על ידי טדליק_נהנאנע* » 25 נובמבר 2008, 02:39
סתם איזה אחה"צ מאחה"צי השבוע:
כבר זמן מה שיש לי כאבים בפרקים בלילה. זמן מה שנה בערך.
לפני כחדשיים החלטתי שאולי איטיב לעשות ואלכה נא לי אל אותו רופא חביב אשר יבדקני מעט ויאשר או ייסתור טענותי.
רופאי כי חביב הוא עשה מעשה ושלחני אל המעבדה, למען כי יקחו מדמי ויבדקוהו בדוק וחזור.
ואכן חזר.
לא נורא, נטייתי קלה לדלקת. לא משהו מאד משמעותי.
אם כך הדבר, המליץ לי החביב (באמת חביב, ומומלץ ותומך ודואג) כי אפנה לראומטולוג, על מנת שיבדקני הוא בדוק וחזור, והדפיס עבורי הפניה.
עם הפניה זו פניתי אל הפקידה החמימה אשר אצל דלפק הקבלה, והיא הודעתני כי התור הקרוב ביותר העולה בדעת המחשב, הוא בעוד כחדשיים.
חדשיים תמימים, נו, שויין, אם אין ברירה אחרת.
המתנתי חדשיים אלה בדעה קלה וצלולה.
עם הגיע יומי, (או יומו של התור) נגלה לי כי אין האבא-סיטר יכול למלא תפקידו יען כי מלאכתו רבה עליו, וכי עלי למצא מפלט אחר עבור זאטוטנו הנלבב.פנייה זריזה לאחותנו אשר היתה בפסק זמן אשר בין עבודה לעבודה נתקלה בשלילה מתנצלת, ואילו אחינו השש לעזרה בכל עת בילה שעותיו בלימודים.
באותו רגע החליט הפיחסה הסלולארי כי זמנו תם ועליו לפוש מהעולם, זינק מתוך כיסי והתנפץ כאוות נפשו.
אם כן, אין הברירה בידי, נאלצת אני לקחת הבצבוץ עמי אל הרופא, בתקווה שלא אינזף קשות על ידו, וכן כי בצבוציק יאפשר לי להיבדק בדוק וחזור כראוי.
עם התכווני לרדת מפתח ביתי (3 קומות בלא מעלית), עלה באפי ריח ניחוח מוכר וטורדני (אנחנו לא גמולים. וזו מעשיה בפני עצמה). עלי למהר, אך להחליף חיתול. עשיתי זאת (עם טענות ומענות מצד בוץ).
3 קומות ירדנו, ובשל המרחק הלא זעום שעלי ללכת, וכן משקלו הכלל לא זעום של בצבוצון (13 קילו ועוד היה נטויה), גמלה החלטה בליבי כי המנשא נשאר בבית ואנו יוצאים עם עגלה. עם הוציאי את העגלה (החדשה יחסית) דבר מה חשוד נראה לי בשילדה וחששתי לקחת את נושאת הזאטוטים בעלת הגלגלים עמי.
מה עושים? אני מאחרת לתור שחיכיתי לו חדשיים, אין עלי מנשא, אין פיחסלולארי לצלצל להזמין מונית או לקרא געוועלד לאחותי שבכל זאת תושיע,עד שאעלה 3 קומות עם בוץ בידיי לקרוא למונית, מה אעשה עם העגלה אשר פרוצדורה היא להכניס שוב למחסן?
החלטתי בכל זאת לנסות להגיע, עם העגלה בתקווה שבצבצי עם תת הרגישות שלו, לא ישית לבו לחוסר הנוחיות בשלדת העגלה. לא לגמרי ברגל, עם אוטובוס.
חיכינו דקות מה עד לבואו, וכשהגיע זה, נוכחנו לראשונה עד כמה אוטובוסים מסויימים עלולים להיות בלתי ידידותיים לנושאי עגלות ונוסעיהן.
היה עלי להעלות את העגלה עם הביצבץ בתוכה 3-4 מדרגות (לא הנהג, ובוודאי שלא הבחור הצעיר שישב מאחוריו העלו על דעתם לנסות לעזור לי. במדרגה האחרונה קם אדם לקראת זיקנה והושיט ידו לעזרתי.)
רמזורים בדרך אדומים כולם, הכל פועל לרעתי.
ובכל זאת הצלחתי להגיע דקה תמימה לפני הזמן, ועוד התור התעכב קלות,
ולפיכך התרווחתי לי בכיסאי וקראתי לבציק את הספר שלא הסכים להפרד ממנו ביציאה מהבית - תירס חם (פויה של ספר, לא ידוע לי מדוע הוא בכלל מצוי בספרייתי, אם אצליח להעלימו מהבית בהצלחה שקטה, אני תורמת אותו לכל מען דבעי).
בים בם בם, תירס חם. בים בם בם.
לירון בפעמון, יהב והמטלופון, כרכומית על סף עילפון, ואני מתכוננת לתור.
מוציאה את ההפנייה, מביטה שוב בשם הרופא על דף התור שנקבע לי
ומחסירה פעימה.
משהו לא נראה לי.
דלקת פרקים? ראומטולוג?
ומדוע זה כתוב על התדפיס של קביעת התור המטולוג?
האם אני לא מבינה ברפואה וייתכן שהמטולוג וראומטולוג אחד הם?
או אולי ההמטולוג הזה הוא גם ראומטולוג?
אולי יש משהו שהפקידה יודעת ואני לא?
נפתחת הדלת. אני נקראת פנימה.
בחיוך של "כמה נפלא, מה נהדר" אני ניגשת לרופא, ואומרת לו:
" יש לי תחושה שהפעם זה יהיה קצר במיוחד...." ומגישה לו את ההפניה...
חודשיים!
סתם איזה אחה"צ מאחה"צי השבוע:
כבר זמן מה שיש לי כאבים בפרקים בלילה. זמן מה שנה בערך.
לפני כחדשיים החלטתי שאולי איטיב לעשות ואלכה נא לי אל אותו רופא חביב אשר יבדקני מעט ויאשר או ייסתור טענותי.
רופאי כי חביב הוא עשה מעשה ושלחני אל המעבדה, למען כי יקחו מדמי ויבדקוהו בדוק וחזור.
ואכן חזר.
לא נורא, נטייתי קלה לדלקת. לא משהו מאד משמעותי.
אם כך הדבר, המליץ לי החביב (באמת חביב, ומומלץ ותומך ודואג) כי אפנה לראומטולוג, על מנת שיבדקני הוא בדוק וחזור, והדפיס עבורי הפניה.
עם הפניה זו פניתי אל הפקידה החמימה אשר אצל דלפק הקבלה, והיא הודעתני כי התור הקרוב ביותר העולה בדעת המחשב, הוא בעוד כחדשיים.
חדשיים תמימים, נו, שויין, אם אין ברירה אחרת.
המתנתי חדשיים אלה בדעה קלה וצלולה.
עם הגיע יומי, (או יומו של התור) נגלה לי כי אין האבא-סיטר יכול למלא תפקידו יען כי מלאכתו רבה עליו, וכי עלי למצא מפלט אחר עבור זאטוטנו הנלבב.פנייה זריזה לאחותנו אשר היתה בפסק זמן אשר בין עבודה לעבודה נתקלה בשלילה מתנצלת, ואילו אחינו השש לעזרה בכל עת בילה שעותיו בלימודים.
באותו רגע החליט הפיחסה הסלולארי כי זמנו תם ועליו לפוש מהעולם, זינק מתוך כיסי והתנפץ כאוות נפשו.
אם כן, אין הברירה בידי, נאלצת אני לקחת הבצבוץ עמי אל הרופא, בתקווה שלא אינזף קשות על ידו, וכן כי בצבוציק יאפשר לי להיבדק בדוק וחזור כראוי.
עם התכווני לרדת מפתח ביתי (3 קומות בלא מעלית), עלה באפי ריח ניחוח מוכר וטורדני (אנחנו לא גמולים. וזו מעשיה בפני עצמה). עלי למהר, אך להחליף חיתול. עשיתי זאת (עם טענות ומענות מצד בוץ).
3 קומות ירדנו, ובשל המרחק הלא זעום שעלי ללכת, וכן משקלו הכלל לא זעום של בצבוצון (13 קילו ועוד היה נטויה), גמלה החלטה בליבי כי המנשא נשאר בבית ואנו יוצאים עם עגלה. עם הוציאי את העגלה (החדשה יחסית) דבר מה חשוד נראה לי בשילדה וחששתי לקחת את נושאת הזאטוטים בעלת הגלגלים עמי.
מה עושים? אני מאחרת לתור שחיכיתי לו חדשיים, אין עלי מנשא, אין פיחסלולארי לצלצל להזמין מונית או לקרא געוועלד לאחותי שבכל זאת תושיע,עד שאעלה 3 קומות עם בוץ בידיי לקרוא למונית, מה אעשה עם העגלה אשר פרוצדורה היא להכניס שוב למחסן?
החלטתי בכל זאת לנסות להגיע, עם העגלה בתקווה שבצבצי עם תת הרגישות שלו, לא ישית לבו לחוסר הנוחיות בשלדת העגלה. לא לגמרי ברגל, עם אוטובוס.
חיכינו דקות מה עד לבואו, וכשהגיע זה, נוכחנו לראשונה עד כמה אוטובוסים מסויימים עלולים להיות בלתי ידידותיים לנושאי עגלות ונוסעיהן.
היה עלי להעלות את העגלה עם הביצבץ בתוכה 3-4 מדרגות (לא הנהג, ובוודאי שלא הבחור הצעיר שישב מאחוריו העלו על דעתם לנסות לעזור לי. במדרגה האחרונה קם אדם לקראת זיקנה והושיט ידו לעזרתי.)
רמזורים בדרך אדומים כולם, הכל פועל לרעתי.
ובכל זאת הצלחתי להגיע [b]דקה[/b] תמימה לפני הזמן, ועוד התור התעכב קלות,
ולפיכך התרווחתי לי בכיסאי וקראתי לבציק את הספר שלא הסכים להפרד ממנו ביציאה מהבית - תירס חם (פויה של ספר, לא ידוע לי מדוע הוא בכלל מצוי בספרייתי, אם אצליח להעלימו מהבית בהצלחה שקטה, אני תורמת אותו לכל מען דבעי).
בים בם בם, תירס חם. בים בם בם.
לירון בפעמון, יהב והמטלופון, כרכומית על סף עילפון, ואני מתכוננת לתור.
מוציאה את ההפנייה, מביטה שוב בשם הרופא על דף התור שנקבע לי
ומחסירה פעימה.
משהו לא נראה לי.
דלקת פרקים? ראומטולוג?
ומדוע זה כתוב על התדפיס של קביעת התור [b]המטולוג[/b]?
האם אני לא מבינה ברפואה וייתכן שהמטולוג וראומטולוג אחד הם?
או אולי ההמטולוג הזה הוא גם ראומטולוג?
אולי יש משהו שהפקידה יודעת ואני לא?
נפתחת הדלת. אני נקראת פנימה.
בחיוך של "כמה נפלא, מה נהדר" אני ניגשת לרופא, ואומרת לו:
" יש לי תחושה שהפעם זה יהיה קצר במיוחד...." ומגישה לו את ההפניה...
[b]חודשיים![/b]