צודקת, כתמיד...

אולי ניתן לאחד עם דף על אמהות וקריירה?

אבל יש כאן גם הסוגיה של איך לנתב את הקריירה של עו"ד לעזרה לאנשים.
זה לא רק אמהות מול קריירה.

(אבל אולי....)

תשובתי הופנתה לגילית לא אלייך, כמובן, אהבת עולם.

על מה ולמה?
כי הנושא לא נוגע לך?
אולי ניתן לאחד עם דף על אמהות וקריירה?

בכלל לא.
יש כאן סוגיה מאוד מעניינת (ואפילו נוגעת ללב), שנדמה לי שלא מופיעה בדפים אחרים.

דף _למחיקה ??

ולכן, אגב, מבחינתי זה יותר בעייה לעבוד במשרד מסחרי. כי שם מבחינתי נמצא הלכלוך הגדול._

צודקת. בדיוק שם.

זה נורא הצחיק אותי בתחילת ההתמחות במשרד "נחשב" - שמייצג עברייני "צוארון לבן".
צוארון לבן אלק.
אנשים שעשו כל כך הרבה נזק לכל כך הרבה אנשים, מעלו בכספים, רמסו, דרסו, עשקו קרנות פנסיה - אבל
אותם מקבלים בברכה ובהתרפסות כי שם הכסף....

האמת שמעולם לא חשבתי ברצינות על האפשרות של לעבוד מהבית כעצמאית...
ועכשיו שהצעתן אני משתעשעת עם המחשבה, וחושבת על זה שזה יכול לתת לי את היתרון לבחור תיקים שמעניין אותי לעסוק בהם, ושיש להם נגיעה בתחומים שמדברים אליי, וכן אפשרות להפחית את נפח העבודה, כמה שיתאים לי ומצד שני לא לעצור לגמרי לכמה שנים את ההתקדמות המקצועית. זה באמת רעיון שיכול להיות אפשרי. ברור לי שהוא לא אידאלי, אבל אי אפשר תמיד לרצות את כל הטוב שבכל העולמות. זו בסה"כ פשרה משני הכיוונים, אבל כזו שתשאיר גם קצת מקום "לעצמי".
בגדול- השאיפה היא כן להגיע לארגונים כמו אדם טבע ודין, האגודה לזכויות האזרח וכד'...

טלי- מעודד לשמוע על חברים שהצליחו במידה מסויימת לשלב את הדברים. ומצד שני- באמת מדובר בגברים. הציפיות מגברים הן מלכתחילה שונות...
מאישה מצפים להיות סופר- וומן, לעשות קריירה, לטפל בילדים, לטפח את הבית, ובסוף היום עוד להשאר מטופחת ורעננה!
ובכ"ז אני מאוד מעריכה גברים שמוכנים לוותר מעט על היוקרה שבמקצוע, כדי להשתתף בחינוך הביתי של ילדיהם.


לגבי התלכלכות- פלילי, מעמד אישי ונזיקין- אלו תחומים שמראש כלל לא מעניינים אותי.
אני מבינה את המחשבה הזאת- על התלכלכות- כי גם אני הרגשתי כך בתחילת הלימודים. אבל היום אני כבר לא חושבת במושגים כאלה. בסה"כ באמת מדובר בבני אדם. כאלה שנקלעו לסיטואציות קשות ולא פשוטות בחייהם, ודווקא שם יש מקום חשוב לעו"ד, שיהיה אנושי ושיעזור.

להשמר מבחינה רוחנית- יש לי באמת בעיה, ואני מודה שאני בעניין הזה ממש לא "באופנית" ולא טהורה, אני... איך לומר... מעט תגרנית. בעניינים עקרוניים שאני מאמינה בהם אני מוכנה לשלוף ציפורניים, ולהלחם בכל האמצעים (המשפטיים) שאוכל. ברור לי שבסוף היום אני אשאר מאוד לא רוחנית- כי אין רוחניות בסוגיות כאלה (אני חושבת על מקרים של הפלייה, מקרים של שחיתויות במערכת המנהלית, ניצול של משאבי טבע נדירים ששייכים לכולנו ע"י גורמים פרטיים בצורה בזבזנית, ויש עוד אינסוף עניינים עקרוניים שמעניין אותי לעסוק בהם). אבל במקרים כאלה אני מעדיפה בשר על רוח. בסוף היום- אני מעדיפה להתלכלף ולישון בשקט.
ולכן, אגב, מבחינתי זה יותר בעייה לעבוד במשרד מסחרי. כי שם מבחינתי נמצא הלכלוך הגדול.

ה"התלכלכות" היא לא בתחומים כמו מקרקעין ומיסוי.
רק בדברים של אנשים - פלילי, מעמד אישי, אולי נזיקין.
בכל תחום שיש נגיעה כל כך רבה בחיים של אנשים זה עשוי לקרות.

הבעיה עם המקצוע היא יותר ה'התלכלכות' שכל כך קשה להימנע ממנה, צריך מאוד להישמר מבחינה רוחנית/נפשית
נראה לי הכי נכון, אבל אם עוסקים בנושאים אקולוגיים\זכויות אדם וכו' אז זה קצת פחות נורא.

מה שכן, הדוגמאות שטלי הביאה על עו"ד שמשלבים אורח חיים באופני עם המקצוע, הן כולן דוגמאות של גברים עו"ד |-:

בהצלחה בעבודת שילוב ההפכים.


<פלונית לא עורכת דין, אבל עושה את האבחנות שלה מהצד השני של המתרס>

גם אני למדתי משפטים, אבל עשיתי הפסקה לפני הסטאז' שבינתיים נמשכת כבר כמה שנים.

יש לי חברים עו"ד שמצליחים לחיות חיים מאוד פשוטים, הם עובדים כעצמאים, לוקחים מעט תיקים וקטנים יחסית, כשחיים פשוט אין הרבה הוצאות ואפשר לקחת מעט כסף.
אחד עכשיו בהפסקה מהמקצוע, אבל הצליח בעבר לשלב את זה עם חינוך ביתי/גן הורים עם משפחות נוספות בחצר הבית.
אחר עובד מהבית ואם צריך פגישות, נעזר במשרדים של חברים. יום/שבוע העבודה שלו גמיש, יוצא לסדנאות אבל לפעמים גם עובד על המחשב בבית עד מאוחר.
ככה שזה אפשרי אם רוצים.

הבעיה עם המקצוע היא יותר ה'התלכלכות' שכל כך קשה להימנע ממנה, צריך מאוד להישמר מבחינה רוחנית/נפשית, אותי זה יותר מפחיד מהשעות. אני עכשיו עובדת מאוד קשה עם ילדים מבחינת שעות וטוטאליות, אבל יותר קל לי לשמור על עצמי. ועדיין האופציות פתוחות אולי עוד שנה שנתיים אני אחליט ללכת על התחום המשפטי בכל זאת, מהלימודים ממש נהניתי.

אני מכירה עו"ד שעבדה ב"אדם טבע ודין", וכן עו"ד שעובד במוקד הסיוע לעובדים זרים - לא בדיוק התחום של "באופן", אבל בהחלט בתחומים של זכויות האדם.

אכן עו"ד שפגשתי שהם יותר באופן טבעי הם בדרך כלל עובדים בעמותות.
עם זאת יצא לי פה ושם להכיר עו"ד פשוט תפרנים כאלה. כאלה שהחליטו שהם עבדים מעט, יש להם עוד עיסוקים בחיים, הם שכירים ויש להם הסכם עם המשרד שהם באים רק חלק מהשבוע. החיסרון: בימים שהם עובדים הם בשקט יוצאים מהמשרד בשמונה הכי מוקדם, מצד שני הם די מנקזים את העבודה רק לחלק מימי השבוע, עובדים ביעילות על הדברים הספציפיים שלהם ויש להם זמן להרבה דברים אחרים, כולל ילדים.
החיסרון שבתור אמא זה לא מספיק.

עוד רעיון: לעבוד בתור שכירה ולפתוח משרד עצמאי. זו עבודה מטורפת. אני מכירה מישהי שהיא לא עו"ד, היא עוסקת בתחומי המיסוי. פתחה משרד ליד הבית שלה, צמוד. עכשיו הילדים שלה כבר גדולים אבל כשהם היו קטנים היא מצד אחד עבדה כל הזמן כל הזמן מאד קשה, ומצד שני הם תמיד יכלו להיכנס אליה אם היו צריכים משהו, שזה יותר ממה שיש לנשים אחרות במקצוע שלה. היום העסק שלה גדול ויש לה כמה עובדות, המשרד כבר לא בכוך קטן כמו שהיה פעם, וכל זה, לכל אורך השנים, צמוד הביתה. יצא לי להכיר גם גניקולוגית שפתחה קליניקה כזו צמודה, למותר לציין שיצא לי לבוא כמטופלת ולפגוש את הבת שלה, לא בזמן הבדיקה כמובן. נראה לי שזו אפשרות לא מאד באופנית כי יש לך מקצוע מטורף, אבל לצאת מהבית זה גם לא פשוט.

גיסתי שמאד לא באופנית היא אדריכלית ואחרי שנים על שנים כשכירה, כשרצתה להתחיל לעבוד כ 7 חודשים אחרי הלידה היא חזרה לעבוד מהבית כעצמאית, היא עובדת דרך המשרד שעבדה בו אבל כפרילנסרית ומהבית. אמנם היא לא באופנית והפעוט שהיום בן כמעט שנתיים מבקר בגן עד 16 (אבל היא בהחלט מתפנקת איתו בבוקר, מביאה אותו מאוחר ונשארת איתו שם חצי שעה כי ככה בא לה, וזה למרות שהוא ילד שנפרד בקלות יתרה) אבל היא כן אומרת שלא היתה מוכנה להיות במשרד כמו קודם כי אז היתה חוזרת הרבה יותר מאוחר ועכשיו היא מתכננת את הפרוייקטים שלה מהבית בלי להיתקע בפקקים. בקרוב היא צריכה שוב ללדת ומאד ברור לה שבשנים הקרובות אין מה לדבר על לעבוד כשכירה או ממקום שהוא לא הבית, בגלל הילדים.

תודה על התשובות המהירות!

צפרדע ית - כן, ראיתי את המדור של סיוע למשפחות בחינוך ביתי שנתבעות, וכשיגיע הזמן, ואורשה לעסוק במקצוע- זה בהחלט נראה לי משהו שאשמח לסייע בו! כבר יצא לי לחשוב על זה כמה פעמים, ואולי באמת כשיהיה לי קצת זמן אחפש את פסקי הדין הרלוונטיים, ואלמד קצת על התחום...
אני לא יודעת בדיוק במה אתמחה... קבעתי להתמחות במשרד מסחרי. בלב כואב.
כי בדיוק כמו שליאת טאוב הציעה- הנטייה שלי הייתה עמותות. אך לא הצלחתי להגיע אליהם לסטאז', וכולי תקווה כי לאחר התמחות מסחרית אצליח להתברג לתחום הזה, שגם ככה אין בו הרבה מקום, שלא לדבר על משרות בשכר...

אוי... או רורה- תודה לך! אכן, את ניצבת בצומת דרכים משמעותית...גם אני מקווה ששתינו נמצא את הדרך הנכונה לעשות את זה...
אני חושבת הרבה על מה יקרה כשיהיו ילדים. . .
כי אני כבר כמהה לילד.
חשבתי שאכנס להריון בסטאז', כך שאלד לאחר בחינת הלשכה, ואז אוכל להאריך את חופשת הלידה שלי כל עוד ארצה, ורק כשארגיש בשלה אחפש עבודה כעו"ד. ומצד שני אני מפחדת לקחת חופשה ארוכה שכזו בתחילת הקריירה, ואח"כ לחפש עבודה כאם צעירה...
אני עושה כל הזמן חישובים בראש. איך להיות אימא טובה ועו"דית.
כנראה שהפתרון אכן יהיה דומה לשלך... להתחיל לעבוד. לחסוך כסף, להכנס להריון, להיות בבית עם הילדים, לחזור לעבודה שפויה יותר?

זה משגע, התחושה הזו של מרוץ- מצד אחד השעון של קריירה, מצד שני שעון ביולוגי (?)... והרצון להיות אישה טובה ומוצלחת בבית, עם הגבר, עם ילדים, ולהספיק גם להגשים את המאווים המקצועיים- ולהרגיש סיפוק מצד אחד, ולהתפרנס מצד שני!

מה עם עבודה - בשכר - בעמותות, כמו המוקד להגנת הפרט/האגודה לזכויות האזרח/בצלם ואחרות?
שעות של עמותות, שכר של עמותות.

שלום לך.

מאוד מבינה אותך. מאוד.
גם אני עו"ד, ומאוד לא (כשעבדתי) באופן טבעי.

עבדתי בסניגוריה, בתחום הפלילי.
עבודה מאתגרת, נפלאה, רוויית אדרנלין יום יומי. בדיוק אני. דרמה.
אבל... שעות נוראיות, עד 9 בערב פחות או יותר מידי יום, נסיעות מרובות, לחץ רב.
וגם.. לא כל כך אהבתי לעבוד עם עבריינים.
אני חושבת שמצד אחד זה יותר קל מאשר לקוחות נורמטיביים, כי הם פחות נו... מתווכחים.
את יכולה לעבוד בראש יותר שקט.
לקוחות נורמטיביים מאוד מתווכחים וחושבים תמיד שהם יודעים יותר טוב, מתבטאים יותר טוב וכ"ו.
אבל.. משהו נסדק בעבודה לאורך ימים עם אנשי שוליים.
כאילו הלב מתקהה, נחלש.
ההפרדה בין טוב ורע קצת מתערערת.
האדם הוא גם נוף עבודתו, לפחות אחרי זמן מה.

כשילדתי, הפסקתי לעבוד.
אני כבר שנתיים בבית, עכשיו עם שני ילדים מופלאים.

אני רוצה לחזור, אבל למשהו טוב וחדש.
מתלבטת, בדיוק כמוך.

יודעת מחברים וקולגות שהמון נשברים כשמגיעים הילדים.
יש לי אפילו חבר טוב, עו"ד מסחרי בחסד, שעשה המון כסף, ופשוט יום אחד החליט שהוא עוזב, ועזב.
הוא מרוייח הרבה פחות, אבל יש לו חיים.
נקודת השבירה הגיעה כשהייתה לו מסיבת בת מצווה ללכת אליה בשעה 7 בערב, והבוס שלו צעק עליו -
הכיצד הוא עוזב בשעה כה מוקדמת את המשרד? (6 וחצי).

זה לא היי טק.
המשכורת לא שווה לרוב את השעות.
(גם בהיטק לא, אבל יש איזושהי סוכריה להמתיק את המרירות).


בכל אופן, מאחלת לי ולך שנמצא את דרכנו המקצועית!

שלום פלונית חולמנית.
אכן שאלות הרות גורל.לגבי דרך החיים - אני לא בטוחה שאוכל להועיל, אך בעניין הזה
לנתב את העיסוק המקצועי שלי לסיוע לבני אדם שזקוקים לכך, לקידום מטרות ראויות,
אני בטוחה שתוכלי למצוא דרך, אפילו בהתנדבות. קחי לדוגמא את אתי אלטמן מתנו לחיות לחיות, ושאר העמותות שתשמחנה לעזרה בייצוג. וגם עזרה למשפחות חנ"ב שנתבעות... אני חושבת שאפילו עורכת דין תוכל לתרום...
במה את מתמחה?
בכל מקרה - בהצלחה!!!
ץ

שלום!

מאז שהכרתי את האתר הנפלא הזה אני מרגישה שהתמכרתי! אני לומדת פה כה רבות... ממש הנאה!
והנה, הגיע הזמן, ומצאתי תעוזה לכתוב הודעה ראשונה שכבר מתבשלת בליבי זמן רב...
אני מצטערת על פתיחת דף חדש, ואם זה לא המקום המתאים אפשר להעביר את זה לאן שצריך.

אז ככה, אני סטודנטית שנה שלישית למשפטים...
והנה אני מוצאת את עצמי לקראת סיום הלימודים, עומדת בפני סטאז', ושואלת את עצמי- למה?
גיליתי את האתר הזה, ואני מרגישה כאילו משהו בי השתחרר, הכמיהה הזו לחיים בדרך מסויימת- שתמיד נראתה לי מושכת, אך אף פעם לא היה לי אומץ לאמץ אותה. אני כבר הרבה זמן מתחבטת בשאלות של ילדים ומשפחה. אני ובן הזוג קרובים לשלב בו נרצה ילדים. ואני חושבת על הדרך בה ארצה ללדת אותם, בה ארצה לגדל אותם. ואז אני חושבת על דרך החיים שבחרתי. ואני מרגישה שזה מתנגש. ואני לא רוצה שיתנגש....
האם אפשר להיות עו"ד באופן טבעי? האם אפשר לעשות את זה בלי לחזור הביתה בכל ערב כשכבר חשוך בחוץ? האם יש דרך לעשות זאת בלי שהילדים יגדלו בלי אמא? ואיך בכלל אפשר לחשוב על להיניק?
אלה פשוט שאלות שמטרידות אותי מאוד, אני מאוד רוצה לעסוק במשפטים- ומצד שני לחיות כמה שיותר באופן טבעי, ומצד שלישי לנתב את העיסוק המקצועי שלי לסיוע לבני אדם שזקוקים לכך, לקידום מטרות ראויות, ולא לסיוע לתאגידי ענק מפלצתיים שרק פוגעים בנו, בחברה, ובסביבה.

אני מצטערת אם ההודעה יצאה מבולבלת. מקווה שאפשר להבין את הכוונה בשאלה שלי.
האם יש פה אנשים שמצליחים לשלב עבודה דומה עם אורח חיים כזה?