על ידי רסיסים_של_אור* » 10 ינואר 2011, 07:25
_כבר שלושה חודשים מאז נחתנו נחיתת חירום בארץ ה"תאומים".
נחתנו בארץ זרה, לפני הזמן, בלי לדעת את השפה ובלי לשער עד כמה הארץ הזו היא מדהימה, קשה, מהממת בעוצמותיה
ואכזרית.
מתישה ואינטנסיבית מחד ומרחיבה את הלב מאידך._
כתבת כל-כך אמיתי וקרוב ועדיין אני עוד ועוד מגלה שמי שלא ביקר בארץ הזו מתקשה, אפילו מתיאור מדוייק להפליא, להבין את שלל התחושות שהיא מעוררת בנו ועד כמה השהייה בה לוקחת אותך לקצה, לקצה הנתינה, לקצה העייפות, לקצה הבלבול, לקצה ההשירדותי, לקצה הרעב והצמא...
אבל, פתאם אני מגלה שיש בה גם הפתעות שלא שיערתי - איך אני מגלה ומוצאת גם יתרונות מחוסר היכולת להיות בסימביוזה עם התינוקות שלי, איך בלית ברירה, או בשל האילוצים של השניימיות הזו, הרבה דברים פשוט עוברים, חולפים, אני לא נאחזת ונתפסת ומנתחת וחופרת כי אין טעם ואין זמן וממילא יש משהו שכבר חייבים לעשות (להניק / להחליף / להרדים...) וגם זה מוביל אותי יותר ויותר להבנה כמה הם לא שלי ואני רק מתווך (מאד פעיל כרגע) בהשתלבות שלהם בעולם הזה (ולפחות עבורי, זה לא קל להיות רק מלווה ומתווך...)
ברגעים שכבר ממש אין לי כח אני מזכירה לעצמי שאיך שלא יהיה שנה ראשונה עם תינוק היא שנה של הרבה התמסרות ונתינה ולפחות יוצאים לנו מזה שני ילדים... "משתלם, אחול משתלם"
_כבר שלושה חודשים מאז נחתנו נחיתת חירום בארץ ה"תאומים".
נחתנו בארץ זרה, לפני הזמן, בלי לדעת את השפה ובלי לשער עד כמה הארץ הזו היא מדהימה, קשה, מהממת בעוצמותיה
ואכזרית.
מתישה ואינטנסיבית מחד ומרחיבה את הלב מאידך._
כתבת כל-כך אמיתי וקרוב ועדיין אני עוד ועוד מגלה שמי שלא ביקר בארץ הזו מתקשה, אפילו מתיאור מדוייק להפליא, להבין את שלל התחושות שהיא מעוררת בנו ועד כמה השהייה בה לוקחת אותך לקצה, לקצה הנתינה, לקצה העייפות, לקצה הבלבול, לקצה ההשירדותי, לקצה הרעב והצמא...
אבל, פתאם אני מגלה שיש בה גם הפתעות שלא שיערתי - איך אני מגלה ומוצאת גם יתרונות מחוסר היכולת להיות בסימביוזה עם התינוקות שלי, איך בלית ברירה, או בשל האילוצים של השניימיות הזו, הרבה דברים פשוט עוברים, חולפים, אני לא נאחזת ונתפסת ומנתחת וחופרת כי אין טעם ואין זמן וממילא יש משהו שכבר חייבים לעשות (להניק / להחליף / להרדים...) וגם זה מוביל אותי יותר ויותר להבנה כמה הם לא שלי ואני רק מתווך (מאד פעיל כרגע) בהשתלבות שלהם בעולם הזה (ולפחות עבורי, זה לא קל להיות רק מלווה ומתווך...)
ברגעים שכבר ממש אין לי כח אני מזכירה לעצמי שאיך שלא יהיה שנה ראשונה עם תינוק היא שנה של הרבה התמסרות ונתינה ולפחות יוצאים לנו מזה שני ילדים... "משתלם, אחול משתלם" ;-)
(())