על ידי מ_י* » 10 אפריל 2005, 17:33
תודה לכם.
אנחנו בתוך הבדיקות, בעלי נסע לארץ ונמצא שם עם אביו. מתברר שזה הודג'קינס, אבל דרגת ההתפשטות כבר שלוש או ארבע. עדיין לא התחילו טיפול.
מה שמעסיק אותנו כרגע זו השאלה איך לתמוך בחמי. אנחנו לא רואים שהוא "מסתער". האם המצב הנפשי הרצוי הוא הסתערות? אולי דווקא השלמה זה עדיף? ובכל מקרה - האם כדאי שבעלי ינהל עם אבא שלו שיחות עידוד כמו מאמן נבחרת מסוג "נלחם ונסתער" או לא? מחד, אולי זה עשוי לעורר רוח לחימה, מאידך, זה יכול להתפרש כביקורת וכעוד "אתה לא בסדר", במקום קבלה ותמיכה בלתי מסוייגת.
חמי כרגע בעמדת כועס על כל העולם, כולל על עצמו (היתה פה קצת הזנחה שגרמה לגילוי מאוחר של המחלה) מחפש אשמים, טוען שהרופאים עושים ממנו שפן נסיונות ונכנס למצב אפטי. הידיעה על אחוזי ההחלמה (60%) הביאה אותו להתמקדות בצד הריק של הכוס (דפוס די נפוץ במשפחה שלהם בכל מקרה).
הרופאים עד כה גם כן לא מתגלים בצד היותר יפה של אישיותם. (בכלל, מה קורה בארץ מבחינת היחס של רופאים? אני שומעת סיפורים מסמרי שיער מכל עבר).
תודה לכם.
אנחנו בתוך הבדיקות, בעלי נסע לארץ ונמצא שם עם אביו. מתברר שזה הודג'קינס, אבל דרגת ההתפשטות כבר שלוש או ארבע. עדיין לא התחילו טיפול.
מה שמעסיק אותנו כרגע זו השאלה איך לתמוך בחמי. אנחנו לא רואים שהוא "מסתער". האם המצב הנפשי הרצוי הוא הסתערות? אולי דווקא השלמה זה עדיף? ובכל מקרה - האם כדאי שבעלי ינהל עם אבא שלו שיחות עידוד כמו מאמן נבחרת מסוג "נלחם ונסתער" או לא? מחד, אולי זה עשוי לעורר רוח לחימה, מאידך, זה יכול להתפרש כביקורת וכעוד "אתה לא בסדר", במקום קבלה ותמיכה בלתי מסוייגת.
חמי כרגע בעמדת כועס על כל העולם, כולל על עצמו (היתה פה קצת הזנחה שגרמה לגילוי מאוחר של המחלה) מחפש אשמים, טוען שהרופאים עושים ממנו שפן נסיונות ונכנס למצב אפטי. הידיעה על אחוזי ההחלמה (60%) הביאה אותו להתמקדות בצד הריק של הכוס (דפוס די נפוץ במשפחה שלהם בכל מקרה).
הרופאים עד כה גם כן לא מתגלים בצד היותר יפה של אישיותם. (בכלל, מה קורה בארץ מבחינת היחס של רופאים? אני שומעת סיפורים מסמרי שיער מכל עבר).