המשך סיפור דף הלידה - ליהי פאי תפוחים (2009-01-31T22:14:26)

רעיון מצויין.הייתי עושה זאת אם הייתי יודעת איך....
תודה על כל החיזוקים!!

רק עכשיו קראתי את סיפור הלידה וגם את הסיפור העצוב שכתבת בדף בית שלך (למה את לא מוסיפה אותו לכאן? ככה יותר אנשים יקראו).
מקווה שאת והתינוק המתוק בטוב!!! (())(())@}@}@}

וכמובן, איזו גישה קלילה ללידה!! אני ממש נרגשת ונפעמת מהאפשרות הזאת.
זה נשמע פשוט כאילו תיארת טיול קצר, לא מסע מפרך.
אולי ככה זה כשרגילים לטייל בעולם?

...עקבתי אחריך מהבלוג שלי וראיתי (סוף סוף) את סיפור הלידה שלך.
זה קטע, ההערכות המשונות שלהם על משקלים של תינוקות.
גם חברה שלי ילדה לפני חודש תינוק שהיה אמור להיות לפי החישובים שלהם תינוק גדול מאוד, ונולד פחות משלושה קילו.
נשיקות ולהתראות

וואו
מזל טוב
ליהי ודניאל
אמא ובן
אהבה יש ואני מאחלת לך להפתח לקראתה בעתוי הנכון

הלידה עצמה לא הפחידה אותי. הרגשתי שהגוף יודע מה לעשות וסמכתי עליו.
מה שהדאיג אותי היו הרופאים וההתערבויות המיותרות.
הייתי צריכה להיות מאוד אסרטיבית ברגעים שכל מה שרציתי זה שקט ולהיות לבד.
רבו איתי על מוניטורים. על לשוטט בחוץ. על בדיקות ידניות. על זרוז. על חיסונים. אוי.
אבל בין כל זה מצאתי לי שקט פנימי והרגשתי חזקה מתמיד. בהחלט חוויה נהדרת.

מזל טוב חמודה!

פחדת בלידה שלך? או רק התרגשת? (בכל זאת בית חולים...)

מזל טוב! @}

הרבה מזל טוב @}@}@}

איזה סיפור יפה @}

מזל טוב על הבייבי החדש!
אני לא מכירה אותך, פשוט הגעתי לדפבית שלך ושמחתי בשמחתך
גם אהבה תגיע, אולי דוקא שלא מחפשים אותה.

הוא נולד 3.350 ממש בקלות.
תודה על התמיכה בנות.

וואו, נשמע נהדר.
החיבור שלך לתחושות ולקול הפנימי...

_קצת בודד לי לפעמים. איפה החברים של פעם? כשהייתי ילדה? הקירבה והשיחות לתוך הלילה?
אני עדיין מקווה לאהבה, בן זוג, מישהו לחוות איתו את החיים, להתפתח ולגדול יחד..._
זה עוד יגיע.
את כל-כולך בתינוק קטן עכשו.
אח"כ יגיע הזמן להיפתח שוב החוצה.
גם זה וגם זה - טוב.

וואו! איזה יופי!
אז כמה הוא נולד בסוף? באמת היה 5 ק"ג?

רק עכשיו, ארבעה חודשים אחרי אני מוצאת את הזמן לספר על חווית הלידה שלי.
כמה קראתי ותכננתי וקיוויתי. הרופאים אמרו לי שיש לי עובר גדול מדיי ויצא קרוב לחמישה קילו. שלחו אותי שוב ושוב לבדיקות סכרת שיצאו תקינות לחלוטין. הכל היה בסדר. הרגשתי נפלא והתרגשתי מהלידה וממה שבא אחרי.
בסוף החלטתי ללדת בתל השומר בלידה טבעית אך הם לא רצו אותי כי פחדו מקיסרי.
יום חמישי הלכתי לרופא אחר. אולי הוא יגיד משהו אחר. הוא המליץ על זרוז או קיסרי. ממש לא!! איך זה קורה לי? למה?
החלטתי להרגע ולתת ליקום לעשות את שלו. האמנתי שהתינוק יגיע בדרך שלו. אז ויתרתי.
שישי בערב הלכתי לשדרות רוטשילד לאכול סנדביץ ענק (כמה כייף לאכול בהריון ). אחרי זה הלכתי לראות כמה חברים וזהו חזרתי הבייתה.
התיישבתי לשחק רמי עם המשפחה, וכשרציתי להרים קלף ירדו לי המים. זרם מטורף של מים. וואו כמה מים!!!
ירון ישב בהלם. אני עדיין מטפטפת התקשרתי לחברה הכי טובה ואמא שלי כמו פולניה טובה רצה סביבי עם סמרטוטים.
לא ידעתי מה לעשות. שלושה שבועות לפני התאריך המשוער. החלטתי ליסוע לתל השומר.
תוך שעתיים התחילו הצירים. הרגיש כמו כאבי מחזור רגילים לא התרגשתי. הייתי עייפה נורא כבר היה שתיים בלילה. נתנו לי מיטה לישון קצת. אמא שלי נרדמה תוך דקות ואני התחלתי לשוטט ולהעביר את הזמן בין ציר לציר.
בשש אמא שלי התעוררה והפתיחה הייתה ארבע. העבירו אותי לחדר הלידה. הייתי תשושה. ממש תשושה. רק רציתי לישון קצת. רציתי להיות בבית. כל כך רציתי להיות בבית. איכס בתי חולים. כל האחיות וההתערבויות והידיים המיותרות על הגוף שלי והעצות הלא נכונות, כל אלה פשוט התישו אותי.
תוך שלוש שעות התחילו צירי הלחץ ותוך שלוש לחיצות הקטן היה בחוץ. איזו שלמות. איזה אושר. איזה טוהר.
מאותו רגע לא הנחתי אותו לרגע. ישן איתי כל הלילה למורת האחיות כמובן אבל לא הזיז לי. ראו שאין טעם להתווכח כנראה והניחו לי.
תוך יומיים הייתי בבית וכל חיי השתנו ללא היכר.
זהו.
אז היום אני בדירה משלי. דניאל כבר בן ארבעה חודשים. אני מגדלת אותו לבד ומאוד מאושרת.
אנחנו בעקרון הרצף. ללא חיתולים. יונקים. ישנים ומתקלחים ביחד. בקיצור יש לי את המשפחה שתמיד רציתי.
קצת בודד לי לפעמים. איפה החברים של פעם? כשהייתי ילדה? הקירבה והשיחות לתוך הלילה?
אני עדיין מקווה לאהבה, בן זוג, מישהו לחוות איתו את החיים, להתפתח ולגדול יחד...
החלטתי לפתוח משפחתון קטן לכמה קטנטנים אצלי בבית. כך אני אוכל להיות עם דניאל. לבלות כל היום עם תינוקות. לשלם שכירות. מה יכול להיות יותר טוב מזה?
החיים טובים ובמסלול הנכון. לא תמיד קל לי. קשה להיות אם חד הורית. אבל מספיק להסתכל לצוציק בעיניים ולהתאהב. איזה אושר....

זהו דף סיפור לידה ו דף סיפור לידה בבית חולים @}@}@}