ולגמרי שכחתי, תודה שהזכרתי...
תמשיכי לקרא כאן בשקט
ולהצחיק אותי ממש....

ואני מסכימה איתך, אין שום הבדל חשוב בין למבורגיני ומיצובישי... שתיהן צרפתיות...


ץ

ילדה נהדרת שלי!!!
יום הולדת משמח!
כל כך משמח מרגש ממש.
התחלות, שינויים, פריחה.
כרגיל תכננת לך שיהיה לך מעניין
והנה אני מוצאת את עצמי נשרכת אחרייך בערים משונות, וממשיכה להתפעל.

את מוכנה לבלוע את העולם, לקחת את כל מה שהעולם מציע. ובהיותך את - מציעים לך.... . זה מופלא בעיניי.

החוויות שאת צוברת יחד עם ראשן, ובכלל, לא תסולאנה בפז. הקשר ביניכם מפעים אותי בכל פעם מחדש (ומעורר בי גאווה ונחת), ההתנהלות שלך מול העולם, ללא מורא, בהתרסה, ובתחושה רועשת של "יאללה בלאגאן", (וגם קצת "אחרי המבול"...) מעוררת הערכה.
נראה שיש לך סיפור מדוייק של "איך זה אמור להיות" במודעות, ואת מייצרת מציאות שמתאימה לסיפור הזה.
אני מוצאת, לעיתים אינטנסיביות הזו מרעננת, ואין לי ספק שככה הדברים אכן נעשים. אני חושבת שהמוטו שלך בגיל עשרים וארבע בהחלט יכול להיות: "אם תחלמי את זה, זה יקרה", ותמיד אפשר להוסיף לזה: "ואם זה לא יקרה בעצמו, ראשנייה כבר תייצר מצב שבו זה בוודאות יקרה"...
זה מרשים לראות איך שאת לא נותנת לאתגרים או לקשיים לבלבל אותך, וגם לא לטעויות.
זו תחושה מדהימה, לראות אותך ממשיכה לצמוח, לא לוותר, להצליח לעשות את כלללל הדברים שאת עושה בוודאות שלמה של אחת שיודעת שהסוף יהיה כמו שהיא מתכננת, ושהכל לטובתה, ואכן, בסופו של עניין -לגרום לדברים לעבוד.

החברה שלכם היא פלא בעיניי, כל ההתקדמות הזו, המקומות שאליהם הגעתם, האנשים שפגשתי, הרעיונות הבלתי נדלים שלכם השינויים הרבים שנעשים בכובד ראש ובחשיבה... וילד עם זאת, ואולי בגלל- הרוגע והאסרטיביות דבה את מנהלת את הדיונים שהייתי עדה להם, כשלמרות הכל את מאפשרת גם לאחיך להישמע... ההבנה האסטרטגית - וההכללה של כל הרעיונות האלה שלכם יחד, שהביאו אתכם למקום בו אתם היום, עם המתמחים שלכם, העובדים, המתנדבים, הבורד... כל כך גאה בך.

אבל ..

שלא תתמלאי לי בהיבריס, כן?; יש עוד על מה לעבוד... ';-) אבל בסך הכל אני מרוצה ממש. עוד לא רבע מאה, וכבר כל כך הרבה להיות מרוצה ממנו...
את ראשניה מרשימה במיוחד!

מאחלת לך שתמשיכי לצעוד בראש מורם, ותסחפי אחרייך את כולם,

שתמשיכי ליהנות ולהתפעל מכל מה שאת מוצאת סביבך, שימשיכו להיקרות בדרכך אנשים מופלאים ואפיזודות משעשעות...
שתזכרי עד כמה את מיוחדת, ויחודית, ושלעולם לא תשכחי מנין באת.
תמשיכי לצעוד בדרך המעניינת שלך, כשסביבך כל כך הרבה אנשים שמעוניינים להיות סביבך, גם כדי להתחמם באורך ולהתמוגג מזיווך, אבל גם כי הם רוצים לחמם אותך באורם, ולהגן עלייך מהעולם.
שתמשיכי להיות את, כי את נהדרת כמו שאת.
אין כמוך.
אוהבת, מתפעלת, מעריכה וגאה במיוחד,

אמא ץ.

והמצהיבון ממקודם מבקש: אם יצאת מכלייך - אל תשכח לשוב.
וזה של עכשיו מסביר שכולנו זקוקים לחסד.
ואני מתגעגעת אלייך כל כך.
אמא ץ.

ילדה שלי,
אני אוהבת אותך. ומעריכה אותך.
גם כשאת טועה
אני מבינה את הסיבות, ואני רואה אותך. מרחוק. אבל בלב - מקרוב מאוד.
חיבוק גדול.
אמא ץ.

ראשניה נהדרת ואמיצה שלי!
אני, כרגיל, מלאת התפעלות מהתעוזה והנחישות שלך!
מההחלטות שאת מקבלת, והביצוע המדוייק שלהן. נפלאה שאת!
את יודעת מה את רוצה, ומכוונת ישירות לאן שאת רוצה להגיע. גם כשלא קל, ומתתסכל.
אני יודעת שהדרך קשה, לא אחידה, מלאה מהמורות.... מסוכנת לפעמים... ואני רואה איך את מדלגת מעליהן בקלילות ובחן.
כמובן, לפעמים זה כואב, גם אם ההחלטה היא שלך, והסיבות נכונות, ועדיין, אנחנו מצטערים על הפוטנציאל האבוד. וזה עצוב לנו. וכואב.
זה חייב לכאוב, ככה יודעים שמה שהיה - היה נכון וטוב (גם רע לפעמים זה טוב, זו חוויה שלומדים ממנה), וככה יודעים להתכונן לפעם הבאה, לדייק את הציפייה, לדעת מה חשוב לך. וילדה אהובה שלי, זו הדרך להירפא.
ואת כל כך נהדרת. כל כך מוצלחת, וחדורת מוטיבציה, וחכמה וחזקה!!
אני אוהבת אותך מאוד, וגאה בך כל כך, ומתגעגעת. נורא נורא מתגעגעת.
חיבוק!
אמא ץ.

ראשניה מצחיקולה שלי
כזאת שלא מעוניינת להמתין שנה לקונטנט הזה שהיא כה מצפה לו...
את נהדרת כל כך הצחקת אותי ממש בבקשה שלך תודה על כך!

ילדה חכמה מאוד מאוד שלי, שמתגברת על אתגרים אדירים באופן מעורר השראה של ממש. מייצרת מכל לימון עוגת לימונים טעימה ומקושטת, ולא שוכחת להזמין את כולם לראות.
כשאני חושבת עלייך (כל הזמן!!) אני מתמלאת בנחת, ומחייכת לעצמי בסיפוק, ברור לי שעשיתי טוב.
אני רואה איך את צועדת ברגל בטוחה בדרך מאוד לא סלולה, את מפלסת לעצמך נתיב מיוחד רק שלך, במסלול לא מוכר, שאיש לא עבר בו לפנייך, ואת כבר יודעת בדיוק לאן תגיעי. ואת יודעת לתקשר את הצרכים ואת הרצונות שלך לסביבה באופן מדוייק ומתאים.
זה מדהים ממש.
את יודעת להיות כנה עם עצמך, את מוכנה לנסות להתאים את עצמך לסביבה, ואולי אפילו לוותר על קצת נוחות בשביל זה, אבל כשאת מחליטה שלא מתאים לך, אז את פשוט מפסיקה. לא כל כך מטריד אותך ה"לא נעים" הזה, שרק מקשה על החיים.
כל הכבוד לך על זה.
אני מנסה ללמוד ממך (אבל, כלב זקן, וזה....)...
את פתוחה לשינויים, מוכנה להקשיב לאחרים, אבל בסופו של דבר הולכת עם מה שהכי מתאים לך, ואני מתמוגגת כל הכבוד לך ילדה שלי, תמשיכי לחתור הלאה, תמשיכי ללמוד, להתפתח, להיות גמישה כל כך, ותמשיכי במטותא להיות שמחה עם מי שאת!
כי את נהדרת כל כך. ואני גאה בך! מאוד!!
אוהבת אותך מאוד מאוד.
אמא ל.

תודה, עלה איזה כיף לשמוע ממך
ץ

כתבת יפה ומרגש,
צפרדעית!

יפתי הנהדרת
ושוב חלפה לה שנה, ואת גדלה... כל כך.
ושוב חגגנו לך בווטסאפ...
זה כואב.
את כל כך מדהימה, הסטארטאפ שלך ושל ראשן ממשיך להתפתח, וכמו מערכת היחסים שלכם, והדרך שלך לראות את העולם.
סיימת את השנה השניה של לימודייך, ושמרת על מלגת ההצטיינות גם לשנה הבאה.
יש לך בן זוג מקסים וחמוד, ואתם מטפחים בית חמוד מאוד (כך לפחות זה נראה מהתמונות..). את שומרת על שגרה ספורטיבית מעוררת קנאה ממש!
ואת נראית מאושרת. לפעמים קצת לחוצה, ועם שלל עיסוקייך זה מובן, אבל בעיקר, את נראית נינוחה ומאושרת.
היה כיף היום לראות אותך סבלנית לכל השטויות המשפחתיות שלנו, לרגע חששתי שתיעלבי, אבל את כבר לא שם.
אנחנו אוהבים אותך ממש, חושבים שאת מופלאה ונהדרת.
אני מאחלת לך שתמשיכי להתפתח, וללמוד על עצמך ועל העולם. תמשיכי להתפתח ולסלול את דרכך.
את יודעת הכי טוב מה את צריכה, ואת תמצאי את הדרך ואת הכוח להגיע לשם. אני רק מקווה שתדעי גם לעצור, להריח את הפרחים ולהסתכל על השמים מידי פעם, ןליהנות מזה.
ושתבואי כבר לבקר...
אוהבת אותך ממש,
גאה ומתגיגעת כל כך
אמא ץ.

ראשנייה מדהימה שלי!!
ושוב שנה חלפה, ואת כבר ענקית של ממש.
כמה פצפונת,ככה ענקית!!
אני מתפעלת ממך כל כך, מהאסרטיביות שפיתחת לך, והנחרצות... מההשקעה שלך במה שחשוב לך, ומכך שאת תמיד בודקת, מחפשת ומוצאת עוד ועוד דברים לעשות, וליהנות מהם.
ואת עושה אותם נפלא, בדרכך הייחודית...
גם אם קשה, גם כשמתסכל, גם כשלא הצלחת בפעם הראשונה, או בשניה, המשכת לנסות שוב ושוב, עד שהגעת לאן שרצית.
ואם לא הגעת, עוד תגיעי...אין לי כלל ספק בכך.
המחוייבות שלך לעצמך מופלאה בעיניי. גם הקשר שלך עם הראשנים האחרים נפלא בעיניי. כל כך נעים לי שאת בסביבה... ולמרות שלא הרחתי אותך ולא מיששתי את שיערך ולחייך כבר כמעט שנתיים, אני עדיין מרגישה שאת קרובה כל הזמן.
מתגעגעת אלייך מאוד מאוד....
אוהבת אותך, מעריכה אותך כל כך, וגאה.
הכי גאה בעולם!
שתזכרי לנסוע רק בדרכים שטובות לך, ושמביאות אותך ליעד הרצוי לך!
שתמצאי מקום מגורים שיסב לך הנאה,
שתצלחי את השנה השניה בנחת, ותמשיכי לקבל מלגות הצטיינות
ושתאהבי, תתרגשי ותהני מכל רגע עם הפיראט המקסים שלך.
ובבקשה, תבואי כבר לבקר!!!
תמשיכי להיות את. (דומה לי ... כמובן, אבל בעיקר את!).
את פשוט נהדרת.
אוהבת ממש, ומתגעגעת כל כך,
אמא ץ.

תודה, מזמור!
רק שיהיה טוב!

ץ.

מרגש. זכות גדולה להציץ לתוך מערכת היחסים שלכן.

ראשנייה מדהימה שלי,
גדלת לי שוב בשנה.
שנה מבלבלת קצת, שנראה כאילו נמשכה זמן רב.
את פורחת מיום ליום, גדלה לתפארת.
עומדת ברשות עצמך, ועושה זאת בכבוד.
את מודעת לעצמך, יודעת מה את רוצה, ופועלת על מנת להשיג את זה.
התגברת על דברים שקשה להאמין שקרו, ויצאת מחוזקת ונפלאה.
אני גאה בך, ילדה שלי יפה, כל כך שמחה להיות אמא שלך.
ללוות אותך בדרך הייחודית לך.
ללמוד ממך.
אני נהנית כל כך לראות את הקשרים שלך עם שאר הראשנים, את בהחלט תפסת את מקומך כמובילה בין שווים
מעריכים אותך, בצדק, שואלים לדעתך, באים לשמור עלייך ולעזור כשאת צריכה. אני בהחלט מבינה סוף סוף את המונח נחת.
בזכותך. בזכותכם.
תודה על זה, ועל שאת - את.
אנחנו לומדים מכל דבר, והדבר בונה אותנו. ומה שלא הורג, מחשל. את בהחלט מוכיחה את האמירה הזו יום יום, ילדת פלדה שלי.
גם קשרייך עם שאר העולם ראויים לציון מיוחד. גם מזה אני לומדת.
בהצלחה בדרך החדשה שאת סוללת לעצמך, בחינניות שכזו. מאחלת לך להנות מכל צעד, ומכל שעל. מעלה שנפל בדרכך וכמש, והמאבן שנתקעה איפה שלא צריך, וכמעט מעדת עליה, אך התגברת.
תהני מהמאמץ, ממשבי האוויר הפתאומיים. מהפיתולים, מהעליות ומהירידות... תהני מהשמש ומהגשם, אני חושבת שהצלחתי לעזור לך לארוז את התרמיל שמתאים בדיוק למה שתצטרכי, ואני סומכת עלייך שבעת הצורך, גם אם שכחנו לארוז משהו, תמצאי את הדרך להתגבר, לאלתר ולהסתדר.
אל תשכחי להסתכל על הנוף בכל שלב בדרך, ולהתפעל. והכי חשוב - לכתוב לי עליו, ולשתף.
שתמיד יהיה לך עם מי לשתף. מי שירצה להקשיב.
וזכרי, אני תמיד כאן כדי להקשיב.
אני מברכת אותך בשמחת חיים, בשלווה, בתחושת עניין תמידית, ותחושת הצלחה.
שתהני ממה שאת עושה, ושתזכרי תמיד שיש לך משפחה אוהבת.
אנחנו אוהבים אותך, מעריכים ומכבדים אותך.
כולנו.
אני תמיד איתך, גם כשאני לא
וכך, לעולם לא תפלי בחדר ריק...
אני מעריכה אותך, מכבדת את דרכך,
ואוהבת אותך כל כך.
מתגעגעת כל הזמן. עד כאב.
אמא.
ץ

ראשנייה מופלאה שלי!!
מחר יום גדול, אייבי די, התשובות אמורות להגיע...
כבר התקבלת עם מלגת הצטיינות שמנה לשני מקומות, אין לי ספק שתתקבלי לאן שאת רוצה.
(את יודעת מה אני מעדיפה, ומהן סיבותיו, אבל הבחירה היא שלך בלבד).
ורק שתדעי אני כל כך גאה בך על הדרך שלך.
על נכונות לשנות, להשתנות, לקבל הצעות, ועל בעקשנות הבלתי מתפשרת שלך, וההבנה (סוף סוף!), שאת עושה מה שטוב לך, וטוב לך עם זה.
כל הכבוד, ילדה נפלאה שלי.
גאה מאוד, אוהבת מאוד, אמא ץ.

ברור!!!

תודה, קוראת.
אני שמחה על שאת פה
ץ

מקסים

בהצלחה יפתי!!!
אין לי ספק שאת בדרך לעשות דברים גדולים!! את מעוררת השתאות של ממש!
רק תמשיכי להיות בטוחה בעצמך, בדרכך, ביכולותייך ובכוחך שהובאו לכדי ביטוי של ממש בשנה וחצי האחרונות!
את חכמה, נהדרת, עקשנית (בעיקר לטוב ) ובעלת יכולת אדירה לראות את הטוב. את גם למדת (לצערי מוקדם מידי) להכיר את הרע, ולהתרחק. כל הכבוד לך על הדרך הזאת שעברת.
אין לי ספק שהאזרחות תעשה לך רק טוב.
בהצלחה בדרכך החדשה!!
אמא ץ.

ראשנייה מדהימה שלי!!!
חלפה שנה מאתגרת - ואת, גיבורה כל כך, השלת את כל האזיקים והמשקולות - והתמודדת באופן מעורר השתאות של ממש מול קושי עצום שקשה לתפוס.
ראשנייה מוצלחת במיוחד, אני גאה כל כך!
מאחלת לך שתמשיכי להיות את, שתמשיכי לבעוט בכל הכוח, ולהשתמש בכל מה שיש לך כדי להגיע לאן שאת רוצה.
הוכחת שאפשר.
ילדה אהובה שלי, בשנה האחרונה החזרת לי את התקווה ואת ההבנה שהכול תלוי בנו. הצלחת בכוחך בלבד, לצאת ממקומות קשים מנשוא. אני תמיד מאחורייך, מוכנה לאזן ולעזור - ואת לא באמת זקוקה לי יותר, כי את חזקה, חכמה ונהדרת!
אני אוהבת אותך ילדה שלי, ומאחלת לך שתמשיכי בדרכך, ותזכרי שאני כאן.
אוהבת
אמא ץ.

ראשניה מדהימה שלי
החודשים האחרונים היו מטלטלים כל כך. כל מה שעברת, לבד, באומץ לב, בגבורה ממש.
אני מעריצה אותך, מדהימה שכמוך, ומעריכה אותך כל כך.
אני מצרה על הצער, ועל הפחד, ועל אובדן התמימות האכזרי כל כך.
אני אוהבת אותך, ילדה שלי, וכאן בשבילך תמיד.
אני יודעת שתגדלי מזה, ושאעזור כמה שאוכל.
מקווה בשביל כולנו שנוכל להסתכל לאחור, בקרוב מאוד, מבלי להתכווץ בזעם.
מקווה שלא תאלצי לחשוש יותר.
כולנו כאן בחיים האמיתיים, בשבילך.
אוהבים אותם מאוד.
אני אוהבת אותך!
אמא ץ.

ראשניה יקרה שלי...
כך עוברות להן השנים, בחגיגה אחת גדולה.
גדלת, בגרת, התפתחת ואת פורחת.
נראה לי שעדיין קצת מבולבלת, אך מאוד החלטית... כועסת - אך רגועה... יודעת בדיוק מה את רוצה לעשות - ולא עושה דבר.
ועדיין, בגרת... לפחות מהמילה "בגירה"... רק רוצה שתדעי שכיף לי כשאת בסביבה, רוב הזמן, אני מאוד נהנית מהאינטראקציות שלך עם ראלשלישית, ובעיקר עם רביעית, שמזכירה אותך כל כך...
המצהיבון מתעקש על כך שכולנו זקוקים לחסד... רק אומרת... לא אני, הוא...
מקווה שתשובי עם תובנות חשובות מהטיול שלך.
מאחלת לך חיים טובים, שלווים, שתהיי מרוצה, ותחושי מסופקת. שתוכלי למצא הנאה בכל מה שאת עושה. שתמיד תרגישי שיש לך עם מי לדבר, ותדעי שיש כל כך הרבה שאוהבים ומעריכים אותך.
מאחלת לי - שתרצי לכלול אותי בחייך.
אוהבת אותך. אמא ץ.

טוב, הצצתי - שנה אחרי, וגם נתתי לעצמי -עוד חודש... ועדיין...
המצהיבון מיידע אותי שוב שזכותינו המלאה להיות מטומטמים ככל שנחפוץ, אך אני, כמובן, אינני מסכימה. אולי לי יש זכות כזאת - אבל את, ביתי בת ב17, לא יכולה עדיין להחליט על עצמך... אז אולי זכותך מגעת עד כדי חפצי? לא יודעת...
בכל מקרה, הדברים שכתבתי כאן בשנה שעברה עודם תקפים.
את חכמה ומיוחדת, נבונה ואחראית. וכל כך בת 17...
אני עדיין כאן.
אוהבת ומעריכה אותך על מי שאת. מתעצבנת על הדברים שאת בוחרת לעשות, והאנשים שאת בוחרת להסתובב איתם, או נכון יותר, נותנת להם להתסובב סביבך - אבל גאה מאוד בסך הכל הכללי.
אמא ץ.

תודה, טדליק... ץ

הי ילדונת.... טוב, כבר לא באמת ילדונת...
היום את בת 16. זה חת'כת גיל... עם כל הדברים שכרוכים בכך..
את כזו חכמה, עם דעות מוצקות, ותחומי התעניינות מופלאים. הדברים שמעניינים אותך מרתקים (אם כי לפעמים אולי נראה לך שאין לי זמן לשמוע שוב ושוב על אותה קונספירציה של דיסני, או של פיקסאר, ענייני מגדר ושאר דברים... ואולי את אפילו צודקת בכך... ).
יש לך כבר חבר. אמיתי כזה.
ואני דואגת...
מאוד.
לא חשבתי שכשנגיע לזמן הזה - אני אהיה במקום הדואג. אני למעשה מאוד מופתעת מעצמי על הרגשות והמחשבות שעולים בי כשאני מנסה לחשוב על הבחירה שלך בו... אני חושבת שאני מספיק יודעת, ומספיק מודעת, כדי להתייחס לסיטואציה בדרך "הנכונה", אבל משום מה - אני לא מצליחה להתגבר על הresentment שעולה בי. על כל מה שזה אומר.
אני מניחה (ומקווה) שכאשר אציץ פה בעוד שנה שוב - והכל יהיה בסדר, אוכל ללגלג על עצמי, אבל בינתיים....
בינתיים אני דואגת.
מצחיק איך כל יום, כל שבוע וכל חודש חולפים להם כה לאט... אבל השנים טסות... וכבר חלפו להן 16...
מאחלת לך המון אהבה, מהסוג הטוב.
מאחלת לך שלווה ונחת רוח.
מבקשת בשבילך אושר, ושמחת חיים. שתדעי חיים עליזים, ושתחושי מוגנת, עטופה, נאהבת.
שתמיד תרגישי שיש לך עם מי לדבר (איתי!!!), ועם מי לחלוק (גם איתי...) ולמי לפנות בעת הצורך ( אליי!!! ).
מאחלת לך פתיחות, קבלה, ואת הרצון והיכולת להבין את נקודת הראיה של האחר.
אוהבת אותך מאוד, גאה בך, ומעריכה אותך.
אמא ץ.

(אגב, המצהיבון אמר משהו על בלי ויכוח, כולם צודקים... אני אומרת שכולן צודקות.... ) ץ

תודה רבה בנות, זה מחמם את הלב לקרא! ץ

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מרגשת
את והראשנייה שלך.
נשיקות

מזל טוב!
שתמשיכי להיות נערה מקסימה שאת! שיהיה רק (בעיקר) טוב!
מרים

מדהמה שלי,
אני מאחלת לך אושר, ושלווה, ורוגע. אני מאחלת לך אהבה, וחיוכים. את כל הברכות שכולנו ברכנו אותך הבוקר. אני אוהבת את דעותייך העצמאיות, את ההבנה שלך שזה בסדר להיות שונה. את הקבלה העצמית שלך.
את ילדה נהדרת. ואני אוהבת אותך!
ץ

טוב, אז נתחיל.
את ההריון שלך עברתי לבד. מה זאת אומרת לבד? היה ראשן (בן 9 חודשים), היה הנסיך - (בערך), היו המון שכנים ומכרים ומשפחה... אבל הייתי לבד.
ראשן היה בבית, כמובן, וינק... למרות שעוד עבדתי מידי פעם - וכאשר עבדתי הוא בילה עם סבתותיו, או עם הנסיך...
הנסיך ביקש ממני לא לספר להוריו על ההריון (ואני הלא מספרת לכולם מהרגע שאני יודעת, שזה בערך ארבעה שבועות במקרה שלך), ואני לא התווכחתי (ההורים שלו, לא?) וחייתי עם הסוד.
הנסיך ביקש לא לדעת אם את בת או בן (אני חושבת שהוא לא רצה להתווכח איתי על ברית עד שיהיה מאוחר ממש) אבל אני בדקתי, וידעתי, ושמרתי בסוד.
זה קשה מאוד לחיות עם סוד.
לבדיקות הלכתי עם ראשן,
והרגשתי לבד.
בשלב מסויים היה פיצוץ עם המשפחה של הנסיך, בערך בחודש הרביעי להריון (פסח) ומאז נדרשתי שלא להגיע אליהם יותר. הנסיך, התנהג קצת יותר כמו קרפד, וקצת פחות כמו נסיך, ולקח איתו את ראשן בלעדיי פעם בשבוע, בד"כ בשבתות, לבקר את הסבים.
והרגשתי כל כך לבד.
לקראת סוף ההריון הוגדרת "תינוקת קטנה", או משהו כזה, והייתי צריכה ללכת לניטור פעמיים בשבוע... ראשן כבר היה בן שנה וחמישה חודשים, ודי היפר... אבל התרגלו אלינו. והרגשתי לבד.
התאריך שבו היית אמורה להוולד היה 9.9.99, אח, איזה תאריך... אח... 9 זה המספר החביב עליי מאז ומעולם, ותראו איזה פלא - ב ד י ו ק נס קטן
והנה הגיע היום... ואני הרי יודעת שהפלא יקרה היום, ובכל זאת אני עושה את כל מה שרק אפשר בכדי לעזור לך לצאת... הלכתי המון, ועליתי וירדתי מדרגות, וישבתי בג'אקוזי (שבו כניראה הריתי אותך, ולכן רוב ההריון קראתי לך BUBBLE... ) ניסינו להוציא אותך בדרך שנכנסת, ראשן ינק וינק וינק וינק... ואפילו נסענו קרוב לבית החולים, כי בטח תצאי ממש מהר, כמו הדודה שלך... לידה שניה וכו'... וגם שם הלכנו והלכנו....
בשלב מסויים, כשל קרה כלום, והערב ירד, והלילה הגיע, וראשן התחיל להיות ממש עייף... נזכרנו שהדודים שך מהצד של אבא אמרו שנוכל להביא אליהם את ראשן כשנלד, ושמנו פעמינו לשם. כשהגענו הם אכן הסכימו לשמור עליו, אבל בתנאי שאבא שלו ישאר איתו.
אז הלכנו.
ברמב"ם לא הסכימו (להפתעתינו הרבה) שראשן יכנס, והודיעו לאבא שלו שהוא נשאר איתו בחוץ. אני נכנסתי לראות מה קורה, אחרי יום שלם של הליכות...
ואז בסביבות 23:40 היתה ירידת מים, כזו טובה, עם שפריצים והכל....
והנסיך נסע לשים את ראשן אצל ההורים שלו.
נו, מותק, הלכתי כל היום, עשיתי את כל מה שאפשר, זה התאריך שלך, שלנו, יש לך עוד 20 דקות.... והנסיך איננו...
כאשר הנסיך שב, ללא הראשן, כבר היינו עמוק לתוך 10.9.99, ואת היית עוד עמוק מאוד בתוך הבטן שלי.
לקח לך בערך שעה להוכיח לי, שאת עושה מה שאת רוצה, ו-כן תאריך נחמד, לא תאריך נחמד - את יוצאת כשנוח לך.
כששתינו הבנו את זה, והיתה הסכמה בעניין (מחוסר ברירה מבחינתי, את תפסת אותי במעיים, את יודעת), החלטת לצאת.
שלב הצירים הקלילים החל, מיד אחריו איזה שלושה צירים טובים כאלה, ובציר הרביעי - כבר היית בחוץ. שעתיים מתחילת הצירים, ושלוש שעות מירידת המים...
ואת היית מקסימה, עם עטרת שיער שחור שופע, בחנת אותנו כל כך יפה... חתכתי לך את חבל הטבור (מוקדם מידי, לטעמי, אבל לא נורא), ומיד התחלת לינוק היטב.
כאשר שככה המהומה של הלידה, התגנבנו לנו אל מאחורי הוילון במסדרון, איתך עליי, וסגרנו את הוילון מאחוריינו וישבנו לנו בשקט בשקט, מהשעה שלוש לפנות בוקר- ועד שהייתי ממש ממש רעבה בסביבות שבע
הנסיך הלך לישון, ואני שמעתי בשיחות מסדרון את המרדימה מספרת למישהו ש"באתי להרדים יולדת, ופתאום קופצת עליי תינ וקת" (כן,כן, את).
הסברתי לנסיך בשלב מסויים שכיוון שאת כל ההריון עברתי לבד, אז אני גם בוחרת לבד את שמך, אבל מותר לו לעזור - ולהצביע על שם אחד מתוך השלושה שהצעתי (היה לי ברור מה ייבחר)... בואי נאמר שהוא לא אהב את הרעיון, אבל שיתף פעולה...
וכך, בשבע בבוקר, הזזתי קצת את הוילון, וביקשתי אוכל מאחות שעברה שם. האחות מאוד נבהלה, ועוד יותר נבהלה כאשר הבינה שיש עליי תינוקת כבר ארבע שעות... ואף אחד לא חיפש...
הועלינו אחר כבוד למחלקה, וכאשר הנסיך הביא את ראשן לבקר כמה שעות אח"כ - וזה האחרון ווידא שגם לו נשאר משהו מהחלב - נכנסה אחות והתחילה לצרוח עליי שאני מבזבזת את כל החלב על הגדול (מה גדול, שנה וחצי!), ואיזו מן אמא חסרת אחריות אני...
זה משעשע, הנקתי טנדם מבלי לדעת שיש לזה שם...
יותם הסתכל עלייך, בדק אותך מכל הכוונים, והתחיל לדקלם את "אני כועס" של אנגלונד... (אני כועס אני רוגז אני רותח כל כולי(ת)) הוא דקלם את כל השיר, אבל לא הסכים לסיים אותו כראוי ("אין כמוך, תודה")...
ואת, שלווה, עטופה, מקסימה... חשבתי שתהיי בכיינית - אבל ממש לא... את היית מקסימה ממש, ואני ישר התאבתי בך.
מבקרים הגיעו כמעט מכל עבר, אפילו סבתא שלי מתל אביב הגיעה, וחברים שלא ראינו מלא זמן... כולם רצו לראות את הפלא החדש...
ואם את מתבאסת מ"הדווקא", ומהתאריך שלא יצא - רק בשביל שתוכיחי לי שדעותייך עצמאיות (ולבסוף, כמובן, תסכימי איתי שצדקתי...)- אז שתדעי לך שהיתה יולדת שהגיעה לבית החולים ב8.9, חיכתה את כל ה9.9. וילדה ב10.9. בשעה 00:06.... זה מבאס...
יצא שנולדת בדיוק בערב שלפני ערב ראש השנה, מתנה יפה לשנה החדשה.
ץ

ילדה מדהימה שלי.
לכבוד יום הולדתך ה14 שחל היום, אני חושבת שהגיע הזמן לספר לאומה איך הגעת לעולם.
כיום את ילדה מקסימה, יצירתית כל כך, ציירת מופלאה, קוסמת במתמטיקה, יש לך יכולת רצון מדהימה - וכשאת רוצה שמשהו יקרה - הוא לרוב גם יקרה.
את עוזרת לי, ויש לך מין קסם כזה שבפעם הראשונה שרואים אותך - ישר את חודרת ללב, ומתאהבים בך. כולם.
יש לך המון מה לתת לעולם - ואת גם נותנת.
איזה כיף שנולדת, ואת פה!
ץ