על ידי נוסעת_סמויה* » 14 מאי 2009, 08:00
אני עומדת בדיוק בפני אותה שיחה, עניין של כמה ימים, ואני פשוט פקעת עצבים. הייתי צריכה עוד כמה שבועות כדי להגיע להחלטה הזו ממקום יותר סגור, עם תוכנית יותר ברורה ומרגיעה בנוגע להמשך. אבל אין לי את הזמן לזה.
השיחה הזו תבוא בהפתעה גמורה לנפשות הפועלות. יחשבו שיצאתי מדעתי, יתאכזבו ממני, יכעסו עלי, יפעילו מכבש לחצים (שכבר התחיל).
כתוצאה מכך, אתמול הייתי פאתטית במובן הכי מילולי של המילה. התחננתי לבנות שירחמו עלי כי אני לא יכולה לטפל בשלושתן במקביל, יום שלם ללא הפסקה (לא הלכו לגן/ביצפר כתוצאה מטעות מביכה שלנו. בכלל אנחנו לא רשות מקומית אלא מועצה אזורית).
ובעניין היומיון - אני מבינה על מה את מדברת בעניין הקירבה. הניסיון שלי דומה והמבוכה במפגש פנים אל פנים קשורה דווקא לזה שכבר נוצרה כל כך הרבה היכרות אינטימית, הפוך מסדר הדברים בהיכרות רגילה. אולי יועיל אם נשתחרר מהציפיות לקירבה, שיכולה להתפתח במידה כזו או אחרת עם הזמן, ונתמקד בהחלפת מחשבות סביב הנושא המשותף שלנו, שם אין לי ספק שאנחנו יכולות לתרום הרבה זו לזו. (אגב, יש לי איזה זיכרון עמום שאת בכלל אע"מניקית? סליחה על העלאת הנושא באוב, אני סתם תוהה אם בסוף יתברר שיש לנו איזה פרה-היסטוריה משותפת).
שלא לדבר על כמה אני יותר יפה ורזה כאן מאשר בחיים....
(1) אצלי אותה הבעיה, אבל עם היופי הפנימי.
(2) ומה, את חושבת שהתראות פנים אל פנים תקלקל כל כך מהר את הרושם? פעם, סבא שלי גרר אותי אחריו בחתונה משפחתית, תופס כל מיני קרובי משפחה רחוקים ומתפאר בי: "זו, דוקטור, רופאה! כל הדרך על סטיפנדיות!". בסוף היה לי לא נעים, לקחתי אותו לצד ואמרתי: "סבא, אתה יודע שאני לא דוקטור". לקח לו כמה שניות להתעשת ולומר לי ש בשבילו אני דוקטור.
אני עומדת בדיוק בפני אותה שיחה, עניין של כמה ימים, ואני פשוט פקעת עצבים. הייתי צריכה עוד כמה שבועות כדי להגיע להחלטה הזו ממקום יותר סגור, עם תוכנית יותר ברורה ומרגיעה בנוגע להמשך. אבל אין לי את הזמן לזה.
השיחה הזו תבוא בהפתעה גמורה לנפשות הפועלות. יחשבו שיצאתי מדעתי, יתאכזבו ממני, יכעסו עלי, יפעילו מכבש לחצים (שכבר התחיל).
כתוצאה מכך, אתמול הייתי פאתטית במובן הכי מילולי של המילה. התחננתי לבנות שירחמו עלי כי אני לא יכולה לטפל בשלושתן במקביל, יום שלם ללא הפסקה (לא הלכו לגן/ביצפר כתוצאה מטעות מביכה שלנו. בכלל אנחנו לא רשות מקומית אלא מועצה אזורית).
ובעניין היומיון - אני מבינה על מה את מדברת בעניין הקירבה. הניסיון שלי דומה והמבוכה במפגש פנים אל פנים קשורה דווקא לזה שכבר נוצרה כל כך הרבה היכרות אינטימית, הפוך מסדר הדברים בהיכרות רגילה. אולי יועיל אם נשתחרר מהציפיות לקירבה, שיכולה להתפתח במידה כזו או אחרת עם הזמן, ונתמקד בהחלפת מחשבות סביב הנושא המשותף שלנו, שם אין לי ספק שאנחנו יכולות לתרום הרבה זו לזו. (אגב, יש לי איזה זיכרון עמום שאת בכלל אע"מניקית? סליחה על העלאת הנושא באוב, אני סתם תוהה אם בסוף יתברר שיש לנו איזה פרה-היסטוריה משותפת).
[u]שלא לדבר על כמה אני יותר יפה ורזה כאן מאשר בחיים....[/u]
(1) אצלי אותה הבעיה, אבל עם היופי הפנימי.
(2) ומה, את חושבת שהתראות פנים אל פנים תקלקל כל כך מהר את הרושם? פעם, סבא שלי גרר אותי אחריו בחתונה משפחתית, תופס כל מיני קרובי משפחה רחוקים ומתפאר בי: "זו, דוקטור, רופאה! כל הדרך על סטיפנדיות!". בסוף היה לי לא נעים, לקחתי אותו לצד ואמרתי: "סבא, אתה יודע שאני לא דוקטור". לקח לו כמה שניות להתעשת ולומר לי ש [b]בשבילו[/b] אני דוקטור.