בענייני התארגנות אני ממליצה על
פליי ליידי.
אחד הדברים שעוזרים הוא שיהיה דף ל"התארגנות".
שיהיה כתוב בצורה ברורה ומאירת עיניים ולאלה שלא קוראים עדיין יהיה ציור שמזכיר.
אני הכנתי קלסר קטן דק ויפה (יפה כדי שישמח את הלב לראות אותו (-: ).
לכל אחד דף.
כל דף בתוך מין ניילון כזה שקוף שנכנס לקלסר.
על הניילון מסמנים

בעזרת טוש מחיק.
בסוף היום מוחקים באמצעות מחק של לוח מחיק את כל הסימונים על הניילון והדף מוכן למחר.
להתארגנות את כותבת לפי הסדר לכל אחד, נגיד:
- פיפי
- לשטוף פנים.
- לצחצח שיניים.
- להסתרק.
- לפשוט את הפיג'מה ולהשאיר מקופלת על המיטה (לא יודעת איך אצלך, אצלי היה צריך ללמד את הגדולה לא להשאיר את הכותונת על הספה בסלון, ואת הקטן לא להשאיר את הפיג'מה על הרצפה P-: ).
ברשימות שלנו כלולים דברים כמו: לאכול ארוחת בוקר, למלא את בקבוק המים, ליטול שמן דגים, לבדוק שיש בתיק: בקבוק מים, מפתחות, שעון, כסף, נייד.
כשאני בתקופה לא מאופסת, שבה אני עלולה לשכוח כל דבר שלא מחובר אלי פיזית (עכשיו שאני לא מיניקה יותר זה כבר ממש בעיה כי אי אפשר לפתור בהנקה את העובדה ששכחתי את בקבוק המים P-: ), אני מכניסה לרשימה שלי גם סעיפים כמו "לבדוק שכיביתי את הגז", "כל החשמל והדוד כבויים" (שלא אצא מהבית בחורף ואשכח שחיממתי מים בדוד השמש), וכדומה.
וכן הלאה.
להודיע לכל גדול/ה על מי הוא אחראי - "סיגל, את עוזרת למיכל", "דוד, אתה עוזר לשלמה".
לסדר שיהיה כיף לכל אחד לרוץ ולמחוק בטוש "שלו" את השורה שגמר בדף שלו, והלאה לשורה הבאה.
אפשר לעשות גם תירגול משפחתי ארוך בפעמים הראשונות - כלומר, להתאמן בנחת כשיש שלוש שעות עד היציאה...
לצד הרשימה (אחידה או לכל ילד, מה שרלבנטי לכם) חשוב להנהיג הרגלים קבועים שמכריזים עליהם.
לוקח זמן ליישם, אבל אחר כך החיים פי אלף יותר קלים.
נגיד:
המפתחות תמיד במקום קבוע.
אצלי הם בדלת מבפנים.
לפני שיוצאים מהבית מבקשים באופן קבוע מאחד הילדים שיוציא את המפתח מהמנעול הפנימי ויעביר למנעול החיצוני (כך א. אין אפשרות לשכוח את המפתח בבית, וב. המפתחות מוכנים לנעילת הדלת כשכולם יוצאים).
הניידים תמיד במקום קבוע.
את התיקים ואת הבגדים לכולם מכינים בערב לפני השינה, לפי מה שמתוכנן למחר בבוקר.
יש סדר פעולות קבוע (קמים - אמבטיה - מתלבשים - אוכלים - מצחצחים שיניים - כזה מין). חוזרים עליו כל יום עד שהוא נעשה הרגל והילדים לומדים מה בא אחרי מה וכבר לא צריכים רשימה.
התיקים תמיד במקום קבוע.
המים במקום קבוע.
הנעליים במקום קבוע.
יש סדר הגיוני בתחנות (למשל, הגיוני לצחצח אחרי האוכל שהרי המטרה של הציחצוח היא לנקות את הפה משאריות אוכל מזמינות חיידקים).
הדברים שהכי מקשים על ילדים את ההתארגנות:
א. סדר הפעולות לא שגור אצלם ולכן לא יודעים מה צריך לבוא אחרי מה.
ב. אין תמונה כללית של מה שצריך (מתקשים לזכור גם לשטוף פנים, גם לאכול, גם לצחצח שיניים, גם להסתרק, גם לפשוט את הפיג'מה, גם ללבוש בגדים, גם לנעול נעליים וכן הלאה).
ג. לא יודעים איפה הדברים: שעה להחליט מה ללבוש, איפה שמתי את הנעליים, איפה המסרק שלי, מי לקח לי את הקוקיות, מה עשיתי עם המפתחות...
לכן, סדר קבוע. מקום קבוע לכל דבר. להקפיד על להחזיר דברים למקום הקבוע בחזרה, ואז למצוא אותם במקום הקבוע ביציאה.
בענייני התארגנות אני ממליצה על [po]פליי ליידי[/po].
אחד הדברים שעוזרים הוא שיהיה דף ל"התארגנות".
שיהיה כתוב בצורה ברורה ומאירת עיניים ולאלה שלא קוראים עדיין יהיה ציור שמזכיר.
אני הכנתי קלסר קטן דק ויפה (יפה כדי שישמח את הלב לראות אותו (-: ).
לכל אחד דף.
כל דף בתוך מין ניילון כזה שקוף שנכנס לקלסר.
על הניילון מסמנים V בעזרת טוש מחיק.
בסוף היום מוחקים באמצעות מחק של לוח מחיק את כל הסימונים על הניילון והדף מוכן למחר.
להתארגנות את כותבת לפי הסדר לכל אחד, נגיד:
[list=1]
[*] פיפי
[*] לשטוף פנים.
[*] לצחצח שיניים.
[*] להסתרק.
[*] לפשוט את הפיג'מה ולהשאיר מקופלת על המיטה (לא יודעת איך אצלך, אצלי היה צריך ללמד את הגדולה לא להשאיר את הכותונת על הספה בסלון, ואת הקטן לא להשאיר את הפיג'מה על הרצפה P-: ).
[/list]
ברשימות שלנו כלולים דברים כמו: לאכול ארוחת בוקר, למלא את בקבוק המים, ליטול שמן דגים, לבדוק שיש בתיק: בקבוק מים, מפתחות, שעון, כסף, נייד.
כשאני בתקופה לא מאופסת, שבה אני עלולה לשכוח כל דבר שלא מחובר אלי פיזית (עכשיו שאני לא מיניקה יותר זה כבר ממש בעיה כי אי אפשר לפתור בהנקה את העובדה ששכחתי את בקבוק המים P-: ), אני מכניסה לרשימה שלי גם סעיפים כמו "לבדוק שכיביתי את הגז", "כל החשמל והדוד כבויים" (שלא אצא מהבית בחורף ואשכח שחיממתי מים בדוד השמש), וכדומה.
וכן הלאה.
להודיע לכל גדול/ה על מי הוא אחראי - "סיגל, את עוזרת למיכל", "דוד, אתה עוזר לשלמה".
לסדר שיהיה כיף לכל אחד לרוץ ולמחוק בטוש "שלו" את השורה שגמר בדף שלו, והלאה לשורה הבאה.
אפשר לעשות גם תירגול משפחתי ארוך בפעמים הראשונות - כלומר, להתאמן בנחת כשיש שלוש שעות עד היציאה...
לצד הרשימה (אחידה או לכל ילד, מה שרלבנטי לכם) חשוב להנהיג הרגלים קבועים שמכריזים עליהם.
לוקח זמן ליישם, אבל אחר כך החיים פי אלף יותר קלים.
נגיד:
המפתחות תמיד במקום קבוע.
אצלי הם בדלת מבפנים.
לפני שיוצאים מהבית מבקשים באופן קבוע מאחד הילדים שיוציא את המפתח מהמנעול הפנימי ויעביר למנעול החיצוני (כך א. אין אפשרות לשכוח את המפתח בבית, וב. המפתחות מוכנים לנעילת הדלת כשכולם יוצאים).
הניידים תמיד במקום קבוע.
את התיקים ואת הבגדים לכולם מכינים בערב לפני השינה, לפי מה שמתוכנן למחר בבוקר.
יש סדר פעולות קבוע (קמים - אמבטיה - מתלבשים - אוכלים - מצחצחים שיניים - כזה מין). חוזרים עליו כל יום עד שהוא נעשה הרגל והילדים לומדים מה בא אחרי מה וכבר לא צריכים רשימה.
התיקים תמיד במקום קבוע.
המים במקום קבוע.
הנעליים במקום קבוע.
יש סדר הגיוני בתחנות (למשל, הגיוני לצחצח אחרי האוכל שהרי המטרה של הציחצוח היא לנקות את הפה משאריות אוכל מזמינות חיידקים).
הדברים שהכי מקשים על ילדים את ההתארגנות:
א. סדר הפעולות לא שגור אצלם ולכן לא יודעים מה צריך לבוא אחרי מה.
ב. אין תמונה כללית של מה שצריך (מתקשים לזכור גם לשטוף פנים, גם לאכול, גם לצחצח שיניים, גם להסתרק, גם לפשוט את הפיג'מה, גם ללבוש בגדים, גם לנעול נעליים וכן הלאה).
ג. לא יודעים איפה הדברים: שעה להחליט מה ללבוש, איפה שמתי את הנעליים, איפה המסרק שלי, מי לקח לי את הקוקיות, מה עשיתי עם המפתחות...
לכן, סדר קבוע. מקום קבוע לכל דבר. להקפיד על להחזיר דברים למקום הקבוע בחזרה, ואז למצוא אותם במקום הקבוע ביציאה.