על ידי שולה_חתולה* » 18 ינואר 2008, 19:20
גם אנחנו נאבקים בזרימת חלב מהירה... תינוקh בן 3 שבועות, נחנק, צועק ומתרגז על הציצי, תופס את אוזנו, שורט את פניו, וכו'. לא מאשימה אותו...
"הצד שממנו היא יונקת יכול להגיע לשפריצים רב-זרנוקיים" גם אצלנו! החלב משפריץ למרחקים מדהימים אם הוא עוזב באמצע יניקה.
להבנתי, יש שני דברים שצריכים לקרות כדי שזה יסתדר:
- הגוף שלי יתאים את האספקה לצרכים של התינוק
- התינוק צריך ללמוד "לארגן את עצמו" ולסנכרן יניקה, בליעה ונשימה. זה לוקח זמן, וגם מושפע ממצבו, למשל אם הוא כבר עצבני או רעב מאוד זה יהיה יותר קשה. אחרי שינה טובה הוא יונק הרבה יותר טוב, וגם יש לו יותר סבלנות להתמודד עם זה.
מה שעוזר לנו:
- להניק מצד אחד למשך שעתיים-שלוש. לפעמים זה אומר להחליף צד כל ארוחה (בלילה כשהוא מתעורר רק כל שעתיים-שלוש) ולפעמים כל שתי ארוחות.
- להניח לילד לשלוט בהתחברות לשד! כל המאמרים שקראתי אמרו להקפיד על תפיסה "נכונה", עם הפטמה עמוק בפה. כך עשינו, והילד המשיך להיחנק ולהתרגז ולצעוק על הציצי. ואז, למזלינו מצאתי מאמר אחד שאמר שהתפיסה ה"תקנית" היא לאו-דווקא הצורה המתאימה לילד כשהוא מנסה לא להחנק, ושאפשר לתת לו לשלוט בתפיסה, להרשות לו לתפוס "רדוד" עם פחות ציצי בפה, ובכלל לתת לו לנסות דברים שונים ביניקה, כל עוד זה לא כואב בפטמות. למשל, שזה בסדר שהוא יינק עם הראש מסובב, לא בקו ישר עם הגוף. שככה הוא יכול להגן לעצמו על קנה הנשימה מהחלב הגועש.
המאמר הזה הוריד לי אסימון וממש עזר לנו! במקום להתעקש איתו על התפיסה, הנחתי לו להתקרב לשד בקצב שלו. בד"כ זה אומר שהוא מתקרב לאט, מרחרח, מלקק קצת, תופס לרגע ועוזב, ואז תופס שוב ויונק לאט, עד שמגיע החלב. וכשמגיע החלב הוא כבר מוכן לכך ומסתדר הרבה יותר טוב עם הזרם החזק. הנה המאמר, באנגלית (גם על זרם איטי, ובכלל הרבה מידע טוב על ניהול הנקה)
אתר מובי
- אם ממש לא הולך לו והוא מתעצבן, אני מפסיקה לנסות, מסיחה את דעתו או מעבירה אותו להרגע קצת אצל אבא. אחרי כמה זמן מנסים שוב, כשהוא רגוע.
- גיליתי שכשהוא רגוע, הוא זוכר יותר טוב איך להתמודד עם הזרם! כשהוא עצבני, הוא לא זוכר מה עבד בפעם הקודמת ולוקח לו יותר זמן להסתדר, או שהוא מתעצבן ואז חוזרים לסעיף הקודם. בהדרגה הוא זוכר יותר טוב, ומתעצבן פחות, וההנקה הולכת לנו יותר טוב.
- להיניק בשכיבה אכן עוזר, בעיקר כי נוח לו יותר לסובב את הראש ולשלוט בעצמו בתפיסה, בזווית, בעומק הכנסת הפטמה וכו'. זה גם עוזר לי להרגע, כי הגוף שלי לא צריך להיות מתוח ולהחזיק אותו - המיטה מחזיקה... אבל יותר קשה להרים ככה לגרעפסים או להרגיע אותו כשהוא ממש מתעצבן. אז אנחנו ממשיכים לנסות גם בישיבה.
- לדבר עם מישהי שמבינה בהנקה (לאו דווקא יועצת) ושגישתה להורות דומה לשלי. ממש עוזר לי לשמוע אותה אומרת "אין לי פתרונות קסם בשבילך, אבל תמשיכו לנסות ובסוף זה יסתדר! הגוף שלך חכם, התינוק שלך חכם, ויש לך אינטואיציה אימהית חזקה. עוד מעט תראי שזה יסתדר."
אז אנחנו עוד לומדים... ויש פעמים שההנקה כ"כ מתסכלת, ששנינו בוכים... ויש פעמים שהוא כ"כ מתעצבן וצועק לי על הציצי, שאני קצת נעלבת ממנו, ואומרת לו "אני
לא מנסה לחנוק אותך!" ומעבירה אותו לאבא שלו בתסכול. אבל יותר ויותר יש הנקות מוצלחות, ויותר פעמים שהוא מסתדר מצוין עם זרם חזק, ומעל לכל יש את החיוך הזה, רגוע ושבע בבוקר לפני שקמים מהמיטה, שממיס לי את הלב ומזכיר לי למה חשוב לי להניק את בני בכורי.
מקווה שזה יעזור למישהי.
גם אנחנו נאבקים בזרימת חלב מהירה... תינוקh בן 3 שבועות, נחנק, צועק ומתרגז על הציצי, תופס את אוזנו, שורט את פניו, וכו'. לא מאשימה אותו... [u]"הצד שממנו היא יונקת יכול להגיע לשפריצים רב-זרנוקיים"[/u] גם אצלנו! החלב משפריץ למרחקים מדהימים אם הוא עוזב באמצע יניקה.
להבנתי, יש שני דברים שצריכים לקרות כדי שזה יסתדר:
[list=1]
[*] הגוף שלי יתאים את האספקה לצרכים של התינוק
[*] התינוק צריך ללמוד "לארגן את עצמו" ולסנכרן יניקה, בליעה ונשימה. זה לוקח זמן, וגם מושפע ממצבו, למשל אם הוא כבר עצבני או רעב מאוד זה יהיה יותר קשה. אחרי שינה טובה הוא יונק הרבה יותר טוב, וגם יש לו יותר סבלנות להתמודד עם זה.
[/list]
מה שעוזר לנו:
[list]
[*] להניק מצד אחד למשך שעתיים-שלוש. לפעמים זה אומר להחליף צד כל ארוחה (בלילה כשהוא מתעורר רק כל שעתיים-שלוש) ולפעמים כל שתי ארוחות.
[*] להניח לילד לשלוט בהתחברות לשד! כל המאמרים שקראתי אמרו להקפיד על תפיסה "נכונה", עם הפטמה עמוק בפה. כך עשינו, והילד המשיך להיחנק ולהתרגז ולצעוק על הציצי. ואז, למזלינו מצאתי מאמר אחד שאמר שהתפיסה ה"תקנית" היא לאו-דווקא הצורה המתאימה לילד כשהוא מנסה לא להחנק, ושאפשר לתת לו לשלוט בתפיסה, להרשות לו לתפוס "רדוד" עם פחות ציצי בפה, ובכלל לתת לו לנסות דברים שונים ביניקה, כל עוד זה לא כואב בפטמות. למשל, שזה בסדר שהוא יינק עם הראש מסובב, לא בקו ישר עם הגוף. שככה הוא יכול להגן לעצמו על קנה הנשימה מהחלב הגועש.
[/list]
המאמר הזה הוריד לי אסימון וממש עזר לנו! במקום להתעקש איתו על התפיסה, הנחתי לו להתקרב לשד בקצב שלו. בד"כ זה אומר שהוא מתקרב לאט, מרחרח, מלקק קצת, תופס לרגע ועוזב, ואז תופס שוב ויונק לאט, עד שמגיע החלב. וכשמגיע החלב הוא כבר מוכן לכך ומסתדר הרבה יותר טוב עם הזרם החזק. הנה המאמר, באנגלית (גם על זרם איטי, ובכלל הרבה מידע טוב על ניהול הנקה) [url=http://www.mobimotherhood.org/MM/article-milkflow.aspx]אתר מובי[/url]
[list]
[*] אם ממש לא הולך לו והוא מתעצבן, אני מפסיקה לנסות, מסיחה את דעתו או מעבירה אותו להרגע קצת אצל אבא. אחרי כמה זמן מנסים שוב, כשהוא רגוע.
[*] גיליתי שכשהוא רגוע, הוא זוכר יותר טוב איך להתמודד עם הזרם! כשהוא עצבני, הוא לא זוכר מה עבד בפעם הקודמת ולוקח לו יותר זמן להסתדר, או שהוא מתעצבן ואז חוזרים לסעיף הקודם. בהדרגה הוא זוכר יותר טוב, ומתעצבן פחות, וההנקה הולכת לנו יותר טוב.
[*] להיניק בשכיבה אכן עוזר, בעיקר כי נוח לו יותר לסובב את הראש ולשלוט בעצמו בתפיסה, בזווית, בעומק הכנסת הפטמה וכו'. זה גם עוזר לי להרגע, כי הגוף שלי לא צריך להיות מתוח ולהחזיק אותו - המיטה מחזיקה... אבל יותר קשה להרים ככה לגרעפסים או להרגיע אותו כשהוא ממש מתעצבן. אז אנחנו ממשיכים לנסות גם בישיבה.
[*] לדבר עם מישהי שמבינה בהנקה (לאו דווקא יועצת) ושגישתה להורות דומה לשלי. ממש עוזר לי לשמוע אותה אומרת "אין לי פתרונות קסם בשבילך, אבל תמשיכו לנסות ובסוף זה יסתדר! הגוף שלך חכם, התינוק שלך חכם, ויש לך אינטואיציה אימהית חזקה. עוד מעט תראי שזה יסתדר."
[/list]
אז אנחנו עוד לומדים... ויש פעמים שההנקה כ"כ מתסכלת, ששנינו בוכים... ויש פעמים שהוא כ"כ מתעצבן וצועק לי על הציצי, שאני קצת נעלבת ממנו, ואומרת לו "אני [b]לא[/b] מנסה לחנוק אותך!" ומעבירה אותו לאבא שלו בתסכול. אבל יותר ויותר יש הנקות מוצלחות, ויותר פעמים שהוא מסתדר מצוין עם זרם חזק, ומעל לכל יש את החיוך הזה, רגוע ושבע בבוקר לפני שקמים מהמיטה, שממיס לי את הלב ומזכיר לי למה חשוב לי להניק את בני בכורי. :-)
מקווה שזה יעזור למישהי.