על ידי בשמת_א* » 10 אוגוסט 2018, 11:21
בחבורה הזמר אני יכולה לעמוד ולשיר כי זה עושה לי ממש (אבל ממש) טוב
היתרון שבשירה (חיזוק הלב) עולה על הנזק לרקמות אחרות.
ואני, עם טונוס שרירים מצויין, אבל עם רגישות במי-יודע-כמה מערכות, בטוחה חד משמעית שיחס נוקשה, לא מתחשב ואטום רגשית ("מה את מתבכיינת" זו דוגמא מצויינת, אני יכולה להוסיף עוד כמה: "את סתם מפונקת", "זה הכל בראש שלך", "רצון כביר בלב חזיר", וכשאני מבקשת עזרה - אני, שמתמודדת עם סרטן מפושט כבר שנים והגוף שלי חלש ומותש ומשתקם מאוד לאט - אני שומעת "מה הבעיה, תעשי... " [הכל בעצמך], "קחי מונית, אני אשלם" [במלים אחרות: לא נעים לי להגיד לך שלא מתאים לי לעזור לך, אז אני מפיל את זה בחזרה עלייך, זה הכל מפני שאת קמצנית ורוצה לנצל אותי במקום להשתמש במשאבים נורמליים, הרי אין שום הבדל בין התניידות במוניות וכל מה שכרוך בכך, לבין מישהו מוכר ואהוב שמסיע אותי ומחכה לי] סוף סוגריים) -
אז, בטוחה חד משמעית שהיחס הזה,
הוא שורש כל רע.
וצריך לשרש אותו.
כי העובדה המזעזעת באמת היא, שכבר הפנמנו אותו. הוא אחוז חזק ברקמות הכי עמוקות בגוף שלנו, הוא בעצמו כמו פציה מודבקת או כמו הרגליים של הסרטן הנעוצות בנו בחוזקה.
אז קודם כל צריך להוציא אותו מבפנים.
וגם זה, בעדינות ובאהבה.
לא לתלוש.
לא לחתוך.
לא לכרות.
אז צעד ראשון מעולה הוא לזהות. לשמוע בכלל את הקול הזה.
ואז להגיד לו: "הו הו! תודה שדיברת סוף סוף בקול רם! באמת לא ידעתי איפה אתה מסתתר פה. אני יודעת שבאת להגן עלי, שאתה פשוט מנסה לחסוך לי "מכות" [או מכות] מבחוץ, ואני מעריכה את הרצון הזה לשמור עלי ולהגן עלי, הוא חשוב, תודה לך. אבל עכשיו אני זקוקה להגנה דווקא של "אני מכירה ברגישות שלי ובצרכים הכי בסיסיים של הגוף שלי, ואני מכבדת באהבה וברכות את הצורך של הגוף שלי כרגע בעיטוף, בחום, ברכות, בעדינות, בחמלה, וביחס רגיש ומכבד". אז תודה, הנה כוס קפה, שב פה על הכורסה, אני אגייס אותך כשיהיה צורך. עכשיו בואי, רכות עדינה, את מקבלת את ההובלה לתקופה הקרובה.
[u]בחבורה הזמר אני יכולה לעמוד ולשיר כי זה עושה לי ממש (אבל ממש) טוב[/u]
היתרון שבשירה (חיזוק הלב) עולה על הנזק לרקמות אחרות.
ואני, עם טונוס שרירים מצויין, אבל עם רגישות במי-יודע-כמה מערכות, בטוחה חד משמעית שיחס נוקשה, לא מתחשב ואטום רגשית ("מה את מתבכיינת" זו דוגמא מצויינת, אני יכולה להוסיף עוד כמה: "את סתם מפונקת", "זה הכל בראש שלך", "רצון כביר בלב חזיר", וכשאני מבקשת עזרה - אני, שמתמודדת עם סרטן מפושט כבר שנים והגוף שלי חלש ומותש ומשתקם מאוד לאט - אני שומעת "מה הבעיה, תעשי... " [הכל בעצמך], "קחי מונית, אני אשלם" [במלים אחרות: לא נעים לי להגיד לך שלא מתאים לי לעזור לך, אז אני מפיל את זה בחזרה עלייך, זה הכל מפני שאת קמצנית ורוצה לנצל אותי במקום להשתמש במשאבים נורמליים, הרי אין שום הבדל בין התניידות במוניות וכל מה שכרוך בכך, לבין מישהו מוכר ואהוב שמסיע אותי ומחכה לי] סוף סוגריים) -
אז, בטוחה חד משמעית שהיחס הזה,
הוא שורש כל רע.
וצריך לשרש אותו.
כי העובדה המזעזעת באמת היא, שכבר הפנמנו אותו. הוא אחוז חזק ברקמות הכי עמוקות בגוף שלנו, הוא בעצמו כמו פציה מודבקת או כמו הרגליים של הסרטן הנעוצות בנו בחוזקה.
אז קודם כל צריך להוציא אותו מבפנים.
וגם זה, בעדינות ובאהבה.
לא לתלוש.
לא לחתוך.
לא לכרות.
אז צעד ראשון מעולה הוא לזהות. לשמוע בכלל את הקול הזה.
ואז להגיד לו: "הו הו! תודה שדיברת סוף סוף בקול רם! באמת לא ידעתי איפה אתה מסתתר פה. אני יודעת שבאת להגן עלי, שאתה פשוט מנסה לחסוך לי "מכות" [או מכות] מבחוץ, ואני מעריכה את הרצון הזה לשמור עלי ולהגן עלי, הוא חשוב, תודה לך. אבל עכשיו אני זקוקה להגנה דווקא של "אני מכירה ברגישות שלי ובצרכים הכי בסיסיים של הגוף שלי, ואני מכבדת באהבה וברכות את הצורך של הגוף שלי כרגע בעיטוף, בחום, ברכות, בעדינות, בחמלה, וביחס רגיש ומכבד". אז תודה, הנה כוס קפה, שב פה על הכורסה, אני אגייס אותך כשיהיה צורך. עכשיו בואי, רכות עדינה, את מקבלת את ההובלה לתקופה הקרובה.