סיפור האונס שלי

שליחת תגובה

בשביל שיח טוב כל מה שצריך זה מעט מים, מעט אור ומעט רצון טוב. יד?
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: סיפור האונס שלי

סיפור האונס שלי

על ידי פלונית* » 13 ספטמבר 2020, 11:05

בעיני בכלל לא קשה להאשים אותך.
שיעור חשוב שגברים וגם נשים צריכים וצריכות לקבל
וויסות ושליטה עצמית...אין שום סיבה בעולם שאשה הנראית סקסית, או לא סקסית יפה או לא יפה וכו תחרוד לשלמות שלה ותהיה מועדת לפגיעה

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 ספטמבר 2020, 09:13

לא להדחיק, את לא אשמה, שיחה אנונימית למרכז נפגעות עושה פלאים, לא להתמודד לבד, יש מי שמבינה אותך, תתקשרי.

סיפור האונס שלי

על ידי נטלי* » 10 יוני 2020, 10:54

איך מתמודדים עם הפחד?
למידה של הגנה עצמית מתרגלת את הקירבה בינך לבין התוקף הפוטנציאלי. רכישת תרסיס פילפל או שוקר, לא לאתגר את עצמך במקומות חשודים\חשוכים וכדו' ומאידך למדי להתמודד עם הפחדים ותהיי מוכנה יותר לרגע האמת.

סיפור האונס שלי

על ידי מור* » 07 נובמבר 2017, 11:38

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מגיל קטן אני זוכרת חלומות חוזרים על אונס, אני חושבת שזה התחיל מהחדשות: בני סלע ברח מהכלא. הקול של רפי גינת מהדהד לי בראש, משתדלת לא לראות חדשות מאז.

תמיד הייתי מאוד מינית, לא בחרתי בזה, לא ניסיתי, זה מה שתמיד אמרו לי. קיבלתי את זה אפילו נהנתי טיפה.
עד היום זה ככה, הבהירו לי את זה טוב מאוד- אני סקסית.
היום אני לא רוצה להיות סקסית, זה מפחיד אותי. רק המילה הזאת מחניקה אותי. בידיוק כמו בחלומות אני משותקת, מנסה לצעוק ולא יוצא קול.
קרו מקרים ועדיין קורים מגיל 20 ועד היום (26) קשה לקרוא להם אונס, קשה להאשים אותם - אני סקסית.
אחד שמצא חן בעיני אבל לא עד כדי כך, אני כמעט בטוחה שאמרתי 'לא!' שניה לפני שהוא חדר ואפילו ניסיתי לדחוף אותו מעלי. יום אחרי ניסה ליצור איתי קשר ודאג לשלומי.

לקוח בעבודה מבוגר ממני ב40 שנה בערך שכנראה הייתי נחמדה מידי כשהחליט לתת לי פליק בתחת מול כולם ואז פשוט לקום וללכת כשאני עוד בהלם ממה שקרה הרגע. חברים ניסו לחפש אותו ללא הצלחה, אני ביליתי את שאר היום בוכה מחוץ למשרד.

נהג מונית במקסיקו שביקש לשלם 1000 פזו בשביל נשיקה, וכשקיבל לא- שלח יד לירך. פה כבר צעקתי עליו וברחתי (בלי לשלם😤) ובכל זאת הלכתי ברגל את כל הדרך חזרה למסיבה, רק כדי לא להיות לבד ובטח שלא לקחת שוב מונית.

זקן בקניון שהחליט לצלם בוידאו כל תחת שעובר לידו (ותאמינו לי גם את זה מרגישים) - ניגשתי אליו בעדינות ושאלתי אם יש לו בנות? כן. אני לא בטוחה שהבין למה שאלתי. ניגשתי למאבטחים של הקניון שבדקו את מצלמות האבטחה ודאגו שהוא לא יחזור לשם.
ועוד, ועוד, ועוד..

איכשהו מערכות היחסית בחיי תמיד היו מאוד בריאות בני זוג אוהבים ומכבדים. ועדיין הפחד הזה רודף אותי, לא כל יום. אבל הוא שם מחכה בפינה לנגיעה הזאת למבט הזה, או אפילו לאמירה על התחת הסקסי (גם לחברות הבהרתי שאני לא מרגישה עם זה בנוח)
מפחדת מקרבה פיזית, מקנאה באנשים שיכולים לחבק בנוחות.

יותר מהבושה והכעס העצמי- איך מתמודדים עם הפחד?

סיפור האונס שלי

על ידי רוצה_לעוף* » 28 אוגוסט 2015, 01:43

אורח, אני חושבת שאתה צריך לעזור לעצמך, לא לאחרות.
הנה מספר הטלפון מראש הדף:
לנערים וגברים דתיים 02-5328000
זו תהיה עזרה גדולה למישהו במצוקה אם תעזור לעצמך!

סיפור האונס שלי

על ידי אורח_כואב* » 27 אוגוסט 2015, 13:00

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני גבר צעיר.
מעולם לא הותקפתי מינית. אולי פעם כשהייתי קטן בבריכה. לא רוצה לזכור מה בדיוק היה שם.
אני דתי ומקפיד לא לגעת בבנות/נשים, חוץ מהחברה שהייתה ואיתה נפלתי בפח הזה. אם היא רוצה שניגע ואני בראש לא רוצה, והיא לוחצת עלי נפשית שלא אסרב, זה נחשב? לא רציתי לגעת בה. פחדתי. מעצמי.
לא אנסתי אותה. אבל ערב אחד היא אמרה לא לעשות משהו והמשכתי להתקרב עד שזה קרה. ברגע אחד הפסקתי והתחלתי לבכות. אמרתי שלמעשה אנסתי אותה ולא רציתי שזה יקרה. רציתי לברוח ממנה. לא רציתי לפגוע בה, לכן רציתי להתרחק. היא אמרה שלא פגעתי, אפילו שבתחילת הערב היא אמרה שלא אעשה את זה.

כשהתחלתי לכתוב פה רק רציתי לומר שאני בוכה מכל מה שקורה פה. אני מחבק (מטאפורית!) את כל מי ששיתף. ומי שלא יכול/ה. בסוף סיפרתי גם סיפור משלי.

ושאלה אחרונה. מה אני יכול לעשות לעזור? בתור גבר? בתור ידיד לבחורות?
וכשבע"ה אזכה להיות אבא?

תודה. אוהב וכואב.

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 מאי 2014, 03:25

סליחה סליחה שלא התייחסנו בזמן
את כבר אמא? מה שלומך?
((-))

סיפור האונס שלי

על ידי מיכל* » 19 דצמבר 2013, 20:59

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

בוכה מיום שני בלי הפסקה. דלקת בעיניים. החלטתי לכתוב את הסיפור שלי. עד לפני כמה ימים זכרתי אותו אחרת.

הייתי קצינה בצבא, זה היה לפני יותר מעשר שנים, וכבר הייתי עם בת זוג בזמנו ויצאתי מהארון והייתי מאוד מודעת בקטע הזה ולוחמת למען הזכויות וכו' וכו'. ובכל זאת זו היתה תקופה מאוד קשה עם המשפחה ופקפוק עצמי ובאיזשהוא מקום מאוד רציתי ללכת בתלם ולא להיות מי שאני. וכשבאמצע האינתיפאדה השנייה, כשפגשתי בחור חמוד והיתה לנו שיחה נחמדה, עלו לי רעיונות כאלה שאולי דווקא איתו זה יצליח, אולי אני אצליח להימשך אליו, אולי כי הוא עושה רושם של אדם עדין וחכם (אבל חזק וגברי בצנחנים) אני "אחזור למוטב". אז הזמנתי אותו באחת השבתות לקפה בבסיס, או שהוא הזמין אותי, בכל מקרה קבענו לדבר על כוס קפה, והוא בא. לא היו הרבה אנשים מסביב. נכנסנו לאחד החדרים ושמתי מים להרתחה, שאלתי אותו איך הוא רוצה את הקפה ומשם אני לא זוכרת בדיוק איך ומה - מכנסיים מופשלים, איבר מין, חדירה כואבת, אני נדהמת, לא חושבת שאפילו אמרתי לא, שאמרתי משהו בכלל, הוא גומר, יוצא, רואה דם ונבהל בהתחלה, אז צוחק "עדיין בתולה, מה?", והולך. מאז לא החלפנו מילה. הוא לא הסתכל לי יותר בעיניים, ואני נמנעתי מלהיות בקרבתו.
שנים אחר כך עוד סיפרתי לעצמי שהיה לי רומן צבאי שכזה, מעידה מתוך שעמום רחוק מהבית. הסברתי לעצמי שרציתי את זה, אז אין לי מה להתפלא או לכעוס, כי הוא כנראה קלט שרציתי את זה. לא ככה? מין מחשבה כזאת של "הוא קלט את זה אז הוא לקח את מה שהגיע לו".
אני כן זוכרת שאחר כך עשיתי בדיקת איידס ושמחתי גם שאני לא בהריון. אפילו לא ידעתי אם הוא שם קונדום או לא, ואם כן, האם נקרע או לא, הרי היה הרבה דם וכו'.

עכשיו, אחרי ביקור אצל רופא נשים (תמיד בביקור אצל הרופא אני מתחילה לבכות ככה סתם, בכי היסטרי), זכרונות עולים וצפים. מבינה שהיה דם כי הוא פצע אותי (הרי לא הייתי בתולה). נזכרת שהוא הכאיב לי. זוכרת את עצמי יושבת שם אחרי שהוא הלך, מעכלת, עם נעליים וחולצה ותחתונים מופשלים מוכתמים בדם. מריצה בראש את מה שהולך פה: הוא רק רצה לזיין קצינה, ועוד את ההיא הלסבית, שיגידו איזה גבר הוא. איזו בושה. זוכרת את עצמי הולכת לשירותים. מקיאה. הולכת לישון. כל זה בתוך הררים של טראומה של פיגועים והרוגים באינתיפאדה השנייה. למי היה זמן להתעסק בשטויות כאלה.

וכל זה צף עכשיו, כשאני עומדת להיות אמא. ואיך אני יכולה להסביר עכשיו לעצמי ולבת הזוג את הסיפור המשוכתב? ומה זה משנה איך אני זוכרת את זה, הרי לא אמרתי לא? מה אני עושה עם כל הזכרונות האלה, שאני בכלל לא יודעת אם להאמין להם, אחרי שנים שסיפרתי לעצמי סיפור אחר, קצת יותר שמח, שגם בו לא ממש התגאיתי? כביכול זה לא יוסיף ולא יגרע, אבל אני מרגישה שאם לא אספר למישהו, הדלקת בעיניים רק תלך ותחמיר.

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 21 נובמבר 2013, 18:43

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כל הכבוד לך!!!
כל הכבוד לך שעברת את זה כמו גדולה שלא נתת לזה להפסיק את החיים שלך ככה פתאום את עכשיו נשואה ואמא כי בחרת להיות חזקה כי בחרת להמשיך ולא להסתכל לאחור:))
מ

סיפור האונס שלי

על ידי סיוע* » 17 אוגוסט 2013, 17:13

סליחה, מרכז הסיוע זה 1202
בלי הכוכבית
מאיפה שתתקשרי יענו לך מהמרכז במקום מגורייך. השיחות אנונימיות. אין הקלטות, ולא ישאלו אותך לגבי שום פרט מזהה.

סיפור האונס שלי

על ידי סיוע* » 17 אוגוסט 2013, 17:11

אלמונית יקרה, לבי איתך.
את כותבת שאת לא מסוגלת לספר אבל הנה את מספרת כאן. אולי יש לך יותר כוחות ממה שאת רואה כרגע.
את כותבת שאולי לא יהיה לך האומץ לתת למישהו לגעת בך. נהדר שכתבת "אולי" והשארת פתח לריפוי שלך. שוב - יש לך כוחות.
את כותבת שלא תרפי מזה לעולם. לא בטוח. אין סיבה להיאחז במשהו שגורם סבל נוסף. בעצם הכתיבה שלך כאן את משחררת משהו מהאחיזה.

בקצה המנהרה שלך יש אור. זו את שמדליקה אותו. צעד צעד, לאט לאט, להתחיל לנוע למקום שבו נמצא האור ולהיפרד מהחושך.
את מוזמנת להתקשר למרכז הסיוע. כוכבית 1202
יש שם נשים שישמחו לשמוע אותך, בשתיקה - אם זה מה שתצטרכי. ולתמוך ולעודד.
חיבוק חם מרחוק. קרה לך משהו שלא צריך לקרות ואני מאחלת לך את הכוחות להתמודד איתו בגבורה.

סיפור האונס שלי

על ידי אלמונית_111* » 17 אוגוסט 2013, 15:39

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תמיד שרקו לעברי בנערותי. כבר בגיל 13 היה לי את החזה הכי גדול בכיתה. כולם צחקו עלי והביטו בי.
יכולתי לקרוא את מחשבותיהם, את הדברים הנוראים שהם היו עושים לי. למדתי לקבל את זה כשזה בא מילדים בגילי, אבל לא כשזה בא מהמבוגרים.
יום אחד פגשתי את אחד השכנים שלי במעלית (הייתי אז בת 16 היום אני בת 20) הוא היה מבוגר ממני ביותר מ20 שנה (!)
הגבר לא התבייש והחל לנגוע בי, בצורה, מגעילה אם יורשה לי לומר.
הרגשתי את האוויר שבמעלית אוזל. התנשמתי בכבדות, רציתי להגיב אבל המילים לא יצאו.
הוא החדיר את אצבעותיו לתוכי, והוציאו אותן מגואלות בדם.
בכיתי רק כשהגעתי לחדרי. כך זה היה כל יום במשך שנתיים.
הייתי תמימה כל כך שלא חשבתי אפילו לומר שזה מכאיב, שזה נוראי, שזה הורס אותי מבפנים.
אפילו כשהייתי במחזור, זה לא הזיז לו. זה אפילו הדליק אותו.
עד היום לא קיימתי יחסי מין אף פעם. רק עם אותו שכן. וזה אף פעם לא היה מאהבה.
הוא עזב את הדירה שלו לפני שנתיים. זה היה היום המאושר בחיי.
לא סיפרתי לאף אחד, אני גם לא מסוגלת לספר...
אולי לא יהיה לי את האומץ לתת למישהו לגעת בי שוב...
זו טראומה לכל החיים... ואני לא ארפה מזה לעולם.

סיפור האונס שלי

על ידי אפרת* » 18 מאי 2013, 21:27

זה לא נשמע מצחיק בכלל! מבינה אותך לגמרי, זה באמת בעיה

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 18 מאי 2013, 21:20

מה שתיארת על הקירות הדקים וכו מתואר בהמון סרטים. אפילו במצוירת כמו פיוצ'רמה.

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 16 מאי 2013, 23:46

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ובעצם, לא נאנסתי, בטח לא במובן הרגיל. אבל עברתי חוויה אלימה ומשליטה ומצמיתה
אני יודעת שאף אחד פה לא יצחק עליי . אבל מבקשת שלא תלעגו ולא תגמדו.
היתי גרה בבניין ישן.
הקירות היו דקים.
היה לי שכן שהוא וחברה שלו קיימו יחסי מין בצרחות.
כל הזמן.
בבוקר, בצהריים,
בערב. גם פעמיים ביום.
את יושבת בסלון, שוכבת במיטה שלך, משחקת עם הילדים, אוכלת ארוחה משפחתית מארחת אורחים, לעיתים גם את ההורים שלך
ובליבך רק תפילה אחת.
רק שלא עכשיו.
כל הזמן היתי חשופה לסקס המגעיל שלהם. נגד רצוני.
גם כשבעטתי בקיר כדי לרמוז לה לסתום. היא בקושי סתמה. כמובן למחרת חזרה על זה שוב.
לפעמים כמה פעמים ביום. הייתי פוחדת לחזור הביתה. היה מגעיל. פוחדת שמישהו מהמשפחה ייחשף לזה. השמיעה שלי טובה של בעלי פחות טובה ולכן הוא היה שומע לעיתים רחוקות עד נדירות.
הרגשתי שאני צריכה להגן על כל מי שבא הביתה מהדבר הזה שאין לי שליטה עליו. וגם הם אמנם נבוכים, אבל לא מפסיקים. למרות בקשות - לא הפסיקו. ואני הייתי נשארת שם . נאנסת בעל כורחי להיות חשופה ועדה אילמת לדבר הזה. כל הזמן גם היו פלשבקים שמיעתיים לדבר הזה.
זה נשמע מצחיק
אבל זה נורא.
באמת נורא

סיפור האונס שלי

על ידי ויגן_בר* » 18 אפריל 2013, 17:00

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני עדיין מסדרת את הטראומה אצלי בראש. הרבה תמונות וזכרונות עולים אבל כולם קרועים וחסרים. הסיפור שאני עומדת לספר תמיד היה לי בראש אבל חשבתי שזה היה חלום. למה שילדה בת 10, שלא יודעת מזה פות, זין, אנאלי, מעשה סדום, החדרת חפצים לרקטום, תחשוב על הדברים האלה??! היום אני בת 28 אמא לתינוק בן 4 חודשים, לפני חצי שנה התחלתי טיפול פסיכולוגי במרכז לנפגעות טראומה מינית.
כל פעם שהזכרון עלה לי לראש העפתי אותו משם, שכנעתי את עצמי שחלמתי חלום. כנראה שהייתי חלשה מכדי להתמודד עם זה.
לפני שנה וחצי התחלתי לעשות יוגה ומדיטציות, הגוף שלי נהיה חזק והצלחתי מאוד במדיטציות. באותה תקופה התחתנתי ורציתי כבר להכנס להריון.
ובום טראח, ביום בהיר אחד (האמת שהוא לא היה בהיר בכלל, היה מעונן) נפל לי האסימון שזה לא היה חלום.
בסביבות כיתה ו' הלכתי לישון אצל חברה, פרשו לי מזרון על הרצפה. ובאמצע הלילה אחיה הגדול (אז הן 18) נכנס לחדר, אני שכבתי על הבטן, הוא הוריד לי את המכנסיים ואנס אותי ברקטום. הייתי בהלם קרב. לא צייצתי. משותקת לחלוטין. אונסים אותי ואני בוהה בחלון. בחלון ראיתי עלים מתנופפפים ברוח ופנס רחוב צהוב מאיר. התמונה הזאת מלווה אותי כל חיי.
יש לי חור שחור בזכרון ואין לי מושב מה קרה היה אחרי זה. מה שבטוח הוא שלא סיפרתי על כך לאף אחד. לא היו לי מילים לתאר את מה שעבר עליי ולא הייתה לי אוזן קשבת. אימי הייתה מתמוטטת אם הייתי מספרת לה ואחיי ואבי בטח היו רוצחים את אותו זבל. הדחקתי את הטראומה כל כך טוב עד שבעצם מחקתי מהזכרון כמה שנים טובות מחיי. ברגע האונס הרגשתי איך הנשמה מתנתקת מהגוף ועולה למעלה. (החלון היה גבוה מעל ראשי והנשמה שלי ראתה מה קורה בחוץ) עד היום הגוף והנפש שלי לא התאחדו. אני מפחדת לאהוב, חסרת בטחון, הדימוי העצמי שלי נמוך. שנים סבלתי מסיוטים בלילה. שנתיים אחרי המקרה לא הצלחתי לישון בלילה. בגיל 12 הייתי הולכת לבי"ס עם מיגרנות איומות, לא פעם הקאתי מרוב כאב.
וזה רק קצה הקרחון. בזכות הטיפול אני מצליחה קצת לסלוח לעצמי על מי שאני ולשנוא את עצמי קצת פחות

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 18 מרץ 2013, 02:32

איזה דף עצוב. באתי לכאן, אחרי שלא מצאתי מנוחה כל הלילה. ליד הקורבנות אני מרגישה טיפה פחות נפש חיה יחידה בעולם של צללים. לא. בעצם לא. גם אני נאנסתי היום על ידי גבר. לא אונס פיזי. ובכל זאת אונס נורא. לי יש כוח - ואני מבטל אותך. זה מה שזה, נכון? ההרגשה הנוראה אחר כך שמתארות כאן רבות. כאילו הוא מחק ממך חתיכה. כאילו מה שטיפחת בתוכך באהבה ותום שיהיה טוב, הוא הפך למגעיל, למבחיל. הכתים אותך בדרך שלא ניתן להסיר. את מי שאת

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 23 פברואר 2013, 16:38

איפה את היום בחייך?
היית רוצה לכתוב שיש לסיפור שלי הפי אנד , אבל אין
גם הבני זוג האחרים שבחרתי אחריו לא היו טובים עלי
חוץ מאחד שההינו חברים כשהייתי בת 17 ולמדתי בזכותו באמת להנות מסקס אוהב
הוא היה מתחשב ועדין ואהב אותי מאד
אבל אני לא רציתי אותו כי נמאס עלי אחרי שנה הפסיביות שלו

מבחינה זוגית ומקצועית לא השגתי את מה שרציתי (עדין, עוד לא מאוחר מדי לקוות לשינוי)
מה שכן יש לי ילד מהמם, אז לפחות משהו אחד הצליח לי...

סיפור האונס שלי

על ידי עולמות* » 23 פברואר 2013, 14:06

לדעתי כן קשור, אפילו מאוד.
אני מזדהה עם כל מה שאמרת, הרגשות בגיל ההתבגרות לגבי עצמך, הזמנת הפגיעה ולקיחת האחריות, אני באה ממקום דומה, מגיע לך חיבוק בכל אופן על הילדות הקשה על התחושה שלא היית אהובה, וגם הערכה גדולה על הבחירה שלך לא להפוך לקורבן ולראות איפה היית חלק מזה ולהמשיך הלאה. איפה את היום בחייך?

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 23 פברואר 2013, 11:20

וזה לא קשור לדף הזה....

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 23 פברואר 2013, 11:19

אני חושבת ממרחק הזמן, שאולי במקרה הזה כל הסיטואציה הזאת הייתה מבחירתי
כלומר, שרציתי אהבה, אבל למה רציתי אותה דווקא מהבחור הזה? למה נמשכתי דווקא אליו?
כי אולי הידיעות שלי בקשר לאהבה אז היו מעוותות
אולי האמנתי שבשביל אהבה צריך לשלם בכאב
וגם היה לי חוסר בטחון ודימוי עצמי מחורבן
גם לבחור הזה היה את הבעיות האלו
אבל בגלל שמתבגרים מפנים את הכעס והאלימות בדרך כלל החוצה ומתבגרות פנימה
אני חושבת שבתת מודע ביקשתי את זה. להיפגע. להיות קורבן
אני חושבת שהאונס אם היה כזה, או רק תקיפה מינית היה רק סימפטום
קל לאנשים יותר להתחבר לרגע אחד מרוכז של כאב ואלימות
קשה יותר לספר את סיפור ההתבגרות שלי
על כל הפעמים שהרגשתי לבד, לא אהובה, לא משמעותית וחסרת אונים
על כל הפעמים שחוויתי במשפחה לחץ וריבים ולא היה לי את המקום בבית להנות להרגיש רווחה
במיוחד בגיל ההתבגרות

סיפור האונס שלי

על ידי עולמות* » 23 פברואר 2013, 11:01

לדעתי הכל תלוי במ ה שאת מרגישה לגבי זה, אם זה בוער לך או מטריד כדאי לברר, אם את מרגישה שאין לך עיניין ריגשי לא פטור שם וזה לא משנה ( היום) מה קרה, אז הייתי עוזבת, בכל אופן אם אי פעם בעתיד יעלה משהו תמיד אפשר לטפל@}

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 23 פברואר 2013, 10:39

אני לא יודעת מה קרה בלילה ההוא. אני לא יודעת מה לעשות עם התעלומה הזאת...
אולי הפינוזה?
או שאולי בכלל טוב להניח לזה להישכח ולהמציא לעצמי זיכרון נעים שבו הוא היה עדין ומתחשב ומתוק איתי ואני, אפילו שלא תכננתי את זה ממש רציתי ונהנתי?

סיפור האונס שלי

על ידי עולמות* » 23 פברואר 2013, 00:23

תום, אני חושבת שאולי התגובה שלי הפילה עלייך פצצה, אני דואגת לך, למרות שאנחנו לא מכירות, תני סימן, אם את רוצה לדבר אני כאן.

סיפור האונס שלי

על ידי מעין* » 21 פברואר 2013, 23:13

מפני שה"ידיד" ניצל רגע של חולשה על מנת לבצע בה את זממו.

סיפור האונס שלי

על ידי צוויליך* » 21 פברואר 2013, 18:40

ודאי שאם הוא סימם אותה עד אובדן חושים וקיים איתה יחסים כשלא היתה בשליטה או בהכרה, זה אונס.

רק שתום לא בטוחה מה בדיוק קרה שם, ואני לא התייחסתי למה שעשוי להיות מאחורי החוויה הקשה הזאת.

אם זה לא היה ככה (אופיום, אונס), אלא שני יזיזים בני עשרה שמעשנים חשיש ומתמזמזים כפי שעשו כבר מספר פעמים, וזה גולש ליחסי מין מלאים, בניגוד לתוכנית או רצונה (הלא מבוטא) של תום, אני לא קורא לזה אונס.

מה תמוה בעיניך? את יכולה להיות ספציפית. התייחסתי בתגובותי למספר נקודות...

צוויל

סיפור האונס שלי

על ידי פלונית* » 21 פברואר 2013, 15:39

צוויליך חייבת להסכים עם עולמות . למרות שכוונתך ככל הנראה טובה.

סיפור האונס שלי

על ידי עולמות* » 21 פברואר 2013, 12:56

צוויליך, אני בדרך! כלל אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך אבל התגובות שלך פה לתום תמוהות בעיני.

סיפור האונס שלי

על ידי עולמות* » 21 פברואר 2013, 12:53

קראתי שוב, אכן הוא מתאר אונס אבל באופן מניפולטיבי, קראי שוב את מה שכתב, אגב הוא גם לגמרי סותר את עצמו, פעם אחת הוא הרגיש רע עם זה (הרגיש טמבל אחר כך) ופעם אחת ממש נהנה בסוף, למרות שאת לא זוכרת אפילו מה קרה! מזעזע! ליבי איתך, יקרה.

סיפור האונס שלי

על ידי עולמות* » 21 פברואר 2013, 12:47

תום, נשמע שנאנסת ואולי אפילו באופן אנאלי, השילשול שאת זוכרת עלול להיות כתוצאה מחדירה ללא קונדום, נראה שהבחור סימם אותך אולי בחשיש מחוזק באופיום, מה שעלול להוביל למצב הטשטוש אותו תיארת, מה שהוא כתב לך חולני ממש ובכלל הבחור נשמע ממש מגעיל, למה לך לשמור איתו על קשר? בכל אופן רציתי רק לחזק שזהו אכן אונס, הוא ידע שאת שומרת עצמך לכן סימם אותך עד אובדן שליטה, במכתב הוא רומז על שעשה ועם זאת דואג לטשטש את החומרה ולנציג אותך כזאת שהביאה את זה על עצמה בחולשה המעצבנת שלה וגם כנראה עשה זאת לעוד בחורות צעירות ותמימות, אם את מכירה ידידות שלו מאז את יכולה לנסות לשאול אותן אם חוו משהו דומה איתו. בעיני הסיפור הזה מזעזע ואני שולחת לך חיבוק ובהירות.

סיפור האונס שלי

על ידי צוויליך* » 19 פברואר 2013, 12:04

הא! לפני שבוע רכשתי את הספר הזה, אבל רק התחלתי לקרוא בו.

לא עשיתי.
אבל הייתי בסיטואציות שבהן העדפתי לא לראות שהגברת לא באמת מחפשת מין, אלא קירבה. כל כך רציתי את זה - בשביל הדימוי העצמי שלי, הצורך ההורמונאלי, מה לא.

צוויל

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 19 פברואר 2013, 11:28

דרך אגב, לפי התיאוריה של אליס מילר "בראשית היה חינוך" על פדגוגיה השחורה, כל מי שמפעיל אלימות, למד זאת על בשרו בילדותו
ככה שכל האנסים על כל הווארציות שלהם חוו בעצמם התעללות ועשו סוג של שיחזור בקורבונתיהם

_ואני לא אשקר, אני לא בטוח שבמקומו הייתי עושה אחרת (חוץ מהסמים שלא הכרתי בגיל הזה).
ואני אומר את זה כי אני זוכר מה זה להיות כמעט-גבר (טוב, ילד) בגיל הזה, לא בוגר, עם יכולות אמפטיות מוגבלות, עם מפלי ההורמונים וכו'._

עובדה שלא עשית

מה בכלל מגרה בנערה פסיבית , מסוממת ומעולפת? אפילו אם יש לך מלא הורמנים ואתה אוהב את איך שהיא נראית
ועוד כשיש לך שפע של יחסי מין מנערות אחרות, לא פחות סקסיות
צריך שיהיה שם איזשהי הפרעה, איזה זעם עצום כדי לרצות את זה ככה. כוחני

סיפור האונס שלי

על ידי צוויליך* » 19 פברואר 2013, 10:31

לא, ודאי שלא.
)-:

צוויל

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 19 פברואר 2013, 10:15

בכל שאר הפעמים שהתמזמזנו לפני אמרתי לו שאני לא רוצה והוא כיבד את זה
אני משערת שאמרתי לו לא גם בפעם הזאת. (היו לי אז רעיונות מופרכים להשאר בתולה עד החתונה :-P )
יכול להיות שאיבדתי את ההכרה, יכול להיות, שרק לא היה לי כוח להתנגד
הייתי רוצה להיזכר.
את החשיש הוא הביא. אני משערת שהוא תכנן את העניין לפני.
אני חושדת שזה לא היה רק חשיש.
עישנתי לפני חשיש וזה אף פעם לא גרם לי להיות ככה, משותקת
כשדיברתי איתו במסנז'ר הוא סיפר שהיה בתקופה ההיא סוג של דון ג'ואן, ששכב עם יותר מ100 נערות עד גיל 20 שבו הוא הצטרף לאשרם/כת שלו

כן, אני לא כועסת אליו, ממרחק הזמן אני יכולה להבין שהוא היה נער מאד אומלל ומתוסבך
שנים אחר כך הוא סיפר לי שחווה התעללות קשה כשהיה ילד קטן
הוא במקום אחר עכשיו ברור, למרות שעדין היכולות הרגשיות והאמפטיות שלו מאד מוגבלות
אין לו זוגיות ואין לו ילדים, הוא אמר לי אז, כשהוא התוודה על ילדותו שהוא לא חושב שיהיו לו אי פעם ילדים.
שהוא לא כשיר להיות אבא
זה באמת עצוב
אבל מה זה אומר? שבגלל שהוא בעצמו היה במצב נפשי קשה , זה משנה את מה שאני חוויתי?

סיפור האונס שלי

על ידי צוויליך* » 19 פברואר 2013, 09:23

אפשר בהחלט להנות ממנה אם אתה לא מעורב רגשית בענין
כן, מצטער אם זה עבר ככה.
זה התהום הזאת בין החוויה הקשה שלך שרק היום את מעלה אותה/מתמודדת איתה, לבין הריחוק הכמו קטלוגי של התגובה (בגלל המסנג'ר).
והנה גם אני משדר ריחוק אומנותי.
P-:

דעתי היא שאת לא חופרת - את בחיטוטים כי זה מפריע לך, כי יש שם חוויה שלא עיכלת, שהדחקת.
אני לא זוכרת כלום מהסקס. כלום. בכל זאת פעם ראשונה, הייתי מאוהבת בו, למה שאני אשכח? כי העדפת לא לדעת.
סמים, הפעם הראשונה, לא פשוט.
כל הכבוד על האומץ לפנות אליו, אגב.

אם מה שהוא עשה היה לא בסדר?
ודאי. בהנחה שהוא לא היה פסיכופט רשע, הבחירה הנכונה היתה לראות שלא הערב, לא איתך במצבך - מסוממת, בתולה, מחפשת חום, "תמימה וילדותית".
אבל זה לדעתי , כמי שהיום אינו בן 18 ועם "יזיזה" במיטה במסיבת פורים.
ואני לא אשקר, אני לא בטוח שבמקומו הייתי עושה אחרת (חוץ מהסמים שלא הכרתי בגיל הזה).
ואני אומר את זה כי אני זוכר מה זה להיות כמעט-גבר (טוב, ילד) בגיל הזה, לא בוגר, עם יכולות אמפטיות מוגבלות, עם מפלי ההורמונים וכו'.

אז לא, את לא מגזימה, זה מה שאת מרגישה.
אבל אם היה שם אונס, לא

אלא אם אמרת לו שמספיק ודי והוא כפה עלייך את המעשה.

צוויל

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 18 פברואר 2013, 23:39

רק עכשיו פתחתי ווינט וראיתי שענין האונס והניצול המיני (קצב שהורשע, המכתב נגד גדעון סער ושמוליק קראוס ז"ל שהיו עליו כל מיני סיפורים)
יצא במקרה שנזכרתי בזה דווקא היום...

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 18 פברואר 2013, 23:32

את הלינק לסרטו הראשון לא ראיתי, ארוך מדי ומבטא כבד לי מדי
את השני ראיתי באופן חלקי.
מלבד התגובה שלו שנחווית כסוג של יצירת אומנות מודרנית (בהחלט מבינה ומעריכה , אפשר בהחלט להנות ממנה אם אתה לא מעורב רגשית בענין)
לא הבנתי מה דעתך, צוויליך?
אני מגזימה? חופרת על כלום?

סיפור האונס שלי

על ידי צוויליך* » 18 פברואר 2013, 23:16

חוקית? זה מה שאת מחפשת?
הנה משהו http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7% ... 7%A8%D7%94[/u]%D7%91%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%94 אם זה מה שרצית.
מכיוון שאת כבר היית בת 16 זה היה חוקי.
חוץ מהסמים. (-:

אבל,
אולי כי עשית העתק-הדבק מהמסנג'ר,
התשובה שלו מהממת.
ההיזכרות הזאת אחרי כל כך הרבה שנים, הרגשות, המבט המרוחק (זמן אחר, אדם שהשתנה, התבגר),
כמו שירה, שירה עתידנית,
עם התווים והספרות שממסגרים כל משפט, קוטעים את הזכרונות למשפטים קצרים,
כמו התנשמויות, כמו פרטים זעירים אבל חשובים בחפירה ארכאולוגית,
כביכול בוחר רגשות ומחשבות מקטלוג
‫כאילו, מכני‬ , לסמן V בריבוע ליד כל תחושה תואמת
ואתה מקבל זכרון, תיאור, עדות.
מודולרי, יעיל, מדויק, הבל הקור המוחלט.

מעניין עבורי שזה הדף הראשון ב מה חדש , שניה אחרי שצפיתי ביוטיוב בסרטונים שיוצאים נגד פמיניזם ומדברים, בין השאר, על ההגדרה של וההוזלה של מושג האונס. (כמובן, אני לא שופט חו"ח את החוויה שלך)
AQWoNhrY]כזה fM[/po]
וכזה
ככה זה באינטערנעטים...

צוויל

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 18 פברואר 2013, 22:24

אני לא אתבע אותו, ברור
אבל רק בשביל עצמי, לתת לזה כותרת הייתי רוצה לדעת מה זה נחשב
אם הייתי בת 16 וחצי והוא בן 18 וחצי, אם הייתי תחת השפעת סמים ובהכרה מעורפלת
וההינו בקשר לפני ואחרי
זה נחשב בעילת קטינה? בעילה בהסכמה? תקיפה מינית? אונס? ניצול מיני?

סיפור האונס שלי

על ידי תום* » 18 פברואר 2013, 22:00

זה היה מזמן. הייתי בת 16 וחצי. ערב פורים. הוא היה החבר שלי 3 חודשים, שהפך אח"כ ליזיז
רק התמזמזנו מדי פעם בסופי שבוע. גרנו בערים רחוקות זו מזו
הייתי מגיעה אליו הרבה פעמים עם חברה שלי שהיתה ידידה שלו
רציתי שיאהב אותי שוב
הייתי תמימה ומאד ילדותית
בערב פורים עישנו חשיש ואז הוא שכב איתי. הייתי עד אז בתולה
אני חושבת שהוא נתן לי עוד סמים חוץ מחשיש כי א. אני לא זוכרת כלום מהסקס. כלום. בכל זאת פעם ראשונה, הייתי מאוהבת בו, למה שאני אשכח?
מה שאני זוכרת זה שאחרי הבנתי ש..ברח לי שלשול והלכתי אחרי זה להתקלח
לא דיברנו על זה וחשבתי שדמיינתי את זה, אבל למה שאני אדמיין דבר כזה?
למה שאני האבד שליטה על הסוגרים?
הוא גר עכשיו בארץ אחרת. אנחנו סוג של ידידים רחוקים.
הוא הפך להיות מורה ליוגה באיזה סוג של אשרם/כת
התכתבתי איתו עכשיו במסז'ר וניסיתי להוציא ממנו פרטים על הענין
בלי להאשים, במתיקות
והוא כתב לי כך:

אני זוכר שהייתי מאוד פיזי‬
‫מאוד לא עדין‬
‫ולא הייתה בי שום עדנה‬
‫ושום אהבה‬
‫רק תשוקה מאוד גסה‬
‫כמעט אלימה‬
‫אני זוכר שאת היית מאוד תלותית‬
‫מאוד חלשה‬
‫וזה עצבן אותי
אני זוכר את הרגש הזה כלפייך, וכלפי כל מי שהרגשתי חלש‬
‫אבל אני זוכר את זה כלפייך‬
‫מאוד ברור‬
‫ואני זוכר את זה טוב‬
‫את הרגש הזה‬
‫כי מאוחר יותר הרגשתי מאוד טמבל‬
‫בגלל זה‬"
אני חושב שלא הבנת בכלל את הקטע‬
‫אם אני זוכר נכון‬
היה נראה לי שאת עושה את זה בלי שום תשוקה‬
‫כאילו, מכני‬
‫לא היה נראה לי שנהנית‬
‫זה היה מוזר‬
‫וגם עצבן אותי. אני מאוד זוכר את התחושה הזאת שהייתי קצר‬
‫לא אוהב, לא סבלני, לא עדין, לא אכפתי‬
‫ושאת היית קרה והשתדלת לרצות‬
‫האמת זה היה רע‬
‫אני נזכר‬
‫היינו מאוד דפוקים
זוכר פרטים בגוף שלך...‬
‫תחושות‬
‫וואוו‬
‫מאוד מוזר‬
את הריח, המגע, החום, הצורה, הדרך שלך לגעת‬
‫אהבתי את איך שזה התפתח‬
‫בהתחלה זה היה מאוד פתטי‬
‫אחרי זה התחלתי מאוד להנות‬

סיפור האונס שלי

על ידי תמרוש_רוש » 29 ינואר 2012, 14:04

מסכימה עם אמנון ותמר.
ככל שיש יותר ערוצי תקשורת בינך ובין בעלך, וככל שהם מתוחזקים יותר - כן ייטב.

סיפור האונס שלי

על ידי אורלי_נ* » 28 ינואר 2012, 11:20

מדברים על זה. חולקים. משתפים. לא הכל מתאים לכל אחד וזה בסדר גמור.
מעבר לכך, נראה לי שאם בינך לבין בעלך ישנם יחסים טובים רצוי מאוד לשתף בחוויות מהעבר. זה יעשה טוב לאינטימיות ולהיכרות בינכם.

סיפור האונס שלי

על ידי חדשה_מבולבלת* » 26 ינואר 2012, 19:32

אני רואה שלא כתבו כאן הרבה זמן. בכל זאת, אני מבולבלת. עברתי מזמן מזמן תקיפה מינית וטיפלתי בזה לפני זמן מה.לא היו לי מעולם הפרעות באינטימיות, הפוך אני מאד פעילה ונהנת. הבעיה היא שנתקלתי במקרה באלימות מינית קשה מאוד באינטרנט(בד"כ אני מקפידה לשמור על עצמי בדיוק בגלל זה) ועכשיו יש לי רתיעה גדולה מכל הנושא בעלי לא יודע על התחושה. מה עושים?

סיפור האונס שלי

על ידי גם_אני* » 21 מרץ 2011, 02:48

"שלום לך, מסה הקטנה"
ספר. כמעט בלתי ניתן לקריאה, לא קראתי עוד כזה מזעזע. כואב המון. בכיתי, כעסתי ולא יכולתי להפסיק.
סיפור אישי על ילדה שנאנסת מגיל 5 עד התבגרותה על ידי אחיה, אביה וסבה.
לא יודעת אם ממליצה. מאוד קשה, אך גם מעצים, נכתב תוך כדי טיול להודו וזכרונות שעולים.
מחזק לקרוא ולשמוע את כוחה של האישה המדהימה הזו, גננת ומטפלת, שחושפת כך את סיפור חייה.

סיפור האונס שלי

על ידי סבטקסט_כפול* » 20 מרץ 2011, 22:57

מעלה למה חדש

סיפור האונס שלי

על ידי פלופית_אלומית* » 30 דצמבר 2010, 11:24

סיפור האונס שלי

על ידי סתם_אחת* » 06 דצמבר 2010, 12:29

זהו לא שמי הרגיל וזהו גם לא מקרה אונס פיזי
אחת הסיבות שקשה לי להוציא את זה כי לא מדובר פה באונס אלא בשיחת טלפון
שיחה שיכולתי לעצור כל הזמן אבל לא עשיתי זאת מתוך סקרנות ועניין אבל מאז אני כבר לא שקטה
ערב, אני עם האיש שלי
עונה לטלפון ובצד השני מציג עצמו אדם במחקר "אנחנו עושים מחקר בו אנו מעודדים נשים לחיי מיניות כדי למנוע גירושים בחברה"
נשמע מופרך לא? טוב, אז אנחנו במשברון, המיניות לא חוגגת בלשון המעטה ואני מקשיבה ומסכימה להשתתף במחקר
נכנסים לשיחה שממש לא מתאימה לטל' על איך עלי להכניס עניין לתוך יחסי המין
על מה אפשר לעשות, לפנטז והשיחה כבר נמשכת מס' שעות
וכל הזמן חושבת- אם לא היה חשוב לו באמת לא היה משקיע כ"כ הרבה זמן בשיחה
שואלת על חומר שניתן לקרוא והוא אומר שאין כזה דבר, אפשר לבא לטיפול אבל לא יעזור לקרא
השיחה נכנסת לתוך הלילה ואני כבר עייפה ולא יודעת איך לסיים וכל הזמן חושבת איך לא נעים להגיד שדי כי הוא משקיע את זמנו, כי חשוב לו
תוך כדי מועברים פרטים אישיים על חיי- לא שום דבר שחושף מי אני
וכל הזמן הוא מדגיש את הצורך של אישה לאונן, לפנטז
אפשר להגיד שמאז השיחה ההיא לפני שנתיים אני לא מצליחה לגעת בעצמי
מצליחה להיות עם אישי אבל כבר לא בצורה נקייה- כל הזמן תלויה במחשבות
מתגעגעת לימי התום
אחרי השיחה ההיא עוד התקשר מס' פעמים בהן או שסיננתי או שנתתי לאחרים להגיד שלא יתקשר
והחשש שלא מרפה- אולי זה היה משהו שמכיר אותי?
איך השיג את מספר הסלולרי שלי?
ואיך לעזאזל אני מצליחה כבר להעביר את הדף הזה?
מסתכלת על כל הנשים האמיצות כאן וגאה ומקנאה
נכון שמאז עברתי תהליך ואני יודעת יותר לעמוד על שלי ולא להיות כל הזמן במקום של "לא נעים לי"
אבל אף פעם לא יודעת מה יקרה אם...
מקווה שלא אצטרך

סיפור האונס שלי

על ידי טניה* » 06 דצמבר 2010, 10:27

פלוני אלמונית, לא יודעת איך עושים אייקון של חיבוק, אבל שולחת לך אחד וירטואלי...עם כל הכאב והקושי אני מאמינה שזכרונות חבויים עולים כשכבר יש בנו את היכולת והעוצמה להתמודד איתם, מה שלא יכלנו לעשות בזמנו...אני כאן קוראת אם תרצי להמשיך

סיפור האונס שלי

על ידי אלה_לי_לה* » 06 דצמבר 2010, 07:35

אמא תמיד אמרה לי - בחורות חכמות יודעות לא להיכנס לצרות שבחורות פיקחות ידעו לצאת מהן. ושוב, אני חשה שאינני מסכימה איתה.
איזה סיפור עוצמתי ומדהים, כמה כוחות נפלאים התגלו בך. גם הסיפור המחריד הזה יכל להוציא אותך למקום של כוח. וטוב שכך.
אינני בעד להמנע תמיד, למרות שפסיכופטים יש, ואת רובם לא נצליח לזהות בזמן. היכולת שלך להתמודד, לאלתר ולהציל את חייך (ונפשך!) מרהיבה ומהווה מודל של יכולת בזמנים קשים

(())

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 דצמבר 2010, 00:00

אני קוראת בדף ופתאום עוברת בי צמרמורת
זיכרון רחוק שלאט לאט מתגבש לתמונות ברורות, חלק יותר וחלק פחות
אני בבית הילדים בקיבוץ ומתעוררת בלילות מזה שילד אחד שוכב עליי ומתנדנד
ואני לא מופתעת רק רוצה שייגמר כבר ואוכל שוב להרדם
אין לי מושג כמה פעמים זה קרה....
רק תמונות שרצות עכשיו....
יש לי פיפי
ואני נמחצת
ורוצה שהכל יגמר כבר.

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 דצמבר 2010, 18:33

סיפור קשה ומליחץ.
את בחורה אמיצה, שקולה ונבונה.

מדהים איך יש בנו יכולת לגייס את עצמנו כל כך למען הישרדותנו.
הרבה מקרי אונס נגמרים ברצח משום שקשה כל כך גם להאנס וגם להפעיל שיקול דעת...

מקווה שאת מאוששת וחזקה
ושולחת לך חיבוק

סיפור האונס שלי

על ידי אהבת_עולם* » 04 דצמבר 2010, 17:51

מפתיע ומדהים מה שאת כותבת.

אבל לצד גילויי העוצמה שבך, האם לא נשארה לך טראומה מהסיפור ההוא?
זה לא ממשיך להשפיע עלייך לרעה? (פחדים, חלומות, וכו'...)
כי מהמקום שלי זה נשמע לי נורא טראומתי....

זה בקצרה כי זה כבר נושא אחר
אני לא בטוחה שזה נושא אחר.
אני משערת שלצד סיפורי האונס או הטראומות שהדף הזה נועד בשבילם, יש מקום להכניס גם את המשמעות הרוחנית או הלמידה שנוצרה כתוצאה מכך, לא?

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 דצמבר 2010, 17:07

אהבת-
אפשר לומר שעד לאותו יום הייתי מאוד תלותית.
גם בטיול הזה, שהוא הטיול היחידי שעשיתי לבד בחיי, נסעתי כל הזמן עם עוד אנשים.
אבל מרגע שנחשפתי לעוצמות הפנימיות שלי התחלתי מסע פנימי עמוק וכנה וגיליתי את עצמי לראשונה בחיי.
זהו, זה בקצרה כי זה כבר נושא אחר, אבל הרבה דברים שקודם לא היה לי אומץ להתמודד איתם פתאום נראו לי קטנים עליי.
ועוד משהו חשוב
למדתי שלבקש עזרה זה כוח ולא חולשה.

סיפור האונס שלי

על ידי אהבת_עולם* » 04 דצמבר 2010, 16:24

_המסע הרוחני שלי התחיל שם
וזה מסע מדהים ומעצים שאני מודה עליו בכל יום._

את יכולה לפרט קצת איך זה קשור למסע הרוחני שלך?

סיפור האונס שלי

על ידי אהבת_עולם* » 04 דצמבר 2010, 16:22

וואו. איזה סיפור נוראי. מפחיד !
(אחד הפחדים הכי גדולים שלי - פסיכופתים).
מדהים איך שהצלחת להתמודד עם זה.

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 דצמבר 2010, 15:49

טוב אז ככה:
זה לא סיפור אונס קלאסי אבל מרגישה צורך לספר אותו.
לפני המון שנים טיילתי בארץ זרה.
רוב הזמן טיילתי עם קבוצה אבל בשלב מסויים רציתי להגיע למקום שונה מהמקום שהם המשיכו אליו כי היו לי שם חברים אחרים שרציתי לטייל איתם קצת.
בחור אמריקאי אחד שלא הכרתי אמר לי שהוא נוסע לשם באוטו (שלושה ימי נסיעה ) והחלטתי שאני מצטרפת אליו.
הייתה לנו כימיה מהדקה הראשונה וביום השני של הנסיעה הוא הציע לי לבוא לראות איזה מפל מאוד יפה והסכמתי ברצון.
טיילנו כל היום בנחל עוצר נשימה ובלילה האוהל שלי לא נפתח טוב אז ישנו יחד וגם שכבנו. לא יותר מדי נהניתי אבל עשיתי זאת מרצוני החופשי.
למחרת הוא התחיל להגיד לי שהוא אוהב אותי ורוצה שנתחתן!!
לא ממש הבנתי שהוא לא בסדר בראש... אמרתי לא שאני לא בקטע של חבר כרגע.
הוא התחרפן לגמרי מהתשובה שלי ואמר לי ששיחקתי איתו.
התחיל לצעוק ולנהוג כמו משוגע ונכנס לאיזה יער באמצע שום מקום, שם הוא חנה את האוטו ויצא בטריקת דלת.
אחרי כמה דקות הוא חזר וצרח עלי שאני אשלם על זה, והתחיל להתנהג כמו מטורף. היה לו מבט נוראי בעיניים ופחדתי נורא.
הבנתי שהוא מטורף (היה נראה לי שהוא גם שתה מלא בזמן שהוא נעלם ביער לבד) ואשכרה פחדתי שהוא ירצח אותי. הבנתי שאני לא יכולה להלחם בו פיזית כי גם אם אני אמלט ממנו אין לי שום דרך
לצאת מהמקום שאני נמצאת בו שהיה ממש ממש חור.
החלטתי באותו רגע קודם כל להרגיע אותו ואחר כך כבר לחשוב מה לעשות.
אז אמרתי לו שאני מתנצלת
שלא הבנתי שהוא כל כך אוהב אותי ואני מוכנה לתת לו עוד צאנס אם הוא ירגע.
זה עבד.
הוא נרגע מייד והתחיל לנשק אותי ולחבק אותי. רציתי למות מגועל אבל הרגשתי שאני נלחמת על החיים שלי ושוב שכבתי איתו ואפילו יזמתי את זה.
לא ממש הרגשתי כלום ממש התנתקתי מהגוף ורק חשבתי איך אני נמלטת ממנו.
ישנו שם ולמחרת ביקשתי ממנו שניסע למקום בו קבעתי עם החברים שלי אבל הוא לא הסכים.
הוא אמר שאם אני באמת אוהבת אותו אני צריכה להוכיח את זה ולהשאר איתו שלושה חודשים ביער.
אמרתי לו שלא אכפת לי אבל קודם שיקח אותי לחברים שלי שאני אומר להם שאני לא מצטרפת אליהם אחרת הם ידאגו לי.
הוא לא הסכים וגם התחיל להיות עוד פעם עצבני נורא אז אמרתי לו בסדר. אני אשאר.
שלושה ימים הייתי איתו ביער והתנהגתי כמו רעייה למופת- העיקר להרגיע אותו.
בלילה האחרון אמרתי לו שוב שאני ממש חייבת להגיע לחברים שלי רק כדי לומר להם שהכל בסדר כי הם בקשר עם ההורים שלי בארץ.
הוא התחיל להלחץ ואמר שאני לא צריכה יותר שום חברים כי יש לי אותו ולהורים שלי הוא יקח אותי לכפר קרוב להתקשר אליהם.
ניסיתי להתעקש אבל הוא אמר שהוא מרגיש שאני רוצה לברוח ממנו ואז הוא הוריד לי סטירה אדירה.
עפתי אחורה.
הרגשתי את הראש שלי מתפוצץ
אבל המשכתי בהצגה כי פשוט ידעתי שהחיים שלי תלויים בזה.
קמתי
וצרחתי עליו
ככה אתה תתנהג גם לילדים שלנו?
חצוץ
תתנצל מיד
אתה לא תתנהג לאישתך ככה!
הוא התחיל לבכות ושוב הלך ליער.
מלא זמן הוא לא חזר ואני כל הזמן מריצה בראש איך אני בורחת משם ולא מוצאת שום פיתרון.
בלילה הוא חזר שיכור מת ואמר שאם אני אוהבת אותו אני אתן לו ל... אותי מאחורה.
אני כל כך מבוהלת שאני מסכימה ו... נו... אני לא אכנס פה לתיאורים אבל זה היה נורא. ממש ממש נורא.
בבוקר הוא קם במצב רוח מעולה. בכיתי לו שכואב לי נורא וביקשתי שניסע לכפר לקנות וזלין והוא הסכים!!
בשנייה שהגענו לכפר פתחתי את הדלת של האוטו והתחלתי לרוץ כל עוד נפשי בי.
הוא עצר את האוטו ורץ אחריי.
בהתחלה אף אחד לא התערב אבל פניתי לעוברים ושבים וצעקתי (בעברית...)הצילו הצילו עד שאישה אחת זיהתה את המצוקה שלי והכניסה אותי לבית שלה.
עכשיו בית שם זה משהו לא חזק במיוחד והבחור היה בטרוף וניסה לשבור את הדלת אבל אז כבר התערבו שאר תושבי הכפר וגירשו אותו משם.
בכיתי יומיים.
האישה הזו השאירה אותי אצלה בבית ולא שאלה אותי שום שאלה.
היא לא דיברה אנגלית ואני לא דיברתי ספרדית אבל העיניים דיברו כל העת.
אחרי יומיים ביקשתי טלפון
(ברחתי ממנו עם הבגדים שעליי לא היה לי כלום)
וטילפנתי להוריי.
אימא שלי סידרה לי חדר במלון בעיר לא רחוקה משם והאשה הטובה ביקשה ממישהו שיקח אותי לשם
וכעבור שלושה ימים אחותי הגיעה עם כסף ושתינו ביחד נסענו לקונסוליה להוציא דרכון וברחנו משם הביתה.
באותו יום הסתיים המסע שלי
אבל המסע הרוחני שלי התחיל שם
וזה מסע מדהים ומעצים שאני מודה עליו בכל יום.

סיפור האונס שלי

על ידי מצ'רה* » 01 דצמבר 2010, 08:54

צילצול, מאד מאד חשוב מה שכתבת כאן.

סיפור האונס שלי

על ידי צוויליך* » 30 נובמבר 2010, 22:40

ציל צול ,
תודה, כמה משמח לקרוא את מה שאת כותבת.
הנחמה היא נחמה פורתא, שאונס קורה ברוב המקרים כתוצאה שלתקשורת לקויה - זה אכן נשמע כמו האנדרסטייטמנט של השנה - אך בכ"ז נחמת מה,
שלא כל כך הרבה גברים אונסים כדי לפגוע ולהשפיל ובוחרים את הקורבן באקראי/מזדמן.
שוב, המממ, נחמה פורתא.

צוויל

סיפור האונס שלי

על ידי ציל_צול* » 30 נובמבר 2010, 21:53

אכן דף חשוב. ואני כותבת בו כרגע בכובעי כדוקטורנטית העוסקת בתקיפה מינית וכמתנדבת וותיקה במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב, ובוחרת להגיב לדבריה של פלונית , שלוש תגובות למעלה.
אכן מקובלת בשיח הפמיניסטי ההנחה כי תקיפה מינית מתרחשת ממניעים של שליטה והשפלה. ואני בטוחה שמקרי תקיפה כאלה קיימים. יחד עם זאת, חשוב מאוד לזכור שתקיפה מינית, כמו כל התנהגות אחרת, יכולה להתרחש ממגוון גדול של סיבות ויש על כך מחקר רב. אחת הסיבות הנפוצות לתקיפה מינית היא חוסר תקשורת בין הצדדים, קושי לפענח סימנים והעדר רגישות לרצונות הצד השני. כל אלו אינם מהווים חלק מרצון לשלוט או להשפיל. הם מהווים תוצר מצער מאוד של התנהלות תרבותית שאפשר בהחלט לשנותה. הדברים אף מקבלים ביטוי בשיח האקדמי והמשפטי כאשר כיום הולכת וגוברת הקריאה ליצירת נורמות משפטיות המעודדות בחינה של התקשורת בין הצדדים במקום ניתוח קר ובלתי אפשרי של שאלת ההסכמה. יש מקרים רבים של תקיפה מינית שבהחלט ניתן למנוע אותם ונראה לי חסר אחריות לשדר לנשים מסר שהתקיפה שלהן קרתה בהכרח משום שהותקף רצה להשפיל אותן ולשלוט בהן, דהיינו, שהן קורבן מקרי. המציאות והמחקר מראים אחרת וזה חשוב. אדם הרוצה לשלוט או להשפיל יהיה אטום לגמרי לעומדת מולו וניסיונה לנסות וליצור איתו תקשורת יעלה חרס ואף עלול להחמיר את הפגיעה (יש מחקרים המראים שמדובר בפרקטיקה הגרועה ביותר). יחד עם זאת, אדם אשר אין לו עניין בשליטה והשפלה יכול לשנות את התנהגותו מול רצונות ברורים ומתוקשרים.

בנוגע לנקודה השנייה - נכון שכל אשה עלולה למצוא עצמה בעמדת הקורבן המקרי. יחד עם זאת, המקרים ה"קלאסיים", בהם הקורבן הוא מקרי מהווים את מיעוט מקרי התקיפה המינית והדבר הוכח כבר באינספור מחקרים בשלושים השנים האחרונות. שיעורם של המקרים הללו עומד כנראה על כעשרה אחוזים מכלל מקרי התקיפה המדווחים. המשמעות היא שבמקרים רבים הקורבן אינו מקרי אלא תוצר של מערכת יחסים, קצרצרה או ארוכת שנים. ומערכת יחסים ניתן לשנות, לעצב, לסיים וכו'. הערה זו אינה מטילה חלילה את האחריות לתקיפות על האשה. הערה זו מטרתה להבהיר שאין סיבה להיכנס לדיכאון. שהסיכוי הסטטיסטי להיאנס כקורבן מקרי הוא נמוך ושאת חלקם של מקרי התקיפה המינית ניתן בהחלט למנוע.
המניעה אינה בהכרח באחריות האשה. היא בהחלט יכולה ליפול על כתפי החברה הנושאת בחלק גדול מאחריות. אבל היא אופציה קיימת שאין להתעלם ממנה. תקיפה מינית אינה גזרת גורל שיש להסכים עמה והיא אינה תוצר של תוקפנים בעלי אישיות מעוותת הבוחרים להם קורבנות מקריים.

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 30 נובמבר 2010, 16:47

מקפיצה את הדף הזה למה חדש. דף חשוב.

סיפור האונס שלי

על ידי שחף_אהובי* » 04 אוגוסט 2009, 16:59

לי, בגיל 20, בעקבות הסיפור שכתבתי ועוד כמה מסוגו, היתה תחושה של "אני יכולה לעשות הכל ולהתמודד עם הכל". בדיעבד זה נראה לי יותר מזל משכל. למשל ברור לי שאם אותו סיפור היה קורה בגיל 17 הוא היה מסתיים באונס, והעובדה שכן הייתי יכולה למנוע אותו לא היתה עוזרת לי.

כואב ת ושאר הכותבות,
אני מתנצלת על המשתמע מדברי, שהסיפורים האלו היו אירועים שהיה אפשר למנוע. האמת ש"מה אם" הוא כמובן לא רלוונטי.

זה אולי צורך שלי כאמא לבת. כמה הייתי לחשוב שאני יכולה לתת לה כלים והדרכה למנוע ממנה את הסיפורים האלו.

סיפור האונס שלי

על ידי קיזי_הילדה_הצוענייה* » 04 אוגוסט 2009, 09:18

זה לקח ממני את תחושת השליטה שהייתה לי בסיטואציה חשבתי לעצמי ,אתלבש הגון אהיה חזקה ועצמאית ו"לי זה לא יקרה" ופתאום נאמר לי שזה לא ממש יעזור לי.

מצד שני זה גם אומר שמה שלא יקרה, זה לא יהיה באשמתך. אם זה חס וחלילה יקרה לך, זה לא בגלל שעשית משהו לא בסדר.

סיפור האונס שלי

על ידי פלונית* » 04 אוגוסט 2009, 08:46

קראתי לא מזמן מחקר שסתר את 2 הסטיגמות שעולות פה.
  1. לא נמצא קשר בין לבוש חושפני של אישה לבין סיכויה להאנס (שהרי אונס הוא לא אקט שנובע מיצר מיני בילתי נשלט אלא אקט שנובע מצורך בשליטה ובהשפלת האחר, אונס לא נובע מחסך מיני אלא אונס זו אלימות שמתבטאת באופן מיני,באמצעות איברי מין,פשוט כי במקום של מיניות של זה הכי פוגע,משפיל ,מבזה ולכאורה נותן תחושת שליטה לתוקף)
  2. לא נמצא קשר בין אופי האישה לסיכוייה להאנס,לא נמצא קשר בין הדימוי העצמי שלה ,תפיסת הנשיות שלה ,נשים שמרגישות חזקות ואסרטיביות לא בהכרח יאנסו פחות.אין "דמות קורבנית" ו"דמות שלה זה לא יקרה".
אני הייתי ממש בדיכאון אחרי המאמר הזה, הוא בעצם מראה שכולנו יכולות להיות הקורבן הבא ,שזה יכול לקרות לכל אחת,בכל מקום,רק מעצם היותה אישה.
זה לקח ממני את תחושת השליטה שהייתה לי בסיטואציה חשבתי לעצמי ,אתלבש הגון אהיה חזקה ועצמאית ו"לי זה לא יקרה" ופתאום נאמר לי שזה לא ממש יעזור לי.

עם זאת, חייבת להוסיף שקיימים גורמי סיכון. ז"א יחסי הכוחות שמאפשרים אונס מתחדדים כשיש תלות מסויימת בתוקף,כמו למשל בטרמפים.

סיפור האונס שלי

על ידי הקול_הגברי* » 04 אוגוסט 2009, 08:31

כמו שמותר לבחורה להתחיל משהו עם בחור ולהפסיק בכל נקודה שנראת לה מותר לה גם לגרות אנשים בלבוש שלה. זה לא אומר שהיא לא מודעת למה שהיא משדרת, היא יכולה לשדר מיניות ולצפות שלא להאנס אפילו אם מדובר במרוקאים.

אין עוררין על כך שמותר לה. היא יכולה אפילו להודיע לגבר אחרי שעות של גיפופים מדהימים, שניה אחת לפני.... שלא בא לה.
חוקית הוא צריך להפסיק. ואם לא הוא עובר עבירה הכתובה בספר החוקים של מדינת ישראל.
אלא מה, שלא כולם שומרים על כל החוקים הללו (כולל הרבה אנשים שכותבים באתר הזה) ובמיוחד כשהחשק והלהט עלולים להכניע את הרצון לציית לחוק.
בכל מעשה שעושים יש סיכון. אם רוצים בכל זאת לעשות את אותו המעשה צריך לחשוב איך למזער את הסיכון.

לשם הבהרה. מי שאשם באונס בכל מקרה וב 100% הוא רק האנס.
אבל מי שמשלם את המחיר, זה קודם כל הקרבן וגם האנס (אם הוא נתפס).

סיפור האונס שלי

על ידי שחף_אהובי* » 04 אוגוסט 2009, 03:49

אין סתירה בעיני.
מותר לבחורה להתחיל, ומותר לה לגרות, ומותר לה לשדר מה שהיא רוצה. ואסור לגבר לעשות לה שום דבר שהיא לא רוצה במפורש.
אבל כדאי לבחורה לדעת שלא תמיד זה עובד ושיש לה שליטה גם על זה.

למשל, דוגמה קיצונית, אם לבחורה בא להסתובב בלבוש חשוף בשוק של מדינה מסורתית, וכל הגברים מסביב יזילו עליה ריר, זה לגיטימי וחוקי.
לאף גבר אין זכות לכפות את עצמו עליה.
אבל כדאי מאוד שהיא תדע שאם היא תמצא את עצמה בחדר סגור עם אחד הגברים האלה, יש סיכוי טוב שלא לא יעמוד במבחן המציאות.
אז מה זה אומר? לא ללכת חשוף? לאו דוקא. לחלופין אפשר פשוט להזהר לא להקלע לחדר סגור ביחידות עם גבר.

הבנה ושליטה בקודים חברתיים היא מקור להעצמה ולאו דוקא לכניעה.
ככל שאת יותר שולטת, את דוקא יכולה להרשות לעצמך יותר - גם להיות סקסית ולגרות בסיטואציות מסוימות, וגם לתפוס טרמפים, וגם לטייל לבד בעולם, וגם להצליח בעבודה.

סיפור האונס שלי

על ידי אהבת_עולם* » 04 אוגוסט 2009, 02:55

כמו שמותר לבחורה להתחיל משהו עם בחור ולהפסיק בכל נקודה שנראת לה מותר לה גם לגרות אנשים בלבוש שלה. זה לא אומר שהיא לא מודעת למה שהיא משדרת, היא יכולה לשדר מיניות ולצפות שלא להאנס אפילו אם מדובר במרוקאים.

בדיוק בהרגשת האשמה הזו יש פתח לאפשרות של הטרדה כי ברגע שבו משהו מתחיל אם היא אומרת לעצמה אבל אני הבאתי את זה על עצמי היא נכנעת ושוכחת שהיא יכולה להגיד לא בכל רגע וגם להאבק על זכותה על הגוף שלה אם צריך

מאוד מסכימה !

(אבל מסכימה גם עם שחף, שכדאי 'להכיר את הסביבה' - ולהיות חכם ולא רק 'צודק').

סיפור האונס שלי

על ידי עלמה_אליעז* » 04 אוגוסט 2009, 01:24

תגידו התחלקתם כולכם על השכל?
כמו שמותר לבחורה להתחיל משהו עם בחור ולהפסיק בכל נקודה שנראת לה מותר לה גם לגרות אנשים בלבוש שלה. זה לא אומר שהיא לא מודעת למה שהיא משדרת, היא יכולה לשדר מיניות ולצפות שלא להאנס אפילו אם מדובר במרוקאים.
כמובן שכדאי לדעת להגן על עצמך. אבל להגן על עצמך ברוב המקרים לא מחייב שרוולים ארוכים וחצאית עד הרצפה ומבט מושפל אלא אסרטיביות וביטחון וידיעה של הזכות שלך על הגוף שלך לא משנה מה הסיטואציה ומה הקודים התרבותיים. ולא נראה לי שדיונים על לבוש לא צנוע כהזמנה לאונס הם מה שיוצר את הביטחון הזה, אלא להפך, זה יותר מידי קרוב לשיכנוע שבחורה שנאנסת יש לה בזה חלק וזו בדיוק הבעיה! בדיוק בהרגשת האשמה הזו יש פתח לאפשרות של הטרדה כי ברגע שבו משהו מתחיל אם היא אומרת לעצמה אבל אני הבאתי את זה על עצמי היא נכנעת ושוכחת שהיא יכולה להגיד לא בכל רגע וגם להאבק על זכותה על הגוף שלה אם צריך

סיפור האונס שלי

על ידי איל_גיא_חיים* » 03 אוגוסט 2009, 23:53

אבל לא היית עוברת בך המחשבה? בכנות?
זה שכדאי לדעת איפה אתה חי לא צריך להפחית בחומרת המעשים ובחומרת ההתיחסות שלנו אליהם ולצורך העז בשינוי המצב וביצירת עולם שלא מקובלת בו הנורמה שכל דאלים גבר וכל גבר יכול לתפוש לו קורבן אם הוא לא מוגן מספיק
ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה
התקפה על הנורמות הפסולות
על אנשים שמרשים לעצמם לא להקשיב ולא להיתחשב באחרים
וכו
לא מוצאת חן בעיני הגישה הקורבנית שמוותרת מראש על זכותינו לעולם טוב יותר
ולשאלה בראאש הדף
כרגע אני תפוס טוב מאוד ונהנה מאוד אז לא ממש
אבל בתקופה שהיתי פנוי אולי היתה עולה בי מחשבה(דוקא לא במקרה המתואר אבל נגיד במקרה נעים יותר ויותר עם רגש ואהבה) ואז היתה עולה בי השאלה: מה הצד השני מרגיש וחושב?
למה הוא מתנהג ככה?
האם באמת אני רוצה להתקדם למקומות בלי לדעת בודאות שהעינין טוב לשנינו???
לא רק כדי לא לפגוע בצד השני
גם כי הכי נעים להיות עם מי שנהנה מקירבתך ולא חס וחלילה סובל
אגואיזם טהור
לא לפגוע הכי נעים לכולם
ופשע לא להיות קשוב לעצמך ולזולת במיוחד במצבים אינטימיים!

סיפור האונס שלי

על ידי הקול_הגברי* » 03 אוגוסט 2009, 23:40

מאד מסכים עם שחף אהובי.
מיימי לא חשבתי שלבוש חושפני ככל שיהיה הוא היתר או הזמנה לעשות בגופה של אישה מה שהיא לא רוצה.
אני ממילא לא מאמין במגע אינטימי בלי קשר נפשי ואהבה. זה נראה לי חסר משמעות.
אם זאת, אני יודע שלא כל הגברים חושבים כמוני ולכן יש הרואים בלבוש חושפני הזמנה או סוג של פלירט.

יש לקחת בחשבון שכאשר אישה חושפת את גופה בציבור, גם אם זה לא במודע, היא צריכה לקחת בחשבון שהיא מזמינה את הסביבה להתסכל על גופה.
אישה שלא רוצה שרוב הגברים יסתכלו על גופה ושחלק מהם גם יפנטז או ינסה לממש את הפנטזיה - שפשוט תתלבש בהתאם.

אולי שמרני אבל אני באמת חושב שאישה לא מבינה מה גבר רואה כשהיא לבושה בלבוש חושפני.

סיפור האונס שלי

על ידי שחף_אהובי* » 03 אוגוסט 2009, 21:48

אייל:
דבר ראשון, הגדרות. לבוש חשוף הוא מושג יחסי, וגם תלוי תרבות/סיטואציה: אישה בבגד ים, על חוף ים ישראלי היא לא חשופה. אישה בבגד ים בבית חולים היא כן חשופה.
בסיפור שלי, הלבוש וההתנהגות שלי לא היו נראים חשופים או מזמינים בתל אביב, אבל כן בירושליים.
בסיפור שלך, לגבר ישראלי אמור להיות ברור שאישה לבד על החוף לא מעונינת שיתקפו אותה, לגברים מרוקאים, אני לא יודעת. זה לגמרי לא ברור.

או למשל, ברור שלגביך בחורה בבגד ים היא דבר מקובל שאתה מורגל אליו. אתה צריך לדמיין אולי מסיבה אצל יו הפנר, עם חבורת שפנפנות לבושות בכוכבים מכררכרת מסביבך. אז סביר להניח שלא היית נוגע בהן בלי הזמנה מפורשת. אבל לא היית עוברת בך המחשבה? בכנות?

דבר שני, ברור שגם לפי ההגדרה הזו, לבוש ו/או התנהגות מתירניים יחסית לסיטואציה הם לא הצדקה לאונס, ולגבי הרבה סיפורים הם לא גורם משפיע בכלל.
אבל בהרבה סיטואציות הם כן "גורם סיכון".
זו לא סיבה לא להתנהג כך. יש הרבה יתרונות - למשל את מכירה הרבה אנשים, מוזמנת לכל המסיבות, מוצאת הרבה הרפתקאות.
רק צריך להיות מודעים לסיכון.

בתור גבר אולי קל להגיד שצריך להמשיך ללכת איך שרוצים ואיפה שרוצים. אבל בתור אישה שהייתה שם, וטיילה לבד, ויותר מזה בתור אימא, הייתי רוצה להגיד לביתי: תשאירי את המלחמות לגברים. את, תהייי חכמה. אני כבר רואה איזה מדהימה את תראי במיני. בכיף. רק אל תחזרי מהמסיבה בטרמפ. תתקשרי עלי, אני אאסוף אותך.
לכי תכבשי את העולם. אבל תהיי מודעת לסכנות, תהיי מוכנה נפשית למקרה ש"אם כן". כבדי את הסביבה.

כמו שסכנת תאונות דרכים היא לא סיבה לא לרכב באופנוע, אבל לעשות את זה בלי קסדה וביגוד מתאים זה מטומטם, ככה גם סכנת אונס היא לא סיבה לא לטייל ולבלות והכל, אבל כן אפשר להפחית סיכונים.

סיפור האונס שלי

על ידי איל_גיא_חיים* » 03 אוגוסט 2009, 19:19

שני, איך היום אוכל להגן על ילדיי ? איפה הגבול הדק הזה בין לתת להם מתונה מציאותית של החיים לבין לא להרוס את התמימות, את האמונה באנשים, באהבה?
להלחם באלימות ואונס באשר הם שם
להמשיך להאמין בטוב שבאנשים
http://www.mako.co.il/news-channel2/Six ... 0c10acRCRD

סיפור האונס שלי

על ידי כואב_ת* » 03 אוגוסט 2009, 19:07

ועוש משהו, כשפתחתי את הדף הזה לא חשבתי שהוא יהפוך לארוך כל-כך. אני באמת מצטערת שבחברה שלנו סיפורים על אונס, ניצול מיני וכדומה זה דבר כה נפוץ. אוף, זה מתסכל כל=כך!!!

סיפור האונס שלי

על ידי כואב_ת* » 03 אוגוסט 2009, 19:01

נשים ובעיקר נערות צעירות לא מבינות את המשמעות של לבוש חשוף. אני חושבת שכשהייתי נערה הבנתי טוב מאד מה המשמעות של לבוש חשוף, אבל איכשהו לא האמנתי שמישהו באמת יכול לפגוע בי. התהלכתי על פני כדור הארץ בתחושה שזהו מקום בטוח, שכוח פיזי שיכול להיות מופעל על מישהו זה לא במציאות שלי. אני לא יודעת אם אני מספיק ברורה, אבל באמת לא הייתה כוונה פרובוקטיבית בלבוש אולי חשוף מדי שלי בימים ההם. היום אני נזכרת בסיפור האונס שלי ומרגישה שני דברים: הראשון, זה איך יכולתי להיות כזות נאיבית וטיפשה? שני, איך היום אוכל להגן על ילדיי ? איפה הגבול הדק הזה בין לתת להם מתונה מציאותית של החיים לבין לא להרוס את התמימות, את האמונה באנשים, באהבה?

סיפור האונס שלי

על ידי איל_גיא_חיים* » 03 אוגוסט 2009, 07:30

נשים ובעיקר נערות צעירות לא מבינות את המשמעות של לבוש חשוף.
איזה פלא
אני ואני מכיר עוד כמה גברים כאלה
היתי על יד נשים בבגד ים
ולא אנסתי אותן
איזה טימטום זה להאשים את הנאנסת
ולסיפור שסיפרה לי יוליה:
היא טילה בכל העולם
בחוף במרוקו היא היתה לבד ואז הגיעו שני גברים והתחילו לדבר איתה
ממש מהר התחילו לנסות למזמז אותה ולתפוס אותה בכוח למרות שהיא צעקה עליהם שיפסיקו
אז היא מספרת שהיא לקחה אבן
דפקה בכל הכוח שלה את האבן בפרצוף של אחד מהם השני מיד ניגש אליו כי הוא לא ממש זז אחר כך
היא לא יודעת מה קרה הלאה כי היא ברחה משם
זהו,זה מה שסיפרה לי יוליה במקסיקו

סיפור האונס שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 אוגוסט 2009, 16:50

זה קורה המון.
נשים ובעיקר נערות צעירות לא מבינות את המשמעות של לבוש חשוף.
כשהייתי בת 18 חזרנו מהים עם כמה חברה ברכב ועשינו תאונה (לא רצינית אבל כזו שמחייבת צילום וכל זה) מהמיון לקח אותי סניטר לצילום ראש. עשיתי צילום ואז הוא היה אמור להחזיר אותי למיון. הייתי עדיין כאובה, רק עם בגד ים ומכנס דק. מרגע שנכנסו למעלית הוא פשוט גהר עלי, השתפשף בי והתחיל להתנשם בכבדות. נבהלתי נורא ורק פלטתי שאני תכף צורחת. הוא כנראה נבהל, עצר את המעלית וברח. אני ירדתי למיון לבד. כשהגעתי חזרה לבד, חיוורת ומבוהלת, הם מייד רצו להבין מה קרה ואז התחיל סרט שלם. ביקשו שאתלונן, התלוננתי-לא האמינו לי. ביקשו שאכתוב תצהיר (וכל זה כשאנחנו עדיין במיון) כתבתי. אחרי 5 ד' הזמינו אותי לחדר וכמובן שהוא שם. צוחק עלי שאני ילדה טיפשה ושאני אהרוס לו את הקרירה. ברחתי בבכי ומשם כבר נסענו הביתה. בהמשך הורי הגישו תלונה והאדיוט פוטר. אחרי שנתיים בערך, כשניגשתי לתיאוריה לרשיון רכב, הוא היה שם, צוחק עם חבריו. קפאתי. התכוננתי היטב למבחן הזה ולא יתכן שבגלל המפגר הזה אני אכשל. למזלי היו המון אנשים כך שהתחבאתי היטב. אני עברתי אבל נשארתי כדי לראות אם גם הוא- הוא נכשל. איזה נקמה מתוקה. רק אחרי שנים חשבתי לי שאולי אם הייתי לבושה עם חולצה מעל הבגד ים הוא לא היה מתגרה כל כך. אני חושבת שיש סיכוי טוב שכן.

סיפור האונס שלי

על ידי שחף_אהובי* » 30 יולי 2009, 19:00

הייתי בת 20. חיפשתי דירה להשכרה, לו היתה דירה שהוא עמד לפנות.
עליתי אליו לראות. הוא היה נחמד. נחלאי. ואני קיבוצניקית אז זה אומר שהוא "משלנו". הייתי פלרטטנית היסטרית אז, עם סיכוי ריאלי באליפות הארץ בעומק המחשוף, ותמימה לחלוטין - ממש שילוב בעייתי. דיברנו. צחקנו. חיפשנו מכרים משותפים.
הוא רצה להראות לי משהו בחדר שינה. בקונטקסט של דירה להשכרה זה נראה הגיוני.
פתאום, הוא הפיל אותי על המיטה, נשכב מעלי, נעץ אותי עמוק בתוך המזרון, תפס לי את הידיים ביד אחת וביד השנייה ניסה לפתוח את הכפתור של המכנסיים. התחיל להתנשף. "את כל כך סקסית, אני לא יכול לעמוד בפניך, כבר שנה לא היתה לי מישהי" וכו. אתן מכירות את הנאום - זה בעצם אשמתך שאני חייב לאנוס אותך.
האינסטינקט הראשון היה להתנגד. אבל איפה, לא היה לי סיכוי. הוא היה הרבה יותר גדול וחזק. ובתנוחה שהייתי כל מה שיכולתי לעשות זה להתפתל מתחתיו.
ואז נזכרתי שאני לא ילדה בת 17 אלא חיילת עיבריה גיבורה (נו, נגיד) , אמזונה על עקבים (ככה דימיינתי את עצמי) ועברתי קורס להגנה עצמית (3 שעות בטירונות).
כך אמרה המדריכה בקורס:

" אל תתנגדו אם אין לכן סיכוי טוב להצליח. זה רק יגרה אותו יותר ".

הפסקתי להתפתל. קפאתי. הוא המשיך במעשיו, אבל הרגשתי שהוא התבלבל. שהוא איפשהו פחות נחוש.
באותו רגע השתנו יחסי הכוחות : אם קודם היה צד אחד חזק גופנית וצד שני חלש , עכשיו היה פה צד אחד קר רוח ומחושב, וצד שני - לא.

"אתן יכולות לנסות להגעיל אותו. תשתינו על עצמכן או תקיאו".

אני צריכה להקיא. אמרתי בקול קר, וחיזקתי בהשתנקות מבוימת.
הוא שחרר אותי. עדיין תפס אותי ביד, חזק, אבל הוביל אותי לשרותים.
נכנסתי ונעלתי את הדלת. עשיתי קולות של הקאה. עשיתי קולות של בכי. תוך כדי, ניסיתי לאמוד את מידת הריגוש שלו דרך הקולות מבחוץ :הצעדים, ההתנשפויות. שמעתי אותו שוטף פנים.
בסוף יצאתי.
הוא נראה המום.
תשבי על הספה. אני אביא לך מים.
חישבתי את המרחק לדלת הכניסה. מה הסיכויים שהיא נעולה? מה הסיכויים שלי לברוח בלי שהוא ישיג אותי ?
לא מאוד טובים. ישבתי על הספה, נתתי לו להביא לי מיים.
את לא יודעת מה היה יכול לקרות. אני לא מאמין מה הייתי יכול לעשות. (באמת נראה לך שאני לא יודעת?)
נתתי לו ללוות אותי החוצה, מקפידה על חזות מזועזעת וקורבנית משל עצמי.
ועכשיו מגיע החלק המביך: הסכמתי שהוא יקח אותי לעיר עם הרכב שלו. במשתמע, סלחתי לו. נתתי לו את האופציה לכפר . מכרתי את זכות הקורבן עבור חופן עדשים.
אולי ריחמתי אליו קצת? מסכן, סתם לא שלט על עצמו?
אולי אפילו במעמקי ליבי הצעיר והטיפשי החמיא לי שאני כזאת סקסית שאי אפשר לעמוד בפניה? (אוי ואבוי. צמרמורת).

סיפור האונס שלי

על ידי גברת_פלפלת* » 30 אפריל 2009, 21:34

וברור לי נתיב החיים בו היינו קרובים והייתי לומדת ממנו כל כך הרבה.
ואולי למדת דרכו משהו אחר, חשוב באותה מידה או יותר?

סיפור האונס שלי

על ידי פלונית_אלמונית* » 30 אפריל 2009, 10:32

ואני שוקלת את הכעס והאכזבה שלו ממני מול הכאב שיגרם לאיש כזה מדהים אם הוא ידע שאבא שלו כזה חרא, ומחליטה לא להגיד כלום. ממילא זה יותר קל. לא בטוח שזה יותר קל.
וברור לי נתיב החיים בו היינו קרובים והייתי לומדת ממנו כל כך הרבה. המחיר היקר שאת משלמת על כך שמישהו תקף אותך, על ההגנה שהענקת לבנו מפני האמת.
אבל אני רואה אותו באבהות השלווה שלו ושמחה שלא אמרתי כלום. הצידוק שלך. התחושה שלך שלפחות עשית את הדבר הנכון.

לא נעים אולי לכתוב כאן, אבל מרגיש לי כאילו באיזה מקום את מרגישה "חרא" על זה שלא אמרת כלום - ובגלל האבא שלו שניסה לאנוס אותך, הפסדת את הצ'אנס ללמוד כל כך הרבה מבן אדם כל כך מדהים.
מצד שני, כמה שעצוב לומר, גם אם היית אומרת, עדיין יש מצב שזה היה גורם לכך שלא הייתם נשארים קרובים - וכן היו שם משקעים.
אוף! חבל לי עלייך שהפסדת מה שרצית...
ואני שמחה בשבילך, שאת רואה את מה שהוא הרוויח, וגם מה שאת מרוויחה.

סיפור האונס שלי

על ידי אחרת* » 28 אפריל 2009, 15:37

אני בת 20, משוחררת טריה מהצבא. שאיפות עד השמיים בתחום מסויים, וגם כשרון. ידידים הפגישו ביני לבין משהו שעוסק בתחום כבר לא מעט שנים - היה לי אפילו את הספר שהוא כתב. איש מדהים. אנחנו מדברים ויוצרים קשר אמיתי (באיזשהו שלב אני מבינה שהוא הומו. אצלנו בפרברים זו היתה רק קללה). הוא ממש שמח לעזור לי בצעדי הראשונים, אבל הוא בזמן הפסקה. סגר את הסטודיו והעסק לכמה חודשים כדי לנוח ולחשוב, וחי מחסכונות. אבל בינתיים הוא מסדר לי עבודה אצל אבא שלו, שיש לו חנות עתיקה ומבולגנת כזו של פעם. ממש בכוונה טובה, כדי שלא אחמוק לו ונוכל באמת לעבוד ביחד. רק לבינתיים. אבא שלו כבר מאד מבוגר והוא ישמח אם תהיה משהי נחמדה אחראית ונמרצת לעזור ולפקוח עין.
ביום הראשון לעבודה, לקראת סגירה, אבא שלו לוקח אותי למחסן ומנסה לאנוס אותי.
הוא לא הצליח. אני צעירה וחזקה, אבל משום מה נזהרת לא להפעיל עליו ממש כח כי אני כל הזמן חושבת שהוא זקן ושביר.
למחרת פשוט לא הלכתי.
הבן מתקשר לשאול מה ולמה, ומבין ממני שלא בא לי, בלי ממש נימוקים.
הוא מאוכזב וקצת כועס, כי הוא סמך עלי לעזור באותו יום, ואני שוקלת את הכעס והאכזבה שלו ממני מול הכאב שיגרם לאיש כזה מדהים אם הוא ידע שאבא שלו כזה חרא, ומחליטה לא להגיד כלום. ממילא זה יותר קל.
הקשר ביננו ניתק.
שנים אנחנו נעים במעגלים מקבילים ולא נפגשים, ולפני כמה חודשים, דווקא כשאני כבר בתחום אחר לגמרי, נפגשנו בחנות שאני עובדת בה.
ניראתי לו מוכרת והוא התחיל לדבר איתי כדי לברר מה ומי, ושמח להזכר. אין לו משקעים. כמה זמן אחרי כן עבר להראות לי את בתו התינוקת.
וברור לי נתיב החיים בו היינו קרובים והייתי לומדת ממנו כל כך הרבה. אבל אני רואה אותו באבהות השלווה שלו ושמחה שלא אמרתי כלום.

סיפור האונס שלי

על ידי מיכל_צמות* » 27 אפריל 2009, 21:33

נתתן לי לגעת במקום שבו לרגע הפסקתי להלחם מול עצמי אלא לכאוב ולהתחיל תהליך של עיבוד הדברים. (()).
המרגיעון שיצא לי "מילים טובות מסלקות עננים שחורים".
יש לי תהליך לעבור עם עצמי ויש עוד דרך. אין ספק. התחלת בצעד אמיץ, את יכולה להיות גאה בעצמך.
תודה לכן שנתתן לי פתח לעצמי, נחמה, תמיכה וחיבוק. אני כאן, לשמוע, ולהיות בשבילך. (בטוחה שאני לא לבד).
את מתחילה מסע חדש, מסע אל הילדה שבך, אל עצמך. תרשי לעצמך לקבל תמיכה בדרך, ככל שאת יכולה. את יכולה לצאת מהמסע הזה מחוזקת.
בהצלחה @}

סיפור האונס שלי

על ידי ואולי_לא_היו_הדברים_מעולם* » 26 אפריל 2009, 19:22

תודה לכן. סליחה שלא עניתי ישר. לקחתי לי כמה ימים לקרוא שוב ושוב את מה שכתבתן לי.
דמעות גדולות עמדו בעיניי פעם אחר פעם.
נתתן לי לגעת במקום שבו לרגע הפסקתי להלחם מול עצמי אלא לכאוב ולהתחיל תהליך של עיבוד הדברים.
"לפעמים הדרך לנצח היא להכנע" אומר המרגיעון. כמה מתאים.
יש לי תהליך לעבור עם עצמי ויש עוד דרך.
תודה לכן שנתתן לי פתח לעצמי, נחמה, תמיכה וחיבוק.

סיפור האונס שלי

על ידי פלונית* » 23 אפריל 2009, 10:27

מאוד כואב לשמוע על האונס שעברת. זה מסוג האונסים שנוסף לכל הכאב משאירים גם המון בילבול כמו שאת מייצגת( "היה או לא היה"?)אז לפחות תרשי לעצמך להודות שהיה .והיה נורא. ומותר לך לכעוס ולכאוב כמו שכועסים וכואבים אחרי אונס .
שולחת אנרגיות של החלמה והלוואי שאת ואני ובנותינו,נכדותינו ונינותינו נזכה לחיות בעולם שבו לא קורים דברים כאלו,.

סיפור האונס שלי

על ידי מיכל_צמות* » 23 אפריל 2009, 09:33

אבל עוד לא סלחתי לעצמי על הפריצות. על שהרשיתי. על הזנות. על הזילות. לא, לא ולא!!! מה פתאם? ילדה בודדה שמצאה את עצמה בתוך סיטואציה לא אפשרית -לא אהובה, לא אהודה בתוך בסיס עם אנשים שהתנהגו בצורה מחפירה, וניסתה לקבל את מעט החום שיכלה. ומישהו שם עבד עליה, וגרם לה להרגיש שכן איכפת לו, וניצל את המצב. ולהגיד שהוא לא יכול לקום - זה אונס. חד וחלק ומשמעי!!! גם ילד בן 20 צריך לדעת שלא זה לא - ולהפסיק! אם קשה לו - שימשיך ביד. והילדה הקטנה הזו שבך, תחבקי אותה באהבה. את דוחה אותה, בדיוק כמו שכל החיילים בבסיס דחו אותה. תתני לה את החום והאהבה שמגיע לה לקבל, שהיה מגיע לה כל הזמן לקבל. תחבקי ותחמלי אותה-אותך. את ילדה מדהימה שידעה שהיא לא רוצה ובכל זאת לא הקשיבו לה והכאיבו לה. אל תשאירי שם את הילדה הזו בתוך הכאב. את חוסכת מעצמך את האהבה שמגיעה לך בזכות!

התביישתי ושנאתי את עצמי על הסיטואציה שאליה הכנסתי את עצמי בטפשות רבה_ הכניסו אותה אלייך בכח. קודם שלחו אותך ל _בסיס המחורבן הזה ושם בחור אחד ניצל את החולשה שלך, את האנושיות שלך, את התמימות שלך.

כמו שכתבתי אני לא בטוחה שאני שייכת לעמוד של אונס אבל כנראה שהאשמה נוגעת ומציפה בי מבפנים.. תקראי את המשפט הזה. תקראי את העמוד הזה. את עברת אונס ואת מאשימה את עצמך. ככה זה עובד אצל כולן )-:. כמעט.

שולחת לך אור ואהבה ואנרגיות לחיזוק, והמון חמלה לך ולילדה הקטנה שבתוכך.

סיפור האונס שלי

על ידי פלונית* » 23 אפריל 2009, 03:34

ואולי יקרה
תסלחי לעצמך תאהבי את עצמך את לא אשמה, עברת אונס
אמרת לו להפסיק והוא לא הפסיק, אל תגן עליו בעודך כועסת על עצמך ואני מניחה שלא פשוט לגבר להפסיק באמצע
מאחלת לך שתמצאי מקום של חמלה והשלמה וטוהר בתוכך כלפי עצמך

חיבוק גדול
((-))

סיפור האונס שלי

על ידי ואולי_לא_היו_הדברים_מעולם* » 23 אפריל 2009, 01:13

אני לא יודעת אם אני שייכת לדף הזה.
כבר ראיתי אותו פה ושם. אבל פחדתי להכנס ולקרוא ולחזור אחורה בזמן..
אני לא בטוחה שאני עונה לקריטריונים של אונס. בת'כלס אני חושבת שאני הייתי לא בסדר בסיפור הזה.
זה היה בצבא. שיבצו אותי במקום מגעיל עם אנשים לא נעימים ושנאתי להיות שם. לפעמים במשמרת לילה הייתי תוהה מה יקרה אם אחליט לרחף מהחלון למטה...
היה שם בחור אחד שבאופן יחסי לאחרים היה נחמד. בעיקר אם הוא לא היה עם האחרים. כשהיינו רק שנינו מדברים - מה שלא היה קורה הרבה. אבל אז היה נחמד לשבת.

פעם בכמה זמן היתה משמרת של שבת. והיה יוצא לשנינו להשאר לבד. באחת הפעמים ראינו קצת טלויזיה. צחקנו. היה נחמד. ואז הוא נישק אותי.
ואני נעניתי לכך למרות שהתחושה היתה דואלית בתוכי. אני חושבת שרציתי להרגיש חלק מהבסיס המחורבן הזה. רציתי ליצור איזו שהיא קירבה עם מישהו. להתחבר עם משהו. והתנשקנו.
מפה לשם הבחור התקדם ואני הייתי קצת מבולבלת ונבוכה ממה שקורה. זה כמובן לא היה רומנטי או משהו כזה. זה היה בעיקר לא ברור.

הוא חדר אליי ורק אז נפל אצלי האסימון. אמרתי לו לא. אני לא רוצה. תפסיק. תקום ממני. הוא ענה לי שהוא לא יכול.
שכבתי שם בשקט עד שהוא יסיים את ענייניו. שרף לי וכאב לי נורא למטה תוך כדי עד שסיים. אח"כ קם ואני התלבשתי.
כשנגמר הוא לא אמר דבר. סיננתי שאני הולכת להתקלח וברחתי משם. הלכתי למקלחת והרגשתי מלוכלכת. טמאה.
התביישתי ושנאתי את עצמי על הסיטואציה שאליה הכנסתי את עצמי בטפשות רבה.
כמו שכתבתי אני לא בטוחה שאני שייכת לעמוד של אונס אבל כנראה שהאשמה נוגעת ומציפה בי מבפנים..
אני חושבת שאנילא כועסת עליו סה"כ היה ילד בן 20 ואני מניחה שלא פשוט לגבר להפסיק באמצע. אבל עוד לא סלחתי לעצמי על הפריצות. על שהרשיתי. על הזנות. על הזילות.

סיפור האונס שלי

על ידי שוב_פלונית* » 13 אפריל 2009, 00:00

להשתחרר מהסוד שלי (()).
אני עוד עם תסביכים של מיניות מבולבלת. בלבול הוא מקום נפלא, כי כשאת מבינה שאת מבולבלת, את יכולה לבחור לסדר לעצמך את המחשבות, את הרגשות.

אני השתחררתי מהסוד שלי. סיפרתי אותו לאדם אחד - ואחר כך לעוד אחר. ועכשיו כבר לכמה. ואני כבר לא מפחדת ממנו. ברגע שהצלחתי לסלוח למי שפגע בי הצלחתי לסלוח לעצמי. כשכמישהי כתבה כאן במעלה הדף שהיא מבקשת לסלוח לפוגע - נפגעתי עד עמקי נשמתי. גם הבעתי את זה. היום אני במקום אחר. הגעתי למקום שקרוב לבהירות. הגעתי אליו רק בזכות זה שהבנתי שני מבולבלת - שאני כועסת, וכואבת וצריכה לעשות סדר ברגשות.

תודה למישהי יקרה, שבדף אחר הזכירה לי את קיומו של הדף הזה. ותודה על האפשרות לחזור ולהסתכל על הסיפור שלי ולהרגיש את הכאב מתוך תחושת חמלה לעצמי.

סיפור האונס שלי

על ידי tאמא* » 16 מרץ 2009, 09:54

אם בחרת לכתוב את הסיפור שלך דוקא בדף זה. אז כנראה שחויית או את עדיין חווה את מה שקרה כניצול מיני=לא פחות מאונס.
גם אם אותה חברה חווה את זה אחרת, וגם אם אותה חברה עשתה את זה מיתוך בילבול של גיל ההתבגרות ומיתוך רצון למצוא את הזהות המינית שלה ולא במטרה לפגוע בך. את עדיין נישארת עם רגשות קשים לגבי סיטואציה זו ולכן מגיע לך ללבן את הרגשות האלה. (בינך בין עצמך ואם יהיה צורך אח"כ גם עם חברתך).
אם את עדיין מבולבלת, מרגישה נבגדת ולא שלמה עם הזהות המינית שלך מגיע לך לקבל עזרה. לקבל חיבוק חם, מאדם שיכול ללוות אותך בהגדרת הזהות שלך האישית והמינית. ושיעזור לך לקבל את עצמך כפי שאת. בין אם זהותך המינית היא סטרייטית ובין אם זהותך המינית תתגבש אחר כך לאהבה לנשים. (אני אישית לא מאמינה שעמותה זו או אחרת יכולה לעזור לך לשנות את נטייתך הטיבעית. אבל אם נטייתך הטיבעית היא "סטרייטית" אז אולי יעזרו לך למצוא אותה. קחי עצמך ביידיים ולמרות הניצול שאת מרגישה שעברת ואוליי בגללו, מצאי לך מסגרת מתאימה שיכלה לעזור לך בים הרגשות שלך. החל בטיפול אישי- פסיכולוגי, בפניה לאחד ממרכזי הסיוע. או על הרצף הטיפולי כל סוג של עזרה שמתאימה לך. קבלי (()) .

סיפור האונס שלי

על ידי משהי_בעילום_שם_בשביל_בעלה* » 16 מרץ 2009, 00:27

שלום לך. טוב שהוצאת.
אני ממש לא אשת מקצוע. רק מרגישה. הקשיבי לדברי בערבון מוגבל.
אני מבינה שהיא ניצלה אותך. נכון שיש גם את הבחירה שלך והאחריות שלך, נכון שצריך שנים לטנגו, אבל היא יזמה, היא הובילה, היא העיזה, היא זו שעשתה מניפולציות רגשיות. על אף הכל את יכולת להגיד לא. אבל שתקת. שתיקה כהסכמה. עד כדי כך שבסוף הרגשת נבגדת. היא היתה הפועלת ואת הנפעלת. היא הכניסה אותך למצב הזה ואת הפאסיבית נעזבת בסוף לצאת משם לבד. ועדיין לא יצאת. ועדיין את שם. ועדיין את מחזיקה בשולי בגדיה, בחברות הטובה, עת שהיא כבר מצאה את זיווגה וזכתה להיות לאם. את עדיין שם. עם תסביכים של מיניות מבולבלת. למדת פסיכולוגיה ואת יודעת לנתח, אבל את עדיין לא מצליחה לצאת. אבל דעי לך שאין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים! אל תתייאשי, צאי משם! את מסוגלת לכך! בעזרת שיחה והבנה מה היה הרצון שלך ב"עיסקה" הזו, איזה תועלת יצאה לך-גם אם לטווח הקצר, מדוע לא סירבת ומדוע עד עכשיו את בוחרת להיות במקום הזה. יש גם ארגון "עצת נפש" (שלא ממש פופולארי באתר הזה) שהוא אמנם דתי אבל מגיעים אליו גם חילוניים שעוזר לשנות נטייה מינית. בעלי היה נמשך בעבר לגברים בלבד ולאחר שנעזר בארגון זה הוא שינה את נטייתו, ואני יכולה להעיד שהוא ממש משתוקק אלי. ואצלך זה בכלל מקרה אחר, כמו שכתבת - בילבול. אז פני לארגון זה או למקום טוב אחר שביררת עליו וסומכת על מקצועיותו - וצאי משם!
בהצלחה, ושתזכי בקרוב לבנות את ביתך עם איש אוהב
אני

סיפור האונס שלי

על ידי להשתחרר_מהסוד_שלי* » 15 מרץ 2009, 23:48

הגעתי אל הדף הזה בשיטוט אקראי.
אני לא יודעת אם הסיפור שלי ממש מתאים לדף הזה, אבל כקהילה מפרגנת- אני מרשה לעצמי "לשפוך את הלב" דווקא כאן.
הסיפור שלי לא קשור לאונס או הטרדה מינית של בחור, אלא דווקא של בחורה.
תאמרו לי שזו לא הטרדה? אולי אסכים איתכם. אולי לא.
הכל התחיל כשהייתי בערך בת 16. במצב נפשי קצת רעוע, אחרי אסון משפחתי.
חברה חדשה, שלא מזמן הגיעה לשכונה, ניסתה לדובב אותי לדבר על האסון. לא ממש הייתי בקטע של לדבר, אבל נהניתי מתשומת הלב שקיבלתי, שאולי היתה חסרה לי קצת במשפחה.
די מהר היא התחילה לספר לי על הקשיים עם אמא שלה ועל המצב הנפשי הרעוע של שתיהן. הייתי לה ממש "כתף תומכת" והקשבתי לה בשיא האמפטיות. היא היתה בוכה הרבה והייתי מחבקת אותה לנחמה. היא היתה מתמכרת לחיבוק שלי ולאט לאט היתה הופכת את החיבוק לארוך יותר וקרוב יותר. בהדרגה היא התחילה לנשק אותי. זה התחיל מנשיקה קלה על הלחי, כמו של חברה, והמשיך בהדרגה לנשיקה קרוב וקרוב יותר אל הפה. זה היה תהליך של חודשים, ככה שהיה קשה לשים את האצבע על איפה עבר הגבול. מה גם ש"שיתפתי פעולה". לא התנגדתי או משהו כזה.
החיבוקים הפכו לליטופים על הגב ואח"כ על החזה ואח"כ הלאה. שוב- כל פעם זה היה עוד קצת ועוד קצת, ככה שלא יכולתי לומר שהנה- פה עובר הגבול. בקו הזה את לא נוגעת.
היא היתה יוצרת תחושה שאם אני לא אשתף איתה פעולה היא תכעס ולא תרצה להיות חברה שלי יותר או שהיא תבכה או שהיא תיכנס לדיכאון או שהיא תזיק לעצמה.
לימים- אחרי קורס פסיכולוגיה אני יודעת שהיה אפשר להגדיר אותה כ"הפרעת אישיות גבולית". היא היתה אנורקסית לתקופה, והיתה מאיימת להתאבד תקופה והיתה מזיקה לעצמה וכו'.. כל זה גרם לי לתחושה שאם אני אאכזב אותה היא תזיק לעצמה ואז זה יהיה "על מצפוני".
היינו ישנות מלא אחת אצל השניה והיא היתה ניכנסת למיטה שלי ומחבקת ומלטפת..
שיתפתי איתה פעולה. למה? אני לא יודעת. אבל יש לי תחושה היום שזה היה יותר בגלל סוג של פחד שהיא תדחה אותי ותרצה לפגוע בעצמה..
זה נעצר ברגע שהיה לה חבר ראשון.
משום מה הרגשתי "נבגדת". אולי התרגלתי כבר ופתאום היתה חסרה לי הקרבה שלה.
ועדיין, אחרי כל השנים- אני מרגישה שהיא ניצלה אותי..
היא אמרה לי פעם שהיא שמעה שזה טיבעי שבגיל הבגרות מנסים דברים כאלה וככה פטרה את עצמה מהסבר נוסף..
אף פעם לא סיפרתי לאף אחד.
אנחנו עדיין חברות טובות.
היום היא נשואה+ילדים.
אני עוד עם תסביכים של מיניות מבולבלת.

כתבתי אולי קצת לא ברור, אבל הייתי חייבת להוציא.
לא יודעת בדיוק מה רציתי להגיד בזה.

תודה שיש מקום שמאפשר לדבר..

סיפור האונס שלי

על ידי ולי_זה_לא_קרה* » 15 מרץ 2009, 22:31

ב"ה!!!
רק כועסת על עצמי לפעמים שחברה שלי כנראה ניסתה פעם לספר לי ולא המשכתי לדובב אותה, אז היא לא המשיכה..
רוצה ללכת בעצמי לשיעורי הגנה עצמית אבל דוחה את זה כל הזמן.

חיבוק גדול לכולכן. מקווה שלעולם לא יצטרכו לחבק אותי...

חזרה למעלה