מעניין אותי לשמוע עוד סיפורים
עכשו יש כבר חיסונים חדשים ונוספים בסל

עברו כמה שנים מהדיון כאן. הייתי שמחה לפתוח מחדש. אני אמא לאורי (בשורוק), ואנחנו מתלבטים לגבי חיסונים. ויטמין ק קיבל בטיפות, צהבת דחינו בינתיים. ועכשיו שהוא בן חודשיים עולה נושא החיסון המחומש. אשמח לשמוע התלבטויות של אחרים מה עשיתם ומדוע. תודה

חשבתי לרכוש את החיסונים באופן פרטי אבל אז - מי יזריק אותם?
הרבה תופעות לוואי של חיסונים נגרמו אחרי אחסון לא טוב של החיסונים, אז לדעתי זה פתרון יותר גרוע מהדרך הרגילה לקבל חיסון.

מה עושים?
אין אחיות נוספות באותה מרפאה?

הדבר העצוב הוא שעברנו כבר מרפאה- במרפאה הקודמת רעיונות "הזויים" כמו לידת בית או הנקה אחרי גיל שנה או לא לחסן עד גיל שנה לפחות לא מקובלים בכלל (שם קיבלתי עצה "נפלאה" בזמן דלקת בשד: "תקשרי את השדיים ותפסיקי להניק מיד!") ודווקא במרפאה הנוכחית קיבלו את זה "רק" עם פרצופים, אבל מסתבר שהאחות הבינה שהתחייבתי לחסן אותה אחרי גיל שנה וכשאמרתי שאני רוצה לחכות עד הקיץ ולאסוף עוד מידע ובכלל אני לא חייבת לה כלום- היא כבר לגמרי איבדה את הסבלנות.
אנחנו גרים בישוב די מרוחק ואין עוד מרפאה נגישה (גם עכשיו אני נאלצת לנסוע- אבל יש גבול כמה אפשר לנסוע). חשבתי לרכוש את החיסונים באופן פרטי אבל אז - מי יזריק אותם? אני לא מכירה רופא ידידותי שיעשה את זה... וגם מי ירשום את זה איפשהו (בתור אחת שהגיעה לבית חולים ללא כרטיס מעקב הריון ולא האמינו לה מה סוג הדם שלה ודקרו אותה סתם כי זה לא היה כתוב אני מעדיפה שהכל יהיה כתוב).

מה עושים?
אפשר לעבור מרפאה.
זה מה שאנחנו עשינו, למעשה בשלוש השנים האחרונות הספקנו כבר לעבור מרפאה,
וכשהחליפו את אחות הטיפת חלב שם (וגם במרפאה המקורית שלנו) אז עברנו שוב...
וגם אפשר פשוט לא ללכת למרפאה, ואז לא תאלצו לשמוע דעות אישיות והטפות מוסר מעצבנות של אנשי מוסדות רפואיים למיניהם.
את החיסונים שאתם בוחרים לתת לבת שלכם אתם יכולים גם לקנות באופן פרטי בבית מרקחת או להזמין מהמרפאה
ואתם לא חייבים דין וחשבון לאף אחות שם! ככה אתם החלטתם באופן מושכל, לאחר שחקרתם בנידון, נכון שלאחות יש דעה שונה, אבל הילדה היא לא שלה...

בתי בת שנה וחצי ובינתיים לא קיבלה אף חיסון. אחות טיפת החלב התקשרה כמה פעמים כדי לשכנע אותי לחסן אותה נגד חצבת לפחות בגלל ריבוי מקרי חצבת באיזורינו (לדבריה).
לפני גיל שנה בתי חלתה במחלה משונה: הייתה לה פריחה בכל הגוף, קצת חום, שיעולים- רופא הילדים אמר לנו שזו כנראה חצבת (הוא לא חשב שיש צורך לוודא את זה במאה אחוז על ידי בדיקת דם), אחרי כמה שבועות המחלה חלפה מעצמה.
אמרתי לאחות שכנראה שבתי כבר חלתה בחצבת ולא נראה לי שיש צורך לחסן. האחות אמרה לפי התסמינים שתיארתי לה שבכלל לא בטוח שזו חצבת ובכל מקרה צריך לוודא על ידי בדיקת דם האם יש נוגדנים וקופת החולים לא תממן לי את הבדיקה כי היא יקרה ואם כבר לדקור- אז למה פשוט לא לתת חיסון וזהו? אני אמרתי שלא אזריק לה כל מיני חומרים שלא ברור לי מה טיבם (תיכננתי לחקור את הנושא בהמשך) רק ליתר ביטחון. האחות ממש כעסה והתחילה להסביר לי כמה שאני לא אחראית ואיך אנחנו סכנה לשלום הציבור ובמיוחד לתינוקות מתחת לגיל שנה שלא חוסנו, ציטוט: "לטובת הציבור את חייבת לחסן אותה!" זה כבר עיצבן אותי כהוגן כי כשזה נוגע לילדה שלי "טובת הציבור" (המפוקפקת משהו) זה בערך הדבר האחרון שיגרום לי לעשות משהו שמזיק לילדתי. נאלצתי פשוט לסיים את השיחה ודי.
כיום אני חושבת שאחסן את בתי בחלק מהחיסונים אבל עצם המחשבה על מפגש נוסף עם אותה אחות לא נעימה (אני גם רוצה לבקש להפריד חיסונים...) ואיזשהו משא ומתן אתה עושה לי רע. מה עושים?

בתי בת 2.10 לפני חודשיים בערך הלכתי איתה לטיפת חלב בפעם הראשונה (לא בעצם בפעם השניה הראשונה היתה בגל 5 ימים שדקרו אותה בכף הרגל, בשביל הPKU) הגענו בתי הגדולה הקטנה ואני, האחות פונה לגדולה במאור פנים ושואלת אותה: איך קוראים לך? עונה. בת כמה את? עונה. פונה לקטנה עם אותן שאלות, הקטנה לא עונה, אז הגדולה עונה בשבילה, האחות: אני רוצה לשמוע אותה, הקטנה ממשיכה לטמון את ראשה בחיקי, אז הגדולה אומרת לה היא יודעת לדבר היא פשוט מתביישת, אישרתי, כן זה בסדר ,היא מדברת יופי.
הגעתי בשביל הטטנוס, הוא בא יחד הדפטריה, לא ניתן להפריד היא אומרת, אני חושבת רגע, הדפטריה לא הכי הכרחי אבל אני גם לא זוכרת שהוא מהבעיתיים אז מחליטה שכן, מחסנים, הקטנה בוכה קצת ונרגעת, קיבלה את ממש יפה, וגם אחר כך ממשיכה מרגישה טוב, בלי טרואמות מיוחדות, אחרי חודשיים הגענו שוב, לאותו חיסון, ונראה לי שצריך בעוד חצי שנה שוב. עכשיו אמרתי לאחות שאני מעוניינת גם בחיסון הפוליו, בזריקה בלבד, ולא דרך הפה, אז היא הסיכה אבל אמרה שבגלל זה ובגלל ההפרדה של החיסון, הילדה תדקר הרבה פעמים, לא זוכרת כמה וגם לא את הסיבה המדויקת, אני לא אשלול את זה שהיא רוצה להעניש את הילדה שיש לה אמא מעצבנת, שלא עושה מה שאומרים לה "למרות ההתרעות", היא לא הפסיקה לעשות פרצופים חמוצים, מרים, המומים ממני, אני אקרא כאן באתר יותר, ואברר על כך.
מה שמעצבן באחיות טיפת חלב, זה שהן אמורת לתת שירות, ועדיף ובאהבה ובאדיבות, שיתנו את המידע שהן מאמינות שהוא הכרחי אבל אם אמא מחליטה אחרת, תכבדו את זה ראבאק, היא שאלה אותי כמה פעמים מדוע היא לא מחוסנת עד עכשיו? ומה עומד מאחורי זה? עניתי, שמעת, תמשיכי להיות נחמדה, מה קרה? וזה עוד כלום, יש לי סיפורי זוועות ממש מהניסיון של אחותי, שסרבה לתת איזה חיסון, האחיות ממש התעללו בהם.
ודבר אחרון, בעיני זה כל כך נכון ונבון לדחות לפחות עד גיל שנתיים את החיסונים, (מנסיוני הדל) ביפן זה ככה, לא?

לפני 40 שנה לא היו כל החיסונים הללו.
אני חליתי במשך שלוש שנים בחזרת, אבעבועות רוח ולקינוח חצבת, בגילאי ההתבגרות, בצורה קשה.
יש פה רופאים באתר, תשאלו אותם מה זה אומר.
ילד שחלה איתי בחצבת באותו זמן, והיה צעיר ממני (בן 13) נגרם לו נזק מוחי שבגללו חלה אצלו רגרסיה התפתחותית חריפה שהשאירה אותו (עד היום) במצב מנטלי של ילד בן 5.
בהריון הראשון שלי גילו שאני גם לא מחוסנת לאדמת וזה לא היה נעים, פחדתי מאוד. אחרי הלידה חיסנו אותי.

מיותר לציין ששלושת ילדיי מחוסנים מכל הכיוונים.

נו, ב2001 בארה"ב הציעו 5 זריקות ולא מחומשת. בכל אופן ה'מחומשת' נשמע לי מפחיד. מהר מאד היא תהייה 'מתומנת'

שמאז 1954 לא היה מקרה של כלבת בבן אדם בארץ!,
היה בזמן ההתמחות שלי. נדמה לי ילד שאושפז במרכז הארץ עם מחלה שבהתחלה לא עמדו על טיבה.

אכזרי להזריק 5 פעמים לתינוק מתוק וחייכן, ולהזריק לו את כל הרעלים האלו ישר לזרם הדם שלו!
רק לשם הדיוק - הזרקה אחת ולא חמש (החיסון המחומש בא בזריקה אחת), לתוך השריר ולא ישירות לזרם הדם (האחיות שואבות טיפה לפני שדוחפות את החומר כדי לוודא שאינן בתוך וריד בטעות)

סיפור החיסונים שלנו:
כאשר שלום נולד בבית החולים חתמתי על וויתור על הכל. לגבי וויטמין K אכלתי בעצמי הרבה ירקות ירוקים עליים וידעתי שהוויטמין יעבור בחלב האם שלי לתינוק (לא משפיע לפני הלידה). כאשר היה בן חודשיים הגעתי לרופאה לביקורת. כמובן שהרופאה רצתה לחסן. לא הייתי מעודכנת בחיסונים. חשבתי שצריך זריקה אחת של שיתוק ילדים ואולי עוד אחת של שעלת. שחשבתי שקוראים לזה DPT. (לא היה לי מושג שזה חיסון שכולל 3! חשבתי שזה רק שעלת עם שם מפוצץ ) מה שנתנו לי בתור תינוקת. כאשר הרופאה אמרה שצריך 5 זריקות נבהלתי, כל כך הרבה לכזה פצפון? (DPT, HIB, HEP B, POLIO, PCV7) אז הרופאה רצתה להיות נחמדה ואמרה, את יודעת מה, נחכה עד שהילד יגדל קצת וכשיהיה בן 4 חודשים נתחיל לחסן בהדרגה נוכל לתת זריקה אחת בלבד כל פעם נגיד לבוא פעם בחודש.. כאשר הגעתי הביתה עיינתי בחומר בעד ונגד החיסונים והחלטתי לא וזהו. יש לי אח אוטיסט. הסיפורים על האוטיזם, ובייחוד כתבות מרופא גדול ד"ר אנדרו ווקפילד. הייתי בשוק. זה היה נראה לי אכזרי להזריק 5 פעמים לתינוק מתוק וחייכן, ולהזריק לו את כל הרעלים האלו ישר לזרם הדם שלו! לא יכלתי לתאר לעצמי מה זה יכול להיות. ידעתי שהתינוק היה עלול להיות הרגע בוכה וחולה ואולי אפילו נזק בלתי הפיך. באותו הלילה לא הצלחתי להרדם. הייתי בהלם וכעס על כל הנושא. לא ידעתי ששמים שם כספית!
לגבי ציפי לא היו לי שום התלבטויות. אבל כמה חודשים אחרי לידתה, כאשר למדתי על הסיכונים האמתיים לדימום מוחי בגלל החוסר וויטמין K בתינוקות בני פחות מ8 שבועות, והירקות המודרנים שאין בהם מספיק וויטמין K, בילד הבא נראה לי שאקח בעצמי תוספי מזון של וויטמין K כדי שיעבור בהנקה

שמעתי הרצאה של דר' רוזנטל וגם הלכתי להתייעץ עם רופא קונוונציונלי שפוי מהטובים בארץ- חוקר בתחום האיידס (אבא של ידיד שלי). אותו רופא אמר שטטנוס, פוליו וקרום המוח הם חיסונים שחשוב לבצע.חזרת ואדמת ניתן לדחות לגיל שנתיים- שלוש וכדאי לחסן רק משום שרוב האוכלוסייה כן מתחסנת ובגלל זה החיידק עלול להיות אלים יותר אם הילד כן ידבק. על דיפטריה ושעלת הוא אמר שאפשר לוותר ללא חשש. בנתיים חיסנתי את הילד שלי (6 חודשים) בפוליו, אנסה להשיג טטנוס בנפרד, וזהו לעת עתה.

שלום לכל האמהות והאבות!
אנחנו הורים טריים. קוראים לנו ענת וגיא ולבננו נועם.
אנחנו עושים מעין מחקר קטן בנושא החיסונים.
ברצוננו לברר את מצבם הבריאותי של תינוקות שלא חוסנו בכלל
וגם לא קיבלו אנטיביוטיקה ושאר תרופות כימיות.
אם אתם כאלה או שהנכם מכירים ילדים שעומדים בקריטריונים האלה
אנא כיתבו אלינו תוך ציון גיל הילד, מצבו הבריאותי באופן כללי, וכמובן דרך בה נוכל להשיגכם.
המחקר יתפרסם בקהילות הטבעיות.
הכתובת שלנו: [email protected]
תודה רבה לכל המשיבים.

גם אם הכלב לא התנהג בצורה תוקפנית, הסיכון עדיין קיים - כי גם ללא סימני המחלה הוא עלול להיות חולה.
אם את מכירה את בעליו של הכלב אפשר לברר איתו אם הוא מחוסן, ולהתייעץ עם רופא מה כדאי לעשות. אם את לא מכירה את הכלב - בוודאי לא כדאי להקל ראש, או לסמוך על כך ש"נראה מבוית".

אני לא מחפש להפחיד אבל גם לא כדאי לעצום עיניים. מצד שני, כתבת שהתייעצת עם רופאה, ואני מניח שנתת לה את כל הפרטים, כך שהיא יכלה לתת יעוץ טוב יותר. (אז בעצם למה שאלת כאן?)

כן,קראתי על זה, באתר של רפי קישון,הוא ננשך ע"י חולדה בפניו כאשר ישן באיזה מוצב בעת השירות,
כאן המקרה אינו דומה כלל וכלל,מדובר בכלב מבוית ומבוגר,בגינה ציבורית במרכז תל אביב.
בעל חיים שנושך ללא התגרות וללא סיבה זו התנהגות חשודה לא?,לפחות עפ"י קריטריונים של משרד הבריאות,לפי מה שהבנתי השבוע.הכלב "שנשך" אותנו עשה זאת בלי כוונה הוא סגר את פיו על היד בעת האכלה/משחק ורק כשהגענו הבייתה גיליתי פצע קטן על כף היד,הוא לא היה תוקפני.
ואל תפחיד אותי בבקשה יותר...

למיטב זכרוני היה מקרה של כלבת לפני שנה או שנתיים. חייל שננשך ע"י איזושהיא חיית בר שלא נראה שהתנהגה מוזר, לכן לא התעורר החשד ולא דיווחו בזמן. החולה מת עם כל הסימנים של המחלה הנוראה.
הכלבת לא הודברה ולא סביר שתודבר בעתיד הנראה לעין, לכן לא כדאי להקל ראש.

התקשרתי לרופאה שעובדת בלשכת הבריאות המחוזית כאן בתל אביב,
והיא אמרה שהמקרה אינו "חשוד",מאחר שהכלב מבוית עם בעלים והוא לא נשך בכוונה זאת אומרת לא תוקפני ,הנשיכה עצמה לא הזדהמה,ולכן החלטתי לרדת מזה .
קראתי באינטרנט שמאז 1954 לא היה מקרה של כלבת בבן אדם בארץ!,וזאת מכיוון שמקפידים מאוד.

היה מקרה בקיבוץ שלנו, לפני יותר מ-20 שנה, שהסתובב כלב שוטה בחצר, נשך כלבים והתנפל על אנשים.
כל האנשים שבאו במגע אתו, אפילו אם לא ננשכו, קיבלו 4 זריקות. הזריקה הראשונה ניתנה בבית-חולים ביום הנשיכה, והאחרות במרפאת הקיבוץ כעבור יום, כעבור 3 ימים, ולגבי השלישית אינני זוכרת מתי ניתנה. הבנתי שהזריקה הראשונה היתה מסוג שונה מהשלוש האחרות.
עד כמה שידוע לי אם יש חשש מכלבת צריך לפנות בדחיפות לקבל זריקה. בשום אופן לא לדחות. כלבת אפשר למנוע - אבל לא לרפא.
הסיפור על עשרות זריקות הוא הרבה יותר ישן, וככל הידוע לי כבר לא קיים.

שום 24 זריקות .
אם ננשכת ע"י בעל חיים שיש חשש שהוא נגוע בכלבת את תקבלי זריקה או שתיים , שלא כואבת ולא מפחידה יותר מזריקות אחרות , אם את עצמך נושאת כלבת אז כניראה שעניין של 24 זריקות , לא נתקלתי בזה.

יש למישהוא סיפור על חיסון כלבת,ובאיזה נסיבות הוא ניתן,
וגם מידע על החיסון עצמו,הרופא משפחה אמר לי שהוא מומת,אבל קראתי באיזשהוא מקום באינטרנט שיש 24 זריקות!?
ואם אפשר אולי מישהוא יודע מהו משך זמן "החלון",כלומר הזמן שאפשר ללכת להתחסן נגד כלבת באם יש חשש.
מידע.

את עומר לא חיסנו בכלל, אבל אני חושבת שניתן לו את הטטנוס מתישהו בשנה הקרובה. ואני עדיין בהתלבטות לגבי הhib.

יש עוד סיפורים?
אנחנו מתחילים בהתלבטות מ...ע.....כשיו!
אומני כבר כמעט בת שנה וזה הזמן שככה סימנתי לי מלפני שאתחיל לברר, להתעסק, ללמוד ומתישהו להחליט (זה יכול לקחת לי זמן, ההחלטה )

שעלת חשוב רק לשנה הראשונה, כי רק אז זה מסוכן, אז אם את דוחה יותר, זה לא נחוץ.
זו גם מחלה שאפשר לטפל בה ברפואה סינית, לכן אני - עם תינוק יונק וצמוד לאמא - לא חיסנתי את בתי ולא אחסן גם את בני ממחלה זו בכלל.

חיסנו את אופק במחומש כיוון שלדעתי הוא חשוב ולאופק לא היו כלל תופעות לוואי,גרנו אז בקיבוץ וגם ככה היינו יוצאי דופן בשינה המשותפת, בחיסון הא-צלולרי ובהמנעות מחיסון הצהבת עד שיגיע אחד בלי כספית. עכשיו עם אור אני יודעת שהחיסונים של דלקת קרום המוח שעלת פוליו וטטנוס חשובים אבל אני רוצה לדחות עד שיבוא במגע עם ילדים נוספים וגם שיגדל קצת ויתחזק. אני לא מעוניינת לתת את חיסון האדמת למשל לבנים כי אין צורך, זו מחלה קלה ואם כל הבנות תחוסנה אז בכלל לא תהיה בעיה.

ITP - מחלה אוטואימונית (הגוף תוקף את עצמו). מערכת החיסון מייצרת נוגדנים שתוקפים את הטרומבוציטים, חלקיקים בדם המשתתפים בתהליכי הקרישה. כתוצאה מכך יש בעיות דימום ונוצרים באופן ספונטני שטפי דם מתחת לעור, הנראים כמו נקודות אדומות קטנות, וכמו כן נוצרים בקלות שטפי דם מכל מכה קטנה שנשארים ולא עוברים. הסכנה הגדולה במחלה היא דימום תוך מוחי ומוות הקורה בכ 1% מהמקרים. ב 80 עד 90 אחוז מהמקרים המחלה חולפת מעצמה (כמו אצלנו, לאחר כחצי שנה), בשאר המקרים היא נשארת כרונית לכל החיים. לא ברור כיצד בדיוק פורצת המחלה, אך זה קורה בדרך כלל לאחר חדירת חלבון זר לגוף, כדוגמת נגיף של מחלה או חיסון. אצלנו הסימפטומים הופעו כשבוע-שבועיים לאחר החיסון.

דיאנה, מה זה ITP ?
למיה חום גבוה בעקבות חיסון מחומש שקיבלה בגיל שנה וחודשיים (אתמול) במקום בגיל שנה.
קוראת וקוראת כאן על לא לחסן ובכל זאת עשיתי את זה. מין ילדה טובה ירושלים...

לבר נתתי את כל החיסונים לפי המלצת משרד הבריאות עד המנה הראשונה של המחומשת, שנתתי בגיל 3 חודשים במקום חודשיים, ואז הוא קיבל ITP כנראה מהחיסון ומאז לאחר התלבטויות קשות והתייעצות עם ד"ר רוזנטל לא נתתי לו אף חיסון. כנראה שלא אחסן אותו לפחות עד גיל 6.
אם יהיה לי עוד ילד, כל עוד הוא יהיה איתי בבית ויינק הוא לא יקבל שום חיסון.

אנחנו לא חיסנו נגד הפטיטיס B כי מעין אלרגית לחומר של החיסון ופחדנו שאולי גם אור, וזה גם נראה לנו מיותר. באנו מוכנים לביה"ח ואמרנו להם מפורשות לא לחסן (אני הלכתי עם אור אחרי הלידה כדי לוודא שההוראה אכן מתבצעת). היום אור גמר לקבל את סדרת החיסונים המחומשים (מס' 3) כי חשבנו שיש טעם בחיסונים האלה, לפחות במרביתם. הסתבר לנו שהוא לא אלרגי - את שתי הזריקות הראשונות עשינו תחת השגחת רופא ולא בטיפת חלב, אחרי שראינו שהכל בסדר עשינו את השלישית בטיפת חלב. לא הפרדנו כי אז התינוק מקבל כמויות כפולות של החומרים המשמרים, כאילו לא מספיק מה שיש. לגבי הזריקות הבאות, יש לנו עוד זמן... נחשוב ונחליט.

את הינוקא לא חיסנתי בכלל. נתתי ויטמין ק בטיפות.
אני מניחה שאחסן מטטנוס, אבל אחרי גיל שנה.
הוא אלרגי מאוד לחלבונים שעוברים דרך החלב שלי. לבכורה, החיסונים שנתתי גרמו עצירת גדילה (גם אלרגית). אז אני נזהרת כפליים.
לבכורה נתתי את ההפטיטיס בי מגיל חצי שנה (ואח"כ הצטערתי שבכלל נתתי). לא נתתי לה שעלת, לא את החזרת-חצבת-אדמת, ולא שום חיסון מגיל שנה.

אמא של אופק - באיזה גיל חיסנתם את אופק בחיסון המחומש?
ולמה בכל החמישה ללא הפרדה?

את אופק חיסנו בביה"ח (משגב לדך) בלי לשאול אותי ותוך ניצול העובדה שהייתי אחרי קיסרי, לאחר מכן קניתי לו את החיסון המחומש הא-צלולרי והיינו היחידים בקיבוץ שחיסנו בחיסון הזה, את חיסוני הצהבת למינהם דחיתי וגם את הDTP אני עדיין דוחה (הוא בן 3 היום),אלה מחלות שקל יחסית לעבור בילדות ואם הוא לא יחלה בשנים הקרובות, נתחסן.
את אור ילדתי בלניאדו ושם מחתימים לפני שעושים משהו לתינוק, חתמתי ויתור על כל דבר אפשרי, את הויטמין קיי נתתי בטיפות וחוץ מזה אור שהיום הוא כבר כמעט בן 4 חודשים לא 'זכה' לשום חיסון. אני מחכה שהחורף יגמר והוא יגדל קצת עד שאחליט באיזה חיסון לחסן אותו, איזה לדחות ועל איזה לוותר לגמרי.

כאן אתם מוזמנים לספר איך חיסנתם, כמה, למה, מתי. ממש כמו סיפור לידה. אני פותחת דף כזה כי מסיפורי לידה למדתי הכי טוב איך כדאי ללדת. מכיוון שאחרי שנחשפתי למידע על חיסונים נשארתי בעיקר עם שאלות ותמיהות, אשמח ללמוד מכם. תודה!