תודה, עטופה

ץ

מזל טוב!

מזל טוב!

ילדתי המופלאה בת 19.

1. עם רגל אחת בעולם המבוגרים, ועדיין ילדה שלי קטנה.

קטנה גדולה שכזו. שאת הכל עושה בגדול... מאז ומתמיד מציבה לעצמך באר גבוה מאוד, ומגיעה אליו בקלות.
ואז מדלגת בעוד יותר קלילות ליעד הבא...
אני יושבת כאן לידך כשאת מנגנת ושרה, ומחייכת לעצמי. אני רואה אותך לומדת, פותרת תרגילים ומתפעלת ... רואה אותך עמלה קשה, מבוקר עד בוקר, בקושי ישנה, רוצה להספיק ולבלוע את העולם, חושבת על עצמי בגילך... ואו. איך שאת יודעת מה את רוצה, למרות שאת לא בדיוק יודעת מה את רוצה
את נהדרת, ילדה שלי מופלאה, אני כל כך גאה להיות אמא שלך, וללוות אותך בדרכך הייחודית. אני לומדת ממך המון, כל הזמן. ילדה אופטימית שלי, חייכנית וחביבה. כשאת נכנסת לחדר, את מאירה אותו בעצם היותך, ותענוג להסתכל על כי מי שמסביבך, שמסתכל עלייך...
אני מאחלת לך שתמשיכי להיות בדיוק כפי שאת. תמשיכי למשוך את כולם אלייך, ואחרייך, תמשיכי ליהנות מהדרך, גם כשהיא מאתגרת, תמשיכי לרצות עוד ועוד.
ועוד אני מאחלת לך, שתמיד יהיה לך עם מי לחלוק אותך.שתמיד יהיה מי שירצה לשמוע, כמו שאני תמיד רוצה להקשיב לך.
אוהבת אותך, וגאה בך מאוד.
אמא ץ.

הי יפתי.
חיבוק גדול מאוד, ומשתתף כל כך!
אולי חשוב שתדעי שלפעמים אנחנו עושים את מה שאנחנו חושבים שצריך, כי ככה צריך, אבל זה כואב. כל כך כל כך כואב, לכל כך הרבה זמן אחר כך.
והכאב הזה משנה את מי שאנחנו.
לפעמים הכאב הזה משנה גם את מה שאנחנו חושבים, ואז פתאום אנחנו מבינים שאולי זו הייתה טעות לעשות את מה שהיה שצריך... כי אולי לא באמת צריך היה.
אולי זו תובנה שמגיעים אליה רק בדיעבד, שכבר מאוחר.
ואולי אני טועה... ואכן היה צריך....
אני מאחלת לך, ולו, שתמצאו את דרככם, ושתמשיכו להאמין שככה קל יותר, ושככה היה צריך.
הלוואי שאפשר היה לחיות רק לפי הרגש, ולהיות מרוצים.
אוהבת אותך מאוד, וכרגיל, גאה בך כל כך!
אמא ץ.

ראשלישית נהדרת שלי!!
אז, גרדיואיישן.... ואו.
איזו התרגשות.
מתברר שכאן זה מרגש במיוחד... ההישגים שלך מדהימים אותי בכל פעם מחדש, וגם ההישגיות...
כל מה שאת עושה, ההחלטות שלקחת, הפרסים שקבלת, הדרך שבה את מקבלת אכזבות, ההתאוששות המהירה והתנועה קדימה- מרגשות ומפליאות אותי בכל פעם מחדש.
אני מביטה בהשתאות בהתפתחות שלך, ונהנית מכל רגע.

כמו שאמרתי לך כשנתתי לך את שובר האור, את המציאות אפשר לפרש בהמון דרכים שונות, מתחת לתילי הפרשנות יש אמת אחת, ואת יכולה לראות אותה דרך המשקפיים שאת בוחרת לחבוש באותו הרגע.
אני מאחלת לך שתמשיכי לראות בכל דבר משהו יפה! שתמשיכי לראות את האור, ולהאיר את הסביבה שלך.
אוהבת אותך מאוד, וגאה בך כל כך.
אמא ץ.

מחנה שכב"ג טקסס 2023
וגם, יום הולדת 18!!!!

רקשלישית הנהדרת שלי.
ניסיתי לכתוב בכתב יד, אבל אחרי הפעם השלישית שקימטתי וזרקתי שני דפים צפופים מידי ולא מובנים, הבנתי שאם אני רוצה שתצליחי גם להנות וגם להבין משהו מהמכתב שלי אלייך, כדאי שהוא יהיה מודפס...

ילדה שלי, מוצלחת במיוחד.
את כזאת נהדרת, מוצלחת ומבורכת. נחת של ממש.
ילדה שהאלים נגעו בה, והתאהבו.
כריזמטית. עם כישרון מתפרץ, ויכולת מדהימה להתגבר על כל אתגר, ולשלוט בו.
מפעים ומרחיב את הלב להביט בך מהצד, אני מתרשמת ממך בכל פעם מחדש. נהנית ממך כל הזמן. (גם כשלפעמים לא... )
אני גאה להיות אמא שלך, גאה במה שיצרתי. גאה במה שעשית עם מה שקבלת.
אני רואה כמה מחשבה וכשרון את משקיעה בכל דבר שמעניין אותך, וגם בדברים שאת נאלצת לעשות... כמה את יצירתית ומדהימה, ואני רואה גם כמה ההשקעה שלך משתלמת.
אני לומדת ממך המון. אני לומדת לבחון את הדברים דרך העיניים שלך, ולפעמים החשיבה שלך שונה משלי, מובילה אותי למקומות אחרים... לפעמים זה מוזר...
תמיד זה מעניין.

אני רוצה להגיד לך, שאת האדם הכי הכי מעניין ויצירתי וחכם וחשוב שתפגשי בימי חייך. (אפילו יותר ממני), תשמרי על עצמך, כדי שתוכלי ליהנות מעצמך לעוד שנים רבות.
הדרך לשמור על עצמך, לדעתי, היא קודם כל תמיד לשאןף להיות מי שאת רוצה לראות לידך. וגם לזכור תמיד כמה את נהדרת ומוצלחת.לזכור שגם אבא ואני חושבים עלייך בדיוק את זה. כמה אנחנו גאים במי שאת, ולזכור, שגם את גאה במי שאת.
כי מגיע לך!
כי את פשוט את.
ואת נהדרת כמו שאת.
אני כל כך מקווה שתמשיכי לראות את הטוב בכל אדם ובכל עניין. וגם שתתתרחקי מהרע, אבל שלא תפחדי ממנו. כבר ראינו שאת מסוגלת להתגבר על הכל. את יכולה לעזור לאחרים, יש בך את היכולת הזו, אבל בבקשה זכרי שאינך חייבת.
זכרי גם שאת אולי מוכנה להעניק מטובך, אבל את לא יכולה לגרום לאחרים לרצות לקבל (למרות שכדאי להם), וזה העניין שלהם בלבד.

תהני מהדרך: הדרך הישירה והסלולה, שרגלי רבים כבשו כבר לפנייך אולי נוחה יותר, אבל לחלוטין משעממת... לדעתי...
הדרך המפותלת, החדשה, היא זו שתהיה מעניינת יותר, לפעמים מפחידה, אבל ללא ספק מרתקת... אבל, זו הדרך שלך, ואת תבחרי אותה לפי מה שנוח ונעים לך. בכל מקרה, אל תשכחי להביט בזריחות ובשקיעות, בנוף שסביבך (מוזמנת להמשיך לברוח מכל בעלי החיים שמבקשים את קרבתך, אבל את יכולה גם להושיט יד ... אולי תופתעי... ).

ילדה מוצלחת שלי, אני אוהבת אותך מאוד, וגאה בך ממש.
אני רואה כמה את רגישה, ונפגעת לפעמים, ואני רואה גם איך את מוותרת על האגו, וצומחת אפילו גבוה יותר בעקבות הפגיעות הללו. זה מרשים אותי בכל פעם מחדש.
את מוחלת לכולם, סולחת ושוכחת. וגם אם לא ממש שוכחת, את בהחלט לא נשארת במקום הכואב, וממשיכה להרעיף מטובך על העולם. זה מקסים בעיניי.
אני מקווה שלא תאבדי את היכולת הזאת לעולם.
אני יודעת שאת מתכננת לפרוש כנפיים ממש ממש בקרוב, ואני חרדה מהרגע הזה, יהיה לי מאוד מאוד קשה כאן בלעדייך, בלי לשמוע אותך שרה בקולי קולות בחצות הלילה, ומלווה את עצמך בפסנתר... בלי לסובב את העולם סביבך מהשניה שאת נכנסת הביתה ועד שנמאס לך... שלא לדבר על הבגדים שלך שמפוזרים אצלי בחדר הפוכים (או, גרוע מכך, הבגדים שלי שאני מחפשת חודשים, ולפתע פתאום מוצאת אצלך בערימת הכביסה)... וכמובן, המריבות הקטנות והקולניות מאוד שלך עם אחותך, שהופכות ברגע לחיבוקים וצחוקים (עליי בעיקר), וצפיה משותפת בטלויזיה...
אני אתגעגע לכל זה מאוד.

ושלא תפלי לי בחדר ריק, תדאגי שתמיד יהיו שם אנשים, ושתמיד תוכלי ותרצי לספר לי אחר כך....
אוהבת אותך מאוד, ומעריכה אותך כל כך.
I love you forever
I like you for always
As long as I’m living
My baby you’ll be!

אמא ל.

(ואבא גם!!!)

@}

ראשלישית נהדרת שלי!!!
אוי, כמה נחת... אוי... נהדרת שאת.
בדיוק היום, לפני כמה שנים... בקעה ממני צאצאית שנגעו בה האלים.
מוכשרת כל כך, חביבה על כל מכריה, נפלאה של ממש.
והנה היום, בת ה18 (!!!!) שלי, טסה לה להצטרף לגרעין...
אך אמש קבלת מחיאות כפיים רועמות בתום המופע המושקע שלך בערב הכישרונות, כשבבוקר נפגשת עם המפקח על לימודי החברה בעיר כדי לדסקס לימודי ג'נוסייד, בשבוע הבא את הולכת להלחם באנטישמיות במשחק כדורסל מתוקשר למדיי,
בעוד חודש - את מקבלת פרס על התרומה הנהדרת שלך לחברה, פרס שבית הספר שלך הגיש אותך אליו (ואנחנו מקבלים ארוחת צהריים על הדרך...), שלא לדבר על המדליה הנשיאותית שתקבלי השנה בפעם השלישית... את מפתחת עוד ועוד תחומי עניין, יחד עם חיי חברה סוערים, מנטורית, מטרה לריקוד, אנגלית, מתמטיקה ומדעים, מנהיגה של ממש בכל מקום בו את נמצאת, בצופים, בבית הספר, במרכז הנוער... תמיד במרכז, תמיד מוכרת, תמיד תמיד מחייכת...- ואני מתרשמת לי בצד, ומתפעלת.
מאחלת לך, שבעיקר תמשיכי לראות את הטוב בכל מקום ובכל אדם, תמשיכי להפיץ מאורך ומזיווך, תמשיכי לראות את העולם בעיניים סקרניות, ולהתנסות בכל הדברים המעניינים שיש לו להציע לך, תהני מכל רגע בדרך, ובבקשה, תמשיכי לשאת אותי איתך!!
אוהבת מאוד וגאה ממש
אמא ץ.

לגמרי. יולי. לגמרי...
וגאווה גדולה!!!
ץ

נחת!

ראשלישית מדהימה שלי!!
איזה יום הולדת משמח!!
רביעית עמלה חודשיים על ההפתעה, חברייך שהגיעו מכל עבר, ובכלל, ימים של חיוכים ונחת.
כל כך הרבה נחת...
את גורמת לי לחייך, ולהיות כל כך גאיה כל הזמן.
ציפור שיר קטנה שלי. של ממש.
משמחת את כל הסביבה שלך.
את עושה כל כך הרבה, מוערכת על ידי כולם, וכל מה שאת נוגעת בו - מצליח.
אני מאחלת לך שהמזל ימשיך להאיר לך פניו, ושאת תמשיכי להאיר את העולם בעצם קיומך.
אוהבת אותך. אמא ץ.

יפתי.
במזל טוב (ובהרבה חוכמה, סבלנות, נחישות אימונים ולמידה), עברת את המבחן המעשי, ויצאת לעצמאות!!
מאחלת לך שתמיד תנהגי בסבלנות ובסובלנות, לכל אדם ובכל רכב... סעי בזהירות ובבטחה בכל דרך שבה תבחרי, וכשתטעי בדרכך, המשיכי במתינות עד המקום הבטוח הבא, שבו ניתן להסתובב ולבחון את המשך דרכך בלי להפגע או לפגוע.
כשתאספי נוסעים בדרך, עשי זאת בעיניים פקוחות. שימי לב לסובבים אותך, שיכולים לפגוע גם מבלי להתכוון, את גם יודעים להזהיר מטעויות, ולהורות לך את הדרך הנכונה.
סדרי את כיסא הנהג כך שיהיה לך נוח, שתוכלי להתבונן סביבך, ולו במבט מהיר, כדי לבחון את דרכך, את הסכנות שבדרך, וגם את השמיים שבדיוק מחליפים צבע, או הנוף הנשקף מסביב.
היי זהירה, נינוחה ובטוחה, בדרכך ובחייך,
ובעיקר סעי לשלום. המפתחות בפנים... .אוהבת אותך וגאה מאוד מאוד!!
אמא ץ.

ראשלישית מוצלחת שלי
אחרי ההקלטות, והתהיות, וההתלהבות - אני עדיין תהה מהי הדרך הנכונה. ני יודעת מה את רוצה. אני גם יודעת שאת יכולה.
אני לא מצליחה לראות את עצמי פועלת בכוון הזה.
אם זה בוער בך - לכי על זה, לא אעצור בך. אבל בי, זה כבר לא בוער כלל.
אני לא רואה איך לעזור לך, וחוששת בעיקר להכביד בעצם היותי שם.
נראה שאיאלץ להסתכל מאחור, איך את מנתבת את חייך.
אני מקווה שתהני מהדרך.
אוהבת אותך מאוד, וגאה בכל יכולותייך.
המצהיבון טוען שהכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי.
אינני מתנגדת. לא באמת. וזה גם תכל'ס לא יהיה שינוי כה גדול, נכון?
את באמת מתנה לעולם.
. אמא ץ.

יפתי,
ציוני דרך, בינך וביני.
תודה על את מאפשרת לי להשתתף.
אוהבת אותך, וגאה בך.
אמא ץ

ראשלישית בת ה16.
מדהימה שאת!
את עדיין נהנית מעשייה מרובה, מנגנת, רוקדת, שרה, כותבת שירים, מלמדת שיעורים פרטיים, לוקחת שיעורים מוגברים, לומדת בפתוחה, לומדת נהיגה, מתחזקת חבר, מתנדבת, חברה המיליון מועדונים ובמועצת התלמידים, אהובה על כל חברייך וחברותייך, ועל ההורים שלהם גם, אהובה על כל בני משפחתך, חביבה על מורותייך ומורייך, כולם רוצים בקרבתך, כל הזמן.
ואפילו בתקופה הזו, את מוקפת החברים כל הזמן.
את חייכנית, סקרנית, מרוצה במרבית הזמן, ובהחלט מנהלת חיים עליזים.
את מוכנה להקשיב, מנהלת שיח מעצים מרתק ומעניין, יש לך תובנות מופלאות, עם תמימות נהדרת, אני נהנית מכל רגע בחברתך.
את סבלנית, נוחה להשלים ולקבל אחרים, ומתוקה עד מאוד.
אני מתפעלת מהדרך שלך, מתחממת לאורך, ומתבשמת מיפעתך.
וגאה.
כל כך גאה.
'-)
מאחלת לך להמשיך וליהנות מעצמך בכל דרך אפשרית, להמשיך לחייך לעולם, ולהמשיך להתפעל ממנו,
ושהעולם ימשיך לחייך אלייך בחזרה.
מאחלת המון רגעי אושר, רווחה, וגאווה בעצמך.
מאחלת לעצמי להמשיך לראותך עולצת ועליזה, פורחת ושמחה, ולהמשיך להיות חלק מחייך.
שאמשיך לרוות ממך נחת.
המשיכי לעשות. טוב, להתרחק מרע, לשמור על תמימותך, ועל סקרנותך, ולחייך על הזמן.
אוהבת אותך מאוד מאוד.
אמא ץ.

תודה, קוראת, יש גם ראשן
(סתם משוויצה... זה כיף...)
תודה!!!
ץ

מלא בנות!!!!
(סתם מקנאה. זה קסום)

יפתי בת ה15
ואו, כמה גדלת... ובאיזו מהירות...
את כותבת שירים בשפתך החדשה, ומלחינה אותם כל כך יפה, למדת לבדך לנגן במספר כלי נגינה נוספים, מבלי לזנוח את הפסנתר, הפכת למטאור לימודי, עם ציונים מרשימים, ומספר חברייך גדל בקצב מרשים.
עם האתגרים הרבים שכוללים התגברות על שפה ופערי תרבות את מתמודדת באופן יוצא מן הכלל, ועדיין שומרת על החיוך הקבוע שלך, ועל טוב הלב המתפרץ.
אני נהנית לראות את מערכת היחסים הטובה שלך עם שאר הראשנים, וגם עם אחרים בביצה ומחוצה לה, את פשוט נהדרת.
מאחלת לך המשך חיים מאושרים, המשיכי להשתמש בכל יכולותיך, ולפתח נוספות, המשיכי להתרגש, להנות, לחייך לרקוד לנגן ולשיר, המשיכי להיות מורה טובה לחניכותייך, ולהיות אהובה על כולם. המשיכי להרעיף מטובך על העולם, ושהעולם ימשיך להחזיר לך אהבה.
אוהבת אותך מאוד,
אמא ץ.

ראשלישית אהובתי המתבגרת
אני צופה בך ומתמוגגת, כל כך נהנית לראות אותך גדלה ומתפתחת.
התגברת כל כך מהר על פערי שפה ותרבות, השתלבת באופן מעורר הערצה של ממש ולא נתת לשינויים להפחיד אותך, או לשנות אותך.
את מצליחה להיות חברה של כולם, של כולן, את משנה את העולם בדרכך.
אני מאוד גאה בך, ושמחה בך, ונהנית לצפות בך פורחת.
גם בשפה אחרת.
את ממשיכה לנגן ולרקוד, להוספת לעצמך תחומי עניין נוספים... את ממשיכה להיות חברה טובה, ואחות דואגת.
התחלת להתלהב ממתמטיקה כל כך נחמד לראות, ואפילו הוספת עוד כמה מקצועות לרשימת "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה"...
נראה לי שמצאת את מקומך, ונוח לך בו. זה נפלא.
שתמשיכי כך, שתמיד תרגישי שיש לך עם מי לדבר, שתהני מחייך ותהיי גאה בעצמך.
ושלעולם לא תפלי בחדר ריק
אוהבת אותך מאוד,
אמא ץ.

ראשלישית יקרה שלי
יום הולדת 13 משמח, יפתי,
אנחנו בפתחו של ניסיון חדש ומרתק עבורך, ועבור כולנו.
אני מאחלת לך שנה מלאת עניין, בדיוק כמו שאת אוהבת שתלמדי המון, תצמחי ותפרחי, שהאתגרים שלפתחך לא ירתיעו אותך כלל, אלא יגרמו לך לעבוד קשה, כמו שאת יודעת, להפיק את המירב והמיטב מכל דבר, וליהנות מכל רגע.
שתמשיכי להתעניין, ללמוד, ולהתפתח, גם בדרכים ובשפות נוספות. שתמצאי לך חברים וחברות חדשים וחדשות, מבלי לזנוח את הקודמים, ושתמיד יהיה לך עם מי לחלוק את הישגייך, וגם את מה שנחווה על ידך ככשלונותייך, למרות שאינם כאלה.
מאחלת לך להמשיך להיות מי שאת, ואיך שאת, להמשיך להיות אחות אוהבת, דואגת ומתעניינת, ובת נהדרת. מאחלת לך להמשיך להיות סקרנית, ולהמשיך להנות מעבודה קשה.
אוהבת אותך, וגאה בהיישגייך, ובפרי חינוכי
אמא ץ.

ראשלישית יקרה שלי.
יום הולדת שמח, מופלאה שלי, אושר ואהבה, בריאות ושלווה, (המון המון שלווה, ורוגע ונחת רוח...) אני כל כך שמחה בך.
גדלת להיות נערה מקסימה, דעתנית, חכמה, יצירתית מאוד, מתנדבת לעזור כל הזמן, בכל דרך לכולם. את נפלאה ונהדרת, מאוד מוכשרת, כל כך כל כך מוכשרת, וישרה, וחרוצה ( במה שחשוב לך). כל מה שאת לומדת ברצון- את מתמקצעת בו מיד, מגלה סבלנות, ורצון ויכולת... המון המון יכולת.
קבלת כל כך הרבה מתנות. יש בך כל כך הרבה לתת. את כל כך נהדרת, אני מסתכלת עלייך ומתפעלת. כל כך גאה בכל מה שאת משיגה מאחלת לך שנים שמחות, שתמיד תרגישי שיש מי שמקשיב לך, ומעוניין להיות שם עבורך, שתדעי שיש לך תמיד למי לפנות, שתמשיכי לחייך לעולם, ולעשות כל שביכולתך למען האחר, ולמענך. היי מאושרת, עשי טוב ורחקי מרע. אוהבת אותך מאוד מאוד...
אמא ץ.

והנה חלפו להן שנתיים מאז הברכה האחרונה שכתבתי לך כאן. את גדלה כל הזמן, לגובה, למרחב... את חושבת כל כך יפה על הסובב אותך, מנתחת כל עניין בזהירות אופיינית, ומוצאת עוולות בכל דבר. הברכה שברכת את עצמך הבוקר, משקפת היטב את דרך החשיבה שלך, את תבונתך ואת אופייך. ילדתי האהובה והמיוחדת, את חביבה על סובביך, נבונה וסקרנית, מוכשרת ורצינית, ואני אוהבת אותך כל כך, ושמחה על כל דקה איתך.
מאחלת לך המשך חיים עליזים ושמחים, שתמיד תרגישי שאת אהובה, רצוייה ומערכת, וש תמיד יהיה לך עם מי לדבר.
תודה לך כל עצם היותך.
אמא ץ.

הי מתוקה, ואו, כבר עברה לה שנה... ואת כל כך גדולה! כל הדברים שאת לומדת, ועושה, הדרך שבה את מתהלכת עם הבריות, את נהדרת! תודה על שאת נמצאת בחיי, כיף לי איתך - ואני מאחלת לנו עוד המון המון שנים כאלה יחד.
מאחלת לך אושר ושלווה. בריאות ושמחה - ושלעולם יהיה לך עם מי לדבר, מלב.
רחקי מרע, ועשי טוב.
אמא.
ץ

הי גילית, תודה!
דברים טובים לוקח לי הרבה זמן לעבד...
ץ

באמת הגיע הזמן לסיפור לידה, מזל טוב

בקיצור, ראשלישית שלי,
זו היתה חוויה ללדת אותך,
אני שמחה להכיר אותך,
זו חוויה לגדל ולגדול איתך.
אני אוהבת אותך!
מאוד.
אני מאחלת לך, ילדתי, שתהני מחייך.
תמצאי דרכך, זו שתסב לך אושר,
את יכולה לחפש חברים לדרך, אבל להבין שלא תמיד הם קיימים.
זה לא אומר שום דבר רע עליך, או על הדרך שבחרת לך.
אני מאחלת לך שלום ושלווה עם עצמך.
ושנחת גם לא תחסר.
אני מאחלת לך שתדעי מה לבקש לעצמך.
שתזכרי תמיד שיש מישהי שאוהבת אותך במיוחד.
את אהובה ומוערכת מאוד מאוד.
עשי טוב.
אמא.
ץ

בערך כשהיית בת שבועיים וחצי, אבא שלך נסע לארץ לשלושה שבועות.
ואז, אחרי ארבע וקצת שנים בארצות הברית, באמת גיליתי את הערבות ההדדית האמריקאית.
ההורים בבית הספר, אותם אלה שהכרתי רק מ"שלום שלום" בבוקר או כשמחזירים מביה"ס, התארגנו יחד, סידרו רשימה שמית והביאו לנו, לי ולראשנים, ארוחות מסודרות למשך כמעט כל הזמן הזה (לא כולל סופ"ש...). הם וידאו ענייני כשרות, וצימחונות - ופשוט התארגנו והביאו.
אלו שגרו קרוב גם דאגו להסיע את הראשנים הלוך וחזור מבית הספר.
זה היה מחמם לב ממש. אחד הזכרונות הנעימים ביותר מהשהייה שם.
אני מודה להם על כך מאוד.

ביקשתי לא לרחוץ אותך, לא לחסן, לתת ויטמין קיי בטיפות, הודעתי שאני רק מניקה - ושאת לא עוזבתי לי את העיניים לשנייה.
מסתבר שהדרישה האחרונה היתה בחלט מקובלת...
הם כתבו שלט גדול ומאיר עיניים - "התינוקת לא רחוצה, חובה ללבוש כפפות בכל מגע עימה", או משהו כזה.
הם היו מאוד מאוד נחמדים...
קיבלת מן כובע מצחיק כזה, צהבהב, פצפון, שיש להם מתנדבות שמייצרות במיוחד.
אני קיבלתי תיק לעגלה, נחמד מאוד מלא בכל טוב.
והביטוח - קיבל חשבון ע נ ק י...
אמריקה.

ראשלישית אהובה שלי. ילדתי המיוחדת, הסקרנית והחכמה כל כך.
נולדת ב7:40 pm (ורק עכשיו, כשאני כותבת את זה אני נזכרת שראשן נולד ב7:40 am), תינוקת מיוחדת, כהה מאוד מאוד (יחסית), עם שיער שחור שופע, - כל האמריקאים שראו אותך לא יכלו להפסיק לבהות בו וכל הערה לגבייך הסתיימה ב"and look at that hair "ובכלל, נולדת מ ד ה י מ ה.
הראשנים, כמובן, מאוד התאכזבו שפספסו, והבטיחו לעצמם שבפעם הבאה הם כבר לא ילכו לצייר במקום לקחת חלק באקשן...
בשמונה הגיעו אופיר ואלנה לקחת את הראשנים... אבל שוחררו הביתה אחר כבוד, הכל בא על מקומו בשלום, הנסיך כבר משוחרר, אנחנו אחרי הכל - כבר עם הראשלישית בחוץ, והם ילכו הביתה איתו.

הי יער ה איזה כיף שכבר יש מי שעונה
תודה!!
ץ

הלידה...
הרופא דיבר איתנו בנחת, החמיא לראשנים, סיפר שכבר יצא לו לילד פעם מישהי עם הילדים הגדולים לידה. מקסיקאנית. וכשיצאו הראשנים לצייר הוא פתאום הסתכל עליי, זרק על עצמו את הסינור, נאבק עם כפפות (בלי זה אי אפשר... אמריקה...) הספיק לכוון (עם הרגל!!!) את המראה כך שאוכל לראות את התהליך (תודה ד"ר!!! זה היה נ ה ד ר), צעק לי "דונט פוש אנטיל אי אם סיינג סו".. וכמה שניות אח"כ - ראשלישית היתה בידיים שלו...
בקושי הבנתי מה קורה...
הוא הניח אותך עליי,כמו שאת, כמו שאני, בטן לבטן, וכיסה אותנו בשמיכה...
הוא זכר לומר לי לא לשכוח להביט במראה, והנחה אותי לשלוח יד ולהרגיש את הראש שלך, וכל התהליך הזה פשוט לא כאב. בכלל.
כל כךהתרגשתי ששכחתי שזה אמור לכאוב, ואף אחד לא הזכיר לי, אז זה פשוט לא כאב...
או שאולי האפידורל??

כתבנו ביחד
סיפור מקסים ויומולדת שמח!

איזו התחלה יפה, מחכה לשמוע את ההמשך

דייויד השכן צילם אותנו, אותך (בתוך הבטן), ואותי הגדלה, פעם בשבוע, מארבעת הצדדים... ליד החמניה ששתלתי להשוואה... זו היתה הפעם הראשונה בחיי (כמעט) שלבשתי בקיני... יש לי את התמונות הללו.. וזה מדהים לראות את השינויים...
התמונות הללו אח"כ שיחקו תפקיד חשוב בהצלת חיי, אבל זה כבר סיפור אחר...

ואז - הגיע יום ההולדת שלי... וניסיתי, באמת שניסיתי שתוולדי לי באותו היום... את כל פאלו אלטו הלכתי ברגל, אבל זה לא עבד... מזל, חכמה שלי, כי אבא שלך ארגן לי מסיבת הפתעה לאותו הערב, ותארי לך שבסוף היית נולדת...

חלפו להם שבועיים וחצי, סידרתי עם הגננת של ראשנייה שאם אני פתאום יולדת באמצע יום הלימודים - ימצא סידור לראשנים, סידרתי עם החבר'ה שיבואו לקחת את מי שצריך, ארגנתי לי ספר קריאה, קלטת עם מוסיקה, וחיכיתי...

בשבוע השלושים ותשע וחמישה ימים התעוררתי מוקדם מאוד בבוקר, עם טיפטופי ירידת מים, והבנתי שזה זה...
הערתי את הראשנים, הנסיך בדיוק הגיע מהלילה שבילה במעבדה, וביקשתי משלושתם לעטוף לי את הבטן ביריעות הגבס שבמקרה הכינותי מראש...
ואכן, הם פיסלו לי את הבטן לתפארת (שהיתה ממש, אבל ממש קטנטונת.... בלי השוקולד עליתי רק שמונה ק"ג..) והיצירה הנפלאה נותרה בשלמותה שנה לפחות, עד שראשן עם כמה חברים קיפץ עליה...
שאלתי אותם אם הם מעדיפים ללכת לבית הספר, והבטחתי שאשתדל לא ללדת עד שיחזרו...
הם בחרו ללכת ולספר בבית הספר שתיכף יוולד להם סיבלינג (כי הם עדיין לא באמת ידעו אם זה בן או בת) ואני,אחרי שחזרתי מההקפצה, בנחת התארגנתי לי...
הודעתי לחבר האחראי - שהוא האחראי, ו-הלכנו לישון... (בכל זאת, אחרי לילה במעבדה...).
לקראת אחת וחצי בצהריים יצאנו לכוון סטאנפורד הוספיטל...
אופיר ואלנה היו אחראים לראשנים, וכיוון שלא היו פלאפונים (אז, בתקופת הדינוזאורים) פשוט נאלצתי לסמוך עליהם...

בית החולים של סטאנפורד, נמצא בערך חמישה צעדים מהמעבדה של הנסיך...

באנו, נרשמנו, סיפרתי על הטפטוף, והOBGYN, הרופא המיילד הסתכל לי על הבטן, והודיע לי שהבייבי שוקל 3ק"ג 150גר', מרגיש טוב מאוד, ושהכל יהיה בסדר... ובסביבות שתיים בצהריים, קיבלתי חדר עם טלויזיה, טלפון, אבמטיה פרטית ו"כל הנוחיות". גם מראה ניידת היתה שם, כדי שאוכל לראות את כל תהליך הלידה. בנוסף לכל הדברים הטובים (חייב להיות "אבל") הם נורא רצו שאקבל גם פיטוצין, ואפילו פתחו לי וריד (ג'אסט אין קייס)... לא הסכמתי לזרז את הלידה, גם כי הבטחתי לראשנים שאמתין להם, וגם כי חששתי שפיטוצין, בלי צירים בכלל, יגרום לצירים חזקים ופתאומיים...
אז התחלנו לטייל...
סטאנפורד מקסימה בעונה זו של השנה...
ביקרנו במעבדות השונות, הנסיך קפץ לכמה דקות (תנחשי כמה...) לסיים את מה שלא סיים בלילה...
ביקרתי את סאוסן שהתרגשה מאוד והבטיחה לבוא לבקר, טיילתיבשדות וקפצתי לבקר גם את שאר ידידיי העסוקים נורא...
בחמש חזרתי לחדר, וגם הנסיך הגיע בערך אז, נכנסתי להתקלח בזמן שהוא נמנם על הספה...
יחד עם המים הזורמים תחילו הצירים... מעטים ומרוחקים...מזל שידעתי למה לצפות, והבנתי שזה אכן זה...
בארבע וקצת הגיעו הראשנים עם אופיר ואלנה, ויצאו לחדר ההמתנה היעודי, שם הם מצאו שטיח נעים, ציורים מקסימים על הקירות, טלויזיה עם KQED (באמת לילדים...), שולחנות מזמינים עם פאזלים, משחקים שונים, ספרי ילדים - והכי חשוב - דפי ציור עם טושים וצבעים...
הם נכנסו ויצאו בשמחה, כל כמה שניות הציצו לראות אם משהו מתקדם, קצת צפו בטלויזיה, ומאוד התרגשו...
בחמש וחצי כבר הרגשתי לא נעים מאופיר ואלנה,שמבזבזים את כל היום עם הראשנים שלי, ושחררתי אותם לכמה שעות. ביקשתי שישובו בשמונה, בתום שעות הביקור לקחת את הראשנים חזרה, כשלא היה לי צל של מושג אם הם יהיו מסוגלים לטפל בהם בלילה... וחשבתי לי גם שאולי כדאי כבר ללדת, כדי שהראשנים לא יאלצו ללכת הביתה לפני שהבייבי יוצאת... והרי לא תכננתי ללדת בלילה, מי ישאר איתם?!

אז גם נכסה האחות והסבירה לי שאם לא אלד תוך שעה - אצטרך לקבל אנטיביוטיקה, וגם הבייבי, כי זה יותר מידי זמן של ירידת מים...
הסכמתי לפיטוצין... מזל שכבר היה וריד פתוח...
אשר יגורתי, בא לי, ותוך דקות היו הצירים כבר ממש חזקים,והרופא בא להיות איתנו קצת ולפטפט, הוא הופתע קצת שהראשנים איתנו בחדר, אבל לא הציק לנו עם זה יותר מידי.
בסביבות רבע לשבע, כשממש כאב, ביקשתי אפידורל, מתוך הבנה שיקח שעות, כמו בארץ, עד שיגיע המרדים...
כבר ילדתי עם, וילדתי בלי, וזו היתה הפעם הראשונה שעמדתי ללדת עם הראשנים לצידי... אז הזמנתי אפידורל.
להפתעתי הרבה - הוא הגיע תוך חמש דקות..., ותוך חמש דקות נוספות, כבר חוברתי למאלחש.
ובשבע וחצי הראשנים יצאו לצייר ציור אחרון לבייבי. זה לקח להם שמונה דקות. שמונה דקות יותר מידי... כשהם שבו אחרי שמונה דקות לחדר, התינוקת המקסימה שלי כבר היתה בחוץ, 3 ק"ג ומאה וחמישים גרם, שערה השופע (והשחור) דבוק לקרקפת, והיא כולה מקסימה... ציוני אפגר מעולים (צפרדעית, שלא מתייחסת לציונים בד"כ רוותה נחת), והיא מביטה ולומדת את העולם באותו מבט עירני וסקרני שהיא נושאת איתה עד עצם היום הזה...

אני תכננתי לי את הכל. תמיד היה לי ברור שיהיו לי ארבעה ראשנים, ידעתי שמרווחי הזמן ביניהם יהיו קצרים, תכננתי אתכם בזוגות.
ידעתי שהרווח בין שני הזוגות יהיה ארוך במיוחד. חשבתי על עשר שנים אבל לא הייתי לגמרי סגורה על זה...
הנחתי שבטח יצאו לי שניים מכל מין, בזוגות, אבל לא לגמרי התעסקתי עם זה...
ראשן וראשנייה הפריכו לי את ההנחה הזו..
והכי ידעתי, זה שתהיי דומה לנסיך, והבא אחרייך יהיה דומה לי...
היינו לבד, בארץ זרה, שפה אחרת, המון הסתגלויות חדשות, ולמרות (ואולי בגלל) החינוך הביתי - נורא נורא לבד...
ראשן וראשנייה היו בני ארבע וחמש וחצי, וכבר אף אחד לא ינק ממני בערך שנה.
ראשן כבר עמד לעלות לפירסט גרייד, וראשנייה היתה אמורה להיכנס לקינדערגרטן, כשהתחלתי לחשב שאולי מרווח של עשר שנים בין הזוגות יהיה פחות ריאלי... בנוסף נצנץ לי הרעיון של אזרחות זרה למי שייולד לי כשאנחנו עוד שם, וקסם לי מאוד.
(אולי זה הזמן להודות למזלינו הטוב, ולמלאכית השומרת שלי שלא נתנה לי להמתין עם ההריון שלך, כי חמש שנים אחר כך - מן הסתם לא הייתי מוותרת על החופש, ואולי הייתי בוחרת להשאר אמא לשניים בלבד... - תודה רבה מלאכית שומרת!!).
עוד אני חושבת ומהרהרת - וכבר החלטתי... ודי.
עכשיו נותר רק לשכנע את הנסיך...
זה עבד. בסוף...
אהובתי, תוך חודש הייתי בהריון, ולהפתעתי הרבה ממש, אבל ממש לא התחשק לי שום שוקולד... חודשי ההריון הראשונים איתך היו היחידים בחיי בהם לא "חייתי" על שוקולד...
נהניתי מכל שניה של ההריון, מההתלהבות של הישראלים, מההפתעה של האמריקאים, מלהרגיש אותך...
הייתי מאושרת, אבל לבד..
מאוד מאוד לבד...
ומאוד הורמונאלית, ואבא שלי וענייני הסרטן שלו בארץ... אז, גם בכיתי הרבה...
עם כל החברים מסביב, עם כל העשייה שלי...
לבד.
כשחישבתי לי חישובים הבנתי שאת תיוולדי בינואר - והיה לי ברור שאת המתנה שלי ליום ההולדת...
אבא שלך, כרגיל, חשש מ"המלחמה על הברית", אז הוא העדיף שלא לדעת מראש את מינך, ואני, שנעלבתי, השתדלתי מצידי לא לשתף אותו יותר מידי..
אני, כמובן, בדקתי וראיתי וידעתי, כי הגעתי (לבד...עם הראשנים), לאולטראסאונדים המעטים שעושים בארה"ב.

(זה היה מאוד משונה, העניין הזה של לחיות במקום הכי עשיר בעולם, ולגלות שמעקב ההריון שם נעשה עם... חוט... בחיי, חוט... הם מודדים את התפתחות ההריות עם חוט... (מהטבור למפשעה) פשוט לא יאמן..
כשהסברתי לרופאה שם שאני מצפה לאולטרסאונד וגינאלי (בכל זאת, כבר הייתי אמא לשניים, שנולדו בארץ, וידעתי למה לצפות), היא לא האמינה לי שיש כזה דבר!!!
חוט!!!!!!)

כל יום טרחתי להשאיר את הדפים של "באופן", אילו שמדברים על "מדור בלי ברית מילה" וספיחיו פתוחים על מסך המחשב, מספר הטלפון של רני כשר הודבק על המחשב בגדול, יחד עם כל הברושורים של עלון "אף מילה" שרני שלח לי יחד עם העלון שהגיע פעם בחודשיים מהארץ... ובכלל כל מה שקשור לברית מילה, שמות של בנים, ושאר עניינים שיגרמו לנסיך להתקף לב קל...

מתוקה שלי, בדיוק היום לפני שמונה שנים זה קרה.
זה היה עגלגל וצהבהב (לנו זה נראה ממש, אבל ממש חום... הכל יחסי), וזה לגמרי סובב לי את הראש.
אחות חדשה נוספה לראשן וראשניה, והמשפחה שלנו גדלה...
אני אוהבת אותך, אהובה שלי.
הגיע הזמן לספר את מה שאני זוכרת...
ץ