, מחדדים, גולות, גוגואים, מחזיקי מפתחות, סימניות, בולים, מטבעות, גלויות, בקבוקי בושם, קופסאות גפרורים, עטיפות מסטיק, סדרות מיוחדות של מדבקות (כמו 'ימים מאושרים' אם מישו זוכר), צדפים, אבנים, מאובנים.... ואני לא יודעת מה לא.
על אוסף קופסאות הגפרורים שלי הייתי גאה במיוחד. והייתי נוהגת להתהלך כל הימים עם הראש באדמה, לחפש קופסאות ישנות.
בתור נערה ובוגרת גם נוספו לי כל מיני רשומות, מכתבים, גזרי עיתונים, יומנים, שירים שאספתי, בדיחות, ציטוטים וכו' וכו'.
באיזשהו שלב התחלתי להרגיש שזה מכביד עליי. מאוד מאוד מכביד. ממש חוסם את הזרימה.
לפני גיל 20 כבר נתתי חלק גדול מאוספי הילדות שלי.
ובתחילת שנות ה-20 לאט לאט התחלתי להיפטר מהרבה דברים נוספים - כמו הרשומות והיומנים וגזרי העיתונים וכו'.
זה היה תהליך של שנים להתרוקן מכל הבלגאן הזה.
הכי כבד היה להוציא מהבית את אוסף האבנים שסחבתי מהמדבר :-P.
השחרור היה תהליך ארוך, אבל שווה !
נכון שעדיין יש לי נטייה לאספנות. אבל עכשיו היא מתבטאת בעיקר על המחשב.
אני אוספת דברים שאני כותבת (טוב, זה טבעי), חוכמות של ילדים, ציטוטים וכד'.
מי שקרא בדף [po]מה הסטייה שלך[/po] בטח כבר הבין שאני גם אוהבת לספור לעצמי דברים. זה תחליף מה לאספנות.
אבל ! זה לא תופס מקום ולא כבד, וזה לא ממלא לי את החלל שמסביבי. וזה נהדר.
עכשיו, כשהייתי מסתכלת על המדפים שמסביבי בבית שגרתי בו, ראיתי מדפים ריקים, וזה היה עושה לי טוב על הנשמה !
מה שכן, גם בחומר שבמחשב אני משתדלת לדלל מדי פעם, כי אם יש יותר מדי - אז גם זה ממלא וסותם את הצינוריות של המוח. :-P
בקיצור, נכון שיש משהו כיפי באוספים, אבל גם ככה אנחנו אנושות שיש לה נטייה לאגור יותר מדי.
זה עושה בלגאן בבית ובלגאן בראש.
אני חושבת שאם כבר, עדיף להתמקד באוסף אחד עד שלושה ודי. ובשאר החפצים - לנסות לדלל ככל האפשר.